Hanna Itzhaki “אני החומר” Ceramic Artist חנה יצחקי קרמיקאית "אני החומר" חנה יצחקי - קרמיקה Hanna Itzhaki - Ceramics “אני החומר” חנה יצחקי קרמיקאית מבוא: גדעון עפרת צילום: אברהם חי עליזה אורבך דני זריהן נורית דגאי שגיא בן-יצחק “אני החומר” גרפיקה: חנה יצחקי עיבודי תמונה - דורית אמיר עיצוב, עריכה גראפית וקדם דפוס - אילאיל סיטון קרמיקאית עריכה תוכנית: גינת בסוק-יצחקי אילאיל סיטון
עריכה לשונית: עידו בסוק חבירה ביד ובחרס גדעון עפרת 5 תרגום לאנגלית: שרון אסף חנה יצחקי - חיים ויצירה גינת בסוק-יצחקי 7
אמנות הווי מן תמונות שימושית חנוכיות ומסורת הטבע קרמיות © כל הזכויות שמורות ינואר 2008 95 71 53 43 21
אילאיל הפקות, תל-אביב 03-6243207 חבירה ביד ובחרס גדעון עפרת
היה זה בקיץ של שנת 1951, עת נסעה חנה יצחקי קיצונית, היא דרשה לשמור על האופי של החומר, רעיון האמן בשירות הקהילה היה מובן לה מאליו, מקיבוץ אפיקים לירושלים, ובמשך שישה שבועות על הצבע הטבעי שלו”. חנה לא תחמיר, ובעבודות בין כחברת קיבוץ ובין כמי שהאמינה בכל מאודה למדה שם בקורס לקרמיקה אצל הדוויג גרוסמן. הקרמיקה שלה תאמר “הן” לגלזורה, אף כי תעשה באידאה של האמנות העממית. ב1957- פרסמה חנה הייתה אז בת 31, זה קרוב לשנתיים חברת זאת באיפוק. בה-בעת הקפידה על כריית החימר בעיתון הקיבוץ רשימה בשם “אמנות עממית”, ובה קיבוץ ומאז 1945 בישראל. למורה הייקית לציור לא עם תלמידיה באדמת עמק-הירדן ולא חדלה ניסחה תשתית רעיונית ליצירה קיבוצית אותנטית. היה ניסיון קודם במלאכת הקרמיקה, ואותו קורס לחנך לקשר חי בין היוצר לחומר. ברוח “גרוסמנית” במאמרה קראה ליצירה קיבוצית עממית בתחומי ראשון מסוגו מטעם מחלקת החינוך של המדינה דחתה את התעשייה החרושתית-ההמונית של מתכת, אריגה, קליעת סלים, רקמה, קרמיקה ועוד, הצעירה שינה את חייה. כי, משנוגעה במדיום הקדרות ובמונולוג בשם “אני החומר” קראה לקשר והדגישה את עקרון העבודה בחומרים מקומיים החימר, לא נפרדה ממנו עוד עד יומה האחרון, אינטימי עם החומר תוך גילוי תכונותיו האימננטיות. ואת ההסתמכות על דוגמאות הקשורות לעם לאורך חמישים וחמש שנים. עשרות שנים פעלה חנה יצחקי כקדרית, מבלי ולסביבה. “גם אצלנו יש כל התנאים והנתונים התמזל מזלה של חנה יצחקי ללמוד אצל מי שתנטוש את ייעודה החינוכי-קהילתי בבית-הספר לפיתוח אמנות עממית, חסרה לנו רק המסורת...” שמוכרת כאֵ ם הגדולה של אמנות החרס בישראל. המקומי ובחוג האזורי לקרמיקה. לכל אורך דרכה בעבודותיה המוקדמות נשאה חנה יצחקי את גרוסמן, רעייתו של רודי להמן )מי שידריך את מצאה את שביל-הזהב בין האני לבין הקולקטיב, חנה ב1952- בבניית התנור לשריפת חימר, אותו ובשנות השישים אף התפשרה על יום אחד בשבוע המסר ה”גרוסמני” הבסיסי: צלחות, אגרטלים, תנור מוסק בעצים שישמש את חנה ואת חברי המוקדש כולו לחברים, לעומת חצי יום ליצירה כדים, קומקומים וכו’ מעוטי גלזורות. “הדגש צריך החוג לקרמיקה שייסדה באפיקים כבר ב1959-( עצמאית. כלי הקדרות שלה קישטו את קירות להיות על הצורה ולא על הברק החיצוני”, אמרה - אמנית ומורה מיתולוגית שהחמירה עם עצמה הקיבוץ, יצירותיה הוענקו כמתנות מטעם הקיבוץ, ב1965- – והאם לא מהדהדות בדבריה מילותיה ועם תלמידיה - הניחה את היסודות לקדרות והיא הציגה תערוכות בקיבוץ ובאזור )ב’בית אורי של הדוויג גרוסמן: “אני מחפשת צורה. )...( אני מקומית המושתתת על פשטות, חומר מקומי, דגש ורמי נחושתן’ שבאשדות-יעקב, ב’בית גבריאל’ מבקשת למצוא צורה שהגשימה את עצמה”? אך צורני, ויתור על קישוטי גלזורה ושמירה על זיקה שבצמח(. מאוחר יותר תשתתף חנה בתערוכות בהגיע חנה יצחקי לפרישה מוקדמת מעבודתה לקרמיקה מזרח-תיכונית קדומה. לימים, ב‑1985, ארציות במוזאון תל אביב – ב’קראמיקה ישראל כמורה, עשתה צעד גדול והמירה את האמנות תאמר חנה יצחקי: “המורה שלי הייתה מאוד 70’ ובביאנלה הישראלית לקראמיקה )2000(. השימושית בפיסול קראמי חופשי ורב-פנים. חבירה ביד ובחרס פרץ יצירתיות נבע עתה בשפע מתוך נפשה אחרות יש רישום הירוגליפי של דמויות ומנורה, דומה שבסינתזה בין ה”קדרית” ל”פסלת” נוצרו של האמנית הוותיקה, אשר בשפה תמימה, תבליטים ומבנים רב-כדיים של צריחים בגדדיים, מיטב עבודותיה של חנה יצחקי, כגון הדמויות-כדים חנה יצחקי - חיים ויצירה פרימיטיביסטית ופשוטה ייצגה עולם אישי, ששיאו רקע דמוי אהיל מזרחי )מנוקב באורנמנטיקה )מלך ומלכה כשני מיכלים חרוטיים המעוצבים הנראטיבי בתבליטים אוטוביוגרפיים המספרים את המזכירה אהילי נחושת( ועוד. בדקורטיביות מזרח תיכונית( או השעונים שאינם גינת בסוק-יצחקי סיפורה המשפחתי, תוך שהיא מקפידה לשמור במגמה ה”יהודית” של חנה יצחקי המאוחרת אלא צלחות ענקיות שעליהן השטיחה האמנית על נאמנות לאהבת האדם והטבע ולפשטות תולדות חיים השתלבה התמסרות לא פחותה לטבע. דווקא מבני עיר מזרחית )ירושלים?(, חומה ועוד, בסגנון הליכות אמנותיות. יודגש עם זאת: על העיקרון אם ראית על מדרכות קיבוץ אפיקים אישה עם בגיל מאוחר השתחררה מתוכה משיכה עזה ליפי ימי הביניים. באותו אופן, צלחותיה של יצחקי, הפוקנציונליסטי לא ויתרה כאשר גישרה בין כובע רחב שוליים, דוהרת על אופניים - ולימים הטבע ואונו: רימונים, כוכבי-ים, פרחים, ציפורים, ככל שאין בהן שאפתנות יצירתית, מעידות על האובניים לבין הפיסול ובראה ממִ בני-כד צריחים, כושר גראפי וקליגראפי בעיטור הצלחת באותיות, על קלנועית - נושאת איתה ילדים או סלים, תמיד ציפורים ופיגורות. אצטרובלים... כוחות הפריון הטבעי עומדים ביסודו נחפזת ואינה נותנת דעתה די הצורך על האנשים של עיצוב האצטרובלים )חלקם גדולים במיוחד( ברישום מושטח של בנייני ירושלים, בדמויות היא גם נתנה דרור יצירתי לגרעין שנצרה בלבה שבדרך - זאת הייתה חנה הקרמיקאית. כפרח רב-חושניות שאינו אלא ביצת זרעים, או מחוללות מופשטות, בתצורות צמחייתיות, מהבית הדתי-אורתודוכסי שבו גדלה בגרמניה, חנה נולדה ב1920- בחוות הרמנסברג שעל יד הכפר ביסוד עיצוב החמנייה עתירת הזרעונים, או בבסיס בציפורים ועוד. דגש רישומי ומבע מונוכרומי כאשר התמסרה לעיצוב חנוכיות בחימר. בביקור ויזנט בדרום גרמניה, לרצי לבית דים )1985-1895( המשיכה לתרמילי עצים למיניהם, לאבקנים מאופק מאפיינים את מעשי צלחותיה של האמנית, במוזאון ישראל בירושלים, שבו התרשמה מאוסף ולרב ד”ר יקותיאל יעקב נויבאואר )1945-1895(. “תמנוניים” וכו’. חושניות ואף יצריות אלו של מושאי נמל-האם שממנו שייטה. החנוכיות, נתפסה במיוחד לנרות השמן מהחרס. הבית היה דתי עם נופך חסידי, ועם זאת ציוני מכאן ואילך החלה ליצור חנוכיות המושתתות על הטבע, שמרביתם מסביבת האמנית בעמק-הירדן, חנה יצחקי לא הקצינה ולא הגזימה. יצירתה ומודרני ברוחו. אחיה ואחותה הגדולים עלו לישראל שמונה “נרות חרס” זעירים )ו”שַמָ ש”(, כשהיא התגלגלו עד למזרקות הקרמיקה שיצרה חנה הקראמית חתומה לכל אורכה בצניעות, בהגינות, עוד לפני המלחמה, אביה ואחיה הצעיר נספו מעטרת את “קיר” החנוכייה בדימויי ירושלים יצחקי בהשראת מזרקות חרס ערביות הנמכרות ביושר פנימי ובאהבה לחומר, למדיום ולאדם. היא במחנה הריכוז ברגן בלזן, והיא, שתי אחיותיה ואמה העתיקה, בית-המקדש, חומות העיר, שערים, צדף בעוג’ה אשר על כביש הבִ קעה. נאמנה לשורשיה יצרה אמנות-חרס ידידותית, כפי שמעידות בובותיה ניצלו ועלו בנפרד לאחר המלחמה. ועוד. נטייה ים-תיכונית ומזרחית בלטה בחנוכיותיה הקדריים-הפונקציונאליים, היא עיצבה את העממיות, עתירות החן וההומור, ובהן טיפוסים של )מדי שנה בשנה הקפידה על עיצובה של חנוכייה מזרקותיה כמיכלים בתוך מיכל, עת המים מפכים בני עדות שונות ודמויות מן ההווי יהודי. במושאי שורשי המשפחה חנה על האופניים - צללית בעיצוב גינת חדשה(: “חנוכיית המכבים” שלה, נטולת כל ציפוי מ”כד” או ממערכת צמחייתית של “כדים” אל החרס שלה היא האירה פנים לאדם ואישרה את ובגווני אדמה בלבד, עומדת בסימן חמש דמויות קדירה גדולה, והמזרקה כולה כמוה כגוף וגטטיבי מעשה האמנות כמעשה הומניסטי, שמן העפר בא אביה של חנה היה הרב ד”ר יקותיאל יעקב נויבאואר חקלאית, שהכשירה צעירים שהתעתדו לעלות לארץ ספרי יקותיאל נויבאואר: בצדודית ארכאית, בסגנון אשורי קדום. בחנוכיות חושני. ואל הלב נכנס. מלייפציג, אח בכור לשמונה בנות. אביו, סוחר יהלומים ישראל, ובהם משה אונא, מחלוצי הקיבוץ הדתי בארץ תולדות דיני הנישואין במקרא ובתלמוד שעשה תשובה בהשראת חסידות בעלז, הקדישוֹ לתורה. וממנהיגי ‘הפועל המזרחי’ )לימים המפד”ל(. מאגנס, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1994. הוא שודך לרצי בת למשפחת דים, מן העיירה פשבורסק כאן נולדה חנה, הילדה הרביעית במשפחה. החיים זוהי עבודת הדוקטורט שלו, שהתפרסמה במקור שבמזרח גליציה )אז חלק מן הקיסרות האוסטרו- בחווה בחסות הרמן האב לא היו לרוח משפחת נויבאואר בגרמנית ב1920- הונגרית(. את השניים הפגישו הוריהם, כמנהג הימים הצעירה, ששאפה לעצמאות וביקשה לאפשר ליקותיאל ההם, אך רצי התאהבה ביקותיאל הצעיר בן ה17-, והם הרמב”ם על דברי סופרים הלמדן ואיש הרוח לפתח את כישרונותיו המחקריים. נישאו ב1914- )לא לפני שהחתן המיועד סיים בחינות מוסד הרב קוק, תשי”ז )1957( בתבונתה ובנחישותה הובילה רצי למציאת משרת מורה בגרות, כדרישת אבי הכלה(. בעבורו בסמינר למורים היהודי בווירצבורג, לשם עברה משפחת נויבאואר הצעירה חיה בצל קורתו של האב המשפחה ב1923-. על יקותיאל נויבאואר: הרמן בלייפציג, שם למד יקותיאל, שכבר היה מוסמך בווירצבורג למדה חנה בבית ספר יסודי ואף הצטרפה ILBA-Israelitische לרבנות, תורת המשפט ושפות שמיות באוניברסיטה. Lehrerbildungsanstalt Wurzburg בגיל 23 קיבל תואר דוקטור בהצטיינות. רצי הייתה אשת לתנועת הנוער “עזרא” המקומית, שאביה היה ממעצבי 1864‑1938, by the Alumni of 1930‑1938, מעשה בעלת רוח עצמאית, נוטה לרציונליות ולתפיסה דרכה. ed. Max Ottensoser and Alex Roberg, מודרנית של חירות האדם ואחריותו למעשיו. החיים יקותיאל נויבאואר היה מרצה בולט בסמינר והשפיע על 1982 , p. 126-132 בכפיפה אחת עם החותן הדומיננטי והגיסות הרבות היו תלמידים רבים, שהגיעו אליו מ’ישיבות’ מעולות, מבתי קשים לה. מדרש לרבנים ואף מאוניברסיטאות. שמע תהילתו הגיע פרופ’ דן מכמן, “רוח ‘המזרחי’ ובית-המדרש לאחר המלחמה, ב1918-, רכש הרמן נויבאואר את חוות עד לבית המדרש לרבנים האשכנזי באמסטרדם, והוא לרבנים ולמורי דת באמסטרדם”, ספר השנה הרמנסברג שליד רגנסבורג )הקשר לשם הרמן הוא הוזמן לשם לשמש כרקטור. בתנאים הכספיים שהוצעו של אוניברסיטת בר-אילן, מדעי היהדות ומדעי מקרי(. המשפחה הצעירה, שהיו בה כבר שלושה ילדים, לא ששה המשפחה לעבור, אך ב1933-, כאשר גבר מאוד הרוח, כ”ח-כ”ט, אוניברסיטת בר-אילן, רמת גן עברה איתו ועם אחיותיו של יקותיאל למקום החדש, האיום האנטישמי )ובעקבות מכתב איום שקיבל האב, תשס”א, עמ’ 58-41 שנועד לספק מזון ובו-בזמן להגשים את חלומותיו שיהדותו ניכרה היטב במראהו( - קיבלו את ההצעה וכל של הרמן למשק פרטי ולישיבה שבראשה יעמוד הבן המשפחה עברה לאמסטרדם. מאז היה יקותיאל הדמות יקותיאל. כוונותיו עלו בקנה אחד עם מגמת הטיפוח של המרכזית והמובילה בבית המדרש לרבנים. המלחמה חלוצים דתיים ברוח “תורה ועבודה”, ונוצרה במקום חווה קטעה את פועלו. חבירה ביד ובחרס חיים ויצירה כשהייתה חנה בת שלוש עברה באוקטובר 1943 נתפסה המשפחה על בשנים הראשונות בארץ היו חייה מורים ומבוגרים בהנחלת הלשון המשפחה לווירצבורג, שם קיבל אביה ידי הנאצים במשלוח האחרון של יהודי קשים במיוחד. בנה הבכור אורי נולד ולימד יהדות וספרות. הקשר איתו היה משרת מורה ורב בסמינר למורים אמסטרדם. חנה הצליחה לברוח מן ב1946-. הם התגוררו באזור חיפה, אך לחנה כעין חזרה לבית הוריה ספוג והצליח בה מאוד. ב1933-, עם עלות התאטרון שבו רוכזו היהודים, אך הוריה בעלה לא היה לצדה. היא התפרנסה היהדות, אך ללא הממד הדתי, שממנו הנאצים לשלטון והתגברות האיום ואחיה הצעיר