“Carry on My Wayward Son”: Lessons from David and Avshalom

בס"ד

Shabbat Shuva 5773

Rabbi Shaanan Gelman

“Carry On My Wayward Son”:

Lessons from David and Avshalom

Shabbat, September 22, 2012

Source Materials

1 ילקוט שמעוני שמואל א רמז עח Yalkut Shimoni, Samuel 1:78 ַאְך יָ ֵקם ה' את דברו, ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב Only the LORD establish His word. Rav Yirmiya in the name יצחק בכל יום ויום היתה בת קול יוצאת ומפוצצת בכל of R’ Shmuel the son of R’ Isaac said, each and every day a העולם כולו ואומרת עתיד צדיק אחד לעמוד ושמו Heavenly voice would come out and spread out throughout שמואל, וכל אשה שהיתה יולדת בן היתה מוציאה the entire world proclaiming “ in the future, a righteous man שמו שמואל, וכיון שהיו רואים את מעשיו היו אומרים will be born and his name is Samuel. And every woman who אין זה שמואל, וכיון שנולד זה ורואים את מעשיו gave birth to a son would name their son Samuel, and when the people saw his actions, they would say “this is not אמרו כמדומין אנו שזה הוא: Samuel.” And when this one was born and we saw his deeds, we understood that it was he. 2 דברים פרשת כי תצא פרק כא Sefer Devarim, Chapter 21 )יח( ִּכי יִּ ְהיֶה ְל ִּאיׁש ֵבן סֹו ֵרר ּומֹורֶ ה ֵאינֶּנּו ׁש ֹׁ ֵמ ַע בְקֹול If a man have a stubborn and rebellious son, that will not 18 ָא ִּביו ּובְקֹול ִּאּמֹו וְיִּ ְסרּו אֹׁתֹו וְֹלא יִּ ְׁש ַמע ֲא ֵלי ֶהם: hearken to the voice of his father, or the voice of his mother, and )יט( וְתָ פְׂשּו בֹו ָא ִּביו וְ ִּאּמֹו וְהֹו ִּציאּו אֹׁתֹו אֶל ִּז ְקנֵי ִּעירֹו though they chasten him, will not hearken unto them; 19 then וְאֶל ַׁש ַער מְ קֹׁמֹו: shall his father and his mother lay hold on him, and bring him out unto the elders of his city, and unto the gate of his place; 20 )כ( וְָאמְ רּו אֶל ִּז ְקנֵי ִּעירֹו ְבנֵנּו זֶה סֹו ֵרר ּומֹׁרֶ ה ֵאינֶּנּו and they shall say unto the elders of his city: 'This our son is ׁש ֹׁ ֵמ ַע ְבקֹׁ ֵלנּו זֹו ֵלל וְס ֹׁ ֵבא: stubborn and rebellious, he doth not hearken to our voice; he is a )כא( ּורְ גָמֻ הּו כָל ַאנְ ֵׁשי ִּעירֹו ָב ֲא ָבנִּים וָ ֵמת ּו ִּב ַע ְר ָת glutton, and a drunkard.' 21 And all the men of his city shall הָרָ ע ִּמ ִּק ְר ֶב ָך וְכָל יִּ ְׂש ָר ֵאל יִּ ְׁש ְמעּו וְיִּ ָראּו: stone him with stones, that he die; so shalt thou put away the evil from the midst of thee; and all Israel shall hear, and fear. 3 תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עא עמוד א Talmud Bavli, Sanhedrin 71a גמרא. מאי אינה ראויה? אילימא חייבי כריתות וחייבי GEMARA. What is meant by ‘NOT FIT’? Shall we say that she מיתות בית דין, סוף סוף אבוה - אבוה נינהו, ואמיה - is forbidden to him under penalty of extinction or capital אמיה נינהו! אלא: בשוה לאביו קאמר, תניא נמי הכי, punishment at the hand of Beth din; but after all, his father is his רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול father, and his mother is his mother? — But he means not physically like his father. It has been taught likewise: R. Judah ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי said: If his mother is not like his father in voice, appearance and טעמא - דאמר קרא: איננו שמע בקלנו מדקול בעינן stature, he does not become a rebellious son. Why so? — The שוין - מראה וקומה נמי בעינן שוין. כמאן אזלא הא Writ saith,he will not obey our voice, and since they must be דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, alike in voice, they must be also in appearance and stature. With ולמה נכתב - דרוש וקבל שכר, כמאן? כרבי יהודה, whom does the following Baraitha agree: There never has been איבעית אימא: רבי שמעון היא, דתניא, אמר רבי a ‘stubborn and rebellious son’, and never will be. Why then שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי .was the law written? That you may study it and receive reward לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא This agrees with R. Judah. Alternatively, you may say it will — לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב - דרוש וקבל :agree with R. Simeon. For it has been taught: R. Simeon said שכר. אמר רבי יונתן: אני ראיתיו, וישבתי על קברו. Because one eats a tartemar of meat and drinks half a log of Italian wine, shall his father and mother have him stoned? But it never happened and never will happen. Why then was this law written? — That you may study it and receive reward. R. Jonathan said: ‘I saw him and sat on his grave’. 4 תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף סח עמוד ב Talmud Bavli, Sanhedrin 68b גמרא. קטן מנלן דפטור? - מנלן? - כדקתני טעמא: Whence do we know that a minor is exempt? (Whence do we שלא בא לכלל מצות! ותו: היכא אשכחן דענש know? The Mishnah states the reason, viz that He Does Not Come הכתוב, דהכא ליבעי קרא למיפטריה? - אנן הכי within the scope of the commandments. Moreover, where else do we find that Scripture prescribed a penalty [for a minor], that a קאמרינן: אטו בן סורר ומורה על חטאו נהרג? על שם verse should be necessary here to exempt him? — This is our סופו נהרג, וכיון דעל שם סופו נהרג - אפילו קטן נמי. question: Now, is then a ‘Stubborn and Rebellious Son’ executed for his actual iniquity? Surely he is rather slain on account of his ultimate end;

5 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף י עמוד א Talmud Bavli, Brachot 10a מה עשה הקדוש ברוך הוא - הביא יסורים על What did the Holy One, blessed be He, do? He brought חזקיהו, ואמר לו לישעיהו: לך ובקר את החולה: sufferings upon Hezekiah and then said to Isaiah, Go visit the שנאמר: +מלכים ב' כ'+ +ישעיהו ל"ח+ בימים ההם .sick. For so it says, In those days was Hezekiah sick unto death חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא And Isaiah the prophet, son of Amoz, came to him and said unto him, Thus saith the Lord, Set thy house in order, for thou shalt ויאמר אליו: כה אמר ה' )צבאות( צו לביתך כי מת die and not live34 etc. What is the meaning of ‘thou shalt die אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה - מת and not live’? Thou shalt die in this world and not live in the אתה - בעולם הזה, ולא תחיה - לעולם הבא. אמר :world to come. He said to him: Why so bad? He replied ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת Because you did not try to have children. He said: The reason בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש was because I saw by the holy spirit that the children issuing דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי from me would not be virtuous. He said to him: What have you דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, to do with the secrets of the All-Merciful? You should have ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא - לעביד. אמר done what you were commanded, and let the Holy One, blessed ליה: השתא הב לי ברתך, אפשר דגרמא זכותא דידי be He, do that which pleases Him. He said to him: Then give me ודידך ונפקי מנאי בנין דמעלו. אמר ליה: כבר נגזרה now your daughter; perhaps through your merit and mine עליך גזירה. אמר ליה: בן אמוץ, כלה נבואתך וצא! כך combined virtuous children will issue from me. He replied:35 The doom has already been decreed. Said the other: Son of מקובלני מבית אבי אבא - אפילו חרב חדה מונחת על Amoz, finish your prophecy and go. This tradition I have from צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. the house of my ancestor:36 Even if a sharp sword rests upon a man's neck he should not desist from prayer. 6 תלמוד ירושלמי)וילנא( מסכת ראש השנה פרק א Talmud Yerushalmi, Rosh Hashana Chapter 1 רבי חנניה חבריהון דרבנן בעי ואין הקב"ה רואה את Rabbi Chananya, a cohort of the Rabbis asked – and does The הנולד. ולא שמיע דא"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי Holy One not see the future? And he had not heard that which אין הקב"ה דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה R’ Simon said in the name of R’ Yehoshua ben Levi, God does מ"ט ]בראשית כא יז[ אל תיראי כי שמע אלקים אל .not judge beyond the moment in which a person stands What is the reason? It says “do not fear, for God hears the voice קול הנער באשר הוא שם. of the youth in the place where is.” 7 בראשית רבה )וילנא( פרשת וירא פרשה נג AND THE ANGEL OF GOD CALLED TO HAGAR ויקרא מלאך אלהים אל הגר, בזכותו של אברהם, XXI, 17)-for Abraham's sake; while [GOD HATH) באשר הוא שם בזכות עצמו, יפה תפלת החולה HEARD THE VOICE OF THE LAD] WHERE HE IS לעצמו יותר מכל, באשר הוא שם, אמר רבי סימון connotes for his own sake, for a sick person's prayers on קפצו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו רבון his own behalf are more efficacious than those of anyone העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא else. WHERE HE IS. R. Simon said: The ministering אתה מעלה לו באר, אמר להם עכשיו מה הוא, צדיק angels hastened to indict him, exclaiming, ' Sovereign of או רשע, אמרו לו צדיק, אמר להם איני דן את האדם the Universe! Wilt Thou bring up a well for one who will אלא בשעתו, קומי שאי את הנער, ויפקח את עיניה ' ?one day slay Thy children with thirst? ' ' What is he now אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקב"ה He demanded. ' Righteous,’ was the answer. ' I judge man מאיר את עיניהם, מן הכא ויפקח אלהים את עיניה, only as he is at the moment,’ said He. [Therefore Scripture ותלך ותמלא את החמת, הדא אמרת מחוסרת אמנה continues], ARISE, LIFT UP THE LAD, etc. AND GOD היתה. .OPENED HER EYES, etc 8 שפתי חכמים, דברים פרק כא

9 רש"י מסכת סנהדרין דף קא עמוד ב Rashi – Sanhedrin, 101b נתמכמך בבנין - של מצרים, שנתנוהו בבנין He was placed in a wall in Egypt instead of bricks, as is במקום לבנה, כדמפרש באגדה, שאמר לו משה explained in the Aggada, that Moshe said to God: “You להקדוש ברוך הוא: אתה הרעות לעם הזה - have caused evil to this nation – for now, if the Egyptians שעכשיו אם אין להם לבנים משימין בניהם של run out of bricks they will simply place Jewish children ישראל בבנין, אמר לו הקדוש ברוך הוא: קוצים inside of the walls.” God responded to him: “They will הם מכלין, שגלוי לפני אילו הם חיים היו רשעים prove to be thorns to you, since it is revealed before Me that ]גמורים[, ואם תרצה, תנסה והוציא אחד מהן, if these children should live, they will become completely הלך והוציא את מיכה evil. If you would like you may test Me by taking one of the children out”, he went and he removed Micha.

The Prototypical Wayward Son – Avshalom 10 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב Talmud Bavli, Berachot 7b ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: :R. Johanan further said in the name of R. Simeon b. Yohai קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם A bad son in a man's house is worse than the war of Gog and Magog. For it is said: A Psalm of David, when he fled יותר ממלחמת גוג ומגוג, שנאמר: +תהלים from Absalom his son, and it is written after that: Lord, how ג'+ מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, many are mine adversaries become! Many are they that rise וכתיב בתריה: +תהלים ג'+ ה' מה רבו צרי up against me. But in regard to the war of Gog and Magog it רבים קמים עלי; ואילו גבי מלחמת גוג is written: Why are the nations in an uproar? And why do ומגוג כתיב: +תהלים ב'+ למה רגשו גוים the peoples mutter in vain, but, it is not written: ‘How many ולאמים יהגו ריק, ואילו מה רבו צרי לא ’!are mine adversaries become כתיב.

