sign in sign up
<<
Home , Tachanun

Tachanun Two Conceptual Models and their Halakhic Implications R. Yonatan Cohen, CBI

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה Maimonides, Mishneh , Hilkhot Tefilah 5:13-14 .1

הלכה א Halacha 1 שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן A person who prays must be careful to tend to [the following] eight ולעשותן, ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא matters. [However,] if he is pressured, confronted by circumstances עשה אותן אין מעכבין, ואלו הן: עמידה, ונוכח beyond his control, or transgresses and does not attend to one them, they המקדש, ותקון הגוף, ותקון המלבושים, ותקון are not of absolute necessity. They are: 1) standing; 2) facing the המקום, והשויית הקול, והכריעה, והשתחויה . ;Temple; 3) preparation of his body; 4) proper clothing; 5) proper place 6) control of his voice; 7) bowing; and 8) prostration [hishtachavaya]. הלכה יג Halacha 13 השתחויה כיצד אחר שמגביה ראשו מכריעה ?Prostration, what is implied חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה After one lifts his head from the fifth bow, he sits on the ground, falls ומתחנן בכל התחנונים שירצה, כריעה האמורה with his face towards the earth, and utters all the supplications that he בכל מקום על ברכים, קידה על אפים, .desires השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא Kneeling" always refers to [falling to] one's knees; "bowing," to" מוטל על פניו ארצה . bending over on one's face; and "prostration," to stretching out on one's hands and feet until he is flat with his face on the ground. הלכה יד Halacha 14 כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה יש מי When uttering the supplication after the , there are those who שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עושה .bow and there are those who prostrate themselves השתחויה ואסור לעשות השתחויה על האבנים ,It is forbidden to prostrate oneself on stones except in the Holy Temple אלא במקדש כמו שבארנו בהל' עבודת כוכבים .as we have explained in Hilchot Avodat Kochavim ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא א"כ An important person is not permitted to fall on his face unless he is הוא יודע ק בעצמו שהוא צדיק כיהושע certain that he is as righteous as Yehoshua. Rather, he should tilt his אבל ר מטה פניו מעט ואינו כובש אותן בקרקע, .face slightly, but not press it to the ground ומותר לאדם להתפלל במקום זה וליפול על פניו One may pray in one place and offer this supplication in another במקום אחר/+ .השגת הראב"ד/ ואין אדם It is an accepted custom among the entire Jewish people not to .011215 חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן יודע [utter the supplication on Sabbaths or festivals. Nor [does one utter it בעצמו שהוא צדיק כיהושע. א"א בירושלמי on Rosh Hashanah, , Chanukah or or ובלבד יחיד על הציבור ואית דגרסי ובלבד יחיד in Minchah on the eve of Sabbaths or holidays, nor in the Evening בציבור עכ"ל +. Prayer of any day. There are [however,] individuals who do utter the supplication in the Evening Prayer. On only, one utters the supplication prayer in every prayer, since it is a day of supplication, requests, and fasting.

2. משנה מסכת תמיד פרק ז

משנה ג בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו הושיט לו הראשון הראש והרגל וסמך עליהם וזרקן הושיט השני לראשון שתי הידים נותנן לכהן גדול וסמך עליהם וזרקן נשמט השני והלך לו וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין והוא סומך עליהן וזורקן ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין בא לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית נתנו לו יין לנסך הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות של כסף בידם תקעו והריעו ותקעו באו ועמדו אצל בן ארזא אחד מימינו ואחד משמאלו שחה לנסך והניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן :

1 3. דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב

ד"א ואתחנן זה שאמר הכתוב (דניאל ב) והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו' אמר רבי אבין למה הדבר דומה למלך שהיה לו אהוב והוא ממנה דוכסי' ואיפרכין ואיסטרטליטין לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו היו הכל תמהין ואומרין אתמול היה ממנה דוכסין ואיפרכין ואסטרטליטין ועכשיו הוא מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו אמרו לו שעתא עברת, כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים קומה ה' שובה ה' ואם בריאה יברא ה' אם נברא לה פה מששת ימי בראשית הרי מוטב ואם לאו יברא ה' ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל שעתא עברת בעת ההיא לאמר .