נשלחו לווסטרבורק כמורה לציור בבתי ספר שונים, התנערה עוד מימי נעוריה. האנטישמי, הם עברו לאמסטרדם, וכשבסופו של דבר התגרשה, חיפשה ומשם למחנה הריכוז ברגן בלזן. אביה חנה ויוסף היו שניהם אנשים לומדים, שם הוצעה לאב משרת הוראה בכירה מקום שבו תוכל לדאוג לבנה, ומצאה חנה עם בנה אורי ואחיה הצעיר נספו שם, ואמה ניצלה. תורמים לסביבתם ויצירתיים, כל אחד בסמינר לרבנים האשכנזי. משרה כמורה שכירה לאמנות בקיבוץ בתחומו. הם הקימו באפיקים את חנה שרדה בזהויות נוצריות שונות אפיקים. באמסטרדם למדה חנה שלוש שנים ובסוף המלחמה נישאה לבחור יהודי משפחתם וגידלו את אורי ואת ילדיהם בתיכון יהודי, והייתה אף בתנועות ב1950- הגיעה חנה לקיבוץ אפיקים שאיתו חייתה. בעקבות המלחמה המשותפים גינת, יונת, אילאיל ולוטן. נוער ציוניות. אבל הייתה בה התנגדות ואיתה בנה הקטן. ב1951- היא נישאה חשה אכזבה ומעין התאבנות רגשות בשנות התשעים התפתחה פנימית הן לציונות והן לאדיקות ליוסף יצחקי )איצקוביץ’( והייתה ואובדן דרך. בהזדמנות הראשונה “המשפחה הקיבוצית המאומצת” של הדתית, והיא פנתה, בהסכמת לחברת קיבוץ – לדבריה, לא מתוך חנה, כאשר נוצרו יחסי אם ובת בינה אמה, לבית ספר מקצועי לאמנויות עלתה לישראל עם בעלה בעלייה בלתי אידאל. יוסף, המבוגר ממנה בעשר לבין אן קלייטון וילדיה )קשר שהחל )Kunstnijverheidschool(, שהייתה לגאלית. הם הגיעו לארץ בספטמבר שנים, היה חלוץ אידאליסט ומשכיל, עם “אימוץ” אן כמתנדבת בקיבוץ(. בו אווירה חופשית יותר. ב1940- סיימה 1945, כשהיא בחודשי הריון ראשונים. מכתב שכתבה חנה בת ה13- מאמסטרדם בוגר סמינר למורים שליד ה”ישיבה מימין לשמאל, מלמעלה למטה: חנה, יוסף, אילאיל, לוטן, גינת, יונת בבית הספר הזה לימודי גרפיקה בישראל נמנעה חנה בשנים הראשונות לסבא ולסבתא שלה שחיו באנטוורפן יוניברסיטי” בניו-יורק. במקביל חנה נפטרה אחרי מחלה קצרה ב”ה לעבודתו כחקלאי בקיבוץ היה מחנך ב‑2006, בקיבוץ אפיקים. והוראת אמנות. מלדבֵּ ר על המלחמה באוזני אנשים, סבי וסבתי היקרים! לאי”ט )=לאורך ימים טובים( אם איש כותב מכתבים רבים, אז המכתבים קטנים באותה שנה, בחודש מאי, כבשו כי לא ראתה גבורה בקשריה עם ובודאי איננו חשובים. אבל אם איש כותב מכתב אחד המחתרת ובפעולותיה שם – אלה או שני מכתבים בשנה, אז המכתבים ארוכים וחשובים הגרמנים את הולנד. עד מאד. ואני בחרתי את האופן השנית. ובראשונה אספר היו בעיניה המובן מאליו. הישרדותה לכם במכתב זה מבית הספר, כי חצי חיי אני שם. אני יוסף יצחקי במלחמת העולם השנייה “זכתה” בבית ספר רעלי, יהודי. מצאת אני שם יפה. בכלל יפה משפחת נויבאואר לדחייה בשילוח הייתה, כך טענה, רק עניין של מזל. מבית הספר הנצרי. בכל יום ויום אני הולכת שמה, גם ביום נולד בקלצק ב1911- וב1919- היגר שאני עושה בקיבוץ. נתתי גם חוגים כתבי יוסף יצחקי: עם זאת, הסתייגה מאוד מן הבוז הראשון, רק בשבת בית הספר ההוא סוגר. בשבת אני לומדת למחנות, כי הייתה בעלת נתינות עברית, בחומש, ובמשנה. ואז אני מטילת באמסטרדם. עם משפחתו לניו-יורק. עלה לארץ לספרות חדשה. מילאתי גם כמה דעותיהם של סופרי ההשכלה על שקלטה אצל הוותיקים לנרצחים ביום חול אמסטרדם כמו כל עיר ביום חול. אבל בערב פסח, שליחויות בקיבוץ ובתנועה. בשנת תורכית. בזכות לימודיה בבית הספר או בערב ראש השנה אמסטרדם משונה מכל עיר. בערב פסח והגיע לאפיקים ב1934-. הלשון העברית ודרכיהם בהרחבתה לאמנות נוצרו קשרים בינה למחתרת בשואה כ’הולכים כצאן לטבח’. לימים באיזה מגרש בעיר מדורות והאנשים בואים לשים את החמץ בם. וכך הוא מספר על עצמו בדף 1936 נשלחתי על ידי קיבוצי, בשם וחידושה והילדים קוראים בקול גדול:’חמץ, חמץ!’ והיום בערב ראש השנה תנועת נצ”ח, לשער הנגב, היום ההולנדית הלא יהודית, והיא עזרה סיפרה ששמחה על קשיי החיים בארץ, על הרחב עומדים קרונים והקרונאי קורא בקול גדול: ‘כרטיסים “תולדות חיים” שלו שנמצא בארכיון לשוננו, ל”ד-ל”ה, הוצאת האקדמיה במקצועיות בזיוף תעודות ובהעברת שמנעו ממנה לשקוע במחשבות לשנה החדשה! כרטיסים לשנה החדשה!’ בימי החופש רצינו אפיקים: קיבוץ כפר סולד, לעזרה. תפקידי ללשון העברית, ירושלים תש”ל- אני ולאה לבוא לכם אבל לפי שהאשור יקר עד מאד העיקרי היה הנחלת הלשון ולימודי ילדים ומבוגרים למקומות מסתור. מטרידות על עברה. )כי אנו תורכים( לא יכלנו. אלי אבא בעזרת ה’ בימי החפש בשנת 1934 עליתי ארצה כחלוץ תשל”א הבאים. ועכשיו לפי שסיפרתי הרבה אני מאחלת אתכם הספרות ותנ”ך. בשנת 1949 שלחו שנה טובה ומתוקה, כתימה וחתימה טובה, ה’ יאריך ימיכם וקבוצתי הצטרפה לאפיקים )קיבוץ אותי חברי המפלגה שבקיבוץ בעוברך את הסף... עד מאה ועשרים שנה. דרישת שלום ס.ס.ר. של אז(, ומאז אני חבר חנה שלכם המאוחד לעזרה לקיבוצי הגליל, אוסף שיריו שקובצו לספר לאחר הנתינות התורכית הבריחה מהתאטרון אפיקים. גם בקיבוץ קבעתי עיתים לאותה המטרה. בשנת 1950 נקראתי מותו חנה ראתה בעניין התורכיות של המשפחה “זכייה חנה רצתה ויכלה לברוח עוד קודם, אך חששה שמא ייפגעו לתורה, לאחר יום עבודתי, ופעלתי על ידי חברי המפלגה של הקיבוץ בפרס הגדול בפיס”. מקור האזרחות התורכית בסבא הוריה. כשלקחו אותם - תכננה עם אחיה בריחה, אך הסתירה בשטח היהדות והתרבות העברית. המאוחד לארגן בבית-ברל שבצופית הרמן נויבאואר, שמוצאו ביאסי )כיום ברומניה(, את כוונתה, כי שמעה אזהרות ואף איומים מפני צעד כזה. כאשר נוכחתי שהיסוד היהדותי את הסמינריון הרעיוני של התנועה. בחינוך שלנו לקוי, אספתי את שהייתה בעבר חלק מן הקיסרות העותמאנית. כשקראו בשמות בני משפחתה ליציאה למשאית ולאחר שמחקו בשנת 1967 זכיתי מטעם האקדמיה המורים והמחנכים של בית-הספר לחנה נודע דבר הנתינות התורכית דרך אגב, כאשר את שמה, אמרה לשוטר המופקד על המשלוח: “שכחתי את בפרס זלצמן על מחקרי: “דעותיהם לצורך השגת היתר כניסה להולנד ב 1933 - נאלצה התיק שלי”, ועלתה ליציע התיאטרון, שם הסתתרה מתחת שלנו ושל ה”נוער” המתחנך בתוכנו, של סופרי ההשכלה על הלשון המשפחה להשיג בקונסוליה התורכית בברלין מסמך למיטה והמתינה. באותו ערב נלקחו למחנה גם עובדי המקום, בתוכם גם מורות, ונתתי שיעורים העברית ודרכיהם בהרחבתה המאשר את נתינותה התורכית. מכתב רשמי המעיד והיא שמעה אישה צועקת: ‘אבל למה אני - יש לי חותמת!’. בתלמוד, וכעבור כמה שנים גם וחידושה”. בעוד שלושה חודשים על הנתינות התורכית היה תמיד בכיסם של בני ממסתורה ראתה את מגפי הגרמנים המחפשים אם נשאר סדרות הרצאות בנושאי היהדות. יופיע ב’לשוננו’ החלק הראשון של המשפחה לעת צרה בתקופת השואה, והדבר נסך מישהו, וכשהלכו כולם עלתה לגג והרגישה חופש שקשה לתאר. היו הדים לפעולתי זו במשקי מחקרי. יש לדעת שמחקרי זה בהם ביטחון. הם לא נשמעו לגזרות על היהודים, אחר כך ירדה ועברה דרך גגות, בתים וחצרות, והגיעה לביתה הסביבה ושמועות עליה הגיעו אף הוא רק שלד, ועז רצוני שתינתן לא מסרו את כלי הכסף ואת הרדיו שבבית ולא הריק והלכה לישון. למחרת יצרה קשר עם ליאו ואן דר הולסט למנהלי הראשון, הפרופ’ חורגין, לי הזדמנות להעמיקו, להכלילו ענדו טלאי צהוב, למרות שהייתה להם חותמת “Leo van der Hulst( ”J( מן הארגון ההולנדי המחתרתי נשיא אוניברסיטת בר-אילן, ובשיחה ולשכללו ולהצמיח לו כנפיים שיהיה בתעודה והיו תמיד בסכנה עקב כך. Pro Juventute. איתו החשיב מאוד את הפעולה נושא את עצמו. חיים ויצירה חיים ויצירה קרמיקאית בקיבוץ כיצד אנו שורפים כלי-חומר? מתוך: “איגרת לחינוך”, איחוד הקבוצות והקיבוצים, מאי 1956 התחלות וחיפוש דרך הרבה מדורים עובר כלי החומר מרגע בקלות. מתחילה חלוקת תפקידים עשיתו עד גמר עיבודו והגיעו למקום בין הילדים העוסקים בשריפה: שניים עבודתה של חנה כמורה לאמנות פתחה בפניה נתיב מיוחד מנוחה. כדי שיעמוד הכלי בפני כל זורקים את השבבים לתוך התנור, להתחברות אל עולמה החדש, הארץ ישראלי והקיבוצי. ב1951- הטפולים יש לעבדו יפה יפה. לאחר הללו הם “שומרי האש”, אחד מכין יצאה להשתלמות מטעם משרד החינוך, ושם גילתה את הקרמיקה. שהתיבש אנו צובעים אותו בצבעי חפוי. עצים, זהו “חוטב העצים”, וחסר לנו המורה הייתה הדוויג גרוסמן, אמנית הקרמיקה שכוננה זרם שלם לאחר שיש לנו כבר מספיק עבודות כעת רק “שואב המים”, אך במקומו יש של קרמיקה מחוברת לטבע הארץ ישראלי. בכל קיץ בשנות לתנור מלא, אנו מתחילים להכין את לנו “מגבל טיט”, הממונה על סתימת החמישים נסעה חנה לירושלים ללמוד ולעבוד אצל גרוסמן. הלימודים השריפה עצמה. החריצים והסדקים כדי שהחום לא וההתלהבות מן העבודה בחומר יושמו תחילה לעשייה בקיבוץ וכאן מתחיל הפולחן: בתחילה רותמים “יברח”. חוץ מכל התפקידים האלה בהוראת אמנות בבית הספר ובהוראה למבוגרים בחוגי קרמיקה את האתון של פינת החי לכרכרה יש גם אחד הרושם את כל מהלך מקומיים ואזוריים. ב1952- בנתה חנה תנור לבנים לשריפה בעץ, קטנה, נוסעים למנסרה להביא עצים השריפה לפרטיו כדי שנדע בכל פעם מה הן שגיאותינו ונתקנן. לאחר שריפה בעזרת הפסל רודי להמן )בן זוגה של הדוויג גרוסמן(. ילדי בית הספר להסקת התנור. בבחירת העצים יש של כ‑8 שעות אנו מקוים לראות כבר היו מעורבים בתהליכי השריפה, עזרו בתיעוד המקצועי, והיו “שומרי להקפיד על מינים מיוחדים אשר נותנים לשונות אש בפתח הארובה. כאשר האש” בלילות. את האש הרצויה. לאחר שהעמסנו נראות לשונות אש אלה אנו יודעים על העגלה מספיק עצים כדי לכלכל שריפת הכלים באש נועדה אמנם למילוי צרכים בהוראה, אך עוצמת שנשרף כל הפיח אשר על הכלים את התנור משך כל שעות השריפה, העשייה וההתמודדות עם הקשיים הטכניים הכרוכים בה מעידים וצבעם יהיה הצבע הרצוי לנו. אנו אנו חוזרים ופורקים את העצים. עכשיו שהחוויה הייתה משמעותית ביותר גם לחנה האמנית. אולי כך ממשיכים בשריפה בשבבים דקים כמו מתחילים לפעול בשיטת “שרשרת” כדי בהתחלה עוד כשעתיים. אח”כ שוב הפשירה מן ההתאבנות הרגשית של סוף המלחמה. יחד עם הילדים להכניס את העבודות לתנור. ע”י פתח שִ חזרה את תהליכי העבודה והיצירה בחומר “הקדמוני”, כפי שהיה סותמים את כל הפתחים וכעבור שמונה השריפה בעץ בתנור הלבנים התנור עומד המומחה עצמו, כיון שיש שעות, כשהתנור מתקרר, מתחילים בראשית ההיסטוריה, תוך כדי משחק פולחני וחקירת המסורות. כללים מיוחדים לסדור בתנור: דף ממחברות השריפה, מתוך שריפה מספר 8, ינואר 1956 זהותה שבמלחמה זויפה והושפלה, יצרה את עצמה מחדש, תוך לרדות את העבודות. ושוב מתחילה א( מכניסים לכלים הגדולים את שיטת ה”שרשרת”, כל כלי נמסר מיד דו-שיח עם החומר והטכניקה הקשובים זה לזה והתובעים זה מזה; העבודות הקטנות יותר. ליד, מנוער מהאבק ותיכף נטבל במים. ובשיתוף תלמידיה - הנה נוצר רב-שיח וחיבור אל החיים. ב( יש להקפיד לשים בתחתית התנור לאחר שריית הכלי במים מספר שעות, שעה 11:15 הכדים אינם אדומים יותר. את העבודות הכבדות יותר. ממרקים את הצבעים ע”י דונג נוזל כדי “ 11:45 למטה קצת אדום. למעלה לא רואים כלום. המשכנו להכניס עצים לבנים. אחר שמילאנו את כל התנור, לשנו שיבריקו יותר, ועם גמר כל התהליך שעה 12:30 ראינו קצת אש מלמעלה. טיט מבוץ וחול, טיחנו וסתמנו את כל מגיע לידי כל ילד כלי שרוף העומד בפני הפתחים מלבד פתח להסקה. ועכשיו מים ומבריק בצבעיו. “ 1:00 למעלה 800º חום ולמטה 300º מתחילה עצם השריפה. מתחילים צביה תנור הלבנים ועליו האלילים “שומרי 1:40 הפיר למעלה נשרף לגמרי. הוא זהוב לשרוף בשבבים דקים אשר מתלקחים כתה ט’ – אפיקים האש”, וילדים העוסקים במלאכת לבן. השריפה - תבליט מהסדרה הביוגרפית 1:45 עמרי לולב הכניס קליפת תפוז לאש שעשתה חנה בשנותיה האחרונות וחנה כעסה מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד. תנור הלבנים
קליפת התפוז של עמרי לולב. 2:15 חנה שטראוס ]יצחקי[ הביאה אתה את חנה סכין + רק שקית אחת של ביסקוויטים. החברה עסוקים בזלילה. על לילי שורה המוזה והיא מחברת שיר לשומרי האש. חנה מזלגי באה לבדוק מי הם אוכלי רכושה )היקר לה מכול(. 2:40 הכלים אדומים כולם.
