Lords of the Dance: the Rapture of Rikud Rabbi Michael Olshin

Lords of the Dance Rabbi Michael Olshin

Lords of the Dance: The Rapture of Rikud Rabbi Michael Olshin

Introduction I heard from the Talne Rebbe shlit”a a very witty quip from one of the simple but sharp Jews of yesteryear – On simchat Torah one of the simple members of the community was dancing with the Torah during the hakafot of Simchat Torah with tremendous enthusiasm/hitlahavut. The Misnagdische Rav said to him, Excuse me Mendel but I couldn’t help but notice how you were dancing but what right have you to dance like that, did you have any connection/shaychus to the learning of Torah this year? The chossid answered no, I did not learn any Torah but neither do I have any shaychus to accepting any So why did I say it .על שחטאנו לפניך בכפת שוחד bribes this year, yet last week on Yom Kippur I said because the Rav has a shaychus to bribes so to I dance today because the Rav has a shaychus to the study of Torah.

Dance in Tanakh The most famous dance is certainly David Hamelech in front of the Aron Kodesh as described in Sefer Shmuel Bet Chapter 6. There the word that is used for dance is Rikud. But where is the first dance mentioned in the Torah? In Sefer Shmot Perek 15. Miriam leads the women in dance immediately after the splitting of the sea. They took out drums and they dance. There the term used for dance is Machol. What is the difference between machol and rikud? Compare the sources below:

1. שמות ט"ו, כ': "ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התף בידה ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחולות

2. שמואל ב פרק ו )יב( ויגד למלך דוד לאמר ברך יקוק את בית עבד אדם ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים וילך דוד ויעל את ארון האלהים מבית עבד אדם עיר דוד בשמחה : )יג( ויהי כי צעדו נשאי ארון יקוק ששה צעדים ויזבח שור ומריא : )יד( ודוד מכרכר בכל עז לפני יקוק ודוד חגור אפוד בד : )טו( ודוד וכל בית ישראל מעלים את ארון יקוק בתרועה ובקול שופר : )טז( והיה אר ון יקוק בא עיר דוד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני יקוק ותבז לו בלבה: )יז( ויבאו את ארון יקוק ויצגו אתו במקומו בתוך האהל אשר נטה לו דוד ויעל דוד עלות לפני יקוק ושלמים : )יח( ויכל דוד מהעלות העולה והשלמים ויברך את העם בשם יקוק צבאות : )יט( ויחלק לכל העם לכל המון ישראל למאיש ועד אשה לאיש חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת וילך כל העם איש לביתו : )כ( וישב דוד לברך את ביתו ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים : )כא( ויאמר דוד אל מיכל לפני יקוק אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד על עם יקוק על ישראל ושחקתי לפני יקוק: )כב( ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה : )כג( ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה: פ

1 Chag at Home 5781 Lords of the Dance Rabbi Michael Olshin

Machol is circles, hand in hand, group, symmetry, not individualistic. Rikud is the individual dance, much more provocative, make yourself noticeable. What are the advantages and disadvantages of these two different types of expressions? “Dancing of Rikud” has an inherent contradiction in it. On the one hand it is very personal and expressive of an ecstatic rapture but on the other hand it is showy and draws attention to yourself. It can be perceived and may even be an expression of gaava. A person may not be totally himself when others are looking at him. Imagine the first person to have ever danced. The closest thing that we can come to it is when there is no one else home and we let go. We rarely ever dance like that when we are in the presence of others.

Questions to Ponder What was the machloket between David Hamelekh and Michal Bat Shaul? Who do you think was right? Can you bring a proof from the text? ?of the consequence of Michal being childless )מידה כנגד מידה( What is the measure for measure What do you think about the popular practice today of the friends of the bride or groom performing a choreographed dance at weddings in light of our discussion?