4. Barbara Gali, The Sub-themes of Revelation, Notes Responding to Rosenzweig

But even in the severest of suffering, even in the direst need to speak, the would-be spontaneity of speaking to God can just as suddenly become a muteness of hesitation, a sudden fear: How do “I,” a puny “I”, approach “him”? The need to utter a fervent prayer in all spontaneity can dissolve into desperately deliberating the propriety of initiating speech with God. Experience testifies, therefore, that the question of who begins divine- human conversations is not at all theoretical. “Rather,” as Rosenzweig writes in the note to “Heimkehr” (“Homecoming”), “it is a real question of the real heart of the human… The real question emerges because the human always senses his own lack of power whenever he stands before God, and thus necessarily must await and request the first step from God. And yet at the same time he hears that which he cannot help but hear: that God demands the first step from him, from the human” (180/49).

5. R. Daniel Landes, My People’s Prayer Book, p. 19

The (R. Joseph Soloveitchik, 1903-1993) did n’filat apayim even without them (i.e. the presence of the Holy ark and a Torah), relying upon Maimonides, who sees Tachanun as the concluding prayer of the Amidah and, therefore, obligatory, regardless of the presence or absence of sacred articles, which Maimonides never mentions in connection with the prayer.

טור אורח חיים סימן קלא Tur, OH 131 .6

ואומר ש"צ ואנחנו לא נדע וגו' והטעם לפי The prayer leader says, “We know not what to do, etc.” The reason for שהתפללנו בכל ענין שיוכל אדם להתפלל ,this is that we prayed in every possible mode of prayer—sitting בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים כאשר עשה standing, and prostrating, just as had done. As it says: “And I sat משה רבינו דכתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי atop the mountain for forty days and forty night” (Deut. 9:9), “And I עמדתי בהר וגו' ואתנפל לפני ה' ומאחר שאין stood atop the mountain, as I did the first time, forty days and forty בנו כח להתפלל בענין אחר אנו אומרים ואנחנו night” (Deut. 10:10), “When I lay prostrate before the Lord those forty לא נדע. days and forty night” (Deut. 9:25). Since we prayed in every possible way, we say “We know not what to do.”

ספר כלבו סימן יט Kolbo 19 .7

ונופל על פניו כמו שעשה משה רבינו ע"ה The person then prostrates just as Moses had done. For it says: “And I דכתיב (דברים ט, ט) ואשב בהר ארבעים יום sat atop the mountain for forty days and forty night” (Deut. 9:9) this וארבעים לילה זאת ישיבה, ואנכי עמדתי בהר ,refers to sitting. “And I stood atop the mountain, as I did the first time (שם י, י) זו עמידה, ואתנפל לפני ה' (שם ט, forty days and forty night” (Deut. 10:10) this refers to standing. “When יח) זו נפילת אפים, כך עשינו אנחנו כל אלה, .I lay prostrate before the Lord those forty days and forty night” (Deut ואומר החזן …ואנחנו לא נדע וכו' כלומר אחר this refers to prostrating. So too we have done all of these, the (9:25 שהתפללנו בכל מיני תפלה כמו שכתוב לא נדע prayer leader says… “We know not what to do, etc”, meaning, after we מה נעשה עוד, רק עליך עינינו ,”have prayed in all of these modes, as it says “we know no what to do and our eyes are solely upon You.