11 שמואל ב: פרק יב Samuel 2: Chapter 12 י וְעַתָּ ה, ֹלא תָּ -סּור חֶרֶ במִ בֵּיתְ ָך--עַד-עוֹלָּם: ;Now therefore, the sword shall never depart from thy house 10 עֵּקֶ ב, כִי בְזִתָּ נִי, וַתִקַ ח אֶ ת-אֵּשֶ תאּורִ יָּה הַחִתִ י, because thou hast despised Me, and hast taken the wife of Uriah לִהְ יוֹתלְָך לְאִשָּ ה. }ס{ יא כֹה רָאמַ יְהוָּה, הִ נְנִי the Hittite to be thy wife. {S} 11 Thus saith the LORD: Behold, I מֵּקִים עָּלֶיָךרָּ עָּה מִ בֵּיתֶ ָך, וְ לָּקַחְתִ י אֶ ת-נָּשֶ יָך will raise up evil against thee out of thine own house, and I will take thy wives before thine eyes, and give them unto thy לְעֵּינֶיָך, וְ נָּתַתִ ילְרֵּ עֶיָך; וְשָּ כַב עִ ם-נָּשֶ יָך, לְעֵּינֵּי .neighbour, and he shall lie with thy wives in the sight of this sun הַשֶמֶ ש הַ זֹאת. יב יכִ אַתָּ ה, עָּשִיתָּבַסָּתֶ ר; וַאֲנִי, For thou didst it secretly; but I will do this thing before all 12 אֶ עֱשֶ ה אֶ ת-הַדָּ בָּ ר הַזֶה, נֶגֶד כָּל-יִשְרָּאֵּ ל, וְ נֶגֶד '.Israel, and before the sun הַשָּמֶ ש.

12 שמואל ב פרק ג Samuel 2: Chapter 3 ב וילדו )וַיִּוָּלְדּו( דלְדָּוִ בָּנִים, בְחֶבְ רוֹן; וַיְהִי בְ כוֹרוֹ And unto David were sons born in Hebron; and his first-born 2 ַאמְ נוֹן, לַאֲחִ ינֹעַם הַיִזְרְ עֵּאלִת. ג ּומִשְ נֵּהּו כִלְָאב, ,was Amnon, of Ahinoam the Jezreelitess; 3 and his second לאביגל )לַאֲבִ יגַיִל( אֵּשֶ תנָּבָּל הַ כַרְמְ לִי; וְהַשְ לִשִ י ,Chileab, of Abigail the wife of Nabal the Carmelite; and the third ַאבְשָׁ לוֹם בֶּ ן-מַ עֲכָׁה, בַת תַ -לְמַי מֶּ לְֶּך גְשּור. Absalom the son of Maacah the daughter of Talmai king of Geshur; 13 שמואל ב פרק יד Samuel 2: Chapter 14 )כה( ּוכְַאבְׁשָ לֹום ֹלא הָיָה ִּאיׁש יָ ֶפה בְכָל Now in all Israel there was none to be so much praised 25 as Absalom for his beauty; from the sole of his foot even to יִּ ְׂש ָר ֵאל ְל ַה ֵל ל מְ אֹׁד ִּמ ַכף ַר ְגלֹו וְ ַעד ָק ְד ֳקדֹו the crown of his head there was no blemish in him. ֹלא הָיָה בֹו מּום:

14 תלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד א Talmud Bavli, Sotah 10a ת"ר: חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה, וכולן Our Rabbis have taught: Five were created after the likeness of לקו בהן: שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום Him Who is above, and all of them incurred punishment on בשערו, צדקיה בעיניו, אסא ברגליו. account of [the feature which distinguished] them: Samson in his strength, Saul in his neck, Absalom in his hair, Zedekiah in his eyes, and Asa in his feet.

15 תלמוד בבלי מסכת נזיר דף ד עמוד ב Talmud Bavli, Nazir, 4b רבי אומר: אבשלום נזיר עולם היה, שנאמר: ,It has been taught: Rabbi said that Absalom was a life-nazirite +שמואל ב' טו+ ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר for it says, And it came to pass at the end of forty years that אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי Absalom said to the king: [pray thee, let me go and pay my vow אשר נדרתי לה' בחברון, ומגלח אחד לשנים עשר which I have vowed unto the Lord in Hebron. He used to cut his hair every twelve months, for it says. [And when he polled his חדש, שנא': +שמואל ב' יד+ ויהי מקץ ימים head,] now it was at every year's [yamim] end [that he polled it], לימים,

16 שמואל ב פרק יג Samuel 2, Chapter 13

א וַיְהִ יַאחֲרֵּ י-כֵּן, ּולְַאבְשָּ לוֹם בֶן- דדָּוִ ָאחוֹתיָּפָּה-- And it came to pass after this, that Absalom the son of David had a 1 ּושְ מָּּהתָּמָּ ר; וַיֶאֱהָּבֶהָּ , ַאמְ נוֹן בֶן-דָּוִ ד. ב רוַיֵּצֶ לְַאמְ נוֹן fair sister, whose name was Tamar; and Amnon the son of David loved לְהִתְ חַ ּלוֹת, בַעֲבּור תָּמָּ ר אֲ חֹתוֹ - כִי- בְ תּולָּה, הִ יא; her. 2 And Amnon was so distressed that he fell sick because of his וַיִפָּלֵּאבְ עֵּינֵּי ַאמְ נוֹן, לַעֲשוֹת לָּּה מְ אּומָּ ה. ג ּולְַאמְ נוֹן רֵּ עַ , sister Tamar; for she was a virgin; and it seemed hard to Amnon to do ּושְ מוֹ יוֹנָּדָּ ב, בֶ ן-שִמְ עָּה, יאֲחִ דָּוִ ד; וְ יוֹנָּדָּ ב, אִ יש חָּ כָּם any thing unto her. 3 But Amnon had a friend, whose name was מְ אֹד. ד וַיֹאמֶ ר לוֹ , מַ דּועַ אַתָּ הכָּכָּה דַ ל בֶ ן-הַמֶ לְֶך Jonadab, the son of Shimeah David's brother; and Jonadab was a very בַבֹקֶ ר בַבֹקֶ ר--הֲלוֹא, תַ גִ יד לִ י; וַיֹאמֶ ר לוֹ , ַאמְ נוֹן, אֶ ת- subtle man. 4 And he said unto him: 'Why, O son of the king, art thou תָּמָּ ראֲ חוֹת ַאבְשָּ ֹלם ָאחִ י, אֲנִי אֹהֵּ ב. ה וַיֹאמֶ ר לוֹ thus becoming leaner from day to day? wilt thou not tell me?' And יְהוֹנָּדָּ ב, שְ כַב עַל-מִשְ כָּבְ ָך וְהִתְ חָּ ל; ּובָּא ָאבִ יָך לִרְ אוֹתֶ ָך, Amnon said unto him: 'I love Tamar, my brother Absalom's sister.' 5 And Jonadab said unto him: 'Lay thee down on thy bed, and feign וְָאמַרְ תָּ אֵּ לָּיותָּ בֹאנָּא רתָּמָּ אֲ יחוֹתִ וְתַבְרֵּ נִי לֶחֶ ם thyself sick; and when thy father cometh to see thee, say unto him: Let וְעָּשְ התָּ לְעֵּינַי אֶ ת-הַבִרְ יָּה, לְמַ עַן אֲשֶר אֶרְ אֶ ה, וְ ָאכַלְתִ י my sister Tamar come, I pray thee, and give me bread to eat, and dress מִ יָּדָּ ּה. ו וַיִשְ כַב ַאמְ נוֹן, וַיִתְ חָּ ל; וַיָּבֹא הַמֶ לְֶך לִרְ אוֹתוֹ , the food in my sight, that I may see it, and eat it at her hand.' 6 So רוַיֹאמֶ ַאמְ נוֹן אֶ ל-הַמֶ לְֶך תָּ בוֹא נָּא -תָּמָּ ראֲ חֹתִ יּותְ לַבֵּב Amnon lay down, and feigned himself sick; and when the king was לְעֵּינַי שְתֵּ י לְבִ בוֹת, וְאֶבְרֶ ה, מִ יָּדָּ ּה. ז וַיִשְ לַח דָּוִד אֶ ל- ,come to see him, Amnon said unto the king: 'Let my sister Tamar come תָּמָּ ר, ההַבַיְתָּ לֵּאמֹר: ילְכִ נָּא, בֵּית ַאמְ נוֹןָאחִ יְך, וַעֲשִ י- I pray thee, and make me a couple of cakes in my sight, that I may eat at לוֹ , הַבִרְ יָּה. ח וַתֵּ לְֶךתָּמָּ ר, בֵּ ית ַאמְ נוֹןָאחִ יהָּ --וְ הּוא her hand.' 7 Then David sent home to Tamar, saying: 'Go now to thy שֹכֵּב; וַתִ קַח אֶ ת-הַבָּצֵּ ק ותלוש )וַתָּ לָּש( וַתְ לַבֵּבלְעֵּינָּיו, brother Amnon's house, and dress him food.' 8 So Tamar went to her וַתְ בַשֵּל אֶ ת-הַּלְבִ בוֹת. ט וַתִ קַח אֶ ת-הַמַשְרֵּ ת וַתִ צֹק ,brother Amnon's house; and he was lying down. And she took dough לְפָּנָּיו, וַיְמָּאֵּ ן לֶאֱ כוֹל; רוַיֹאמֶ ַאמְ נוֹן, הוֹצִ יאּו כָּל-אִ יש and kneaded it, and made cakes in his sight, and did bake the cakes. 9 מֵּ עָּלַי, וַיֵּצְ אּו כָּל-אִ יש, מֵּ עָּלָּיו. י וַיֹאמֶר ַאמְ נוֹן אֶ ל- And she took the pan, and poured them out before him; but he refused תָּמָּ ר, הָּבִ ייאִ הַבִרְ יָּה הַחֶדֶ ר, וְאֶבְרֶ ה, מִ יָּדֵּ ְך; וַתִ קַ ח to eat. And Amnon said: 'Have out all men from me.' And they went out תָּמָּ ר, אֶ ת-הַּלְבִ בוֹת ראֲשֶ עָּשָּתָּ ה, וַתָּ בֵּא לְ ַאמְ נוֹןָאחִיהָּ , every man from him. 10 And Amnon said unto Tamar: 'Bring the food הֶחָּדְרָּ ה. יא וַתַ גֵּשאֵּ לָּיו, לֶאֱ כֹל; וַיַחֲזֶק-בָּּה וַיֹאמֶ רלָּּה, into the chamber, that I may eat of thy hand.' And Tamar took the cakes בוֹאִי שִ כְבִ י עִמִ י אֲ חוֹתִ י. יב וַתֹאמֶ ר לוֹ , ַאל- יָאחִ ַאל- which she had made, and brought them into the chamber to Amnon her תְ עַנֵּנִי-- יכִ ֹלא- היֵּעָּשֶ כֵּן, בְ יִשְרָּ אֵּ ל: ַאל-תַ עֲשֵּ ה, אֶ ת- brother. 11 And when she had brought them near unto him to eat, he הַ נְבָּלָּה הַ זֹאת. יג וַאֲ נִי, ָאנָּה אוֹלִיְך אֶ ת-חֶרְ פָּתִ י, וְאַתָּ ה took hold of her, and said unto her: 'Come lie with me, my sister.' 12 תִהְ יֶה דכְַאחַ הַ נְבָּלִים, בְ יִשְרָּאֵּ ל; וְעַתָּה דַ בֶ ר-נָּא אֶ ל- And she answered him: 'Nay, my brother, do not force me; for no such הַמֶ לְֶך, כִי ֹלא יִמְ נָּעֵּנִי מִמֶ ךָּ . יד וְ ֹלא ָאבָּ ה, לִשְ מֹעַ ,thing ought to be done in Israel; do not thou this wanton deed. 13 And I בְ קוֹלָּּה; וַיֶחֱזַקמִמֶ נָּה וַיְעַנֶהָּ , וַיִשְ כַבאֹתָּ ּה. טו וַ יִשְ נָּאֶהָּ whither shall I carry my shame? and as for thee, thou wilt be as one of ַאמְ נוֹן, שִ נְָאה גְדוֹלָּה מְ אֹד-- כִיגְדוֹלָּה הַשִ נְָאה אֲשֶ ר ;the base men in Israel. Now therefore, I pray thee, speak unto the king שְ נֵּאָּ ּה, מֵַּאהֲבָּה אֲשֶר אֲהֵּבָּ ּה; וַיֹאמֶ ר-לָּּה ַאמְ נוֹן, קּומִ י for he will not withhold me from thee.' 14 Howbeit he would not לֵּכִ י. טז וַתֹאמֶ ר לוֹ , ַאל- אוֹדֹתהָּרָּ עָּה הַגְדוֹלָּה הַ זֹאת, hearken unto her voice; but being stronger than she, he forced her, and lay with her. 15 Then Amnon hated her with exceeding great hatred; for מֵַּאחֶרֶ ת אֲשֶ ר-עָּשִיתָּ עִמִ י, לְשַ ּלְחֵּ נִי; וְ ֹלא ָאבָּ ה, לִשְ מֹעַ the hatred wherewith he hated her was greater than the love wherewith לָּּה. יז וַיִקְרָּ א, אֶ ת- נַעֲרוֹמְשָּרְ תוֹ , וַיֹאמֶ ר, שִ לְחּו-נָּא he had loved her. And Amnon said unto her: 'Arise, be gone.' 16 And

