sign in sign up
<<
Home , Rosh Hashanah (tractate), Shabbat (Talmud)

בס"ד

Remembering when Falls on Rabbi Judah Kerbel ~ Queens Jewish Center ~ 4 Elul 5780

I. 1. משנה מסכת ראש השנה פרק ד יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעים אבל לא במדינה משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין אמר רבי אלעזר לא התקין רבן יוחנן בן זכאי אלא ביבנה בלבד אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין: 1. Rosh Hashanah 4:1 (trans. Sefaria.org) If Yom Tov of Rosh Hashanah fell on Shabbat, they would blow the shofar in the Temple but not in the country. After the destruction of the Temple, Rabban Yohanan ben Zakai decreed that it should be blown [on Shabbat] in every place where there was a court. Rabbi Eliezer said: Rabban Yohanan ben Zakai decreed for Yavneh only. They said to him: both Yavneh and any place where there is a court.

2. ספרא בהר פרשה ב סוף פרק א )ה( ביום ולא בלילה, ביום הכיפורים אפילו בשבת, תעבירו שופר בכל ארצכם מלמד שכל יחיד חייב, יכול אף תרועת ראש השנה תהיה דוחה את השבת תלמוד לומר בכל ארצכם והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים שאין תלמוד לומר בעשור לחודש ביום הכיפורים ממשמע שנאמר ביום הכיפורים איני יודע שהוא יום הכיפורים בעשור לחודש, אם כן למה נאמר בעשור לחודש אלא בעשור לחדש דוחה את השבת בכל ארצכם ואין תרועת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד . 2. Behar Section II (trans. Sefaria.org) 5) "on the day (of atonement"): on the day, and not at night. "on the day of atonement": even on the . "shall you (plural) cause to pass a shofar through all of your land": We are hereby taught that each and every individual is obliged (to blow). I might think that even the teruah of Rosh Hashanah overrides the Sabbath in all of your land; it is, therefore, written "And you shall cause to pass a shofar of teruah in the seventh month on the tenth day of the month." From "on the day of atonement" do I not know that it is the tenth day of the month? Why, then, need it be stated? (To teach that) the tenth day of the month overrides the Sabbath in all of your land, but the teruah of Rosh Hashanah does not override the Sabbath in all of your land, (but only in the Temple and in Jerusalem) — except by enactment of beth-din alone.

3. תלמוד ירושלמי )וילנא( מסכת ראש השנה פרק ד הלכה א כתוב אחד אומר ]במדבר כט א[ יום תרועה וכתוב אחד אומר ]ויקרא כג כד[ זכרון תרועה הא כיצד בשעה שהוא חל בחול יום תרועה בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה מזכ ירין אבל לא תוקעין. 3. Yerushalmi Rosh Hashanah 4:1 One verse says “a day of blasts” and one verse says “the remembrance of blasts.” How do we reconcile these verses? When Rosh Hashanah falls on a weekday, it is a day of blasts; when it falls on Shabbat, it is a remembrance of blasts – we mention the blasts but do not blow [shofar].

4. תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כט עמוד ב גמרא. מנא הני מילי? אמר רבי לוי בר לחמא אמר רבי חמא בר חנינא: כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה, וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם. לא קשיא; כאן - ביום טוב שחל להיות בשבת, כאן - ביום טוב שחל להיות בחול. אמר רבא: אי מדאורייתא היא - במקדש היכי תקעינן? ועוד: הא לאו מלאכה היא דאצטריך קרא למעוטי, דתנא דבי שמואל: כל מלאכת עבדה לא תעשו - יצתה תקיעת שופר ורדיית הפת, שהיא חכמה ואינה מלאכה. אלא אמר רבא: מדאורייתא מישרא שרי, ורבנן הוא דגזור ביה, כדרבה. דאמר רבה: הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דלולב, והיינו טעמא דמגילה. 4. Talmud Rosh Hashanah 29b (trans. Sefaria.org) From where are these matters? Rabbi Levi bar Laḥma said that Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: One verse says, with regard to Rosh HaShana: “A solemn rest, a memorial of blasts” (Leviticus 23:24). And another verse says: “It is a day of blowing for you” (Numbers 29:1), This apparent 2 contradiction is not difficult: Here , the verse in which the shofar is only being remembered but not sounded, is referring to a Festival that occurs on Shabbat; there, the verse in which the shofar is actually sounded, is referring to a Festival that occurs on a weekday. Rava said: if the distinction between Shabbat and the rest of the week applies by law, how does one sound the shofar on Shabbat in the Temple? And furthermore, Although the Sages prohibited sounding a shofar and playing other musical instruments on Shabbat, by Torah law sounding a shofar is not a prohibited labor on Shabbat such that a verse is necessary to exclude it when Rosh HaShana occurs on Shabbat. As a Sage of the school of Shmuel “Any prohibited labor of work you shall not perform.” This comes to exclude the sounding of the shofar and the removal of bread from the oven, each of which is a skill and not a labor. Rather, Rava said: By Torah law one is permitted, and it was the Sages who decreed that it is prohibited. This is in accordance with the opinion of Rabba, as Rabba said: All are obligated to sound the shofar on Rosh HaShana, but not all are experts in sounding the shofar. Therefore, the Sages instituted a decree that the shofar should not be sounded on Shabbat, lest one take the shofar in his hand and go to an expert to learn how to sound it or to have him sound it for him, and he might carry it four cubits in the public domain. And this is also the reason for the , and this is likewise the reason for the Megilla.

5. רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ב הלכה ו יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר בכל מקום, אף על פי שהתקיעה משום שבות ומן הדין היה שתוקעין יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם, ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו בידו ויו ליכנו למי שיתקע לו ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים, או מוציאו מרשות לרשות ויבא לידי איסור סקילה, שהכל חייבים בתקיעה ואין הכל בקיאין לתקוע. 5. Rambam Mishneh Torah, Hilkhot Shofar, , Lulav 2:6 (trans. Sefaria.org) [When] the holiday of Rosh Hashanah falls out on Shabbat, we may not blow the shofar in any place. [This is the case] even though blowing [the shofar] was forbidden only on account of a Shabbat decree; so it would have been appropriate that we would blow — a positive commandment of the Torah would come and override a Shabbat decree from the words [of the Sages]. So why do we not blow? [Because of] a decree lest one take it in his hand and carry it to someone to blow for him, and [in the process,] carry it four ells in the public domain, or transfer it from one domain to another — and come to a prohibition [punishable by] stoning. [This is necessary because] all are obligated in blowing [the shofar], but not all are expert at blowing [it].

6.רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ב הלכה ט ולמה תוקעין בפני בית דין מפני שבית דין זריזין הן ולא יבאו התוקעין להעביר השופר בפניהם ברשות הרבים שבית דין מזהירין את העם ומודיעין אותן. 6. Rambam Mishneh Torah, Hilkhot Shofar, Sukkah, Lulav 2:9 (trans. Sefaria.org) And why may we blow in front of the court? Because the court is alacritous and the blowers would not come to transport a shofar in the public domain in front of them. For the court would warn the people and inform them [of the prohibition].

7. תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כט עמוד ב משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי וכו'. תנו רבנן: פעם אחת חל ראש השנה להיות בשבת, ]והיו כל הערים מתכנסין[. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לבני בתירה: נתקע. - אמרו לו: נדון. - אמר להם: נתקע ואחר כך נדון. לאחר שתקעו אמרו לו: נדון! - אמר להם: כבר נשמעה קרן ביבנה, ואין משיבין לאחר מעשה. 7. Talmud Rosh Hashannah 29b (trans. Sefaria.org) After the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted that the people should sound the shofar even on Shabbat. The Sages taught: Once Rosh HaShana occurred on Shabbat, and all the cities gathered at the Great in for the Festival prayers. Rabban Yoḥanan ben Zakkai said to the sons of Beteira: Let us sound. They said to him: Let us discuss. He said to them: First let us sound it, and afterward, when there is time, let us discuss the matter. After they sounded the shofar, the sons of Beteira said to Rabban Yoḥanan ben Zakkai: 3

Let us now discuss the issue. He said to them: The horn has already been heard in Yavne, and one does not refute a ruling after action.

8. מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יט הלכה ו אם חל ראש השנה להיות בשבת, אינו אומר יום תרועה, אלא זכרון תרועה, לפי שאין תקיעת שופר דוחה את השבת בגבולין משום גזירה. 8. Masechet 19:6 (trans. Sefaria.org) If the New Year falls on a Sabbath, one does not say ‘A day of blowing the Shofar’ but ‘a day of remembrance of blowing the Shofar’, because the blowing of the Shofar does not take precedence of the Sabbath in country towns, this being a preventive measure.

9. מגן אברהם סימן תקפח ס"ק ד אין תוקעין. אף על פי שתקיעה שבות ויבא עשה של תורה וידחה שבות של דברי הם מ"מ גזרי' שמא יעבירנו ד"א בר"ה )רמב"ם( הקש' מהרמ"פ בהגהותיו דהא תקיע' שבות נמי גזירה שמא יתקן כלי שיר וא"כ נימ' דאסו' משום האי גזירה והעמידו דבריה' במקו' עשה ותי' דהאי גזירה לא גזרו בתקיעת שופר דא"כ לא יתקעו לעולם דגם בי"ט שייך שמא יתקן ונמצא שיעקרו מ"ע מן התורה אבל גזירה שמא יעבירנו לא שייך אלא בשבת 9. Magen Avraham 588:4 Even though [the prohibition of] blowing shofar [on Shabbat] is a rabbinic prohibition, and a positive commandment from the Torah should override a rabbinic prohibition, nonetheless we uphold the decree lest one carry the Shofar more than four amot on Rosh Hashanah. And the Maharam of Padua questioned: but perhaps the reason should be because a person may come to fix the instrument, and perhaps it is prohibited due to that decree and upheld their decree even against a positive command! And he resolved that then they would never blow Shofar on Yom Tov, as the concern of fixing an instrument applies then as well, and then you will have entirely uprooted a positive commandment; but the decree concerning carrying only applies on Shabbat.

10. פסיקתא דרב כהנא )מנדלבוים( פיסקא כג - ראש השנה ]ג[ יהודה בר נחמן בשם ריש לקיש פתח עלה אלהים בתרועה וג' )תהלים מז: ו(. בשעה שהקב"ה עולה ויושב על כסא הדין בדין הוא עולה, ד כת' עלה אלהים בתרועה )שם /תהלים מ"ז/(. ובשעה שישר' נוטלין שופרות ותוקעין הקדוש ברוך הוא עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמי', דכת' י"י בקול שופר )שם /תהלים מ"ז/(, ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מידת הדין למידת רחמים. אימתי, בחדש השביעי )ויקרא כג: כד(. 10. Pesikta D’Rav Kahana 23:3 (trans. Virtual Beit Midrash) Yehuda bar Nachman opened in the name of Resh Lakish: “God has gone up with a shout; [the Lord with the sound of a shofar]” (Tehillim 47:6): When the Holy One, blessed be He, goes up to sit on the seat of justice, he goes up with justice, as it is written: “God [Elokim] has gone up with a shout.” And when take the shofar and blast, the Holy One, blessed be He, gets up from the seat of justice and sits on the seat of mercy, as it is written: “The Lord [the Tetragrammaton] with the sound of a shofar.” And He becomes filled with mercy for them and He shows them mercy and He turns the quality of justice into the quality of mercy for them. When? “In the seventh month” (Vayikra 23:24).