2 בית יוסף אורח חיים סימן קכג אות ג ד"ה Beit Yosef OH 123:3 .8 וכתוב בהגהות The three steps before the Amidah correspond to the three millin that שלש פסיעות שלאחר התפילה כנגד שלשה Israel distanced from Mt. Sinai. An alternate explanation found in מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מתן ,haggadah is that Moses of blessed memory entered darkness, clouds תורה ועוד נמצא בהגדה שמשה רבינו ע"ה נכנס ,and fog, upon encountering the presence of God, and when he went out בחושך ענן וערפל לפני הקב"ה וכשיצא יצא .we went out of these three elements. Thus, we too take three steps מאלו השלשה ולכך אנו עושים שלש פסיעות דברים פרק ט Deut. 9:9-10:11 .9

(ט) ַבּ ֲע ִֹלתי ָה ָה ָרה ָל ַק ַחת לוּח ֹת ָה ֲא ָבנִים לוּח ֹת When I was gone up into the mount to receive the tablets of stone, the .9 ַה ְבּ ִרית ֲא ֶשׁר ָכּ ַרת יְק ָֹוק ִע ָמּ ֶכם ָו ֵא ֵשׁב ָבּ ָהר tablets of the covenant which the Lord made with you, then I sat atop ְאַר ָבּ ִעים יוֹם ְו ְאַר ָבּ ִעים ַליְ ָלה ֶל ֶחם ֹלא ַאָכ ְל ִתּי the mount forty days and forty nights, I did not eat bread nor drink ַוּמיִם ֹלא ָשׁ ִת ִיתי: ;water (י) ַויִּ ֵתּן יְק ָֹוק ֵא ַלי ֶאת ְשׁנֵי לוּח ֹת ָה ֲא ָבנִים ְכּ ֻת ִבים And the Lord delivered to me two tablets of stone written with the .10 ְבּ ֶא ְצ ַבּע ֱא ִֹלהים ַו ֲע ֵל ֶיהם ְכּ ָכל ַה ְדּ ָב ִרים ֲא ֶשׁר ִדּ ֶבּר ,finger of God; and on them was written according to all the words יְק ָֹוק ִע ָמּ ֶכם ָבּ ָהר ִמתּוְֹך ָה ֵאשׁ ְבּיוֹם ַה ָקּ ָהל: which the Lord spoke with you in the mount out of the midst of the fire (יא) ַויְ ִהי ִמ ֵקּץ ְאַר ָבּ ִעים יוֹם ְו ְאַר ָבּ ִעים ָליְ ָלה נָ ַתן in the day of the assembly יְק ָֹוק ֵא ַלי ֶאת ְשׁנֵי ֻלח ֹת ָה ֲא ָבנִים ֻלחוֹת ַה ְבּ ִרית: And it came to pass at the end of forty days and forty nights, that the .11 (יב) ַויּ ֹ ֶאמר יְק ָֹוק ֵא ַלי קוּם ֵרד ַמ ֵהר ִמזֶּה ִכּי ִשׁ ֵחת .Lord gave me the two tablets of stone, the tablets of the covenant ַע ְמָּך ֲא ֶשׁר ֵהוֹצ ָאת ִמ ִמּ ְצ ָריִם ָסרוּ ַמ ֵהר ִמן ַה ֶדּ ֶרְך And the Lord said to me, Arise, get down quickly from here; for .12 ֲא ֶשׁר ִצ ִוּ ִיתם ָעשׂוּ ָל ֶהם ַמ ֵסּ ָכה: your people, which you have brought out of Egypt, have corrupted (יג) ַויּ ֹ ֶאמר יְק ָֹוק ֵא ַלי ֵלאמ ֹר ָר ִא ִיתי ֶאת ָה ָעם ַהזֶּה themselves; they are quickly turned aside from the way which I ְו ִהנֵּה ַעם ְק ֵשׁה ע ֶֹרף הוּא: commanded them; they have made themselves a molten image (יד) ֶה ֶרף ִמ ֶמּנִּי ְו ַא ְשׁ ִמ ֵידם ְו ֶא ְמ ֶחה ֶאת ְשׁ ָמם ,Furthermore the Lord spoke to me, saying, I have seen this people .13 ִמ ַתּ ַחת ַה ָשּׁ ָמיִם ְו ֶא ֱע ֶשׂה ְאוֹתָך ְלגוֹי ָעצוּם ָו ָרב ;and, behold, it is