אֶ ת זֹאת -מֵּ עָּלַיהַחּוצָּ ה; ּונְעֹל הַדֶ לֶת, ַאחֲרֶ יהָּ . she said unto him: 'Not so, because this great wrong in putting me forth is worse than the other that thou didst unto me.' But he would not hearken unto her. 17 Then he called his servant that ministered unto him, and said: 'Put now this woman out from me, and bolt the door after her.'-- …כג וַיְהִ י, לִשְ נָּתַ יִם יָּמִ ים, וַיִהְ יּו גֹזְזִ ים לְַאבְשָּ לוֹם, -And it came to pass after two full years, that Absalom had sheep 23… בְבַעַל חָּ צוֹר אֲשֶ ר עִ ם-אֶפְרָּ יִם; וַיִקְרָּאַאבְשָּ לוֹם, לְכָּל- shearers in Baal-hazor, which is beside Ephraim; and Absalom invited בְ נֵּי הַמֶ לְֶך. כד וַיָּבֹאַאבְשָּ לוֹם, אֶ ל-הַמֶ לְֶך, וַיֹאמֶ ר, all the king's sons. 24 And Absalom came to the king, and said: 'Behold הִ נֵּה-נָּא גֹזְזִ ים לְעַבְדֶ ָך; יֵּלְֶך נָּא- הַמֶ לְֶךוַעֲבָּדָּ יו, עִ ם- now, thy servant hath sheep-shearers; let the king, I pray thee, and his עַבְדֶ ָך. כה רוַיֹאמֶ הַמֶ לְֶך אֶ ל-ַאבְשָּ לוֹם, ַאל-בְ נִי ַאל-נָּא ,servants go with thy servant.' 25 And the king said to Absalom: 'Nay נֵּלְֵּך כֻּּלָּנּו, וְ ֹלא נִכְבַד, עָּלֶיָך; וַיִפְרָּ ץ- בוֹוְ ֹלא-ָאבָּה לָּלֶכֶת, my son, let us not all go, lest we be burdensome unto thee.' And he וַיְבָּרְ כֵּהּו. כו וַיֹאמֶ ר, ַאבְשָּ לוֹם, וָֹּלא, יֵּלְֶך- נָּאאִתָּ נּו pressed him; howbeit he would not go, but blessed him. 26 Then said ַאמְ נוֹן ָאחִ י; רוַיֹאמֶ לוֹהַמֶ לְֶך, לָּמָּ ה יֵּלְֵּךעִמָּ ְך. כז Absalom: 'If not, I pray thee, let my brother Amnon go with us.' And the וַיִפְרָּ ץ-בוֹ , ַאבְשָּ לוֹם; וַיִשְ לַח אִ תוֹ אֶ ת-ַאמְ נוֹן, תוְאֵּ כָּל- king said unto him: 'Why should he go with thee?' 27 But Absalom בְ נֵּי הַמֶ לְֶך. }ס{ כח וַיְצַוַאבְשָּ לוֹם אֶ ת-נְעָּרָּ יו לֵּאמֹר, {pressed him, and he let Amnon and all the king's sons go with him. {S רְ אּו נָּא כְ טוֹב לֵּב-ַאמְ נוֹן בַ יַיִן יוְָאמַרְתִ אֲ לֵּיכֶם הַ כּו אֶ ת- And Absalom commanded his servants, saying: 'Mark ye now, when 28 ַאמְ נוֹן וַהֲמִתֶ ם אֹתוֹ --ַאל תִ -ירָּ אּו: הֲלוֹא, יכִ ָאנֹכִ י Amnon's heart is merry with wine; and when I say unto you: Smite צִּוִיתִ י אֶתְ כֶם--חִ זְ קּו, וִהְ יּו לִבְ נֵּי-חָּיִל. כט וַיַעֲשּו נַעֲרֵּ י Amnon, then kill him, fear not; have not I commanded you? be ַאבְשָּ לוֹם, לְַאמְ נוֹן, כַאֲשֶר צִ ּוָּה, ַאבְשָּ לוֹם; וַיָּקֻּ מּו כָּל- courageous, and be valiant.' 29 And the servants of Absalom did unto Amnon as Absalom had commanded. Then all the king's sons arose, and בְ נֵּי הַמֶ לְֶך, וַיִרְ כְ בּו אִ יש עַל-פִרְ דוֹ --וַיָּנֻּסּו. ל וַיְהִ י, הֵּמָּ ה ,every man got him up upon his mule, and fled. 30 And it came to pass בַדֶרֶ ְך, וְהַשְ מֻּעָּהבָָּאה, אֶ ל- דדָּוִ לֵּאמֹר: הִ כָּהַאבְשָּ לוֹם :while they were in the way, that the tidings came to David, saying אֶ ת-כָּל בְ -נֵּי הַמֶ לְֶך, וְ ֹלא-נוֹתַ רמֵּהֶם אֶחָּ ד. }פ{ '.Absalom hath slain all the king's sons, and there is not one of them left' לא םוַיָּקָּ הַמֶ לְֶך וַיִקְרַע אֶ ת בְ -גָּדָּ יו, וַיִשְ כַבָארְ צָּ ה; וְ כָּל- ;P}31 Then the king arose, and rent his garments, and lay on the earth} עֲבָּדָּ יו נִצָּבִ ים, קְ רֻּ עֵּי בְ גָּדִ ים. }ס{ לב וַיַעַןיוֹנָּדָּ ב בֶ ן- and all his servants stood by with their clothes rent. {S} 32 And שִמְ עָּה אֲחִ י-דָּוִ ד וַיֹאמֶ ר, ַאל-יֹאמַר אֲ דֹנִי תאֵּ כָּל- Jonadab, the son of Shimeah David's brother, answered and said: 'Let הַ נְעָּרִ ים בְ נֵּי-הַמֶ לְֶךהֵּמִ יתּו--כִ י-ַאמְ נוֹן לְבַדוֹ , מֵּ ת: כִ י- not my lord suppose that they have killed all the young men the king's עַל- פִיַאבְשָּ לוֹם, הָּיְתָּ השּומָּ ה, מִ יוֹם עַנֹתוֹ , אֵּתתָּמָּ ר sons; for Amnon only is dead; for by the appointment of Absalom this אֲחֹתוֹ . לג הוְעַתָּ ַאל-יָּשֵּם אֲ דֹנִי הַמֶ לְֶך אֶ ל-לִבוֹ , דָּ בָּר hath been determined from the day that he forced his sister Tamar. 33 לֵּאמֹר, כָּל-בְ נֵּי הַ מֶ לְֶך, מֵּ תּו: כִ י-אם ) ( ַאמְ נוֹן לְבַדוֹ , Now therefore let not my lord the king take the thing to his heart, to מֵּ ת. }פ{ {think that all the king's sons are dead; for Amnon only is dead.' {P

The Science of Teen Rebellion “Nurture Shock” PO Bronson and Ashley Merryman, page 143-146 17

Running Away from Home… 18 ספר שמואל ב פרק יג Samuel 2, Chapter 13 לד וַיִבְרַ ח, ַאבְשָׁ לוֹם; אוַיִשָׁ הַ נַעַר הַ צֹפֶּ ה, אֶּ ת-עֵינָׁו, וַיַרְ א But Absalom fled. And the young man that kept the watch lifted up 34

וְהִ נֵה עַ ם-רַב הֹלְכִיםמִדֶּרֶּ ְךַאחֲרָׁ יו, מִ צַדהָׁהָׁ ר. לה וַיֹאמֶּ ר his eyes, and looked, and, behold, there came much people in a ביוֹנָׁדָׁ אֶּ ל-הַמֶּ לְֶּך, הִ נֵה בְ נֵי הַמֶּ - לְֶּךבָׁאּו: כִדְ בַר עַבְדְ ָך, כֵן :roundabout way by the hill-side. 35 And Jonadab said unto the king הָׁ יָׁה. לו וַיְהִ י כְכַ ֹּלתוֹ לְדַ בֵר, וְהִ נֵה בְ נֵי הַמֶּ - לְֶּךבָׁאּו, וַיִשְ אּו Behold, the king's sons are come; as thy servant said, so it is.' 36 And' קוֹלָׁם, וַיִבְ כּו; וְגַם-הַמֶּ לְֶּך, וְכָׁל-עֲבָׁדָׁ יו, בָׁ כּו, יבְכִ גָׁדוֹל ,it came to pass, as soon as he had made an end of speaking, that מְ אֹד. לז וְַאבְשָׁ לוֹם בָׁרַ ח, וַיֵלְֶּך אֶּ ל-תַ לְמַי בֶּ ן-עמיחור behold, the king's sons came, and lifted up their voice, and wept; and )עַמִ יהּוד( מֶּ לְֶּך גְשּור; וַיִתְ אַבֵל עַ ל-בְ נוֹ, כָׁל-הַ יָׁמִ ים. לח ,the king also and all his servants wept very sore. 37 But Absalom fled וְַאבְשָׁ לוֹם בָׁרַ ח, וַיֵלְֶּך גְשּור; וַיְהִ י-שָׁ ם, שָׁ ֹלש שָׁ נִים. לט [and went to Talmai the son of Ammihud, king of Geshur. And [David וַתְ כַל דָׁ וִד הַמֶּ לְֶּך, לָׁצֵאת אֶּ ל-ַאבְשָׁ לוֹם: כִ י-נִחַם עַ ל-ַאמְ נוֹן, mourned for his son every day. 38 So Absalom fled, and went to כִ י-מֵ ת. }ס{ Geshur, and was there three years. 39 And the soul of king David failed with longing for Absalom; for he was comforted concerning Amnon, seeing he was dead. {S}

