עריכה: %d¹d∫ איתן ברונשטיין, עומר אגבריה. ≈W¹—U³ž« dLŽ ¨s¹UDA½ËdÐ ÊU²¹

הפקה: ≈�b»—∫ עמותת זוכרות (ע“ר πµ≤≠∞≥∏≠µ∏ ÂÆî å «d�«–ò WOFLł (6-952-038-58≠∂©

איסוף חומר וכתיבה: WÐU²J�«Ë …œU*« lLł∫ עומר אגבריה, סרגיי סנדלר, ספא אבו רביעה WFOЗ uÐ√ ¡UH� ¨d�bMÝ tOOłdÝ ¨W¹—U³ž« dLŽ

עיצוב כריכה: öG�« rOLBð·∫ טליה פריד b¹d� UO�UÞ

מפה בכריכה אחורית: dOš_« ·öG�« WD¹dš∫ סלמן אבו סיטה W²Ý uÐ√ ÊULKÝ

צילומים: »�uB—∫ שוהם יוגב, סרגיי סנדלר, d�bMÝ tOOłdÝ ¨·Ułu¹ r¼uý¨ www.palestineremembered.com www.palestineremembered.com

ראיונות וצילומי וידאו: �u¹bO� d¹uBðË 5¾łö�« WKÐUI∫ רנין ג‘רייס —½f¹dł 5

תמלול: %öÐUI*« d¹d ∫ רנין ג‘רייס —½f¹dł 5

תרגום: WLłdð∫ עומר אגבריה W¹—U³ž« dLŽ

סיוע בארגון הסיור והראיונות: ��öÐUI*«Ë …—U¹e�« rOEMð w� …bŽU ∫ סלימאן אבו עבייד bÒ?O³Ž uÐ√ ÊULOKÝ

גרפיקה: rOLBð∫ רהאדה שביטה —¼WDO³ý …œU

הדפסה: WŽU³Þ∫ דפוס כחיל - רמלה �WK�d�« ≠ qO×� WF³D

יולי u9 2006“ ‰Ó„˜‰

ביר א-סבע הוקמה ע“י האימפריה העות‘מאנית בתחילת המאה ה20-. עיר מודרנית קטנה שגודלה לא עלה מעל ל7,000- נפש. גרו בה סוחרים מעזה ומחברון, מוסלמים, יהודים, נוצרים, דרוזים, בדואים ועוד.

ביר א-סבע היתה מחוץ לגבולות תכנית החלוקה של האו“ם מנובמבר 1947 ובכל זאת נכבשה ע“י ישראל. זה קרה במסגרת ”מבצע יואב“ באוקטובר ונובמבר 1948, בפיקודו של יגאל אלון, שבמהלכו נכבשו וגורשו גם כל תושבי היישובים הבאים: אלחַ‘לְסה, ֵית טִימא, DמTְה, aֵית גִ‘Yג‘א, Bיר סֻנֵיד, הaXְִיא, אל- מג‘דל, TַaYַaה, חַמַאמה, אלגִ‘יה, אלחִ‘סַאס, נִעִלְיא, עUִאק סְוֵויAאן, עUִאק אלמַנְשִיה, עַג‘וּר, Eֻkנא, Uעְנא, זXְkִין, Bיר אלaHַאן, אלaRֵיaֶה, חִ‘Yבֶּת אֶם Yֻaג‘, aֵית גִ‘aְרין, אלAוַואיְמֶה, Bיר נַחַ‘אס, אלג‘וּTה. ביר א-סבע נכבשה ב20-21/10/1948- בסיוע הפצצה אווירית. חלק מהגברים נותרו בה לזמן מה כדי לסייע לצה“ל לנקות את העיר ומאוחר יותר הם הועברו למחנות שבויים. ככל הנראה לא נותרו בתחומי מדינת ישראל פליטים שחיו בעיר.

חוברת זו מופקת ע“י זוכרות לרגל ביקור בעיר ובשרידיה ביולי 2006. מטרתה להעיר משהו מהנכבה של ביר א-סבע. יש בה עדויות של פליטים פלסטינים שחיו באזור העיר וכן חומר מחקרי ממקורות שונים.

זוהי החוברת היא מספר 17 בסדרת החוברות של זוכרות. קדמו לה החוברות על דיר יאסין, ליפתא, עין ע‘זאל, אלחרם (סידנא עלי), עין אלמנסי, חיפה, עכא, ליד, רמלה, חירבת ג‘לאמה, איסדוד ומג‘דל, שייח‘ מואניס, הגולן, סוחמתא, א-לג‘ון, איג‘ליל.

חוברת זו היא ביטוי לרצון של א/נשים החיים בארץ הזו ומבקשים לסיים את הסכסוך ביניהם ולהביא בית ישן ובניה חדשה בבאר שבע לפיוס בין העמים. l³��« d¾Ð w� Y¹bŠ ¡UMÐË .b� XOÐ W�b?I�

W¹«bÐ w� WO½UL¦F�« W�Ëb�« bNŽ w� l³��« d¾Ð WM¹b� X�Ý√ œbŽ œe¹ r� …dOG� W¹dBŽ WM¹b� X½U� Æs¹dAF�« ÊdI�« W¹dI�«Ë WM¹b*« s� UN½UJÝ ¡Uł ÆWL�½ ·ô¬ WF³Ý sŽ UN½UJÝ UNMJÝË ¨“Ë—œË œuN¹Ë È—UB½Ë ÊuLK�� ¨WIDM*« w� W¹œU³�«Ë ÆqOK)«Ë …ež s� —U& r� ¨±π¥∑ d³L�u½ w� …bײ*« 3_« sŽ —œUB�« rO�I²�« —«d� l�Ë ¨W¹œuNO�« W�Ëb�« œËbŠ w� l³��« d¾Ð WM¹b� qšb¹ W¹dJ�F�« å·¬u¹ WKLŠò sL{ p�–Ë ¨UN�ö²ŠUÐ «u�U� p�– WKL(« ‰öš ÆÊu�√ ‰U¾G¹ …œUOIÐ ¨±π¥∏ d³L�u½Ë dÐu²�√ w� ¨ULOÞ XOÐ ¨WBK)« ∫UNK¼√ b¹dAðË WIDM*« Èd� ‰ö²Š« - ¨W�ULŠ ¨…dÐdÐ ¨‰b−*« ¨UOÐd¼ ¨bOMÝ d¹œ ¨Ułdł XOÐ ¨…d�œ ¨—u−Ž ¨WOAM*« ‚«dŽ ¨Ê«b¹uÝ ‚«dŽ ¨UOKF½ ¨’UB)« ¨WÒ?O'« XOÐ ¨ÃdÐ Â√ WÐdš ¨W³O³I�« ¨ÊUÐb�« d¹œ ¨s¹d�“ ¨UMŽ— ¨U½b� Æ…—u'« ¨”U�½ d¹œ ¨W1«Ëb�« ¨s¹d³ł

s� nB� …b½U�0 ±π¥∏‹±∞‹≤±≠≤∞ a¹—U²Ð XK²Š« l³��« d¾Ð Æu'« œuM'« «ËbŽU�O� WM¹b*« w� wIÐ√ l³��« d¾Ð ‰Uł— s� r�� ÆÈdÝ_« ULO�* «ËbO²�« p�– bFÐË UNHOEMð vKŽ 5OKOz«dÝù« w¾łô s� Í√Ò qOz«dÝ≈ W�Ëœ œËbŠ qš«œ o³²¹ r� t½√ Ëb³¹ Æl³��« d¾Ð WM¹b�

W³ÝUM0 å ËdšË“ – «d�«–ò q³� s� VÒ?O²J�« «c¼ —b�√ dO�c²�« t�b¼ Æ≤∞∞∂ “u9 w� UN�öÞ√Ë WM¹b*« v�≈ …—U¹“ Ø5¾łô «œUNA� ÎUIOŁuð tðUOÞ 5Ð Íu×¹ Æl³��« d¾Ð W³JMÐ p�c�Ë l³��« d¾Ð WIDM� w� «uýUŽ s2 5OMOD�K� « ÆWHK²�� —œUB� s� WO�¹—Uð U�uKF�

—b� Æå ËdšË“ò U³O²� WK�KÝ w� ±∑ r�— VO²J�« u¼ «c¼ U½bOÝ® Âd(« ¨‰«ež 5Ž ¨U²H� ¨5ÝU¹ d¹œ ∫sŽ U³O²� tK³� œËbÝ« ¨WLK'« WÐdš ¨WK�d�« ¨bK�« ¨UJŽ ¨UHOŠ ¨w�M*« 5Ž ¨©wKŽ ÆqOKł≈ ¨Êu−K�« ¨UðUL×Ý ¨Êôu'« ¨f½u� aOA�« ¨‰b−*«Ë

Êu³B¹ œö³�« Ác¼ w� ÊuAOF¹ ”U½√ W³ž— fJF¹ VO²J�« «c¼ ÆW(UB*«Ë ‰bF�« v�≈ Êu�u²¹Ë Ÿ«dB�« ¡UN½≈ v�≈ Forward

Beersheba was founded by the Ottoman em- prisoner of war camps. As far as is known, pire at the beginning of the 20th century, a there are no remaining refugees from the small, modern city which size never grew city living within the borders of the State of beyond 7,000 inhabitants. It was home to Israel. merchants from Gaza and Hebron, Mus- lims, Jews, Christians, Druze, Bedouin and This brochure was prepared by Zochrot to others. Beersheba was located outside the accompany an organized visit to the city and UN participation plan of November 1947, its remains on 8 July 2006. Its purpose is to but nonetheless it was conquered by Israel shed some light on the Nakba of Beersheba. in October – November 1948 in the frame- It includes testimonies of Palestinian refu- work of Operation Yoav. The operation was gees who lived in the area of the city as well headed by Southern Front commander Yigal as research material from different sources. Allon, and in its course all the residents of the following communities were conquered This is the seventeenth in a series of such and expelled: al-Khalasa, Bayt Tima, Dimra, brochures by Zochrot. Prior brochures have Bayt Jirja, Dayr Sunayd, Hiribya, al-Ma- been produced on Deir Yassin, Lifta, Ayn jdal, Barbara, Hamama, al-Jiyya, al-Khisas, Ghazzal, al-Haram (Sidna Ali), Ayn al- Ni'ilya, Iraq Suwaydan, Iraq al-Manshiyya, Mansi, Haifa, Acre, Lydda, Ramleh, Jalame, Ajjur, Kudna, Ra'na, Zikrin, Dayr al-Dub- Isdud and Majdal, Sheikh Muwannis, the ban, al-Qubayba, Khirbat Umm Burj, Bayt Golan, Suhmata, al-Lajjun, and Ijlil. Jibrin, al-Dawayima, Dayr Al-Nakhkhas, and al-Jura. Beersheba was conquered on This brochure is an expression of the desire 20-21 October 1948 with the use of aerial of individuals who live in this country to end bombardment. Some of the men remained the conflict between them and bring about for a short time afterward to help the IDF reconciliation between their peoples. clear the city; later they were transferred to ˙ȯÂËÒȉ ‰¯È˜Ò

¯Ï„Ò ÈÈ‚¯Ò ∫·˙ΠÛÒ‡

מראה כללי של באר-שבע משנת 1911. Æ±π±± WMÝ s� l³��« d¾³� WK�Uý …—u�

ביר א-סבע הייתה ישוב יוצא דופן בפלסטינה: עיר ללא הפרעה והקלו על עומס החום. בין הרחובות

מחוז בגודל של כפר גדול; עיר מזרחית בסגנון הבנייה נותרו חלקות של 60×60 מטר לבניית בתים. כל ומערבית בסגנון התכנון; עיר נידחת שניהלה קשרים חלקה כזו חולקה לארבעה מגרשים, והמתיישבים בינלאומיים; עיר שנודעה בשוק שלה, ולא היה בה בעיר קיבלו כל אחד מגרש, ובנו בו את בתיהם לפי מבנה לשוק; עיר עתיקה (כך היא נקראת בבאר-שבע ראות עיניהם. לרחובות העיר לא היו שמות, מלבד כיום) שנוסדה במאה ה20-. רחוב אטעונה (היום רחוב החלוץ).

הקמתה של ביר א-סבע הייתה חלק ממגמה כללית המדיניות הייתה לעודד בדואים מהנגב להתיישב באימפריה העות‘מאנית בסוף המאה ה19- וראשית בעיר, ולכן חולקו המגרשים בעיר בחינם או במחיר המאה ה20- לחזק את נוכחות השלטון באזורי ספר נמוך לבדואים, בעוד אחרים היו צריכים לקנות של האימפריה. בשנת 1900 הוחלט לבנות עיר מחוז מגרשים בכסף מלא, ובכל-זאת התיישבו בעיר בעיקר בצומת דרכים חשובות ליד חורבות העיר הביזנטית סוחרים מעזה ומחברון. מבחינה דתית הייתה רוב בירוסביוס. הקרקע, כ2500- דונם, נרכשה בשנת אוכלוסיית העיר מוסלמית, אך הייתה גם קבוצה של 1901, והוחל בבניית בית הממשל (”הסראיה“. כיום נוצרים, יהודים, דרוזים, כמה בהאים ואחרים. שייך למשטרה). הקאימקאם (מושל העיר) אסף ביי, נודע בתנופת על תכנון העיר הופקדו קצין גרמני, מהנדס שוויצרי הבנייה שיזם. בתקופתו (1904-1907) נבנו בעיר ושני המהנדסים הפלסטינים סעיד ונאג‘ב נאשאשיבי. המסגד הגדול, בית המושל הסמוך לו, בית הספר העיר נבנתה במתכונת של שתי וערב, בניגוד למקובל לילדי השייחים ועוד - בניינים שנחשבו בזמנו ליפים באזור. כל הרחובות היו ברוחב 15 מטרים, והרחוב מסוגם בארץ. כמו-כן ניטעו בעיר עצים רבים וטופחו הראשי – ברוחב 20 מטרים (הוא גם נקרא ”רחוב 20 כמה גנים ציבוריים. המטרים“. כיום רחוב קק“ל). הרחובות נבנו מצפון מערב לדרום מזרח בכיוון אחד ומצפון מזרח לדרום רוב הבתים נבנו מהחוץ פנימה: חומה שימשה כקיר מערב בכיוון השני. כיוון זה הביא לניצול אופטימאלי החיצוני לכל חדרי הבית ובאמצע נותרה חצר פנימית של זרימת הרוחות באזור: הבריזות מצפון מערב זרמו (שלפעמים כוסתה בגג והפכה לחדר אורחים). סטנדרט הבנייה בעיר היה גבוה מאוד יחסית לתקופה. האינטלקטואל והפוליטיקאי הפלסטיני עארף אל- עארף. ספריו על ביר א-סבע ועל הבדואים נחשבים בשנות מלחמת העולם הראשונה, הטורקים ריכזו עד היום לטקסטים קלאסיים בתחום. אל-אערף ידוע בביר-א-סבע כוחות צבא, חיברו אליה קו רכבת, במיוחד בזכות מחקרו ההיסטורי המקיף על הנכבה הקימו דפוס ומפעל לייצור קרח, וכמה ממבני הציבור הפלסטינית. ביתו הפרטי, הנמצא מול בית המושל, חוברו לחשמל. מן הצד השני, עבור הבריטים, כיבוש שומר ושופץ והוא אחד היפים בעיר. ביר א-סבע היה המפתח לכיבוש פלסטינה כולה. העיר נכבשה ב31.10.1917-, במה שהיה הניצחון מסוף שנות ה20- הייתה ביר א-סבע מוקד של פעילות הצבאי המשמעותי האחרון שהושג אי-פעם על-ידי פוליטית פלסטינית. ב1938-, במהלך המרד הגדול, חיל פרשים. נותץ פסל אלנבי, שעמד בגן אלנבי. בית הסראיה שלידו הועלה באש וגגו קרס. במלחמת העולם תחת השלטון הבריטי המשיכה העיר להתפתח. השנייה, שוב שימשה ביר א-סבע בסיס לפעילות אזור המגורים התרחב, נבנו שני בתי-ספר חדשים, צבאית, ושוב הוזרמו משאבים ממלכתיים רבים בניין משטרה ובית מכס. בעיר נפתחו בית חולים לעיר, והביאו לתנופת פיתוח. פריחתה זו של ביר א- קטן ומרפאה, המשיכו בפעולתם בית-משפט השלום סבע נקטעה בנכבה. העיר הופצצה מן האוויר על-ידי ובית-הדין השבטי, ומונה בית-דין לערעורים. רמת הצבא הישראלי, ונכבשה ב20-21.10.1948-. תושבים הפשיעה הייתה נמוכה מאוד, וגם רמת האוריינות. רבים ברחו עוד קודם, והשאר הוגלו מן העיר באיומי מסביב לעיר קמו כמה ”פרברים“. ביר א-סבע הייתה נשק. עיר לכל דבר, אך גם בשיאה היה מספר תושביה פחות מ7,000-. רבים עזבו את העיר זמנית בשנות תושבי ביר א-סבע נושלו מבתיהם, אך הבתים עצמם בצורת. נותרו כמעט ללא פגע. כשהוחלט להקים עיר ישראלית בבאר-שבע, ראו המתכננים ב“עיר העתיקה“ סרח מקום מרכזי בהוויית החיים בעיר מילא השוק של עודף. המראה הערבי של הבתים והגזענות המושרשת יום רביעי. המסחר בו היה מגוון: בתבואה, בצאן בתודעה הובילו אותם לראות בביר א-סבע יישוב ובבקר, בצמר, בחרבות וסכינים, ובמיוחד התפרסם שלא יצלח לפיתוח מודרני. במקום זאת הם בחרו השוק של ביר א-סבע בסיבי הדקל שנמכרו בו לבנות בעיר שכונות מבודדות, שביניהן גנים וירק. (וששימשו בעיקר לייצור חבלים ומחצלות). לשוק כמובן שהירק לא צמח באקלים המדברי. השכונות הגיעו סוחרים מכל רחבי הארץ, וגם מירדן, מצריים, החדשות נראו מוזנחות והשטחים ביניהן התמלאו ערב-הסעודית ועיראק של היום. שעורה שנקנתה בזבל. גם הגינות הקטנות שהוצמדו לכל בית (בשם בשוק שימשה לתעשיית הבירה באנגליה ובגרמניה. האידיאולוגיה הציונית של ”היאחזות בקרקע“) נותרו לרוב ריקות. תכנון העיר התברר ככישלון. רק לביר א-סבע הייתה מועצת עירייה בת חמישה חברים רובע אחד שגשג כל אותה תקופה – הרובע הפלסטיני וראש עיר, שנבחרו על-ידי תושבי העיר. ראש העיר הישן. לא מעט בזכות תכנונה הנבון ב1900-, הייתה היה כפוף בסמכויותיו למושל הנפה, שמונה על-ידי ”העיר העתיקה“ למרכז החיים והמסחר גם בבאר- הבריטים. בין השנים 1929-1939 שימש בתפקיד זה שבע הישראלית.

מקורות: עארף אל עארף, תולדות באר-שבע ושבטיה, מערבית: מ. קפליוק, תל-אביב: דפוס שושני, תרצ“ז. יהודה גרדוס ואליהו שטרן (עורכים), ספר באר-שבע, ירושלים: כתר, 9791. הילה טל, תכנונה והתפתחותה של באר-שבע בשנים 5691-0091, עבודה לצורך קבלת תואר , באר-שבע, 8791. AM גדעון ביגר ואלי שילר (עורכים), באר שבע ואתריה, ירושלים: אריאל, 1991. ‫ ‫ l½UB�« tO�— tłU(« l� WKÐUI�

ÆÆÆ.dJ�« b³Ž ÃU(«Ë rO¼«dЫ ÃU×K� ÍuÐ_ «u½U� l³��UÐ wK�« w� ÊU� ¨5D�KHÐ eOK$ö� e�«d� dO²� w� ÊU� ŒuOý «uK³I²�¹ U* Ë« tłUŠ w� U* r¼—Ëœ vKŽ uŠËd¹ «u½U� ôË ¨©Á√d�«® W�dŠÔ Í« ôË rNF� ÊU� U�Ë eOK$« d�U�Ž «u½U�Ë «d� uŠËd¹ «u½U� .d(«ÆÆÆ UŽUL²ł« «uKLF¹Ë Á√d�« XHý U� ÍdLŽ ¨l³��UÐ sJÝË t²KzUŽ »Uł ÍeOK$« Æ«Ëe³�¹Ë «u�³D¹ Æ5D�K� —Ëeð ÊUAŽ Xł≈ W¹eOK$« ÊU� ÆÆtOIK�UÐ ÷—ôUÐ Êu¼ 5M�UÝ UM²�Ë d¦�« UM� UMŠ« ÊU� e�d� qJÐ ÆÆ5LK�� ◊U³C�«ËÒ rK�� ÊU� r�U(« ÆÊu¼ «u½U� UM{«dž« q�Ë Êu¼ uOÐ UMŽ Æ»dŽ ◊U³{Ò w�U³�«Ë eOK$« ≥ Ë« ≤ ÊuJ¹ wý« UM�« U� t½« UM�u�U�Ë ÁuI�UÐ w{«—ô« «Ëcš«Ë «uKšœ œuNO�« w� ÊU�Ë ¨·—UF�« ·—UŽ tLÝ≈ ¨U�U¹ s� wÐdŽ ÊU� r�U(« ÊU� U� »dF�« ÆÆÆqšb¹ «bŠ «uKš U�Ë l�U'« «ËdJÝ ÆÆÆÊu¼ Æ‚«“d�« b³Ž tLÝ« r�UŠ ÊUL� UMJÝ pO¼ bFÐ ÆœuNO�« q¦� uЗU×¹Ë «u�ËUI¹ ÊUAŽ ÕöÝ rNF� nAJMð ¡U�M�« t½« ŸuM2 ÊU� ¨◊U³{Ò ôË ÂUJŠÒ XKÐU� U� U½« Æ œ«dŽ qð vKŽ U½uKŠ—Ò U¼bFÐË 5MÝ ≥ tOIK�UÐ ÆÍuЫ …UOŠ s� rNMŽ ·dFÐ U½« fÐ ¨‰Ułd�« vKŽ ÍËbÐ fO�u³�«¨Ëb³�« s� u½U� ◊U³C�«Ë d�U�F�« q� ÁbÐ Uł«Ë ¨l³��« vKŽ ÍuЫ Õ«— ¨l³��« œuNO�« q²Š≈ U� Âu¹ 5ŠöH�« Ëb³�« s� «u½U� rNK� ¨—«b½u�uJ�«Ë jÐUC�«Ë ÊU� wK�« ÍœuNO�« fÐ ¨Á—«œ VMł Á—uÝU� s� w� »dA¹ Æ5LK�*« XKLŽ wK�« U½« Uł«uš U¹” t� ‰U� ÍuЫ ¨tFM� „UM¼ s�UÝ ÆÆ“UM�« uO³�« ÍU¼ t½« X³¦ð ‚«—Ë√ wF�Ë ¨Íb¹SÐ Á—uÝU*« ÍU¼ ¨ÍuЫ bMŽ ·—UF�« ·—UŽ w−¹ ÊU�Ë XO³�UÐ W�UC� UMŽ ÊU� vKŽ Á—U�š U¹ìw� »dA¹ ÍuЫ t½« o�«Ë Uł«u)« pO¼ bFÐ UM� UMŠ« pO¼Ë UM²OÐ vKŽ ÂUJ(«Ò ÂeF¹ ÊU� «d�Ò ÍuЫ WO� s� »dAð ”UM�« XFM�Ë œö³�« ÍU¼ XJK²�≈ wK�« qOz«dÝ« ÆbOM−²K� »U³ý «u³KD¹ ÊUAŽ UMŽ u−O¹ u½U� «d�Ò ÆrN�uA½ ÊUAŽ a¹UALK� ©XOЮ ÕdD� l³��UÐ pK1 ÍuЫ ÊU� ¨UNðuOÐ vKŽ aOý ÊU� ¨l½UB�« rO¼«dЫ ÃU(« tLÝ« ÊU� ÍuЫ ÊUAŽ ©¡U�M�«® .d×K� ÕdD� ÊUL� w� ÊU�Ë ¨tO� «uI²K¹ «u½U� ¨aOý 5F³Ý w�«uŠ w� ÊU� Êu¼ VIM�UÐ ¨tðdOAŽ ÆÆ‘u(UÐ ÁuDÐd¹ «u½U� ‰ö(«Ë ¨tO� uAOF¹ ÊU�Ë ¨”UM�« U³KDÐ «uL²N¹Ë ¨l³��UÐ fK−*UÐ UMŽ «uFL²−¹ «uÐUł wK�« r¼ eOK$ô« ¨œU³Ž r¼bÐ U�Ë œöÐ U¼bÐ qOz«dÝ« vKŽ w−O¹Ë Áež »d� WIDM� s� ”dH�« vKŽ w−O¹ ÍuЫ Æ÷—ô« r¼uŽUÐË œuNO�« vKŽ h½Ë WŽUÝ w�«uŠ d�U�¹ ÊU� ¨l³��UÐ ŒuOA�« ŸUL²ł« u½« s¹dJH� UM� UMŠ« ¨÷—ô« «uB×H¹Ë «u−O¹ œuNO�« u½U� Æ”dH�« vKŽu−O¹ «u½U� ÆÆ÷—ô« r¼bÐ u½« UM�dŽ U� fÐ ¨w� r¼bÐ ·uA½ UM� ¨«uKŠd¹ s¹bFÐË ÂUOš «uM³¹Ë tMOF� tIDM� l³��UÐ fÐ ¨d³�UÐ 5M�UÝ UM� ÆÆl³��UÐ dO²� UMJÝ U� UMŠ« «uDD�¹ «u½U� rN½« UM�dŽ s¹bF¹Ë ÆÆr¼bzUÝË ÂUO)« ÕdD� UMŽ ÊU� l³��UÐ ÆÆö¦� ©vHA²��® tLJ(« vKŽ ÕËd½ UM� Æœö³�« «uK²×¹ ÊUAŽ UMðuOÐ ¨w�uLF�« Ÿ—UA�« »d� Áœułu� uO³�« ÂuOK� ¨ uOÐ ∑ ÊUAŽ ¨tF¹dA�« fK−0 ’U�ý« ∂ «u×Ж Ád�Ò t½« d�c²ÐÒ UO½b�« —U� Á—u¦�« ÂU¹« ÆÆÆ—«u¦�«Ë Á—u¦�« sŽ lLÝ« XM� ÆÆÆr¼uKŠd¹Ë ”UM�« «u�u�¹ ÆÆ”bI�«Ë qOK)« s�ÆÆq³'« s� «u−O¹ —«u¦�« Ë—U� ÆÆv{u� uKŠd¹Ò Ë—U�Ë ‰Ułd�« «uK²� ¨Ÿ—e�«Ë «u�dŠË ¨ uO³�« «u�dŠ vKŽ eOK$ô« lł—Ë Á—u¦�« XN²½«Ë —«u¦�« ·Uš pO¼ bFÐ fÐ ÊU� ÍuЫ ÆÆXKŠ—Ë X�Uš ”UM�« pO¼Ë ÊU¹œuK� ”UM�« U�Ë ÆÆ«uKŠ— s¹bFÐËÆÆÆWMÝ µ≥ œö³�« «uLJŠ eOK$ô« ÆÆl³��« ÂuO�« UNM� wIÐ U�Ë œuNO�« U¼u�dŠ Áb¹bł d−Š —«œ ÁbMŽ «uD×¹ «Ë—U�Ë ÆÆl³��« vKŽ œuNO�« qšœ w�UOK�« s� tKOKÐ UMHý ÆÆÆs¹œu�UŽ ô« ”UM�« «uKŠÒ —Ó U� bFÐË ÆÆÁež vKŽ r¼u²F³¹Ë UMŠUAÐ ”UM�« vKŽ ÁuKŠ—ËÒ œuNO�« ÂËU� wK�« s�Š ÃU(« dB� ÊUL� «Ëb¼Ë «dJÐ t�uAM� wK�«Ë q³'« vKŽ «uŠË— UM�u�U�Ë rN½UJ� «ËbF� ÊUL� w�Ë t¹b¹« t�uFD� U� bFÐ qOKš w�Uš «u�ÞÒ ÆÆÁežÒ V�dð —U� ”UM�« ÆÆÆ u0Ë t×Ðc½ Õ«— Êu¼ WO½ULŁ WŽU��« b³Ž w�UšË ÍË«eG�« bO�u�« uÐ«Ë Íuš« ÆÂËUI¹ u¼Ë U� bŠ«Ë Æd³�« vKŽ UN�UŠ s� XKŠ— ”U½ w�Ë ÁežÒ vKŽ qŠdðË U�UÐ s� 5F³�« t�uFD� Íuš« ÆÆt�ËUI*« w� iFÐ l� «u½U� tЗ Æl³��« «uLKÝÒ wK�« r¼Ò ‚«“d�« b³ŽË ·—UF�« ·—UŽ ¨l³��« ÂUJŠÒ ÆaD�« s� »dN¹ t½« `$ fÐ tFÐU�« WIDM*« vKŽ «uKšœ s¹bFÐË ‰ULA�« œöÐ w� √bÐ `Ðc�«Ë q²I�« ”UO� dBI�« w�«uŠ q�UŽ ÊU�Ë WÐUBŽ ÁbMŽ ÊU� w�Uš »dŠ ÊËbÐ WŽd�Ð l³��« «uLKÝÒ ÆÆl³��« vKŽ s¹bFÐË WOÐdG�« ÃU×K� «u�U� ÆÕöÝ rNF� ÊU�Ë ¨UNM� «u�D¹Ò ÊUAŽ q�— ·eM¹ Âb�«Ë …UHŠ «uC�d¹ «u½U� UO½b*«Ò ÆÆÆ»d{ ÊËbÐË bF³¹Ë dBI�« sŽ ”UO�ô« bF³¹ t½« dBI�« VŠU� s�Š ÆWHC�« vKŽ ”UM�« ËœdýËÒ ÆÆÆrNOKł— s� U* ÆÆÆÁuK²I¹ Õ«— «u�UýË œuNO�« Uł« «–« t½ô ¨œË—U³�«Ë tÐUBF�« «uKŠd¹ t½« VKÞ Ÿu{u*UÐ ·dŽË »dG*« UŽUÝ w� w�Uš Uł« t½ôË tOIK�UÐ uOÐË w{«—« UMŽ ÊU� t½ô tOIK�UÐ UMOIÐ UMŠ« `³B�« ÆrNF� XKŠ—Ë r¼bMŽ tHO{ X½U� w�« ÆÆÆÁežÒ vKŽ Æœö³�« ×Uš qŠ— w�U³�«Ë ¨UMŽ ÁbOFÐ X½U� ÁeŽÒ ÆÆÁuK²�Ë wŽ«— bŠ«Ë «u�Uý ¨XO³�UÐ «bŠ «u�ô U�Ë œuNO�« Uł« ÆÆœö³�« «uLKÝËÒ rJŠ—UD� w� «uIЫ ‰U�Ë ¨—U²�� Uł« pO¼ bFÐ ¨5MÝ ≥ s−��UÐ bF�Ë w�Uš «uKI²Ž« s¹bFÐ fÐ Æw�Uš ÁËdJ�Ò ÆÆÆ© U¹u¼® U¹«u¼ uJODF½ Õ«— «u²LKÝÒ «–«Ë ÆÆÆrK�¹ Õ«— rK�ÐÒ wK�« ÆÊuM−� VK� t�uDŠÒ s−��UÐ Ær�œôË√ ÊUAŽË rJ½UÞË√ ÊUAŽ «uLKÝÒ

ÊU� ¨dÐU� tLÝ« ¨l³��UÐ ©÷d2® włdLÞ w� ÊU� U¼Ë—uB¹ ÊUAŽ wÝd� vKŽ U¼ËbF�ËÒ W�dŠ «uÐUł Ád�Ò ÆtMD³Ð Áu�ÞË œuNO�« uł« ¨VO³D�« bMŽ tLJ(UÐ qG²A¹ t�d(« —uB²ð ŸuM2 rNK�ËÒ ÍuЫ Uł« ÆÆÆt¹u¼Ò U¼uDF¹Ë rNKI¹Ò ÊU� ÍuЫ fÐ ¨”U½ «uKI²F¹ r¼bÐ «u−O¹ œuNO�« ÊU� U¹«u¼ «uDF¹ «Ë—U� pO¼Ë ÆÆÆwÝdJ�« sŽ ÂuIð UNM� VKÞË Ær¼uKI²F¹ U� ÊUAŽ 5�U�� ‰Ëb¼ t½« bFÐ ÆXO−ŠÒ U� Âu¹ dOž —uBðÒ U� U½« ÆÁ—u� ÊËbÐ .d×K� wý q� UMF� U½cš« ¨œ«dŽ qð vKŽ qŠd½ U½Ëd³ł« pO¼ bFÐ ÊU� 5M��« ÍUNÐ ¨tOIK�UÐ «uMÝ ≥ UMOIÐ U¹«u¼ U½uDŽ« U� Ɖö(«Ë Ÿ—e�«Ë XO³�« s� qð vKŽ qŠ—≈ t�u�U�Ë ÍuЫ vKŽ uł« ÆÆœuNO�« V�«— VCG�« tOIK�UÐ œuNO�« U½Ëd�UŠ œ«dŽ qð vKŽ U½uKŠd¹ ÊUAŽ uł« U* ÆÆÆÆtK�«b³Ž vKŽ lKÞ« ÍbÐ œ«dŽ qð ÍbÐ U� rNK�Ò ÍuЫ ÆÆÆœ«dŽ U½œdý U� Âu¹ ÆÆœuNOK� e�d� w� ÊU� Êu¼ ÆÆ»dN½ U� ÊUAŽ fÐ ÆÆÆÊœ—ô« vKŽ ÕËd¹ ÊUAŽ o¹dD�« t�uײH¹ t½« VKÞË w�UšË Íb¹« s� w½d−¹ ÍuÐ«Ë ÆÆ—UM�« vKŽ aO³D�« XO�½ w�« ÆÆÆœËb(« vKŽ Âu¹ ∞¥ w�«uŠ U½bF�Ë UMKšb¹ t½« i�— tK�«b³Ž ÆÆÆd¹e'UÐ oKŽ ÍdFýË d¹eMł pÝU� ÊU� bLŠ« s¹bFÐ fÐ ÆÆÆbzU� ÊU� t½ô ÍuЫ «—Ë XOA� ”UM�« q� ÆÆUNO� gOF¹Ë ÁœöÐ vKŽ lłd¹ “ô t½« t� ‰uIð ”UM�« —U� wK�«Ë ÁuI�UÐ U�U³�« vKŽ U½u³�d¹ «Ë—U� ¨ÁuI�UÐ U½uFKÞ« ÍuÐ_ ◊U³C�«Ò «u�U� Êu¼ UMFł— U* ÆÆÆ lłd¹ t½« ÍuЫ —d�Ë ¨UBF�UÐ U½uÐd{ UMŠ« ¨’U�d�UÐ ÁuK²I¹ «u½U� ÷d²F¹ ÊU� vKŽ ÕËd¹ ÁbÐ U� t½« ‰U� ÍuЫÆÆœ«dŽ qð vKŽ qŠd¹ “ô t½« w¼ tO�dA�« »—b�« ¨WO�dA�« »—b�« bMŽ ‰Uł—Ë .dŠ «uK²�Ë vKŽ ÕËd¹ ÁbÐ U� t½« ‰U� ¨qOKš uЫ bL×� Íuš« ÆÆÆœ«dŽ qð ÆqOK)« —«Ëœ bMŽ l³��« vKŽ q�u²ÐÒ wK�« o¹dD�« ÁuFKÞÒ ÍuЫ ÆÆÆtFłd¹ ÊUAŽ tI×K¹ —U� gO'« ¨œ«dŽ qð XO�½ tKzUŽ w� ¨—«b�« s� wý« «ËbšU¹ U� ÊËbÐ «uFKÞ ”U½ w� s� dLŠ« UN½u� —U� UL��« ÆÆÆXO³�« «Ëb¼ËÒ ÁuI�UÐ t²OÐ s� Æ œdýË ·u)« w� —«b�UÐ UNMЫ «Ë—U� ÆÆÆ”UM�« «u³Žd¹ ÊUAŽ «c¼ q� ÆÆÆo¹d(«Ë aD�« ¨r¼—uNþ vKŽ rN{«dž√ r¼uKL×¹Ë ÊUAŽ ”UM�UÐ «uÐdC¹ ¨UMO{«—√Ë UMðuOÐ UMKFłd¹Ò ÊUAŽ w�U×� s� d¦�« «uÐUł wK¼« ¨“qOý qOý tK�«U¹” t�u�uI¹ «Ë—U�Ë Áb¹« bŠ«u� «Ëd�� Ád�Ò ÆUM{—√ lłdðÒ U¼bÐ U� t�Ëb�« fÐ uÐUÞË «bM²�� UMF� UMŠ« tOIK�« s� U½uKLŠËÒ ÆÆÆÁ—u�J� Áb¹«Ë ÷«džô« qL×¹ ÁËd³ł√ Æœ«dŽ qð vKŽ ÃU(« ÆÆr�uK²×Ð tO½uONB�« «dJÐ œuNOK� «uFO³¹ U� ”UM�« s� U� ¨©tHC�« vKŽ W³¹d� bKÐ ® œ«dŽ qð vKŽ UMKŠ— U� bFÐ ŸUL²łô« «c¼ ÆÆÁuK²I¹ r¼bÐ ÊU� t½ô pO¼ bFÐ œdý 5�« UMŠ« UMOIÐË ÆÆÊe(« s� U� ÆÆÂu¹ s¹dAŽbFÐ „UM¼ ÍuЫ Uł« ÆÆŸUL²łö� —œUÐ wK�« ÍuЫ ¨∂≥π± ‰« tM�Ð tF¹dA�UÐ —U� qB×½ v²Š dO²� UMÐcF𠜫dŽ qð w� ¨÷—ôUÐ lKI½Ë Ÿ—e½ U� rNHK×¹Ò ÊUAŽ VIM�« s� ŒuOA�« q� »UłË 5�« ÃU(« —Ëb½Ò ÊUAŽ ‰U³ł lKD½Ë tK¹uÞ U�U�� d�U�½ UM� ¨w� vKŽ rNK� 5LK�*« 5ŠöH�« lLł ÍuЫ ÆÆœuNOK� w{«—« «uFO³¹ ÆÁ—UO³�« «Ëb¼ËÒ w*« UMOKŽ «uFD� ÆÆw*« vKŽ «uKLŽË ÆÆ”bI�«Ë Ád�UM�«Ë U�U¹ s� ÆÆ5�« ÃU(UÐ uI²K¹ ÊUAŽ ”UM�«Ë ÆÆÆUMOKŽ U¼uÐuB¹Ë UÐUÐb�UÐ qšb¹ ÊU� dJ�F�« 5�« ÃU(« ÆÆÁuN� qLFðË a³Dð —U� .d(«Ë ÁdO³� tLO�Ë «uA²HÐË qOK�UÐ U½—Ëœ vKŽ «uKšb¹ «u½U� d�c²Ð ÆÆÆ·U�ð tK�«Ë «u�u�” ∫‰U�Ë ÆÆt�u� n×B*« jŠË dO³� nOÝ »Uł Æ—Ëb�UÐ ÕöÝ w� «–« u�uA¹Ë —UGB�« œôËô« X% bŠ«Ë rNHKŠ “÷dF�« Êuš« ôË ÷—ô« lOЫ ô w½« rOEF�« ¨qB³�« ÆÆŸuM2 ÊU� wý q� ¨W¹œUB²�« »dŠ UMOKŽ «uKLŽ «uHKŠ U� bFÐ ÆÆÆÁeGÐ v�U²O�« vKŽ ÁuŽ“ËÒ q�ô« w�UÐ ÆÆÆbŠ«Ë s� »dN�Ò t³O$ U½d�Ë ÁuFM� wý q� ÆÆÃUłb�« ¨X¹e�« U�Ë XJÝ ÍuÐ«Ë 5�« ÃU(« œdý U¼bFÐ ÆÆœö³�« «uŽUÐ 5LO�« v²Š ÆÆÁu×Ðc¹ «u½U� »dN¹Ò ÁuJ�1 «u½U� wK�« fÐ ¨tHC�« Æ÷dF�« «u½UšË ÷—ô« «uŽUÐ nÝô« l� fÐ ÆÆÆŸu{u*UÐ vJŠ Õ«— ÍuЫ sLŠd�« b³Ž wMЫ XHKšÒ UÒ* tK�«Ë ÆŸuM2 dJ��«Ò ÆÆ t¹b¼ ÍuÐô »Uł Áež s� w²H*« rO¼«dЫ tLÝ« ÍbM�« bŠ«Ë ÆÆÆqHD�« s¼b¹Ë X¹“ VO−¹ ÊUAŽ jÐUC�« s� Ê–« VKÞË tKL²�¹ t½« ÍuЫ s� VKÞË ÆÆÆ‘UL�Ë dJÝË “— qL×�Ò w�Jð tIDM*« vKŽ »dIðÒ œuNO�« UÐUÐœ ·uAð X½U� U* ”UM�« ÆÆÁež vKŽ lłd¹ t�U�ËÒ r²�¹ i�— ÍuЫ ÆÆœuNOK� t�—Ë vKŽ u½U� dL²�« —cÐ v²Š ÆÆÁu�uA¹ U� ÊUAŽ X¹e�« «u�d¹ «u½U� t�“«eF�« bOFÝ sЫ ÆÆœuNOK� w{«—« XŽUÐ ”U½ w� ÊU� ÆŸuM2 ÊU� t½ô ÃUłb�« uO³Ð Áu³�¹ u½U� ÆÆÆXFLÝ U� V�Š œuNOK� t�“«eF�« w{«—« ŸUÐ U� ‰Ë« rNF� —U� ÆÆ—œUM� «u�³K¹ «Ë—U� ÁQ−�Ë ÁUHŠ «uA1 t�“«eF�« ÃU(« bMŽ uł« pO¼ bFÐ ¨tMÝ µ≤ w�«uŠ UMJÝÒ œ«dŽ q²Ð ÆÍ—UB� ¨œ«dŽ qð s� pðdOAŽË X½« qŠdð p¹√— uý t�u�U�Ë s�Š ÁdOG� X½U� l³��« fÐ ÆÆ ”U½ dO¦� UNO� ÊU� l³��« u�U� dLF�« w� —U³J�« ¨tðdOAŽ dOA²�¹ ÁbÐÒ t½« ‰U� s�Š ÃU(« ÆÆÁež vKŽ d�U�½Ë U�U³�UÐ lKD½ UM�Ò ÆÆÂuO�« q¦� g� aOý U¹ ∫ «u�U� »U³A�« fÐ ¨œ«dŽ qð s� «uFKD¹ r¼bÐ U� rN½« ÕË—«Ë dOGB�« wMЫ wF� cš«Ë Á—UL(« vKŽ V�—« XM�Ë rŽ UMŠ« ÆÆÆ„UM¼ »«dð UMK�« u� v²Š U½œöÐ vKŽ UMFł—Ò s�Š ÆÆl³��UÐ rJ%« ÁbOFÐ wK�« œ«dŽ qð s� Âu¹ q� d�U�M�Ë u�uŠdÐ qG²A½ ÆÆ5O×�� «u½U� rNLEF� ÁdðU�b�«Ë l³��UÐ tLJŠ w� ÊU� Æ“Íuý »dI½Ò U½bÐË ÁbOFÐ o¹dD�« ÆÆd²� uKO� ∞µ l³��« sŽ Æu�O�Ð uЫ tKzUŽË w²H*« tKzUŽ s� b³ŽË tM�« ÍœôË« fÐ ÆÆtOIK�« vKŽ UMFł— ∞∑ ‰« «uM�Ð fÐË ÆÆtOM¼ uЫ ÆÆÁË“«eG�« ÆÆ«uA�«Ò —Ëœ q¦�ÆÆl³��UÐ —Ëœ w� bFÐ ÂuOK� Æœ«dŽ q²Ð rNðb�Ë .d�Ë s�ŠËÔ bLŠ«Ë sLŠd�« UMJÝ U� UMŠ« ÆÆl³��UÐ 5M�UÝ «u½U� —U²�Ë ÆÆu�O�Ð uЫ UM²KzUŽ s� wK�« ”UM�« ÆÆU½—ËbÐ ”UM�« UMJÝÒ fÐ l³��UÐ dO²� UMðuOÐ rNODF½ UM� ö¦� tLJ(« ÊUAŽ l³��« vKŽ u−OÐ wK�« U½u�ËU�¹ œuNO�« ‰ËUŠÆÆÆUMðuOÐË UM�« UMO{«—« lłdð X¹— U¹ ÆÆÆl³��UÐ a¹UA� w�ö¹ ÊU� ÍuЫ ö¦� ÆÆUNO� «uMJ�¹ ÊUAŽ U½uDF¹ r¼bÐ —U� ÆÆUMC�— UMŠ« fÐ UM�uF�b¹Ë w{«—ô« vKŽ «uKG²A¹ u½U� .d(« fÐ ÆÆ–UI½ô« gOł XHý U� U½« ÆÆUMO{— U� UMŠ« ÆÆbŠ«Ë +Ëœ r¼Ëcš« wK�« +Ëœ ∞∞± ‰« qÐUI� «uKG²A¹Ë ‰eG�«Ë ZO�M�UÐ «uKG²A¹ «u½U�Ë ËbB×¹Ë w{«—ôUÐ ÂuO�« UM{—« ° t�«bŽ w� U� ÆÆlłdð UMO{«—« q� U½bÐ UMŠ« ÆƉUłd�« s� d¦�« «u³F²¹ «u½U� Ê«u�M�« ÆÆÆ uO³�UÐ U�Ë œö³�« U¼bÐ t�uJ(« ÆÆt�«bŽ w� U� ÆÆÆœuNO�« s� UN¹d²AM� r¼bÐË œö³�« r¼bÐ fÐ 5Ыc� œuNO�« ÆÆÁ«ËU�� w� U� ÆœU³Ž U¼bÐ lÝu½Ò U�Ë wM³½ U� ÊUAŽ U½«d�Ë U½œöÐ «u�uDÐ ÂuO�« ÆÆU½u×1 U½uKŠd¹ «Ë—bIÐ œuNO�« ÆÆœuNO�« »—U×½ —bI½ Õ«— U� UMŠ«ÆÆÆÈdI�« Á—u�O� X½U� ÁUO(« ÆÆÁœUFÝ eOK$ô« ÂU¹« vKŽ ÁUO(« Æwý U½b¹SÐ U� UMŠ«Ë U½uK²I¹Ë ÆÆÆ 5Þu�³� UM� ÆÆ«uKG²A¹Ë «uÝ—b¹Ë «ËbB×¹ ÆÆÆt×OM�Ë ÁbÐ t½« UM�dŽ 5D�K� s� t�uN�Ð eOK$ô« qŠ— U* fÐ bMŽ ÍU¼ tF¹dA�« ÆÆtF¹dA�UÐ u½U� ÆÆr¼u�Þ wK�« ∂ ‰« ÆÆœuNOK� UNLK�¹ ÆÆŸUMB�« w{«—« X½U� w{«—ô« ÆÆÁež V¹d� uHO²½ ÆÆœËbý« «u½U�Ë VIM�« q� s� ÆÆ—U²�� ∞∑ w�«uŠ UNO� ÊU� l³��UÐ ÆÆ«Ëd−N¹Ë «u�U�¹ ”UM�« ÊUAŽ ∂ «uK²� wMO�(« 5�«ÃU(«Uł«ÆÆœuNOK�«uFO³¹«Ë—U�U* Æl³��UЫuFL−²¹ ÆÆÆ UÐUÐb�UÐ œuNO�« «uKšœ U* U½œdý UMŠ« «u³KD¹ «u½U� ÆÆÆlO³�« «uFM1 nO� ÍuÐ«Ë u¼ —ËUA²¹ ÊUAŽ ÌÚ ÔÂȇ¯ Ú‡Ò≠‡ ‰È˜¯ ‰ß‚‡Á‰