10 חיים ויצירה חיים ויצירה 11 חוג קרמיקה למבוגרים בקיבוץ
גם את המבוגרים רצתה חנה לשתף ביצירה, ומצאה לקרמיקה מקום בחיי הקיבוץ. ברשימתה “אני החומר” בעלון אפיקים היא פונה אל תלמידיה המבוגרים בחוג שהקימה. היא מציגה את הרעיונות האמנותיים של “אמת החומר”, חיפוש המקומי והאותנטי, האישי והטבעי. כך היא מקרבת בין רחוקים: בינה לחברי הקיבוץ ובין חברי הקיבוץ לאמנות. אמנות עממית מתוך עלון אפיקים – 1957 )רשימותיה של חנה בעלוני הקיבוץ נוסחו בדרך כלל בעזרת יוסף בעלה( האמנות העממית היא יצירתם של אנשים פשוטים בכתה לעבודות מתכת יכין המדריך תכנית עבודה בציוד וחמרי גלם, לבתי מלאכה לספוק צרכים פנימיים העובדים בחמרים הנמצאים בקרבתם וברשותם, למשך שש עד שבע שנים )שני ערבים בשבוע(. של הקיבוץ. וניצור בעצמנו את רוב הדברים לשיפור בשעות הפנאי שלהם או לעת זקנה. היא כוללת מעשי החברים ילמדו לפי תכנית זאת לעשות כלים או החדר והידור התלבושת ועל ידי כך נצליח אולי במרוצת תכשיטים שאחוז ידוע מהם ינתן לחבר עצמו והיתר אריגה, סריגה, עבודות בעץ, חמר, מתכת וקליעה הזמן ליצור גם מסורת קבוצית בלבוש ובסדור החדר. ונעשית במתכונת שמסורת דורות עליה. יחולק בין החברים בשיטה מסויימת. למשל, מי שנכנס כמובן שאין לעשות את חישוב מחירם של המוצרים עבודות אלה אעפ”י שאינן מעשי ידי אמן זוכות להערכה לחדר חדש יקבל מנורה או חנוכיה וכו’ וכל בת נשאת רבה בעיני מביני דבר בעולם כולו. כי הדוגמאות לפיהן תקבל שרשרת או צמיד לפי בחירתה וכו’ וכו’. לפי מחיר יום עבודה הנהוג בקבוצנו, כי הזמן שיוקדש הן נעשות קשורות לעם ולסביבה מסוימים, והגיעו לכלל אם תעשה העבודה בהתמדה ובמסירות יהיו המוצרים לעשייתם הנו משעות הפנאי של החבר. והחשוב שלימות מחמת השמוש בהן במשך עשרות דורות. יפים יותר מאלה הנקנים, כי אין אנו מוגבלים בזמן כמו שבדבר הוא לא יעול הייצור אלא צורת ההתעסקות גם אצלנו ישנם כל התנאים והנתונים לפתוח אמנות בעלי המקצוע בעיר. שיכולה למלא את שעותינו הפנויות תוכן ויכולה לתת עממית. חסרה לנו רק המסורת. אך כל צורת חיינו כתות מקבילות ודומות לכתה כזו תהיינה לקליעת ספוק מלא בתור עבודה לחברים מבוגרים, ואולי ע”י-כך חדשה היא וחסרת מסורת, ויש להתחיל בה. סלים, אריגת שטיחים וכריות, רקימת חולצות, סריגה, נוכל גם לפתור הרבה בעיות של חברים שאינם יכולים לשם כך עלינו להקים כעין בי”ס למבוגרים על כתותיו עבודות עץ, קדרות ועוד. להמשיך בעבודה גופנית קשה. אך לדעתי החשיבות ומדריכיו. על המדריך להיות מומחה במקצועו גם רוב חברי הקבוץ יכולים למצוא מקצוע לפי רוחם הגדולה ביותר בחוגים אלה היא בזה שהחברים ילמדו ולהשתתף באופן כזה בעבודה האמנותית. מי שיגמור מבחינה טכנית וגם מבחינה אמנותית. כי עליו להמציא ליצור, ידעו להבחין בין יצירה לבין חיקוי ויאמינו בכוחות קורס אחד יוכל להכנס לכתה אחרת אם רצונו בכך. וללמד דוגמאות שלא תהיינה העתק וחקוי לנעשה עצמם. בארץ זו או אחרת, כמו שעושים אנשים חסרי הבחנה לעת זקנתו, אם העבודה שעבד בה עד כה קשה מדי הדומים בזה למי שחוזר על מלים בשפה זרה מבלי ואינה לפי כוחותיו יותר, יכול החבר לעבוד במקצוע בזה נוכיח שקיבוץ יכול להיות עצמאי מבחינה תרבותית להבין את משמעותן. החדש שרכש לו בשעורי הערב, גם בשעות היום. לא פחות מאשר מבחינה כלכלית. מתוך עלון אפיקים, מאי 1959 אנסה להסביר דברי בעזרת דוגמא. כתות אלה תהיינה באופן כזה, לאחר השקעה מסוימת חנה יצחקי
12 חיים ויצירה חיים ויצירה 13 התפתחות תוך דיאלוג עם הקיבוץ ההווי הייחודי של “לילות השריפה” הסתיים בשנת 1960, כאשר נקנה התנור החשמלי. וכאן נפתחו שעריו של עולם חדש. משנות השישים המשיכה חנה בדרך עצמאית מלאת יוזמות, ותמיד למדה במקביל להוראה. היא הזמינה אליה את הקרמיקאית פנינה זמיר-עמיר כדי ללמוד ממנה את מלאכת הגלזורות ובעקבות זאת נוצרה ביניהן ידידות ממושכת. התנור החשמלי והגלזורות פתחו אפשרויות חדשות, והתחזקה בה השאיפה להשתחרר מעבודתה בבית הספר כדי להתמסר ליצירה בקרמיקה. השנים היו רצופות התדיינות עם הקיבוץ, מתוך הבנה שעליה להצדיק את קיומה מבחינה כלכלית. באמצע שנות השישים העניק לה הקיבוץ יום וחצי “ימי יצירה” בשבוע, כדי לנסות להפוך את יצירת הקרמיקה ל”ענף מכניס”. בעלון הקיבוץ מ1965- הסבירה שניתן לה זמן מועט מדי לעסוק באמנות, ולכן אינה מרגישה את עצמה “קרמיקאית ממש”. יצירותיה היו באותה עת בעיקר בתחום האמנות השימושית - קערות, צנצנות, ספלים וצלחות, והן נמכרו לחברים ב”אספקה קטנה”. אך חנה לא נטתה לייצור תעשייתי. בשנים 1970-1965 יצאה למחזור השתלמויות נוסף באוניברסיטת חיפה, שהיו משמעותיות בהתפתחותה, וב1970- נחנך בקיבוץ בית מלאכה חדש שתוכנן על ידה, לצרכיה ולצורכי בית הספר. שוב עלו רעיונות על ייצור מסחרי - אך הם לא מומשו. לעומת זאת, הקיבוץ נתן לה שני ימי עבודה בשבוע לעבודה בחוג אזורי לקרמיקה )החוג התקיים עד שנת 1988(. ליד האובניים )ביקור בבית-יוצר( דליה שלח, עלון אפיקים, 1965 לפני שנה נוספו לשפעת המוצרים המצויים ב”אספקה- ערב ולובשת את סרבל-העבודה שלה ומדגימה לפני מאוד וצריך לחשב בדיוק את כמות החומר הדרושה אך רוב עבודותיה של חנה אינן מצופות גלאזוּרה. מדוע? משום האמור לעיל והן משום שקדר המעריך את ממש קיראמיקאית”. קטנה” כלי חומר נאים, המושכים את העיין ומכבידים, את העבודה על האובניים. לכלי המסויים, כדי שלבסוף ייווצר באמת הכלי שרוצים - עונה חנה: “עין האדם מן הרחוב בימינו דבקה דווקא עבודתו משמיד כל דבר בלתי ראוי ומוציא לשוּק רק - “ומה צריך לעשות כדי להיות ‘ממש’ קירמיקאית?” אם-כי ב”רחמנות”, על הכיס... אלה הן עבודותיה של היא לוקחת גוש קטן של חומר, מרטיבה אותו. לשה בו. להכנת פמוטים, או סידרת צלחיות או ספלים בכלים מצופי גלאזוּרה, משום שהם מבריקים וחלקים. כלים שהם באמת טובים בעיניו. ולכן – לשואלים - “לעבוד, לעבוד ולעבוד. כל השבוע לעבוד רק חנה יצחקי, שנעשו במיוחד עבור החברים. לסיכום שנה היטב-היטב עד כי לא נותרת בו טיפת אוויר. אחר-כך דרוש נסיון רב. כי בקיראמיקה אין אפשרות למדוד את אך זאת תוצאה של חוסר חינוך לאמנות. הדגש מדוע עבודותיה של חנה יקרות מן הכלים המיוצרים זו של מפעלה המיוחד של חנה באתי לשוחח עמה בקיראמיקה”. מתיישבת ליד האובניים הפרימיטיביים שלה, המונעים החומר, הוא צריך להילקח במידה מדוּייקת מראש לפי צריך להיות על הצוּרה ולא על הברק החיצוני, אם- ב”חרסה” התשובה היא: זהו ההבדל שבין עבודת-יד ולראות את מעשה-ידיה, האהובים עלינו לא, חלילה, לעבודה חרושתית.” ברגל. היא מניחה את גוש החומר על עיגול העץ העליון, חוּשו של היוצר. כי - כמובן - קיימים גם כלים יפים מצוּפּ י גלאזוּרה”. אך אם לעבוד בקיראמיקה כך שיום-העבודה ישתלם משום לוקאל-פאטריותיות, אלא משום יופיין הרב, מעמידה את הרגל על העיגול התחתון, המחובר לעליון )בכלל, מתברר שהגלאזוּרה היא עניין מאד מסובך - “האם את עובדת לפי הזמנות?” במושגים הכלכליים שלנו, צריכה חנה למכור את המדבר בעד עצמו. כיוון שחנה הייתה עסוקה במשך השנה גם בהוראה בצינור ברזל - ו...הרגל לוחצת וגורמת לתנועה סיבובית ולא אסבירו כאן.( לכן דווקא את הכלים הפחות יפים בביה”ס וגם בהדרכת חוג לקיראמיקה )עליו כבר כתבנו לא, חנה איננה עובדת לפי הזמנות, כי אין לה זמן לכך. עבודותיה בעיקר בחוץ, כי התמורה בבית היא נמוכה בהיכנסי לחדר-העבודה התגלה לפני מחסנון צר מהירה של האובניים, בעוד היד מתחילה לטפל בגוש נוהגים לצפות בגלאזוּרה, ואם הכלי נאה גם בלא היא יוצרת לפי חוּשה האמנותי ומה שמספיקה ליצור - בעלון(, לא נשאר לה כמעט זמן למפעלה האישי. מאוד בהשוואה לרמת-המחירים הנהוגה לעבודות ומיושן של אחת הכיתות, אשר העובר בו צריך להיזהר החומר הקטן, המסתובב על העיגול העליון. צורת הגוש גלאזוּרה, מהססים לצפותו. מוסרת ליוּדיה, ואנו עדים לכך שחוּשה אינו מכזיב. בתנועותיו, לבל יגע ויפגע בכלים הרבים המונחים על לכן, כיוון שהזמן מצומצם, היא מעוניינת לעסוק במה קיראמיקה בעיר. כעין פירמידה קטנטנה. ללא כל כלי-עזר, רק אצבעות - “מדוע עבודות-יד הן כל-כך יקרות?” מדפים ושולחנות. הכל מיושן, פרימיטיבי, ללא תנאים - “מתי התחלת להתעניין בקיראמיקה?” הידיים מטפלות בחומר הסובב סביב צירו ומשוות לו שמעניין אותה ביותר - אלה הדברים המורכבים. אם-כי לדעתי, כדאי וצריך היה להכשיר חברה צעירה להוראת מתאימים לעבודה. כלי-חומר רבים ומגוונים: קעריות, - “היום רגילים האנשים לכלים זולים העשויים בבתי- לפני 15 שנים הייתה חנה בחוג-השתלמות למורים את צורתו. הגוש מתרחב והולך, דפנותיו הולכות ודקות להכנת סידרת צלחיות דרושים מומחיות ואימון רב, הרי הציור והקיראמיקה בביה”ס ולאפשר לחנה עבודה כדים, אגרטלים, צנצנות, פמוטים וכן חפצים מסובכים חרושת לפי ‘שטאנץ’ אחד )מבלט: מיתקן לטביעת ו”התאהבה” בקיראמיקה. אך זמן נוסף להשתלמות יותר ויותר, ולפתע - מעשה-ניסים: תוך עשר דקות את במקום עשר צלחיות אפשר לעשות כלי אחד מסובך יותר, דוגמת קופסות בעלות מכסים וקומקום )אשר צורות שונות בחומרים(. לא תמיד הדוגמות לכלים בקיראמיקה לא היה לה. מנעו זאת ממנה העבודה מלאה בקיראמיקה, הן למען החברים והן למכירה בחוץ. רואה כיצד לנגד עינייך הופך גוש-החומר לקערה נאה, יותר. דוגמא לכך משמש קומקום-התה היפה, אותו עליו עוד אייחד את הדיבור(. העיין מוקסמת ממיגוון אלה הן יפות, כי מחירי הדוגמות הטובות והיפות הם הרבה בביה”ס והחובות המשפחתיות. כל רגע פנוי, אומנם - לחנה אין שום טענות והיא שמחה בחלקה בלחץ אצבעותיה הרגישות והמאומנות וחוּשה המפותח הכינה חנה לאחרונה. אי-אפשר לעשותו מיקשה אחת. הצורות והצבעים וכל רגע הינך מגלה משהו חדש, צורה גבוהים אפילו בשביל ביח”ר. לכן יצא למרחקים שמם בערבים, בחופשות ולרוב גם בלילות - הקדישה לעבודה ומרגישה שהעבודה בביה”ס ובחוג לחברים היא חובתה, של חנה. )שם מלאכתו של הקדר, העושה כלים מחרס יש להכין כל חלק לחוד: הגוף, הפיה, הידית, המכסה מיוחדת - אפשר לעמוד ולבלות ולהסתכל... במרכז של הכלים השבדיים והפיניים, כי הדוגמות שלהם, בקיראמיקה. תמיד חלמה שתהייה קצת רווחה בביה”ס הנעשית בנכונות מלאה - אך ראוי היה שנכּ יר בחשיבות החדר מצוי תנור-שריפה חשמלי; חוּמוֹ הפנימי מגיע ומחומר בעברית התנכית - יצירה, מלשון צורה, ובית- - צריכים להיות תואמים )וההתאמה נעשית בחוש, ואפילו בעבודה חרושתית, נקנות מאמנים בעלי נסיון ותוכל להקדיש זמן רב יותר למקצועה - תחביבה. מפעלו האמנותי של הפרט, שבסיכומו של דבר הוא גם ל‑1000 מ”צ. בפינה ליד הכניסה ניצב הכלי העיקרי, מלאכתו הוא בית-יוצר.