11. הרב יהודה עמיטל, כיצד ממתיקים דינים בשבת?, באר מרים סדרה לחגים, ראש השנה, עמ' 44 לחכמים היה הביטחון שבאותו אופן שפועל בש מ יים קיום מצות התורה, כך פועל גם קיום גזירתם להסתפק בברכות מלכויות, זיכרונות, ושפורות ושלא לתקוע בשופר. כדברי התלמוד הירושלמי, "דברי סופרין חביבין יותר מדברי תורה," שהרי הקב"ה ציווה לציית לחכמים בכל גזירותים. ישנו מעין חוק-טבע מטאפיזי: "כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה – מריעין לה בסופה". בעלי התוספות הסבירו שאפילו אם לא תקעו בתחילת של שנה בשל אונס, ולא בזדון, עדיין חוקיות זו בעינה עומדת. ואולם בכל זאת, אם ראש השנה חל בשבת, ולא תקעו לשנה בתחילתה בגלל גזירת חכמים – הגזירה גוברת על אותו חוק שקבע הקב"ה בעולמו! כשמבטאת כנסת ישראל את אהבתה לקב"ה בקיום גזירות חכמים, הופכת בזה את מידת הדין למידת הרחמים. עד כדי כך גדולה היא עוצמתם של דברי חכמים!

4

11. Rabbi Yehuda Amital, in Be’er Miriam Sidrah for Holidays, Rosh Hashanah, p. 44 The answer is that the Sages were confident that just as the observance of the Torah’s mitzvot impacts upon heaven, so too their own decree that we should content ourselves with the Malkhuyot, Zikhronot and Shofarot blessings and not sound the shofar on Shabbat, can turn the quality of justice into the quality of mercy. This is based on the Yerushalmi, “the words of Sages are more beloved than the words from the Torah,” as the Holy One Blessed be He commanded to listen to the words of Sages, in all of their enactments. They were confident in this despite the fact that there is a fixed order in heaven: “Every year that there is no blasting [of the shofar] at the beginning, there is shouting at the end. (Rosh ha- Shana 16b). The Tosafot comment on this: “That there is no blasting of the shofar at the beginning” – the Halakhot Gedolot explains: Not that it fell on Shabbat, but rather that there was some unavoidable interference. That is to say, this order is metaphysical – even if the failure to sound a teki’a was due to circumstances beyond anybody’s control, it will bring about evil consequences. But nevertheless, when this metaphysical order encounters the rabbinic decree not to sound the shofar on Shabbat – the decree overcomes it! When the people of Israel express their love of God through their observance of the decrees enacted by the Sages, this itself turns the quality of justice into the quality of mercy.

II. Tashlich 12.ספר מהרי"ל )מנהגים( הלכות ראש השנה ]ט[ אמר מהר"י סג"ל מה שנוהגין לילך בר"ה אחר סעודה אצל ימים ונהרות להשליך במצולות ים כל חטאותינו, משום דאיתא במדרש זכר לעקדה שעבר אברהם אבינו בנהר עד צוארו, ואמר הושיעה ה' כי באו מים עד נפש. והוא השטן שנעשה כמו נהר לעכב או תו מן העקדה. ומהר"י סג"ל נהג ג"כ להלוך אצל הנהרות. ואמר כשהולכין אל הנהרות ביום טוב אל יוליכו עמהם שום מזון כדי לזרוק אל הדגים שבנהרות להראות להם לשמוח בהן דאית ביה חילול יום טוב. גם אם יזדמן לו גוי אצל הנהר אל יקח ממנו לחם להשליך אל הדגים משום דמוקצים הם לישראל משום דמחוסרין צידה, ואין מאכילין ביום טוב אלא לדבר הראוי לו. א"כ הנושא מזון עמו תרתי ריעותא עביד דנושא חוץ לעירוב ומאכיל את המוקצה. וכ"ש כשחל ר"ה בשבת דאין להעשות. 12. Sefer Maharil (Customs) Laws of Rosh Hashanah Mahari Segel said: The custom of going on Rosh Hashanah after the meal to seas and rivers to cast away our sins into the depths of the seas is based on a midrash that we commemorate the binding [of Isaac], when Avraham Avinu passed through a river up until his neck and said “God save me!” because the water rose dangerously high. And this was Satan’s work in order to prevent him from performing the akeidah. And Mahari Segel also had the practice to go to rivers. And he said that when we go to the rivers on Yom Tov, one should not carry any food to throw to the fish in the rivers to give them joy because it constitutes a desecration of Yom Tov. And even if there happens to be a non-Jew by the river, one should not take bread from him to throw to the fish because they are because we are not allowed to trap fish, and we can only feed that which is appropriate for it. If this is so, there are two problems with carrying food: one is because of carrying outside of the and the other is feeding in a manner of muktzeh. Therefore, all the more so when Rosh Hashanah falls on Shabbat that this should not be done.

13. שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן מב שאלה בשנת תפ"ו חל ר"ה ביום השבת וביום א' אי מותר לעשות המנהג לילך אל הנה ר ולומר תשליך ביום השבת או למחרתו ביום א' גם אם יכולין לומר אבינו מלכנו ביחיד עכ"ל השואל: תשובה לשואל דבר בעתו ע"מ ששאלת אם יש לילך אל הנהר לומר תשליך ביום השבת הנה לא ידעתי חשש נדנוד איסור בזה ואדרבה כתבו הפוסקים שיש לילך ביום הראשון וזריזין מקדימין למצות מהיכי תיתי לא ילכו לשם ביום השבת מה חשש איסור יש בזה אפילו אם הנהר הוא במקום שאסור שם לטלטל ביום השב' מה בכך לא ישאו אצלם כלום ולא יטלטלו אצלם וליכא למגזר דלמא יטלטל שום דבר דא"כ בכל שבתות השנה למה לא גזרינן כן ולא מצינו בשום פוסק חשש איסור גזירה בזה ואד רבה מצאתי וראיתי בספר מהרי"ל... ומקרוב נדפס קיצור שני לוחות הברית שכתב שם שאין לילך אל הנהר ביום השבת בלי טעם וראיה כלל ובודה 5

איסור מלבו ובודאי נתעלם ממנו דברי מהרי"ל והדרת קודש ואיזה עמי הארצות כשרואין כבר נדפס בספר חדש אף שאין ראוי לסמוך עליו תופסין כן להלכה ולאו שפיר עבדי 13. Shvut Yaakov (R. Yaakov Reicher, 18th century Austria) 3:42 Is it permitted to perform the custom to go to the river and say Tashlich on Shabbat or should it be done on the next day (Sunday)? I do not know of any sort of concern of prohibition, and on the contrary, the poskim say that one should go on the first day, and the vigilant are early in performing mitzvot. From where does one derive that one should not go on Shabbat? What possible prohibition could there be? Even if the river is in a place where it is prohibited to carry on Shabbat, so what? People just will not carry! And one should not create a decree out of concern that one might carry, because if so, then all Shabbatot of the year why do we not make such decrees? Recently, the Kitzur Shlah was printed, where it is written not to go to the river on Shabbat with no clear reason or proof at all, and certainly he ignored the words of the Maharil, and the ignoramus, when they see something printed in a book that should not be relied upon, they accept it as , and this is not good.

14. שו"ת יוסף אומץ סימן יז ג' שם סימן מ"ב הטיח דברים על מי שאמר שלא יאמרו ותשליך אם חל ר"ה בשבת. וגרם להרב ז"ל מה שסבר שהדברים כפשוטן. אמנם הראשונים היו נוהגים מנהגיהם על פי הסוד והיו מסתירין מאד בהעלם נמרץ הדברים כנודע דכל הש"ס בנוי על פי הסוד כמ"ש רעיא מהימנא והיה העלמה. ולפי סוד ותשליך אשר גלה סודו האר"י ז"ל יש מקום לומר דלא יאמרוהו בשבת וכן כתבו משם הרב עיר וקדיש הרמ"ז ז"ל. והגם דשמעתי דהרב החסיד מהר"י אירגאז זלה"ה היה אומרו בשבת. מ"מ לדידי חזי לי דשב ואל תעשה עדיף ומה גם בדברים העומדים ברומו של עולם כל שלא נמצא בפירוש מרבינו האר"י ז"ל. וע וד לא נתברר אם הרב מהר"י אירגאז ידע שהרמ"ז מנע אמירתו. 14. Responsa Yosef Ometz (Chida, 18th century Jerusalem) Siman 17 The Shvut Yaakov castigated those who said not to perform Tashlich when it falls on Shabbat… but the had practices based on hidden secrets, and based on the secrets of Tashlich, the Ari recommended that one not say it on Shabbat, and while the Mahari Irgaz said it on Shabbat, nonetheless it seems to me better to abstain and not do anything.

