Tachanun Two Conceptual Models and their Halakhic Implications R. Yonatan Cohen, CBI רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ה Maimonides, Mishneh Torah, Hilkhot Tefilah 5:13-14 .1 הלכה א Halacha 1 שמונה דברים צריך המתפלל להזהר בהן A person who prays must be careful to tend to [the following] eight ולעשותן, ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא matters. [However,] if he is pressured, confronted by circumstances עשה אותן אין מעכבין, ואלו הן: עמידה, ונוכח beyond his control, or transgresses and does not attend to one them, they המקדש, ותקון הגוף, ותקון המלבושים, ותקון are not of absolute necessity. They are: 1) standing; 2) facing the המקום, והשויית הקול, והכריעה, והשתחויה . ;Temple; 3) preparation of his body; 4) proper clothing; 5) proper place 6) control of his voice; 7) bowing; and 8) prostration [hishtachavaya]. הלכה יג Halacha 13 השתחויה כיצד אחר שמגביה ראשו מכריעה ?Prostration, what is implied חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה After one lifts his head from the fifth bow, he sits on the ground, falls ומתחנן בכל התחנונים שירצה, כריעה האמורה with his face towards the earth, and utters all the supplications that he בכל מקום על ברכים, קידה על אפים, .desires השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא Kneeling" always refers to [falling to] one's knees; "bowing," to" מוטל על פניו ארצה . bending over on one's face; and "prostration," to stretching out on one's hands and feet until he is flat with his face on the ground. הלכה יד Halacha 14 כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה יש מי When uttering the supplication after the Amidah, there are those who שהוא עושה קידה ויש מי שהוא עושה .bow and there are those who prostrate themselves השתחויה ואסור לעשות השתחויה על האבנים ,It is forbidden to prostrate oneself on stones except in the Holy Temple אלא במקדש כמו שבארנו בהל' עבודת כוכבים .as we have explained in Hilchot Avodat Kochavim ואין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא א"כ An important person is not permitted to fall on his face unless he is הוא יודע ק בעצמו שהוא צדיק כיהושע certain that he is as righteous as Yehoshua. Rather, he should tilt his אבל ר מטה פניו מעט ואינו כובש אותן בקרקע, .face slightly, but not press it to the ground ומותר לאדם להתפלל במקום זה וליפול על פניו One may pray in one place and offer this supplication in another במקום אחר/+ .השגת הראב"ד/ ואין אדם It is an accepted custom among the entire Jewish people not to .011215 חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן יודע [utter the supplication on Sabbaths or festivals. Nor [does one utter it בעצמו שהוא צדיק כיהושע. א"א בירושלמי on Rosh Hashanah, Rosh Chodesh, Chanukah or Purim or ובלבד יחיד על הציבור ואית דגרסי ובלבד יחיד in Minchah on the eve of Sabbaths or holidays, nor in the Evening בציבור עכ"ל +. Prayer of any day. There are [however,] individuals who do utter the supplication in the Evening Prayer. On Yom Kippur only, one utters the supplication prayer in every prayer, since it is a day of supplication, requests, and fasting. 