( לא ע”י מדידה(. בשעת הרכבת החלקים קיימת סכנת רב. לעומת העבודה החרושתית - הרי כל כלי העשוי אשתקד נוצרו התנאים המתאימים, שאיפשרו לה הלא הם האובניים )“אוֹפן עליו יוצר הקדר צורות חרס מסבירה חנה: כשעובדים על אובניים צריך לראות התפוצצות הכלי. הקומקום מכוסה גלאזוּרה וצבעו ביד עובר את ביקורת ידיו ועינו של האומן ולפיכך הוא לעבוד יום אחד בשבוע עם החברים ומחצית היום בלבד לטובת הכלל. שונות” - אבן שושן(. חנה אינה מתעצלת, פושטת בגדי- בעיני-הרוח מה בדיוק רוצים ליצור. העבודה מהירה צהבהב-ירקרק. מוכרח לעמוד על רמה. עבודת האומן היא יקרה, הן בשביל עצמה. “לכן” אומרת חנה “אינני מרגישה עצמי דליה ש’ 14 חיים ויצירה חיים ויצירה 15 הקשיים האישיים והפריצה האמנותית מלבד הכלים השימושיים יצרה גם פסלונים קטנים של דמויות, שיסוד צורתן בכלים בשנות השבעים והשמונים רווח לה בתנאי ובעבודת אובניים. באמצע שנות השישים עבודתה, אך רבו הקשיים בחייה הפרטיים. מופיע נושא החנוכייה, שהפך יסוד מרכזי בשל בעיות בריאות יצאה חנה לפנסיה אריחי קרמיקה, מתערוכת “הציור והפיסול” של משרד החינוך ב1971- בעבודתה במשך שנים ארוכות. חנה ביקרה מוקדמת בראשית שנות השבעים. באותן דמויות בדגמים גאומטריים קישוטיים - אולי חדר חולים, אולי מחזור חיי אדם במוזאונים וחקרה חנוכיות ונרות-שמן עתיקים, שנים השתתפה בשתי תערוכות ארציות; אולם וכך התחברה למסורת היהודית בדרך חילונית, התערוכה החשובה הבאה שלה תהיה רק המתאימה לקיבוץ. הדמויות ה”כנעניות” בשנת 1985. הייחודיות באחת החנוכיות הראשונות משנפטר יוסף בעלה ב1973-, לאחר מחלה שעשתה, “חנוכיית המכבים”, כאילו מכריזות קולאז’ שיצרה חנה מחומרים חנוכיית המכבים - מהחנוכיות קשה, ובעקבות קשיים משפחתיים אחרים, על כוונתה. שאספה בבחמדון שבלבנון, הראשונות של האמנית היא נקלעה לבדידות ולמצוקה. חנה חקרה תמיד את הנושא הקרמי שם נהרג לוטן היא הרגישה מחויבת לחיים המשותפים שהתעניינה בו ועשתה ניסיונות רבים. היא בקיבוץ, אך לא תמיד היה לבה שלם עם אספה פירות מן הטבע, כדי ללמוד את הוויתור על עצמאותה. היא נענתה לפנייה צורתם, עיינה בספרי אמנות המציגים תרבויות לארח בבית המלאכה שלה עובדות קשישות שונות, התבוננה במזרקות שיָצרו ערבים דיוקן עצמי ואמנית קרמיקה “מתחרה”, ולמעשה דאגה של הבן לוטן בבִ קעה, ותמיד שאפה לנסוע ולהכיר עוד. אוצר של חנוכיות לצורכיהן של אלה, וערכה תערוכות מקומיות נעמי סונדרס, )Israel Today (www.israeltoday.co.il , ינואר 2000, עברית - עידו בסוק של יצירותיה עם יצירותיהן. חנה אהבה את החיים והתגברה. לצד פיתוח ‘מכון כרם’, מרכז לימודים למורים מכל זרמי היהדות, מחומר, ומעניקה לו גימור בצבעים ובגלזורות. הארץ - הייתה אפוא למתנתה של חנה לעם היהודי. חייה המקצועיים היא טיפלה בבריאותה ויצרה חנה בטקס הכנסת אירח בין כתליו תערוכה של חנוכיות מעשה ידיה של הטבע היה לגביה תמיד מקור השראה. כאשר לימדה החנוכיות שהוצבו בתערוכה הן פרי עבודה קשה של קשר עם ידיד חדש, אלכס ברקוביץ’, שהיה אמנית הקרמיקה חנה יצחקי. המכון, הממוקם בבית ספר התורה על שם אמנות עודדה את תלמידיה לעבוד עם חומרים טבעיים עשרות שנים. בעיני האמנית, העניין החשוב ביותר שותף לסירוגין בחייה. היא שחתה בבריכה לוטן לבית הכנסת אבן במרכז ירושלים, היה מסגרת מושלמת לתערוכה כדי שייטיבו להבין את היחס בין אמנות ליצירה. למשל, בחנוכייה הוא הקיר שלה, שיש בו מן הסמליות לכותל ועסקה בסקי-מים עד גיל מאוחר. הרפורמי ב-Hebrew יוצאת דופן. תלמידיה חפרו חומר גולמי מן האדמה ולמדו להשתמש המקדש ולשעריה השונים של העיר העתיקה בירושלים. בשנת 1982 נהרג בנה הצעיר לוטן במלחמת Union College התוודעתי אל חנה יצחקי לפני עשרים וחמש שנה בו ביצירתם. בירושלים כשהייתי מתנדבת בקיבוץ אפיקים שלחוף הכינרת. על אף שחנה הסתגלה על נקלה ליופי הטבעי שסובב בחנוכיות של חנה נעשה על פי רוב שימוש בשמן לבנון. חנה פעלה רבות להנצחתו: היא זכורני שחשבתי אז שהקיבוץ הוא המקום היפה ביותר אותה בקיבוץ, ההסתגלות לסביבה לא הייתה מובנת ולא בנרות, והשמן מוסיף ליופי האמנותי ולחשיבות הקימה את “בית לוטן” במושב אדרת שבהרי עלי אדמות - תחושה שחיזקה לימים כתבה בג’רוזלם מאליה. חנה באה מבית דתי. כאשר עברה לגור ההיסטורית של החנוכייה. אחד מפריטי התערוכה ירושלים, וכמו-כן תרמה לקהילה הקיבוצית פוסט שנשאה את הכותרת: ‘האם גן העדן הוא באפיקים, היה עליה להסתגל לסגנון חיים שבו החגים המרשימים ביותר נעשה לפני שלושים שנה; בקיר ספר תורה שנכתב לזכר לוטן. לא הייתה זו באפיקים?’ נושא הכתבה היה גילוים של שרידי אדם “חזרה בתשובה” אלא ניסיון ייחודי להפוך את ההנצחה באדרת אינם נחגגים בדרך כלל באופן המסורתי. חנוכה היה, עם החומר הטבעי שלו מוצגים חמשת האחים המכבים. עתיקים בסביבת הקיבוץ. זאת, בגדר יוצא מן הכלל, משום שהוא לא היה קשור המסורת היהודית לנחלת החילונים. בסופו של ללוויית בנה לוטן שנהרג ב1982- הגיעו חנה עדיין חברה בקיבוץ זה. היא עלתה כמעפילה לארץ בקיום מדוקדק של מצוות הדת. אפילו בקיבוץ הוא עם זאת, האמנית אינה חשה מחויבת להיבטים דבר נתרם הספר בטקס חגיגי לבית הכנסת אוטובוסים מלאים בתושבי מושב אדרת ישראל ב1945- מאמסטרדם, שאליה הגיעה מגרמניה שמר על זהותו כ’חג האורים’. העולים הציונים ראו זיקה ההיסטוריים של החג דווקא. לעתים בחנוכיות שלה הרפורמי שב- Hebrew Union College שבהרי ירושלים, מושב שהקימו יוצאי מרוקו. ב‑1933. ב1950- התיישבה באפיקים והחלה לעבוד שם בין התיישבותם מחדש בארץ ישראל לניצחון המכבים מעוצבים צדפים, נופי-עיר, עצי רימון או חומות בירושלים. לוטן הדריך במקום לפני שירותו הצבאי, תושבי אדרת מתקינים כמורה לאמנות. לראשונה ראיתי אישה נחושה ודעתנית על היוונים-הסורים. במסגרת “גרעין עודד”. את שלט הקרמיקה דמיוניות - המגוון והיצירתיות כאן הם אינסופיים. יש לה בשנים אלה יצרה יותר ויותר קרמיקה פיסולית, זו בחדר-האוכל. אז כעתה היא עוררה כבוד והערצה. חנה הוקסמה מאז ומתמיד מחנוכיות ובמיוחד השפיעה ל”בית לוטן” אפילו חנוכיית עשה-זאת-בעצמך, שבה יש קיר מאחורי תוך שהיא מתבססת תמיד על הצורות הכדיות. חנה הופתעה מהיחס החם ומהקרבה שגילו בית המלאכה המרווח שלה באפיקים היה לה מרכז עליה חנוכיית נחושת יפיפיה שזכתה לקבל במתנה תושבי אדרת אל בנה. הקשרים בינה ובין כל קערית שמן וניתן לקשטה מחדש בכל חנוכה. כל עתה הופיעו אצלה סדרות של נושאים שונים: חיים ויצירה. חנה היא אמנית חרוצה, המאוהבת כל מאמה. מכל מקום, טרם הקמת מדינת ישראל היו רק תושבי המקום התהדקו. היא חיפשה דרכים היבט של החנוכיות היחידות-במינן של חנה יצחקי - מן כך בטבע עד שהיא שבה ויוצרת אותו ללא הרף. מעט חנוכיות קרמיקה, משום שהיה קשה לטלטל אותן פסלוני דמויות קטנים )טיפוסים מן המסורת להנצחת הבן וחשבה שבית תרבות במקום אצטרובלים, צדפים, בננות, פרחים – חנה לומדת ממקום למקום בנדודים הרבים של היהודים בגלות. היופי האמנותי ועד למשמעות ההיסטורית - הופך אותן היהודית, נגנים, הורה וילד, מלך ומלכה, רקדני הוא הדבר הראוי. לאחר פגישות אין קץ עם מקרוב כל פריט, ואז בונה את מושא התבוננותה עשיית חנוכיות המעוצבות בדגמי פרחים, פירות וטבע לתוספת מרנינה לחגיגת חג האורים. מסיכות פולחניים - לעתים זועקים(, דמויות המועצה האזורית מטה יהודה ופעולות לגיוס צנצנת נשיות, פסלוני ציפורים ותרנגולות, כספים - היא זכתה להקים את “בית לוטן”. פסלי פירות ופרחים מסביבתה הטבעית )פרח הבננה, תרמילי הפקאן, רימונים(. 16 חיים ויצירה חיים ויצירה 17 בדרך להכרה כאמן תערוכות משותפות: היא המשיכה ליצור בקרמיקה בתנופה רבה. ב1985- היא אומרת בראיון לעיתון 1970 “קרמיקה ישראל 70” האזורי “בעמק וברמה”: מוזאון תל אביב “...לאחרונה פרשתי מהוראה כדי להתמסר ליצירה משלי. בשנים הראשונות 1971 תערוכת “שבוע הציור והפיסול בישראל” ביוזמת משרד החינוך לא היה לי זמן לזה, והיום אני לפעמים חושבת: איך אספיק להגשים את כל התחדשות בשנים מאוחרות התוכניות”. 1979 “תערוכת קרמיקה ישראלית” בשנות השבעים לחייה יצאה חנה למסע חדש. היא פנתה לדרך טבריה, מלון פלאזה ובהמשך: של יצירה חווייתית, נותנת דרור למאווייה האמנותיים. 1985 חנוכיות בנות זמננו - קרמיקה “...לאמנים בקיבוץ יש לא פעם התחושה, שעליהם להצדיק את עבודתם בשנת 1998 הציגה תערוכה בפואיה של אולם המופעים בקיבוץ, חולון, בית “יד לבנים” מבחינה כלכלית. כדי למכור יש לייצר מוצרים שלהם יש ביקוש: צלחות, שהפתיעה רבים: לא עוד צנצנות, שולחנות, קערות וכדומה, 1999 תערוכה של אמנים מקומיים ‘ירושלים’ ובובות כדים”. אלא יצירות בממדים גדולים יחסית: אִ צטרובלים, פרחים מכללה אזורית עמק הירדן בשנים 1985 ו1986- השתתפה בתערוכה קבוצתית בחולון ובתערוכת יחיד בכפר וצמחים הדומים לצמחי ים. התערוכה זכתה להדים והוזמנה 2000 הביאנאלה הישראלית לקרמיקה “חרס 2000” “הצריף של חנה” סבא. אך היא לא דאגה ל”יחסי ציבור” ונותרה בבדידות אמנותית. למוזאון בית אורי ורמי נחושתן שבאשדות-יעקוב מאוחד. לכבוד מוזאון ארץ ישראל, תל אביב הגלריה שלצד בית המלאכה בשנים הבאות הרבתה ליצור, אך רק החל משנת 1998 תקיים תערוכות חשובות. חנוכה שולבו בה גם חנוכיות מתקופות שונות. את יצירותיה במרווח השנים האלה הציגה בתערוכות מקומיות. לעתים ניתנו עתה זכתה למעט הכרה: ב1999- היא מקבלת פרס לעידוד תערוכות יחיד: יצירות שלה מטעם הקיבוץ כ”שי לחבר” או אף כמתנה רשמית לקיבוץ אחר. יוצרים של עמק הירדן; באותה שנה היא מוזמנת להציג את 1986 “לדבר אל החומר” כפר סבא , בית תרבות על שם חיים רייזל בשנת 1994 הכין איתה הקיבוץ סרטון קצרצר בנושא החנוכייה: בסרט היא חנוכיותיה ב”מכון כרם” בירושלים ומופיעות עליה כתבות ב- מפרקת ומרכיבה חנוכייה ספרדית מנחושת, ובהמשך - עוקבת אחר השלבים Israel Today וב’שער למתחיל’; בשנת 2000 הוצג פרח גדול 1998 “חנוכיות ואיצטרובלים” של הכנת החנוכייה שלה מחומר, עד להדלקתה. מיצירתה בביאנלה לקרמיקה של “מוזאון הארץ” בתל אביב. מוזאון בית אורי ורמי נחושתן אשדות יעקוב מאוחד חנה זכתה לנחת כשידיד נעורים, האנס קאהן, תרם לה צריף מהודר לתצוגה ליד בית המלאכה. 1999 “אורות מן החומר: חנוכיות של היום” “מכון כרם”, ירושלים להט היצירה שלה גבר, מתוך תחושה ש”חייבים להספיק”. 2002 מזרקות סדרת המזרקות שלה הוצגה ב2002- ב”בית גבריאל”, שלחוף “בית גבריאל”, צמח, עמק הירדן הכנרת. בסדרות היצירה החדשות הרשימו במיוחד התבליטים בשנת 1999 - זכתה בפרס לעידוד יוצרים ה”אוטוביוגרפיים”, שבהם התחברה לילדותה בגרמניה ובהולנד מטעם המועצה האזורית עמק הירדן ולראשית חייה הקיבוציים, תוך ראייה אופטימית של הקיבוץ כמה חודשים לפני מותה חנה מבקרת ברמת הגולן, ופוגשת את המתחדש. אולי סגרה כך מעגל. האומן הדרוזי מסעוד היתם במַסְעדֶ ה
הפרח שהוצג בביאנלה לקרמיקה, מוזאון ארץ ישראל, תל אביב, שנת 2000 חנה משתלמת במסורת המזרח הרחוק
