26Shemini Download.Indd

ArtScroll® Series

פרשת שמיני / Parashas Shemini

Rabbi Nosson Scherman/Rabbi Meir Zlotowitz General Editors

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 588 / ספר ויקרא ט / א־ט

פרשת שמיני אונקלוס

א ו ֲהוה ְבּ יוֹמא ְת ִמ ינ אה ְקרא מֹ ֶשׁה ט א ו ְי ִהי֙ בּ֣יּוֹם ה ְשּׁ ִמ ִ֔יני ק> רא מֹ ֶ֔שׁה ְלא 9ֲה֖רֹן ְוּל ב7 ניו ְוּל ִז ְקנ6י  ְל א ֲהרֹן ְו ִל ְב ִנוֹהי ְוּל ס ֵבי ִי ְשׂר ֵאל: ב ו ֲא מר ב ִי ְשׂרF אל: ו֣יֹּ ֶאמר ֶאל־א 9ֲה ֗רֹן ק ְ֠ח־ל ֠ך ע Cֶגל ֶבּ ן־בּA קר ְל ח@ טּאת ְל א ֲהרֹן סב ל ְך ֵע גל בּר ֵתּוֹרי ְל ח טּ אתא ְוּד כר ל ֲע ל תא שׁ ְל ִמין ְו קֵרב ֳק דם ְי י: ג ְוא Kִיל ְל ֹעJלה ְתּ ִמ I ימם ְו ה ְק6 רב ִל ְפG ני ֽיהוה: ְו ֶא ְל־בּG ני ִי ְשׂרא6ל ג ְו ִעם ְבּ ֵני ִי ְשׂר ֵאל ְתּ מ ֵלּל ְל ֵמ ימר ִסיבוּ ְתּ דבּCר ֵל ֑אמֹר ְק ֤חוּ ְשׂN ע ִיר־ע ִזּים֙ ְל ח ֔טּאת ְו ֵ֨ע ֶגל וכ Lֶבשׂ ְצ ִפיר בּר ִע ִזּין ְל ח טּ אתא ְו ֵע גל ְו ִא מּר ְבּ ֵני ְשׁ נא שׁ ְל ִמין ל ֲע ל תא: ד ְותוֹר ְוּד כר ד ְבּF נ י־שׁ@ נה ְתּ ִמ S ימם ְל ֹעR לה: ְו ֨שׁוֹר ו  ֜א ִיל ִל ְשׁ ל ִ ֗מים ִל ְז ֨בֹּ ח֙ ִל ְפנCי ְל ִנ ְכ סת ְקוּד שׁיּא ְל ד בּ חא ֳק דם ְי י ֔יהוה ִוּמ ְנJ חה ְבּ >לוּלה בשּׁ 7ֶמן V כּי ה ֔יּוֹם ֖יהוה ִנְרU אה ֲא ֵל T יכם: ִוּמ ְנ ח תא ְדּ ִפ ילא ִב ְמ שׁח ֲאֵרי יוֹמא ֵדין ה וִיּ ְק ֗חוּ ֚ ֵאת ֲאX שׁר ִצוּ>ה מֹ ֶ֔שׁה ֶא ְל־פּנ6י ֣ ֹא ֶהל W מוֹעד וִיּ ְקְרבוּ֙ ְי קרא ד יי ִמ ְת ְגּ ִלי ְלכוֹן: ה ְוּנ ִסיבוּ ית ִדּי פ ִקּיד מֹ ֶשׁה ל ֳק דם מ ְשׁ כּן ִז ְמ נא ְוּקִריבוּ ו כּל־ה ֵ>ע  ֔דה ויּ 9ע ְמ ֖דוּ ִל ְפG ני ֽיהוה: ו֣יֹּ ֶאמר מֹ ֶ֔שׁה זLה ה דּב@ר כּל ְכּ ִנ ְשׁ תּא ְו קמוּ ֳק דם ְי י: ו ו ֲא מר מֹ ֶשׁה ֲא ֶשׁ ִר־צU וּה ֖יהוה תּ 9ֲע ֑שׂוּ ְו ֵיU רא ֲא ֵל ] יכם ְכּ ֥בוֹד ֽיהוה: ו ֨יֹּ ֶאמר ֵדּין ִפּ ְת גּ מא ִדּי פ ִקּיד ְי י תּ ְע ְבּדוּן ְו ִי ְת ְגּ ִלי  ְלכוֹן ְי קרא ד יי: ז ו ֲא מר מֹ ֶשׁה ְל א ֲהרֹן ז מֹ ֶ֜שׁה T אל־א 9ֲה ֗רֹן ְק[ רב ֶא ל־ה ִמּ ְז ֵ֨בּ ח֙ ו 9ֲע ֵ֞שׂה ֶא ת־חR טּ ְאתך֙ ְקרב ְל מ ְד ְבּ חא ְו ִע ֵבד ית ח טּ את ְך ְו ית ְו ֶא ֣ ֹת־ע ל ֶ ֔ת ך ְו כפּGר בּ 9ע ְד ֖ך ְוּבע^ד הע7ם ו 9ֲע ֵ֞שׂה ֶא ת־קְרבּ[ן ֲע ל ת ְך ְו כ פּר ֲע ל ְך ְו על ע מּא ְו ִע ֵבד ית ֻקְר בּן ע מּא ְו כ פּר ֲע ֵליהוֹן ְכּ מא ִדי ח ה עם֙ ְו כפּCר בּ 9ֲע  ֔דם כּ 9ֲאשׁ]ר ִצU וּה ֽיהוה: וִיּ ְקרKב א 9ֲה֖רֹן פּ ִקּיד ְי י: ח ְוּקֵרב א ֲהרֹן ְל מ ְד ְבּ חא ְוּנ ֵכס ֶא ל־ה ִמּ ְזבּ Wח וִיּ ְשׁ_ חט ֶאת־ע Gֶגל ה 9חJ טּאת ֲא ֶשׁ ֽר־לוֹ: ֠ויּ ְקִ ֠רבוּ ית ֶע ְג לא ְד ח טּ אתא ִדּי ֵלהּ: ט ְו קִריבוּ ְבּ ֵני א ֲהרֹן ית ְדּ מא ֵלהּ ְוּט בל ֶא ְצ ְבּ ֵעהּ ט ְבּ ֵ֨ני א 9ֲה֣ ֹרן ֶא ת־ה דּ ֘ם ֵא ל ֒יו וִיּ ְט ֤בֹּל ֶא ְצ בּעוֹ֙ בּ  ֔דּם וִיּ6תּן ִבּ ְד מא ִו יהב על קְר נת מ ְד ְבּ חא ע ל־קְר ֣נוֹת ה ִמּ ְזבּ Wח ְו ֶא ת־הדּ>ם י ֔צק ֶא ְל־י ֖סוֹד ה ִמּ ְזבּ Fח: ְו ית ְדּ מא ֲאִריק ִל יסוֹדא ְד מ ְד ְבּ חא:

רש“י (א) ויהי ביום השמיני. שמיני למלואים, הוא ראש חודש ניסן, שהוקם המשכן (שם ד; ת“כ שם ג): (ד) כי היום ה’ נראה אליכם. להשרות שכינתו במעשה בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם (פ’’ז; ת’’כ מכילתא דמלואים ידיכם (ת’’כ שם ד) לכך קרבנות הללו באין חובה ליום זה: (ז) קרב אל המזבח. שמיני פרשתא א:א; שבת פז:): ולזקני ישראל. להשמיעם שעל פי הדבור אהרן שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת (שם ח): נכנס ומשמש בכהונה גדולה ולא יאמרו מאליו נכנס (תנחומא שמיני ג): (ב) קח את חטאתך. עגל בן בקר: ואת עולתך. האיל: קרבן העם. שעיר עזים לך עגל. להודיע שמכפר לו הקב”ה ע”י עגל זה על מעשה העגל [שעשה] ועגל וכבש. כל מקום שנא’ עגל בן שנה הוא (ר“ה י.) ומכאן אתה למד:

PARASHAS SHEMINI 9. (Megillah 10b). What sadness could there have been on that ♠ The Priestly Service begins. joyous first day of Nissan? R’ Yisrael of Rizhin notes Sforno’s At the end of the previous Sidrah, Aaron and his sons comment that until the sin of the Golden Calf, there was no were instructed to remain at the Tent of Meeting for seven need for a center of holiness; every Jew was worthy of the full days while Moses performed the inauguration service, Divine Presence. After that calamitous national downfall, it which began on the twenty-third of Adar. Each day for seven became necessary to build a Tabernacle as a resting place days, Moses erected the Tabernacle, performed the entire for the Shechinah. If so, it was truly sad that the Tabernacle service himself, and disassembled the Tabernacle when the was dedicated, because the joy was mixed with the realiza- service was done. The inauguration period climaxed with tion that the people had forfeited their opportunity for even the consecration of Aaron and his sons as Kohanim on greater holiness. -And the elders of Israel. Although the com — ְוּל ִז ְק ֵני ִי ְשָׂר ֵאל the eighth day. From that moment onward, only Kohanim were eligible to perform the Tabernacle service. This chapter mand to bring the offerings listed below was addressed only begins on the first day of Nissan, the eighth day of the inau- to Aaron, Moses wanted the elders to hear for themselves guration service. On that day, the Tabernacle was erected that Aaron had been elevated to the office of Kohen Gadol by permanently and the Kohanim assumed their new role. This God, and had not seized it for himself (Rashi), or been given Sidrah describes the special service the newly consecrated the post by his brother in an act of nepotism. A young bull. God chose a bull for Aaron’s — ֵע ֶגל ֶבּ ָן־בּ ָקר .Kohanim performed on the day they achieved their new 2 status. sin-offering to show that by offering this animal, Aaron often would be forgiven for his role in the sin of the Golden Calf ו ְי ִהי It was. The Sages teach that the word — ו ְי ִהי .1 indicates that trouble or grief is associated with the narrative (Rashi).

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 589 / VAYIKRA/LEVITICUS 9 / 1-9

PARASHAS SHEMINI 9 1It was on the eighth day, Moses summoned Aaron and his sons, and the elders of Israel. 2 He The said to Aaron: Take for yourself a young bull for a sin-offering and a ram for an elevation- Priestly offering — unblemished; and offer [them] before HASHEM. 3 And to the Children of Israel speak Service Begins as follows: Take a he-goat for a sin-offering, and a calf and a sheep in their first year — unblem- ished — for an elevation-offering. 4 And a bull and a ram for a peace-offering to slaughter before HASHEM, and a meal-offering mixed with oil; for today HASHEM appears to you. 5 They took what Moses had commanded to the front of the Tent of Meeting; and the entire as- sembly approached and stood before HASHEM. 6 Moses said: This is the thing that HASHEM has commanded you to do; then the glory of HASHEM will appear to you. 7 Moses said to Aaron: Come near to the Altar and perform the service of your sin-offering and your elevation-offering and provide atonement for yourself and for the people; then perform the service of the people’s offering and provide atonement for them, as HASHEM has commanded. 8 Aaron came near to the Altar, and slaughtered the sin-offering calf that was his. 9 The sons of Aaron brought the blood to him. He dipped his finger into the blood and placed it upon the horns of the Altar, and he poured the [remaining] blood upon the foundation of the Altar.