≤∞∞∂ Ïȯه ÆÒÈȯ߂ ÔÈ¯ ∫‰Èȇ¯

באר-שבע בראשית תקופת המנדאט, 1918. Ʊπ±∏ »«b²½ô« …d²� W¹«bÐ w� l³��« d¾Ð

היו הרבה תחנות משטרה בריטיות בפלסטין, והיו את המושלים אלינו הביתה, וכך היינו רואים אותם. הרבה חיילים בריטיים שלא היתה איתם אף אישה. לפעמים היו באים אלינו כדי לגייס צעירים לצבא. אף אחד מהם לא הביא את המשפחה שלו לגור באל- לאבא שלי קראו, חאג‘ איברהים א-סאנע. הוא היה סבע (קיצור של ביר א-סבע). בחיים שלי לא ראיתי השייח‘ של השבט שלו. כאן בנגב היו בערך שבעים אישה בריטית שבאה לבקר בפלסטין. שייח‘ים. הם היו באים לפגישות אצלנו במועצה באל- המושל היה מוסלמי והקצינים היו מוסלמים... בכל סבע, ומטפלים בבקשות של אנשים. אבא שלי היה תחנה היו שניים או שלושה בריטים והשאר קצינים מגיע ברכיבה על סוס מאזור ליד עזה עד לפגישה של ערבים. המושל היה ערבי מיפו ששמו היה עארף אל- השייח‘ים שהיתה באל-סבע. איזה שעה וחצי (לקח עארף, והיה עוד מושל שקראו לו עבד א-רזאק. אני לו להגיע) על הסוס. אף פעם לא פגשתי לא מושלים ולא קצינים. אסור באל-סבע היו הרבה אנשים, אבל העיר היתה קטנה, היה לנשים להיחשף בפני גברים, אבל אני יודעת לא כמו היום. היינו עולים לאוטובוסים ונוסעים עליהם מאבא שלי ז“ל. לעזה. אני הייתי רוכבת על אתון, ולוקחת איתי את כל החיילים והקצינים היו בדואים. השוטרים היו הבן הקטן, לרופא באל-סבע. באל-סבע היה בית- בדואים, וככה גם הקצינים והמפקד. כולם היו חולים, ורוב הרופאים היו נוצרים ממשפחת אל- פלאחים ובדואים מוסלמים. מופתי וממשפחת אבו-בסיסו. עד היום יש בתים היה לנו חדר לאורחים בבית, ועארף אל-עארף היה בא באל-סבע, כמו הבתים של (משפחת) אל-שווא, לבקר אצל אבא שלי. אבא שלי היה מזמין לפעמים אל-ע‘זאזווה, אבו-הניה, אבו-בסיסו, הרבה אחרים היו גרים באל-סבע. אנחנו לא גרנו הרבה באל-סבע ישיבות. הנשים היו הולכות לשם לפעמים כדי לבשל אבל נתנו לאנשים אחרים להשתמש בבתים שלנו. ולאפות. למשל בני משפחה שהגיעו לאל-סבע בשביל טיפול אנחנו גרנו רוב הזמן כאן, בלקיה. היו לנו בתים כאן, רפואי– נתנו להם לגור בבתים שלנו, ואבא שלי נהג וכל החפצים שלנו היו כאן. לפגוש שם שייח‘ים. היהודים באו, לקחו לנו את האדמות בכוח, ואמרו החיים בזמן הבריטים היו שמחים. חיינו חיי רווחה, לנו שאין לנו מה לחפש כאן. הם סגרו את המסגד, חיים טובים. קצרנו ודשנו את התבואה ועבדנו, ולא נתנו לאף אחד להיכנס. לערבים לא היה נשק היינו מבסוטים. אבל כשהבריטים עזבו את פלסטין כדי להתגונן ולהילחם כמו שהיה ליהודים. אחר-כך בקלות, ידענו שהם רוצים למסור אותה ליהודים. גרנו בלקיה שלוש שנים, ואז גירשו אותנו לתל-ערד. באל-סבע היו איזה 70 מוחתארים. הם היו באים ביום שבו כבשו היהודים את אל-סבע, אבא שלי נסע מכל הנגב כדי להיפגש באל-סבע. כשהתחילו למכור לשם. הוא רצה לשתות מים מברז ליד הבית שלו, ליהודים, בא חאג‘ אמין אל-חוסייני כדי להתייעץ אבל היהודי שגר שם לא נתן לו. אבא שלי אמר לו עם אבא שלי איך למנוע את המכירה. הם ביקשו ”יא ח‘וואג‘ה, אני התקנתי את הצינור הזה במו ידי, מאנשים לא למכור ליהודים ואמרו להם ”מחר ויש לי מסמכים שמוכיחים שהבתים האלה שלנו“. הציונים יכבשו אתכם“. חאג‘ אמין ברח אח“כ כי אז הח‘וואג‘ה הסכים שאבא שלי ישתה מים. כמה הם רצו להרוג אותו. הפגישה הזו היתה באל-שריעה חבל, ישראל השתלטה על הארץ הזאת ולא נתנה ב1936- ביוזמה של אבא שלי. חאג‘ אמין הביא את לאנשים לשתות את המים מהבתים שלהם עצמם. כל השיח‘ים מהנגב כדי להשביע אותם שלא ימכרו לאבא שלי היה בית מפגש לשייח‘ים, והיה גם בית אדמות ליהודים. אבא שלי אסף את כל הפלאחים מגורים לנשים, ואת החיות היו קושרים בחצר. המוסלמים כדי שיפגשו את חאג‘ אמין. הם באו מיפו ישראל חפצה באדמות ללא אנשים. הבריטים הם ומנצרת ומירושלים, ועשו סעודה גדולה, והנשים אלה שהביאו את היהודים ומכרו להם את האדמה. בישלו ועשו קפה, הנשים היו עובדות את האדמה היהודים היו באים ובודקים את האדמה, ואנחנו וקוצרות, ועסקו באריגה ובסריגה, והיו עובדות חשבנו שהם רוצים מים. לא ידענו שהם רוצים את בבתים. הנשים היו עובדות יותר קשה מהגברים. האדמה. הם היו באים למקום מסוים, מקימים חאג‘ אמין הביא חרב גדולה והניח עליה את הקוראן אוהלים ואז הולכים. היינו רואים את עקבות ואמר: ”תגידו ’אני נשבע שלא אמכור את האדמה ולא האוהלים, אך בדיעבד הבנו שהם תכננו לכבוש את אבגוד בכבוד‘“ וכך הוא השביע אותם אחד-אחד. את הארץ. שאריות האוכל חילקו ליתומים בעזה. אחרי שנשבעו, הייתי שומעת על המרד ועל המורדים. בימים של הם בכל זאת מכרו את האדמות. אח“כ חאג‘ אמין המרד היה תוהו ובוהו רב. המורדים היו באים מההר, ברח, ואבא שלי שתק ולא אמר יותר מילה בנושא. מחברון, מירושלים, אבל אח“כ הם התחילו לפחוד, למרבה הצער הם מכרו את האדמות ובגדו בכבוד. והמרד נגמר, והבריטים חזרו לאל-סבע. הבריטים איזה אפנדי אחד בשם איברהים אלמופתי מעזה, שלטו בארץ 35 שנה, ואז עזבו. באחד הלילות פתאום הביא לאבא שלי מתנה. הוא שלח לו מונית עמוסה ראינו שהיהודים נכנסו לאל-סבע. והתחילו להעלות באורז, סוכר ובדים וביקש מאבא שלי לחתום לו אנשים על משאיות ולשלוח אותם לעזה. אחרי על מסמך לטובת היהודים. אבא שלי סרב לחתום שגירשו את האנשים הם התיישבו במקומם, ואמרו ואמר לו שיחזור לעזה. היו אנשים שמכרו אדמות לנו: ”לכו להר, אם נראה כאן מישהו מחר עד השעה ליהודים. אני יודעת על הראשון שמכר את אדמות שמונה, אנחנו נהרוג אותו“. אנשים התחילו לעלות על שבטו ליהודים, לפי מה ששמעתי. בני השבט הזה אוטובוסים ולנסוע לעזה, והיו כאלה שבחרו לעבור תמיד היו הולכים יחפים, ופתאום הם התחילו לנעול לגור במדבר. מושלי אל-סבע, עארף אל-עארף ועבד נעליים. פתאום היה להם כסף. אל-רזאק הם אלה שמסרו את העיר. אנחנו לא גרנו הרבה זמן באל-סבע. גרנו בפריפריה, ההרג והרציחות החלו בצפון הארץ, אח“כ עברו אבל היינו הולכים לאל-סבע לבית-החולים למשל... מערבה, ואז הגיעו לאל-סבע. העיר נכנעה במהירות, באל-סבע היו לנו שבעה בתים. היום הבתים נמצאים בלי מלחמה או התנגדות. הנשים העירוניות היו קרוב לרחוב הראשי. הבתים שלנו באל – סבע היו רצות יחפות, והדם נזל להן מהרגלים... ואז גרשו את שייכים לאבא שלי, חאג‘ איברהים, ולחאג‘ עבד- האנשים לגדה. אלכרים. הם היו הולכים לבתים שלהם בעת אנחנו נשארנו באל-לקיה כי היו לנו אדמות ובתים הצורך או כשהם רצו לארח שייח‘ים אחרים ולערוך במקום, וכי עזה היתה רחוקה מאיתנו. השאר יצאו לחוץ לארץ. אז הגיע המוח‘תאר ואמר: ”הישארו במקומותיכם, אך וותרו את האדמות... מי שייכנע לא יירע לו... אם תיכנעו, ניתן לכם תעודות זהות... היכנעו למען המולדת שלכם ולמען הילדים שלכם“. פעם הביאו אישה אחת והושיבו אותה על כיסא כדי לצלם אותה ולתת לה תעודת זהות. בא אבאשלי ואמר להם: ”לאישה אסור להצטלם“ וביקש ממנה לקום מהכיסא. ומכאן החלו לתת לנשים תעודות זהות בלי תמונה. אני מעולם לא הצטלמתי פרט לצורך הנסיעה לחג‘ (העליה לרגל). אחרי שנתנו לנו תעודות זהות נשארנו שלוש שנים בלקיה, באותן שנים, כעס נורא דבק ביהודים. הם באו לאבא שלי ואמרו לו ”תעבור לתל ערד“. אבא שלי אמר להם ”אני לא רוצה את תל- ערד. אני רוצה ללכת לעבדאללה (מלך ירדן)“, והוא ביקש שיאפשרו לו לצאת לירדן. אבל עבדאללה סרב להכניס אותנו, וישבנו איזה 40 יום על הגבול. כל האנשים הלכו אחרי אבא שלי כי הוא היה המנהיג. אבל אז התחילו להגיד לו שהוא צריך לחזור לארץ שלו ולחיות בה. ואבא שלי החליט לחזור. כשחזרנו לכאן אמרו הקצינים לאבי שהוא צריך לעבור לתל- ערד. אבי ואחי מחמד אבו ח‘ליל אמרו שהם לא רוצים לעבור לתל ערד. הצבא התחיל לרדוף את אחי כדי להחזיר אותו. הוציאו את אבא שלי מהבית בכוח והרסו את הבית. השמים נהיו אדומים מעצמת באר-שבע ב1902-. היריות והאש. וכל זה היה כדי להפחיד את האנשים. Ʊπ∞≤ WMÝ l³��« d¾Ð התחילו להכות באנשים, ולהכריח אותם לקחת את החפצים שלהם על הגב. פעם, שברו למישהו את היד ואמרו לו ”יאללה, תרים... תרים“. הכריחו אותו דוד שלי היה מנהיג כנופייה, הוא בנה מסביב לארמון לסחוב את החפצים עם היד השבורה. וכך העבירו חומה משקי חול כדי שאפשר יהיה לירות בעזרתה. אותנו מלקיה לתל ערד. והיה להם נשק. ואז אנשים אמרו לחאג‘ חסן, בעל הארמון, שיסיר את השקים מהארמון וירחיק את אני זוכרת שפעם הם הרגו 6 אנשים ממועצת אל- הכנופיה ואת הנשק, כי אם היהודים יבואו ויראו שריעה, אל-שריעה זה ליד אשדוד, נתיבות, קרוב את זה, הם יהרגו אותו. כשהגיע דוד שלי בערב ונודע לעזה. האדמות היו אדמות שבט אל-סאנע. הם הרגו לו על כך, הוא ביקש שיעזבו לעזה. אמא שלי היתה שישה כדי שהאנשים יפחדו ויעזבו. אורחת שלהם והיא עזבה יחד איתם. בבוקר באו היהודים ולא מצאו אף אחד בבית. הם מצאו רועה הם שרפו בתים, שרפו שדות, הרגו גברים והתחילו צאן והרגו אותו. חשבו שהוא דוד שלי. אבל יותר לגרש אנשים לנחלים, וככה אנשים פחדוועזבו. לאבא מאוחר הם עצרו את דוד שלי, והוא ישב בכלא שלוש שלי היה בית חדש מצופה אבן, והיהודים שרפו אותו, שנים. שמו אותו בכלא עם כלב משוגע. ומה שנותר ממנו היום זה רק שני עמודים. הם הרסו גם את ארמון החאג‘ חסן אשר נלחם נגד היהודים היה אח שעבד עם הרופא בבית החולים באל-סבע, וגירשו אותו לעזה. הם ירו בדוד שלי, ח‘ליל, אחרי שמו סאבר. היהודים באו וירו בו בבטן. היהודים היו שקטעו לו את הידיים, והיה עוד אחד שמת בזמן באים כדי לעצור אנשים, אבל אבא שלי היה אומר שנלחם. אח שלי יחד עם אבו אל-וליד מעזה ודוד להם שאלה אנשים מסכנים, כדי שלא יעצרו אותם. שלי, עבד רבו, היו ביחד בהתנגדות. לאח שלי קטעו אחר-כך הכריחו אותנו לעבור לתל ערד. לקחנו איתנו שתי אצבעות, אבל הוא הצליח לחמוק מהירי. את כל מה שהיה בבית יחד עם התבואה והצאן. לנו את המים והרסו לנו את הבארות. החיילים היו נכנסים עם טנקים ומכוונים לעברנו, והאנשים פחדו. אני זוכרת שהם היו נכנסים לבתים שלנו בלילה ומחפשים מתחת לילדים הקטנים כדי לראות אם יש נשק בבתים.

עשו נגדנו מלחמה כלכלית. הכל היה אסור: בצל, שמן, עוף... לא הרשו שום דבר, והיינו צריכים להבריח מהגדה. אבל כשהם היו תופסים מישהו מבריח היו הורגים אותו. אפילו סוכר היה אסור. בחיי, כשילדתי את הבן שלי, עבד אל-רחמן, אבא שלי הלך לבקש רשות מהקצין להביא שמן כדי למשוח את הילד. כשאנשים היו רואים את הטנקים מתקרבים לאזור, הם היו זורקים את השמן כדי שלא יראוהו. אפילו את התמרים הם היו מחביאים בלולים, כי זה היה אסור.

בתל-ערד גרנו בערך 25 שנה, אח“כ באו לחאג‘ חסן ואמרו לו: ”מה דעתך לעזוב יחד עם השבט שלך את תל ערד?“ חאג‘ חסן אמר שהוא רוצה להתייעץ עם השבט. הזקנים אמרו שהם לא רוצים לעזוב את תל- ערד, אבל הצעירים אמרו: ”שיח‘ חסן, עדיף לחזור הביתה אפילו עם נאכל שם חול. אנחנו עובדים בעיר רחובות ונוסעים לשם כל יום מתל-ערד, שנמצאת 50 ק“מ מבאר-שבע, וזה רחוק. אנחנו רוצים להתקרב קצת.“ רק בשנות ה70- חזרנו ללקיה. אבל את הילדים שלי, אאמנה, עבד אל-רחמן, אחמד, חוסן ומרים ילדתי בתל-ערד. כשבאו לגרש אותנו לתל ערד, היהודים הקיפו את לקיה כדי שלא נברח. כאן היתה תחנת משטרה של הלוואי שהיו מחזירים לנו את האדמות והבתים היהודים. אני זוכרת שביום בו ברחנו, אמא שלי שלנו. היהודים ניסו להתמקח איתנו על האדמות שכחה תבשיל על האש, אבא שלי משך אותי ביד, ולשלם לנו, אבל אנחנו סירבנו. הם רצו לשלם לנו ודוד שלי, אחמד, החזיק שרשרת ברזל, והשיער שלי תמורת 100 דונם שקיבלו דונם אחד. לא הסכמנו. נתקע בה. אנחנו רוצים את האדמות שלנו בחזרה. אין צדק. היום אנחנו קונים את האדמה שלנו מהיהודים... אין הוציאו אותנו בכוח, העלו אותנו על אוטובוסים צדק. הממשלה רוצה שטחים ללא אנשים. בכוח, ומי שהתנגד ירו בו. אותנו הכו באלות, והרגו נשים וגברים קרוב לדרך המזרחית. הדרך המזרחית אין שיוויון. היהודים שקרנים. הם רק רוצים את זאת הדרך שמובילה לבאר שבע ממחלף חברון. הארץ. רוצים למחוק אותנו. היום הם חונקים את היו אנשים שיצאו בלי לקחת שום דבר מהבית. הישובים והכפרים שלנו כדי שלא נבנה ונרחיב את היתה משפחה ששכחה את הבן שלה בבית מרוב הכפרים. אנחנו לא נוכל להילחם ביהודים. היהודים פחד וברחה. יכולים לגרש אותנו ולהרוג אותנו, ואנחנו לא יכולים עשרים יום אחרי שעברנו לתל ערד (ישוב קרוב לעשות דבר. לגדה) אבא שלי מת שם. הוא מת מצער. ואנחנו ההורים שלי שכרו יותר מעורך דין אחד שיחזיר לנו נשארנו לזרוע ולקצור את האדמה. סבלנו נורא כדי את הבתים והאדמות שלנו, יש לנו מסמכים וטאבו, להשיג מים בתל ערד. היינו צריכים לנסוע למרחקים אבל המדינה לא רוצה להחזיר לנו את האדמה ארוכים ולעלות על גבעות כדי לחפש מים. ניתקו שלנו. ÒȯÂÓ È· ÍÂ˙Ó ÌÈÚ˘ ÌÈÈËÒÏÙ‰ ÌÈËÈÏÙ‰ ˙ÈÈÚ· Ï˘ ‰˙„ÈÏ ±π¥∑ – ±π¥π ±ππ± ¨‡“˙ ¨„·ÂÚ ÌÚ

הרחוב הראשי של באר-שבע בשנות השלושים. מימין לשמאל (בלבוש אירופי): עמינדב אלטשולר, וחירם דנין. ברקע: הסראיה. מימין לדמויות היה מלונו של יפה בשנות העשרים. Æ5Łö¦�« «uMÝ w� l³��« d¾³� w�Ozd�« Ÿ—UA�«

”כשליש מן הערבים הפלסטינים התגוררו בערים. במחלוקת והורה למטה חזית הדרום ”לשחרר מיד ב- 17 ערים ועיירות ישבו ערבים בלבד: באר שבע חצי העיר לצרכים ציביליים“. אך ביצוע ההוראה (כך במקור), ח‘אן יונס, עזה, מג‘דל (כיום אשקלון), נדחה בשל בעיות של תשתית, ו- 17 משפחות העולים רמלה, לוד, חברון, בית- לחם, בית- ג‘אלא, רמאללה, הראשונות נכנסו לעיר רק ב23- בפברואר 1949. טולכרם, נאבלוס (שכם), שפא- עמר (שפרעם), עכו, בתכנית נקבע כי יש ליישב בעיר כ- 3000 יהודים עד ביסאן (בית- שאן), ונצרת.“ עמ‘ 26 לסוף אותה שנה.“ עמ‘ 259