Perhaps the Gemara on Tractate Ketubot can shed light on some of these questions:

3. תלמוד בבלי מסכת כתובות דף טז עמוד ב

תנו רבנן: כיצד מרקדין לפני הכלה? בית שמאי אומרים :כלה כמות שהיא, ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה. אמרו להן ב"ש לב"ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרי' לה, כלה נאה וחסודה? והתורה אמרה: +שמות כ"ג+ מדבר שקר תרחק! אמרו להם ב"ה לב"ש: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר: ישבחנו בעיניו, מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות...אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי, שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה, ואומר: כלה נאה וחסודה. רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת, א"ר זירא: קא מכסיף לן סבא! כי נח נפשיה, איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא; וגמירי, דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. א"ר זירא: אהנייה ליה שוטיתיה לסבא, ואמרי לה: שטותיה לסבא, ואמרי לה: שיטתיה לסבא. רב אחא מרכיב לה אכתפיה ומרקד, אמרי ליה רבנן: אנן מהו למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא - לחיי, ואי לא - לא.

As we approach the Yom Tov of Sukkot. There is no holiday in the calendar in which dance is more prevalent. Let us now look at sources that focus on dance in the context of the Simcha of Sukkot, Simchat Beit Hoshoeiva and Simchat Torah

4. רמב "ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ח הלכה יב אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן, בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר +ויקרא כ"ג+ ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, וכיצד היו עושין ערב יום טוב הראשון היו מתקנין במקדש מקום לנשים מלמעלה ולאנשים מלמטה כדי שלא יתערבו אלו עם אלו, ומתחילין לשמוח ממוצאי יום טוב הראשון, וכן בכל יום ויום מימי חולו של מועד מתחילין מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים לשמוח שאר היום עם כל הלילה.

2 Chag at Home 5781 Lords of the Dance Rabbi Michael Olshin

הלכה יג והיאך היתה שמחה זו, החליל מכה ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכל אחד ואחד בכלי שיר שהוא יודע לנגן בו, ומי שיודע בפה בפה, ורוקדין ומספקין ומטפחין ומפזזין ומכרכרין כל אחד ואחד כמו שיודע ואומרים דברי שיר ותושבחות, ושמחה זו אינה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. הלכה יד מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות, אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. הלכה טו השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר +דברים כ "ח+ תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר +שמואל ב' ו'+ ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר +שמואל ב' ו'+ והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'. בריך רחמנא דסייען.

5. מעשה רב סימן רלג הגאון ז"ל היה שמח מאד בחג הסוכות...והוא ז"ל היה הולך לפני הספר תורה שמח מאוד ברוב עוז וחדוה וחכמת אדם תאיר פניו בלפיד אש בוערת ומספק כף אל כף ומפזז ומכרכר בכל עוז לפני הס"ת...

We have try to understand the Gaon’s dancing on Simchat Torah when you consider the fact that it is generally considered to be forbidden to dance on Shabbat and Yom Tov. As we see in the Shulchan Arukh 1. שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שלט סעיף ג

)ז( אין מטפחין להכות כף אל כף, ולא מספקין להכות כף על ירך, )ח( א ולא מרקדין, גזירה שמא יתקן כלי שיר. ואפי' להכות באצבע על הקרקע, * או על הלוח, )ט( או ב אחת כנגד אחת כדרך המשוררים, או לקשקש באגוז לתינוק, או לשחק בו בזוג כדי שישתוק, כל זה וכיוצא בו אסור, גזירה שמא יתקן כלי שיר; * ולספק כלאחר יד, מותר. הגה: והא דמספקין ומרקדין האידנא ולא מחינן בהו משום >ב< דמוטב שיהיו שוגגין וכו'. וי"א דבזמן הזה הכל שרי, דאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר וליכא למגזר שמא יתקן כלי שיר > ג< דמלתא דלא שכיח הוא ואפשר שעל זה נהגו * ) י( להקל בכל )תוספות סוף פרק המביא כדי יין(.

