The Good, the Bad, and the Ugly Some Remarks On Aristotle, Dante Alighieri, Immanuel of Rome, R. Moshe Botarel and Bertrand Russell The Good, the Bad, and the Ugly: Some Remarks On Aristotle, Dante Alighieri, Immanuel of Rome, R. Moshe Botarel and Bertrand Russell .בין דין לדין by: Yitzhak, of For nearly a millennium, the name “Aristotle” has resonated within Jewish culture (as within European culture generally) in a way difficult for we moderns to fully grasp. Not merely a philosopher (or even the Philosopher, as he is often designated), he represented (accurately and justly, or otherwise) a weltanschauung, or even a cluster of them: rationalism, scientism, materialism, skepticism, atheism. In this essay, we discuss a miscellaneous variety of perspectives toward Aristotle found in our tradition. R. Moshe Botarel R. Baruch Halevi Epstein makes the odd claim that Aristotle is esteemed by the Kabbalists, citing R. Moshe Botarel as swearing to his great love of the Philosopher, and bestowing superlative encomiums upon him: ובכלל קנה לו אריסטו מקום חשוב בין … המקובלים, עד אשר אחד מגדולי החכמה הזאת, רבי משה בוטריל (ספרדי), בפירושו לספר יצירה (כ”ו ב’) מושיבו לאריסטו “בעדן גן החיים” ואומר: חיי ראשי, אני אוהבו אהבה שלמה, כי היה אב בחכמה, ובהרבה ממאמריו הוא מתאים עם דעת רבותינו, ומעוצם שכלו הבהיר גזר משפטים ודברים צודקים, וכבר אמרו חז”ל חכם עדיף מנביא, וזה האיש היה סגולת הפלוסופיא, שלכל טענה הביא ראיה, ואם הוא יוני, השתדל בכל זאת לקיים אופן האחדות הממשלת קונו, וחכמת הפלוסופיא הטהורה קשורה בחכמת הקבלה I have been unable to locate this particular passage within R. Moshe Botarel’s commentary, although he certainly writes quite warmly of Aristotle throughout, and he even insists that it is actually essential for the ,תורת משה not only is philosophy not incompatible with understanding of Kabbalah, since “by G-d, the wisdom of philosophy is connected to the wisdom of Kabbalah like a flame to a coal”: אמר משה כבר התבאר כי ידיעת מהות הדבר וידיעת מציאות הם שני דברים מתחלפים ולכן לא יכנס שום אדם בזה הפרד”ס שלא עיין בחכמת הפילוסופיא כי הא-להים חכמת הפילוסופיא נקשרה בחכמת הקבלה כמו שלהבת בגחלת. והיום ראיתי לבני ציון היקרים שדלת זאת החכמה לפניהם ננעלת וידמה לעם ציון שאם יחקרו בחכמת הפילוסופיא ישימו תורת משה פלסתר ודרך רמיה ואין זה כי תורתנו הקדושה נקראת פלוסופיא הטהורה …[1] R. Epstein neglects to mention that R. Moshe Botarel was a most colorful and dubious character; from his Jewish Encyclopedia article: He studied also medicine and philosophy; the latter he regarded as a divine science which teaches the same doctrines as the Cabala, using a different language and different terms to designate the same objects. He extols Aristotle as a sage, applying to him the Talmudic sentence, “A wise man is better than a prophet”; and he censures his contemporaries for keeping aloof from the divine teachings of philosophy. … He believed in the efficacy of amulets and cameos, and declared that he was able to combine the names of God for magical purposes, so that he was generally considered a sorcerer. He asserted that by means of