Speak. The verse does not specify who was they realized that God was ready to accept their offerings in — ְתּ ד ֵבּר .3 commanded to make this statement to the Children of Israel. atonement for their sins, they gathered eagerly and joyously Ramban offers three alternatives: (a) The honor was given to (Sifra ). Aaron in order to enhance his prestige; (b) Moses directed Moses said: This is the thing. Referring — ויֹּ ֶאמר מֹ ֶשׁה ֶזה ה ָדּ ָבר .6 everyone present to speak to the people, both Aaron and to this service, Moses said this to reassure the people that the the elders [but he spoke in the singular because each of glory of HASHEM would appear to them this day as a result of them was to bear individual responsibility for conveying the Aaron’s performance of the service for the first time (Rashi). command to the people]; (c) Moses told each of them what Moses told the people that after they carried out God’s he was to do; after directing Aaron to prepare his offerings (v. command, His glory would appear to them. This concept is 2), he now instructed the elders to arrange for the offerings fundamental to Jewish faith, that first a Jew must dedicate of the nation. himself to obeying the will of God, and untold beneficial ְשׂ ִע ִיר־ע ִזּים ְל ח ָטּאת — A he-goat for a sin-offering. The sin- results will flow from it. At the Splitting of the Sea, for ex- offering of the people was a he-goat, while that of Aaron ample, the Jews plunged into the waters, and, in reward for was a calf (v. 2). Targum Yonasan comments that Aaron’s their faith, God showed them unprecedented miracles and offering atoned for the sin of the Golden Calf, while that a higher degree of revelation than was experienced even by of the people atoned for the sale of Joseph. Those sins the prophet Ezekiel. Such was the resolve that moved the stemmed from different root causes, and the different ani- people to declare to Moses that they were ready to perform mals required by the Torah were reflective of the character all the commandments even before they knew what God flaws that caused the sins and needed atonement. When the would ask of them (Exodus 24:7; Shabbos 88a). Once a people demanded that Aaron build them a ‘‘god’’ to take the Jew displays his trust in God, God will reciprocate with every place of Moses, they suffered from excessive dependence on manner of blessing (R’ Aharon Kotler). him. They thought that they could not endure without Moses Come near. Aaron was overawed and ashamed — ְקרב .or something to take his place — therefore, Aaron brought 7 a calf, which always follows its mother submissively. When to approach the Altar [because of his role in making the the brothers sold Joseph, however, they signified a rebellious Golden Calf]. Moses encouraged him, saying, ‘‘Why are you instinct, for they refused to accept Jacob’s choice of Joseph ashamed? It is for this [to fill the position of High Priest] that as the leader of the family. They behaved like a brazen goat, you have been chosen!’’ (Rashi). so that was the animal that atoned for their sin (R’ Yosef Dov Degel Machaneh Ephraim comments homiletically, ‘‘It is Soloveitchik). precisely because you possess the attribute of shame that ’’.HASHEM appears. The degree of Shechinah you have been chosen; God despises the haughty — ה’ ִנְר ָאה .4 And for the people. Indirectly, Aaron’s personal — ְוּב עד ָה ָעם Divine Presence] that their offerings would bring about] was manifested by the descent of a Heavenly fire which offering was an atonement for the people as well as himself, represented God’s appearance among the people (v. 24, because one cannot atone for others unless he is himself free Rashbam). from sin (Bava Metzia 107b). Only after Aaron had atoned And the entire assembly approached. for himself could he bring the communal offerings listed in — ו ִיּ ְקְרבוּ ָכּ ָל־ה ֵע ָדה .5 The people had not been instructed to approach, but when verse 3 (Ibn Ezra).

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 590 / ספר ויקרא פרשת שמיני ט / י־כד

י ְו ֶא ת־ה ֵ֨ח ֶלב ְו ֶא ת־ה ְכּ ל ֜יֹת ְו ֶא ת־היֹּתeֶרת ִמ ן־ה כּ ֵבד֙ ִמן־ י ְו ית תְּר בּא ְו ית כּ ְל י תא ְו ית ִח ְצרא ִמן ה ^ח  ֔טּאת ִה ְקS טיר ה ִמּ ְזבּ Wחה כּ 9ֲאf שׁר ִצU וּה ֖יהוה ֶאת־מTֹ שׁה: כּ ְב דּא ִמן ח טּ אתא א ֵסּק ְל מ ְד ְבּ חא ְכּ מא ִדי פּ ִקּיד ְי י ית מֹ ֶשׁה: יא ְו ית ִבּ ְשׂרא ְו ית יא ְו ֶא ת־ה בּשׂJר ְו ֶא ת־ה ֑עוֹר שׂר^ף בּ ֵ ֔אשׁ ִמ ֖חוּץ ל9מּ 9ֲחT נה: מ ְשׁ כּא ִאוֹקיד ְבּ נוּרא ִמ בּרא ְל מ ְשִׁר יתא: יב ְוּנ ֵכס ית ֲע ל תא ְו א ְמ ִטיאוּ ְבּ ֵני א ֲהרֹן יב וִיּ ְשׁi חט ֶאת־ה Rֹע7לה ֠ויּ ְמ ִ֠צאוּ ְבּ ֵ֨ני א 9ֲה֤רֹן ֵא ליו֙ ֶא ת־ה  ֔דּם ֵלהּ ית ְדּ מא ְוּזר ֵקהּ על מ ְד ְבּ חא ְסחוֹר יג וִיּ ְזְרk קהוּ ע ל־ה ִמּ ְזבּ 6ח סבNיב: ְו ֶאת־ה Rֹע ֗לה ִה ְמj ציאוּ ֵא@ליו ְסחוֹר: יג ְו ית ֲע ל תא א ְמ ִטיאוּ ֵלהּ ְל ֵא בר הא ְו ית ֵר ישׁא ְו א ֵסּק על מ ְד ְבּ חא: יד ִל ְנ ת] ח יה ְו ֶא ת־ה֑רֹאשׁ ויּ ְקט6ר ע ל־ה ִמּ ְזבּ Fח: וִיְּרK חץ ֶאת־ יד ְו ח ִלּיל ית גּוּא ְו ית ְכּר עיּא ְו א ֵסּק על טו הקֶּ]רב ְו ֶא ת־ה ְכּרע7ִים ויּ ְקG טר על־ה RֹעJלה ה ִמּ ְזבּ Fחה: ויּ ְקֵ ֕רב ֲע ל תא ְל מ ְד ְבּ חא: טו ְו קֵרב ית ֻקְר בּן 6 את קְרבּ^ן הע7ם וִיּ  ֞קּח ֶא ְת־שׂm עיר ה 9ח טּאת֙ ֲאX שׁר ל ֔עם ע מּא ְוּנ ִסיב ית ְצ ִפ ירא ְד ח ט אתא ִדי ְל ע מּא ְו נ ְכ ֵסהּ ְו כ פּר ִבּ ְד ֵמהּ ְכּ ק ְד מ אה: טז וִיּ ְשׁ חG טהוּ ו ְי ח ְטּ6 אהוּ כּRִר ֽאשׁוֹן: ויּ ְק6 רב ֶאת־ה Rֹע7לה ו9יּ 9ֲעשׂ ]ה טז ְו קֵרב ית ֲע ל תא ְו ע ְב דהּ ִכּ ְד ח ֵזי: יז ְו קֵרב ית ִמ ְנ ח תא ְוּמ לא ְי ֵדהּ ִמ נּהּ שני יז כּ ִמּ ְשׁR פּט: ויּ ְקֵר ֘ב ֶא ת־ה ִמּ ְנ ח ֒ה ו ְי מn לּא כפּוֹ֙ ִמ ֶ֔מּ נּה ויּ ְקט6ר ְו א ֵסּק על מ ְד ְבּ חא בּר ֵמ ֲע לת צ ְפרא: יח ע ל־ה ִמּ ְזבּ Wח ִמ ְלּבiד ֹעKלת ה ֽבֹּ ֶקר: וִיּ ְשׁח[ט ֶא ת־השּׁוֹר֙ יח ְוּנ ֵכס ית תּוֹרא ְו ית ִדּ ְכרא ִנ ְכ סת ְו ֶא ת־ה  ֔א ִיל ז oבח ה ְשּׁ לS מים ֲאX שׁר ל7 עם ֠ויּ ְמ ִ֠צאוּ ְבּ ֵ֨ני א 9ֲה֤רֹן ְקוּד שׁיּא ִדּי ְל ע מּא ְו א ְמ ִטיאוּ ְבּ ֵני א ֲהרֹן ית ְדּ מא ֵלהּ ְוּזר ֵקהּ על מ ְד ְבּ חא ְסחוֹר יט ֶא ת־ה דּם֙ ֵא ֔ליו וִיּ ְזְרk קהוּ ע ל־ה ִמּ ְזבּ 6ח סבNיב: ְו ֶאת־ ְסחוֹר: יט ְו ית תְּר בּיּא ִמן תּוֹרא ִוּמן ה 9ֲח לS בים ִמ ן־ה ֑שּׁוֹר ִ ֨וּמ ן־ה  ֔א ִיל ה Rא ְלp יה ְוה 9ְמ כ ֶסּה֙ ְו ה ְכּ ל ֔יֹת ִדּ ְכרא ֲא ִל יתא ְו ח ֵפי גוּא ְו כ ְל י תא ו ֲח צר כּ ְב דּא: כ ְו שִׁוּיאוּ ית תְּר בּיּא על כ ְויֹתֶ]רת ה כּF בד: ויּq שׂימוּ ֶאת־ה 9ֲח לS בים על־ה Tח ֑זוֹת ויּ ְקטGר ֶח ְדו תא ְו א ֵסּק תְּר בּיּא ְל מ ְד ְבּ חא: כא ְו ית כא ה 9ֲח לS בים ה ִמּ ְזבּ Fחה: ְוC את ה Tח ֗זוֹת ְו ֵאת֙ ֣שׁוֹק היּ ִ ֔מין ֵהj ניף ֶח ְדו תא ְו ית שׁוֹקא ְד י ִמּ ינא ֲאֵרם א ֲהרֹן ֲאר מא ֳק דם ְי י ְכּ מא ִדי פּ ִקּיד מֹ ֶשׁה: כב א 9ֲה֛רֹן ְתּ J נוּפה ִל ְפC ני ֑יהוה כּ 9ֲא] שׁר ִצU וּה מTֹ שׁה: וִיּ ֨שּׂא א 9ֲה֧רֹן כב ו ֲאֵרם א ֲהרֹן ית ְי ִדוֹהי על ע מּא ֶא ת־י@ דו ֶא ל־הJ עם ו 9ְיבRְרW כם וֵ֗יֶּרד מ Fֲע ֧שֹׂת ה 9ח@ טּאת ְוה RֹעJלה וּבֵר ִכנּוּן ְוּנ חת ִמ ְלּ ֶמ ְע בּד ח טּ אתא ו ֲע ל תא ְו ִנ ְכ סת ְקוּד שׁיּא: כג ְו על מֹ ֶשׁה כג ְו ה ְשּׁ לN מים: ויּ ֹ֨בא מeֹ שׁה ְוא 9ֲהרֹן֙ ֶא ֣ ֹל־א ֶהל ֵ֔מוֹעד ויּ Cְצ ֔אוּ ְו א ֲהרֹן ְל מ ְשׁ כּן ִז ְמ נא ְוּנ פקוּ וּבִריכוּ ית ו 9ְיבRְר ֖כוּ ֶא ת־הע7ם וֵיּרUא ְכ ֽב ֖וֹד־יהוה ֶא ל־כּ ל־הR עם: ע מּא ְו ִא ְת ְגּ ִלי ְי קרא ד יי ְל כל ע מּא: כד ְוּנ פ קת ֶא שּׁ תא ִמן ֳק דם ְי י ו ֲא כ לת שלישי כד וnתּ ֵצא ֵאשׁ֙ ִמ ִלּ ְפC ני ֔יהוה ו ֨ ֹתּ אכל֙ ע ל־ה ִמּ ְז ֵ֔בּ ח ֶאת־ה RֹעJלה על מ ְד ְבּ חא ית ֲע ל תא ְו ית תְּר בּיּא ו ֲח זא ְו ֶאת־ה 9ֲח לI בים ויּuְרא כּ ל־ה עם֙ ויּ ֔רֹנּוּ ו9ִיּ ְפּ ֖לוּ ע ְל־פּ ֵנ T יהם: כּל ע מּא ְו שׁ בּחוּ ְוּנ פלוּ על א ֵפּיהוֹן:

רש“י (יא) ואת הבשר ואת העור. לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלואים נכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטרת (שם). ד”א כיון שראה אהרן שקרבו כל (שמות כט:יד) וכולן ע”פ הדבור: (יב) וימצאו. לשון הושטה והזמנה: (טו) הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה מצטער, ואמר יודע אני ויחטאהו. עשהו כמשפט חטאת: כראשון. כעגל שלו: (טז) ויעשה כמשפט. שכעס הקב”ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל. אמר לו למשה, משה אחי כך עשית המפורש בעולת נדבה בויקרא (לעיל פרק א; ביצה כ.): (יז) וימלא כפו. היא קמיצה לי שנכנסתי ונתביישתי, מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל (ת’’כ שם יא): מלבד עלת הבקר. כל אלה עשה אחר עולת התמיד: (יט) והמכסה. (שם יט): ויצאו ויברכו את העם. אמרו ויהי נועם ה’ אלהינו עלינו (תהלים צ:יז) חלב המכסה את הקרב: (כ) וישימו את החלבים על החזות. לאחר התנופה נתנן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם (ת’’כ שם טו, ועי’ רש“י שבועות טו:) לפי כהן המניף לכהן אחר להקטירם נמצאו העליונים למטה: (כב) ויברכם. ברכת שכל שבעת ימי המלואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום לא שרתה כהנים יברכך יאר ישא (ת’’כ שם ל): וירד. מעל המזבח: (כג) ויבא משה ואהרן בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה משה רבינו כל הטורח שטרחנו שתשרה וגו’. למה נכנסו, מצאתי בפ’ מלואים בברייתא הנוספת על ת”כ שלנו, למה נכנס משה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל. לכך אמר זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו עם אהרן, ללמדו על מעשה הקטרת. או לא נכנס אלא לדבר אחר, הריני דן, ירידה וירא אליכם כבוד ה’ (לעיל פסוק ו). אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שע”י קרבנותיו וביאה טעונות ברכה, מה ירידה מעין עבודה אף ביאה מעין עבודה. הא למדת, למה ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו: (כד) וירנו. כתרגומו:

;He caused to go up in smoke. There was no Heavenly fire descended upon the Altar (Rashbam to v. 13 — ִה ְק ִטיר .10 permanent fire on the Altar until the Heavenly fire came Haamek Davar). He burned. Ordinarily the only sin-offerings — ָשׂרף .down (v. 24) and consumed the sacrificial parts. Thus, the 11 -sin , ח טּאוֹת ְפּ ִנ ִימיוֹת intent of the term in our verse is that Aaron placed it on that were burned outside the camp were the pyre, so that it would be ready to be burned when the offerings whose blood was sprinkled inside the Sanctuary

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 591 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS SHEMINI 9 / 10-24

10 And the fats, and the kidneys, and the diaphragm with the liver of the sin-offering, he caused to go up in smoke on the Altar, as HASHEM had commanded Moses. 11 And the flesh and the hide he burned in fire outside the camp. 12 He slaughtered the elevation-offering; the sons of Aaron presented the blood to him and he threw it upon the Altar, all around. 13 They presented the elevation-offering to him in its pieces with the head; and he caused it to go up in smoke on the Altar. 14 He washed the innards and the feet, and caused them to go up in smoke on the elevation-offering on the Altar. 15 He brought near the offering of the people: He took the sin-offering goat that was for the peo- ple, and slaughtered it and performed the sin-offering service, as for the first one. 16 He brought near the elevation-offering and performed its service according to the law. 17 He brought near the meal-offering, filled his palm from it, and caused it to go up in smoke on the Altar; aside from the morning elevation-offering. 18 He slaughtered the bull and the ram — the people’s feast peace-offering; the sons of Aaron presented the blood to him, and he threw it upon the Altar, all around. 19 As for the fats from the bull and from the ram, and the tail, the covering fats, the kidneys, and the diaphragm with the liver, 20 they placed the fats upon the breasts, and caused the fats to go up in smoke on the Altar. 21 Aaron had lifted up the breasts and the right thigh as a wave-service before HASHEM, as Moses had commanded. 22 Aaron raised his hands toward the people and blessed them; then he descended from hav- ing performed the sin-offering, the elevation-offering, and the peace-offering. 23 Moses and Aaron came to the Tent of Meeting, and they went out and they blessed the people — and the glory of HASHEM appeared to the entire people! 24 A fire went forth from before HASHEM and consumed upon the Altar the elevation-offering and the fats; the people saw and sang glad song and fell upon their faces.

(4:1-21; 16:27). The only exceptions to this rule were this source of the rule that Kohanim must raise their hands when sin-offering and those of the seven inauguration days, which they bless the people (Sotah 38a). And blessed them. Aaron pronounced the Priestly — ו ְי ָבְר ֵכם were burned even though the entire blood service was on the outer Altar (Rashi). Blessing (Rashi). Although this blessing was not yet re- Why indeed were these offerings completely burned? corded in the Torah — it is found in Numbers 6:24-27 — it These offerings came, at least in part, to atone for Aaron’s had already been taught to Moses, who, in turn, taught it to sin of the Golden Calf. By commanding that everything, Aaron. even the hide, be burned so that not a trace of them would ו ָיּבֹא מֹ ֶשׁה ְו א ֲהרֹן remain, God intimated to the Jewish people that Aaron’s sin 23. — Moses and Aaron came. Why did they was forgiven totally (Sifsei Cohen). enter the Tent of Meeting? Rashi, quoting Sifra, offers two alternatives: (a) Moses was teaching Aaron the procedure of ָס ִביב incense, on the Inner Altar. (b) When Aaron , ְקטֶֹרת All around. See notes to 1:5. burning the — .12 According to the law. He performed the service saw that the Shechinah had not rested upon the Tabernacle — כּ ִמּ ְשׁ ָפּט .16 of all the offerings as their regulations were set forth in despite the long inauguration service, he was distraught and chapter 1 (Rashi). blamed himself, saying, ‘‘I know that God is angry with me [because of the sin of the Golden Calf], and it is because Filled his palm, i.e., with the kometz, as — ו ְי מ ֵלּא כפּוֹ .17 of me that the Shechinah has not rested upon Israel.’’ He described in 2:2 (Rashi). turned to Moses and said, ‘‘Moses, my brother, what have 22-24. Aaron’s blessing and the Divine Presence. Hav- you done to me that you had me embark upon the Divine ing completed his first day of sacrificial service, Aaron Service and be humiliated!’’ Immediately Moses entered [the joyously blessed the people, pronouncing Bircas Koha- Tent of Meeting] with him and they prayed for mercy — and nim, the Priestly Blessing, for the first time. Aaron had an the Shechinah rested upon Israel. overpowering desire to bless the people, for such is the -A fire went forth from before HASH — ו ֵתּ ֵצא ֵאשׁ ִמ ִלּ ְפ ֵני ה’ .24 generous and loving nature of Aaron and his descendants. EM. The fire came down like a pillar from heaven to earth In reward, God gave the Kohanim the eternal command- (Sifra). It went into the Holy of Holies and from there it ment of conferring the Priestly Blessing upon the Jewish went out to the Golden Altar and then to the Outer Altar, people (Sfas Emes). causing the incense and the sacrificial parts to go up in .(Aaron raised his hands. This is the smoke (Rashbam — ו ִיּ ָשּׁא א ֲהרֹן ֶא ָת־י ָדו .22

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 592 / ספר ויקרא פרשת שמיני י / א־ז