2. שו " ת יחווה דעת חלק ב סימן נח )רב עובדיה יוסף זצ"ל(

וראיתי להגאון רבי יחיאל מיכל אפשטיין בערוך השלחן )/או" ח/ סימן שלט אות ה - ט( שהביא מה שכתב הרמ"א בשם התוספות להתיר טיפוח וריקוד בזמן הזה מפני ש א ין אנו בקיאים לעשות כלי שיר. וכתב, והדברים מתמיהים, שהרי קשירת מיתר הכינור אסורה מן התורה, ) רש " י עירובין קג ע"א(, ועוד שחלילה לבטל שבות דרבנן מפני טעם כזה. ולכן נראה הטעם להתיר בזה, כי בזמן חז"ל היו מטפחים ומרקדים בשעה שמנגנים בכלי שיר, על פי סדר השיר, ול כן גזרו שמא יתקן כלי שיר, אבל בזמן הזה אין הטיפוח בעת שמנגנים בכלי שיר, אלא בעת שמשוררים בפה שירי שמחה, אז מטפחים טיפוח בעלמא, ולא על פי סדר השיר, וגם הריקוד שלנו אינו כמו הריקוד שלהם בסדר, כריקודי נשים, אלא ריקוד בלי סדר, ואין כאן גדר שמא יתקן כלי שיר, שא ין להם כל שייכות לכלי שיר כלל, ומעולם לא גזרו חז "ל על זה. ע"כ. ודבריו אינם אלא דברי נביאות, כי מי גילה לו רז זה שבזמנם היו מטפחים ומרקדים רק עם כלי שיר, ולא עם שירה בפה כמו בזמנינו, ועוד שגם בזמן הזה על פי הרוב מחיאות כפים נעשות על פי קצב הנגינה והשירה בפה. ועדיין יש לחוש שמא יתקן כלי שיר לנגן בו עם השירה שבפה להגדיל השמחה. וכבר כתב מרן הבית יוסף )/או "ח/ סימן שלט( שמדברי רבינו יוסף קולון )שרש ט(, שכתב, שרק בשמחת תורה יש להתיר לרקד לכבוד התורה, מוכח שאין חילוק בזה בין זמן חכמי התלמוד לבין ימינו אלה, ושכן דעת כל הפוסקים שהביאו להלכה דין זה, ולא חילקו בכך ע"ש. וכן דעת האחרונים.

The Arukh Hashulchan was matir as you see brought down in Rav Ovadia’s teshuva which he takes issue with – Rav Yosef Eliyahu Henkin zt”l the great posek and contemporary of Rav Moshe Feinstein (great- grandfather of the murdered Rav Eitam Henkin Hy”d) held that the Arukh Hashulchan was the posek acharon of the generation as opposed to the general view that the Mishna Berura was the posek acharon. Rav Yehuda Henkin (grandson of Rav Y.E. Henkin) has a teshuva in his Shut Bnei Banim that

3 Chag at Home 5781 Lords of the Dance Rabbi Michael Olshin dancing is mutar on Shabbat based on this Arukh hashulchan. This has become the common practice today in Yeshivot and certainly in any NCSY shabbaton. However, the Gaon did not dance on Shabbat or Yom Tov except for Simchat Torah. Why and what made it permissible?

Let’s take a deeper look into dancing and specifically the dancing of Simchat Torah. The Chidushei Harim says in describing dance the language of rikud is used because it is similar to the act which is one of the melachot of Shabbos. The melacha is the removal of the psolet/undesirable מרקד of .(ליקוטי הרים ח"א עמוד תצב) .part from the ochel/food Also from the Chiddushei HaRim: one of the chassidim were upset that he wasn’t honored with a hakafa on Simchas Torah. The Rim said why would you want it you should know that one who has a hakafa is like swearing while holding a sefer. Simchat Torah with Rav Yisrael Salanter as described by his talmidim found in the Seridei Aish’s Lefrakim pp. 36-37. This is one of the most beautiful descriptions of the dancing of Simchat Torah which contains many of the ideas and themes we have raised in discussed in the previous sources.

Those are generally the feelings that I have when it comes to simchat Torah. Can I really dance with the Torah wholeheartedly? Have I been a faithful friend to the Torah? Would the torah want to be held by me? Rav Y. E. Henkin in his ksavim writes that it was his practice never to kiss the sefer Torah directly but rather he would raise his pinky to the Torah and then kiss it like many have the practice during Hagbah. (and now the preferred practice in the era of Corona). He gave two reasons for this. 1. It was unsanitary and dishonorable to get ones spittle on the Torah mantle.