15. בן איש חי שנה ראשונה פרשת נצבים סעיף יב יב.סדר התשליך עושין אפילו חל ר"ה בשבת, וכן נמצא כתוב בכתיבת יד הרב מוהר"י ענתבי ז"ל בשם רבינו הרש"ש ז"ל, ואם נאנס ולא עשה התשליך ביום ראשון יעשה ביום השני אחר מ וסף כן מצאתי כתוב בספר תורה לשמה כ"י: ואם חל יום ראשון של ראש השנה בשבת לא יעשה תשליך עד יום שני כדי שלא יבא ח"ו חילול שבת קיצור של"ה במסכת ראש השנה... ועיין להרב פרי האדמה חלק ד' גף ג' ע"ג שכתב דגם לדעת קיצור של"ה נכון לעשות בשבת, דלא קאמר אלא משום שמא יבואו שבת, והיינו במקומם ש יוצאים חוץ לעיר ובשבת איכא איסור הוצאה ואי אפשר שלא יכשלו, אבל בירושלים ת"ו שעושין בתוך החומה ראשון עדיף וגם כשחל בשבת יעו"ש . וכן הוא מנהג בית א -ל יכב"ץ אשר בעיר קדשו ירושלים ת"ו ההולכים על פי דברי האר"י ז"ל שעושין תשליך ביום ראשון דראש ה שנה אף כשחל בשבת. וכתב שם מטה אפרים אך צריך ליזהר שלא ישאו אצלם שום דבר חוץ לעירוב. וראיתי בקצת מקומות כשחל יום ראשון בשבת הולכין ביום שני, ואפשר משום שהנהר חוץ לעיר ומשום הוצאה שנושאין ספרים וכדומה הולכין ביום שני . 15. Ben Ish Chai Tashlich is performed even when Rosh Hashanah falls on Shabbat… and if one was prevented from doing it on the first day, one does it on the second day after Musaf. Kitzur Shlah: If Rosh Hashanah falls on Shabbat, one does not do Tashlich until the second day in order to not come to desecrate Shabbat… examine the Pri Haadamah who wrote that even according to the Kitzur Shalah, it is correct to do Tashlich on Shabbat, but he was just warning in a situation where perhaps one might desecrate Shabbat, meaning in places where they go outside the city, as on Shabbat there is the prohibition of carrying and it is 6 impossible that one will not stumble in this regard, but in Yerushalayim, where they do Tashlich within the city walls, it is preferable even when RH falls on Shabbat. And the Mateh Efaryim wrote that one needs to be careful not to carry anything outside the eruv. And I have seen in some places that when the first day falls on Shabbat, they go on the second day, and perhaps that is because the river is outside the city and because of carrying, as they carry books.

16. משנה ברורה סימן תקפג ס"ק ח ובקצת מקומות ראיתי כשחל יום א' בשבת הולכין בשני לנהר. ואפשר מפני שהנהר חוץ לעיר ומשום הוצאה שנושאין ספרים וכדומה לכך הולכין ביום ב' ]פמ"ג[: 16. Mishnah Berurah 583:8 In some places I have observed that when the first day falls on Shabbat, they go to the river on the second day. And it could be because the river is outside the city limits and because they carry books and the like.