19 שמואל ב פרק יד Samuel 2, Chapter 14 א וַיֵּדַ ע, יוָֹאב בֶ ן-צְרֻּ יָּה: כִ י-לֵּב הַמֶ לְֶך, עַל-ַאבְשָּ לוֹם. ב Now Joab the son of Zeruiah perceived that the king's heart was 1 וַיִשְ לַחיוָֹאב תְ קוֹעָּה, וַיִקַ חמִשָּם אִשָּ החֲכָּמָּ ה; וַיֹאמֶ ר toward Absalom. 2 And Joab sent to Tekoa, and fetched thence a wise אֵּ לֶיהָּ הִתְאַבְ לִ י-נָּא וְלִבְשִ י-נָּא בִגְדֵּ י-אֵּבֶל, וְ ַאל-תָּ סּוכִי שֶמֶ ן, ,woman, and said unto her: 'I pray thee, feign thyself to be a mourner וְהָּיִית, כְאִ השָּ זֶה יָּמִים רַבִ ים מִתְאַבֶלֶת עַל-מֵּ ת. ג ּובָּאת, and put on mourning apparel, I pray thee, and anoint not thyself with אֶ ל-הַמֶ לְֶך, וְדִ בַרְתְ אֵּ לָּיו, כַדָּ בָּ ר הַ זֶה; םוַיָּשֶ יוָֹאב אֶ ת- oil, but be as a woman that had a long time mourned for the dead; 3 הַדְ בָּרִ ים, בְפִיהָּ . ד וַתֹאמֶ רהָּאִשָּ ה הַתְ קֹעִ ית, אֶ ל-הַמֶ לְֶך, and go in to the king, and speak on this manner unto him.' So Joab put וַתִ פֹל עַל אַ -פֶיהָּ ַארְ צָּ ה, וַתִשְתָּ חּו; וַתֹ אמֶ ר, הוֹשִ עָּה הַמֶ לְֶך. the words in her mouth. 4 And when the woman of Tekoa spoke to the }ס{ ה וַיֹאמֶ ר-לָּּה הַמֶ לְֶך, מַ ה-ּלְָּך; וַתֹאמֶ ר, אֲבָּל אִשָּ ה- king, she fell on her face to the ground, and prostrated herself, and ַאלְמָּ נָּה ָאנִי--וַיָּמָּת אִ ישִ י. ו ּולְשִ פְחָּתְ ָך, שְ נֵּי בָּנִים, וַיִנָּצּו said: 'Help, O king.' {S} 5 And the king said unto her: 'What aileth שְ נֵּיהֶם בַשָּדֶ ה, וְאֵּ ין מַצִ יל בֵּינֵּיהֶ ם; וַיַכוֹ הָּאֶחָּד אֶ ת-הָּאֶחָּ ד, thee?' And she answered: 'Of a truth I am a widow, my husband being וַיָּמֶ ת אֹתוֹ . ז וְהִ נֵּה הקָּמָּ כָּל-הַמִשְ פָּחָּ ה עַ ל שִ -פְחָּתֶ ָך, וַיֹאמְ רּו dead. 6 And thy handmaid had two sons, and they two strove together תְ נִי אֶ ת-מַכֵּה ָאחִ יו ּונְמִ תֵּ הּו בְ נֶפֶש ָאחִ יו אֲשֶ רהָּרָּ ג, in the field, and there was none to part them, but the one smote the וְ נַשְמִ ידָּ ה, גַם אֶ ת-הַ יוֹרֵּ ש; וְכִ בּו, אֶ ת-גַחַלְתִ יאֲשֶ רנִשְָארָּ ה, other, and killed him. 7 And, behold, the whole family is risen against לְבִ לְתִ י שום- )שִ ים-( לְאִישִ י שֵּ םּושְ אֵּרִ ית, עַ ל פְ -נֵּי הָּאֲדָּמָּ ה. thy handmaid, and they said: Deliver him that smote his brother, that }פ{ח רוַיֹאמֶ הַמֶ לְֶך אֶ ל-הָּאִשָּ ה, ילְכִ לְבֵּיתֵּ ְך; וַאֲנִי, אֲצַּוֶה we may kill him for the life of his brother whom he slew, and so destroy the heir also. Thus will they quench my coal which is left, and עָּלָּיְִך. ט וַתֹאמֶ רהָּאִשָּ ה הַתְ קוֹעִ ית, אֶ ל-הַמֶ לְֶך, עָּלַי אֲ דֹנִי will leave to my husband neither name nor remainder upon the face of הַמֶ לְֶך הֶעָּוֹן, וְעַל-בֵּית ָאבִ י; וְהַמֶ לְֶך וְכִ סְ אוֹ , נָּקִ י. }ס{ י ,the earth.' {P} 8 And the king said unto the woman: 'Go to thy house וַיֹאמֶ ר, הַמֶ לְֶך: הַמְדַ בֵּר אֵּ לַיְִך וַהֲבֵּאתוֹאֵּ לַי, וְ ֹלא-יֹסִ יף עוֹד and I will give charge concerning thee.' 9 And the woman of Tekoa לָּגַעַתבְָּך. יא רוַתֹאמֶ יִזְ כָּר-נָּא הַמֶ לְֶך אֶ ת- יְהוָּהאֱֹלהֶ יָך, said unto the king: 'My lord, O king, the iniquity be on me, and on my מהרבית )מֵּהַרְ בַת( גֹאֵּ ל םהַדָּ לְשַחֵּ ת, וְ ֹלא יַשְמִ ידּו, אֶ ת- father's house; and the king and his throne be guiltless.' {S} 10 And the בְ נִי; וַיֹאמֶ ר, חַ י-יְהוָּה, אִ ם-יִפֹל מִשַ עֲרַת בְ נְֵּך, ָארְ צָּ ה. king said: 'Whosoever saith aught unto thee, bring him to me, and he shall not touch thee any more.' 11 Then said she: 'I pray thee, let the … כג ם וַיָּקָּ יוָֹאב, וַיֵּלְֶך גְשּורָּ ה; וַיָּבֵּ א אֶ ת- king remember the LORD thy God, that the avenger of blood destroy not any more, lest they destroy my son.' And he said: 'As the LORD ַאבְשָּ לוֹם, יְרּושָּ לִָּם. }ס{ כד ר וַיֹאמֶ הַמֶ לְֶך יִסֹב '.liveth, there shall not one hair of thy son fall to the earth אֶ ל-בֵּ יתוֹ , ּופָּנַי ֹלא יִרְ אֶ ה; וַיִסֹבַאבְשָּ לוֹם אֶ ל-בֵּ יתוֹ , So Joab arose and went to Geshur, and brought 23 … ּופְ נֵּי הַמֶ לְֶך ֹלא רָּ ָאה. }ס{ Absalom to Jerusalem. {S} 24 And the king said: 'Let him turn to his own house, but let him not see my face.' So Absalom turned to his own house, and saw not the king's face. “Avshalom Spoke in Class Today” 20 שמואל ב פרק יד Samuel 2, Chapter 14 כח וַיֵּשֶבַאבְשָּ לוֹםבִ ירּושָּ לִַם, שְ נָּתַ יִם יָּמִ ים; ּופְ נֵּי הַמֶ לְֶך, ֹלא And Absalom dwelt two full years in Jerusalem; and he saw not 28 רָּ ָאה. כט וַיִשְ לַחַאבְשָּ לוֹם אֶ ל-יוָֹאב, לִשְ ֹלחַ אֹתוֹ אֶ ל-הַמֶ לְֶך, the kings face. 29 Then Absalom sent for Joab, to send him to the וְֹלא ָאבָּה, לָּבוֹאאֵּ לָּיו; וַיִשְ לַח עוֹד שֵּ נִית, וְֹלאָאבָּה לָּבוֹא. ל ,king; but he would not come to him; and he sent again a second time וַיֹ אמֶ ר אֶ ל-עֲבָּדָּ יורְ אּו תחֶלְקַ יוָֹאב אֶ ל-יָּדִ י, וְ לוֹ -שָּם שְ עֹרִ ים- ,but he would not come. 30 Therefore he said unto his servants: 'See -לְכּו, והוצתיה )וְהַצִ יתּוהָּ ( בָּאֵּ ש; וַיַצִ תּו עַבְדֵּיַאבְשָּ לוֹם, Joab's field is near mine, and he hath barley there; go and set it on אֶ ת-הַחֶלְקָּ ה--בָּאֵּ ש. }פ{ {fire.' And Absalom's servants set the field on fire. {P לא םוַיָּקָּ יוָֹאב, וַיָּבֹא אֶ ל-ַאבְשָּ לוֹםהַבָּיְתָּ ה; וַיֹאמֶראֵּ לָּיו, Then Joab arose, and came to Absalom unto his house, and said 31 לָּמָּ ה הִצִ יתּו עֲבָּדֶיָך אֶ ת-הַחֶלְקָּ ה אֲשֶ ר- לִיבָּאֵּ ש. לב וַיֹאמֶ ר unto him: 'Wherefore have thy servants set my field on fire?' 32 And

ַאבְשָּ לוֹם אֶ ל-יוָֹאב הִ נֵּה שָּ ילַחְתִ אֵּ לֶיָך לֵּאמֹר בֹאהֵּ נָּה Absalom answered Joab: 'Behold, I sent unto thee, saying: Come וְאֶשְ הלְחָּ אֹתְָך אֶ ל-הַמֶ לְֶך לֵּאמֹר, לָּמָּהבָּאתִי מִ גְ שּור--טוֹב hither, that I may send thee to the king, to say: Wherefore am I come לִי, עֹד אֲנִי-שָּ ם; וְעַתָּ ה, אֶרְ האֶ פְ נֵּי הַמֶ לְֶך, וְאִ ם-יֶּש-בִי עָׁ וֹן, from Geshur? it were better for me to be there still; now therefore let וֶּהֱמִתָׁ נִי. לג וַיָּבֹא יוָֹאב אֶ ל-הַמֶ לְֶך, וַיַגֶד-לוֹ , וַיִקְרָּ א אֶ ל- '.me see the king's face; and if there be iniquity in me, let him kill me ַאבְשָּ לוֹם וַיָּבֹא אֶ ל-הַמֶ לְֶך, וַיִשְתַ חּו לוֹ עַל-אַ פָּיו ַארְ הצָּ לִפְ נֵּי So Joab came to the king, and told him; and when he had called for 33 הַמֶ לְֶך; קוַיִשַ הַמֶ לְֶך, לְַאבְשָּ לוֹם. }ס{ Absalom, he came to the king, and bowed himself on his face to the ground before the king; and the king kissed Absalom. {S}