18 חיים ויצירה חיים ויצירה 19 אמנות שימושית
Applied Art 20 H-17cm Ø-13.5cm
H-27cm Ø-13.5cm
H-20cm Ø-14cm
H-17cm W-24cm Ø-16cm
Applied Art 22 אמנות שימושית 23 H-18cm Ø-15cm
H-17cm Ø-12cm
H-14cm Ø-11cm
H-21cm Ø-11cm
H-34cm Ø-15cm
H-14.5cm Ø-10cm Applied Art 24 אמנות שימושית 25 H-40cm W-20cm L-14cm
H-40cm Ø-13.5cm
H-31cm Ø-11cm
Applied Art 26 אמנות שימושית 27 H-54cm W-23.5cm
H-68cm Ø-44cm
Applied Art 28 אמנות שימושית 29 Memorial Lamp H-30cm Ø-42cm
נר זיכרון H-30cm Ø-43cm
H-25cm Ø-19cm Applied Art 30 אמנות שימושית 31 Ø-30cm
Ø-32cm
Ø-85cm Applied Art 32 אמנות שימושית 33 Ø-38.5cm
Ø-30cm
Applied Art 34 אמנות שימושית 35 H-53cm
Applied Art 36 אמנות שימושית 37 H-32cm Ø-40cm H-24cm Ø-39cm
“Ha-Me’yassdim” H-64cm Ø-40cm Jordan Valley, Israel ”המייסדים” Applied Art 38 עמק הירדן אמנות שימושית 39 Applied Art 40 אמנות שימושית 41 Applied Art חנוכיות 41X12cm H-19cm The Maccabean Hanukkah Lamp, Eretz Israel Museum, Tel Aviv, Israel “חנוכית המכבים” מוזאון ארץ ישראל, תל-אביב
H-20cm W-30cm
Hanukkah Lamps 44 חנוכיות 45 26X10cm H-16cm
The Kibbutz Library Afikim, Israel ספריית הקיבוץ Hanukkah Lamps 46 אפיקים חנוכיות 47 “Ha-Me’yassdim” Jordan Valley, Israel “המייסדים” עמק הירדן
Hanukkah Lamps 48 חנוכיות 49 29X11cm H-15.5cm
34X20cm H-25cm
30X12cm H-20cm
35.5X20cm H-20cm
Hanukkah Lamps 50 חנוכיות 51 Hanukkah הווי Lamps ומסורת H-18cm
H-19cm Ø-8cm
H-27cm
H-20cm Ø-8cm
H-22cm Folkways & Tradition 54 הווי ומסורת 55 H-18cm
Folkways & Tradition 56 הווי ומסורת 57 H-34cm
H-29cm Ø-10.5cm
H-23cm Ø-7.5cm
H-27.5cm
H-18cm Ø-7cm Folkways & Tradition 58 הווי ומסורת 59 8X5cm H-21cm
11X7.5cm H-18cm
H-25cm
18X18cm H-20cm
Folkways & Tradition 60 הווי ומסורת 61 30X15cm H-26cm
H-21cm H-30cm Ø-20cm
H-40cm Ø-12.5cm
Folkways & Tradition 62 הווי ומסורת 63 H-21cm Ø-13cm
H-24.5cm
Folkways & Tradition 64 הווי ומסורת 65 H-25cm
25X19.5cm H-43cm
11X9.5cm H-24cm Folkways & Tradition 66 הווי ומסורת 67 H-17cm
H-20.5cm
H-22cm Folkways & Tradition 68 הווי ומסורת 69 Folkways Tradition & מן הטבע H-27cm From Nature 72 מן הטבע 73 H-25cm
20X18cm H-20cm
H-21cm H-16.5cm
From Nature 74 מן הטבע 75 H-31cm Ø-32cm
H-36cm Ø-38.5cm
Flower, exhibited at “Clay 2000” The Israeli Ceramic Biennale, Eretz Israel Museum, Tel Aviv, Israel פרח, הוצג ב “חרס 2000”, הביאנאלה לקרמיקה מוזאון ארץ ישראל , תל אביב H-19cm Ø-27cm
From Nature 76 מן הטבע 77 Banana flower
H-31cm Ø-10cm H-31cm Ø-17cm פרח הבננה
H-52cm Ø-25cm
Eretz Israel Museum H-60cm Ø-33cm Tel Aviv, Israel From Nature 78 מן הטבע 79 מוזאון ארץ ישראל תל אביב H-28.5cm
H-25cm Ø-23cm
H-14cm Ø-50cm H-48cm Ø-22cm Eretz Israel Museum, Tel Aviv, Israel Photographer: Leonid Padrul מוזאון ארץ ישראל, תל-אביב צילום: ליאוניד פדרול
From Nature 80 מן הטבע 81
Fennel
30X15cm H-25cm שומר
30X21cm H-30cm
H-12.5cm L-18cm H-46cm W-30cm “בית גבריאל” עמק הירדן Beit Gabriel From Nature 82 מן הטבע 83 Jordan Valley, Israel 30X12cm H-26cm
Pecan
The Kibbutz Archive Afikim, Israel ארכיון הקיבוץ אפיקים
24X8.5cm H-27cm
פקאן
H-25cm L-55cm
16X14cm H-23cm From Nature 84 מן הטבע 85
Pomegranates
H-56cm Ø-31cm
H-40cm Ø-32cm רימונים
40X35cm H-43cm
From Nature 86 מן הטבע 87 58X21cm H-35cm
58X25cm H-30cm
H-47cm Ø-33cm From Nature 88 מן הטבע 89 Pinecones
H-15cm Ø-13cm
אצטרובלים H-58cm Ø-33cm From Nature 90 מן הטבע 91 H-31cm
Eretz Israel Museum Tel Aviv, Israel מוזאון ארץ ישראל, תל-אביב H-42cm Ø-31cm
H-43cm Ø-26cm From Nature 92 מן הטבע 93 From תמונות Nature קרמיות Ø-30cm
23X23cm
Ø-21.5cm
Ø-20cm
Ø-16cm Ceramic pictures 96 תמונות קרמיות 97 60X60cm 60X75cm
H-52cm W-31cm H-62cm W-31cm
Ceramic pictures 98 תמונות קרמיות 99 H-14cm W-13.5cm H-14.5cm W-14cm
15.5X15.5cm 15.5X15.5cm Ceramic pictures 100 תמונות קרמיות 101 20X20cm
21X21cm To be alive
31X31cm “Europa,” The Art Museum, “Yad Vashem” Jerusalem, Israel “אירופה” המוזאון לאמנות, “יד ושם”, ירושלים
Ceramic pictures 102 תמונות קרמיות 103 Hanna’s father, Yekutiel Neubauer from the autobiographical series האב יקותיאל נויבאואר מתוך הסדרה האוטוביוגרפית 31X31cm
“The Kiss” (Hanna’s parents) from the autobiographical series “הנשיקה” )הוריה של חנה( מתוך הסדרה האוטוביוגרפית
31X31cm
Family gathering at the engagement of Hanna’s parents from the autobiographical series מפגש משפחות באירוסי הוריה של חנה מתוך הסדרה האוטוביוגרפית
31X31cm Ceramic pictures 104 תמונות קרמיות 105 31X31cm 31X31cm Amsterdam’s poor “The Cook” the coal-heated iron cooking stove burning their “chomets” (1930s) in the house in Würzburg from the autobiographical series from the autobiographical series “המבשלת” עניי אמסטרדם שורפים חמץ תנור מברזל המוסק בפחם בבית בווירצבורג )שנות השלושים( מתוך הסדרה האוטוביוגרפית מתוך הסדרה האוטוביוגרפית Ceramic pictures 106 תמונות קרמיות 107 31X31cm 31X31cm Joseph, the pioneer, soaking his feet in cold water so as not Baking the clay in the brick kiln to fall asleep atop his books, after an exhausting day’s work from the autobiographical series from the autobiographical series יוסף החלוץ , טובל רגליו במים הקרים כדי לא להירדם על הספרים, אחרי יום עבודה מפרך שריפת החומר בתנור הלבנים מתוך הסדרה האוטוביוגרפית מתוך הסדרה האוטוביוגרפית Ceramic pictures 108 תמונות קרמיות 109 20.5X20.5cm Kibbutz
31X31cm Soldier, mother parting from her son from the autobiographical series פרידה מהבן החייל 31X31cm מתוך הסדרה האוטוביוגרפית Gagarin,” a game she liked“ to play with her children from the autobiographical series “גגרין” משחק שאהבה לשחק עם ילדיה מתוך הסדרה האוטוביוגרפית
31X31cm
Ceramic pictures 110 תמונות קרמיות 111 Garden of Eden
17.5X17.5cm 31X31cm גן עדן Ceramic pictures 112 תמונות קרמיות 113 Ceramic Pictures On the Way to Becoming Recognized as an Artist Group Exhibitions: Hanna continued working with great momentum and in 1985, in an 1970 “Ceramics Israel 70” interview for Ba-Emek u-va-Rama (a regional monthly), said: “…Not Tel Aviv Museum long ago, I retired from teaching in order to devote myself to my own 1971 “Painting and Sculpture in Israel” work. During my first years on the kibbutz I had little time for it, and Initiated by the Ministry of Education today I sometimes wonder how I will be able to fulfill all my plans.” 1979 “Israeli Ceramics” And she continues: Tiberias, Plaza Hotel
“…artists in the kibbutz often feel that they must justify their art in 1985 Contemporary Hanukkah Lamps – Ceramics economic terms. In order to sell, one must create objects for which Holon, Beit “Yad La-Banim” there is demand: plates, ‘Jerusalem,’ and doll-pitchers.” 1999 Exhibition of Local Artists In 1985 and 1986 Hanna participated in a group exhibition in Holon Renewal in Later Years Jordan Valley Regional College and in a single artist show in Kfar Saba, but she did not invest in public relations and remained in artistic isolation. In her seventies, Hanna set out on a new path, 2000 “Clay 2000” The Israeli Ceramic Biennale “Hanna’s Cabin” turning to experiential creativity, giving freedom to her Eretz Israel Museum, Tel Aviv She produced quite a bit over the next years, but only in 1998 would artistic desires. the gallery next to the workshop there be important exhibitions of her work. Until then her works were Single Artist Exhibitions: exhibited in various local shows. Sometimes her works were given In 1998 she mounted an exhibition in the foyer of by the kibbutz as gifts to its members or as official gifts to another the kibbutz theater hall that surprised many. There 1986 “Speaking to the Clay” kibbutz. were no more jars, tables, bowls and the like, but Kfar Saba, Haim Raizel Cultural Center rather large scale works: pinecones, flowers, and 1998 “Hanukkah Lamps and Pinecones” In 1994, the kibbutz prepared, in cooperation with Hanna, a short flora resembling sea plants. The exhibition was Ashdot Yakov Meuchad film about the Hanukkah lamp: in the film she takes apart and very well received and traveled to the “Beit Uri and Beit Uri and Rami Nehushtan Museum reassembles a Sephardic copper Hanukkah lamp, and then traces Rami Nehushtan Museum” in Kibbutz Ashdot Yakov the stages, from the creating to the lighting, of one of her own clay Meuchad. For Hanukkah, lamps from various periods 1999 “Lights from Clay: Hanukkah Lamps of Today” lamps. of her career were added to the exhibition. Jerusalem, The Kerem Institute
Hanna was finally receiving some recognition: In 2002 Fountains 1999 she received the Jordan Valley Regional Council Beit Gabriel at Tsemach, on the Kinneret Shore prize for the promotion of artists; the same year she was invited to exhibit her Hanukkah lamps at the In 1999 – awarded the Prize for Promotion of Kerem Institute in Jerusalem, and articles about her Artists by the Jordan Valley Regional Council appeared in Israel Today and Sha’ar La-Matchil (a weekly newspaper in beginners Hebrew). In 2000 A few months before her death Hanna travels to the one of her large flowers was included in the Ceramics Golan Heights and meets the Druze artist Mas’ud Biennale in the Eretz Israel Museum in Tel Aviv. Hitam in Mas’adeh Hanna was especially pleased when a friend from her youth, Hans Khan, donated a cabin that was made into an elegant exhibition space for her work next to her workshop.