a stiffnecked people ִמ ֶמּנּוּ: Let me alone, that I may destroy them, and blot out their name from .14 (טו) ָו ֵא ֶפן ָו ֵא ֵרד ִמן ָה ָהר ְו ָה ָהר בּ ֹ ֵער ָבּ ֵאשׁ ְוּשׁנֵי under heaven; and I will make of you a nation mightier and greater than ֻלח ֹת ַה ְבּ ִרית ַעל ְשׁ ֵתּי יָ ָדי: .they (טז) ָו ֵא ֶרא ְו ִהנֵּה ֲח ָט ֶאתם ַליק ָֹוק ֱא ֵֹלה ֶיכם ֲע ִשׂ ֶיתם So I turned and came down from the mount, and the mount burned .15 ָל ֶכם ֵעגֶל ַמ ֵסּ ָכה ַס ְר ֶתּם ַמ ֵהר ִמן ַה ֶדּ ֶרְך ֲא ֶשׁר ִצ ָוּה .with fire; and the two tablets of the covenant were in my two hands יְק ָֹוק ֶא ְת ֶכם: And I looked, and, behold, you had sinned against the Lord your .16 (יז) ָו ֶא ְתפּ ֹשׂ ִבּ ְשׁנֵי ַה ֻלּח ֹת ָו ַא ְשׁ ִל ֵכם ֵמ ַעל ְשׁ ֵתּי יָ ָדי God, and had made yourselves a molten calf; you had turned aside ָו ֲא ַשׁ ְבּ ֵרם ְל ֵעינֵ ֶיכם: .quickly from the way which the Lord had commanded you (יח) ָו ֶא ְתנַ ַפּל ִל ְפנֵי יְק ָֹו ק ָכּ ִראשׁ ֹנָה ְאַר ָבּ ִעים יוֹם And I took the two tablets, and threw them out of my two hands, and .17 ְו ְאַר ָבּ ִעים ַליְ ָלה ֶל ֶחם ֹלא ַאָכ ְל ִתּי ַוּמיִם ֹלא ָשׁ ִת ִיתי .broke them before your eyes ַעל ָכּל ַח ַטּ ְאת ֶכם ֲא ֶשׁר ֲח ָט ֶאתם ַל ֲעשׂוֹת ָה ַרע And I fell down before the Lord, as at the first, forty days and .18 ְבּ ֵעינֵי יְק ָֹוק ְל ַה ְכ ִעיסוֹ: forty nights; I did not eat bread, nor drink water, because of all your sins (יט) ִכּי יָג ְֹר ִתּי ִמ ְפּנֵי ָהאַף ְו ַה ֵח ָמה ֲא ֶשׁר ָק ַצף יְק ָֹוק which you sinned, in doing wickedly in the sight of the Lord, to provoke ֲע ֵל ֶיכ ם ְל ַה ְשׁ ִמיד ֶא ְת ֶכם ַויִּ ְשׁ ַמע יְק ָֹוק ֵא ַלי ַגּם .him to anger ַבּ ַפּ ַעם ַה ִהוא: For I was afraid of the anger and hot displeasure, with which the .19 (כ) ְוּב ֲאַהר ֹן ִה ְת ַאנַּף יְק ָֹוק ְמא ֹד ְל ַה ְשׁ ִמידוֹ Lord was angry against you to destroy you. But the Lord listened to me ָו ֶא ְת ַפּ ֵלּל ַגּם ְבּ ַעד ֲאַהר ֹן ָבּ ֵעת ַה ִהוא: .at that time also (כא) ְו ֶאת ַח ַטּ ְאת ֶכם ֲא ֶשׁר ֲע ִשׂ ֶיתם ֶאת ָה ֵעגֶל And the Lord was so very angry with Aaron that he was ready to .20 ָל ַק ְח ִתּי ָו ֶא ְשׂר ֹף א ֹתוֹ ָבּ ֵאשׁ ָו ֶאכּ ֹת א ֹתוֹ ָטחוֹן ֵה ֵיטב .destroy him; and I prayed for Aaron also the same time ַעד ֲא ֶשׁר ַדּק ְל ָע ָפר ָו ַא ְשׁ ִלְך ֶאת ֲע ָפרוֹ ֶאל ַהנַּ ַחל And I took your sin, the calf which you had made, and burned it .21 ַהיּ ֵֹרד ִמן ָה ָהר: with fire, and crushed it, and ground it very small, until it was as small as dust; and I threw its dust into the brook that descended from the … (כד) ַמ ְמ ִרים ֱהיִ ֶיתם ִעם יְק ָֹוק ִמיּוֹם ַדּ ְע ִתּי ֶא ְת ֶכם: .mount (כה) ָו ֶא ְתנַ ַפּל ִל ְפנֵי יְק ָֹוק ֵאת