The First Shot is Fired 21 שמואל ב פרק טו Samuel 2 Chapter 15 א וַיְהִ י, ימֵַּאחֲרֵּ כֵּן, וַיַעַשלוֹ ַאבְשָּ לוֹם, מֶרְ כָּבָּה וְסֻּסִ ים; And it came to pass after this, that Absalom prepared him a chariot 1 וַחֲמִשִ ים אִ יש, רָּצִ ים לְפָּנָּיו. ב וְהִשְ כִ ים, ַאבְשָׁ לוֹם, וְעָׁמַ ד, and horses, and fifty men to run before him. 2 And Absalom used to עַל-יַד דֶּרְֶּך הַשָׁ עַר; יוַיְהִ כָׁל-הָׁאִ יש אֲשֶּ ר-יִהְ יֶּה- ּלוֹ-רִ יב ,rise up early, and stand beside the way of the gate; and it was so לָׁבוֹא אֶּ ל-הַמֶּ לְֶּך לַמִשְ פָׁ ט, וַיִקְרָׁ אַאבְשָׁ לוֹם אֵ לָׁיו וַיֹאמֶּ ר that when any man had a suit which should come to the king for אֵ י מִ -זֶּה עִ יר אַתָׁ ה, וַיֹאמֶּ ר, מֵַאחַד שִ בְטֵ י-יִשְ רָׁאֵלעַבְדֶּ ָך. ג judgment, then Absalom called unto him, and said: 'Of what city וַיֹאמֶּ ר אֵ לָׁיו ַאבְשָׁ לוֹם, רְאֵ הדְ בָׁרֶּ יָך טוֹבִ ים ּונְכֹחִ ים; וְשֹמֵעַ art thou?' And he said: 'Thy servant is of one of the tribes of אֵ ין-לְָך, מֵאֵ ת הַמֶּ לְֶּך. ד וַיֹאמֶּ ר, ַאבְשָׁ לוֹם, מִ י-יְשִ מֵ נִי Israel.' 3 And Absalom said unto him: 'See, thy matters are good and right; but there is no man deputed of the king to hear thee.' 4 שֹפֵ ט, בָָׁארֶּ ץ; וְעָׁלַי, יָׁבוֹא כָׁל-אִ יש אֲשֶּ ר-יִהְ יֶּה- ּלוֹ-רִ יב ,Absalom said moreover: 'Oh that I were made judge in the land ּומִשְ פָׁ ט--וְהִצְדַקְתִ יו. ה וְהָּ יָּה, בִקְרָּ ב-אִ יש, לְהִשְתַ חֲוֹת, לוֹ ; ,that every man who hath any suit or cause might come unto me וְשָּ לַח אֶ ת-יָּדוֹ וְהֶחֱזִ יק לוֹ , וְ נָּשַ ק לוֹ . ו וַיַעַשַאבְשָּ לוֹםכַדָּ בָּ ר and I would do him justice!' 5 And it was so, that when any man הַ זֶה, לְכָּל-יִשְרָּאֵּ ל, אֲשֶ ר-יָּבֹאּו לַמִשְ פָּט, אֶ ל-הַמֶ לְֶך; וַיְגַנֵּב, came nigh to prostrate himself before him, he put forth his hand, and ַאבְשָּ לוֹם, אֶ ת-לֵּב, ַאנְשֵּ ייִשְרָּ אֵּ ל. }פ{ took hold of him, and kissed him. 6 And on this manner did Absalom ז וַיְהִ י, מִקֵּץ ַארְ בָּעִ ים שָּ נָּה; וַיֹאמֶרַאבְשָּ לוֹם, אֶ ל-הַמֶ לְֶך, to all Israel that came to the king for judgment; so Absalom stole the אֵּ לְכָּה נָּא וַאֲשַ ּלֵּם אֶ ת-נִדְרִ י אֲשֶ ר-נָּדַרְתִ י לַה’, בְחֶבְ רוֹן. ח hearts of the men of Israel. {P} 7 And it came to pass כִ י-נֵּדֶ ר רנָּדַ עַבְדְ ָך, בְשִ יבְתִ בִגְ שּור םבַאֲרָּ לֵּאמֹר: אִ ם-ישיב ,at the end of forty years, that Absalom said unto the king: 'I pray thee )יָּשוֹב( יְשִ יבֵּנִי ה’ יְרּושָּ לִַם, וְעָּבַדְתִ י אֶ ת-ה’. ט וַיֹאמֶ ר-לוֹ let me go and pay my vow, which I have vowed unto the LORD, in הַמֶ לְֶך, לְֵּך בְשָּ לוֹם; וַיָּקָּ ם, וַיֵּלֶ ְך חֶבְ רוֹנָּה. }פ{ Hebron. 8 For thy servant vowed a vow while I abode at Geshur in י וַיִשְ לַחַאבְשָּ לוֹם מְרַ גְלִים, בְ כָּל-שִ יבְטֵּ ליִשְרָּאֵּ לֵּאמֹר: ,Aram, saying: If the LORD shall indeed bring me back to Jerusalem כְשָּמְ עֲכֶם, אֶ ת-קוֹל הַ שֹפָּר, וַאֲמַרְ תֶ ם, מָּ לְַךַאבְשָּ לוֹם then I will serve the LORD.' 9 And the king said unto him: 'Go in בְחֶבְ רוֹן. יא וְאֶ ת-ַאבְשָּ לוֹם, הָּ לְכּומָּ אתַ יִם אִ יש מִ ירּושָּ לִַם, peace.' So he arose, and went to Hebron. {P} 10 But Absalom קְ רֻּאִ ים, וְ הֹלְכִ ים לְ תֻּמָּ ם; וְ ֹלא יָּדְ עּו, כָּל-דָּ בָּר. יב וַיִשְ לַח sent spies throughout all the tribes of Israel, saying: 'As soon as ye hear ַאבְשָּ לוֹם אֶ ת-אֲחִ יתֹפֶל הַגִ יֹלנִייוֹעֵּץ דָּוִ ד, מֵּעִ ירוֹמִ גִֹלה, '.the sound of the horn, then ye shall say: Absalom is king in Hebron בְ זָּבְ חוֹ , אֶ ת-הַזְבָּחִ ים; וַיְהִ י הַקֶשֶר אַמִ ץ, וְהָּ עָּם הוֹלְֵּךוָּרָּ ב And with Absalom went two hundred men out of Jerusalem, that 11 אֶ ת-ַאבְשָּ לוֹם. יג וַיָּבֹא, הַמַגִ יד, אֶ ל-דָּוִ ד, לֵּאמֹר: הָּ יָּה לֶב- .were invited, and went in their simplicity; and they knew not any thing אִ יש יִשְרָּאֵּ ל, ַאחֲרֵּיַאבְשָּ לוֹם. ,And Absalom sent for Ahithophel the Gilonite, David's counsellor 12 from his city, even from Giloh, while he offered the sacrifices. And the conspiracy was strong; for the people increased continually with יד וַיֹאמֶּרדָׁ וִד לְכָׁל-עֲבָׁדָׁ יו אֲשֶּ ר אִ -תוֹ בִירּושָׁ לִַם, קּומּו Absalom. 13 And there came a messenger to David, saying: 'The hearts וְנִבְרָׁחָׁ ה-- יכִ ֹלא-תִהְ יֶּה-ּלָׁנּו פְ לֵיטָׁ ה, מִפְ נֵי ַאבְשָׁ ֹלם; מַ הֲרּו '.of the men of Israel are after Absalom לָּלֶכֶת, פֶן-יְמַהֵּ ר וְהִשִ גָּנּווְהִדִ יחַ עָּלֵּינּו אֶ ת-הָּרָּ עָּה, וְהִ כָּה And David said unto all his servants that were with him at 14 הָּעִ יר, לְפִ י-חָּרֶ ב. Jerusalem: 'Arise, and let us flee; for else none of us shall escape from …כט וַיָּשֶבצָּ דוֹקוְאֶבְ יָּתָּ ר אֶ ת-אֲ רוֹן הָּ אלקים, יְרּושָּ לִָּם; Absalom; make speed to depart, lest he overtake us quickly, and bring וַיֵּשְ בּו, שָּ ם. ל דוְדָּוִ עֹלֶה בְמַ עֲלֵּה הַ זֵּיתִ ים עֹלֶה ּובוֹכֶה, וְ רֹאש '.down evil upon us, and smite the city with the edge of the sword לוֹ חָּ פּוי, וְ הּוא, הֹלְֵּך יָּחֵּ ף; וְ כָּל-הָּעָּם אֲשֶ ר-אִ תוֹ , חָּ פּו אִ יש Zadok therefore and Abiathar carried the ark of God back to 29… רֹאשוֹ , וְעָּלּו עָֹּלה, ּובָּ כֹה. Jerusalem; and they abode there. 30 And David went up by the ascent of the mount of Olives, and wept as he went up; and he had his head covered, and went barefoot; and all the people that were with him covered every man his head, and they went up, weeping as they went up.

The Heartbreaking End 22 שמואל ב פרק יח Samuel 2, Chapter 18 א וַיִפְ קֹד דָּוִ ד, אֶ ת-הָּעָּם אֲשֶ ר אִ תוֹ ; םוַיָּשֶ עֲלֵּיהֶ ם, שָּרֵּ י And David numbered the people that were with him, and set captains 1 אֲ לָּפִ יםוְשָּרֵּי מֵּ אוֹ ת. ב וַיְשַ ּלַח דָּוִד אֶ ת-הָּעָּם, הַשְ לִשִ ית בְ יַד- of thousands and captains of hundreds over them. 2 And David sent יוָֹאב וְהַשְ לִשִ ית בְ יַד אֲבִישַ י בֶ ן-צְ רּויָּה יאֲחִ יוָֹאב, וְהַשְ לִשִ ת, forth the people, a third part under the hand of Joab, and a third part בְ יַד אִתַ י הַגִתִ י; }ס{ רוַיֹאמֶ הַמֶ לְֶך אֶ ל-הָּעָּם, יָּצֹאאֵּצֵּ א under the hand of Abishai the son of Zeruiah, Joab's brother, and a גַם-אֲנִי עִמָּ כֶם. ג וַיֹאמֶ רהָּ עָּםֹלא תֵּ צֵּ א, כִי אִ ם- נֹסנָּנּוס third part under the hand of Ittai the Gittite. {S} And the king said unto ֹלא-יָּשִ ימּו אֵּ לֵּינּו לֵּב וְאִ ם יָּמֻּ - תּוחֶצְ יֵּנּו ֹלא יָּשִ -ימּו אֵּ לֵּינּו לֵּב- the people: 'I will surely go forth with you myself also.' 3 But the -כִ י-עַתָּ הכָּמֹנּו, העֲשָּרָּ אֲ לָּפִ ים; וְעַתָּ ה טוֹב, כִ י-תִהְ יֶה-ּלָּנּו people said: 'Thou shalt not go forth; for if we flee away, they will not מֵּעִ יר לעזיר )לַעְ זוֹר(. }ס{ ד וַיֹאמֶר אֲ םלֵּיהֶ הַמֶ לְֶך, אֲשֶ ר- care for us; neither if half of us die, will they care for us; but thou art יִיטַב בְ עֵּינֵּיכֶם אֶ עֱשֶ ה; וַיַעֲמֹד הַמֶ לְֶך, אֶ ל-יַד הַשַ עַר, וְ כָּל- worth ten thousand of us: therefore now it is better that thou be ready הָּעָּםיָּצְ אּו, לְמֵּ אוֹת וְ לַאֲ לָּפִ ים. ה ווַיְצַ הַמֶ לְֶך אֶ ת-יוָֹאב to succour us out of the city.' {S} 4 And the king said unto them: 'What וְאֶ ת-אֲבִישַ י וְאֶ ת-אִתַ י, לֵּאמֹר, לְַאט-לִי, לַנַעַרלְַאבְשָּ לוֹם; seemeth you best I will do.' And the king stood by the gate-side, and all וְ כָּל- הָּעָּםשָּמְ עּו, בְצַ ּוֹת הַמֶ לְֶך אֶ ת-כָּל-הַשָּרִ ים--עַל-דְ בַר the people went out by hundreds and by thousands. 5 And the king ַאבְשָּ לוֹם. ו אוַיֵּצֵּ הָּעָּם הַשָּדֶ ה, לִקְרַ את יִשְרָּאֵּ ל; וַתְהִ י commanded Joab and Abishai and Ittai, saying: 'Deal gently for my הַמִ לְחָּמָּ ה, בְ יַעַר אֶפְרָּ יִם. ז וַיִנָּגְפּו שָּ ם עַםיִשְרָּאֵּ ל, לִפְ נֵּי sake with the young man, even with Absalom.' And all the people עַבְדֵּי דָּוִ ד; וַתְהִ י-שָּ ם הַמַ גֵּפָּה גְדוֹלָּה, בַ יוֹם הַ הּוא--עֶשְרִ ים .heard when the king gave all the captains charge concerning Absalom ָאלֶף. ח וַתְ הִ י-שָּ םהַמִ לְחָּמָּ ה נפצות )נָּפוֹצֶ ת(, עַל פְ -נֵּי כָּל- So the people went out into the field against Israel; and the battle was 6 in the forest of Ephraim. 7 And the people of Israel were smitten there הָָּארֶ ץ; בוַיֶרֶ הַ יַעַרלֶאֱ כֹלבָּעָּ ם, מֵּאֲשֶרָאכְ לָּה הַחֶרֶ ב בַ יוֹם before the servants of David, and there was a great slaughter there that הַ הּוא. ט וַיִקָּרֵּ א, ַאבְשָּ לוֹם, לִפְ נֵּי, עַבְדֵּי דָּוִ ד; וְַאבְשָּ לוֹם day of twenty thousand men. 8 For the battle was there spread over the רֹכֵּב עַל-הַפֶרֶ ד, וַיָּבֹא הַפֶרֶ דתַ חַ ת שוֹבְֶךהָּאֵּ לָּה הַגְדוֹלָּה face of all the country; and the forest devoured more people that day וַיֶחֱזַק רֹאשוֹבָּאֵּ לָּה וַיֻּתַ ןבֵּ ין הַשָּמַ יִםּובֵּ ין הָָּארֶ ץ, וְהַפֶרֶ ד than the sword devoured. 9 And Absalom chanced to meet the servants אֲשֶ ר-תַחְתָּ יו, עָּבָּר. י אוַיַרְ אִיש אֶחָּ ד, וַיַגֵּד לְיוָֹאב; וַיֹאמֶ ר, of David. And Absalom was riding upon his mule, and the mule went הִ נֵּה רָּאִיתִ י אֶ ת-ַאבְשָּ ֹלם, תָּ לּוי, בָּאֵּ לָּה. יא רוַיֹאמֶ יוָֹאב, under the thick boughs of a great terebinth, and his head caught hold of לָּאִ יש הַמַגִ יד לוֹ , וְהִ נֵּהרָּאִיתָּ , ּומַ דּועַֹלא-הִ כִ יתוֹשָּ ם ;the terebinth, and he was taken up between the heaven and the earth ָארְ צָּ ה; וְעָּלַי, תלָּתֶ לְָךעֲשָּרָּ ה כֶסֶ ף, וַחֲגֹרָּ ה, אֶחָּ ת. יב וַיֹאמֶ ר ,and the mule that was under him went on. 10 And a certain man saw it הָּאִ יש, אֶ ל-יוָֹאב, ולא )וְ לּוא( יָאנֹכִ שֹקֵּ ל עַל-כַפַי אֶ לֶף כֶסֶ ף, and told Joab, and said: 'Behold, I saw Absalom hanging in a ֹלא-אֶשְ לַח יָּ דִ י אֶ ל-בֶן-הַמֶ לְֶך: כִי בְָאזְ נֵּינּוצִ ּוָּה הַמֶ לְֶך, אֹתְ ָך ,terebinth.' 11 And Joab said unto the man that told him: 'And, behold וְאֶ ת-אֲבִישַ י וְאֶ ת- יאִתַ לֵּאמֹר, שִמְ רּו-מִ י, בַנַעַרבְַאבְשָּ לוֹם. ?thou sawest it, and why didst thou not smite him there to the ground יג אוֹ -עָּשִיתִ י בנפשו )בְ נַפְשִ י( שֶקֶ ר, וְ כָּל דָּ -בָּר ֹלא-יִכָּחֵּד מִ ן- and I would have had to give thee ten pieces of silver, and a girdle.' 12 הַמֶ לְֶך; וְאַתָּ ה, תִתְ יַצֵּ ב מִ נֶ גֶד. יד רוַיֹאמֶ יוָֹאב, ֹלא-כֵּן And the man said unto Joab: 'Though I should receive a thousand אֹחִ ילָּהלְפָּנֶיָך; וַיִקַחשְ הֹלשָּ שְ בָּטִים בְ כַפוֹ , וַיִתְקָּ עֵּם בְ לֵּב pieces of silver in my hand, yet would I not put forth my hand against ַאבְשָּ לוֹם--עוֹדֶ נּו חַ י, בְ לֵּב הָּאֵּ לָּה. טו וַיָּסֹבּו העֲשָּרָּ נְעָּרִ ים, the king's son; for in our hearing the king charged thee and Abishai and נֹשְ אֵּי כְ לֵּי יוָֹאב; וַיַכּו אֶ ת-ַאבְשָּ לוֹם, וַיְמִ תֻּ הּו. טז וַיִתְקַ ע Ittai, saying: Beware that none touch the young man Absalom. 13 יוָֹאב, בַ שֹפָּר, וַיָּשָּ בהָּ עָּם, מִרְ דֹףַאחֲרֵּ ייִשְרָּאֵּ ל: כִ י-חָּשַ ְך Otherwise if I had dealt falsely against mine own life--and there is no יוָֹאב, אֶ ת-הָּעָּם. יז וַיִקְ חּו אֶ ת-ַאבְשָּ לוֹם, וַיַשְ לִכּו אֹתוֹ בַ יַעַר '.matter hid from the king--then thou thyself wouldest have stood aloof אֶ ל- תהַפַחַ הַ גָּדוֹל, וַיַצִ בּו עָּלָּיו גַל-אֲבָּנִים, גָּדוֹל מְ אֹד; וְ כָּל- Then said Joab: 'I may not tarry thus with thee.' And he took three 14 יִשְ רָּאֵּ ל--נָּסּו, אִ יש לְאֹהָּ לָּו. יח וְַאבְשָּ ֹלם לָּקַ ח, וַיַצֶ ב-לוֹ darts in his hand, and thrust them through the heart of Absalom, while בְחַ יָּו אֶ ת-מַצֶבֶת אֲשֶר בְ עֵּמֶ ק-הַמֶ לְֶך-- כִי רָאמַ אֵּ ין-לִי בֵּ ן, he was yet alive in the midst of the terebinth. 15 And ten young men בַעֲבּור הַזְכִיר שְמִ י; וַיִקְרָּ א לַמַצֶבֶת, עַל-שְ מוֹ , וַיִקָּרֵּ אלָּּה יַד that bore Joab's armour compassed about and smote Absalom, and slew him. 16 And Joab blew the horn, and the people returned from ַאבְשָּ לוֹם, עַד הַ יוֹם הַ זֶ ה. }ס{ pursuing after Israel; for Joab held back the people. 17 And they took Absalom, and cast him into the great pit in the forest, and raised over him a very great heap of stones; and all Israel fled every one to his tent.-- 18 Now Absalom in his life-time had taken and reared up for himself the pillar, which is in the king's dale; for he said: 'I have no son to keep my name in remembrance'; and he called the pillar after his own name; and it is called Absalom's monument unto this day.