י א וִיּ ְק ֣חוּ ְב ֵנ ֽ֠י־א ֲה ֠רֹן נ  ֨דב ו 9ֲא ִב ֜יהוּא V אישׁ מ ְח תּ ֗תוֹ וִיּ ְתּ ֤נוּ ב ֵהן֙ א ְוּנ ִסיבוּ ְב ֵני א ֲהרֹן נ דב ו ֲא ִביהוּא ְגּ בר מ ְח ִתּ ֵיתהּ ִו יהבוּ ְב ֵהן ֶא שּׁ תא ְו שִׁוּיאוּ ֵ ֔אשׁ ויּq שׂימוּ ע]ל יה ְק ֑טֶֹרת ויּ ְקִ ֜ריבוּ ִל ְפn ני יהוה֙ C אשׁ ז ֔רה ֲע להּ ְקטֶֹרת ְ(בּוּס ִמין) ְו קִריבוּ ֳק דם ְי י ב ֲאL שׁר ֥לֹא ִצוּJה ֹאR תם: וGתּ ֵצא אyשׁ ִמ ִלּ ְפG ני ֖יהוה ו ֣ ֹתּ אכל ֶא שּׁ תא ְנוּכֵר יתא ִדּי לא פּ ִקּיד י ְתהוֹן: ב ְוּנ פ קת ֶא שּׁ תא ִמן ֳק דם ְי י ו ֲא כ לת ג 7 אוֹתם ויּ} מתוּ ִל ְפG ני ֽיהוה: ו ֨יֹּ ֶאמר מֹ ֶ֜שׁה T אל־א 9ֲה ֗רֹן הוּא֩ י ְתהוֹן ִוּמיתוּ ֳק דם ְי י: ג ו ֲא מר מֹ ֶשׁה ֲא ֶשׁ ִר־דּ ֶ֨בּר ֤יהוה ׀ ֵלאמֹר֙ ִבּ ְקרֹב^י ֶא קּ ֵ ֔דשׁ ְו ע ְל־פּנGי כל־ ְל א ֲהרֹן הוּא ִדי מ ִלּיל ְי י ְל ֵמ ימר ְבּ קִר יבי ִא ְת ק דּשׁ ְו על א ֵפּי כל ע מּא ִא ְת י קּר ד הJ עם ֶא כּW בד וִיּ ֖דֹּם א 9ֲהֽרֹן: וִיּ ְק> רא מֹ ֶ֗שׁה ֶא N ל־מ ישׁ ֵאל֙ ְואXל ְוּשׁ ִתיק א ֲהרֹן: ד ְוּקרא מֹ ֶשׁה ְל ִמ ישׁ ֵאל *הקורא יטעים ֶא ְל צ ֔פן ְבּG ני ֻע ִזּ 6 יאל ֣דֹּד א 9ֲה֑רֹן ו֣יֹּ ֶאמר ֲא ֵל ֶ֗הם ִ֠קְר ֞בוּ ְשׂ ֤אוּ ְוּל ֶא ְל צ פן ְבּ ֵני ֻע ִזּ ֵיאל אח ֲא ִבוּהי ְד א ֲהרֹן הגרשיים קודם * התלישא ו ֲא מר ְלהוֹן ְקִריבוּ טוּלוּ ית ֲא ֵחיכוֹן ִמן ֶא ֲת־א ֵח ֶיכם֙ ֵמאCת ְפּF נ י־ה ֔קֹּ ֶדשׁ ֶא ִל־מ ֖חוּץ ל9מּ 9ֲחT נה: ֳק דם (א ֵפּי) ְקוּד שׁא ְל ִמ בּרא ְל מ ְשִׁר יתא: ה וִיּ ְקְר ֗בוּ וִיּ שּׂ ֻאם֙ ְבּ ֻכ ֳתּ ֹנ  ֔תם ֶא ִל־מ ֖חוּץ ל9מּ 9ֲח{ נה כּ 9ֲא] שׁר ִדּבּoר ה ְוּקִריבוּ ְוּנ ט ֻלנּוּן ְבּ ִכ ֻתּ ֵניהוֹן ְל ִמ בּרא ְל מ ְשִׁר יתא ְכּ מא ִדי מ ִלּיל מֹ ֶשׁה: ו ו ֲא מר ו מTֹ שׁה: ו֣יֹּ ֶאמר מXֹ שׁה ֶאל־א 9ֲה ֡רֹן ְוּל ֶא ְל ע זר֩ ְוּלN א ית  ֨מר ׀ בּ ֜ניו מֹ ֶשׁה ְל א ֲהרֹן ְוּל ֶא ְל ע זר ְוּל ִא ית מר ְבּ ִנוֹהי R ר ֵאשׁ o יכם א ִל־תּ ְפ> רעוּ ׀ ִוּב ְג ֵד e יכם ֽלֹ ִא־ת ְפ ֨רֹמוּ֙ ְו ֣לֹא ת ֻ ֔מתוּ ֵר ֵישׁיכוֹן לא ְתרבּוּן ֵפּ רוּע ְוּל ֵבוּשׁיכוֹן ְועKל כּל־ה RֵעJ דה ִי ְק ֑צֹף ו 9ֲא ֵח ֶיכם֙ כּ C ל־בּית ִי ְשׂר ֵ ֔אל ִי ְבכּוּ֙ לא ְת ב ְזּעוּן ְו לא ְתמוּתוּן ְו על כּל ְכּ ִנ ְשׁ תּא ְי ֵהא ְרוּג זא ו ֲא ֵחיכוֹן כּל ֵבּית ז ֶא ת־ה ְשֵּׂר ֔פה ֲא] שׁר שׂK רף ֽיהוה: ִוּמ ֶ֩פּ תח֩ ֹ֨א ֶהל ֵ֜מוֹעד ֤לֹא ִי ְשׂר ֵאל ִי ְבכּוּן ית ְי ֵק ְד תּא ִדּי ִאוֹקיד ת Fְצאוּ֙ ֶפּ ן־תּ ֻ ֔מתוּ ִכּי־שׁ fֶמן ִמ ְשׁK חת ֖יהוה ֲע ֵליכ{ם ו9יּ 9ֲע ֖שׂוּ ְי י: ז ִוּמ ְתּרע מ ְשׁ כּן ִז ְמ נא לא ִת ְפּקוּן ִדּ ְיל מא ְתמוּתוּן ֲאֵרי ְמ שׁח ְר בוּתא ִכּ ְדK בר מTֹ שׁה: ד יי ֲע ֵליכוֹן ו ֲע בדוּ ְכּ ִפ ְת גּ מא ְדמֹ ֶשׁה:

רש“י (ב) ותצא אש. רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא על ידי שהורו הלכה מתיירא ומתעלה ומתקלס (זבחים קטו:) אם כן באלו כ”ש ברשעים וכן הוא אומר בפני משה רבן (ת’’כ שם לב; עירובין סג.). רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו נורא אלהים ממקדשיך (תהלים סח:לו) אל תקרי ממקדשיך אלא ממקודשיך: למקדש. [תדע, שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין למקדש.] משל (ד) דד אהרן. עזיאל אחי עמרם היה שנא’ ובני קהת וגו’ (שמות ו:יח): שאו למלך שהיה לו בן בית וכו’ כדאיתא בויקרא רבה (יב:א): (ג) הוא אשר דבר את אחיכם וגו’. כאדם האומר לחבירו העבר את המת מלפני הכלה שלא וגו’. היכן דבר, ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי (שמות כט:מג) אל תקרי לערבב את השמחה (ויק’’ר כ:ד; ר’ כתובות יז.): (ה) בכתנתם. של מתים מלמד בכבודי אלא במכובדי. אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית שלא נשרפו בגדיהם אלא נשמתם, כמין שני חוטין של אש נכנסו לתוך חוטמיהם במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני (ת“כ שם כז; סנהדרין נב.): (ו) אל תפרעו. אל תגדלו שער מכאן שאבל אסור וממך (ת“כ שם לו; ויק’’ר יב:ב; זבחים קטו:): וידם אהרן. קבל שכר על שתיקתו בתספורת (מועד קטן יד:) אבל אתם אל תערבבו שמחתו של מקום: ולא (שם) ומה שכר קבל, שנתייחד עמו הדבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין (ויק“ר תמותו. הא אם תעשו כן תמותו (ת’’כ שם מא): ואחיכם כל בית ישראל. שם): בקרובי. בבחירי: ועל פני כל העם אכבד. כשהקב”ה עושה דין בצדיקים מכאן שצרתן של תלמידי חכמים מוטלת על הכל להתאבל בה (מועד קטן כח:):

And fell upon their faces. In addition to the of interpretations regarding the actual deed of Nadab and — ו ִיּ ְפּלוּ ע ְל־פּ ֵנ ֶיהם miracle of the fire, the people noted the miracle that the Abihu, why they did it, and why it caused their death. Very entire nation was in the tiny fifty-cubit-square area of the briefly, we offer the major opinions of the primary commen- Courtyard in front of the Tabernacle — yet there was room tators, and a perspective on the underlying flaw that caused for everyone! They fell to their hands and knees in awe Nadab and Abihu to err. and gratitude — and everyone had four cubits of space for ♠ The sin of bringing unbidden incense. Most commenta- himself! Thereupon, the spirit of holiness came upon them tors follow Sifra that Nadab and Abihu erred in bringing their and they sang out in praise of God (Yalkut). own incense into the Holy of Holies, where even the Kohen 10. Gadol may enter only on Yom Kippur. Ramban (16:2) and R’ Bachya, however, contend that it is inconceivable that 1-7. The death of Nadab and Abihu. Just when the joy of Nadab and Abihu would have taken it upon themselves to the inauguration ritual had reached its peak, tragedy struck. enter the holiest part of the Sanctuary, something that even Aaron’s two oldest sons — men whom Moses described as their father had not been commanded or authorized to do, as the most outstanding sons of the nation — performed an yet. Rather, they offered the regular daily incense upon the unauthorized service and lost their lives. The behavior of Inner Altar, though they had not been commanded to do so Moses and Aaron in the face of this grievous loss gave further (Ramban, Ravad to Sifra; Ritva to Yoma 53a). testimony to their own greatness and brought about a new and greater sanctification of God’s Name. ♠ Why did Nadab and Abihu take it upon themselves to do The Sages and the commentators offer a wide range so? Seeing the great display of love that God showered upon

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 593 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS SHEMINI 10 / 1-7

10 1The sons of Aaron, Nadab and Abihu, each took his fire pan, they put fire in them and placed incense upon it; and they brought before HASHEM an alien fire that He had not commanded The Death them. 2 A fire came forth from before HASHEM and consumed them, and they died before HASHEM. of Nadab 3 and Abihu Moses said to Aaron: Of this did HASHEM speak, saying: ‘‘I will be sanctified through those who are nearest Me, thus I will be honored before the entire people’’; and Aaron was silent. 4 Moses summoned Mishael and Elzaphan, sons of Aaron’s uncle Uzziel, and said to them, ‘‘Approach, carry your brothers out of the Sanctuary to the outside of the camp.’’ 5 They ap- proached and carried them by their Tunics to the outside of the camp, as Moses had spoken. 6 Moses said to Aaron and to his sons Elazar and Ithamar, ‘‘Do not leave your heads unshorn and do not rend your garments that you not die and He become wrathful with the entire as- sembly; and your brethren the entire House of Israel shall bewail the conflagration that HASHEM ignited. 7 Do not leave the entrance of the Tent of Meeting lest you die, for HASHEM’s oil of anoint- ment is upon you’’; and they carried out Moses’ bidding.