Her creative drive intensified because of her feelings of having to complete all her projects and in 2002 Flower, exhibited at the Ceramics her fountain series was exhibited in Beit Gabriel in Biennale, Eretz Israel Museum, Tsemach on the Kinneret seashore. Tel Aviv, 2000 Among her most impressive later works were the “autobiographical” relief panels, in which she was Hanna learning from the able to reconnect once again with her childhood in traditions of the Far East Germany and Holland, and her early kibbutz life, while witnessing, with optimism, the renewal of the kibbutz. Perhaps in this way she was able to finally reach a sense of closure.
xxiv Life and Work Life and Work xxv But Hanna loved life and overcame her In 1982, her youngest son, Lotan, In those years, Hanna created difficulties. Along with developing her was killed in the Lebanon War. more and more ceramic sculptures, professional career, she took care of her Hanna worked tirelessly in order always basing them on the pitcher health, swimming and water-skiing until an to commemorate him, establishing form. At the same time, a series advanced age. She also struck up a friendship Beit Lotan in Moshav Aderet in the of new subjects began to appear in with Alex Berkovitch with whom she would Jerusalem hills, as well as donating her work: small figurative sculptures remain a close friend for many years. a Torah scroll written in his memory (including various archetypes to the Kibbutz community. This from Jewish tradition, as well as was not done as “hazara biteshuva” musicians, parent and child, king (return to a religious lifestyle), but rather as a unique attempt and queen, masked ritual dancers - to make Jewish tradition part of sometimes screaming), female-jar- the secular experience. The Torah figures, small sculptures of birds and scroll was eventually donated in a fowl, and sculptures of fruits and festive ceremony to the Reform flowers from her local surroundings synagogue at Hebrew Union College (the banana flower, pecan shells, Ceramic tiles, from the Ministry of Education exhibition in Jerusalem. and pomegranates). “Painting and Sculpture” held in 1971. Ornamental geometric figures – perhaps the kibbutz infirmary, or life-cycle scenes. Self Portrait of Lotan
A Treasury of Hanukkiyot [cont'd] Commemoration in Aderet
Though Hanna easily adapted to the in the countless migrations of the Jews pomegranates or fantasy walls – the Buses filled with members of natural beauty that surrounded her on in exile. So making ceramic Hanukkiyot variety and creativity are endless. She even Moshav Aderet in the Jerusalem the kibbutz, she had adjustments to fashioned after flowers, fruits and natural has a “do-it-yourself” Hanukkiya , featuring hills arrived for the funeral of her make. She came from a religious home. products of the Land itself, became a wall behind each oil bowl that can be son Lotan, killed in 1982. Before his When she moved to Afikim, she had to Hanna’s gift to the Jewish people. redecorated each Hanukka. Every aspect army service, in the framework of the adjust to a lifestyle in which the holidays of Hanna Itzhaki’s unique Hanukkiyot – The Hanukkiyot featured in the exhibition “Oded” volunteer-group, Lotan was were seldom celebrated traditionally. from the artistic beauty to the historical represent decades of hard work. For a counselor on this moshav, most of Hanukkah, however, was an exception meaning – make them delightful additions the artist, the most important theme in whose members were of Moroccan because it was not linked to scrupulous to the celebration of the Festival of Lights. origin. each Hanukkiya is its wall – symbolic of Collage created by Hanna at the dedication religious observance. Even on the the Temple wall and the various gates in Hanna from materials ceremony for the Torah Hanna was surprised by the warmth kibbutz, it maintained its identity as the she gathered in scroll in memory of Lotan, Jerusalem’s Old City. Hanna’s Hanukkiyot and closeness the members of Aderet Residents of Moshav Festival of Lights. The people related their Bahamdun in Lebanon, at the Reform Synagogue Aderet mounting the use oil rather than candles, which adds where Lotan was killed at Hebrew Union College in felt for her son. Relations between resettlement of Eretz Yisrael (the Land ceramic sign for Beit to their artistic beauty and historical Jerusalem her and the residents of the moshav Lotan of Israel) to the victory of the Maccabees significance. One of the most impressive grew stronger. She searched for ways over the Syrian-Greeks. pieces in the exhibition was made 30 years to commemorate her son and thought Hanna always had a special fascination ago, its natural clay wall representing the that a cultural center there was with Hanukkiyot because she had inherited five Maccabee brothers. appropriate. After many meetings with an enchanting copper Hanukkiya. However, The artist, however, does not feel bound the Regional Council of Mateh Yehuda few pre-State ceramic Hanukkiyot exist by historical themes. Her Hanukkiyot and fundraising activities, she was because they were difficult to transport sometimes feature seashells, cityscapes, able to establish Beit Lotan.
xxii Life and Work Life and Work xxiii In addition to the functional utensils, Hanna also created small Personal Difficulties and Artistic Breakthrough figural sculptures, whose forms were based on utensils and other works from the potter’s wheel. In the mid-sixties, the In the 1970s and 1980s, things were going well for Hanna subject of the Hanukkah lamp, which was to become a main in her professional life, but less so in her personal life. feature of her artistic oeuvre, first appears. Hanna visited museums and studied ancient clay oil lamps and Hanukkah For health reasons, Hanna took early retirement from lamps, thus creating a connection to a Jewish tradition teaching in the early 1970s. Around the same time through secular means that was in keeping with the kibbutz she participated in two national exhibitions, but her next way of life. The unique “Canaanite”-looking figures on one of important exhibition would only take place in 1985. her first Hanukkah lamps, The Maccabean Hanukkah Lamp, appear to proclaim her intentions. When her husband Joseph died in 1973, after a grave illness, and as a result of other family difficulties, Hanna Hanna always thoroughly researched each issue of interest was overcome with feelings of loneliness and distress. on the subject of ceramics, and performed a number of trials. She collected fruits in order to study their shapes, consulted She felt committed to the cooperative life of the kibbutz, art books on subjects of various cultures, looked closely at the but was not always comfortable with the loss of her fountains made by the Palestinians living in the Jordan Valley, personal independence. She agreed to host elderly workers and always aspired to travel and learn more. as well as a “rival” ceramic artist in her workshop, taking care of all their needs, even mounting local exhibitions of their work together with her own.
By the Potter’s Wheel (A visit to the artist’s workshop) [cont'd] A Treasury of Hanukkiyot
therefore it must be of high quality. The - “When did you first become interested week long on ceramics.” Naomi (Claudia) Saunders, The Kerem Institute, a study center for in Afikim and began working as an art craftsman’s work is expensive because in ceramics?” Israel Today, www.israeltoday.co.il, But in order to work as a ceramist so that teachers from all streams of Judaism, teacher. It was in the dining hall that I of what was just stated, and because January 2000 About fifteen years ago Hanna participated one work-day will be worthwhile in the hosted an exhibit of Hanukkiyot first saw this extremely resolute and a potter who values his own work will in a continuing education class for teachers economic terms of the kibbutz, Hanna (Hanukkah candelabrum) made by determined woman. Than, as now, she destroy every piece that is not up to his and “fell in love” with ceramics. But must sell her works mostly outside of the ceramic artist Hanna Itzhaki. Located inspired respect and admiration. standard, and sell only those works that in an old stone house in downtown she had no extra time for more classes kibbutz, because the revenue at home Her spacious studio in Afikim has been truly stand up to his judgment.” And Jerusalem, the Institute was the perfect in ceramics. She was prevented from is too small compared to the price of the center of her life and her art. Hanna so – to all those who ask why Hanna’s setting for this exceptional exhibit. pursuing it because of her heavy teaching ceramics in the city. is a hard-working artist, so enamored works are so much more expensive load and family obligations. She devoted I first met Hanna Itzhaki 25 years ago with nature that she painstakingly re- than the pieces manufactured by the In my opinion, it is worthwhile training a every free moment, in the evenings, Harsa factory, the answer is: that’s the young woman to teach art and ceramics when I volunteered in Kibbutz Afikim creates it. Pinecones, shells, bananas, vacations, and most nights, to ceramics. difference between a hand-made work in school and allow Hanna to work entirely on the Sea of Galilee. I remember flowers – Hanna studies each item in She dreamed of having some free time and a factory-made one. in ceramics, for the benefit of the kibbutz thinking this kibbutz was the nicest intimate detail, then carefully builds the from school so that she could devote more members and for financial remuneration. place on earth, a feeling later reinforced object in clay, finishing it with paints and - “Do you accept private orders?” time to her profession – hobby. Last year Hanna, indeed, has no complaints and by an article in the Jerusalem Post glazes. favorable conditions were reached that No, Hanna does not accept private orders, is satisfied with her situation, and feels The Maccabees Hanukkah Lamp – among entitled “Was the Garden of Eden in enabled her to work with members for Nature has always been her source because she has no time for them. She that her work in the school and with the the artist’s first Hanukkah lamps Afikim?” The article centered around the one day and pursue her own work for half of inspiration. When she taught art, produces works according to her artistic members’ class is her duty, which she discovery of ancient human remains on a day. “Therefore,” Hanna says, “I don’t she encouraged her students to work sensibilities and what she is able to does willingly – but it is proper that we the kibbutz. consider myself a real ceramist.” with natural products to help them complete, she gives to the woman in recognize the artistic enterprise of the Hanna is still a member of the kibbutz. understand the relationship between art charge of the Extra Provisions Store, and - “And what does one have to do in order individual which, in the end, is also for the She immigrated illegally to Palestine in and creation. For example, her students we can testify that her sensibilities do not to be a ‘real’ ceramist?” benefit of all. 1945, after coming to Amsterdam via dug raw clay from the ground and disappoint. - “To work, work, and work. To work all Dalia S. Germany in 1933. In 1950, she settled learned to use it in their work.
xx Life and Work Life and Work xxi Forging a Dialogue with the Kibbutz
The unique period of the “nights of firing” came in order to turn the making of ceramics into to an end in 1960 with the purchase of an a lucrative business. In the kibbutz newsletter electric kiln, and from that moment, a gateway of 1965 she explained that she was not given into a new world had opened. enough time for her art, and, therefore, did not feel like a “real ceramist.” Her works from the From the 1960s Hanna, filled with initiative, period were mostly functional pieces – bowls, continued on her independent path, all the while jars, mugs, plates, and were sold to members studying and teaching. She invited the ceramic as “aspaka ketana” (extra provisions), but artist Pnina Zamir-Amir to teach her the technique of glazing, and from this encounter Hanna was not inclined to mass production. the two developed a lasting friendship. The From 1965 to 1970, Hanna participated in a electric kiln and the glazing opened up new series of continuing education classes at Haifa opportunities for Hanna, and strengthened her University which proved to be quite significant desire to free herself from teaching and devote for her artistic development, and in 1970 the herself entirely to ceramics. kibbutz opened a new workshop, designed The years were filled with numerous discussions by Hanna, for her own and the school’s use. between herself and the kibbutz, Hanna feeling The idea of commercial production was again it necessary to justify, after all, her economic raised, but not acted upon. Instead, the kibbutz sustainability. In the mid-sixties, the kibbutz granted Hanna two weekly work days so that granted her a day-and-a-half a week for “yemei she could teach a regional ceramics class, yetzirah” (days designated for artistic pursuit), which continued until 1988. By the Potter’s Wheel (A visit to the artist’s workshop) Dalia Shelach, Afikim newspaper, 1959
A year ago some lovely clay utensils, objects: small bowls, jugs, vases, jars, lump of clay on the wooden wheel at the work is quite swift and one must calculate cannot be made in one piece. One has to I will not elaborate upon here.) Therefore, which not only catch the eye, but are candlesticks, and more complicated top, and her foot on the lower wheel, the right amount of clay for each particular create each piece individually: body, spout, the less beautiful pieces are generally also not too pricey, were added to the pieces, like the boxes with lids and the which is connected to the top wheel by an piece, so that in the end you really produce handle, cover, all need to fit each other the ones that are glazed, and if a piece is wide collection of products available in kettle (which I will discuss separately). iron rod. Pressing with her foot and… the the piece you wanted. A lot of expertise (and the fit can only be done by feeling, pretty without being glazed, one hesitates the Extra Provisions Store; these are the The eye is enchanted by the variety of wheel starts to spin quickly in a circular is needed in order to create candlesticks, not by measuring). During the process to coat it. works of Hana Itzhaki, made especially shapes and colors and every moment motion, while with her hands she begins to a set of saucers, or cups, for in ceramics, of fitting the pieces together there is the - “Why are hand-made works so for members. At the end of the first-year one discovers something new, a new work the small lump of clay that turns on it is not possible to measure the clay, it danger that the whole piece will explode. expensive?” of Hanna’s unique project I have come shape – one can spend hours enjoying the upper wheel. The clay is in the shape has to be measured correctly at the outset The kettle is covered with a yellowish- to talk with her and to see her creations, and looking… In the middle of the room is of a small pyramid. Without any tools, according to the feel of the artist. greenish glaze. - “Today, people are used to cheap so beloved by us all, not, heaven forbid, the electric kiln; the internal temperature just her fingers, she works the clay that pottery made in factories according to Because Hanna was busy during the But most of Hanna’s works are not because of local patriotism, but because of reaches 1000˚ Cel. In the corner near the spins around its axis, giving it a form. The a mold. The designs for these pieces year teaching in the school as well as the covered with glaze. Why is this? their great beauty, which speaks for itself. entrance stands the main tool, the potter’s lump spreads out and widens, the sides are not always particularly pretty, ceramics class, she had little time left for wheel. Hanna wastes no time, removes become thinner and thinner, and suddenly Hanna responds: “The eye of the man on because the prices for better and prettier I saw, upon entering the work area a her own work. Therefore, because she has her evening clothes and puts on her work – miraculously – within ten minutes you the street is attracted to utensils that are examples are too high even for a factory. narrow and old storage space of one of limited time, she prefers to busy herself overalls, and demonstrates for me the use have witnessed how a lump of clay turns covered in glaze because they are shiny That accounts for the reputation of the the classrooms. Whoever passes within with what really interests her – these are of the potter’s wheel. into a beautiful bowl, through the pressure and smooth. But this is the result of a lack Swedish and Finnish ware because their must take care not to make sweeping the more complex pieces. While making a of Hanna’s experienced fingers and her in art education. The emphasis must be patterns, even the factory-made items, movements for fear of touching and She takes a small lump of clay and wets set of saucers requires much expertise and developed and delicate senses. on the form and not on the surface shine, are purchased from experienced artisans. damaging one of the many pots laying on it. She kneads it again and again until not practice, rather than making ten saucers, although there are, of course, beautiful As opposed to factory-made works, each the shelves and tables. Everything is old- a drop of air is left. She then sits next to Hanna explains that when one works on one could also make one complicated pieces that are glazed.” (It seems that hand-made piece must be checked by fashioned, primitive, an unsuitable working this primitive potter’s wheel, which she the potter’s wheel, one must be able to piece. An example of this is the beautiful glazing, itself, is a difficult process, which the hands and eyes of the craftsman and environment. [There are] many and varied activates with her foot. She places the have the creation already in mind. The tea kettle that Hanna recently created. It