fasting, ablution, and invocation of the names of God and of the angels prophetic dreams could be induced. He also believed, or endeavored to make others believe, that the prophet Elijah had appeared to him and appointed him as Messiah. In this rôle he addressed a circular letter to all the rabbis, asserting that he was able to solve all perplexities, and asking them to send all doubtful questions to him. In this letter (printed by Dukes in “Orient, Lit.” 1850, p. 825) Botarel refers to himself as a well-known and prominent rabbi, a saint, and the most pious of the pious. Many persons believed in his miracles, including the philosopher Ḥasdai Crescas. The author of the “circular letter”[2] was indeed not lacking in self-esteem: האדנא אנא משדרנא לכל רבניא דישראל להחזיק בתורת משה גולת האריאל מצד חכמתנו המפורסמת הרמה והנשגבה שהבורא יתברך נתנה לנו מצד אהבה. אנחנו גוזרים את כל אחי הרבנים שבכל עיר ועיר לשלוח אל כבודנו כל הספיקות שהם מסופקים, כי יש לאל ידנו להתיר כל ספק ממעמקים, ואי לא עבדי הכי אנא מזמנא להו קמי קודשא בריך הוא ליום דינא אשר ארזים לא עממוהו. אנא הוא היושב על כסא ההוראות למופת ולאות, המפורסם ברבנים זה כמה שנים, והוא באחד המיוחד מסנהדרי גדולה העומדת בלשכת הגזית במקדש הקדוש והמקודש החסיד שבחסידים, כבר נשלמו לו עשרה נסיונות, ליה אנחנו מודים, ראש תוכני ישראל וגאולת אריאל, משפטיו אמת לגדולי אומות העולם, מי הקשה וישלם. משה בוניאק בוטריל[3] in addition to a megalomaniac, the standard scholarly ,ספרים וסופרים As noted in a thread on appraisal of R. Moshe Botarel considers him an egregious and incredibly brazen forger, attributing entire Kabbalistic works that he has actually made up out of whole cloth to various Babylonian Geonim and other early authorities. Prof. Simha Assaf declares that of those (particularly Kabbalists, mostly in thirteenth century Southern France) who have done this, our author is first and foremost: בין אלו שיחסו לגאונים וראשונים דברים שלא היו ולא נבראו תופס החכם הידוע ר’ משה בוטריל מקום ראש וראשון. בפירושו לספר יצירה הוא מביא דברים מ”ספר הנקוד הגדול אשר חברו רב אשי בבבל והוא נמצא היום בישיבתינו” (דף מ’ ע”ב), ומספר הנקוד “שכתב הרב ר’ אהרן המקובל הגדול ראש ישיבת בבל” (דף ז’ א’; כ”א ב’) ומה ש”כתב הרב המקובל הגדול ר’ אהרן ראש ישיבת בבל בספרו הנקרא ספר הפרדס” (דף ז’ א’; י”ב ב’; כ”ו ב’; ל”ג א’; ל”ח א’ ועוד) כן הוא מזכיר כמה פעמים את ספר הקמיצה לרב האיי (דף כ”ח ב’; ל”ב ב’; מ’ ב’; מ”ג ב’) ומיחס לו גם ספר בשם “קול ד’ בכח”; הוא מביא גם מה ש”כתב רטרונאי (כנראה רב נטרונאי) בספר התרשיש” (י”ג א’), ובמקום אחר הוא מביא פירוש שנאמר על ידי “רב נחשון ריש מתיבתא בשאלתא דבני בבל”, וזה הוא רק חלק קטן מן המחברים והחבורים הבדויים שהוא מביא בפירושו לספר יצירה וביתר כתביו. והנה עד כאן חשבנו שבוטריל הלך בדרך הזאת רק בשדה הקבלה, שבה לא היה מהלך יחידי כי הלכו בה גם אחרים לפניו ולאחריו, אולם מסר לי חברי פרופ’ שלום שבכתב יד הוואטיקאן מספר441 מצא מאמר פילוסופי משלו שכלו מזויף ומביא בו חבורים פילוסופיים שלא באו לעולם, וכן מצא בכתב יד מוסאיוב שבירושלים קטע גדול מספר בלתי ידוע של בוטריל המלא מאמרי אגדה בדויים. ועתה נראהו בקונטרוס שלפנינו כשהוא מוציא מתוך גנזיו גם תשובות שהוא מיחסן לגאוני בבל המפורסמים, תשובות שחותם יד בוטריל טבוע בהן.