Israel by sending a Heavenly fire to consume the offerings standard of behavior than ‘‘ordinary’’ people; in Judaism (9:24), they wished to reciprocate with a display of their own the opposite is true. God demands higher standards from His love of God. They used the incense as their means of doing great ones and deals more strictly with their lapses. And Aaron was silent. Aaron had been weeping — ו ִיּדֹּם א ֲהרֹן so (Sifra). Knowing that there was a commandment to bring fire and incense every day, and seeing that Moses had not loudly, but upon hearing Moses’ consolation, he stopped yet told anyone to do so, they assumed that they should act (Ramban), finding comfort in the knowledge that his sons on their own. Moses, however, was waiting for the descent had sanctified God’s Name (Sforno). In reward for his silent of the Heavenly fire. He wanted the very first incense to be acceptance of the Divine decree, Aaron was honored by kindled with God’s own fire, in order to cause a sanctification having the following mitzvah (vs. 8-11) addressed to him of God’s Name (Rashbam). exclusively (Rashi). ְב ֵנ י־א ֲהרֹן -Mishael and Elzaphan. They were Lev — ִמ ָישׁ ֵאל . . . ֶא ְל ָצ ָפן .The sons of Aaron. They were Aaron’s sons, 4 — .1 but they slighted him by acting on their own, without consult- ites, and were now to remove the bodies in order not to ing him. Furthermore, they acted independently, without dampen the celebration (Rashi; see Kesubos 17a). A Kohen discussing the matter with one another (Sifra). Gadol is forbidden to contaminate himself with the body of An alien fire. R’ Yishmael holds that they used fire even a close relative. Therefore Aaron could not remove — ֵאשׁ ָזָרה from the Altar, but it was alien because they had not been the bodies. However, ordinary Kohanim are permitted to bidden to offer it. R’ Akiva holds that the fire was literally do so (21:11). Thus, Elazar and Ithamar should have been alien, because it did not come from the Altar. R’ Eliezer the ones to remove their brothers’ remains. In honor of the agrees that the fire was not holy, but adds that their offense inauguration, however, the Torah made an exception. On was in ruling that it was permissible to offer the fire; thus this day, even ordinary Kohanim were not permitted to be- they were guilty of rendering a decision on a matter about come contaminated, even to close relatives (Ramban). It is noteworthy that the verse identifies Mishael and Elzaphan ֶמוֹרה ֲה ל כה] which they should have asked their teacher Moses -Sifra). as Aaron’s cousins. Apparently their relationship was im) [ ִבּ ְפ ֵני ר בּם Of this did HASHEM speak. The fire that portant to their mission. Thus, the Torah teaches that the — הוּא ֲא ֶשׁ ִר־דּ ֶבּר ה’ .3 consumed them was a Divine statement; it was the wordless primary mitzvah of attending to the dead rests upon the message of God’s intent (Ramban). Rashi comments that relatives; the closer the relationship, the greater the respon- the deaths were indeed a fulfillment of God’s previous words sibility. In this case, the closest relatives — Aaron and his to Moses. In speaking of the Tabernacle, God had said, it will surviving sons — were forbidden to contaminate themselves be sanctified through My glory (Exodus 29:43). to the dead; therefore, the next nearest kin were selected (R’ Yaakov Kamemetsky). -I will be sanctified through those who are near — ִבּ ְקרֹ בי ֶא ָקּ ֵדשׁ ְבּ ֻכ ֳתּ ֹנ ָתם est Me. Moses now told Aaron, ‘‘I knew that the Tabernacle 5. — By their Tunics. Their bodies and clothing were would be sanctified through someone in whom God’s glory intact. The Heavenly fire entered their nostrils and burned reposes, but I thought it would be one of us. Now I know that their souls, as it were, but did not affect their bodies or their they were greater than either of us.’’ clothing (Rashi; Sanhedrin 52a). ,I will be honored. When God imposes strict justice 6-7. In order not to interfere with the joy of the inauguration — ֶא ָכּ ֵבד even upon the righteous, He is feared and honored. People God forbade the usual expressions of grief even to the broth- say that if such is the fate of the righteous, surely the punish- ers of Nadab and Abihu. The entire House of Israel. The Sages derive — ָכּ ֵל־בּית ִי ְשָׂר ֵאל .ment of the wicked will be much worse (Rashi; Zevachim 6 115b). It is common in human society that powerful or from this verse that the suffering of a talmid chacham [a respected people maintain a looser and more permissible Torah scholar, in this case, the grieving Aaron and his sons]

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 594 / ספר ויקרא פרשת שמיני י / ח־טז

ח־ט ו ְי דC בּר ֔יהוה ֶאל־א 9ֲה֖רֹן ֵל ֽאמֹר: י ִין ְו ֵשׁ ֞כר א Cל־תּ ְשׁ ְתּ ׀ ח וּמ ִלּיל ְי י ְל א ֲהרֹן ְל ֵמ ימר: ט ֲח מר ְוּמרֵוּי  ְ לא ִת ְשׁ ֵתּי א ְתּ ְוּב נ ְיך ִע מּ ְך ְבּ ֵמ ע ְלכוֹן א>תּה ׀ וּבX ניך ִא  ֗תּך ְבּ ֽבֹ ֲאf כם ֶא ֥ ֹל־א ֶהל 6 מוֹעד ְו ֣לֹא ת€ מתוּ ְל מ ְשׁ כּן ִז ְמ נא ְו לא ְתמוּתוּן ְק ים ע לם י ֻח קּת Jעוֹלם ְלדֹֽרֹ ֵת T יכם: ֽוּ ְל ה ְב ִ ֔דּיל G בּין ה ֖קֹּ ֶדשׁ C וּבין ה ֑ ֹחל ְל דֵריכוֹן: י ְוּל א ְפר שׁא ֵבּין ְקוּד שׁא ֵוּבין ֻח לּא ֵוּבין ְמ ס א בא ֵוּבין דּ ְכיא: יא G וּבין ה טּ6 מא G וּבין ה טּ ֽהוֹר: ְוּל ֖הוֹרֹת ֶא ְת־בּנCי ִי ְשׂרW אל ֚ ֵאת יא ְוּל א לּ פא ית ְבּ ֵני ִי ְשׂר ֵאל ית כּל ְק י מיּא כּל־ה ֻ^ח ִ ֔קּים ֲא ֶ֨שׁר ִדּL בּר ֛יהוה ֲא ֵל ] יהם ְבּ יד־מTֹ שׁה: ִדּי מ ִלּיל ְי י ְלהוֹן ִבּ ידא ְדמֹ ֶשׁה: יב וּמ ִלּיל מֹ ֶשׁה ִעם א ֲהרֹן ְו ִעם ֶא ְל ע זר ְו ִעם ִא ית מר רביעי יב ו ְי ד ֵ֨בּר מֹ ֶ֜שׁה ֶאל־א 9ֲה ֗רֹן ְוX אל ֶ֠א ְל ע ֠זר ְו ֶא ִ ֨ל־א יתU מר ׀ בּ נ ֘יו ְבּ ִנוֹהי ְדּ ִא ְשׁ תּ ארוּ ִסיבוּ ית ִמ ְנ ח תא ְד ִא ְשׁ תּ ארת ִמ ֻקְּר בּ ניּא ד יי ְו ִא ְכ לוּה פ ִטּיר ה ֽנּ וֹתִר ֒ים ְק ֣חוּ ֶא ת־ה ִמּ ְנ ֗חה ה ֶ ֨נּוֹתֶרת֙ מ FִאC שּׁי ֔יהוה ְו ִא ְכ ֥ל וּה ִבּ ְס טר מ ְד ְבּ חא ֲאֵרי קֹ ֶדשׁ ְקוּד ִשׁין יג מ ֖צּוֹת א Cֶצל ה ִמּ ְזבּ Wח ‚ כּי ֥קֹ ֶדשׁ ק RדS שׁים N הוא: ו 9ֲא כ ְלeתּם ֹא תהּ֙ ִהיא: יג ְו ֵת ְיכלוּן י תהּ בּ ֲא תר ק ִדּישׁ ֲאֵרי ְ ְ ֤  ֳח ל קך ו ֳח לק ְבּ ניך ִהיא ִמ ֻקְּר בּ ניּא דּ יי ְבּ מ ֣קוֹם ק ֔דוֹשׁ V כּי ח ְקך ְו ח ק־בּ ֶ֨ניך֙ ִ֔הוא מ Fִא6 שּׁי ֑יהוה ִכּי־כ6ן ֲאֵרי ֵכן ִא ְת פּ קּ ִדית: יד ְו ית ֶח ְד יא יד ֻצF וּ ִיתי: ְו ֵאת֩ ֲח ֵ֨זה ה ְתּ ֜נוּפה ְוC את ׀ ֣שׁוֹק ה ְתּ  ֗רוּמה ֽ ֹתּ ְאכלוּ֙ ד ֲאר מוּתא ְו ית שׁוֹקא ְד א ְפר שׁוּתא   ְ  ֵתּ ְיכלוּן בּ ֲא תר ְדּ ֵכי א ְתּ ְוּב נ ְיך ְוּב נ ת ְיך ְבּ מ ֣קוֹם ט ֔הוֹר א  ֕תּה וּבo ניך ְוּב ֹנ] תיך ִא7תּך N כּ י־ח ְק ֤ך ְו חק־ ִע מּ ְך ֲאֵרי ֳח ל ק ְך ו ֳח לק ְבּ נ ְיך ִא ְת ְי ִהיבוּ בּ ֶ֨נ יך֙ ִנ ְתּ ֔נוּ ִמ ִזּ ְבחGי שׁ ְלמ6י ְבּנGי ִי ְשׂרF אל: ֣שׁוֹק ה ְתּ  ֞רוּמה ִמ ִנּ ְכ סת ְקוּד שׁיּא ִדּ ְב ֵני ִי ְשׂר ֵאל: טו שׁוֹקא טו ְד א ְפר שׁוּתא ְו ֶח ְד יא ד ֲאר מוּתא על ו 9ֲחזCה ה ְתּ ֗נוּפה ע^ל ִאn שּׁי ה 9ֲח ל ִבים֙ י ִ ֔ביאוּ ְל הq ניף ְתּנוּפJה ֻקְר בּ ֵני תְר בּיּא י ְיתוּן ל ֲאר מא ֲאר מא ְ ְ ְ ִל ְפC ני ֑יהוה ְו ה ֨יה ְל ֜ך ְוּל בe נ יך ִא ְתּ ך֙ ְל ח ֔ק־עוֹלם כּ 9ֲאשׁ]ר ֳק דם ְי י ִו ֵיהי לך ְו ִל ְב ניך ִע מּך ִל ְק ים ע לם ְכּ מא ִדי פּ ִקּיד ְי י: טז ְו ית ְצ ִפ ירא * חמישי טז ִצU וּה ֽיהוה: ְוC את ׀ ְשׂV עיר ה 9ח  ֗טּאת דּ֥רֹשׁ דּ_ רשׁ מֹ] שׁה ְו ִהנּCה ְד ח טּ אתא ִמ ְת בּע תּ ְב ֵעהּ מֹ ֶשׁה ְו הא *חצי התורה בתיבות דרש מכא ודרש מכא רש“י (ט) יין ושכר. יין דרך שכרותו (ת“כ פרשתא א:ב; כריתות יג:): בבואכם אל במקום טהור. וכי את הראשונים אכלו במקום טמא. אלא הראשונים שהם קדשי אהל מועד. אין לי אלא בבואם להיכל, בגשתם למזבח מנין. נא’ כאן ביאת אהל קדשים הוזקקו אכילתם במקום קדוש, אבל אלו אין צריכים תוך הקלעים, אבל מועד ונאמר בקידוש ידים ורגלים ביאת אהל מועד (שמות ל:כ) מה להלן עשה גישת צריכים הם להאכל תוך מחנה ישראל שהוא טהור מליכנס שם מצורעים. מכאן מזבח כביאת אהל מועד אף כאן עשה גישת מזבח כביאת אהל מועד (ת“כ שם ד): שקדשים קלים נאכלין בכל העיר (ת’’כ שם ט; זבחים נה.): אתה ובניך ובנותיך. (י) ולהבדיל. כדי שתבדילו בין עבודה קדושה למחוללת. הא למדת, שאם עבד אתה ובניך בחלק, אבל בנותיך לא בחלק, אלא אם תתנו להם מתנות רשאות הן עבודתו פסולה (ת“כ שם ח; זבחים יז:): (יא) ולהורת. לימד שאסור שיכור בהוראה לאכול בחזה ושוק. או אינו אלא אף הבנות בחלק, ת”ל כי חקך וחק בניך נתנו, חק (ת’’כ שם ט; כריתות שם) יכול יהא חייב מיתה, ת”ל אתה ובניך אתך ולא תמותו (לעיל לבנים ואין חק לבנות (ת’’כ שם י): (טו) שוק התרומה וחזה התנופה. לשון אשר פסוק ט) כהנים בעבודתם במיתה ואין חכמים בהוראתם במיתה (ת“כ שם ו־ז): (יב) הונף ואשר הורם, תנופה מוליך ומביא תרומה מעלה ומוריד. ולמה חלקן הכתוב הנותרים. מן המיתה, מלמד שאף עליהם נקנסה מיתה (ת“כ פרק א:ב; יומא פז.) תרומה בשוק ותנופה בחזה לא ידענו, ששניהם בהרמה והנפה: [על אשי החלבים. על עון העגל. הוא שנאמר ובאהרן התאנף ה’ מאד להשמידו (דברים ט:כ) ואין כמו על חלבי האשים:] על אשי החלבים. מכאן שהחלבים למטה בשעת תנופה, השמדה אלא כלוי בנים שנא’ ואשמיד פריו ממעל (עמוס ב:ט) ותפלתו של משה וישוב המקראות שלא יכחישו זה את זה כבר פירשתי שלשתן בצו את אהרן (לעיל ז:ל): בטלה מחצה שנא’ ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא (דברים שם): קחו את (טז) שעיר החטאת. שעיר מוספי ראש חודש. ושלשה שעירי חטאות קרבו בו המנחה. אע”פ שאתם אוננין וקדשים אסורים לאונן: את המנחה. זו מנחת שמיני ביום, [קחו] שעיר עזים (לעיל ט:ג) ושעיר נחשון (במדבר ז:טז) ושעיר ראש חודש (שם ומנחת נחשון (במדבר ז:יג; ת’’כ פרק א:ג): ואכלוה מצות. מה ת”ל, לפי שהיא כח:טו) ומכולן לא נשרף אלא זה. ונחלקו בדבר חכמי ישראל, יש אומרים מפני טומאה מנחת צבור ומנחת שעה ואין כיוצא בה לדורות הוצרך לפרש בה דין שאר מנחות (ת’’כ שנגעה בו נשרף ויש אומרים מפני אנינות נשרף לפי שהוא קדשי דורות אבל שם ד): (יג) וחק בניך. אין לבנות חק בקדשים (שם ז): כי כן צויתי. באנינות בקדשי שעה סמכו על משה שאמר להם במנחה ואכלוה מצות (ת“כ פרק ב:ח־י; יאכלוה (שם ח; זבחים קא.): (יד) ואת חזה התנופה. של שלמי צבור: תאכלו זבחים קא.): דרש דרש. שתי דרישות, מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו. כך should be shared by all Israel (Rashi). his service (R’ Bunam of P’shis’cha). To Aaron. God spoke directly to Aaron in — ֶא ל־א ֲהרֹן .True, a Jew should try to accept God’s justice with faith that 8 it is for the best — as Aaron did and as his sons were com- reward for his silent acceptance of the Heavenly decree manded to do — but other people should mourn and grieve regarding his sons. Intoxicating wine [lit., wine and intoxicants]. The — י ִין ְו ֵשׁ ָכר .over the misfortunes of a fellow Jew (R’ Shlomo Kluger). 9 8-18. The commandments to Aaron against intoxicants. translation follows R’ Elazar (Kereisos 13b) who holds that Aaron was now commanded against performing the service these two words modify one another (Rashi). or deciding legal matters while intoxicated. This teaches Since this commandment was issued immediately after that God wants His servants to find the source of their joy the deaths of Nadab and Abihu, R’ Yishmael infers that their in the Torah and the performance of its commandments, punishment must have been associated with the subject of not through such external stimuli as alcohol. A Kohen who the commandment. Thus, their sin was that they entered the enters the Temple is deficient if he fails to find gladness in Sanctuary after having had wine.