xviii Life and Work Life and Work xix Hanna wanted to include adults in the Folk Art creative process and thus found a place From the Afikim newsletter – 1957 (In composing her articles, Hanna was usually assisted by her husband Joseph.) for ceramics in kibbutz life. In her article “I am the clay,” that appeared in the Folk art is the creation of simple people In a metal-work class, the instructor will Eventually, after a certain investment Kibbutz Afikim newsletter, and which Hanna addressed to her adult ceramics prepare a work plan that is to continue for working with local materials in their in equipment and raw materials, these students, she presents her artistic theories possession and from their surroundings, between six to seven years (two evenings classrooms will become workshops that regarding the inherent qualities of the clay during their free time, or in their old age. It per week). The member-participants will will provide for the internal needs of the medium, and the search for the local and authentic, the personal and the natural. includes weaving, needlecraft, woodcraft, learn according to the curriculum how to kibbutz. We will be able to produce by In so doing, she was able to bring herself working in clay, metal and basketry, and is fashion utensils or jewelry of which a fixed ourselves most of the items needed to closer to the other kibbutz members and in turn, bring them closer to art. done in a traditional manner that has been percentage will be given to that individual, enhance both the living quarters and the passed down through generations. with the rest divided among the [kibbutz] clothes, and in this way we may, in time, Adult ceramics class at the Kibbutz members according to a particular system. I Am the Clay The works, even though not the work of be able to create a kibbutz tradition for For example, whoever moves to new living artists, are held in high esteem by experts clothing and interior décor. Excerpt from the Afikim newspaper, May 1959 quarters will receive a lamp or a Hanukkah the world over, because the patterns lamp, etc., and every woman who marries Of course, the price of the wares cannot For my ceramics students I am thought of as if I were metal and am I have suffered for a long time because according to which the works are produced my qualities were forgotten and had will receive a necklace or bracelet of her be computed according to the customary Long ago I was important in man’s daily given a handle that is thin and curvy. I am are connected to particular nations become bound within molds. Not long choosing, and so forth. cost of a day’s work on our kibbutz, life. All of their utensils were made from bewildered when forced to be turned out a and places, and have reached a kind of because the time devoted to the making of hundred times over from the same mold. ago I was rediscovered, and a creator’s If the work is accomplished with diligence me: for water, wine, oil, grain, and so forth. perfection because of their use for tens of the works would be during the members’ hands revived me. I began to breathe and and devotion, the objects produced will Today, aluminum, enamel, plastic, and Sometimes, I befriend man. We meet generations. free time. And the efficiency of production enjoy…but close friends will understand be more beautiful than those that can be many other materials have replaced me. frequently, and each time he tells me is not of most importance but rather my sorrow when agile hands with bad We, too, have the conditions necessary bought, because we are not limited in Now I am only made into a water-pitcher, a something about himself, his cares, intentions have taken control over me. for developing a folk art; all we lack is the terms of time, as are professionals in the the way people become involved in the flower pot, or a jar. his thoughts, and I reveal my unique They have bent me in a thousand ways, tradition. Yet, our entire lifestyle is new city. manufacturing process that can fill their However, they cast me in the factory qualities to him. The connection between bruised me in a thousand ways, and pulled and without tradition, and so we must free time with substance and give great There will be comparable classes for and have forgotten my main virtue. From us broadens. I feel that he understands me into countless diagonals. Even worse begin one. satisfaction as a form of work to the older basketry, carpet and pillow-weaving, among all the materials in the world, only me and I respond to him willingly. I rise, − they have freely formed me into an members. Perhaps in this way we will be To do this we must establish a kind of embroidery on blouses and shirts, needle- I can be worked directly by hand without widen, become narrow, bend to one side imitation of a cheap industrial product. able to solve a problem for many members school for adults complete with teachers work, woodwork, pottery-making, and any additional tool! and then straighten − according to his who can no longer participate in difficult But how great is my joy when the and classrooms. The instructor must be more. I respond to the lightest of touches. Yet, if wish. He infuses me with his innermost physical labor. But in my opinion, the most number of people who want to know an expert in his field, both in technique one wants to give me an unsuitable form, I feelings. Most kibbutz members will be able to find important part of these classes is that they me increases, engage with me in and artistry, for he must invent and teach one area of interest and thus participate in rebel. Even if I appear whole and satisfied Friends that have studied my language will conversation, and after each meeting will teach members how to create, they patterns that would not have been either the artistic process. Whoever finishes one in the beginning, I will reveal my wounds understand many things that have been find it hard to leave me. At first it is a bit will learn how to differentiate between copied or imitated from anything that is course can begin another if he chooses. during drying or firing. I simply crack… hidden from them in the past. They will difficult for me and for them. Hands are yet creation and imitation and believe in their being done in another country, which is understand how great was my joy when unaccustomed, arguments arise between In old age, if the regular daily work own abilities. I require that all who want to touch me what so many people do by repeating us, but thereafter − complete cooperation, becomes too difficult, and no longer suits know that I have been in existence for the prehistoric people discovered me and words in a foreign language without In this way we can show that a kibbutz mutual understanding. I begin to live: the kibbutz member’s physical capabilities, thousands of year, and it is fitting that they stimulated me to speak. I accompanied understanding their meaning. can be independent culturally as well as speak, scream, laugh and cry − according he or she can work during the day in any should become acquainted with me, and them in all their endeavors, being worked economically. to the will of the creator. I will try to explain myself with the help of one of the crafts learned in the evening become familiar with my qualities before in their creative hands, and speaking an example. classes. Hanna Itzhaki working me as they will. I don’t like when thousands of forms. Hanna Itzhaki
xvi Life and Work Life and Work xvii Ceramist First Steps and Finding Her Way in the Kibbutz Hanna’s work as an art teacher enabled of the flames,” in charge of stoking the her to connect in a unique way with her fire at night. new surroundings in Israel and on the kibbutz. In 1951, she participated in a Use of the kiln for firing the clay utensils continuing education course offered by was initially intended for teaching purposes. However, the intense activity the Ministry of Education, where she and the technical difficulties involved first came into contact with ceramics. in the entire process proved to be Her teacher was Hedwig Grossman, very significant for Hanna as an artist. a ceramic artist who had established Perhaps this is what brought about an entire ceramics trend connected the thawing of her emotions, which to the landscape and nature of Israel. had remained frozen since the end Every summer throughout the 1950s of the war. Together with her pupils, Hanna traveled to Jerusalem in order through ritualistic games and study to study and work with Grossman. Her of traditions, she reconstructed the learning and enthusiasm about working process of working with this “prehistoric” with clay were first put to use in the material as it would have been done at kibbutz through her art instruction in the beginning of recorded history. The the school and in local and regional woman, who had been humiliated and ceramics classes for adults. In 1952, was forced to falsify her identity during with the help of the sculptor Rudi the war, was finally able to rehabilitate Lehman, Hedwig Grossman’s husband, herself through her artistic interaction The idol-figurines “guardians she built a brick wood-burning kiln. The with the clay, creating an attentive of the flame” atop the brick schoolchildren were involved in the and receptive dialogue. Including her kiln, and children at work firing process, helped with professional students in this dialogue, a bridge back Wood Burning in the Brick Kiln stoking the fire record-keeping, and were the “guardians to life was built. Entry from the firing notebook, from firing no. 8, January 1956
“How do we fire clay pots?”From: “Igeret le-hinuch” (Education bulletin), May 1956
A clay pot goes through many stages in a chain in order to fit all the pots into the wood, that’s the “woodchopper,” another two hours. Afterwards we 11:15 Jugs are no longer red. 11:45 Still red at the bottom. Can’t see a thing from the moment it is shaped until it is the kiln. The expert himself stands near and only the “water-carrier” is missing, once again close all the openings, at the top. We continue to feed more finished being worked and placed, at last, the opening of the kiln because there are but instead of that we have the “cement and after eight hours, when the kiln white wood. 12:30 We saw some flames from the top. on a shelf. In order for the pot to be fit for certain rules that need to be followed: mixer,” who is in charge of plugging up has cooled off, we start to take out 1:00 Heat measures 800˚[ Cel.] on top and all types of handling, it must be worked a) The smaller pieces are put inside the all the cracks and slits so that the heat the pots. And again, we work in a 300˚ on the bottom. 1:40 The soot at the top is completely burned, very carefully. After it has dried we paint bigger ones. won’t escape. Besides all these jobs chain, each piece is handed from it is golden-white. it. When we have enough pieces to fill the b) It is important to put the heavier pieces there is also someone who writes down one to the other, the dust is shaken 1:45 Omri Lulav put orange peels into the fire and Hanna was very, very, very very, kiln, we get the fire ready. at the bottom of the kiln. the entire firing process in detail so that off and the pot is immediately very, angry. Now the ritual begins: first we hitch the After we finish loading up the kiln, we mix each time we will know what mistakes immersed in water. After soaking were made so that we can correct them donkey from the petting zoo to the small cement made out of mud and sand. We in water for a number of hours, we Omri Lulav’s orange peel. cart and go to the lumberyard to bring cement and cover all the openings with the the next time. After about eight hours of polish the colors with liquid beeswax 2:15 Hanna Strauss [Itzhaki] brought along firing we hope to see some flames coming Hanna Sakin [lit. knife] + only one wood for stoking the fire. One has to be exception of the opening for the heating so that they will be shinier. And at package of biscuits. Everyone is busy careful about choosing the right kind of source. And now begins the actual firing. out of the chimney. When we see these stuffing themselves. The muse has the end of this whole process each inspired Lily and she is composing a song wood that will produce the right kind of You begin with burning thin wood chips flames we know that all the soot that child receives a fired utensil that is for the guardians of the flame. Hanna Mazlegi [lit. forky] comes to check on flame. After we have piled up the cart with that catch fire easily. Children are assigned was on the pots has burned off and the waterproof, colorful, and shiny. who’s eaten all her property (the most enough wood to keep the fire going for the roles connected with the fire: two throw pots will have reached the desired color. precious to her of all). Zvia 2:40 All the pots are red. whole of the firing process, we return and chips into the fire, they are called the We continue feeding the fire with wood unload the wood. Now we start to work “guardians of the flame,” another prepares chips like those used in the beginning for Ninth Grade - Afikim
xiv Life and Work Life and Work xv Her first years in Israel were difficult taught Hebrew to teachers and adults, ones. Her oldest son, Uri was born in as well as Jewish studies and literature. 1946. They lived near Haifa, but without Hanna’s connection to Joseph was like her husband, and she supported herself a return to the Judaism-infused home and her son by teaching painting in a of her parents, but without the religious number of schools. Eventually, after a dimension, which she had abandoned divorce, she sought a place where she early in her youth. could properly care for her son, finding a position as an art teacher in Kibbutz Hanna and Joseph were both studious, Afikim. creative people, who contributed to their surroundings, each in their chosen Hanna with her son, Uri Hanna arrived at Kibbutz Afikim with field. They raised their family, Uri and her young son in 1950. In 1951, their other children, Ginat, Yonat, she married Joseph Itzhaki (Itzkovitz), Eeleel, and Lotan, in Kibbutz Afikim. becoming a member of the kibbutz, but Joseph Itzhaki not, she would assert, for ideological In the 1990s, Hanna’s kibbutz family reasons. Joseph, ten years her senior, grew when she “adopted” Anne Clayton Joseph Itzhaki was born in Klezk in 1911 acknowledged the importance of the work and her children (a relationship begun was an idealistic and educated pioneer, and in 1919 immigrated with his family to that I was doing on the kibbutz. I also gave having graduated from the Teacher’s years earlier with Anne’s “adoption” Seminary affiliated with Yeshiva when she was a kibbutz volunteer). New York. He immigrated to Palestine, classes on contemporary literature and University in New York. In addition to Hanna died after a brief illness in 2006 arriving at Afikim in 1934. was an emissary for the kibbutz and the his agricultural work on the kibbutz, he in Kibbutz Afikim. kibbutz movement. In 1936 I was sent He tells about himself in a one page Works of Joseph Itzhaki: by the kibbutz on behalf of the Netzach “autobiography” preserved in the Afikim “Deotehem shel sofrei ha-haskalah movement to help Sha’ar Ha-Negev, archive: al ha-lashon ha-ivrit ve-darkeihem be- today Kibbutz Kfar Szold. My main role harchavata u-ve-hidushah,” (The opinions “In 1934 I immigrated to Eretz Israel as was to establish the study program for of the Haskalah writers regarding the a pioneer and my group joined Afikim language, literature, and bible. In 1949 I Hebrew language and their methods of its (Kibbutz S.S.S.R. in those days), and I have was sent by the party members of the expansion and revival) been a member of the kibbutz ever since. Kibbutz Meuchad to help the kibbutzim Leshonenu, 34-35, The Academy of the Even on the kibbutz I scheduled time for in the Galilee with the same purpose. In Hebrew Language, Jerusalem 1970‑1971, study, after a day’s work, and I was active 1950 I was asked by my party members (in Hebrew). in the field of Judaism and Hebrew culture. to organize the movement’s ideological When I became aware that the Jewish seminary in Beit Berl in Tsofit. Be-ovrecha et ha-saf… (When you From left to right, top to bottom: foundations in our education system were cross the threshold), a volume of poems In 1967 I was awarded the Zaltzman Joseph, Hanna, Lotan, Eeleel, lacking, I gathered the educators and collected after his death (in Hebrew). prize by the Academy of the Hebrew Yonat, Ginat teachers of our school as well as of the Language for my research: “The opinions youth who were being educated in our of the Haskalah writers regarding the midst, among them also women teachers, Hebrew language and their methods of its and I gave lessons in the study of the expansion and revival.” In three months Talmud, and after a number of years also a the first part of my research will appear in series of lectures on Jewish topics. Leshonenu (the official publication of the My activities became known among the Academy of the Hebrew Language). This is neighboring settlements and word even only the outline of my research, and I hope reached Professor Churgin, president of I will be given the opportunity to expand Bar Ilan University, my first administrator upon and improve it, in order to eventually [in New York]. In a conversation he have it stand on its own.”
xii Life and Work Life and Work xiii When Hanna was three years old the in 1940, having completed her round up of Amsterdam’s Jews. when Hanna was just a few months family moved to Würzburg, where studies in graphic design and art Hanna was able to escape from pregnant. her father had gained a teaching and instruction. the theater where all the Jews had rabbinical post at the Jewish Teacher’s been gathered, yet her parents During her first years in Israel, Seminary. He was esteemed as a brilliant That same year, in the month of and younger brother were sent to Hanna avoided speaking with others teacher and mentor, but in 1933, with May, the Nazis conquered the Westerbork and from there to the about the war because she did Netherlands. the rise of the Nazis to power and the Bergen-Belsen concentration camp. not consider her activity with the mounting threat of Anti-Semitism, the Owing to their Turkish citizenship, Her father and younger brother died underground to have been heroic; in family moved to Amsterdam, where her the Neubauer family was temporarily there, but her mother survived. her mind, she had done the obvious. father was offered a senior teaching spared from deportation to the She claimed that her survival was Hanna survived under various position in the Ashkenazic Rabbinical camps during the War. Hanna’s just a matter of luck. Nevertheless, Christian aliases and married a Seminary. studies at the arts school facilitated she was disturbed by the scorn young Jewish man who she met at her connections with the Dutch A letter written by thirteen-year-old Hanna in Hanna completed three years of study the end of the war. As a result of the native Israelis exhibited toward resistance movement and her Amsterdam to her grandparents living in Antwerp in a Jewish High School in Amsterdam, the war she felt a kind of spiritual the victims of the Holocaust who, professional training enabled her to participating also in Zionist youth malaise, moral disorientation, and allegedly, went “like sheep to the help in the forging of documents. slaughter.” Later, she would tell of movements. Yet, she felt uneasy with She also aided in the transfer of emotional paralysis. At the first her feeling thankful for the difficulties Zionism and religious devoutness, and children and adults to hiding places. opportunity she immigrated to Eretz with her mother’s consent went to study Israel with her husband in an illegal of her daily life in Israel, which had at the more liberal vocational arts school In October 1943 the family was immigration operation (Ha’apala). prevented her from dwelling on (kunstnijverheidschool). She graduated caught by the Nazis in the final They arrived in September 1945, unhappy thoughts from her past.