[4] As briefly noted in the aforementioned Jewish Encyclopedia article, among R. Moshe Botarel’s putative accomplishments is the seduction of Rav Hasdai Crescas to belief in his extraordinary .criticizesR ספרים וסופרים piety, and perhaps even his pseudo-Messiahship;a commenter on for glossing over R. Moshe ,משיחי השקר ומתנגדיהםBinyamin Shlomo Hamburger, author of Botarel’s full resume – “Kabbalist, Messiah, forger” – and for neglecting to mention a warm letter of support for him authored by R. Hasdai Crescas: מאידך, דבר תימה היה לי שלא נשתנה ממהדו”ק למהדו”ב [של הספר “משיחי השקר ומתנגדיהם”]. בספר מוגש פרק המוקדש לדמותו של משיח שקר אלמוני שהופיע בספרד אחרי שנת ה’קנ”א. הפרק המעורפל מוגש תחת הכותרת ‘הדרשה שלא הובנה’, ומוגש תחת דמותו של ר’ חסדאי קרשקש כ’גדול הדור’ ההוא. שמו של המשיח המסתורי נקרא ‘משה’ (ללא שם לוואי), ומובלט המשפט הבא: ‘לא ברור מה ידע ר’ חסדאי עצמו מכל ההשתוללות המשיחית וכיצד התייחס אליה…”. ואני הקטן, נבזה וחדל אישים, תמה כולי: הכיצד אישתמיט מידיעתו של הרבש”ה [ר’ בנימין שלמה המבורגר] רשמו המלא של ר’ משה בוטריל, המקובל, המשיח, הזייפן? האם יצירתו על ס’ היצירה שנתקבלה בספרות ישראל טיהרתו? זאת ועוד אקרא, הכיצד נשמט מכתב הבשורה- תמיכה החם לבוטריל שפרסם הרח”ק ונדפס בבית המדרש ליעלינק (חדר שישי מסוף עמ’ 141 ואילך)? ואדיין נקפני לבי לומר שמא לא ראה הרבש”ה לידיעה זו, אולם מצאתי בספרו של יוסף שפירא ‘בשבילי הגאולה’ (ירושלים תש”ז, ח”א קמד-קמז), אשר כל המעיין יראה את השימוש הרב שעשה בו הרבש”ה, פירוט ארוך ומדוייק של כל השתשלות פרשת בוטריל ותמיכת הרח”ק. וצ”ע. Rav Hasdai Crescas’s letter, as printed by R. Adolf Jellinek, in which he endorses R. Botarel demonstrated dramatically true prophecy, and surviving ,גילוי אליהו as having experienced :שמח וטוב לב being hurled into a flaming furnace, exiting ויהי בשנת חמשת אלפים ומאה וחמשים ושלש לבריאת עולם ויהי בשנת אלף ושלש מאות וחמש ועשרים לחרבן בית המקדש שיבנה במהרה בימינו, כסליו בהיותנו בקורפו, הגיעו אלינו כתבים ששלח ר’ חסדאי קרשקש מטוניס דעו לכם כי מעניי הוא אמת והקהל הקדש קהל בורגיש שהיא בספרד כתבים כי הוא אמת כי העידו עליו כי ממשה ועד משה לא קם כמשה ובא אליו אליהו הנביא ז”ל ומשח אותו בשמן המשחה ואמר לו ישראל כי בניסן יהיו לכם אותות ומופתים גדולים, ומלך ספרד שלח אחריו השר שלו ואמר שיתן לו אות אמר לו שילך לביתו וימצא בנו מת, הלך לביתו ומצא בנו מת כמו שאמר לו הנביא, חזר ואמר לו המות והחיים מהשמים, אמר לו שיחזור עוד לביתו וימצא שמתה אשתו, וכן היה חזר אליו עוד, אמר כשילך לביתו ימות גם הוא בעצמו וכן היה. והמלך היה מדבר עם הנביא והנה כסהו הענן והיו שומעין המלאך שהיה מדבר עמו תוך הענן ועשה אותות ומופתים גדולים בעיניהם והעידו עליו ממשה ועד משה לא קם כמשה. אחר כן אמר לו המלך אם הוא אמת כי אתה נביא אני רוצה לשרוף אותך באש וכן עשה. מיד צוה ועשו כבשן אש והסיקוהו ג’ ימים וג’ לילות והשליכוהו בתוך כבשן האש ויצא ממנו שמח וטוב לב. באותה שעה ראו ויאמינו בד’ ובמשה עבדו ונביאו, והוא היה בן חמש ועשרים שנה ומתחלה לא היה יודע לשון הקדש בצחות ועתה שלמדו אליהו הנביא זכור לטוב יודע לדבר לשון הקדש והוא ענו ושפל רוח צדיק וישר שלם במדותיו חכם ועשיר וגבור וחסיד בכל מעשיו נקי כפים ובר לבב בן טובים זרע אנשים ראוי והגון לשכן עליו רוח ד’.[5] Here is Prof.