4 Chag at Home 5781 Lords of the Dance Rabbi Michael Olshin

2. It was a sign of arrogance. Am I so close to the Torah that I can kiss it directly?

In fact the Kitzur Shulchan Aruch writes that on Kol Nidrei night when we take out the sifrei Torah and the people come up to hug and kiss the Torah, many also ask mechila from the Torah on having damaged the honor of the Torah and promising to follow its path in the future.

For Further Study. Some remarkable sources on dancing: 1. A deep explanation of the dancing of Chassidim as described by the Tolna Rebbe Shlit”a in Heimah Yenachamuni Moadim p. 223 2. The Aish Kodesh zt”l Hy”d describes his most intimate and holy thoughts when performing a somersault at a Hachnasat Sefer Torah as found in his Tzav V’ziruz siman 27. 3. Rav Tzvi Hirsch Meisels zt”l in his Intro to Mikadshei Hashem shares one of the most remarkable stories to come out of Auschwitz-Birkenau about the young men who danced in the Gas Chambers on Simchat Torah. This is also found in the Sefer Ani Maamin (Mosad HaRav Kook) pp. 241-242. Also see Rebbetzin Esther Farbstein’s Hidden in the Heights: Orthodox Jewry in Hungary During the Holocaust where she devotes a chapter to this story and tracking down the survivors to corroborate this remarkable event. 4. The remarkable story surrounding the Abie Rotenberg song “A Man from Vilna” https://youtu.be/iEh_XxmekFo

“A Man from Vilna” Lyrics I met a man last Sunday; he was on his way back home From a wedding in Chicago, and was traveling alone He said he came from Vilna, a survivor I could tell And I helped him with his suitcase- He could not walk very well A steward gave us coffee as we settled on the plane I asked him why he bothers – at his age there'd be no blame "No simcha is a burden, although I miss my dear late wife" And then he shared with me the story that has changed my view of life

He danced round and round in circles as if the world had done no wrong From evening until morning, filling up the shul with song Though we had no sifrei torah to clutch close to our hearts In their place, we held the future, of a past so torn apart

I remember liberation, joy and fear both intertwined Where to go, and what to do, and how to leave the pain behind My heart said "Go to Vilna", dare I pray yet once again For the chance to find a loved one, or perhaps a childhood friend? It took many months to get there, from the late spring to the fall And as I, many others, close to four hundred in all And slowly there was healing, darkened souls now mixed with light When someone proudly cried out, Simchas Torah is tonight

5 Chag at Home 5781 Lords of the Dance Rabbi Michael Olshin

We danced round and round in circles as if the world had done no wrong From evening until morning, filling up the shul with song Though we had no sifrei torah to clutch close to our hearts In their place, we held the future, of a past so torn apart

We ran as one towards the shul, our spirits in a trance We tore apart the barricade, in defiance we would dance But the scene before our eyes shook us to the core Scraps of siddur, bullet holes, and bloodstains on the floor Turning to the eastern wall, we looked on in despair There'd be no scrolls to dance with, the Holy Ark was bare Then we heard two children crying, a boy and girl who no one knew We realized no children were among us but those two

We danced round and round in circles as if the world had done no wrong From evening until morning, filling up the shul with song Though we had no sifrei torah to gather in our arms In their place, we held those children The Jewish people would live on

We danced round and round in circles as if the world had done no wrong From evening until morning, filling up the shul with song Though we had no sifrei torah to clutch and hold up high In their place, we held those children Am Yisrael Chai

Soldier, Holocaust Survivor Have Emotional Reunion After 65 Years

(Editor's Note: This article originally appeared in The Detroit News on April 9, 2010. It is reprinted here with permission.)

Posted: April 9, 2010 BY LAURA BERMAN The Detroit News In the fall of 1945, a Soviet soldier hoisted a 5-year-old boy aloft and paraded him through a Lithuanian synagogue that had been closed throughout a long Nazi occupation.