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 595 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS SHEMINI 10 / 8-16

The Com- 8 H ASHEM spoke to Aaron saying: 9 Do not drink intoxicating wine, you and your sons with mandments you, when you come to the Tent of Meeting, that you not die — this is an eternal decree for your to Aaron 10 Against generations. In order to distinguish between the sacred and the profane, and between the 11 Intoxicants contaminated and the pure, and to teach the Children of Israel all the decrees that HASHEM had spoken to them through Moses. Disposition 12 Moses spoke to Aaron and to Elazar and Ithamar, his remaining sons, ‘‘Take the meal-offer- of the ing that is left from the fire-offerings of HASHEM, and eat it unleavened near the Altar; for it is the Day’s 13 Offerings most holy. You shall eat it in a holy place, for it is your portion and the portion of your sons from the fire-offerings of HASHEM, for so have I been commanded. 14 And the breast of the waving and the thigh of the raising-up you shall eat in a pure place, you and your sons and daughters with you; for they have been given as your portion and the portion of your sons from the feast peace-offerings of the Children of Israel. 15 They are to bring the thigh of the raising-up and the breast of the waving upon the fire-offering fats to wave as a wave-service before HASHEM; and it shall be for you and your sons with you for an eternal decree, as HASHEM has commanded.’’ 16 Moses inquired insistently about the he-goat of the sin-offering, for behold, it had been

And to teach. This implies that teaching, like as the breast and thigh of peace-offerings, the Kohen may — ְוּלהוֹרֹת .11 the Temple service, requires a clear mind. Consequently, a share the meat with his family (Rashi). person who has imbibed wine is forbidden to render a legal 16-20. The dispute between Moses and Aaron. Three he- judgment which is tantamount to teaching Torah (Rashi). goats were offered as sin-offerings that day. One was the 12-20. Disposition of the day’s offerings. On the day a special offering of Nachshon, the tribal leader of Judah (see close relative dies, the mourner is known as an onen, and the Numbers 7:12-17); the second was for the inauguration of laws governing his status are more stringent than those of the Tabernacle (9:3) — both of the above were kodshei the following days. Although the Kohen Gadol is required to shaah, which would never be offered again; the third he-goat perform his Temple service even as an onen, other Kohanim was the sin-offering of Rosh Chodesh (Numbers 28:15). Pre- are forbidden to do so. The period of the Tabernacle’s inau- viously, Moses had instructed the Kohanim that they should guration was an exception to this rule, in that all Kohanim eat the meal-offerings, both of which were kodshei shaah, were required to continue their sacrificial service — including and the Kohanim had done so. As noted above, that was an the eating of the sacred meat — but the extent of this dispen- exception to the general rule, because even a Kohen Gadol sation became a matter of controversy between Moses and who may perform the service as an onen may not eat offer- Aaron in the following passage. The question was this: Were ings in that state. The question facing Aaron and his sons the Kohanim permitted to eat from all the offerings on that was whether Moses’ command regarding the meal-offerings day, or were they permitted to eat only some of the offerings, should apply to the meat of the sin-offerings, as well. And if as explained below? it did apply, should it apply to all three of them? The answer to this question varied with the nature of the Although God had commanded that the Kohanim eat offering. Two kinds of offerings were brought on that day. despite their onen status, it remained for Moses and/or Aaron -kodshei shaah, offerings that were to determine the circumstances to which the command ap , ק ְד ֵשׁי שׁ עה Some were brought exclusively for that occasion and would never again plied. Moses thought that the command should apply to all kodshei doros, the offerings, including kodshei doros, so that the Kohanim , ק ְד ֵשׁי דּוֹרוֹת be repeated, while others were offerings that were part of the regular Tabernacle service should eat the he-goat of Rosh Chodesh. Aaron, however, and would be brought in the future, as well. Moses had reasoned that since the direct command concerned the commanded them to eat the meal-offering (v. 12), which meal-offerings, which were kodshei shaah, it should apply was a special inauguration service. Did this command ex- only to the he-goats of Nachshon and the inauguration, tend to other offerings as well? Logic might dictate that the which were also kodshei shaah. Since the he-goat of Rosh mourning Kohanim were to eat only the offerings that could Chodesh was kodshei doros, Aaron held that it was forbidden never be brought again, because they were similar to the for him and his sons to eat its meat. meal-offering (but see below). R’ Tzaddok HaKohen notes that this is the first place in the Take the meal-offering. Although an onen Torah where we find the classic exercise of the Oral Law, in — ְקחוּ ֶא ת־ה ִמּ ְנ ָחה .12 is ordinarily forbidden to eat offerings, Moses informed the which reasoning is used to define the parameters of the laws. The he-goat of the sin-offering. Since this — ְשׂ ִעיר ה ח ָטּאת .mourners of God’s command that this day should be an 16 exception. phrase is in the singular, it is evident that only one sin-offer- ָ ָ And your sons and daughters. Offerings are ing had been burned, not eaten. Which was it? The Sages — ָוּב ֶניך ְוּב ֹנ ֶתיך .14 divided only among Kohanim who are eligible to perform the derive that it was the he-goat of Rosh Chodesh. Thus, they service, but in the case of offerings of lesser sanctity, such had burned the Rosh Chodesh offering, which was kodshei

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 596 / ספר ויקרא פרשת שמיני י / יז — יא / ג