A New Perspective on the Rebellious Child 42 “Off the Derech” Faranak Margolese, pg 16-17 23

….

25 שמואל ב פרק יג Samuel 2, Chapter 13 יח וְעָּלֶיהָּ כְתֹנֶת פַסִ ים, כִיכֵּן תִ לְבַשְ ןָּ בְ נוֹת-הַמֶ לְֶך Now she had a garment of many colours upon her; for with such 18 הַבְ תּוֹלת מְ עִילִים; אוַיֹצֵּ אוֹתָּ ּה מְשָּרְ תוֹהַ חּוץ, וְ נָּעַל robes were the king's daughters that were virgins apparelled.--And his הַדֶ לֶתַאחֲרֶ יהָּ . יט וַתִ חקַ תָּמָּר אֵּ פֶר עַל-רֹאשָּ ּה, ּוכְתֹנֶת servant brought her out, and bolted the door after her. 19 And Tamar put הַפַסִ ים אֲשֶ ר עָּלֶיהָּ קָּרָּ עָּה; םוַתָּשֶ יָּדָּ ּה עַל-רֹאשָּ ּה, וַתֵּ לְֶך ashes on her head, and rent her garment of many colours that was on הָּ לוְֹך וְזָּעָּקָּ ה. כ וַיֹאמֶר אֵּ לֶיהַָּאבְשָּ לוֹםָאחִיהָּ , הַאֲמִ ינוֹן her; and she laid her hand on her head, and went her way, crying aloud ָאחִ יְך הָּ יָּהעִמָּ ְך, וְעַתָּ האֲ יחוֹתִ הַחֲרִ ישִ י ָאחִ יְך הּוא, ַאל- as she went. 20 And Absalom her brother said unto her: 'Hath Amnon thy brother been with thee? but now hold thy peace, my sister: he is thy תָּשִיתִי אֶ ת- לִבְֵּךלַדָּ בָּר הַ זֶה; וַתֵּשֶבתָּמָּ רוְ שֹמֵּמָּ ה, בֵּ ית brother; take not this thing to heart.' So Tamar remained desolate in her ַאבְשָּ לוֹםָאחִיהָּ . כא וְהַמֶּ לְֶּך דָׁ וִד--שָׁמַ ע, תאֵ כָׁל- brother Absalom's house. 21 But when king David heard of all these הַדְ בָׁרִ יםהָׁאֵ ּלֶּה; וַיִחַ ר לוֹ, מְ אֹד. כב וְ ֹלא-דִ בֶ ר ַאבְשָּ לוֹם things, he was very wroth. 22 And Absalom spoke unto Amnon עִ ם-ַאמְ נוֹן, לְמֵּרָּ ע וְעַד-טוֹב: כִ י-שָּ נֵּאַאבְשָּ לוֹם, אֶ ת- neither good nor bad; for Absalom hated Amnon, because he had forced ַאמְ נוֹן, עַל-דְ בַר ראֲשֶ עִ נָּה, אֵּתתָּמָּר אֲחֹתוֹ . }פ{ {his sister Tamar. {P

26 בראשית פרק לד Bereishit, Chapter 34 א וַתֵּ צֵּא דִ ינָּה בַ ת-לֵָּאה, אֲשֶ ריָּלְדָּ ה לְיַעֲקֹב, לִרְ אוֹת, ,And Dinah the daughter of Leah, whom she had borne unto Jacob 1 went out to see the daughters of the land. 2 And Shechem the son of בִבְ נוֹתהָָּארֶ ץ. ב וַיַרְ אאֹתָּ ּה שְ כֶם בֶן-חֲמוֹר, הַחִ ּוִ י--נְשִ יא Hamor the Hivite, the prince of the land, saw her; and he took her, and הָָּארֶ ץ; וַיִקַ חאֹתָּ ּהוַיִשְ כַבאֹתָּ ּה, וַיְעַנֶהָּ . ג וַתִ דְ בַק נַפְ שוֹ , lay with her, and humbled her. 3 And his soul did cleave unto Dinah the בְדִ ינָּה בַ ת-יַעֲקֹב; וַיֶאֱהַ ב, אֶ ת-הַ נַעֲרָּ , וַיְדַ בֵּר, עַל-לֵּב daughter of Jacob, and he loved the damsel, and spoke comfortingly הַ נַעֲרָּ . ד וַיֹאמֶר שְ כֶם, אֶ ל- חֲמוֹרָאבִ יו לֵּאמֹר: קַ ח-לִי :unto the damsel. 4 And Shechem spoke unto his father Hamor, saying אֶ ת-הַ יַלְדָּ ה הַ זֹאת, לְאִשָּ ה. ה וְ יַעֲקֹב שָּמַ ע, כִי טִמֵּא אֶ ת- Get me this damsel to wife.' 5 Now Jacob heard that he had defiled' דִ ינָּה בִ תוֹ , ּובָּ נָּיו הָּ יּו אֶ ת-מִקְ נֵּהּו, בַשָּדֶ ה; וְהֶחֱרִ ש יַעֲקֹב, Dinah his daughter; and his sons were with his cattle in the field; and Jacob held his peace until they came. 6 And Hamor the father of עַד-בָֹאם. ו וַיֵּצֵּ א חֲמוֹר אֲבִ י-שְ כֶם, אֶ ל-יַעֲקֹב, לְדַ בֵּר,

אִ תוֹ . ז ּובְ נֵּי יַעֲקֹבבָּ אּו מִ ן-הַשָּדֶ ה, כְשָּמְ עָּם, וַיִתְ עַצְ בּו Shechem went out unto Jacob to speak with him. 7 And the sons of הָּאֲ נָּשִ ים, רוַיִחַ לָּהֶם מְ אֹד: כִ י-נְבָּלָּה עָּשָּה בְ יִשְרָּ אֵּ ל, Jacob came in from the field when they heard it; and the men were לִשְ כַב אֶ ת-בַת-יַעֲקֹב, וְ כֵּן, ֹלא יֵּעָּשֶ ה. grieved, and they were very wroth, because he had wrought a vile deed in Israel in lying with Jacob's daughter; which thing ought not to be done.