”ב- 5 בדצמבר המליצה ועדת השרים לרכוש נטוש על ”צה“ל הקצה למשימה זו שלוש וחצי חטיבות. ב15- איכלוסה של באר-שבע, שנכבשה ב21- באוקטובר, באוקטובר נשלחה שיירת אספקה דרומה. המצרים אבל הצבא הביע התנגדותו לכך. בן גוריון התערב פתחו עליה באש, כצפוי, ובכך סיפקו לישראל עילה לפתוח במיתקפה. כך החל ”מבצע עשר המכות“, והוא הפעילם בהצלחה ניכרת. ”מבצע יואב“ נפתח שלימים הוסב שמו ל“מבצע יואב“. המבצע כולו, ב- 15-16 באוקטובר בהפצצות ובירי מקלעים על הפעולות הקטנות שנסתפחו אליו, נמשך שלושה ממטוסים על באר-שבע, עזה, אל-מג‘דל, אל-חמאמה שבועות, עד 9 בנובמבר. במהלך תקופה זו שטף (...) התקפות אלה היו קלות למדי וגם לא מדוייקות צה“ל את מישור החוף הדרומי ובו הערים הערביות ביותר, בהשוואה לתקיפות האוויריות במלחמת איסדוד (אשדוד), חמאמה ואלמג‘דל, כבש את באר- העולם השנייה, אך יש להביא בחשבון שרוב תושבי שבע, את בית ג‘ברין למרגלות המערביות של הרי הערים והכפרים האלה לא התנסו מעולם בהתקפה חברון, את עג‘ור בהרי חברון ועוד מן האוויר ולא היו ערוכים לה לא מבחינה נפשית עשרות כפרים קטנים יותר, בהם ולא מבחינת מקלטים והגנת נ.מ. צה“ל גם הפעיל בית-טימא, ברברה, הירביא, אל- במבצע זה אש תותחים בעוצמה גדולה הרבה יותר קוביבה, ואל-דווימה. כיבושים מאשר במבצעיו הקודמים, אם כי זו כוונה בעיקר נגד אלה של צה“ל הביאו ליציאתם של עמדות של המצרים ושל המליציה הערבית, ולא נגד רבבות תושבים- מהם תושבי האזור האוכלוסייה האזרחית... 292-293 המקוריים ומהם פליטים שבאו אליו לאחר שנמלטו מכפרים באזורים .... ב21- באוקטובר כבשו גדוד 89 של חטיבה 8, אחרים- לרצועת עזה ולהרי חברון.“ הגדוד השביעי (של הפלמ“ח) והגדוד התשיעי של עמ‘ 289-290 חטיבת ”הנגב“ את באר-שבע. רוב תושבי העיר נמלטו מזרחה, לעבר הרי חברון, לפני הכיבוש, במהלכו או ”על ”מבצע יואב“ פיקד יגאל אלון, מיד לאחריו; תושבים ספורים נמלטו לעזה. אזרחיה מפקד חזית הדרום, אשר בכל מבצעיו האמידים של באר שבע יצאו את עירם כבר שבועות הקודמים לא הותיר אוכלוסיה או חודשים לפני-כן. ערבית באזורים שכבש: כך ב“מבצע יפתח“ באביב 1948, וכך גם ב“מבצע ימים אחדים לאחר כיבוש באר-שבע (כנראה ב25- דני“ ביולי (...) עוד לפני פתיחת באוקטובר) גורשו התושבים הנותרים, שמנו כמה הקרבות פשתה בקרב האוכלוסיה מאות איש, רובם נשים, ילדים וחולים, לרצועת הערבית בשטחים שעתידים היו עזה. כמאה גברים בריאים הושארו לפי שעה בעיר, להיכבש ב“מבצע יואב“ אווירה כדי שיעזרו לצה“ל בפעולות ניקוי, פינוי ומלאכות של עצבנות ורפיון רוח (...) בערים אחרות, ואחר כך הועברו למחנה שבויים. איסדוד, אל-מג‘דל וחמאמה נמצאו לדברי האלוף אבנר ביקשו הנשים והילדים בבאר- ריכוזים גדולים למדי של פליטים, שבע, כי יישלחו לעזה. החיילים כובשי העיר בזזו שנמלטו אליהן מאזורים צפוניים ושדדו בכל הבא ליד, למורת רוחם של בן-גוריון יותר עוד באביב ובקיץ. הן הפליטים ושל שפריר, האפוטרופוס על נכסי נפקדים. ב30- והן המקומיים היו נתונים מאז מאי באוקטובר ביקר בן-גוריון בעיר, ואלון שאל את ראש תחת שלטון צבאי של המצרים, שלא הממשלה, לפי עדותו של גלילי: ”למה באת?“ וכנראה נהג בהם בעדינות יתרה. בעיני רבים גם הוסיף: ”אין כבר מיעוטים [כלומר, ערבים] בבאר מן התושבים המקומיים הוחזקו שבע“. במקום ראש הממשלה השיב מכנס מן המשרד החיילים המצרים לא כמושיעים, לענייני מיעוטים, שנתלווה אליו (גם זאת לפי עדותו כי אם ככובשים זרים. הם סבלו של גלילי): באנו לגרש את הערבים, יגאל (...) סמוך ממחסור כמעט תמידי באספקה עלי“. (...) התושבים המקומיים גם הבינו, אולם, כפי שרמז אלון, כבר לא היה את מי לגרש. כי ההפוגה השנייה תופר בקרוב, ואז ייקלעו לזירת 294-295 הקרבות ויימצאו בין הפטיש לסדן; הם גם ידעו על חולשת הצבא המצרי. לכן חששו מפני התחדשות ”בשעת מבצע יואב“ באוקטובר 1948 התרחקו הקרבות ופחדו מפני היהודים. בדווים רבים מאזור הקרבות. אלה שהתגוררו סביב באר שבע, ברדיוס של כ10- קילומטרים, גורשו צה“ל של אוקטובר-נובמבר 1948 היה שונה בתכלית בשבוע הראשון של נובמבר מפאת חששו של צה“ל, מצבאה של מדינת ישראל בימיה הראשונים...... שינסו להסתנן אל העיר.“ עמ‘ 327 לרשותו עמדו מפציצים ומפציצי קרב, יחידות של תותחי שדה ומרגמות ואפילו מספר קטן של טנקים- f¹—u� wMOÐ ±π¥∑ – ±π¥π 5OMOD�KH�« 5¾łö�« WKJA� …œôË ±ππ± ¨VOÐ√ – qð ¨bO�uŽ ÂUŽ

„—UF*« œb& s� «u�u�ð p�c� ÆÍdB*« gO'« nFCÐ rKŽ vKŽ WM¹b� …dAŽ l³Ý ÆÊb*« w� 5OMOD�KH�« »dF�« YKŁ w�«uŠ sJÝò d³L�u½ – dÐu²�Ë√ w� ŸU�b�« gOł ÆœuNO�« s� 5HzUš «u½U�Ë ¨…ež ¨f½u¹ ÊUš ¨l³��« d¾Ð ∫jI� »dF�« s� UN½UJÝ ÊU� …bKÐË ÆÆÆÆÆÆv�Ë_« UN�U¹√ w� qOz«dÝ≈ gOł sŽ ÎUOK� ÎUHK²�� ÊU� ±π¥∏ ¨ôUł XOÐ ¨r( XOÐ ¨qOK)« ¨bK�« ¨WK�d�« ¨©ÊuKJý√ ÂuO�«® ‰b−*« WO{—√ a¹—«u� ¨WOÐdŠ «dzUÞË qÐUM� U�–U� tð“uŠ w� ÊU� ©ÊPý XOÐ ÂuO�«® ÊU�OÐ ¨UJŽ ¨ËdLŽUHý ¨fKÐU½ ¨ÂdJ�uÞ ¨tK�« «— ÆdO³� ÕU−MÐ UNKLF²Ý« b�Ë Æ UÐUÐb�« s� qOK� œbŽ v²ŠË l�«b�Ë Æ ≤∂ ’ å…d�UM�«Ë s� UýUý— —U½Ë nBIÐ dÐu²�√ ±∂≠±µ w� å·¬u¹ WKLŠò √bÐ X½U� ÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆÆ W�UL(«Ë ‰b−*«Ë …ežË l³��« d¾Ð vKŽ «dzUD�« „ö�_« ÊËRA� W¹—«“u�« WM−K�« X�Ë√ d³L�¹œ s� f�U)« w�ò »d(« w� W¹u'« «—UG�« v�≈ W³�½ ¨WIO�œ dOžË WHOHš «—UG�« Ác¼ Ê√ ô≈ ¨dÐu²�√ ≤± w� XK²Š« w²�« l³��« d¾Ð 5Þu²Ð W�Ëd²*« Êb*« Ác¼ ÊUJÝ rEF� Ê√ ÊU³�(UÐ cš_« V−¹ sJ�Ë ¨WO½U¦�« WO*UF�« …œUOI� tðULOKFð vDŽ√Ë Êu¹—už sÐ qšb²� Æp�– ÷—UŽ gO'« UN� s¹e¼Uł «u½uJ¹ r�Ë u'« s� «—Už «uNł«Ë Ê√ o³�¹ r� ÈdI�«Ë sJ� ÆWO½b� UłUO²Šô Ϋ—u� WM¹b*« nB½ d¹dײР»uM'« WN³ł b{ WOŽU�œ «bF� Ë√ ¡włö*« WOŠU½ s� ôË WO�HM�« WOŠUM�« s� Ê√Ë ¨WO²×²�« WOM³�« w� q�UA� V³�Ð qÒ?ł√ ULOKF²�« cOHMð WKL(« Ác¼ w� wKOz«dÝù« ŸU�b�« gOł qLF²Ý« b�Ë Æ «dzUD�« w� WM¹b*« XKšœ ©œb'«® 5�œUI�« s� v�Ë_« …dAŽ l³��« özUF�« rž— ¨WIÐU��« tðöLŠ w� tKLF²Ý« U� dO¦JÐ ‚uHð …uIÐ a¹—«uB�« v²Š ÎU¹œuN¹ ≥∞∞∞ w�«uŠ 5Þu²Ð —«dI�« c�ð« b�Ë Æ±π¥π d¹«d³� ≤≥ fO�Ë UOAOK*«Ë W¹dB*« l�«u*« b{ ”UÝ_UÐ WNłu� X½U� UN½√ Æ ≤µπ ’ ÆåUN�H½ WM��« W¹UN½ Æ≤π≥≠≤π≤ ’ åÆÆÆÆÆÆÆ5O½b*« b{ W³O²J�«Ë ¨s�U¦�« ¡«uK� WFÐU²�« ∏π W³O²� XK²Š« dÐu²�√ ≤± w� ÆÆÆÆÆÆò dÐu²�√ ±µ – w� ÆnB½Ë W¹u�√ WŁöŁ WLN*« ÁcN� gO'« hBšò d¾Ð XK²Š« ¨VIM�« ¡«u� s� WFÝU²�« W³O²J�«Ë ¨©ÕULK³�« s�® WFÐU��« —UM�« ‚öÞSÐ U¼u{d²Ž« Êu¹dB*« Æ «eON& WK�U� »uM'« v�≈ XKÝ—√ q³� ¨qOK)« ‰U³ł ÁU&UÐ ¨ÎUÐdž WM¹b*« ÊUJÝ rEF� »d¼ Æl³��« w� ŸËdAK� Ϋ—d³� qOz«dÝù «Ëd�Ë p�cÐË ¨l�u²� u¼ UL� ¨UNOKŽ Æ…ež v�≈ »d¼ 5MÞ«u*« iFÐ Æ…dýU³� ÁbFÐË t�öšË ‰ö²Šô« ÎUIŠô UNLÝ« dÒ?Ož w²�« ¨ådAF�« UÐdC�« WKLŠò √bÐ «cJ¼ ÆÂu−N�« Æ—uNý Ë√ lOÐUÝQÐ p�– q³� rN²M¹b� l³��« d¾Ð ¡UOMž√ „dð ULMOÐ WI×K*« …dOGB�« UOKLF�« q� l� ¨UNK� WKL(« Æå·¬u¹ WKLŠò v�≈ œdÞ ©dÐu²�√ – ≤µ w� Ëb³¹ UL�® ÂU¹QÐ l³��« d¾Ð ‰ö²Š« bFÐ `�� …d²H�« Ác¼ ‰öšÆd³L�u½ – π v²Š ¨lOÐUÝ√ WŁöŁ dL²Ý« ¨UNÐ ¨ U¾*« iFÐ r¼œ«bFð ÊU� s¹c�« ¨ÊUJ��« s� WO�U³�« WOI³�« ©œËbý√ ® œËbÝ≈ WOÐdF�« Êb*« tML{Ë d׳�« qŠUÝ ŸU�b�« gOł W¾� w�«uŠ Æ…ež ŸUD� v�≈ ¨v{d*«Ë ‰UHÞ_«Ë ¡U�M�« s� rNLEF� WOÐdG�« ÕuH��« vKŽ s¹d³ł XOÐË l³��« d¾Ð q²Š« ¨‰b−*«Ë W�ULŠË ŸU�b�« gOł «ËbŽU�¹ v²Š ÎU²�R� WM¹b*« w� «uIÐ√ v�UF� qł— ÈdI�« «dAŽ v�≈ W�U{ùUÐ ¨qOK)« ‰U³ł w� —u−ŽË ¨qOK)« ‰U³' rNKI½ - rŁ s�Ë ¨p�– dOžË ¡öš≈Ë nOEMð ‰ULŽ√ w� wKOz«dÝù« Ác¼ ÆW1«Ëb�«Ë W³O³I�« ¨…dÐdÐ ¨W³�u� ¨ULOð XOÐ UNM� ¨ÈdGB�« ÆÈdÝú� rO�� v�≈ s� ·ôü« «dAŽ ÕËe½ v�≈ œ√ ŸU�b�« gOł q³� s� ôö²Šô« UNO�≈ «uK�Ë Êu¾łô rNM�Ë ÊuOK�_« WIDM*« ÊUJÝ rNM� – 5MÞ«u*« «u³KÞ l³��« d¾Ð s� œôË_«Ë ¡U�M�« ÊS� ¨dOM�√ bOLF�« ‰«u�√ V�Š åÆqOK)« ‰U³łË …ež v�≈ – Èdš√ oÞUM� w� r¼«d� s� «Ëd�Ò Ê√ bFÐ VN½Ë W�d�Ð WM¹b*« «uK²Š« s¹c�« œuM'« ÂU� Æ…ež v�≈ rNKOŠdð Æ≤π∞ ≠≤∏π ’ vKŽ w�u�« ¨d¹dHýË Êu¹—už sÐ ¡UO²Ý« rž— ¨«uŽUD²Ý« U� q� Íc�« ¨WOÐuM'« WIDM*« bzU� ≠Êu�√ ‰U¾G¹ ¨å·¬u¹ WKLŠò …œUO� v�uð ò Æ5³zUG�« „ö�√ ∫UNK²Š« w²�« oÞUM*« w� ÎUÐdŽ ÎU½UJÝ WIÐU��« tðöLŠ q� w� o³¹ r� W�uJ(« fOz— Êu�√ ‰QÝË ¨WM¹b*« Êu¹—už sÐ —«“ dÐu²�√ – ≥∞ w� åw½«œ WKLŠò w�Ë ¨±π¥∏ lOЗ w� åÕU²H¹ WKLŠò w� d�_« ÊU� «cJ¼ o³¹ r� ò ∫Ëb³¹ UL� ·U{√Ë åøX¾ł «–U*ò – wKOKž bNA¹ UL� – ◊U³Šô«Ë „U³ð—ô« s� uł œUÝ „—UF*« W¹«bÐ q³� ÆÆÆÆÆÆÆÆ “u9 w� »Uł√ W�uJ(« fOz— s� ôbÐËÎ Æål³��« d¾Ð w� ›»dŽ Í√¤ UOK�√ WKLŠò w� UN�ö²Š« l�u²*« oÞUM*« w� 5MÞUI�« »dF�« ÊUJ��« 5Ð ÎUC¹√ «c¼Ë® tI�«d¹ ÊU� Íc�« ¨ UOK�_« ÊËRý …—«“Ë s� ¨fM�� 5¾łô UFL& X½U� W�ULŠË ‰b−*«Ë œËbÝ≈ Êb*« w� ÆÆÆÆÆå·¬u¹ ÆåwKŽÒ bL²Ž« ©ÆÆÆÆ® ‰U¾G¹ ¨»dF�« œdDM� UM¾łå∫©wKOKž …œUNý V�Š lOÐd�« w� WO�ULý oÞUM� s� UNO�≈ «Ëd� b� «u½U� ¨W¹UGK� …dO³� Æ≤πµ≠≤π¥ ’ ÆÁœdÞ sJ1 s� o³¹ r� ÆÆÆÆÆÆÆÊu�√ `Ò?* UL� ¨sJ�Ë rJŠ X% —U¹√ cM� «uŠ“— Êu¾łö�«Ë ÊuOK�_« ÊUJ��« ÆnOB�«Ë dO¦J�« d¹ r� ÆnDK�« s� dO¦JÐ rNK�UF¹ r� Íc�« ¨ÍdB� ÍdJ�Ž sŽ Ëb³�« s� dO¦J�« bF²Ð« ±π¥∏ dÐu²�√ w� ¨·¬u¹ WKLŠ ‰öšò bI� Æ¡UÐdž 5K²×� U/≈Ë s¹cIM� 5¹dB*« œuM'« w� ÊUJ��« s� w� ¨l³��« d¾Ð jO×� w� «uMJÝ s¹c�« ¡ôR¼ sJ� ÆW�dF*« WIDM� b�Ë ÆÆÆÆÆÆ «bF*«Ë «eON−²�« w� hI½ s� ÊUOŠ_« VKž√ w� «u½UŽ p�–Ë d³L�u½ s� ‰Ë_« Ÿu³Ý_« w� r¼œdÞ - ¨d²�uKO� ±∞ ‚UD½ ÊuIKFOÝË ¨ÎU³¹d� ‚d�ð ·uÝ WO½U¦�« W½bN�« Ê√ WIDM*« ÊUJÝ „—œ√ Æ≥≤∑ ’ ÆåWM¹b*« qš«œ v�≈ «uKK�²¹ Ê√ s� gO'« ·u�²�Ò «u½U� ÎUC¹√ r¼Ë ¨Ê«bM��«Ë W�dD*« 5Ð W�dF*« WŠUÝ w� UNMOŠ ß‚‡Á‰ ˙Â„Ú ®∑∏ Ô·© ‰·È˘Ú ·‡ „ÂÓÁÓ „ÓÁÂÓ

Æ≤∞∞∂ Ïȯه ÆÒÈȯ߂ ÔÈ¯ ∫‰Èȇ¯

את כל באר שבע בנו אחרי שנת 1900. לא היו בה הוא נבנה, אני חושב שלפני 1936. באשר לכנסיות, תושבים בדואים רבים. כשבאו האנגלים נתנו לכל היתה כנסיה ראשית שנבנתה ע“י יעקוב בולוס אבו אחד דונם אדמה, ביניהם למשפחות אבו עבדון, אל- ג‘ורג‘, וגם כנסיה אמריקאית. חאג‘ עבדאללה אבו אל-ע‘סין, אל-עטאונה, חמדי אל-סאנו, סלמאן אבו רביעה, אל-חאג‘ פרחאן אבו בבאר שבע היו בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים. יחיא, ג‘בר אבו סריעאן, אלחאג‘ סלימאן אבו ע‘ליון, מי שרצה ללמוד תיכון הלך לעזה, ומי שרצה אבו אל-עליאן, אלחאג‘ אבראהים אל-סאנע, אלחאג‘ להמשיך ללימודים גבוהים הלך לאוניברסיטת אל- נאסר אבו אל-ח‘יל ואחרים. תושבי הנגב חיו ממרעה אזהר במצרים. אבל לא כל ההורים היו שולחים וחקלאות. היינו זורעים חיטה, שעורה, עדשים, פול... את ילדיהם להמשך הלימודים בעזה או במצרים, הנשים היו עובדות בשדות יותר מהגברים. מי שלא כל אחד לפי מצבו הכלכלי. היו שני בתי ספר היתה לו אדמה היה חוכר אדמה מאחרים, מעבד ממשלתיים, בית ספר לבנים ובית ספר לבנות, היו אותה ולוקח חלק מהיבול. לומדים בהם תלמידים מחוץ לבאר שבע, ממקומות כמו אום-רשרש, ומשבטים שכנים כדוגמת שבט אל- היה בעיר בנק בשם ”בנק אלשווא“ ומלונות גדולים, תיאהא שעל גבול מצרים, אל-עזאזמה, אל-טראבין, כמו למשל מלון אל-חאג‘ יוסף אל-חמו, אל-שיח‘ אל-ט‘לאם. אבל גם היו בתי ספר פרטיים שהלומדים שמס ועוד אחרים. היו הרבה טחנות (ביניהן טחנות בהם שילמו שכר לימוד. היו ארבעה או חמישה בתי אל-הליס, אל-חאג‘ עבד אל-קדרה, אל-חאג‘ אבו ספר כאלה, שהשתייכו לשיח‘ עלי בסיסו ולשיח‘ ג‘מיל אל-עבד ואחרים), הרבה נגריות (כמו נגרית בן השיח‘ אל-תרכ ששמם ”אל-כתאב“. למדו בהם מקצועות חסן אל-סיסו, ובן השיח‘ פואד), וגם מוסכים. כלומר הומנים וריאלים, ולימדו בהם עשרות מורים. תושבי באר שבע לא היו צריכים לצאת ממנה, היה בה הכל. בכל יום רביעי היה בעיר שוק. היו מגיעים היו בעיר הרבה נוצרים. הם היו עשירים, והיתה להם אליו סוחרים מאום-רשרש, מחברון, מעזה, ממצרים. הרבה עבודה. אני זוכר את משפחת בתרו אל-טרזי. היינו מייצאים בשר למצרים ולחברון, ומוכרים את האיש הזה היה בעליהן של אדמות רבות. אשתו מתה סוגי הבד הטובים ביותר בחנויות... אחרי שילדה לו שני בנים, ואח“כ התחתן עם אום אסעד, אשה מצרית מאלכסנדריה, שילדה לו גם בבאר שבע היה גם בית חולים, והיה בו אחד בשם היא שני בנים. למשפחת אל-טרזי היתה תחנת דלק סאבר אבו אל-ח‘יר, שעבד כאח בימי האנגלים. והיו אדמות רבות. אדם נוסף בשם ח‘ליל אל-טרזי סאבר היה מרפא את הערבים, והרופאים האחרים היה פקיד ממשלתי, ואחיו בסיל היה עובד מכס. היו מרפאים את היהודים. הרופאים בבית החולים לעטאללה אל-טרזי ואחיו היו חנויות למכירת חיטה, היו מעזה, ירושלים ונצרת. אני זוכר שהיתה רופאה שעורה ותירס. משפחה אחרת היתה משפחתו של בשם עבלה, ורופא בשם סלימאן הנוצרי, ורבים ודיע אל-חשוה, שהיה בעלים של תחנת דלק. אחיו אחרים. היו גם אחיות, רובן נוצריות מראמאללה סמעאן אל-חשוה היה שוטר, יעקוב בולוס (אבו וירושלים. מהן אני זוכר את עזיזה ועדלה. הרופאים ג‘ורג‘) היה סוחר בעל חנות, ובנו ג‘ורג‘ היה חייט היו גרים בבאר שבע והאחיות היו ישנות במעונות או גהץ. בביתם היה נמצא פעמון הכנסיה, שהיו בבית החולים. מצלצלים בו בכל יום ראשון ובחגים. למשפחת אבו ח‘ליל היתה חנות מספוא ושעורה. ח‘ליל עבד כשוטר, שני מסגדים היו בבאר שבע. האחד היה המסגד ובתו אנג‘יל היתה מורה. משפחת אל-תרk היו הגדול שבנו התורכים, והיה מכונה המסגד התורכי. בחלקם מורים בבתי ספר, וחלק מהם בעלי מכוניות. אני חושב שהוא נבנה בשנת 1906. המסגד השני נתרם מוח‘תאר הנוצרים היה אבו סעאד. למוסלמים היה ונבנה ע“י חאג‘ עיסא בסיסו. אני לא זוכר בדיוק מתי מוח‘תאר אחר בשם אל-חאג‘ עלי ג‘ראדה. צילום אוויר Aerial Photo 1946 ±π¥∂ u'« s� …—u� 1946