שֹׂר7ף ֠וִיּ ְק ֠צֹף ע ֶל־א ְל עזpר ְו ע N ל־א ית מר֙ ְבּנCי א 9ֲה ֔רֹן ִא תּוֹקד ְוּר ֵגז על ֶא ְל ע זר ְו על ִא ית מר ְבּ ֵני א ֲהרֹן ְדּ ִא ְשׁ תּ ארוּ ְל ֵמ ימר: יז מ ֵדין יז ה ֽנּ וֹתרSם ֵל ֽאמֹר: מ ֗דּ וּע ֽלֹ ֲא־א כ ְלeתּם ֶאת־ה 9ח טּאת֙ לא ֲא כ ְלתּוּן ית ח טּ אתא בּ ֲא תר ק ִדּישׁ ִבּ ְמ ֣קוֹם ה ֔קֹּ ֶדשׁ ‚ כּי ֥ ֹק ֶדשׁ ק RדS שׁים I הוא ְו ֹא> תהּ ׀ נ^ תן ל ֶ֗כם ֲאֵרי קֹ ֶדשׁ ְקוּד ִשׁין ִהיא ְו י תהּ ְי הב ְלכוֹן ְל ס לּ חא על ֵחוֹבי ְכ ִנ ְשׁ תּא ְל כ פּרא יח ל ֵשׂאת֙ ֶא ֲת־ע֣וֹן ה Rֵע  ֔דה ְל כפּGר ֲע ֵליה]ם ִל ְפG ני ֽיהוה: ֚ ֵהן ֲע ֵליהוֹן ֳק דם ְי י: יח הא לא ִא תּ על ית ֽלֹא־הוּב>א ֶא ת־דּ  ֔מהּ ֶא ל־ה ֖קֹּ ֶדשׁ ְפּI נ ימה א ֨כוֹל ֽ ֹתּ ְאכ ֥לוּ ְדּ מהּ ְל ֵבית ְקוּד שׁא ְל גוּא ֵמ יכל ֵתּ ְיכלוּן י תהּ ְבּ ְקוּד שׁא ְכּ מא ִדי פ ֵקּ ִדית: וּמ ִלּיל יט ֹא@ תהּ בּ ֖קֹּ ֶדשׁ כּ 9ֲאo שׁר ִצF וּ ִיתי: ו ְי ד ֵ֨בּר א 9ֲה ֹ֜רן ֶאל־מֹ ֶ֗שׁה הCן יט א ֲהרֹן ִעם מֹ ֶשׁה הא יוֹמא ֵדין קִריבוּ ית ֠ה ֠יּוֹם ִה ְקִ ֨ריבוּ ֶא ת־ח טּאתpם ְו ֶא ֽ ֹת־ע ל תם֙ ִל ְפC ני ֔יהוה ח טּ ְאתהוֹן ְו ית ֲע ל ְתהוֹן ֳק דם ְי י ו ֲער עא ו ִתּ ְקo ר אנה ֹאתSי כּא Wֶלּה ְו אכ ְ[ל ִתּי ח טּאת֙ ה ֔יּוֹם הִיּיטiב י ִתי ע קן ְכּ ִא ֵלּין ִאלּוּ פוֹן ֲא כ ִלית ח טּ אתא יוֹמא ֵדין ֲה ת ֵקּן ֳק דם ְי י: כ ְבּ ֵעG יני ֽיהוה: וִיּ ְשׁ^ מע מֹ ֶ֔שׁה וִיּ i יטב ְבּ ֵעR יניו: יא כ ְוּשׁ מע מֹ ֶשׁה ְוּשׁ פר ְבּ ֵע ִינוֹהי: ששי א־ב ו ְי ד„ בּר ֛יהוה ֶאל־מoֹ שׁה ְוT אל־א 9ֲה֖רֹן ֵל ֥אמֹר ֲא ֵלT הם: דּ ְבּ֛רוּ א וּמ ִלּיל ְי י ִעם מֹ ֶשׁה ְוּל א ֲהרֹן ְל ֵמ ימר ֶא ְל־בּנGי ִי ְשׂרא6ל ֵל ֑אמֹר ֤זֹאת ה 9חיּה֙ ֲאשׁXר ֽ ֹתּ ְאכ ֔לוּ ְלהוֹן: ב מ ִלּילוּ ִעם ְבּ ֵני ִי ְשׂר ֵאל ְל ֵמ ימר דּא חְי תא ִדּי ֵת ְיכלוּן ִמ כּל ְבּ ִע ירא ִדּי ג ִמ כּ ל־ה ְבּ ֵהמJה ֲאשׁoר ע ל־האRֶרץ: ֣ ֹכּל ׀ מ ְפר Xֶסת פְּר ֗סה על אְר עא: ג ֹכּל ִדּ ְס ִד יקא פְּר ס תא

רש“י הוא בת”כ (פרק ב:ב): על אלעזר ועל איתמר. בשביל כבודו של אהרן הפך קא.): ותקראנה אותי כאלה. אפי’ לא היו המתים בני אלא שאר קרובים פניו כנגד הבנים וכעס (שם ג): לאמר. אמר להם השיבוני על דברי (שם): שאני חייב להיות אונן עליהם כאלו כגון כל האמורים בפרשת כהנים שהכהן (יז) מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש. וכי חוץ לקדש אכלוה מטמא להם (להלן כא:ב־ג; ת“כ שם ט): ואכלתי חטאת. ואם אכלתי הייטב והלא שרפוה, ומהו אומר במקום הקדש. אלא אמר להם שמא חוץ לקלעים יצאה וגו’: היום. אבל אנינות לילה מותר שאין אונן אלא יום קבורה (ת“כ שם יא; זבחים ונפסלה: כי קדש קדשים הוא. ונפסלת ביוצא, והם אמרו לו לאו. אמר להם שם): הייטב בעיני ה’. אם שמעת בקדשי שעה אין לך להקל בקדשי דורות: הואיל ובמקום הקדש היתה מדוע לא אכלתם אותה: ואותה נתן לכם לשאת (כ) וייטב בעיניו. הודה ולא בוש לו’ לא שמעתי (ת’’כ שם יב): (א) אל משה וגו’. שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים (שם ד): לשאת את עון העדה. ואל אהרן. למשה אמר שיאמר לאהרן (ת“כ לעיל פ’ ויקרא נדבה פרק ב:א): מכאן למדנו ששעיר ראש חודש הי’ שהוא מכפר על עון טומאת מקדש וקדשיו לאמר אליהם. אמר שיאמר לאלעזר ולאיתמר. או אינו אלא לאמר לישראל, (ת“כ שם ב; זבחים קא:) שחטאת שמיני וחטאת נחשון לא לכפרה באו: (יח) הן כשהוא אומר דברו אל בני ישראל הרי דבור אמור לישראל, הא מה אני מקיים לא הובא וגו’. שאילו הובא הי’ לכם לשרפה כמו שנאמר וכל חטאת אשר יובא לאמר אליהם, לבניו לאלעזר ולאיתמר (ת’’כ פרשתא ב:א): (ב) דברו אל בני מדמה וגו’ (לעיל ו:כג): אכל תאכלו אתה. הי’ לכם לאכלה אע”פ שאתם ישראל. את כולם השוה להיות שלוחים בדבור זה לפי שהושוו בדמימה (ת“כ לעיל אוננים: כאשר צויתי. לכם במנחה (לעיל פסוק יב): (יט) וידבר אהרן. אין פרק א:א) וקבלו עליהם גזירת המקום באהבה: זאת החיה. לשון חיים. לפי לשון דיבור אלא ל’ עז שנאמר וידבר העם וגו’ (במדבר כא:ה; ת’’כ פרק שישראל דבוקים במקום וראויין להיות חיים, לפיכך הבדילם מן הטומאה וגזר ב:ז). אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר ואהרן מדבר, הא ידעת שלא היתה עליהם מצות, ולאומות העולם לא אסר כלום. משל לרופא שנכנס לבקר את החולה אלא מדת כבוד. אמרו, אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברים לפניו ואינו בדין וכו’ כדאיתא במדרש רבי תנחומא: זאת החיה. מלמד שהיה משה אוחז בחיה שיהא תלמיד משיב את רבו. יכול מפני שלא היה באלעזר להשיב, ת”ל ויאמר ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו (ת“כ פרשתא ב:ב; חולין מב.): אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו’ (שם לא:כא) הרי כשרצה דבר לפני משה ולפני את זה תאכלו וגו’ (להלן פסוק ט), אף בשרצי המים אחז מכל מין ומין והראה הנשיאים. זו מצאתי בספרי של פנים שני: הן היום הקריבו. מהו אומר, אלא להם. וכן בעוף ואת אלה תשקצו מן העוף (להלן פסוק יג). וכן בשרצים וזה לכם אמר להם משה שמא זרקתם דמה אוננים, שהאונן שעבד חילל. אמר לו אהרן הטמא (להלן פסוק כט; ת“כ שם): זאת החיה. מכל הבהמה. מלמד שהבהמה וכי הם הקריבו שהם הדיוטות, אני הקרבתי שאני כהן גדול ומקריב אונן (זבחים בכלל חיה (חולין עא.): (ג) מפרסת. כתרגומו סדיקא: פלנט”א בלע”ז: פרסה. -And he was wrathful. Moses erred because he be — ו ִיּ ְקצֹף doros, reasoning that Moses’ command could not apply to it. came angry (Vayikra Rabbah 13:1). Had it not been for his Inquired insistently [lit., inquire he inquired]. anger, he would have analyzed what happened and realized — ָדּרֹשׁ ָדּרשׁ The doubled expression of inquiry implies that Moses had that the Kohanim had acted properly (Malbim). two questions: Why have you burned the Rosh Chodesh The Torah does not omit the shortcomings of the greatest offering? And why have you eaten the other offerings? Your people, because we must learn from their errors just as we actions are contradictory (Rashi; Sifra as interpreted by Gur learn from their virtues. If the master of all prophets could Aryeh). err due to anger, then surely the rest of us must learn to Most printed editions of the Pentateuch contain a Maso- control our passions. With Elazar. Actually Moses’ sharp criticism was — ע ֶל־א ְל ָע ָזר retic note that these two words are the exact halfway mark of all the words of the Torah. This teaches us that the entire meant for Aaron who was in charge of the service, but in Torah revolves around constant inquiry; one must never stop deference to his older brother, he directed his words toward studying and seeking an ever deeper and broader under- the sons (Rashi). Aaron spoke. Although Moses had addressed — ו ְי ד ֵבּ ר א ֲהרֹן .standing of the Torah (Degel Machaneh Ephraim). 19

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 597 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS SHEMINI 10 / 17 — 11 / 3

The burned! — and he was wrathful with Elazar and Ithamar, Aaron’s remaining sons, saying: Dispute 17 ‘‘Why did you not eat the sin-offering in the place of holiness, for it is most holy; and He gave Between ASHEM Moses it to you to gain forgiveness for the sin of the assembly and to atone for them before H ? 18 and Aaron Behold, its blood was not brought into the Sanctuary within; you should have eaten it in the Holy, as I had commanded!’’ 19 Aaron spoke to Moses: ‘‘Was it they who this day offered their sin-offering and their ele- vation-offering before HASHEM? Now that such things befell me — were I to eat this day’s sin- offering, would HASHEM approve?’’ 20 Moses heard and he approved. 11 1HASHEM spoke to Moses and to Aaron, saying to them. 2 Speak to the Children of Israel, Laws of saying: These are the creatures that you may eat from among all the animals that are Kashrus upon the earth. 3 Everything among the animals that has a split hoof, which is completely his harsh queries to Aaron’s sons, they did not respond, for and imperceptibly, but surely, suffers a loss of his ability it would have been disrespectful for them to speak up in to hear fine sounds and detect subtle modulations, so too, their father’s presence and for them to take issue with their the Torah informs us, a Jew’s consumption of non-kosher teacher Moses (Rashi). food deadens his spiritual capacities and denies him the full opportunity to become holy. And worst of all, it renders him Was it they who this day. . .? We deduce from — ֵהן היּוֹם incapable of even perceiving his loss. For this reason, Rama Aaron’s response that he was responding to another pos- (Yoreh Deah 81:7) cautions that even small children should sible reason why they might have burnt the offering. Since be prevented from eating forbidden foods, lest their spiritual the service of an onen is disqualified, the offering that they potential be harmed. performed would have had to be burned. To dispel this Rashi (v. 2) notes a reason why various animal food is for- idea, Aaron said that it was not they, but he, the Kohen bidden to Jews. It is the spiritual mission of the Jewish people Gadol, who had performed the day’s entire service — and to attach themselves to the Ultimate Source of spiritual life. a Kohen Gadol is permitted to serve as an onen. How- Consequently, Jews must refrain from consuming any foods ever, Aaron went on to say, even though the service was that the Divine Intelligence knows to be an obstacle to the properly performed, no one was permitted to eat the of- attainment of this lofty goal. In the parable of R’ Tanchuma, fering, for even a Kohen Gadol may not eat while he is an a doctor came to visit two patients. To one of them he said, onen (Rashi). ‘‘You may eat whatever you like.’’ To the other he gave Now that such things befell me. Now that a precise and restrictive diet. Soon, the first patient died — ו ִתּ ְקֶר ָאנה ֹא ִתי ָכּ ֵא ֶלּה this tragedy has made me an onen, and therefore disqualified and the second recovered. The doctor explained that there me from eating the sacrificial meat. . . was no hope for the first patient, so there was no reason to Would HASHEM approve? Would it have been deny him what he loved to eat, but the second patient was — ה ִיּ יטב ְבּ ֵע ֵיני ה’ proper for even me to eat the Rosh Chodesh offering? Surely basically healthy, so it was important to give him a diet that Hashem would not have approved! would return him to his full health. So it was with Israel. Because the Jewish people have the capacity for spiritual ו ִיּ יטב ְבּ ֵע ָיניו 20. — And he approved. As soon as Moses heard life, God ‘‘prescribed’’ foods that would be conducive to their Aaron’s reasoning, he conceded that Aaron was right. In spiritual growth. a demonstration of the humility that was at the essence of As Chinuch notes, the harm caused by these foods is not his greatness, Moses did not attempt to defend his position. physical; rather, they impede the heart from attaining the Instead, he admitted without embarrassment that God had higher values of the soul. instructed him only with regard to the specific offerings of Speak. The verb is in the plural, to indicate that — דּ ְבּרוּ .the day, just as Aaron and his sons had assumed — but he 2 had forgotten (Rashi, Zevachim 101a). Moses and the entire priestly family — to whom Moses taught the commandment first — were to share the honor of con- 11. veying this chapter to the people. This was their reward for ♠ The laws of kashrus. accepting without protest the Divine decree against Nadab At the end of this chapter (vs. 43-45) the Torah stresses and Abihu (Rashi). the reason for kashrus in very clear and powerful terms: The creatures. . . the animals. In this verse, as — ה חָיּה. . .ה ְבּ ֵה ָמה By observing these laws the Jew can pull himself up the ladder of holiness; by ignoring them, he not only contami- in many other places, these two words are used interchange- refers to wild חיּה ,nates himself, he gradually builds a barrier that blocks out ably (Rashi, Sifra). On other occasions refers to domesticated animals ְבּ ֵה מה his comprehension of holiness. Just as someone who is animals only, while constantly exposed to loud music and harsh noise, slowly only (Malbim).