27 בראשית פרק לד Bereishit, Chapter 34 ל וַיֹאמֶ ר יַעֲקֹב אֶ ל-שִמְ עוֹן וְאֶ ל-לֵּוִ י, עֲכַרְ תֶ ם אֹתִ י, And Jacob said to Simeon and Levi: 'Ye have troubled me, to make 30 לְהַבְאִישֵּ נִיבְ יֹשֵּ בהָָּארֶ ץ, בַכְ נַעֲנִי ּובַפְרִ זִ י; וַאֲנִי, מְ תֵּ י me odious unto the inhabitants of the land, even unto the Canaanites and מִסְ פָּר, וְ נֶאֶסְ פּו עָּלַי וְהִ כּונִי, וְנִשְ מַדְתִ י אֲנִיּובֵּיתִ י. לא the Perizzites; and, I being few in number, they will gather themselves וַיֹאמְ רּו: הַכְ זוֹנָּה, יַעֲשֶה אֶ ת אֲ -חוֹתֵּ נּו. }פ{ together against me and smite me; and I shall be destroyed, I and my house.' 31 And they said: 'Should one deal with our sister as with a harlot?' {P} 28 בראשית פרשת וישב פרק לז Bereishit Chapter 37 )יא( וַיְקַ נְאּו בוֹ אֶחָּ יו וְָאבִ יו שָׁמַ ר אֶּ ת הַדָׁ בָׁר: .And his brethren envied him; but his father kept the saying in mind 11 )יב( וַיֵּלְכּו אֶחָּ יו לִרְ עוֹת אֶ ת צֹאן אֲבִיהֶ ם בִשְ כֶּם: And his brethren went to feed their father's flock in Shechem. 13 12 )יג( וַיֹאמֶ ר יִשְרָּאֵּ ל אֶ ל יוֹסֵּ ף הֲלוֹא ַאחֶ יָך רֹעִ ים בִשְ כֶם And Israel said unto Joseph: 'Do not thy brethren feed the flock in לְכָּה וְאֶשְ לָּחֲָך אֲ לֵּיהֶ ם וַיֹאמֶ ר לוֹ הִ נֵּנִי: :Shechem? come, and I will send thee unto them.' And he said to him )יד( וַיֹאמֶ ר לוֹ לְֶך נָּא רְ אֵּ ה אֶ ת שְ לוֹם ַאחֶ יָך וְאֶ ת שְ לוֹם Here am I.' 14 And he said to him: 'Go now, see whether it is well with' הַ צֹאן וַהֲשִ בֵּנִי דָּ בָּ ר וַיִשְ לָּחֵּ הּו מֵּ עֵּמֶ ק חֶבְ רוֹן וַיָּבֹא שְ כֶּמָׁ ה: thy brethren, and well with the flock; and bring me back word.' So he sent him out of the vale of Hebron, and he came to Shechem. 29 בראשית פרשת ויחי פרק מט Bereishit, Chapter 49 ה( שִמְ עוֹן וְ לֵּוִ י ַאחִ ים כְ לֵּי חָּמָּ ס מְ כֵּרֹתֵּיהֶ ם: Simeon and Levi are brethren; weapons of violence their 5 kinship. 30 שפתי כהן על בראשית, פרק מט פסוק ה Siftei Kohen on Bereishit, Chapter 49:5 אמר וישמעו אחיו מאן אחיו אלו שמעון ולוי כי ראובן And “the brothers heard” which brothers? Simeon and Levi, for לא היה שם ובני השפחות לא היו שונאים אותו ואינם Reuven wasn’t present and the children of the maidservants צריכים שמיעה אם כן כשנתרצו בו היה לעקרו שאמר didn’t hate him (Joseph) and did not need to “listen” to Judah לכו ונמכרנו, אם כן במקום אותו אף יהיה לכם אף .when he suggested selling Joseph as opposed to killing him אחר שיהרגו עובדי העגל ובמקום אותו רצון גם כן יהיה להם כשיהרג זמרי שהוא משמעון ויאלם פיהם:

A Parent’s Response: Attacking the Tip of the Iceberg 13 בראשית פרק לה תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד א-עמוד ב +שמואל ב' י"ג+ ותקח תמר אפר על ראשה )ואת כתנת( א וַיֹא ר מֶ אֱֹלהִ ים אֶ ל-יַעֲקֹב, קּום עֲלֵּה בֵּ ית-אֵּ ל +מסורת הש"ס: וכתנת+ הפסים אשר עליה קרעה. תנא וְשֶ ב-שָּ ם; וַעֲשֵּ ה- ם שָּ מִ זְבֵּחַ --לָּאֵּ ל הַ נִרְ אֶ ה אֵּ לֶיָך, משמיה דרבי יהושע בן קרחה גדר גדול גדרה תמר בְבָּרְ חֲָך מִ פְ נֵּיעֵּשָּ וָאחִ יָך. ב וַיֹאמֶ ר יַעֲקֹב אֶ ל-בֵּ יתוֹ , באותה שעה. אמרו: לבנות מלכים כך - לבנות הדיוטות ל וְאֶ כָּל-אֲשֶ ר עִ מוֹ : הָּסִ רּו אֶ ת-אֱֹלהֵּ י הַ נֵּכָּר, אֲשֶ ר על אחת כמה וכמה, אם לצנועות כך - לפרוצות על אחת בְ תֹכְכֶם, וְ הִטַ הֲרּו, וְהַחֲלִיפּו שִמְֹלתֵּ יכֶם. כמה וכמה. אמר רב יהודה אמר רב: באותה שעה גזרו על הייחוד, ועל הפנויה. 1 And God said unto Jacob: 'Arise, go up to Beth- el, and dwell there; and make there an altar unto תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לו עמוד ב God, who appeared unto thee when thou didst flee ייחוד נמי בית דינו של דוד גזרו, דאמר רב יהודה: from the face of Esau thy brother.' 2 Then Jacob באותה שעה גזרו על ייחוד! said unto his household, and to all that were with him: 'Put away the strange gods that are among רש"י מסכת עבודה זרה דף לו עמוד ב you, and purify yourselves, and change your באותה שעה - מעשה אמנון ותמר והא דרב יהודה ;garments בסנהדרין בפ' כ"ג.

32 שמואל ב פרק יד Samuel 2, Chapter 14 )כז( וַ ִּי ָּו ְלדו לְַאבְשָּ לֹום שְ לֹושָּ ה ָּב ִּנים ו ַבת ַא ַחת And unto Absalom there were born three sons, and one 27 ושְמָּ ּה תָּמָּ ר ִּהיא הָּ יְתָּ ה ִּא ָּשה יְ ַפת ַמ ְר ֶאה: daughter, whose name was Tamar; she was a woman of a fair countenance. {P}

33 שמואל ב פרק יד Samuel 2, Chapter 14 )לא( וַיָ ָקם יֹוָאב וַיָב ֹׁא אֶל ַאבְׁשָ לֹום ַה ָביְ ָתה וַי ֹׁא ֶמר Then Joab arose, and came to Absalom unto his house, and said 31 ֵא ָליו לָּמָ ה ִּה ִּציתּו עֲבָדֶ יָך אֶת ַה ֶח ְל ָקה אֲׁשֶ ר ִּלי ָב ֵאׁש: unto him: 'Wherefore have thy servants set my field on fire?' 32 And )לב( וַי ֹׁא ֶמר ַאבְׁשָ לֹום אֶל יֹוָאב ִּהּנֵה ָׁש ַל ְח ִּתי ֵא ֶליָך Absalom answered Joab: 'Behold, I sent unto thee, saying: Come ֵלאמ ֹׁר בֹׁא ֵהּנָה וְאֶׁשְ לְחָה אֹׁתְ ָך אֶל ַה ֶּמ ֶלְך ֵלאמ ֹׁר לָּמָ ה hither, that I may send thee to the king, to say: Wherefore am I come ָבא ִּתי ִּמ ְגׁשּור טֹוב ִּלי עֹׁד ֲאנִּי ׁשָ ם וְ ַע ָּתה אֶרְ אֶה ְפ ֵני from Geshur? it were better for me to be there still; now therefore let me see the king's face; and if there be iniquity in me, let him kill me.' ַה ֶמ ֶלְך וְ ִּאם יֶש ִּבי עָֹּון וֶ ֱה ִּמ ָּת ִּני: 33 So Joab came to the king, and told him; and when he had called )לג( וַיָב ֹׁא יֹוָאב אֶ ל ַה ֶּמ ֶלְך וַ ַי ֶגד לֹו וַיִּ ְק ָרא אֶל for Absalom, he came to the king, and bowed himself on his face to ַאבְׁשָ לֹום וַיָב ֹׁא אֶל ַה ֶּמ ֶלְך וַיִּ ְׁש ַתחּו לֹו ַעל ַא ָפיו ַארְ צָה {the ground before the king; and the king kissed Absalom. {S ִּל ְפנֵי ַה ֶּמ ֶלְך וַיִּ ַשק ַה ֶּמ ֶלְך לְַאבְׁשָ לֹום: פ

“My Son the Doctor” 34 תלמוד בבלי מסכת נזיר דף כח עמוד ב Talmud Bavli, Tractate Nazir 28b מתני'. האיש מדיר את בנו בנזיר, ואין Mishna: A man may make a vow rendering his son a האשה מדרת את בנה בנזיר. .Nazarite but a woman may not make such a vow

35 ספר אורות מציון, אליהו מאלי, pg. 271

36 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד ב Talmud Bavli, Tractate Brachot 31b ונתתה לאמתך זרע אנשים, מאי זרע אנשים? אמר רב: But wilt give unto Thy handmaid a man-child. What is meant by ‘a גברא בגוברין; ושמואל אמר: זרע שמושח שני אנשים, man-child’? Rab said: A man among men; Samuel said: Seed that ומאן אינון - שאול ודוד; ורבי יוחנן אמר: זרע ששקול will anoint two men, namely, Saul and David; R. Johanan said: Seed כשני אנשים, ומאן אינון - משה ואהרן, שנאמר: +תהלים ,that will be equal to two men, namely, Moses and Aaron, as it says צ"ט+ משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו; ורבנן Moses and Aaron among His priests and Samuel among them that call upon His name; the Rabbis say: Seed that will be merged among אמרי: זרע אנשים - זרע שמובלע בין אנשים. כי אתא רב men. When R. Dimi came [from Palestine] he explained this to mean: דימי, אמר: לא ארוך ולא גוץ, ולא קטן ולא אלם, ולא ,Neither too tall nor too short, neither too thin nor too corpulent צחור ולא גיחור, ולא חכם ולא טפש. .neither too pale nor too red, neither overclever nor stupid

Conditional Love 37 בראשית פרשת תולדת פרק כה Bereishit, Chapter 25 )כח( וַיֶ ֱא ַהב יִּ ְצ ָחק אֶת ֵע ָׂשו ִּכי ַציִּד ְב ִּפיו וְ ִּר ְב ָקה ;Now Isaac loved Esau, because he did eat of his venison 28 and Rebekah loved Jacob. אֹׁהֶבֶת אֶת יַ ֲעק ֹׁב: 38 אברבנאל בראשית פרק כג Abarbenel, Bereishit Chapter 23 והנה יצחק אהב את עשו לפי שהיה בנו בכורו והוא And Yitchak loved Esau since he was the first born and he לא היה יודע מה שנ' לרבקה ורב יעבוד צעיר ולכן didn’t know about the prophecy which was revealed to חשב שעשו יהיה יורש כל ברכותיו וירושת הארץ Rivkah…he therefore thought that Esau would inherit all of גם שנראה לו שעשו היה אמץ לבו בגבורי' כפי מה his blessings as well as the inheritance of the land, also שהיה מספר לו מעניני צידו וגבורותיו עם החיות because Esau appeared to be brave and fierce and he would ואחשוב שעל זה נאמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד often tell his father about his hunting expeditions, and so בפיו. שבפיו חוזר לעשו שהיה תמיד מספר גבורת Yitzchak respected and loved him. Some explain that he צידו. והמפרשים פירשו שהיה עשו מביא ציד לפיו would bring the hunt into the mouth of Isaac, and the Sages של יצחק וא"זל שהיה מרמה אותו בדברים. .said that he would trick Isaac with his mouth 39 משנה מסכת אבות פרק ה Mishna, Tractate Avot, Chapter 5 ]טו[ כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה All love which hinges upon a matter which is void will become [15] אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם איזו void, and that which is not, will never become void. What is an היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ,example of a love that is hinged upon something? Amnon and Tamar ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן: and a love that is not hinged upon a matter – the love of David and Jonathan. 40 רש"י דברים פרשת כי תצא פרק כא Rashi – Devarim, Chapter 21 ולקחת לך לאשה - לא דברה תורה אלא כנגד יצר The Torah speaks in accord with the evil inclination. For if הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור. God did not permit her, he would marry her in a prohibited אבל אם נשאה, סופו להיות שונאה, שנאמר אחריו fashion. But if he marries her, in the end he will hate her…and )פסוק טו( כי תהיין לאיש וגו' וסופו להוליד ממנה in the end will give birth to a wayward son through her, and so בן סורר ומורה, לכך נסמכו פרשיות הללו: .the sections are recorded next to one another in the Torah

41 ספר אורות מציון – אליהו מאלי, Orot MiTzion – Eliyahu Maali pg. 270 הכתוב אומר שהיה בן מעכה בת תלמי מלך גשור, The verse states that he was the son of Maakah the כלומר אבשלום היה בן יפת תאר ! ,daughter of Talmi the King of Geshur, in other words