ב1936- היה מרד של הערבים נגד האנגלים. המורדים וכשהיינו שם נכנסו היהודים כדי לכבוש את באר הערבים תקפו את באר שבע במכוניות והשתלטו שבע. האנשים חשו בסכנה והבינו שהיהודים הולכים עליה. היו בעיר שניים או שלושה קצינים אנגלים, לכבוש את העיר, והתחילו להבריח את ילדיהם מחוץ בתחנת המשטרה הבריטית. שאר השוטרים והקצינים לה, למצרים ולחברון או לכפרים באזור. מצרים במחנה, בערך חמישים, היו ערבים פלסטינים תושבי נכנסה לבאר שבע והציבה בה מושל צבאי בשם חלמי העיר. ביניהם הסמלים שעבאן אבו עמר, עטייה ג‘מעה. החיילים הפלסטינים ששרתו בצבא האנגלי אל-סיד אל-מע‘רבי, דאווד אל-עג‘יל אבו סלימאן, הצטרפו לצבא המצרי. בלילה נכנסו היהודים והחלו עבד סאריס עבד אל-עטאונה, אל-חאג‘ מסלם אל- להפציץ את באר שבע ממטוסים, את הבתים ואת ריאטי ולוטפי אל-עכאוי עואישי, והקצינים שחאדה הרחובות. מטרתם היתה להפחיד את האנשים, כדי לאענאני, סעיד אל-עכא אבו סאלח, סאלם אבו שיצאו מהעיר. לצבא המצרי לא היה מטוסים, אך קבילה עזאמי, שעבאן דוויכ, אבו אל-וליד, חסן היה להם נשק, מרכזים ומחנות. המלחמה התחילה תואפח ופח‘רי אל-עתלי. בלילה בין הצבא המצרי והיהודים, ונמשכה בערך שבוע. ההפצצות היו בעיקר בלילה, הבית שלנו נהרס בשנת 1936 נכנסו המורדים לבאר שבע וירו על בהפצצה. ההתקפה היהודית הראשונה על באר שבע האנגלים. אחד מהם ברח ואת השני תפסו ליד היתה ממערב. בהתחלה הצבא המצרי ומגיני העיר המרכז והרגו אותו. מפקד המורדים באותו הזמן היה נצחו והבריחו את היהודים, והרגו מביניהם חיילים. עבד אל-חלים אל-שלף, ובין המורדים הבולטים היו כשהיהודים ברחו, הפלסטינים לקחו את מכוניותיהם אחמד אבו ג‘לדה מטאמון ועוד אחד בשם אלשיח‘. ונשקם. שמעתי שבמכוניות שלהם היו בננות ותפוחים. כולם היו מבוקשים ע“י האנגלים. המורדים לא רצו במערכה הזאת נפלו השאהידים חלמי ג‘מעה, מפקד את האנגלים ואת השלטון שלהם. הם ישבו בבאר הכוחות המצריים, שנלחם עם הצבא ונהרג, האשם שבע חצי שנה. עשו אז שביתה, העיר היתה סגורה, חסן אל-תרכמאני, עבד אל-דוסה, האשם אל-שוא, לא היתה אף חנות פתוחה והיה בלגן ואנרכיה. סלימאן אבו עישה, דאווד סלימאן אל-עג‘ילה, ואבי התושבים לא יכלו לסבול את הבלגן ואת השביתה השהידים, החאג‘ מפרג‘ אבו חסא. שנמשכה ששה חודשים בגלל המורדים. הם פנו לאדם בשם עארף אל-עארף, שהיו לו קשרים טובים עם היהודים חזרו אחרי פחות משבוע, הפציצו את באר האנגלים, ובקשו ממנו שהממשלה האנגלית תחזור שבע פעם נוספת, וכבשו אותה. האנשים יצאו מבתיהם ותפסיק את הבלגן. וכך חזר שלטון האנגלים לבאר אחרי ההפצצות, והשאירו את חפציהם בדירות. אלה שבע... בימי המרד היו תושבים בבאר שבע שעזרו שהיו להם מכוניות או גמלים העמיסו את החפצים למורדים. בעיר ידעו איפה הם, אבל אף אחד לא שלהם עליהם וברחו. חלק גדול ברח למצרים ועזה. הלשין עליהם או מסר אותם. מי שניסה לחזור ירו עליו. כשיצאו הערבים, היהודים נכנסו במהירות ולקחו את הבתים והעדרים. אחרי לפני המרד לא חיו בבאר שבע יהודים. בשנת 1938 בערך חודש או חודשיים חלק מהמשפחות ניסו בערך הם התחילו לבוא, לקנות אדמות מהערבים להשיג רשיונות כדי להכנס לעיר. המשפחה הראשונה ולגור. אנשים רבים מכרו אדמה ליהודים. הם קנו שניסתה לחזור ולעבוד בשוק בבאר שבע היתה את אדמות אבו אל-חמאם ובנו עליהן את התנחלות משפחת אל-טראבין. אני ביקרתי שוב בעיר שנה נבטים, וקנו את אדמות אלסר ובנו עליהן את בית אחרי כיבושה. ביום בו נכנעה באר שבע, באו ראשי אשל, וקנו את אדמות אל-חג‘ עלי שליד אבו סעיד. המשפחות והמוח‘תארים. ערכו פגישה בבית הספר הקשרים בין היהודים והערבים לפני הכיבוש היו של הבנים, ובאו חיילים וקצינים יהודים כדי לסדר מצוינים. היו לי חברים יהודים, אפרים ודני ואחרים, לגברים תעודות זהות. קראו למשפחות וצילמו אותם והייתי מבקר אותם תמיד. הייתי עובד על גמלים, בשביל התעודות. אחרי בערך שבועיים חזרו היהודים בתוך באר שבע ומחוצה לה. היינו מובילים חומרי ואיתם ארגז גדול מלא תעודות זהות. בניין: חצץ, זיפזיף, אבנים וחול. הייתי מוביל אותם לואדי כדי לסלול את כביש הואדי ולהרחיבו. היום אני דורש את אדמותי, אבל איש אינו מקשיב. לא היה לנו תיעוד ומסמכים הקשורים לאדמה כמו בשנת 1948, אני זוכר שזה היה בחודש ספטמבר רישום בטאבו. בימי האנגלים והתורכים הקושאן בתקופת הקציר, הלכנו אני והורי אל אדמתנו כדי נחשב לתיעוד מספיק בכדי להוכיח בעלות על לקצור אותה. האדמות שלנו היו מחוץ לבאר שבע, הקרקע. רק למעטים היה רישום בטאבו. ÃU(« …œUNý ©tMÝ ∑∏® W³OAŽ uÐ√ œuL×� bL×�

s�Š√ lO³½Ë qOK)«Ë dB* Âu( —bB½Ò UM� ÆÆÆdB�Ë …ežË »dŽ l³��« dO³Ð ÊU� ¨bFÐ U�Ë ±π≥µ ≠‰« s� d�c²Ð U½√ Æ5�U�b�«Ë ‚«uÝ_UÐ ‘ULI�« Ÿ«u½√ eOK$ô«Ë »dF�« 5Ð …—uŁ ÂuI²Ð ±π≥∂ ≠‰UÐ ¨eOK$« ÂÒUJŠË UM� ÆÆÆWŽ«—e�«Ë wý«u*« vKŽ 5A¹UŽ «u½U� VIM�« q¼√ vKŽ «ËdDO�ÐË «—UOÝ w� l³��« vKŽ »dF�« —«u¦�« «uL−NÐË Ê«u�M�« X½U� ÷—ô« w� ÆÆƉu�Ë ”bŽË dOFýË `L� Ÿ—e½ ÊU�Ë ¨eOK$« ◊U³{ ÀöŁ Ë√ 5MŁ« l³��UÐ ÊU� ¨l³��« dOÐ ÊU� ÷—√ ÁbMŽ ÊU� U� wK�«Ë ÆÆƉUłd�« s� d¦�√ qG²Að ◊U³C�«Ë d�U�F�« w�UÐ ¨W¹eOK$ô« WÞdAK� e�d� r¼bMŽ cšU¹Ë UNO� qG²A¹Ë UNŽ—e¹ ÆÆ5F� h�ý s� ÷—√ sLC¹ 5�Lš w�«uŠ w� ÊU� ¨WOMOD�K� »dŽ «u½U� e�d*UÐ ÆÆÆ÷—ô« s� W³�½ ¨©g¹ËUý® dLŽ uÐ√ ÊU³Fý rNM� l³��« q¼√ s� wÐdŽ wÞdý „«dð_« ÁuMÐ wK�« dO³J�« l�U'« ÆÆ5F�Uł w� ÊU� l³��UÐ r�UÝ ¨©jÐU{® `�U� uÐ√ UJF�« bOFÝ ¨©jÐU{® w½UMF�« …œU×ý ÆƱπ∞∂ WMÝ ÁuMÐ t½« sEÐ ¨w�d²�« l�U'« tOL�½ UM�Ë p¹Ëœ ÊU³Fý ¨©jÐU{ —U�Ë g¹ËUý ÊU�® w�«eŽ tKO³� uÐ√ ÆÆu�O�Ð v�OŽ ÃU(« tO� Ÿd³ðË ÁUMÐ wK�« l�Uł w� ÊU�Ë s�Š ¨©jÐU{® bO�u�« uÐ√ ¨©jÐU{ —U�Ë g¹ËUý ÊU�® Ʊπ≥∂ ≠‰« q³� sEÐ ¨ÁUMÐ U²M¹Ë j³C�UÐ d�c²�Ò g� U½« fÐ wÐdG*« bO��« WODŽÒ ¨©jÐU{® wK²F�« Íd�� ¨©jÐU{® ÕUHð U¼UMÐ wK�« WO�Oz— W�OM� w� ÊU� ÆÆfzUMJK� W³�M�UÐ Âö��« b³Ž ¨©g¹ËUý® ÊULOKÝ uÐ√ qO−F�« œËË«œ ¨ ©g¹ËUý® ÆÊUJ¹d�ö� t�OM�Ë ÆÆÆ×uł uÐ√ h�uÐ »uIF¹ ¨©g¹ËUý® W½ËUDF�« œ«uŽ uÐ√ ÊULOKÝ ¨©g¹ËUý® W½ËUDF�« ËbÐ ÊUJÝ w� ÊU� U� ÆÆƱπ∞∞ ≠‰« bFÐ U¼uMÐ l³��«dOÐ q� WODŽÒ ¨©wýU³½Ë«® W½ËUDF�« ÊULKÝ ¨©wýU³½Ë«® W½ËUDF�« »U¹œ +Ëœ bŠ«Ë qJ� «uDŽ√ eOK$ô« Uł√ U* fÐ ÆÆl³��UÐ dO¦� ¨©wýU³½Ë«® bLŠ aOA�« sЫ l½UB�« œULŠ ¨©wýU³½Ë«® lOЗ sÐ ÆÆ5BG�« uÐ√ tK�«b³Ž ÃU(« ÆÆÊËb³Ž uÐ√ WKzUŽ q¦� ÆÆ÷—√ f¹—UÝ b³Ž ¨©wýU³½Ë«® …uDŽ uÐ√ ¨©wýU³½Ë«® l½UB�« —uBM� ÊUŠd� ÃU(« ÆÆtFOЗ uÐ√ ÊULKÝ ÆÆl½UB�« ÍbLŠ ÆÆt½ËUDF�« ¨©g¹ËUý® wÞU¹d�« rÒÒ?K�� ÃU(« ¨©g¹ËUý® W½ËUDF�« b³Ž ÆÆÆÊuOKž uÐ√ ÊULOKÝ ÃU(« ÆÆÊUF¹dÝ uÐ√ d³ł ÆÆvO×¹ uÐ√ wA¹«dŽ ÍËUJF�« bOFÝ ¨©g¹ËUý® wA¹«dŽ ÍËUJF�« wHD� qO)« uÐ√ d�U½ ÃU(« ¨l½UB�« rO¼«dÐ≈ ÃU(« ÆÆ ÊUOKF�« sЫ ÆÆÆÆ©wýU³½Ë«® Ær¼dOžË uÐ√ dÐU� tLÝ« bŠ«Ë w� ÊU� ¨ vHA²�� w� ÊU� l³��UÐ ÊU� dÐU� ¨eOK$ô« ÂU¹√ s� „UM¼ ÷d2 qG²ý« ¨dO)« vKŽ «u?ÒÒ?�D¹ «Ë—U�Ë l³��« dOÐ vKŽ —«u¦�« qšœ ≥∂ ≠‰UÐ ÆœuNO�« «uLJ×¹Ò «u½U� w�U³�«Ë »dF�« rÒÒ?J×¹ VMł ÁuJ�� w½U¦�«Ë »d¼ rNM� bŠ«Ë ¨œË—U³�UÐ eOK$ù« ÆÆ…d�UM�«Ë ”bI�«Ë …ež s� «u½U� vHA²�*UÐ …dðU�b�« rOK(« b³Ž tLÝ« ÊU� UN²�Ë …—u¦�« bzU� ÆÁuK²�Ë e�d*« tLÝ« —u²�œË ¨ WK³Ž UNLÝ« …—u²�œ w� ÊU� d�c²Ð h�ý w� ÊU� UN�U¹√ s¹“—U³�« —«u¦�« s�Ë ¨fKÐU½ s� nKA�« ÊUL� w� ÊU� ÆÆÆdO¦� r¼dOžË œULŠË w×O�*« ÊULOKÝ ‰Ëb¼ ¨ aO��« tLÝ« bŠ«ËË Êu�UÞ s� ÁbKł uÐ√ bLŠ√ tLÝ« d�c²Ð ¨”bI�«Ë tK�« «— s� UO×O�� rN³Kž√Ë U{d2 ôË eOK$« r¼bÐ ÊU� U� —«u¦�« ÆeOK$ö� 5ÐuKD� «u½U� l³��UÐ 5M�UÝ «u½U� ¡U³Þô« ÆW�bŽË …e¹eŽ rNM� «uKLŽ ¨dNý√ XÝ l³��« dO³Ð —«u¦�« «ËbF� ÆeOK$« W�uJŠ Æ·dž rN�≈ ÊU� ¨vHA²�*UÐ «u�UM¹ «u½U� U{dL*«Ë W%U� 5�U�œ w� U� ¨…dJ�� X½U� bK³�« ¨»«d{≈ UN²�Ë s�Š W½uŠUÞ q¦� ¨ …dO¦� sŠUD� w� ÊU� l³��UÐ ·—UŽ tLÝ« h�A� bK³�« q¼√ tłuð U¼bFÐ Æv{u� X½U�Ë …—bI�« b³Ž ÃU(« ¨fOKN�« wKŽ ¨fOKN�« rO¼«dЫ ¨fOKN�« tM� «u³KÞË ¨eOK$ô« l� …bOł UN²�Ë t²�öŽ X½U� ¨·—UF�« dłUM� dO¦� w� ÊU� ÊUL�Ë r¼dOžË b³F�« uÐ√ ÃU(«Ë pO¼Ë ÆÆÆv{uH�« wN²Mð ÊUAŽ W¹eOK$ô« W�uJ(« lłdð t½≈ s�Š ¨ œ«R� aOA�« sÐ«Ë u�O��« s�Š aOA�« sЫ …d−M� q¦� «Ë—b� U� l³��« q¼« ÆÆÆl³��« vKŽ eOK$ô« W�uJŠ XFł— Æ Áuš√Ë tMÐ«Ë b�«Ë V³�Ð dNý√ XÝ dL²Ý« wK�« »«d{ù«Ë v{uH�« «uK?Lײ¹Ò ©…bM�u�® …dO¦� ‚œUM�Ë «uA�«Ò pMÐ tLÝ« pMÐ w� ÊU� Æ—«u¦�« ÆÆÆr¼dOžË fLý aOA�«Ë ¨uL(« nÝu¹ ÃU(« …bM�u� q¦� ¨—«u¦�« «ËbŽUÝ wK�« l³��« s� 5�ËUI� w� ÊU� …—u¦�« ÂU¹« q¦� …dO¦� Uł«d� UNO� ÊU� l³��« ÆÆÆ Uł«dJK� W³�M�UÐ ¨r¼u�ö¹ eOK$ô« «Ë—b� U� fÐ eOK$ö� 5ÐuKD� «u½U� ÆfOF�« uÐ√ ëd�Ë ÊUDKÝ ÊULOKÝ Ã«d� Æb�� Ë« rNMŽ d³šÒ «bŠ U� fÐ rN�dF²Ð X½U� bK³�« wý q� t½_ UNM� «uFKD¹ 5łU²×� «u½U� U� bK³�« q¼√ wMF¹ XKG²ý«Ë È—UB½ ÆÆÆÆ WO×O�� l�Ë eOK$ô« l� XKG²ý« U½√ ¡UFЗ√ Âu¹ q� ÊuJ¹ ÊU� wK�« ‚u��UÐ W�UšË ÆÆUNO� ÊU� ÆÆdO³� r¼œbŽ ÊU� l³��UÐ WO×O�*« ¨œuN¹ l� ÊUL� qOK)« ¨© ö¹«® ‘dý— Â√ s� ”U½Ë —U&Ò tOKŽ «u−O¹ «u½U�Ë «u½U�Ë l³��« «uK²×¹ Õ«— œuNO�« t½≈ 5�—UŽ «u½U� wK�« ”UM�« Ëd²Ð WKzUŽ q¦� ¨qGý dO¦� r¼bMŽË dO¦� ¡UOMž« «u½U� dB� vKŽ l³��« «dÐÒ r¼œôË√ «uÐdN¹ «Ë—U� dD)UÐ 5ÝUŠ ¨dO¦� w{«—√ pK0Ë l³��« dOÐ ÊUJÝ s� W*e�« «c¼ ¨ Í“dD�« ÆW³¹d� Èd� Ë√ qOK)«Ë Â√ ÃËeðÒ Õ«— s¹bFÐ ¨s¹b�Ë UNM� nKšÒ U� bFÐ t²łË“ XðU� tLÝ« ÍdJ�Ž r�UŠ UNO� XMOŽË l³��« vKŽ XKšœ dB� WKzUŽ Æ5KHÞ tM� b�ËË W¹—bMJÝô« s� W¹dB� …√d�« ¨bFÝ« eOK$ô« l� «u½U� wK�« WOMOD�KH�« dJ�F�« ¨WFLł wLKŠ ÊUL�ÆÆÆw{«—√ dO²�Ë s¹eMÐ WD×� r¼bMŽ ÊU� Í“dD�« ÆÍdB*« gO'« l� «Ë—U� Áuš√Ë ¨W�uJ(« w� nþu� ÊU� Í“dD�« qOKš tLÝ« h�ý vKŽ «—UOÞ s� qÐUM� «uÐdC¹ «Ë—U�Ë œuNO�« qšœ qOK�UÐ ÊU� ¨tðuš«Ë Í“dD�« tK�«UDŽ ÆÆÆ„dLł jÐU{ ÊU� qO�Ð ”UM�« n¹u�ð rN�b¼ ÊU� ¨Ÿ—«uA�« vKŽË uO³�« vKŽ ¨l³��« Èdš√ WKzUŽ Æ…—–Ë dOFýË `L� «uFO³¹Ë 5�U�œ r¼bMŽ Æl³��« s� «uFKD¹ ÊUAŽ Áuš√ ¨s¹eMÐ WD×� q?ÒÒ?GA¹ ÊU� ¨…uA(« l¹œË WKzUŽ w¼ «uJK1 «u½U� fÐ «—UOÞ pK1 ÊU� U� ÍdB*« gO'« ÆfO�uÐ ÊU� …uA(« ÊUFLÝ qOK�UÐ »d(« —U� ÆÆ «dJ�F�Ë e�d� ÁbMŽ ÊU�Ë ¨ÕöÝ ¨ u½UŠ ÁbMŽË dłUð ÊU� ¨Ã—uł uÐ√ ≠f�uÐ »uIF¹ WKzUŽ dL²Ý« q�U� Ÿu³Ý√ w�«uŠ ¨œuNO�«Ë ÍdB*« gO'« 5Ð œułu� ÊU� r¼—«œ w� ¨ ◊UOšÒ Ë« włuJ� ÊU� ×uł tMЫ ¨qOK�UÐ d¦�√ X½U� qÐUMI�«Ë nBI�« fÐ ¨l³��UÐ »d(« WKzUŽ ÆœUOŽô« w�Ë bŠ√ Âu¹ q� ÊdÐ wK�« W�OMJ�« ”dł ÍœuN¹ Âu−¼ ‰Ë√ ÆÆÆXO³�« b¼ËÒ WK³M� XÐd{ ÆÆÆÆ UMŠ≈ UM²OÐ nKŽ ÊU�œ ÁbMŽ ÊU� ¨qOKš uÐ√ WKzUŽ Èdš« WO×O�� ÍdB*« gO'« Í«b³�« w� ¨ WOÐdG�« WN'« s� ÊU� l³��« vKŽ ÆWLKF� qO$√ t²MÐË tÞdA�UÐ qG²A¹ ÊU� qOKš ¨dOFýË U* ¨d�U�Ž rNM� «uK²�Ë œuNO�« «ËœdýËÒ «ËdB²½« 5�ËUI*«Ë «u½U� rNM� r��Ë ”—«b� 5LKF� rNM� r�� ∫ „d²�« WKzUŽ t½≈ XFLÝË rNŠöÝË rNð«—UOÝ WOMOD�KH�« cš√ ¨œuNO�« »d¼ l³��UÐ t½_ÆÆÆWO×O�*« —U²�� ¨œUFÝ uÐ√ WKzUŽ ÆÆÆ «—UOÝ «uJK1 wLKŠ bNA²Ý« »d(« ÍUNÐ ÆÆÆÕUHðË “u� rNð«—UO�Ð w� ÊU� wKŽ ÃU(« tLÝ« ÂöÝû� —U²��Ë WO×O�LK� —U²�� w� ÊU� dJ�F�« l� »—U×¹ ÊU� ¨5¹dB*« d�U�F�« fOz— WFLł Æ…œ«dł bOFÝ ¨bNA²Ý« ©g¹ËUý® w½UL�d²�« s�Š rýU¼ ÆÆÆq²I½«Ë WÝ—b�Ë 5MÐ WÝ—b� ¨ UO�uJŠ 5²Ý—b� w� ÊU� l³��UÐ bONA�« ¨Áœu��« b³Ž bONA�« ¨ÃuKBŽ dO³Ð bNA²Ý« bO��« wKŽ ö¦� UNO� «uÝ—b¹ l³��« ×Uš s� »öÞ «u−O¹ «u½U�Ë ¨ UMÐ uÐ«Ë WKO−F�« ÊULOKÝ œËË«œ ¨tAOŽ uЫ ÊULOKÝ ¨«uA�« rýU¼ WKO³� q¦� …—ËU−� qzU³� s�Ë © ö¹«® ‘dý— Â√ W¹d� s� Î ÆÆÆ UBŠ uЫ ÃdH�Ò ÃU(« ¡«bNA�« ÆÆÆÆÂöE�«Ò ¨ 5Ыd²�« ¨ W�“«eF�« ¨dB� œËbŠ vKŽ wK�« U¼UO²�« …d�Ò ÊUL� l³��« «uHB� ¨Ÿu³Ý√ s� q�√ bFÐ œuNO�« «uFł— ”UM�« X½U� wK�« WO�uBš ”—«b� w� ÊU� ÊUL� fÐ «u�dðË nBI�« bFÐ UNðuOÐ s� XFKÞ ”UM�« ÆÆÆU¼uK²Š«Ë fLš Ë√ lЗ√ w�«uŠ w� ÊU� ¨rNO� rKF²ð ÊUAŽ l�bð ‰ULłË «—UOÝ ÁbMŽ ÊU� wK�« ¨rNðuOÐ qš«œ rNðUłUŠ qOLł aOA�« ¨u�O�Ð wKŽ aOAK� 5FÐUð WO�uBš ”—«b� »d¼ dO³� r�� ÆÆÆ«uÐdN¹Ë rNOKŽ ÷«dž√ «uKL×¹Ò «u½U� Æ»UÒÒ?²J�« rNLÝ« ÊU� WO�uB)« ”—«b*« Ær¼dOžË ÆÆ „d²�« wK�« ÆÆÆl³��« vKŽ pO¼ bFÐ lł— «bŠ U� ÆÆÆ…ežË dB� vKŽ ¨5LKF*« «dAŽ w� ÊU�Ë wLKŽË wÐœ√ «uÝ—b¹Ò «u½U� WŽd�Ð œuNO�« qšœ »dF�« «uFKÞ U* ÆÆÁu�D¹ «u½U� lłdÐ ÁbÐÒ wK�«Ë Íœ«bŽ≈Ë wz«b²Ð« rOKFð fÐ X½U� l³��UÐ ”—«b*« Æ»«Ëb�«Ë uO³�« «Ëcš√Ë rOKFð qLJ¹ ÁbÐ wK�«Ë ÆÆ ÁežÒ vKŽ ÕËd¹ ÊU� Íu½UŁ rKF²¹ vKŽ qB% t½≈ özUF�« iFÐ X�ËUŠ s¹dNý Ë√ dNý wý bFÐ q¼_« q� g� ÆÆÆdB0 d?¼“_« l�Uł vKŽ ÕËd¹ ÊU� w�UŽ lłdð X�ËUŠ WKzUŽ ‰Ë√ ÆÆl³��« vKŽ qšbð ÊUAŽ `¹—UBð Æw�U*« l{u�« V�Š ÆÆdB0 Ë√ ÁeGÐÒ r¼œôË√ «uLKF¹ «u½U� —“Ë XFł— U½√ ÆÆ5ЫdD�« WKzUŽ X½U� l³��« ‚u�Ð qG²Að Î U³¹dIð ≥∏ ≠‰« WM�Ð ¨…—u¦�« q³� œuN¹ w� ÊU� U� l³��« dO³Ð ÆUN�ö²Š« s� WM�Ð bFÐ l³��« dO¦� ¨«uMJ�¹Ë »dF�« s� w{«—√ «Ëd²A¹Ë œuNO�« «u−O¹ «Ë—U� ÆÆdOðU�*«Ë d¹UAF�« ŒuOý «uł√ ÆÆÆl³��« UMLKÝÒ tO� wK�« ÂuO�« «uMÐË ÂUL(« uÐ√ ÷—√ œuNO�« «Ëdý ¨œuNOK� w{«—√ XŽUÐ ”U½ «Ë—U�Ë œuN¹ ◊U³{Ë d�U�Ž «uł√Ë ¨5M³�« WÝ—b0 «uFL²ł« UNOKŽ «uMÐË d��« WÒ?O½UÒ?Ðu� «ËdýË ¨rOðU³½ WMÞu²�� UNOKŽ ÆÆ W²KzUŽË ÊULOKÝ vKŽ «ËœUM¹ ö¦� ÆÆ U¹u¼ UMOKŽ «uŽ“u¹ W�öŽ ÆbOFÝ uÐ√ bMŽ wKŽe)« w{«—√ vKŽ «uMÐË ¨qA¹≈ XOÐ «uł√ 5Žu³Ý√ wý bFÐ ÆÆ U¹u¼ rN�uKLF¹ ÊUAŽ r¼Ë—uB¹ ÍbMŽ ÊU� U½√ ¨…“U²2 X½U� ‰ö²Šô« q³� »dF�«Ë œuNO�« X½U� U¹uN�« ÆÆÆ U¹u¼ ÊUOK� dO³� ‚ËbM� rNF�Ë œuNO�« ÆÎ U1«œ r¼—Ë“√ XM�Ë r¼dOžË w½«œË .«d�« ¨œuN¹ »U×�« ƉUłdK� fÐ q?LŠ√Ò ¨l³��« ×UšË l³��UÐ ‰UL'« vKŽ qG²ý√ XM� U½√ ¨q�—Ë —U−Š ¨’UB(« ¨WLB(« ¨©XO³K� ¡UMÐ œ«u�® U²Ýd� ÊU� U� UMŠ≈ ÆÆÆ l�UÝ «bŠ U� fÐ w{—QÐ V�UDÐ U½√ ÂuOK� «uFÝu¹ ÊUAŽË Íœ«uK� o¹dÞ wM³½ ÊUAŽ Íœ«u�« vKŽ rNKI½√Ë WOLÝ— WOJK� w� ÊU� U� tÒ?½_ ÆÆ÷—ú� ‚«—Ë√Ë UðU³Ł≈ UMF� ÆÍœ«u�« o¹dÞ ·d²F� ÊU� „«dð_«Ë eOK$ô« ÂU¹√ vKŽ ¨©uÐUÞ® w{«—ú� wK¼√Ë U½√ UMOł√ ¨œUB(« …d²� X½U� UN²�Ë d�c²Ð ¨¥∏ ≠‰« w� t�≈ 5F� h�ý tÒ?½≈ X³¦²Ð wK�« ©ÊUýu�® W�—Ë w� tÒ?½≈ tOKŽ UM{—√ ¨‰uK¹√ ‹ d³L²³Ý dNý ÊU� ¨U¼bB×½ ÊUAŽ UM{—√ vKŽ ÍU¼ ÆÆœuNý w� ÊuJÐ t�—u�« ÍU¼ vKŽË 5F� ÊUJ� w� ÷—√ «uK²×¹ ÊUAŽ œuNO�« qšœ ÷—ôUÐ UMŠ«Ë ¨l³��« «dÐÒ X½U� ÆuÐUÞ rNF� ÊU� wK�« qzö� ÆÆÆ U³Ł≈ d³²Fð X½U� Æl³��« The Battle that Began in ‘48 ±π¥∏ – w� √bÐ Íc�« Ÿ«dB�« ¥∏≠· ÏÁ‰˘ ˜·‡Ó‰ עד 1948 שימש המסגד בעיר Until 1948 the mosque in the העתיקה כמסגד לכל דבר, אולם old city was used as a mosque w� b−�*« qLF²Ý« ±π¥∏ ÂUF�« v²Š עם סיום המלחמה החלו להתקיים »�for all intents and purposes, but qJAÐ b−�L� W1bI�« …bK³ בו פעילויות ציבוריות. �with the end of the war public Ÿdý »d(« ¡UN²½« l� ULMOÐ ¨oKD activities began to be held there. ÆtO� W¹dO¼ULł UO�UF� ¡«dłSÐ לאחר מלחמת השחרור עזבו Following the War of Indepen- w� «cJ¼® d¹dײ�« »dŠ bFÐ תושביה המוסלמים של באר שבע dence the Muslim residents of l³��« d¾Ð ÊUJÝ —œUž ©—bB*« את העיר, והמסגד שנותר שומם Beer Sheva left the city, and נמסר לחזקתה של העיריה. »*�the desolate mosque was trans- qþ Íc�« b−�*«Ë ¨WM¹b*« ÊuLK ferred to the ownership of the ÆW¹bK³�« W¹U�Ë v�« rKÝÒ ÎU¹ËUš משנת 1953 משמש המבנה כמוזיאון �municipality. Since 1953 the nײL� vM³*« qLF²�¹ ±πµ≥ cM המוחזק ומנוהל על ידי העיריה. %structure has been used as a mu- ÆW¹bK³�« …—«œ≈Ë W¹U�Ë X seum maintained and managed בשנת 1974 קיימו המוסלמים את �ö� ÊuLK�*« ÂU�√ ±π∑¥ ÂUŽ w… תפילת יום השישי במסגד, כאות by the municipality. In 1974 the …uD�� ¨b−�*« w� WFL'« מחאה על סגירתו. Muslims held Friday prayers at the mosque in an act of protest Æt�öž≈ vKŽ ÃU−²Š« בשנת 1987 הוכרז כמוזיאון באופן �against its closure. In 1987 the qJAÐ ÎUHײ� tMŽ sKŽ√ ±π∏∑ ÂUŽ w רשמי בהתאם לחוק המוזיאונים. —museum was formally declared a ÆnŠU²*« Êu½UI� UI³ÞÎ wLÝ גם בשנת 1997 קיימה קבוצה גדולה museum in accordance with the Museum Law. In 1997, again, a WŽuL−� X�U�√ ¨ÎUC¹√ ±ππ∑ ÂUŽ w� של מוסלמים את תפילת יום הששי �WFL'« …ö� 5LK�*« s� …dO³ במסגד, העיריה התנגדה בתוקף large group of Muslims …bAÐÒ W¹bK³�« X{—UŽË ¨b−�*« w� לקיום התפילה, למרות שהמשטרה אישרה את קיומה. ≈�WÞdA�« Ê√ rž— ¨…öB�« W�U Æp�cÐ XBš—Ò ÌÈÓÏÒÂÓ‰ ÈίˆÏ ˘Ó˘È „‚ÒÓ‰ ∫ÚÈˆÓ ˆ“‚· ∫¯„Ò‰Ï ÔÂÈÚ¯ ˆ ‚· ‰ÏÚ‰ ÌÈÓÏÒÂÓ‰ ȂȈÏ Ú·˘≠¯‡· ˙ÈȯÈÚ ÔÈ· ω˙Ó˘ ͯ‡‰ ˜·‡Ó‰ ˙¯‚ÒÓ· ƉÏÈÙ˙“ ̘ÓÎ ‡Ï ͇ ¨ÌÈÓÏÒÂÓÏ È˙¯·Á È˙·¯˙ ÊίÓÎ ÏÚÙÈ ‰˜È˙Ú‰ ¯ÈÚ· „‚ÒÓ‰ ÏÎÓ ÌÈÓÏÒÂÓ Ï˘ ÊίÓÏ ÍÙ‰È Ì˜Ӊ ÆÌ„ ‰Ù ÍÙ˘ÈÈ ∫¯È‰ÊÓ ¯˜Â· Èχ ÆÌÂÈ ∂∞ ÍÂ˙ ·È˘‰Ï ÌȯÂÓ‡ ÌÈ„„ˆ‰ ÂÈȉ „‚ÒÓΠ̘ӷ ˘Ó˙˘‰Ï ÂÏ ÌÈ˙Â Âȉ¢ ∫ÌÈÓÏÒÂÓ ÌÈӯ‚ Æ¢Ú·˘ ¯‡· ˙‡ ÌÈ„·‡Ó ÂÁ‡ ÆÌÏÂÚ‰ ¢¯˙ÂÈ ÌÈˆÂ¯Ó ÈÂÏ ·˜ÚÈ ˙‡Ó ≤±≠±≠≤∞∞µ ·‚‰≠ÏÎ ÔÂÓ˜Ӊ