ְאַר ָבּ ִעים ַהיּוֹם ְו ֶאת … ְאַר ָבּ ִעים ַה ַלּיְ ָלה ֲא ֶשׁר ִה ְתנַ ָפּ ְל ִתּי ִכּי ַאָמר יְק ָֹוק You have been rebellious against the Lord from the day that I knew .24 ְל ַה ְשׁ ִמיד ֶא ְת ֶכם: .you 3 (כו) ָו ֶא ְת ַפּ ֵלּל ֶאל יְק ָֹוק ָוא ֹ ַמר ֲאד ֹנָי יְק ִֹוק אַל Thus I fell down before the Lord forty days and forty nights, as I .25 ַתּ ְשׁ ֵחת ַע ְמָּך ְונַ ֲח ָל ְתָך ֲא ֶשׁר ָפּ ִד ָית ְבּגָ ְד ֶלָך ֲא ֶשׁר .fell down at the first; because the Lord had said he would destroy you ֵהוֹצ ָאת ִמ ִמּ ְצ ַריִם ְבּיָד ֲחזָ ָקה: I prayed therefore to the Lord, and said, O Lord God, destroy not .26 (כז) זְכ ֹר ַל ֲע ָב ֶדיָך ְל ְאַב ָר ָהם ְליִ ְצ ָחק ְוּליַ ֲעק ֹב אַל your people and your inheritance, whom you have redeemed through ֵתּ ֶפן ֶאל ְק ִשׁי ָה ָעם ַהזֶּה ְו ֶאל ִר ְשׁעוֹ ְו ֶאל ַח ָטּאתוֹ: your greatness, whom you have brought out of Egypt with a mighty (כח) ֶפּן י ֹ ְאמרוּ ָה ֶאָרץ ֲא ֶשׁר ֵהוֹצ ָאתנוּ ִמ ָשּׁם ִמ ְבּ ִלי .hand יְכ ֹ ֶלת יְק ָֹוק ַל ֲה ִביאָם ֶאל ָה ֶאָרץ ֲא ֶשׁר ִדּ ֶבּר ָל ֶהם Remember your servants, Abraham, Isaac, and Jacob; look not to the .27 ִוּמ ִשּׂנְאָתוֹ ָאוֹתם הוֹ ִציאָם ַל ֲה ִמ ָתם ַבּ ִמּ ְד ָבּר: ;stubbornness of this people, nor to their wickedness, nor to their sin (כט) ְו ֵהם ַע ְמָּך ְונַ ֲח ָל ֶתָך ֲא ֶשׁר ֵהוֹצ ָאת ְבּכ ֹ ֲחָך Lest the land from which you brought us out say, Because the Lord .28 ַה ָגּד ֹל ִוּבזְר ֹ ֲעָך ַהנְּטוּיָה: פ was not able to bring them into the land which he promised them, and דברים פרק י because he hated them, he has brought them out to slay them in the (א) ָבּ ֵעת ַה ִהוא ַאָמר יְק ָֹוק ֵא ַלי ְפּ ָסל ְלָך ְשׁנֵי .wilderness לוּח ֹת ֲא ָבנִים ָכּ ִראשׁ ֹנִים ַו ֲע ֵלה ֵא ַלי ָה ָה ָרה ְו ָע ִשׂי ָת Yet they are your people and your inheritance, which you brought .29 ְלָּך ֲארוֹן ֵעץ: .out by your mighty power and by your stretched out arm (ב) ְו ֶא ְכתּ ֹב ַעל ַה ֻלּח ֹת ֶאת ַה ְדּ ָב ִרים ֲא ֶשׁר ָהיוּ ַעל Deut. 10 ַה ֻלּח ֹת ָה ִראשׁ ֹנִים ֲא ֶשׁר ִשׁ ַבּ ְר ָתּ ְו ַשׂ ְמ ָתּם ָבּאָרוֹן: At that time the Lord said to me, Cut two tablets of stone like the .1 (ג) ָו ַאַעשׂ ֲארוֹן ֲע ֵצי ִשׁ ִטּים ָו ֶא ְפס ֹל ְשׁנֵי ֻלח ֹת .first, and come up to me into the mount, and make an ark of wood ֲא ָבנִים ָכּ ִראשׁ ֹנִים ָו ַאַעל ָה ָה ָרה ְוּשׁנֵי ַה ֻלּ ח ֹת ְבּיָ ִדי: And I will write on the tablets the words that were in the first tablets .2 (ד) ַויִּ ְכתּ ֹב ַעל ַה ֻלּח ֹת ַכּ ִמּ ְכ ָתּב ָה ִראשׁוֹן ֵאת ֲע ֶשׂ ֶרת .which you broke, and you shall put them in the ark ַה ְדּ ָב ִרים ֲא ֶשׁר ִדּ ֶבּר יְק ָֹוק ֲא ֵל ֶיכם ָבּ ָהר ִמתּוְֹך ָה ֵאשׁ And I made an ark of shittim wood, and cut two