Avshalom is the son of the Yefat Toar! A Parent’s Response 42 כלי יקר דברים פרשת שופטים - כי תצא פרק כא )יח( כי יהיה לאיש בן סורר ומורה . אמרו חז"ל )סנהדרין עא א( בן סורר ומורה לא היה ולא יהיה ולמה נכתב בתורה אלא דרוש וקבל שכר. ומכל מקום חל עלינו חובת ביאור דבר זה למה כתבה תורה דבר שאינו בנמצא כלל. גם יש להתבונן במה שנאמר כאן וכל ישראל ישמעו ויראו יותר מבשאר מצוות פרטיות. ועוד למה לא נאמר כאן ולא יזידון עוד כמו שנאמר בפרשת שופטים )יז יג(. ואולי טעמו של דבר לפי שבן סורר ומורה לא היה ולא יהיה ולא נכתבה הפרשה כי אם כדי שישמעו הבנים ויראו ולא יעשו כדבר הזה, ומה שאמר וכל ישראל ישמעו היינו שישמעו פרשה זו ומשפט הכתוב בה ויראו הבנים מלמרות עיני כבודם של אב ואם. ולכך לא נאמר ולא יזידון עוד, כי לשון עוד מורה על דבר הנעשה כבר שלא יהיה נעשה עוד וזה אינו שהרי בן סורר ומורה לא היה דברים מעולם ולא נכתבה פרשה זו כי אם להפיל אימתה ופחד על הבנים: אך קשה לי וכל ישראל ישמעו, וכל הבנים הוה ליה לומר כי אין צורך לפחד זה כי אם לבנים. ובספר הזוהר דרש פרשה זו על כל ישראל ואני אומר שאין צורך בזה כי גם מפשוטה של הפרשה יש מוסר נפלא לכל ישראל שנקראו בנים לאל חי

ויש לחוש שיסמכו על זה ויאמרו מאחר שאנחנו בניו אם כן ודאי אם יהיו בנים סוררים לא יביט און ביעקב וירחם עליהם כרחם אב על בנים ויוותר להם כדרך שהאב מוותר לבנו ויאמרו הקב"ה וותרן, וכן אמר משה בניו מומם )דברים לב ה(, רצה לומר מה שקראם בניו זהו מומם כי סמכו על זה ועשו עבירות חבילות חבילות ובטחו באביהם שלא ימסרם ביד מדת הדין, על כן כתבה התורה שהדין דין אמת שאפילו האב חייב להביא את בנו לבית דין ולמוסרו למיתה ועל ידי זה ישמעו פרשה זו כל ישראל ויראו את ה' ולא יסמכו על מה שקראם בנים כי גם בבית דין שלמטה חייב האב למסור את בנו לבית דין וכן הדין גם בבית דין שלמעלה:

43 תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד ב Talmud Bavli, Tractate Berachot 7b מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו, מזמור לדוד? A Psalm of David, when he fled from Absalom his son’. ‘A‘ קינה לדוד מיבעי ליה! אמר רבי שמעון בן אבישלום: Psalm of David’? He ought to have said: ‘A Lamentation of משל למה הדבר דומה? - לאדם שיצא עליו שטר David’! R. Simeon b. Abishalom said: A parable: To what is this חוב, קודם שפרעו היה עצב, לאחר שפרעו שמח - to be compared? To a man who has a bond outstanding against אף כן דוד, כיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא +שמואל .him; until he pays it he worries but after he has paid it, he rejoices So was it with David. When the Holy One, blessed be He, said to ב' י"ב+ הנני מקים עליך רעה מביתך - היה עצב, him: Behold, I will raise up evil against thee out of thine own אמר: שמא עבד או ממזר הוא דלא חייס עלי. כיון house, he began worrying. He thought: it may be a slave or a דחזא דאבשלום הוא שמח, משום הכי אמר מזמור. bastard who will have no pity on me. When he saw that it was Absalom, he was glad, and therefore he said: ‘A Psalm’. 44 תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עב עמוד א - ב Talmud Bavli, Tractate Sanhedrin 72a-b משנה. הבא במחתרת נידון על שם סופו. MISHNAH. [THE THIEF] WHO BURROWS HIS WAY IN IS …תנו רבנן: +שמות כ"ב+ אין לו דמים אם זרחה .JUDGED ON ACCOUNT OF ITS PROBABLE OUTCOME השמש עליו. וכי השמש עליו בלבד זרחה? אלא: אם Our Rabbis taught: [If a thief be found breaking up, and be… ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך - הרגהו, smitten that he die], there shall no blood be shed for him, if the sun ואם לאו - אל תהרגהו. תניא אידך: אם זרחה השמש be risen upon him. Now, did the sun rise upon him only? But [this is the meaning: ‘If it is as clear to thee as the sun that his עליו דמים לו וכי השמש עליו בלבד זרחה, אלא: אם intentions are not peaceable, slay him; if not, do not slay him.’ ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך - אל תהרגהו, Another [Baraitha] taught: If the sun be risen upon him, there shall ואם לאו - הרגהו. קשיא סתמא אסתמא! - לא קשיא, be blood shed for him. Now, did the sun rise upon him alone? But כאן - באב על הבן, כאן - בבן על האב. ,if it is as clear to thee as the sun that his intentions are peaceable do not slay him; otherwise, slay him. These two unnamed [Baraithas] contradict each other. — This is no difficulty: the first [Baraitha] refers to a father [robbing] his son, the second to a son [robbing] his father.

45 רבינו בחיי דברים פרשת שופטים - כי תצא Rabeinu Bachya – Devarim, Chapter 21 פרק כא R’ Yochanan Said, I sat upon the grave of a wayward son, as ומה שנמצא שם: אמר ר' יוחנן אני ישבתי על קברו well as upon the hill of an Ir HaNidachat, perhaps one could של בן סורר ומורה ועל תלה של עיר הנדחת, אפשר say that he (R’ Yochanan) argues on the Brayta, or perhaps לומר דפליג אברייתא, או שמא הא דר' יוחנן לא היה R’ Yochanan was not a referring to a complete Ben Soreir בן סורר ומורה גמור אלא כענין אבשלום, אבל לא U’moreh – for example Avshalom, but there never was a היה בן סורר ומורה גמור כדין תורה שנגמר לסקילה. .truly wayward son who was killed through stoning

46 שמואל ב פרק יט Samuel 2, Chapter 19 א וַיִרְ גַז הַמֶ לְֶך, וַיַעַל עַ ל-עֲלִיַת הַשַ עַר--וַיֵּבְ ךְ ; וְ כֹה ָאמַ ר And the king was much moved, and went up to the chamber over 1 בְ לֶכְ תוֹ , בְ נִי ַאבְשָּ לוֹם בְ נִי בְ נִי ַאבְשָּ לוֹם, מִ י- ןיִתֵּ מּותִ י אֲנִי the gate, and wept; and as he went, thus he said: 'O my son תַחְתֶ יָך, ַאבְשָּ לוֹם בְ נִי בְ נִי. ב וַיֻּגַד, לְיוָֹאב: הִ נֵּה הַמֶ לְֶך Absalom, my son, my son Absalom! would I had died for thee, O בֹכֶה וַיִתְ אַבֵּל, עַל-ַאבְשָּ לוֹם. ג יוַתְהִ הַתְ שֻּעָּה בַ יוֹם הַ הּוא, Absalom, my son, my son!' 2 And it was told Joab: 'Behold, the לְאֵּבֶ ל--לְכָּל-הָּעָּם: כִ י-שָּמַ עהָּ עָּם, בַיוֹםהַ הּוא לֵּאמֹר, king weepeth and mourneth for Absalom.' 3 And the victory that

בנֶעֱצַ הַמֶ לְֶך, עַל-בְ נוֹ . ד וַיִתְ גַנֵּב הָּעָּם בַ יוֹם הַ הּוא, לָּבוֹא day was turned into mourning unto all the people; for the people הָּעִ יר: רכַאֲשֶ יִתְ גַנֵּב, הָּעָּם הַ נִכְ לָּמִ ים- בְ -נּוסָּ ם, בַמִ לְחָּמָּ ה. heard say that day: 'The king grieveth for his son.' 4 And the ה וְהַמֶ לְֶךלַָּאט אֶ ת-פָּנָּיו, וַיִזְ עַקהַמֶ לְֶך קוֹל גָּדוֹל: בְ נִי, people got them by stealth that day into the city, as people that are ַאבְשָּ לוֹם, ַאבְשָּ לוֹם, בְ נִי בְ נִי. }ס{ ashamed steal away when they flee in battle. 5 And the king covered his face, and the king cried with a loud voice: 'O my son Absalom, O Absalom, my son, my son!' {S} 47 תלמוד בבלי מסכת סוטה דף י עמוד ב Talmud Bavli, Tractate Sotah 10b +שמואל ב' יט+ וירגז המלך ויעל על עליית And the king was much moved, and went up to the chamber over השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני the gate, and wept; and as he went, thus he said: O my son ]אבשלום[ מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני Absalom, my son, my son Absalom! would God I had died for thee, O Absalom, my son, my son. And the king covered his face, בני... והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול and the king cried with a loud voice, O my son Absalom, O בני אבשלום אבשלום בני בני. הני תמניא בני ?Absalom my son, my son. Why is ‘my son’ repeated eight times למה? שבעה, דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, Seven to raise him from the seven divisions of Gehinnom; and as ואידך, איכא דאמרי: דקריב רישיה לגבי גופיה, for the last, some say to unite his [severed] head to his body and ואיכא דאמרי: דאייתיה לעלמא דאתי. .others say to bring him into the World to Come

48 בראשית פרשת וירא פרק כב Bereishit, Parshat Vayeira, Chapter 22 )ו( וַיִּ ַקח ַאבְרָ הָ ם אֶת ֲע ֵצי הָ עֹׁלָה וַיָ ֶׂשם ַעל יִּ ְצ ָחק And Abraham took the wood of the burnt-offering, and laid it 6 בְנֹו וַיִּ ַקח בְיָדֹו אֶת ָה ֵאׁש וְאֶת ַה ַּמ ֲא ֶכ ֶלת וַיֵ ְלכּו ;upon Isaac his son; and he took in his hand the fire and the knife ְׁשנֵי ֶהם יַ ְח ָדו: and they went both of them together. 7 And Isaac spoke unto Abraham his father, and said: 'My father.' And he said: 'Here am I, )ז( וַי ֹׁא ֶמר יִּ ְצ ָחק אֶל ַאבְרָ הָ ם ָא ִּביו וַי ֹׁאמֶ ר ָא ִּבי my son.' And he said: 'Behold the fire and the wood; but where is וַי ֹׁא ֶמר ִּה ֶנ ִּני ְב ִּני וַי ֹׁא ֶמר ִּהּנֵה ָה ֵאׁש וְ ָה ֵע ִּצים וְ ַאיֵה the lamb for a burnt-offering?' 8 And Abraham said: 'God will ַה ֶשה לְעֹׁלָה: provide Himself the lamb for a burnt-offering, my son.' So they )ח( וַי ֹׁא ֶמר ַאבְרָ הָ ם אלקים יִּ ְר ֶאה לֹו ַה ֶשה .went both of them together לְעֹׁלָה ְב ִּני וַיֵ ְלכּו ְׁשנֵי ֶהם יַ ְח ָדו:

49 בראשית פרשת וירא פרק כא Bereishit, Parshat Vayeira, Chapter 21 )טז( וַ ֵת ֶלְך וַ ֵת ֶׁשב לָּה ִּמּנֶ ֶגד ַה ְר ֵחק ִּכ ְמ ַט ֲחוֵי קֶׁשֶ ת ִּכי And she went, and sat her down over against him a good way 16 ָאמְרָ ה ַאל אֶרְ אֶה בְמֹות ַה ָּי ֶלד וַ ֵת ֶשב ִּמ ֶנ ֶגד וַ ִּת ָּשא off, as it were a bow-shot; for she said: 'Let me not look upon the אֶת קֹלָּּה וַ ֵת ְבךְ: death of the child.' And she sat over against him, and lifted up her )יז( וַיִּ ְׁש ַמע אלקים אֶת קֹול ַהּנַ ַער וַיִּ ְק ָרא ַמ ְל ַאְך voice, and wept. 17 And God heard the voice of the lad; and the אלקים אֶל הָ גָר ִּמן ַה ָש ַמיִּם וַי ֹׁא ֶמר לָּה ַמה לְָך הָ גָר ַאל :angel of God called to Hagar out of heaven, and said unto her 'What aileth thee, Hagar? fear not; for God hath heard the voice of ִּתי ְר ִּאי ִּכי ָׁש ַמע אלקים אֶל קֹול ַהּנַ ַער ַב ֲא ֶׁשר הּוא ׁשָ ם: the lad where he is.