6 Chag at Home 5781 Lords of the Dance Rabbi Michael Olshin

For 65 years, the boy and the soldier carried that moment in their heads and hearts. Unknown to each other, they told the story to family and friends. A Toronto songwriter memorialized it in song. The boy became a man and included the anecdote in his 2003 book. On Thursday, they met and embraced for the first time since then in Rabbi Leo Goldman's Oak Park living room. "It was very emotional, much more than I would have expected," says the former small boy. He is Abraham Foxman, the New York- based director of the Anti-Defamation League. In that role, he is a public voice against racial and religious intolerance. The soldier is Goldman, 91, an Orthodox rabbi in Oak Park and an educator who continued to work as a Beaumont Hospital chaplain until a few months ago. "We tell this story every year," says Rose Brystowski, the rabbi's daughter, who says her father has become too frail to interview. "It's very moving to us, because it's about survival, about a child symbolizing the future of our people." The memory remains vivid for Foxman: He had lived with his Catholic nanny, separated from his parents and concealed from the Nazis as a so-called "hidden child" for four years.

The nanny saved his life -- but also taught him to spit on the ground when a Jew walked by. In mid-1945, he was reunited with his parents. His father waited four months to take him to a synagogue on the holiday of Simchat Torah, an ancient and festive holiday that celebrates the reading of the Torah -- the Old Testament -- on hand-written scrolls. "That was very smart of him because it is a fun holiday for children," says Foxman, who remembers walking by a church and making the sign of the cross entering the synagogue for the first time. For Goldman, who had been wounded twice as a soldier, and lost his parents to the Nazis, the return to the synagogue in Vilna that day was also momentous. The concentration camps had been liberated, Jews were reuniting with their families across Europe, and in Lithuania, it was no longer a capital crime to be Jewish. Most had been dispersed or exterminated. Only 3,000 of Vilna's 100,000 Jews remained. "Are you Jewish?" the Soviet soldier, asked the boy. When he nodded yes, Goldman said, "I have traveled thousands of miles without seeing a Jewish child." Then he stooped down, lifted the boy and danced around the room with him. Neither man ever forgot that day, that celebration of religion and survival under extraordinary circumstance. But only last summer, after an Israeli researcher finally put together a song, "The Man From Vilna," about the incident with a Michigan rabbi, did Foxman learn that the Jewish Soviet soldier he wrote about in his 2003 book, "Never Again?" was Goldman, still alive and living in the United States. The songwriter had credited Goldman as the story's source.

7 Chag at Home 5781 Lords of the Dance Rabbi Michael Olshin

Getting to Thursday's reunion was circuitous: Three years ago, Foxman told the story at Yad Vashem, the Israel Holocaust Memorial Museum. There, a researcher embarked on a quest for the dancing man in uniform Foxman described: Eventually, she found the song, inspired by Goldman's story, and the rabbi's name in the credits. For Foxman, that day "was a memory, a bittersweet memory." The soldier -- a stranger -- had embraced him in public, in a synagogue. He had carried him like a trophy around the synagogue. "That was for me the first time anyone took pride in me," says Foxman, who as "a hidden child didn't know who or what I was." For both men, the memory was frozen in time, unattached to any living person. "I thought that story was a kind of legend," recalls Brystowski. "I always believed it in my heart, but on another level, I wondered, did that really happen?" She was stunned when she learned last summer, when Foxman called, that "this prominent, grown man" was the little boy she had grown up hearing about. The mythic boy had become a very real and prominent man. "It shows us that any gesture, any mitzvah or good deed, can have

an impact," she says. On Thursday, the two men hugged and talked and recited a Hebrew prayer, a blessing that's a reminder of the importance of celebrating life in the moment. "It is a privilege to have lived long enough to have this moment," Foxman says Goldman told him. Goldman's parents and older brother were killed by the Nazis. Foxman's early years as a "hidden child," living with secrets and lies, led him into a career of speaking out publicly against injustice and hatred. For each man, the memory of dancing in a Vilna synagogue was a pivotal moment. "I came home and told my father that I wanted to be Jewish," recalls Foxman. "It was the beginning of my life as a Jewish person." Each man had a memory of a moment -- a dance in a synagogue -- that symbolized then and throughout their lives the promise of freedom and faith and life. At long last, the boy and the soldier who carried phantom memories, now know each other as two grown men who have, against the odds, survived to find each other.

8 Chag at Home 5781