2. משנה מסכת תמיד פרק ז משנה ג בזמן שכהן גדול רוצה להקטיר היה עולה בכבש והסגן בימינו הגיע למחצית הכבש אחז הסגן בימינו והעלהו הושיט לו הראשון הראש והרגל וסמך עליהם וזרקן הושיט השני לראשון שתי הידים נותנן לכהן גדול וסמך עליהם וזרקן נשמט השני והלך לו וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברין והוא סומך עליהן וזורקן ובזמן שהוא רוצה הוא סומך ואחרים זורקין בא לו להקיף את המזבח מהיכן הוא מתחיל מקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית נתנו לו יין לנסך הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו ושני כהנים עומדים על שלחן החלבים ושתי חצוצרות של כסף בידם תקעו והריעו ותקעו באו ועמדו אצל בן ארזא אחד מימינו ואחד משמאלו שחה לנסך והניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה זה הוא סדר התמיד לעבודת בית אלהינו יהי רצון שיבנה במהרה בימינו אמן : 1 3. דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב ד"א ואתחנן זה שאמר הכתוב (דניאל ב) והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו' אמר רבי אבין למה הדבר דומה למלך שהיה לו אהוב והוא ממנה דוכסי' ואיפרכין ואיסטרטליטין לאחר ימים ראו אותו שהיה מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו היו הכל תמהין ואומרין אתמול היה ממנה דוכסין ואיפרכין ואסטרטליטין ועכשיו הוא מבקש מן השוער ליכנס לפלטין ואינו מניח לו אמרו לו שעתא עברת, כך משה גוזר על הקב"ה והוא מקיים קומה ה' שובה ה' ואם בריאה יברא ה' אם נברא לה פה מששת ימי בראשית הרי מוטב ואם לאו יברא ה' ועכשיו מתחנן ומתחבט ליכנס לארץ ישראל ואינו מתקבל שעתא עברת בעת ההיא לאמר . 4. Barbara Gali, The Sub-themes of Revelation, Notes Responding to Rosenzweig But even in the severest of suffering, even in the direst need to speak, the would-be spontaneity of speaking to God can just as suddenly become a muteness of hesitation, a sudden fear: How do “I,” a puny “I”, approach “him”? The need to utter a fervent prayer in all spontaneity can dissolve into desperately deliberating the propriety of initiating speech with God. Experience testifies, therefore, that the question of who begins divine- human conversations is not at all theoretical. “Rather,” as Rosenzweig writes in the note to “Heimkehr” (“Homecoming”), “it is a real question of the real heart of the human… The real question emerges because the human always senses his own lack of power whenever he stands before God, and thus necessarily must await and request the first step from God. And yet at the same time he hears that which he cannot help but hear: that God demands the first step from him, from the human” (180/49). 5. R. Daniel Landes, My People’s Prayer Book, p. 19 The Rov (R. Joseph Soloveitchik, 1903-1993) did n’filat apayim even without them (i.e. the presence of the Holy ark and a Torah), relying upon Maimonides, who sees Tachanun as the concluding prayer of the Amidah and, therefore, obligatory, regardless of the presence or absence of sacred articles, which Maimonides never mentions in connection with the prayer. טור אורח חיים סימן קלא Tur, OH 131 .6 ואומר ש"צ ואנחנו לא נדע וגו' והטעם לפי The prayer leader says, “We know not what to do, etc.” The reason for שהתפללנו בכל ענין שיוכל אדם להתפלל ,this is that we prayed in every possible mode of prayer—sitting בישיבה ובעמידה ובנפילת אפים כאשר עשה standing, and prostrating, just as Moses had done. As it says: “And I sat משה רבינו דכתיב ואשב בהר וכתיב ואנכי atop the mountain for forty days and forty night” (Deut. 9:9), “And I עמדתי בהר וגו' ואתנפל לפני ה' ומאחר שאין stood atop the mountain, as I did the first time, forty days and forty בנו כח להתפלל בענין אחר אנו אומרים