17. הרב שמואל דוד, 'תשליך' בשבת, באר מרים סדרה ל חגים, ראש השנה, עמ' 70 על כן נראה שלהלכה יש להורות שכאשר ראש השנה חל בשבת, יש לדחות את עריכת התשליך ל יום השני של ראש השנה. אמנם יש מקומות שבהם אין חשש לטלטול בעריכת התשליך, אך כדי לאחד את המנהגים ולמעט במחלוקות, נראה שראוי שגם במקומות אלו תידחה עריכת התשליך ליום השני של הראש השנה . ואולי יש להנהיג שכאשר רא ש השנה חל בשבת, יצאו האנשים למקום עריכת התשליך בלא מחזורים, ויערכו רק את עיקר התשליך – יאמרו שלוש פעמים את הפסוקים... בכך מקיימים אנו את מהגו של המהרי"ל, לומר תשליך ביום הראשון של ראש השנה גם כשהוא חל בשבת. למחרת, ביום השני של ראש השנה, החל ביום ראשון, שאין בו איסור טלטול – יש להנה יג ל לכת שוב למקום התשליך, הפ עם עם מחזורים, ולומר את הנוסח המלא המופיע בהם. 17. Rav Shmuel David, ‘Tashlich’ on Shabbat, in Be’er Miriam Sidrash Le-Chagim, p. 70 It therefore seems to me that as a matter of halacha, we should rule that when Rosh Hashanah falls on Shabbat, Tashlich should be pushed off until the second day of Rosh Hashanah. However, there are places where there is no concern of carrying during Tashlich, but in order to unify the customs and mitigate controversy, it seems that even in those places Tashlich should be pushed off until the second day of Rosh Hashannah. Perhaps when Rosh Hashanah falls on Shabbat, people should go to the place where they say Tashlich without their machzorim, and should just do the essential part of Tashlich – the three pesukim (verses)… and thus they fulfill the custom of the Maharil, to say Tashlich on the first day of Rosh Hashanah when it falls on Shabbat. On the second day (Sunday), when there is no prohibition of carrying, one should go back to the place of Tashlich with the Machzorim, and say the full text that appears in them.

III. and Tzidekatecha Tzedek 18. הר"ן על הרי"ף מסכת ראש השנה דף ט עמוד א וה"ר יהודה בר ברזילי אלברגילוני ז"ל כתב שאין אומרי ם צדקתך בראש השנה ויום הכפורים שחל להיות בשבת ולא אבינו מלכנו ומנהגנו עכשיו שלא לאמרו בראש השנה שחל להיות בשבת אבל אומר אותו ביום הכפורים שחל להיות בשבת ואפשר דטעמא משום דכיון דבר"ה איכא שמחה באכילה ושתיה כשאר ימים טובים לא אמרינן ביה צדקתך אבל בי וה"כ כיון שהוא יום ענוי אומרים אותו וא"מ נמי כיון שהוא שאלת צרכים בשבת לא התירו לאמרו אלא ביוה"כ )שחל להיות בשבת( שהוא שעת גמר דין שאם לא עכשיו אימתי: 18. Ran, Masechet Rosh Hashanah 9a Rabbi Yehuda bar Barzilai wrote that we do not say Tzidekatecha Tzedek on Rosh Hashanah and that fall on Shabbat, and not Avinu Malkeinu, and our custom is to not say it on Rosh Hashanah that falls on Shabbat, but we do say it on Yom Kippur that falls on Shabbat, and perhaps the reason is because Rosh Hashanah is a day of joy, and we eat and drink like other Yamim Tovim, so we do not say Tzidekatecha. But on Yom Kippur, since it is a day of affliction, we do say it. And Avinu Malekinu also since it is asking for needs, it is not allowed on Shabbat except for on Yom Kippur when the judgment concludes, because if not now, when? 7

19. שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקצח ר"ה שחל להיות בשבת אומרים צדקתך, במנחה. הגה: ויש אומרים שלא לאומרו )ר"ן סר"ה ומנהגים(, וכן אנו נוהגים. 19. Orach Chayim 598 (trans. Sefaria.org) When Rosh HaShanah falls on Shabbat we say Tzidkatkhah at mincha. Note (Rema): And there are those who say we do not say it [Ran end of Tractate Rosh HaShana and Minhagim], and this is our custom.

20. משנה ברורה סימן תקצח )א( אומרים צדקתך - כי ון ש הוא יום הדין אומרים צו"ץ משום צדוק הדין שהרי אנו אומרים ויגבה ד' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה והי"א ס"ל דהא עכ"פ יום טוב הוא ור"ח: 20. Mishnah Berurah 598 We say Tzidekatecha – since it is a day of judgment, we say tzidekatecha tzedek because of tzidduk hadin, as we say “And Adonoy Tzevaos is exalted through justice and the Almighty, the Holy One, is sanctified through righteousness”; however, those who disagree say that it is still a Yom Tov and .