בג“צ דן בשבוע שעבר בעתירה שהגישו ארגונים, בפני בג“צ. יש לנו 60 יום כדי להשיב להצעה, וכך מוסלמים נגד עיריית באר-שבע על כוונתה להפוך אכן נעשה . את המסגד בעיר העתיקה למוזיאון, והציע כי המסגר ייועד לצרכי האוכלוסייה המוסלמית באזור, וישמש ‰˜¯· ÒÓ‰ ÏÚ‚„ כמרכז תרבותי חברתי, למעט לצרכי תפילה, בג“צ הקרב על המסגד החל באוגוסט 2002 האגודה לסיוע ררש מהצדדים לבדוק את ההצעה ולגבש את עמדתם לבדואים יחד עם ארגונים מוסלמים אחרים, עתרו בתוך 60 יום, ההצעה התקבלה בסיפוק בקרב לבג“צ בבקשה להודות לעיריה ולמשרדי הממשלה נציגי הארגונים המוסלמים, כאשר מנגד מתכוונים הממונים לאפשר למוסלמים להתפלל במבנה ולבטל ארגונים יהודים להיאבק ברעיון, עו“ד מוראד את התוכנית להפוך אות חלק ממוזיאון הנגב. אל-סאנע, בא כוחה של האגורה לסיוע ולהגנה על נוכח מורכבות הנושא ונגיעתו למכלול היבטים זכויות הבדואים בישראל, הנמנית על העותרים, אמר בכללם דתיים, לאומיים, ביטחוניים תקציביים בתגובה להחלטת הביניים ”אנחנו מרוצים, אבל לו תרבותיים ועוד סברו המשיבים העיריה היו נותנים לנו להשתמש במקום כמסגר, היינו עור ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר) כי ראוי לערך יותר שבעי רצון. יש התקדמות מסוימת, נגיש את בחינה מקיפה של הנושא והשלכותיו על-ירי עמדתנו, עדיין לא החלטנו“. ועדה בינמשרדית מקצועית אשר תגבש את מיר לאחר שנודע על ההצעה של בית המשפט המלצותיה בעניין, ותגיש אותן לבית המשפט. העליון כיבס אלי בוקר, לשעבר סגן ראש העיריה העיריה ומשרדי הממשלה הרלבנטיים נעזרו ומי שמוביל את המאבק נגד הפיכת המבנה למסגר, בתצהירים של אנשי השב“כ שהתנגדו נחרצות מסיבת עיתונאים ובה כינה את ההצעה: ”החלטה לשימוש המבנה כמסגד תפילה למוסלמים. חמורה“. בוקר אף הזהיר: ”אבי יודע שיישפך פה בכיר בשב“כ חתם בזמנו על תצהיר בו כתב בין דם, ואנחנו רוצים למנוע זאת“. לעצם היוזמה- השאר: ”מתן אפשרות לגורמים אסלאמיים להשתלט הצעה להפוך את המסגד למרכז קהילתי-חברתי, בדרך זו או אחרת על מבנה המסגר בבאר-שבע תביא אמר בוקרי ”יש לנו תחושה שהבדואים מנהלים במרוצת הזמן לתוצאות שליליות כגון הסתה נגר מאבק איריאולוגי ולאט-לאט הם משתלטים המרינה, הכרוכה בשנאה וליבוי יצרים, ואף בסכנה עלינו. בית המשפט מנותק מתושבי באר-שבע. אין לאגירת אמצעי לחימה ולתוצאות של רצון להשתלט ספק שהבדואים יתפללו והמקום יהפוך למרכז של על שטחים נוספים בסביבה“.בפברואר 1002 מינה המוסלמים שיגיעו מכל העולם. אנחנו מאברים את ראש הממשלה ועדה, בראשותו של מזכיר הממשלה באר-שבע והנגב“. ח“כ יעקב מרגי מש“ס, שהופיע ישראל מימון, וזו הגישה את המלצותיה כעבור במסיבת העיתונאים עם חברי המועצה אנרי אוזן שמונה חוד שים. בין ההמלצות: ”אין לשנות את וזכריה אוהב-שלום, הבהיר כי יגיש הצעה לסדר ייעודו הנוכחי של המבנה לייעוד שהיה קיים לפני בכנסת שתדון בנושא. מרגי; ”זה כמו ארם שחולה למעלה מ50- שנה, ואין להחזיר את המבנה לשימוש בכל המחלות וממשיכים לדקור אותו. זה המסמר כמקום תפילה“. האחרון בארון של באר-שבע, וזה חמור ומסוכן“. בעיריה קיבלו אז את המסקנות של הוועדה אוזן ואוהב-שלום האשימו את העיריה באוזלת יד בסיפוק וציפו שבג“צ יכריע לטובתם. מנגד, והגישו הצעה לסדר לכנס את מליאת המועצה באופן הארגונים המוסלמים המשיכו להמשיך במאבק. דחוף כדי לדון בהתפתחויות האחרונות. בעיריית בשבוע שעבר, כאמור, נתן בג“צ החלטת ביניים, באר-שבע מנסים להמעיט מעצם החלטת הביניים. לפני ההחלטה הסופית שאמורה להתקבל בחודשים דובר העיריה מסר בתגובה כי ”הנושא תלוי ועומד הקרובים. 5LK�*« UłUO²Š« W�b) b−�*« ∫UOKF�« ‰bF�« WLJ×�

Õ«d²�« UOKF�« ‰bF�« WLJ×� XŠdÞ ¨5LK�*« wK¦2 5ÐË l³��« d¾Ð W¹bKÐ 5Ð dz«b�« q¹uD�« Ÿ«dB�« —UÞ≈ w� Æ…œU³Ž ÊUJL� fO� sJ�˨5LK�LK� wŽUL²ł« w�UIŁ e�dL� W1bI�« …bK³�« w� b−�*« `²H¹ ∫W¹u�ð v�≈ ÊUJ*« ‰uײOÝÆUM¼ Âœ pH�¹ ·uÝ¢ ∫—c×¹ d�uÐ wK¹≈ ÆU�u¹Î ∂∞ ‰öš œdÐÒ ÊU�dD�« ÂbI²¹ Ê√ ÷d²H*« s� Æ¢l³��« d¾Ð d��MÝ Ær�UF�« q� s� 5LK�LK� e�d� Æå«—ËdÝÎ d¦�√ UMJ�Ò b−�L� ÊUJ*« «b�²ÝUÐ UM� «u×LÝ u�ò ∫WO�öÝ≈ ◊UÝË√