ואנחנו night” (Deut. 10:10), “When I lay prostrate before the Lord those forty לא נדע. days and forty night” (Deut. 9:25). Since we prayed in every possible way, we say “We know not what to do.” ספר כלבו סימן יט Kolbo 19 .7 ונופל על פניו כמו שעשה משה רבינו ע"ה The person then prostrates just as Moses had done. For it says: “And I דכתיב (דברים ט, ט) ואשב בהר ארבעים יום sat atop the mountain for forty days and forty night” (Deut. 9:9) this וארבעים לילה זאת ישיבה, ואנכי עמדתי בהר ,refers to sitting. “And I stood atop the mountain, as I did the first time (שם י, י) זו עמידה, ואתנפל לפני ה' (שם ט, forty days and forty night” (Deut. 10:10) this refers to standing. “When יח) זו נפילת אפים, כך עשינו אנחנו כל אלה, .I lay prostrate before the Lord those forty days and forty night” (Deut ואומר החזן …ואנחנו לא נדע וכו' כלומר אחר this refers to prostrating. So too we have done all of these, the (9:25 שהתפללנו בכל מיני תפלה כמו שכתוב לא נדע prayer leader says… “We know not what to do, etc”, meaning, after we מה נעשה עוד, רק עליך עינינו ,”have prayed in all of these modes, as it says “we know no what to do and our eyes are solely upon You. 2 בית יוסף אורח חיים סימן קכג אות ג ד"ה Beit Yosef OH 123:3 .8 וכתוב בהגהות The three steps before the Amidah correspond to the three millin that שלש פסיעות שלאחר התפילה כנגד שלשה Israel distanced from Mt. Sinai. An alternate explanation found in מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מתן ,haggadah is that Moses of blessed memory entered darkness, clouds תורה ועוד נמצא בהגדה שמשה רבינו ע"ה נכנס ,and fog, upon encountering the presence of God, and when he went out בחושך ענן וערפל לפני הקב"ה וכשיצא יצא .we went out of these three elements. Thus, we too take three steps מאלו השלשה ולכך אנו עושים שלש פסיעות דברים פרק ט Deut. 9:9-10:11 .9 (ט) ַבּ ֲע ִֹלתי ָה ָה ָרה ָל ַק ַחת לוּח ֹת ָה ֲא ָבנִים לוּח ֹת When I was gone up into the mount to receive the tablets of stone, the .9 ַה ְבּ ִרית ֲא ֶשׁר ָכּ ַרת יְק ָֹוק ִע ָמּ ֶכם ָו ֵא ֵשׁב ָבּ ָהר tablets of the covenant which the Lord made with you, then I sat atop ְאַר ָבּ ִעים יוֹם ְו ְאַר ָבּ ִעים ַליְ ָלה ֶל ֶחם ֹלא ַאָכ ְל ִתּי the mount forty days and forty nights, I did not eat bread nor drink ַוּמיִם ֹלא ָשׁ ִת ִיתי: ;water (י) ַויִּ ֵתּן יְק ָֹוק ֵא ַלי ֶאת ְשׁנֵי לוּח ֹת ָה ֲא ָבנִים ְכּ ֻת ִבים And the Lord delivered to me two tablets of stone written with the .10 ְבּ ֶא ְצ ַבּע ֱא ִֹלהים ַו ֲע ֵל ֶיהם ְכּ ָכל ַה ְדּ ָב ִרים ֲא ֶשׁר ִדּ ֶבּר ,finger of God; and on them was written according to all the words יְק ָֹוק ִע ָמּ ֶכם ָבּ ָהר ִמתּוְֹך ָה ֵאשׁ ְבּיוֹם ַה ָקּ ָהל: which the Lord spoke with you in the mount out of the midst of the fire (יא) ַויְ ִהי ִמ ֵקּץ ְאַר ָבּ ִעים יוֹם ְו ְאַר ָבּ ִעים ָליְ ָלה נָ ַתן in the day of the assembly יְק ָֹוק ֵא ַלי ֶאת ְשׁנֵי ֻלח ֹת ָה ֲא ָבנִים ֻלחוֹת ַה ְבּ ִרית: And it came to pass at the end of forty days and forty nights, that the .11 (יב) ַויּ ֹ ֶאמר יְק ָֹוק ֵא ַלי קוּם ֵרד ַמ ֵהר ִמזֶּה ִכּי ִשׁ ֵחת .Lord gave me the two tablets of stone, the tablets of the covenant ַע ְמָּך ֲא ֶשׁר ֵהוֹצ ָאת ִמ ִמּ ְצ ָריִם ָסרוּ ַמ ֵהר ִמן ַה ֶדּ ֶרְך And the Lord said to me, Arise, get down quickly from here; for .12 ֲא ֶשׁר ִצ ִוּ ִיתם ָעשׂוּ ָל ֶהם ַמ ֵסּ ָכה: your people, which you have brought