tablets of stone like .3 ְבּיוֹם ַה ָקּ ָהל ַויִּ ְתּנֵם יְק ָֹוק ֵא ָלי: .the first, and went up to the mount, having the two tablets in my hand (ה) ָו ֵא ֶפן ָו ֵא ֵרד ִמן ָה ָהר ָו ָא ִשׂם ֶאת ַה ֻלּח ֹת ָבּאָרוֹן And he wrote on the tablets, according to the first writing, the ten .4 ֲא ֶשׁר ָע ִשׂ ִיתי ַויִּ ְהיוּ ָשׁם ַכּ ֲא ֶשׁר ִצ ַוּנִי יְק ָֹוק: commandments, which the Lord spoke to you in the mount out of the (ו) ְוּבנֵי יִ ְשׂ ָר ֵאל נָ ְסעוּ ִמ ְבּ ֵאר ֹת ְבּנֵי יַ ֲע ָקן ֵמוֹס ָרה midst of the fire in the day of the assembly; and the Lord gave them to ָשׁם ֵמת ֲאַהר ֹן ַויִּ ָקּ ֵבר ָשׁם ַויְ ַכ ֵהן ֶא ְל ָעזָר ְבּנוֹ .me ַתּ ְח ָתּיו: And I turned myself and came down from the mount, and put the .5 (ז) ִמ ָשּׁם נָ ְסעוּ ַה ֻגּ ְדגּ ֹ ָדה ִוּמן ַה ֻגּ ְדגּ ֹ ָדה יָ ְט ָב ָתה ֶא ֶרץ tablets in the ark which I had made; and there they are, as the Lord נַ ֲח ֵלי ָמיִם: .commanded me (ח) ָבּ ֵעת ַה ִהוא ִה ְב ִדּיל יְק ָֹוק ֶאת ֵשׁ ֶבט ַה ֵלּ ִוי And the people of Israel took their journey from Beeroth Bnei-Jaakan .6 ָל ֵשׂאת ֶאת ֲארוֹן ְבּ ִרית יְק ָֹוק ַל ֲעמ ֹד ִל ְפנֵי יְק ָֹוק to Mosera; there Aaron died, and there he was buried; and Eleazar his ְל ָשׁ ְרתוֹ ְוּל ָב ֵרְך ִבּ ְשׁמוֹ ַעד ַהיּוֹם ַהזֶּה: .son ministered in the priest’s office in his place (ט) ַעל ֵכּן ֹלא ָהיָה ְל ֵל ִוי ֵח ֶלק ְונַ ֲח ָלה ִעם ֶא ָחיו From there they journeyed to Gudgodah; and from Gudgodah to .7 יְק ָֹוק הוּא נַ ֲח ָלתוֹ ַכּ ֲא ֶשׁר ִדּ ֶבּר יְק ָֹוק ֱא ֶֹלהיָך לוֹ: .Jotbathah, a land of streaming brooks (י) ְואָנ ֹ ִכי ָע ַמ ְד ִתּי ָב ָהר ַכּיָּ ִמים ָה ִראשׁ ֹנִים ְאַר ָבּ ִעים At that time the Lord set apart the tribe of Levi, to carry the ark of the .8 יוֹם ְו ְאַר ָבּ ִעים ָליְ ָלה ַויִּ ְשׁ ַמע יְק ָֹוק ֵא ַלי ַגּם ַבּ ַפּ ַעם covenant of the Lord, to stand before the Lord to minister to him, and to ַה ִהוא ֹלא ָאָבה יְק ָֹוק ַה ְשׁ ִח ֶיתָך: .bless in his name, to this day (יא) ַויּ ֹ ֶאמר יְק ָֹוק ֵא ַלי קוּם ֵלְך ְל ַמ ַסּע ִל ְפנֵי ָה ָעם Therefore Levi has no part nor inheritance with his brothers; the Lord .9 ְויָב ֹאוּ ְויִ ְרשׁוּ ֶאת ָה ֶאָרץ ֲא ֶשׁר נִ ְשׁ ַבּ ְע ִתּי ַל ֲאב ֹ ָתם .is his inheritance, according to what the Lord your God promised him ָל ֵתת ָל ֶהם: פ And I stood atop the mount, according to the first time, forty .10 days and forty nights; and the Lord listened to me at that time also, and the Lord would not destroy you. 11. And the Lord said to me, Arise, go on your journey before the people, that they may go in and possess the land, which I swore to their fathers to give to them. תוספות מסכת בבא קמא דף פב עמוד א Tosfot on Bava Kama 82a .10