≤∞∞µ‹±‹≤± VIM�« u� ≠WOK;« WHO×B�« wHO� »uIF¹ s�

ÆåqFHMÝ «cJ¼Ë¨Õ«d²�ô« vKŽ œdK� ”UL²�« w� ¨ÂdBM*« Ÿu³Ý_« ¨UOKF�« ‰bF�« WLJ×� dE½ UN²O½ vKŽ l³��« d¾Ð W¹bKÐ b{ WO�öÝ≈ ULEM� tÐ X�bIð b−�*« vKŽ W�dF*« XŠd²�«Ë ¨nײ� v�≈ W1bI�« …bK³�« w� œułu*« b−�*« q¹u% WOFLł X�bIð U�bMŽ ≤∞∞≤ »¬ w� b−�*« vKŽ W�dF*« √bÐ Âb�²�¹Ë ¨WIDM*UÐ 5LK�*« ÊUJ��« UłUO²Šô b−�*« QON¹Ò Ê√ ¨Èdš√ WO�öÝ≈ ULOEMð l� Ëb³�« ‚uIŠ sŽ ŸU�b�«Ë …b½U�*« WLJ;« X³�UÞË Æ…öB�« «bŽ U� ¨wŽUL²ł« w�UIŁ e�dL� v�≈ d�√ —«b�≈ tO� VKDð UOKF�« ‰bF�« WLJ×� v�≈ ”UL²�UÐ ÆÎU�u¹ 5²Ý ‰öš ULNOH�u� …—uKÐË Õ«d²�ô« WÝ«—œ 5�dD�« 5LK�LK� ÕUL��UÐ ¨W�öF�« «– W�uJ(« «—«“ËË W¹bK³�« ULMOÐ ¨U{dÐ Õ«d²�ô« WO�öÝù« ULEM*« uK¦2 q³Ið b�Ë nײ� s� ¡eł v�≈ tK¹uײ� jOD�²�« ¡UG�≈Ë vM³*« w� …öB�UÐ ¨l½UB�« œ«d� w�U;« Æ…dJH�« WЗU×� W¹œuNO�« ULEM*« Âe²Fð ÆVIM�« ¨qOz«dÝ« w� Ëb³�« ‚uIŠ sŽ ŸU�b�« WOFLł sŽ q�u*« UNM� «—U³²Žô« s� WKL−?Ð t²K�Ë Ÿu{u*« «bOIFð dŁ≈ ∫wDÝu�« —«dI�« vKŽ tKF� œ— w� ‰U� ¨”UL²�ô« w�bI� s� √— ¨U¼dOžË WO�UI¦�«Ë W¹œU*«Ë WOM�_«Ë WO�uI�«Ë WOM¹b�« b−�L� ÊUJ*« ‰ULF²Ý« UM� «uŠUð√ u� sJ� ÆÊË—Ëd�� s×½¢ t½√¨U¼œ— ‰öš s� ¨Ÿu{u*UÐ W�öF�« «– «—«“u�«Ë W¹bK³�« —dI½ r� ¨UMH�u� ÷dFMÝ ¨U� ÂbIð „UM¼ ÆΫ—ËdÝ d¦�√ UMJ�Ò WDÝ«uÐ tðUÞUIÝ≈Ë Ÿu{uLK� q�Uý h×� ¡«dł≈ d¹b'« s� Æ¢bFÐ UN�bIðË Ÿu{u*« ‰uŠ UO�uð —uK³ð WOMN� W¹—«“Ë WM' wK¹≈ bIŽ ¨UOKF�« ‰bF�« WLJ×� Õ«d²�« W�dF� bFÐ «—u�ËÎ ÆWLJ×LK� b{ ‰UCM�« œuI¹ s�Ë ÎUIÐUÝ W¹bK³�« fOz— VzU½ ¨d�uÐ ‰Uł— ÊUOÐ vKŽ W�öF�« «– «—«“u�«Ë W¹bK³�« bM²Ý« tO� n�Ë ÎUO�U×� Ϋd9R� bIŽ ¨b−�� v�« vM³*« q¹u% b−�L� vM³*« ‰ULF²Ý« lÞU� qJAÐ «u{—UŽ s¹c�« «dÐU�*« t½√ rKŽ√ U½√¢ ∫özU�Î d�uÐ —cŠ b�Ë ¨¢dODš Õ«d²�«¢ ∫Õ«d²�ô« Æ5LK�LK� …öBK� Õ«d²�ô«Ø…—œU³*« sŽË Æ¢p�– lM� b¹d½ s×½Ë ¨Âœ UM¼ pH�OÝ ÊUOÐ vKŽ tMOŠ w� l�Ë «dÐU�*« w� Èu²�*« w�UŽ nþu� ∫d�uÐ ‰U� wŽUL²ł« ÍdO¼ULł e�d� v�≈ b−�*« q¹uײ� …dDO�K� WO�öÝ≈ ◊UÝË_ WO½UJ�≈ ¡UDŽ≈¢ ∫tO� V²� wDš Ϋb¹Ë— Ϋb¹Ë—Ë włu�u¹b¹« ‰UCMÐ Êu�uI¹ Ëb³�« Ê√ —uFý UM¹b�¢ l� ÍœR²Ý l³��« d¾Ð w� b−�*« W¹UMÐ vKŽ ÈdšQÐ Ë√ WI¹dDÐ ô Æl³��« d¾Ð ÊUJÝ sŽ WKBHM� WLJ;« ÆUMOKŽ ÊËdDO�¹ Íc�« ¨W�Ëb�« b{ i¹dײ�« q¦� WO³KÝ ZzU²½ v�≈ X�u�« —Ëd� Ϋe�d� ÊUJ*« `³BOÝË ÊuKB¹Ò ·uÝ Ëb³�« Ê√ ÍbMŽ pý ÆÕö��« lLł …—uDšË ¨ez«dGK� ÎU−OłQðË WO¼«d� sLC²¹ Æ¢VIM�«Ë l³��« d¾Ð bIH½ s×½ ÆUO½b�« q� s� ÊuðQ¹ 5LK�LK� w� WO�U{≈ oÞUM� vKŽ …dDO��« w� W³ž— v�≈ ÍœR²ÝË w� „—Uý Íc�« ¨¢”Uý¢ s� wł—U� »uIF¹ X�OMJ�« uCŽ WÝUzdÐ WM' W�uJ(« fOz— s?OŽÒ ≤∞∞± ◊U³ý w� åÆWIDM*« n¼Ë√ U¹—Uš“Ë Ê“Ë√ Íd½√ W¹bK³�« ÍuCŽ l� w�U×B�« d9R*« bFÐ UNðUO�uð l�dÐ X�U� ¨ÊuLO� qz«d�¹ W�uJ(« dOðdJÝ X�OMJ�« w� ö−F²��Î ÎUŠ«d²�« ÂbIOÝ t½QÐ `{Ë√ ¨Âu�Uý – WO�U(« W¹UG�« d?OOG²�Ò ô¢ ∫ UO�u²�« 5Ð s� ÆdNý√ WO½ULŁ qJÐ ÎUC¹d� ÎU½U�½≈ t³A¹ d�_«¢ ∫wł—U� ÆŸu{u*« Y׳� …œUŽù ôË ÆÎU�UŽ µ∞ s� d¦�√ q³� WLzU� X½U� W¹UG� vM³LK� w� dOš_« —UL�*« u¼ «c¼¨tMFDÐ ÊËdL²�� r¼Ë ÷«d�_« Æ¢…ö� ÊUJL� vM³*« ‰ULF²Ý« n¼Ë√Ë Ê“Ë√ rNð« b�Ë Æ¢dODšË ¡wÝ «c¼ ¨l³��« d¾Ð gF½ U{dÐ WM−K�« UO�uð tMOŠ w� «uIKð W¹bK³�« w� Êu�ËR�*« ŸUL²ł« bIF� qłUŽ Õ«d²�UÐ «u�bIðË e−F�UÐ W¹bK³�« Âu�Uý qÐUI*« w�Ë ÆrN(UB� Ÿu{u*« WLJ;« r�% Ê√ «uF�uðË d¾Ð W¹bKÐ w� Æ…dOš_« «—uD²�« Y׳� W¹bK³�« fK−* ¡Í—UÞ Æ‰UCM�UÐ WO�öÝù« ULOEM²�« dL²Ý« ÊU�KÐ oÞUM�U� ÆX�R*« —«dI�« …QÞË s� qOKI²�« Êu�ËU×¹ l³��« ¨ÎU²�R� Ϋ—«d� UOKF�« WLJ;« —b�√ ¨d�– UL� ¨w{U*« Ÿu³Ýô« ∫özU�Î œU�√ W¹bK³�« ÆW�œUI�« dNý_« w� Á—Ëb� ÷d²H*« wzUNM�« —«dI�« q³� ÎU�u¹ ∂∞ UM�U�√ ÆUOKF�« WLJ;« ÂU�√ Y׳�« bO� ‰«“ ô Ÿu{u*«ò ∫ ÂÈ˙ÂÓ„‡· ÌÈÏ‚ ÂÁ‡ ·‚·“ Ìȇ„·‰ Ï˘ ˙ȯÂÙ҇Ȅ‰ ˙‰ʉ” ‰ÚÈ·¯Â·‡ ‡ÙÒ ÏÂÏÒÓ‰ ≠˙‚‰˙‰ ÈÚ„ÓÏ ‰˜ÏÁÓ· È˘ ¯‡Â˙ ˙¯‚ÒÓ· ¯˜ÁÓ ˙„Â·Ú ÏÚ ÒÒÂ·Ó ÆÚ·˘ ¯‡· ˙ËÈÒ¯·È‡ ¨‰È‚ÂÏÂÙ¯˙‡Ï

”אבי היה יושב ושותה קפה והיינו מדברים, הייתי באדמת המקור ממנה נעקרו והמסמלת עבורם יותר מאיץ בו, בוא נעשה ריצוף לחדר. היה אומר- לא מכל את חייהם בעבר. את הביקורים הם עורכים ,לא לא רוצים לבנות באדמות האנשים. זוהי אינה בעיקר בימי האביב באירועים מיוחדים וביום אדמתנו ואיננו רוצים. אנחנו לא קשורים לאדמה העצמאות הישראלי המהווה את יום הנכבה עבורם. הזו, אנחנו לא יכולים להישאר פה על אדמות אחרים. הביקורים מלווים בהסברים מפורטים אודות אורח אלו אדמות לא שלנו. לא קנינו אותה. אנחנו רוצים החיים אותו נהגו לקיים במקום הזה ומה שנותר את האדמות שלנו עליהם חיינו מאות שנים, דורות ממנו היום מהווה תזכורת עבור ילדיהם לחייהם על גבי דורות, אבותינו סבינו וסבי סבינו חיו עליהם הקודמים. מאות שנים“.(נורי אלעוקבי). כך על מנת להעניק לגיטימציה לשאיפותיהם מצבם של הבדואים בנגב מורכב. כמחציתם [75,000] העתידיות, מהווה שאיפת ”החזרה“ מרכיב מרכזי חיים ביישובי קבע הכוללים שירותים בסיסיים כמו בהבניית הזיכרון הקולקטיבי שלהם. החזרה דיור, מים, חשמל, שירותי חינוך, רפואה ותשתיות מבחינתם איננה למולדת במובן של מדינה, ארץ בסיסיות, ואילו החצי השני [75,000] חיים בכפרים מוצא, אלא לאדמתם המסמלת יותר מכל את לא- מוכרים בריכוזי תושבים שחלקם קיים על אותם האובדן הרחב יותר, זה המדיני, הלאומי. משום אדמות עוד לפני קום המדינה ועד היום, וחלקם האחר שהמולדת איננה עוד, לפחות במובן המדיני, ומאחר גורש מאדמותיו המקוריות למקום אחר עליו נשאר ואובדנה מסמל אובדן אישי של ה“אני“ העצמי עד היום. אלו חיים ללא זכאות לבנות את בתיהם, שלהם, היאחזותם בעבר ובכל מה שזה מייצג, מסמל ללא שירותי מים וחשמל, בתי ספר, מרפאות, שירותי עבורם את התקווה העתידית לחיים טובים יותר. רווחה או תשתיות בסיסיות לקיומם. בזאת, מטרת הביקורים היא יידוע הדור הבא המשותף ביניהם הוא ניסיונם לכונן בצורה מודעת בעברם ובהיסטוריה שלהם. יידועם לגבי עברם הנו תודעה דיאספורית וזהות גלותית בקרב בני המשפחה, חלק מפיתוח תודעתם לגבי עצמם, מיקומו בהווה דרך הבניית זיכרון קולקטיבי משותף אודות העבר של ילדיהם על מנת לאמצו ולשלוט בו. המפואר“, תוך הפנמת חוסר השייכות ותחושה « כך, משהים ביקורים אלה את הזמן. ההורים העקירה מהמקום בו הם מצויים היום, בין אם הם חוזרים לחיות בעבר לכמה רגעים אוטופיים, כאשר חיים ביישובי קבע או לא. מטרתם בעיקרה התרסה דרך הביקורים הם משחזרים וממחזרים כל פיסת כנגד מצבם הנוכחי והבעת השאיפה המתמדת לחזרה מידע יוצאת מפיהם אודות חייהם בעבר. התיאורים עתידית לצורת חייהם הקודמת על אדמותיהם סובבים בדרך כלל אחר אורח חייהם השגרתי תוך המקורית ממנה התקיימו. הסבר וסימון מה היה איפה: פה הייתה ”הסדה“, שם הבדואים משתמשים במספר אסטרטגיות לחיזוק היה הבאר, כאן היו יושבים בלילה שם היינו מגדלים זיקתם לאדמתם המקורית ממנה נעקרו. חיות, שם היינו רועים אותם וכדומה. אך יותר מכל ביקורים אלה ממחישים לילדים את מקורם, את דור הנכבה הבדואי אשר חווה את העקירה על בשרו, הוויתם השורשית שמטרתה ליצור בהם תחושת משתמש בפרקטיקות ספונטאניות ובלתי מאורגנות גאווה ושייכות להיסטוריה ולקיום אשר נקטע. אשר הפכו במרוצת הזמן לממוסדות ברמות האדמות עבורם מסמלים שרידים של העבר, בהם המשפחתיות כחלק משימור והעברת תודעת העבר הם מחפשים סימנים ממה שנותר מחייהם עליהם אל דור העתיד. הם עושים זאת בעיקר דרך ביקורים לפני שנים. סימנים אלה מהווים למעשה תזכורת כך מביא השימור להעברת תחושת הזיקה הישירה חיה לחייהם הממשיים עליהם. הבניית זהותם לבעלי האדמה המשניים, אלו שלא חיו עליה ולא חוו קשורה להמשכיותה. זו מתחילה מנקודת זמן נצחית אותה על משמעותה- ילדיהם. יצירת סוכני הזיכרון בלתי ידועה ומנוגדת לקיומם היום. לכן עליהם לדעת השניוניים או המשניים הופכת למשימת- על בקרב כיצד התחילו חייהם בעבר וכיצד הם אמורים להיות דור השורדים. עליהם ליידע את ילדיהם במה ששייך בעתיד. להם. למעשה הבניית הזיכרון החלה בתאריך אשר חילק כאמור, החייאת הנכבה בקרב הבדואים בנגב מחייה עבורם את הזמן לשלושה חלקים לא רציפים: את זמן העבר וממשיך אותו אל העתיד. הדבר משקף עבר, הווה ועתיד. קטיעת הרצף מתחילה בתאריכי את תפיסתם לגבי זמן ההווה בו למעשה הזמן נתפס הגירוש 1948-1953, בו החל זיכרון העבר המומחש כארעי, זמני ובר- חלוף. לעומתו, העבר נקשר ישירות בזמן ההווה ומיועד להמשיך בזמן העתידי. כך שינוי עם העתיד על שאיפותיהם, רצונותיהם ומאווים. מהותי זה אשר זעזע את אורחות חייהם והפכם כלא אך מעבר לכך, עליהם להעביר את התחושה ההופכת היו, הביא בין השאר להתייחסות תודעתית חדשה את הידיעה על הבעלות, עליהם להעביר את תודעת בכל הקשור למושג המופשט שנקרא- זמן אשר עיגן הזיקה העמוקה של קשר הדם הישיר הבלתי אמצעי בתוכו את הבניית הזיכרון ותפיסתו. כך הפך הזמן לאותה פיסת אדמה, לאותו מקום רחוק מהם פיזית ממושג מופשט למוחשי ביותר עבורם ומשמעותי ותודעתית. כלומר יידוע הילדים אשר נולדו בשנים בהבניית תודעתם האישית והקולקטיבית. עד לאותו שלאחר מכן לגבי מיקום אדמותיהם במדויק למען תאריך, תפיסת הזמן עבורם הייתה עגולה, מתמשכת ידעו להוכיח את בעלותם העתידית עליה, כלומר ורציפה. אך לא עוד, בתאריך זה הזמן קיבל מימדים שימור תקוות החזרה העתידית לאותה אדמה. כך חדשים והחל מתחלק לשלושה מימדים נפרדים מובנית תחושת השייכות הקולקטיבית השבטית- ושונים זה מזה: העבר, ההווה והעתיד. שלושתם משפחתית בשייכות המתחילה במקור והוא - האדמה. לא התייצבו במערכת המעגלית השלווה המתחילה כל שבט מבנה את שיוכו לאדמתו. במבט-על, כולם בנקודה מסוימת ומסתיימת לרוב במותה, כפי שהיה מבנים אותה שייכות באותם שיטות, אולם השוני עד לתאריך זה, כעת כל מימד בה, מייצג, מסמל מתבטא בייחודיות פרטיקולארית לאדמה ספיציפית. ונתפס בצורה שונה ומנוגדת. העבר מייצג את החיים כל שבט מתרכז באדמתו שלו ובשייכותו ושייכות לפני 1948, ומיוצג על ידי דור 48‘ אשר חווה אותו משפחתו אליה. וחי בתקופתו ומסמל חיים אוטופיים ושלווים. זמן מימדי זה נקטע באכזריות בהווה הממאן להימחק, בזאת מרגישים הבדואים למעשה דיאספוריים לא זה הארעי המייצג את חיי הפליטות והעליבות פחות מאלו אשר חצו את גבולות המדינה, זאת של היום. קטיעה זו על אף המשכה שנים רבות, משום שגבולותיו החדשים של המרחב בו מתקיימים נתפסת ככזו אשר תשתנה בעתיד. אמנם כרגע זמן היום בהפיכתו ממרחב פלסטיני לישראלי, הגדיר ההווה בהמתנה ארוכה אשר תמשיך בחיבור הברור אותם כדיאספורים במולדתם למרות הימצאם פיזית וההגיוני מבחינתם את העבר הקטוע להתגשם בזמן בתוך גבולותיה אך אינם בהכרח מוכלים בתוכה. זו העתידי להחזרת המשכיות רציפה שנקטעה. לשם מתבטאת בקרבם בשני מישורים עיקריים: המישור שימור העבר ותחזוקו לבל יישכח, פועלים הבדואים הפיזי, בהיותם רחוקים מאדמתם המהווה את להבנייתו בזמן הווה כנגד השינוי המתמשך בו. מוקד חייהם אליה עורגים ואותה מבנים בדמיונם, מאחר והארץ עליה ישבו כל חייהם אבות אבותיהם, והמישור הרגשי של תחושת הגלות, חוסר השייכות מקבלת צבע אחר וצורה חדשה המשתנה לאחרת ולא והנתק מתחושת העצמי והלא-שלם אשר נושא בחובו מוכרת. והם, בתור סמל העבר ושרידי החיים ממנו, משמעויות נלוות כמו כבוד עצמי, פרנסה, שורשיות, עליהם לשמר את מה שהם מכירים ויודעים כחיים בעלות על אדמה, מקור ושייכות. דיאספורה תודעתית קודמים בה. ופיזית זו מצויה בקרבם ומתבטאת בפרקטיקות הבניית הזיכרון מאותו המוקד והוא אדמת המקור פרקטיקות הנצחה אלו משמשות לשימור העבר ממנה נעקרו. בזאת מתבטאת הדרתם הפיזית בקרב המשפחות הבדואיות בנגב, בזאת יצירת מאדמתם וכן זו התודעתית- רגשית המטווה את מחוזות הזיכרון מבנה את ההיסטוריה הבדואית תחושות הזרות והניכור הנלווית לעקירה, והכוונה בנגב מחדש ומחייה אותה דרך מוחשיות הקיים להרגשה של חיים באופן ארעי כלא שייכים למקום והפיכתו לבעל משמעות ערכית גבוהה בקרב ילדיהם. בו נמצאים היום. VIM�« w� Ëb³K� W¹d−N*« W¹uN�« “UM{—√ w� Êu¾łô“ WFOЗ uÐ√ ¡UH�

tM� «uFK²�« Íc�« ÊUJ*« v�≈ «—U¹e�« ‰öš s� p�–Ë Æq³I²�*« w� dO²�łU*« …œUNý vKŽ ‰uB×K� W³ðUJ�« tM�b� Y×Ð s�¤ Æw{U*« w� r¼œułË v�≈ dš¬ ¡wý Í√ s� d¦�√ e�d¹ Íc�«Ë Æ›l³��« d¾Ð WF�Uł w� ©UOłu�uÐËd²½√® WO½U�½ù« ÂuKF�« ‚U�� w� …œuF�« vKŽ WOŽdý wHC¹ ¨rN� W³�M�UÐ ¨w{U*UÐ p�L²�« ÆqC�√ …UO×Ð ö�√Î rNODF¹Ë q³I²�*« t¦Š ‰ËUŠ√ ÆÀbײ½ UM�Ë …uNI�« »dA¹ ÎU��Uł wÐ√ ÊU� ÆÆÆ ò ”UM�« ÷—QÐ wM³½ ô ¨ô ¨ô ‰U� ÆW�dG�« WO{—√ jOK³ð vKŽ d¹uDð s� ¡eł u¼ t�¹—UðË tO{U0 b¹b'« qO'« n¹dF𠨡wý ÷—_« ÁcNÐ UMDÐd¹ ô ÆÆÆÆUM{—√ X�O� Ác¼ Æ©s¹dšü«® ¡UMÐú� b�& ÊUJ*« …—U¹“ Æd{U(« w� t²½UJ*Ë ¨tð«c� tOŽË Ác¼ d²A½ r� ÆdOG�« ÷—√ vKŽ UM¼ vI³½ Ê√ UMMJ1 ô p�c� ¡UL²½ô«Ë d�H�« —uFý rNO� wLMð v²Š r¼—ËcłË rN�u�√ ‰UOł√ ¨5M��« U¾� UNOKŽ UMAŽ w²�« UM{—√ b¹d½ s×½ Æ÷—_« w{U*« —UŁ¬ q¦9 ÷—_« ÆXFDI½« w²�« W¹œułuK�Ë a¹—U²K� Æ›w³IF�« Í—u½¤ åÆÆÆƉUOł√ ¡«—Ë s� √b³ð wN� ÆUN²¹—«dL²ÝUÐ ◊uM� rN²¹u¼ ¡UMÐ Æt²½uMO�Ë Ær¼d{UŠ qJA� WC�UM�Ë W�ËdF� dOž WO�“√ WOM�“ WDI½ W²ÐUŁ WOMJÝ UFL& w� ÊuAOF¹ VIM�« w� Ëb³�« s� ∑µ∞∞∞ s�e�« rN� r��Ò Íc�« ÂuO�« p�– w� √bÐ …d�«c�« ¡UMÐ ¨ÎUOKLŽ U�bš ¨¡UÐdNJ�« ¨¡U*« ¨sJ�*« q¦� WOÝUÝ√ U�bš qLAð Æq³I²�*«Ë d{U(«Ë w{U*« ∫WK�«u²� dOž ÂU��√ WŁöŁ v�≈ nBM�« ULMOÐ ÆWOÝUÝ√ WO²% WOMÐË WO³Þ U�bš ¨ rOKFð r�� ¨UNÐ ·d²F� dOž Èd� w� ÊuAOF¹ ©∑µ∞∞∞® rNM� dšü« √bÐ ¨UNMOŠ ¨ ±πµ≥≠±π¥∏ dO−N²�« ÂU¹√ -Ò wM�e�« q�«u²�« lD� ¨ÂuO�« v²ŠË W�Ëb�« ÂUO� q³� w{«—_« fH½ vKŽ rzU� UNM� —«dL²Ýö� …bF�Ò w¼Ë ”uLK*« w{U*« …d�«– ¨d{U(« s�“ w� ÊUJ� v�« ©W�Ëb�« ÂUO� l�® WOK�_« t{—√ s� œdÞ rNM� r��Ë WI¹dÞ ŸeŽ“ Íc�« Í—c'« dOOG²�« «c¼ Æq³I²�*« s�“ w� s� 5ŽuM2 ¡ôR¼ gOF¹ ÆÂuO�« v²Š tO� gOF¹ b¹bł Èœ√ U� sL{ s� ≠ Èœ√ ¨sJð r� UN½Q� UNKFłË Ëb³�« …UOŠ 5�Ëd×� ¨¡UÐdNJ�« Ë√ ÁUO*« WJ³ý sŽ 5ŽuDI� ¨sJ�� ¡UMÐ `KDB*UÐ oKF²� u¼ U� q� l� b¹bł wM¼– q�UFð v�≈ ≠tO�≈ WOM³�«Ë WOŽUL²łô« U�b)«Ë WO³D�« «œUOF�«Ë ”—«b*« s� v�≈ œd−� dO³Fð s� s�e�« ‰u% «cJ¼ Æs�e�« – uŽb*« œd−*« ÆWOÝUÝ_« WO²×²�« ÍœdH�« wŽu�« s¹uJð w� ÎU�U¼Ë rN� W³�M�UРΫbł ”uLK� ¡wý Èb� d−N� W¹u¼Ë WÐdž —uFý …—uKÐ w� Êu�d²A¹ rNK� ÆwFL'«Ë w{U*« vKŽ bM²�ð WOFLł …d�«– ¡UMÐ ‰öš s� rNzUMÐ√ «u½U� ¡«uÝ ¨w�U(« ÊUJLK� ¡UL²½ô« ÂbŽ X¹ËcðË ¨åo¹dF�«ò Íc�« ¥∏ ≠‰« qOł tK¦1Ë ¨±π¥∏ q³� U� …UO(« q¦1 w{U*« ÃU−²Šô« u¼ rN�b¼ Æô Â√ WLEM*« UFL−²�« ÊUJÝ s� wM�e�« bF³�« «c¼ Æ¡ÍœU¼Ë w�U¦L� tH�Ë r²¹Ë tÐdłË týUŽ …œuFK� q�«u²*« rNŠuLÞ sŽ dO³F²�«Ë w�U(« rNF{Ë vKŽ Î XÒ?�R*« «c¼ ¨w×LM¹ Ê√ i�d¹ d{U×Ð WOÝU� …—uBÐ lDI½« ÆWOK�_« rN{—√ vKŽ oÐU��« …UO(« »uKÝ√ v�≈ ö³I²�� WÐU¦0 ¨d{U(« «c¼ ÆÂU¹_« Ác¼ ”RÐË ¡u−K�« …UOŠ q¦1 Íc�« w{U*« 5Ð wIDM*«Ë wFO³D�« ‚UB²�ô« l� wN²Mð —UE²½« …d²� ¨Áb�ł vKŽ åŸö²�ô«ò WÐd& ‘UŽ Íc�« åW³JM�« qOłò Æ—uEM*« q³I²�*«Ë —u²³*« qOł v�≈ U¼d¹d9Ë w{U*« Èd�– vKŽ WE�U;« ÂuO�« ‰ËU×¹ The Battle for the Mosque ers, “Allowing the possibility for Islamic elements to take over the structure of the The battle for the mosque began in August mosque in Beer Sheva, in this manner or an- 2002. The Association for the Support and other, will in time bring about negative out- Defense of Bedouin Rights, together with comes such as incitement against the state, other Muslim organizations, petitioned the combined with hatred and the enflaming of High Court to instruct the municipality and passions, and even the danger of amassing supervisory government offices to allow weapons, and will result in the desire to take Muslims to pray in the structure and to can- over other territories in the area.” In Feb- cel the plan to turn it into part of the Negev ruary 2001 the Prime Minister appointed a Museum. committee headed by Government Secretary Israel Maimon, which submitted its recom- Given the complexity of the subject and that mendations eight months later. Among the it touches on religious, national, security, recommendations: “The present, designated budgetary, cultural, and other matters, the purpose of the structure must not be changed respondents reasoned that it would be ap- to a purpose that existed over 50 years ago, propriate for a broad ranging examination of and the structure must not be reverted for the subject and its ramifications to be car- use as a place of worship.” The municipality ried out by a professional intergovernmen- accepted the recommendations of the coun- tal committee, which would formulate its cil and expected the High Court to make a suggestions on the matter and submit them determination in its favor. On the opposing to the court. The municipality and relevant side, the Muslim organizations continued to government offices were assisted by affi- wage their battle. davits from the General Security Services, which vehemently opposed the use of the Last week, as stated, the High Court hand- structure as a Muslim mosque for prayer. ed down an intermediate decision, preced- At one point a senior GSS official signed ing the final decision that is expected in the an affidavit in which he wrote, among oth- coming months. The High Court Recommends: The Mosque Will Be Used for Needs of Muslims