B”H My dear Grandmother and Grandfather, may you live long Turkish Citizenship Escape from the Theater If a person writes many letters, then the letters are short and, of course, not of much importance. But if a person writes one or two Hanna considered her family’s Turkish Hanna could and would have to the concentration camp, and letters a year, then those letters are long and of great importance. citizenship equivalent to having won the lottery. escaped earlier but she feared Hanna heard a woman cry out: I have chosen the second option. And first I would like to tell you The origin of their Turkish citizenship extended for her parents’ safety. When “But why me? I have an official about what is going on in school, because I spend half of my life there. I am in a Jewish science and mathematics school and am to their grandfather Hermann Neubauer, who they were taken away, she seal!” doing well there. It is much nicer than the Christian school. I go was born in Iassi (now in Romania), once part planned an escape with her From her hiding place she there every day, also on Sunday, and the school is closed only on of the Turkish Empire. Hanna learned of the brother, but hid her intentions the Sabbath. On the Sabbath I learn Hebrew, Bible and Mishnah, could see the boots of the Turkish citizenship by chance when, in order because of being warned and and afterward I go for a stroll around Amsterdam. On weekdays, Germans who were looking for Amsterdam is like any other city. But on the eve of Passover or to acquire entry visas to Holland in 1933, the even threatened about taking anyone that might have been the eve of the New Year, Amsterdam is very different from every family had to obtain a document confirming such a step. When the names left behind. When they finally other city. On the eve of Passover there is a bonfire in an empty their Turkish citizenship from the Turkish of her family were being called departed she went up to the lot and people come to burn their hametz (leaven) there. And the consulate in Berlin. During the Holocaust, in order to board the truck, children cry out loudly: “chomets, chomets!” And today, on the eve roof and felt a sense of freedom of the New Year, there are carts in the street and sellers crying out the official letter attesting to their Turkish and after her name had been hard to describe; then she went loudly: “Cards for the New Year! Cards for the New Year!” Leah citizenship was always close at hand in case crossed off the list, she said to down and walked over rooftops, and I wanted to come to you during the vacation, but because the of emergency and provided them with a sense the policeman in charge of the past houses and through official permission is so costly (because we are Turkish) we couldn’t. of security. They did not obey the anti-Jewish transport: “I forgot my bag,” Perhaps I will come, God willing, during the next vacation. And now courtyards, finally arriving at her that I have told you so much, I wish you a happy and sweet New decrees and did not give up their silverware, and climbed up to the theater’s own empty home, where she Year, may you be inscribed in the Book of Life, may God grant you their radio in their home, and did not wear the balcony, where she hid beneath went to sleep. The next day she long life, until one hundred and twenty. yellow star, even though their identity papers a bed and waited. The same made contact with Leo van der Regards. were stamped with the letter “J” and they night the workers in charge of Hulst from Pro Juventute, the Yours, Hanna were, therefore, always in peril. the deportation were also sent Dutch underground organization. x Life and Work Life and Work xi Hanna Itzhaki – Life and Work
Ginat Bassok-Itzhaki
Her Life Story
If you were to see a woman in a broad-brimmed hat riding by quickly on a bicycle, and later on a motorized cart along the sidewalks of Kibbutz Afikim, transporting children or baskets, and not paying much attention to the pedestrians in the way, that would have been Hanna, the ceramist.
Hanna was born in 1920 on the Hermannsberg farm near the village of Wiesent, in southern Germany, to Ratzi Dym (1895-1985) and Rabbi Dr. Yekutiel Jacob Neubauer (1895‑1945). Hers was a religious home with Hasidic leanings, but also Zionist and modern in spirit. Her older sister and brother immigrated to Palestine before the Second World War, but her younger brother and father eventually perished in the Bergen-Belsen concentration camp. Hanna, her two other sisters and their mother survived, immigrating separately to Palestine after the war.
Family History Hanna on her bicycle, silhouette by Ginat Hanna’s father was Rabbi Dr. Yekutiel The newlywed Neubauers lived with Yekutiel’s sisters, moved to the new independence and hoped to enable and even universities in order to Publications by Yekutiel Neubauer: Jacob Neubauer from Leipzig, older the groom’s father, Hermann, in Leipzig, dwelling, which was meant to provide food the intellectual Yekutiel to pursue study with him. His reputation Toldot Dinei Ha-Nisuin ba-Mikrah u-va-Talmud (The History of Marriage Laws in the Bible and Talmud) brother to eight sisters. His father was where Yekutiel, who had already been and at the same time fulfill Hermann’s and develop his scholarly talents. spread as far as the Ashkenazic a diamond merchant who, inspired ordained as a rabbi was studying dream of owning a private farm as well Jerusalem, Magnes Press, The Hebrew University, Ratzi’s wisdom and diligence led Rabbinical Seminary in Amsterdam, by Belz Hasidism, had become more jurisprudence and Semitic languages at as a yeshiva that would be headed by his to the finding of a teaching post for 1994, (in Hebrew). Originally published in 1920 in where he was invited to serve as observant. In his fervency, he dedicated the university. At age twenty-three, he son. His intentions matched those of the Yekutiel in the Jewish Teacher’s German, based on his dissertation rector. The proposed salary did not his only son Yekutiel to Torah study. was awarded a doctorate with highest religious pioneers who believed in the ideal Seminary in Würzburg, where the Ha-Rambam al Divrei Sofrim suit the family, but in 1933, with Yekutiel was engaged to Ratzi Dym, honors. Ratzi was a practical, independent- of Torah and Labor (Torah ve-Avodah). family moved in 1923. Jerusalem, Mosad Ha-Rav Kook, 1957 from the small town of Przeworsk, minded woman who tended toward The family established an agricultural farm the rising threat of Anti-Semitism Hanna attended elementary school On Yekutiel Neubauer: rationalism and held to the modern notions that trained young men and women for in Eastern Galicia (then part of the (and following a threatening letter ILBA-Israelitische Lehrerbildungsanstalt Wurzburg of man’s free will and responsibility for future immigration to Palestine. Among the in Würzburg, and even joined the Austro-Hungarian Empire). The two received by Yekutiel, whose Jewish 1864‑1938, by the Alumni of 1930‑1938, ed. Max local branch of the Ezra youth were introduced through their parents, one’s actions. Life in close quarters with young men was Moshe Unna, one of the Ottensoser and Alex Roberg, 1982 , p. 126-132 movement, where her father was an appearance made him conspicuous) a common practice in those times, her domineering father-in-law and many leaders of the religious Kibbutz movement the offer was accepted and the Prof. Dan Michman, “Ruach ‘Ha-Mizrahi’ ve-Beit Ha- sisters-in-law proved difficult. and of Ha-Po’el ha-Mizrachi, later the influential figure. but Ratzi actually fell in love with the Midrash Le-rabanim u-le-Morei Dat be-Amsterdam” National Religious Party (Mafdal). family moved to Amsterdam. From young seventeen-year-old Yekutiel, In 1918, after the war, Hermann Neubauer Yekutiel Neubauer was an (The Spirit of the “Mizrahi” and the Seminary then, Yekutiel became the central and they were married in 1914, though purchased the Hermannsberg farm (the It was there that Hanna, the fourth outstanding lecturer in the Seminary for Rabbis and Teachers of Religious Studies in leading figure in the Rabbinical not before the prospective bridegroom name Hermann being entirely coincidental), child, was born. Life on the farm under and influenced many students who Amsterdam), Bar Ilan University Yearbook, Jewish had completed his graduate exams, as near Regensburg. The young family, now Hermann’s protection did not suit the had come from very prestigious Seminary. The war put an end to his Studies and Humanities, 28-29 (Bar Ilan University, demanded by the bride’s father. numbering three children, along with young Neubauers, who yearned for yeshivot, rabbinical seminaries, activities. Ramat Gan, 2001), pp. 41-58 (in Hebrew).
viii Life and Work Life and Work ix any coating, features five archaic figures in surroundings in the Jordan Valley, found ambition, nevertheless testify to her graphic profile in ancient Assyrian style. Other lamps their way into her ceramic fountains inspired and calligraphic abilities. She decorates the feature hieroglyph drawings of figures and by the clay fountains sold in the Palestinian plates with letters, with flattened images a lamp, reliefs and multi-pitcher structures village of Uja along the Jordan Valley of Jerusalem’s buildings, with abstract of Baghdad-like towers, back walls highway. Faithful to her functionalist-potter dancing figures, vegetal forms, and birds. resembling an oriental lamp (punched with heritage, Hanna designed her fountains like The essence of the artistic style that an ornamental design reminiscent of copper basins within a basin: water flows from a characterizes her plates may be found in lamps), and more. pitcher, or vegetal-like structure of pitchers, the emphasis she placed on drawing-like into a large basin, and the entire fountain effects and monochromatic restraint. Hana Itzhaki incorporated a strong devotion likewise becomes a sensual vegetative form. to nature in her later “Jewish” period. Hanna Itzhaki never went to extremes or At an advanced age, she released from It seems that the best of Hanna Itzhaki’s exaggerated in her art. Her life’s work as a within herself a long-hidden and intense works were created from the synthesis of ceramic artist reflects a sense of modesty, attraction to nature’s beauty and potency: her work as a potter and sculptor. Thus, pomegranates, star fish, flowers, birds, for example, the figural pitchers (a king and decency, personal integrity, and love of the pinecones…the powers of natural fertility queen as two engraved vessels of middle- clay, the medium and the human being. that are at the basis of the form of eastern decorative design), or the clocks She created a friendly type of ceramic art, pinecones, some especially large, like a that are actually giant plates on which the as demonstrated by her charming and sensual flower that is none other than a artist placed the flattened forms of Middle humorous folk dolls featuring a range of seed-filled egg, the sunflower rich in seeds, Eastern urban structures, perhaps based figures from the diverse ethnic groups of the pods of various trees, and tentacular on images of Jerusalem, the walls of the Old Jewish society. In her works of clay she stamens, etc. The sensuality and passion of City, and more, in medieval style. Itzhaki’s confirmed art as a humanistic act that is nature’s wonders, drawn from the artist’s plates, though perhaps lacking in creative taken from the dust and enters the heart. in exhibitions in the Tel Aviv Museum in on form and not on the surface shine,” she and sculpture, and create turrets, birds “Ceramics Israel 70,” and in the Israeli said in 1965, her words seemingly echoing and figures from the structural form of a Biennale for Ceramics in 2000. As a kibbutz those of Hedwig Grossman: “I am looking pitcher. member and one who believed firmly in for form […] I hope to find the fully realized the ideal of folk art, the notion of the artist form.” But with Hanna’s early retirement Turning to the designing of Hanukkah lamps serving the community was obvious to her. from teaching she took a big leap and out of clay allowed Hanna to give expression In 1957 she published an article entitled exchanged her practical ceramic art for the to the kernel of an idea she had formed “Folk Art” in the kibbutz newspaper, in which freer and more multifaceted field of ceramic from the time of her youth growing up in she articulated the ideological basis for sculpture. an Orthodox family in Germany. During a authentic kibbutz artwork. She called for visit to the Israel Museum in Jerusalem, the making of kibbutz folk art in metalwork, An abundant burst of creativity flowed she was particularly struck by the clay oil- weaving, basketry, embroidery, ceramics from the soul of this veteran artist, who lamps on display among the museum’s and more, and emphasized the principle of in a naïve, primitivist, and simple language impressive collection of Hanukkah lamps. working with local materials and relying on presented a very personal world, whose She then began creating Hanukkah lamps models connected to the people and the narrative culminated in autobiographical based on eight miniature clay oil-lamps (and surrounding environment, noting: “We, too, relief panels relating her family’s history. one shammash, servitor), while decorating have the conditions necessary for developing Throughout, she demonstrated her the back wall of the lamps with images of a folk art; all we lack is the tradition.” unwavering devotion to love of mankind and ancient Jerusalem, the Temple, the walls nature, and the simplicity of her artistic of the Old City, gates, a shell motif, and In her early works, Hanna followed her mores. Yet it is important to emphasize more. Faithfully producing a new design teacher’s basic message: producing plates, that she also did not give up on the principle every year, among her lamps were those vases, jugs, kettles, and such, with a of functionality, which enabled her to with a Mediterranean, Oriental feel: her modicum of glazing. “The emphasis must be form a bridge between the potter’s wheel earth-toned “Maccabees Lamp,” devoid of
vi Reintegrating through Hand and Clay Reintegrating through Hand and Clay vii Reintegrating through Hand and Clay
Gideon Ofrat
It was during the summer of 1951 that ceramics class she established in Afikim and in a monologue entitled, “I am the Hanna Itzhaki traveled from Kibbutz Afikim in 1959 would use. Grossman - an artist clay,” called for an intimate connection with to Jerusalem in order to take part in a six- and legendary teacher who was very the medium by discovering its immanent week course in ceramics taught by Hedwig demanding of herself and her students - laid properties. Grossman. Living in Israel since 1945, the the foundations for the creation of a local For decades Hanna Itzhaki worked as German-born thirty-one-year-old had been pottery tradition based on simplicity, local a ceramic artist without giving up her a kibbutz member for almost two years. materials, emphasis on form, renunciation educational and communal commitments The course, the first of its kind offered by of ornamental glazes, and preservation to the local school and regional ceramics the fledgling state’s education department, of the bond with ancient middle-eastern was to prove a life-changing event for the class. Throughout, she managed to find pottery. Years later, in 1985, Hanna the right balance between her individual young art teacher who had had no prior Itzhaki would remark, “My teacher was experience with ceramic art. After her creative pursuits and those of the collective, extreme, she insisted on preserving the and in the 1960s even compromised by initial encounter with the clay medium she clay’s character, its natural color.” Hanna remained joined to it for the next fifty-five devoting one entire weekday to the kibbutz would not be as rigid, and in her works she years, until her last day. members, and only half a day to her own consented to glazes, but incorporated them work. Examples of her work decorated the Hanna Itzhaki was fortunate to have studied with restraint. At the same time, she was kibbutz walls, were presented as official with Hedwig Grossman, the recognized adamant with her students about digging gifts from the kibbutz, and exhibitions were founder of ceramic art in Israel. Hedwig for clay in the soil of the Jordan Valley, and mounted in the kibbutz and surrounding Grossman was married to Rudi Lehman, never ceased to educate about the inherent areas (in the Beit Uri and Rami Nechushtan who in 1952 would advise Hanna in the connection between creator and material. Museum in Ashdot Yakov Meuhad, and in building of her kiln, the very same wood- In the spirit of her teacher, she rejected the Beit Gabriel in Tsemach on the Kinneret burning kiln she and members of the industrial, mass-produced factory pottery sea shore). Later, Hanna would participate
Reintegrating through Hand and Clay v Photography: Avraham Hai Aliza Auerbach Dani Zrihan Hanna Itzhaki Nurit Dagai Sagi Ben-Itzhak
Graphics: Ceramic Artist Picture Editing: Dorit Amir Graphic Design, Pre-press: Eeleel Sutton
Content Editors: Ginat Bassok-Itzhaki Eeleel Sutton Reintegrating through Hand and Clay Gideon Ofrat v Language Editor:
Ido Bassok Hanna Itzhaki – Life and Work Ginat Bassok-Itzhaki ix
English Translation: Sharon Assaf
Applied Hanukkah Folkways From Ceramic & Art Lamps Tradition Nature Pictures © All rights reserved January 2008 42 52 70 94 114
Eeleel Hafakot, 17 Aminadav St. Tel-Aviv, 67067, Israel 972-3-6243207
iii Hanna Itzhaki Ceramic Artist
Introduction: Gideon Ofrat