כדי שלא ילינו ג' ימים בלא תורה - וא"ת So that three days don’t pass without [engagement in] Torah”—An“ מ"ש שתיקנו שני וחמישי וי"ל משום דאמר alternate explanation is that Monday and Thursday were fixed following במדרש משה רבינו ע"ה =עליו השלום= עלה the midrash’s explanation, according to which, Moses, of blessed בחמישי לקבל לוחות האחרונות וירד בשני memory, ascended [the mount] on Thursday to receive the second ונתרצה לו המקום ולפי שהיה עת רצון באותה tablets and he ascended on Thursday, after God became appeased. Since these were days of good will, as demonstrated by that ascent and the 4 עלייה וירידה קבעו בשני וחמישי .descend, Monday and Thursday became fixed טור אורח חיים סימן קלד Tur OH 134 .11

ומה שמוסיפין תחנונים בב' וה' לפי שהם ימי We add supplications on Monday and Thursday because these are days רצון לפי שמ' יום של קבלת לוחות אחרונות of good will, because Moses ascended the mount on Thursday for forty שהיו ימי רצון עלה משה רבינו ביום ה' וירד days in order to receive the second tablets, and he descended the mount ביום ב' …ועומד ואומר קדיש עד לעילא on Monday…The prayer leader then stands, recites the , and ומוציא ס"ת…: .takes out the

12. שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קלא

סעיף ב נפילת אפים מיושב ולא מעומד הגה: י"א דאין נפילת אפים אלא במקום שיש ארון וס"ת בתוכו, אבל בלא זה אומרים תחינה בלא כיסוי פנים, וכן נוהגים (ב"י בשם רוקח סי' שכ"ד) וחצר בהכ"נ הפתוח לבהכ"נ, (מהרי"ל) או בשעה שהצבור מתפללין אז אפי' יחיד בביתו אומר תחינה בנפילת אפים (ד"ע פי' אגור).

5