Local newspaper “Kol Ha-Negev,” 21 January 2005 by Yaakov Levy

In a longstanding battle between the Beer still haven’t decided.” Sheva municipality and Muslim represen- Immediately after he was informed of the tatives, the High Court has suggested an High Court proposal, Eli Boker, former dep- idea for a settlement: The mosque in the uty mayor and the person leading the battle old city will operate as a social-cultural against turning the structure into a mosque, assembled a press conference in which he center for Muslims, but not as a place of called the suggestion “a grave decision.” worship. The parties are to respond within Boker further warned: “I know that blood 60 days. Eli Boker warns: “Blood will be will be spilt here, and we want to prevent spilt here. The place will turn into a center it.” Regarding the proposal itself to turn the for Muslims from all over the world. We mosque into a community social center, Bok- are losing Beer Sheva.” Muslim sources: er said, “We have the sense that the Bedouin “We would be even more satisfied if they are carrying out an ideological battle and are would let us use the place as a mosque.” taking us over step by step. The court is out of touch with the residents of Beer Sheva. Last week the High Court deliberated over a There is no doubt that the Bedouin will pray petition submitted by Muslim organizations and the place will turn into a center for Mus- against the Beer Sheva municipality regard- lims who will come from all over the world. ing its intention to turn the mosque in the We are losing Beer Sheva and the Negev.” old city into a museum. The High court pro- Minister of Knesset Yaakov Margi of Shas, posed that the mosque be used for the pur- who appeared at the press conference with poses of the Muslim population in the area council members Andre Ozen and Zechariah as a social-cultural center but not as a place Ohev-Shalom, made clear that he will sub- of worship. The court ordered the parties to mit a motion for the Knesset agenda to dis- examine the proposal and formulate their cuss the matter. Margi: “It’s like a man who positions within 60 days. is sick with every illness and they continue to prick needles into him. It’s the last nail The proposal was received with satisfaction in the coffin of Beer Sheva, and it is grave among representatives of Muslim organi- and dangerous.” Ozan and Ohev-Shalom zations, while on the opposing side Jew- accused the municipality of being inept and ish organizations are planning to battle the submitted a motion for the Knesset agenda idea. Adv. Morad al-Sana, representing the to urgently convene the council to discuss Association for the Support and Defense of the latest developments. The Beer Sheva Bedouin Rights, appointed by the petition- Municipality is trying to minimize the in- ers, said in response to the intermediate de- termediate decision. A spokesperson for the cision, “We are satisfied, but we would be municipality responded that “the matter de- even more satisfied if they would let us use pends on and hangs before the High Court. the place as a mosque. There has been some We have 60 days to respond to the proposal, progress. We will submit our positions. We and that is indeed what we will do.” The IDF of October-November 1948 was by individuals and military units. radically different from the Israeli army of even three months before. It had – and de- In Beersheba, the IDF had captured about ployed with telling effect – a small number 120 Egyptian soldiers. The remaining popu- of bombers and fighters, batteries of field lation, some 200 adult males and 150 wom- artillery and mortars, and tanks (in small en and children, were temporarily housed in numbers). Operation Yoav began on 15-16 the town’s police fort. A few days later, ap- October, with bombing and strafing attacks parently on 25 October, the women and chil- on Beersheba, Gaza, Majdal, Hamama, Bar- dren, ‘together with several dozen old men bara, Isdud, Beit Hanun, Dimra, Hirbiya, al and cripples’, were trucked to the border Jura, Deir Suneid, Faluja and Beit Jibrin. with Gaza and shoved across. The Egyptian While by World War II standards these at- POWs were sent to prisoner of war camps tacks were pinpricks and not particularly in the north and the remaining able-bodied accurate, most of the affected communities adult males, about 120 in number, were put had never experienced air attack and were to work in cleaning and other menial chores. not built for it, either psychologically or in They were treated like POWs and housed terms of shelters and ground defences. Artil- in the mosque. Complaints reached IDF/GS lery was also used far more extensively than that they were supplying the Egyptian Army in any previous IDF campaign, though it with intelligence. Yadin ordered that they be was generally directed against Egyptian and removed from Beersheba. Some were appar- militia positions.” (p. 465) ently transferred to POW camps and others to Egyptian-held Majdal or Gaza. Ben-Gu- “On 21 October, the 8th Brigade’s 89th Bat- rion and Shafrir, the Custodian of Absen- talion and the Negev Brigade’s 7th and 9th tees Property, were greatly annoyed by the battalions conquered Beersheba. The opera- looting. On 30 October, Ben-Gurion visited tional order had called for the ‘conquest of Beersheba. According to Galili, Allon asked Beersheba, occupation of outposts around it, the Prime Minister (or, perhaps, Gad Mach- [and] demolition of most of the town’ – but nes, the director general of the Minority Af- did not state explicitly what was to be done fairs Ministry, who accompanied Ben-Gu- with the inhabitants. Mass flight from the rion): ‘Why have you come?’ – and added: town had begun already on 19 October, by ‘There are no longer minorities [i.e., Arabs] foot and in buses, mainly toward Hebron, in Beersheba.’ Machnes responded, accord- following repeated IAF bombing raids on ing to Galili: ‘We have come to expel the the night of 18-19 October. The town was Arabs. Yigal, rely on me.’ But the Arabs, as bombed again, repeatedly, the following Allon pointed out, were already gone.” (pp. night, precipitating further flight. 466-467)

Many of the wealthier inhabitants had left “During Operation Yoav, many beduin had the town weeks and months before, begin- moved off, some into Sinai, to be out of ning in April – May. The exodus continued harm’s way… On 3 November, Southern during and immediately after the conquest, Front ordered that the beduin within a radius some fleeing toward Gaza. The conquest was of 10 kilometres of Beersheba be expelled. accompanied by the execution of a handful The IDF was concerned about infiltration of Egyptian POWs, and wholesale looting into town…” (p. 525) Benny Morris The Birth of the Palestinian Refugee Problem Revisited Cambridge University Press, 2004

“Roughly a third of Palestine’s Arabs lived the Judean Hills; and several dozen smaller in towns and cities. There were 17 wholly villages, including Beit Tima, Qauqaba, Bar- Arab towns – Beersheba, Khan Yunis, Gaza, bara, Hirbiya, al Qubeiba and Dawayima, Majdal (Ashkelon), Ramle, Lydda, Hebron, between the Mediterranean and Hebron. The Bethlehem, Beit Jala, Ramallah, Tulkarm, inhabitants fled or were expelled, mainly to Nablus (Shechem), Jenin, Shafa ‘Amr the Gaza Strip but also eastward, into the (Shfar’am), Acre, Beisan (Beit Shean) and Hebron Hills.” (p. 462) Nazareth.” (p. 20) “In all his previous campaigns Yigal Allon had left no Arab communities in his wake: “On 5 December 1948, the Ministerial Com- So it had been in Operation Yiftah in eastern mittee for Abandoned Property approved the Galilee in the spring, so it had been in Op- settlement of Beersheba, conquered on 21 eration Dani in July. … The inhabitants of October, but the army resisted. Ben-Gurion the areas conquered in Yoav were nervous intervened, ordering Southern Front head- and largely demoralized before the battle quarters to free ‘half the town’. But infra- was joined… Small towns (or oversized vil- structure problems delayed implementation. lages) like Isdud, Majdal and Hamama con- The first 17 immigrant families settled in tained fairly large refugee populations that Beersheba on 23 February 1948. Plans pro- had fled from areas to the north in the spring vided for some 3,000 settlers by the end of and summer. They had been living under un- the year.” (p. 391) sympathetic, coercive Egyptian military rule since May. They Egyptians were inefficient “The IDF deployed elements of four bri- and often heavy-handed and were regarded gades (amounting to 12-14 battalions) and, by many locals as foreigner occupiers; they on 15 October, a supply convoy was sent in. were perennially short of supplies and not The Egyptians, as expected, opened fire, pro- generous with them with the locals, whose viding a casus belli. The IDF immediately fields, in many cases, had been ravaged or launched Operation Yoav, originally named rendered inaccessible by the hostilities. ‘Operative Ten Plagues,’ which lasted, with Moreover, during the long Second Truce, its appendages, until 9 November. During the locals understood that the stalemate the three weeks of fighting, the IDF overran would soon be broken, that they would be much of the southern coastal strip, includ- on the firing line, and that the Egyptian army ing the small towns of Isdud, Hamama and was weak. They feared the flail of war and al Majdal; Beersheba, the Negev’s ‘capital’; dreaded Jewish conquest and rule; they, too, Beit Jibrin, in the Hebron foothills; ‘Ajjur, in had heard of Deir Yassin. There was a brother who worked with a doc- when they caught someone smuggling they tor in the hospital in al-Seba, named Sabar. would kill him. Even sugar was forbidden. The Jews came and shot him in the stomach. I swear, when I gave birth to my son, Abed al-Rahman, my father went to ask for permis- The Jews would come to arrest people, but sion from the officer to bring oil to anoint the my father would tell them that those were child. When people saw the tanks coming poor, miserable people, so that they wouldn’t closer to the area, they would throw the oil arrest them. Later they forced us to leave for away so that they wouldn’t see it. They would Tel Arad. We took everything we had with us even hide the dates in the chicken coops, be- from home, together with the grain and the cause it was forbidden. sheep. We lived in Tel Arad for about 25 years. Later When they came to expel us to Tel Arad, the they came to Hajj Hassan and said to him: Jews encircled Laqye so that we would not ‘What do you think about leaving together run away. There was a Jewish police station with your tribe for Tel Arad?’ Hajj Hassan here. I remember that the day we fled, my said that he wanted to consult with the tribe. mother left a pot of food cooking, my father The elders said they didn’t want to leave Tel pulled me by my hand, and my uncle, Ahmed, Arad, but the young people said: ‘Sheikh held an iron chain, and my hair got caught in Hassan, it is better to return home even if we the chain. eat sand there. We work in the city of Rehov- ot and drive there every day from Tel Arad, They pulled us out by force, forced us onto which is 50 kilometers from Beersheba, and buses, and shot anyone who resisted. They it is far. We want to be a little closer.’ We re- beat us with clubs and killed women and men turned to Laqye only in the 1970s. But my near the eastern road. The eastern road is the children, Aamneh, Abed al-Rahman, Ahmad, one that leads to Beersheba from the Hebron Husan and Maryam were born in Tel Arad. junction. There were people who departed without a single item from home. There was a I wish they would return our lands and hous- family that left their son at home because they es. The Jews tried to bargain with us over were so afraid, and fled. their lands and ours, but we refused. They wanted to pay us one dunam in exchange for Twenty days after we moved to Tel Arad my a hundred dunams that they received. We did father died there. He died of grief. And we not agree. We want our lands back. There is stayed to sow and reap the land. We suffered no justice. Today we buy our lands from the terribly just to get some water in Tel Arad. We Jews… there is no justice. The government had to go long distances and to climb hills to wants territory without people. There is no search for water. They cut off our water and equality. The Jews are liars. They only want destroyed our wells. The soldiers would come the country. They want to erase us. Today they in with tanks and aim them at us, and the peo- strangle our communities and villages so that ple were afraid. I remember that they would we won’t build and expand the villages. We enter our houses at night looking under the will not be able to fight the Jews. The Jews young children to see if there were weapons can expel us and kills us, and we cannot do a in the houses. thing about it.

They waged a general war against us. Every- My parents hired more than one attorney to thing was forbidden: onions, oil, chicken… return our houses and lands. We have docu- they did not permit anything, and we had to ments and land registry certificates, but the smuggle things in from the West Bank. But state does not want to return our land to us. north of the country, later moved westward, beating people and forcing them to take their and then reached al-Seba. The city surren- belongings on their backs. Once, they broke dered quickly, without war or resistance. The someone’s hand and said to him, ‘Yalla, pick city women would run barefoot, and the blood it up! Pick it up!’ They forced him to carry ran down their legs … and then they expelled his belongings with a broken hand. And that the people to the West Bank. is how they transferred us from Laqye to Tel We stayed in al-Laqye because we had land Arad. and houses there, and because Gaza was far I remember once they killed 6 people from away from us. The rest went overseas. the al-Shariyya council. Al-Shariyya is near Ashdod, Netivot, near Gaza. The lands be- Then the mukhtar came and said: ‘Stay where longed to the al-Sana’a tribe. They killed six you are, give up your land… no harm will be people so that people would be frightened done to those who surrender. If you surrender, into leaving. we will give you identity cards. Surrender for the sake of your homeland and for the sake of They burned houses, burned fields, killed men your children.’ and started to expel people to the streams, and that is how people became afraid and left. My Once they brought a woman and put her in father had a new house with stone facing, and a chair in order to take her photograph and the Jews burned it, and all that remains of it give her an identity card. My father came and today is two pillars. They also destroyed the said to them, ‘A woman must not be photo- palace of Hajj Hassan who fought against the graphed,’ and asked her to get up from the Jews, and expelled him to Gaza. They shot chair. And from then on they started giving my uncle, Khalil, after he already lost both women identity cards without photographs. hands, and there was another one who died I never had my picture taken except when I while trying to fight. My brother together needed to so I could go on Hajj [to Mecca]. with Abu al-Walid from Gaza and my uncle, After they gave us identity cards we stayed Abed Rabbo, were together in the resistance. in Laqye for three years. In those years there My father lost two fingers, but he managed to was tremendous anger at the Jews. They came escape the shooting. to my father and told him ‘move to Tel Arad.’ My father said to them, ‘I don’t want Tel Arad. My uncle was the leader of a gang, he built I want to go to Abdullah [King of Jordan],’ a fortification of sand bags around the pal- and he asked them for permission to leave for ace that they could use to shoot from behind. Jordan. But Abdullah refused us entry, and And they had weapons. And then people told we stayed some 40 days on the border. All the Hajj Hassan, the owner of the palace, to take people went after my father because he was down the sand bags and disperse the gang and the leader. But then they started to tell him the weapons, because if the Jews came and that he needed to return to his country and to saw it they would kill him. When my uncle live there. And my father decided to return. came in the evening and he learned of this, he When we came back here the officers told my asked them to leave for Gaza. My mother was father that he must move to Tel Arad. My fa- their guest and she left together with them. In ther and my brother, Mahmid Abu Khlil, said the morning the Jews came and didn’t find a they didn’t want to move to Tel Arad. The soul in the house. They found a shepherd and army pursued my brother so as to bring him killed him. They thought he was my uncle. back. They took my father out of the house But later they arrested my uncle, and he sat by force and destroyed the house. The sky in prison for three years. They put him in jail was red from the fire and shooting. And all with a mad dog. this was to frighten the people. They started cooked and made coffee. The women would weapons to defend and fight like the Jews did. work the land and harvest it, and would work Later we lived in Laqye for three years, and in weaving and knitting. The women worked then they expelled us to Tel Arad. harder than the men. On the day the Jews conquered al-Seba, my Hajj Amin brought a large sword and placed father went there. He wanted to drink water the Koran on top of it and said, ‘Say, ‘I swear from a faucet near his house, but the Jew who not to sell the land and not to betray our hon- lived there would not let him do so. My father or.’ And in that way he had each make an oath, said to him, ‘You foreigner, I installed this one by one. They distributed the leftover food pipe with my own hands, and I have docu- to orphans in Gaza. After they took the oath, ments that prove that these houses are ours.’ they sold the lands anyway. Later Hajj Amin So the foreigner agreed to let my father drink fled, and my father was silent and did not say water. How unfortunate that Israel took over another word on the matter. Unfortunately this country and would not even let people they sold the lands and betrayed our honor. drink the water from their own houses.

Some effendi [Turkish notable] from Gaza Israel wanted lands without people. The Brit- named Ibrahim al-Mufti brought my father ish are the ones who brought the Jews and a gift. He sent him a taxi loaded with rice, sold them the land. The Jews would come sugar and cloth and asked my father to sign a and inspect the land, and we thought that they document for him for the benefit of the Jews. were looking for water. We didn’t know that My father refused to sign it and told him to they wanted the land. They would come to a go back to Gaza. There were people who sold particular site, put up tents, and then leave. lands to the Jews. I know of the first one to We would see the markings left by the tens. sell his tribe’s lands to the Jews, according to Only in hindsight we understood that they what I heard. The people of this tribe always were planning to conquer the country. would go barefoot, and suddenly they started wearing shoes. Suddenly they had money. I would hear about the revolt and about the in- surgents. In those days of the revolt there was We didn’t live long in al-Seba. We lived on great chaos. The insurgents would come from the periphery, but we would go to al-Seba to the mountain, from Hebron, from Jerusalem, the hospital for example… In al-Seba we had but later they became afraid, the revolt end- seven houses. Today the houses are located ed, and the British returned to al-Seba. The near the main street. Our houses in al-Seba British ruled the country for 35 years, and belonged to my father, Hajj Ibrahim, and to then they left. On one of the nights we sud- Hajj Abed al-Karim. They would go to their denly saw that the Jews entered al-Seba. They houses from time to time as needed, or when started putting people on trucks and sending they wanted to host other sheikhs or to hold them to Gaza. After they expelled the people meetings. The women would go there some- they settled in the area, and told us: ‘Go to the times to cook and bake. mountain. If we find anyone left by 8 o’clock We lived most of the time here, in Laqye. We tomorrow, we will kill him.’ People started had houses here, and all our belongings were getting on buses and going to Gaza, and there here. were those who chose to move and live in the desert. The governors of Beersheba, Aref al- The Jews came, took our lands by force, and Aref and Abed al-Razaq, are the ones who told us that there was nothing left for us here. delivered the city into their hands. They closed down the mosque and barred anyone from entering. The Arabs did not have The killing and the murders started in the Interview with Hajja Rakiyya al-Sana’a April 2006

There were many British police stations in There were many people living in al-Seba, Palestine, and there were many British sol- but the city was small, not like today. We diers who were without their wives. Not one would get on buses to go to Gaza. I would of them brought their family to live in al-Seba ride on mule-back and take my young son [Beersheba]. In my whole life I never saw a with me to the doctor in al-Seba. In al-Seba British woman who came to visit Palestine. there was a hospital, and most of the doctors were Christians from the al-Mufti and Abu The governor was Muslim and the officers Bseiso families. Until today there are houses were Muslims… At every station there were in Beersheba, like the house of the al-Shewa two or three British and the remainder were family, the al-Azazwe family, the Abu Haniya Arab officers. The governor was an Arab from family, the Abu Bseiso family. Many others Jaffa whose name was Aref al-Aref, and there lived in al-Seba too. We didn’t live long in al- was another governor who was called Abed a- Seba but we let other people use our homes. Razaq. I never met a governor or an officer. It For example, family members who came to was forbidden for women to be seen by men, al-Seba for medical treatment – they let them but I know about them from my father, who live in our houses, and my father would hold passed away. meeting with the sheikhs there.

All the soldiers and officers were Bedouin. Under the British our lives were happy. We The police officers were Bedouin, and so were had a life of comfort, a good life. We reaped the officers and the commander. All of them and fertilized our crops and worked, we were Muslim Bedouin fellahin [peasants]. were satisfied. But when the British left Pal- estine we knew they wanted to transfer her We had a guest room in the house, and Aref to the Jews. In al-Seba there were some 70 al-Aref would come to visit my father. My fa- mukhtars [village leaders]. They would come ther would sometimes invite the governors to from all over the Naqab in order to meet in our home, and that way we would see them. al-Seba. When people started selling lands to Sometimes they would come to us to recruit the Jews, Hajj Amin al-Husseiniyya came to young men for the army. consult with my father on how to prevent the sale of land. They asked people not to sell to My father was called Hajj Ibrahim al-Sana’a. the Jews and told them, ‘Tomorrow the Zion- He was the sheikh of his tribe. Here in the ists will conquer you.’ Later, Hajj Amin fled Naqab [Negev] there were about 70 sheikhs. because they wanted to kill him. That meeting They would come to us to meet at the al-Seba took place in al-Shariyya in 1938 at the initia- council, and take care of people’s requests. tive of my father. Hajj Amin brought all the My father would arrive riding on horseback sheikhs from the Naqab in order to have them from the area near Gaza all the way to the swear they would not sell land to the Jews. meeting of the sheikhs, which was in al-Seba. My father gathered all the Muslim fellahin Some hour and a half [it took him] on horse- in order to have them meet Hajj Amin. They back. came from Jaffa and Nazareth and from Jeru- salem, and had a large meal, and the women