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 598 / ספר ויקרא פרשת שמיני יא / ד־יג

ְושֹׁ[ס עת ֶ֨שׁ סע֙ ְפּר ֔סֹת מ 9ֲעKלת ֵגּJ רה בּ ְבּ ֵה7 מה ֹאJ תהּ ֹתּ F אכלוּ: וּמ ִטּ ְל פא ִט ְל ִפין פְּר ס תא מ ְסּ קא ִפ ְשׁרא ְ ִבּ ְב ִע ירא י תהּ ֵתּ ְיכלוּן: ד ְבּרם ית ֵדּין לא ד א[ך ֶא ֶת־זה֙ ֣לֹא ֽ ֹת ְאכ ֔לוּ מNמּ 9ֲע ֵלי֙ ה ֵגּ ֔רה ִוּמ מּ ְפִר6סי ֵת ְיכלוּן ִמ מּ ְסּ ֵקי ִפּ ְשׁרא ִוּמ ְסּ ִד ֵיקי ה פְּר7סה ֶא ֠ת־ה גּ  ֠מל ִכּי־מ 9ֲע ֵ֨לה ֵג ֜רה ֗הוּא וּפְר סה֙ ֵאX יננּוּ פְּר ס תא ית גּ ְמ לא ֲאֵרי מ ִסּיק ִפּ ְשׁרא הוּא וּפְר ס תא לא ְס ִד יקא ְמ ס אב הוּא ה מ ְפִ ֔ריס טG מא ֖הוּא לT כם: ְו ֶא ת־ה שּׁ ֗פן ִכּי־מ 9ֲעnלה ֵגרה֙ ֔הוּא ְלכוֹן: ה ְו ית ט ְפ זא ֲאֵרי מ ִסּיק ִפּ ְשׁרא ו וּפְרJסה ֣לֹא י ְפI ריס טמGא ֖הוּא לT כם: ְו ֶאת־ה Rאְר ֶ֗נ ֶבת הוּא וּפְר ס תא לא ְס ִד יקא ְמ ס אב הוּא ְלכוֹן: ו ְו ית אְר ְנ בא ֲאֵרי מ ְסּ קא ִפ ְשׁרא ִכּי־מ 9ֲע[לת ֵגּרה֙ ִ֔הוא וּפְרJסה ֣לֹא ִה ְפI ר יסה ְט ֵמU אה S הוא ִהיא וּפְר ס תא לא ְס ִד יקא ְמ ס א בא ִהיא ז לT כם: ְוT א ֽ֠ת־ה ֲח ִ֠זיר N כּ י־מ ְפִ ֨ריס פְּר ֜סה ֗הוּא ְושׁKֹסע ֶ֨שׁ סע֙ ְלכוֹן: ז ְו ית ֲח ִז ירא ֲאֵרי ְס ִדיק פְּר ס תא הוּא וּמ ִטּ ְל פא ִט ְל ִפין פְּר ס ֵתהּ ְוהוּא ח פְּר ֔סה ְו ֖הוּא ֵגּ> רה ֽלֹ ִא־י7 גּר טG מא ֖הוּא לT כם: ִמ ְבּ שׂרם֙ ֣לֹא ִפּ ְשׁרא לא פ שׁר ְמ ס אב הוּא ְלכוֹן: ט ֹת ֵ֔אכלוּ ְוּב ִנ ְב לJ תם ֣לֹא ִת7 גּעוּ ְט ֵמq אים 6 הם לT כם: ֶא ֶת־זה֙ ח ִמ ִבּ ְסְרהוֹן לא ֵת ְיכלוּן ִוּב ְנ ִב ְל ְתּהוֹן לא ִת ְקְרבוּן ְמ ס ֲא ִבין ִאנּוּן ְלכוֹן: ט ית ֵדּין ֽ ֹתּ ְאכ ֔לוּ ִמ ֖ ֹכּל ֲאX שׁר בּמּ 7ִים֙ ֣ ֹכּל ֲא ֶשׁר־לוֹ֩ ְס נ ִ֨פּיר ְו ק ְשׂ ֶ ֜ק ֶשׂת ֵתּ ְיכלוּן ִמ ֹכּל ִדּי ְב מיּא ֹכּל ִדּי ֵלהּ ִצ ִיצין ְו ק ְל ִפין ְבּ מיּא ְבּ י ְמ מיּא ְוּב נ ֲח ליּא י ְתהוֹן י בּ ֗מּ ִים בּיּ‚ מּים וּב ְנּ חSלים ֹאU תם ֹתּ F אכלוּ: ְו ֹכל ֩ ֲא ֶ֨שׁר F א ֜ין־לוֹ ֵתּ ְיכלוּן: י ְו ֹכל ִדּי ֵלית ֵלהּ ִצ ִיצין ְו ק ְל ִפין ְס נV פּיר ְו ק ְשׂ ֶ ֗ק ֶשׂת בּיּ ִמּים֙ וּב ְנּ ח ִ֔לים ִמ ֹכּל֙ שׁXֶרץ ה ֔מּ ִים ְבּ י ְמ מיּא ְוּב נ ֲח ליּא ִמ ֹכּל ִר ֲח שׁא ְד מיּא ִוּמ ֹכּל נ ְפ שׁ תא חְי תא ִדּי ְב מיּא ִשׁ ְק צא יא ִוּמ ֛ ֹכּל נ oֶפשׁ ה 9חיּJה ֲאX שׁר בּמּ 7ִים שׁ oֶקץ ה6ם לT כם: ְושׁ ֶ]קץ ִאנּוּן ְלכוֹן: יא ְו ִשׁ ְק צא ְיהוֹן ְלכוֹן י Nְה ֣יוּ לכ{ם ִמ ְבּ שׂרם֙ ֣לֹא ֹת ֵ֔אכלוּ ְו ֶא ִת־נ ְב לJ תם ְתּ שׁF קּצוּ: ִמ ִבּ ְסְרהוֹן לא ֵת ְיכלוּן ְו ית ְנ ִב ְל ְתּהוֹן ְתּ שׁ ְקּצוּן: יב ֹכּל ִדּי ֵלית ֵלהּ ִצ ִיצין יב ֣ ֹכּל ֲאשׁoר F א ֛ין־לוֹ ְס נq פּיר ְו ק ְשׂק ֶ]שׂת בּמּ 7ִים שׁ oֶקץ ְו ק ְל ִפין ְבּ מיּא ִשׁ ְק צא הוּא ְלכוֹן: יג ְו ית יג ֖הוּא לT כם: ְו ֶא ֵ ֨ת־א ֶלּה֙ ְתּ שׁ ְקּ ֣צוּ ִמ ן־ה ֔עוֹף ֥לֹא ֵיא Rְכ ֖לוּ ִא ֵלּין ְתּ שׁ ְקּצוּן ִמן עוֹפא לא ִי ְת א ְכלוּן

רש“י ושסעת שסע. שמובדלת מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנין, כתרגומו ומטלפא קל וחומר מעתה, ומה טומאת המת חמורה לא הזהיר בה אלא כהנים, טומאת טלפין. שיש שפרסותיו סדוקות מלמעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי, שמלמטה נבלה קלה לא כ”ש. ומה ת”ל לא תגעו, ברגל. זהו שאמרו חייב אדם לטהר מחוברות: מעלת גרה. מעלה ומקיאה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה עצמו ברגל (ת’’כ שם; ראש השנה טז:): (ט) סנפיר. אלו ששט בהם: קשקשת. לכתשו ולטחנו הדק: גרה. כך שמו, ויתכן לתתו מגזרת מים הנגרים (שמואל אלו קליפים הקבועים בו (חולין נט.) כמו שנא’ ושריון קשקשים היא לבוש (ש”א ב יד:יד) שהוא [נגרר] אחר הפה, ותרגומו פשרא שע”י הגרה האוכל נפשר יז:ה; חולין סו:): (י) שרץ. בכל מקום משמעו דבר נמוך שרוחש ונד על הארץ: ונמוח: בבהמה. תיבה זו יתירה היא לדרשא להתיר את השליל הנמצא במעי (יא) ושקץ יהיו. לאסור את עירוביהן אם יש בו בנותן טעם (ת’’כ פרשתא אמו (ת’’כ שם ט; חולין סט.): אותה תאכלו. ולא בהמה טמאה. והלא באזהרה ג:ט): מבשרם. אינו מוזהר על הסנפירים ועל העצמות (שם י): ואת נבלתם היא (להלן פסוק ח) אלא לעבור עליה בעשה ולא תעשה (ת’’כ פרק ג:א־ב): תשקצו. לרבות יבחושין שסיננן (חולין סז.) יבחושין מושיירונ“ש בלע”ז: (יב) (ח) מבשרם לא תאכלו. אין לי אלא אלו, שאר בהמה טמאה שאין לה שום כל אשר אין לו וגו’. מה ת”ל, שיכול אין לי שיהא מותר אלא המעלה סימנין סימן טהרה מנין. אמרת קל וחומר, ומה אלו שיש בהן קצת סימני טהרה אסורות שלו ליבשה, השירן במים מנין, תלמוד לומר כל אשר אין לו סנפיר וקשקשת וכו’ (שם ב): מבשרם. על בשרם באזהרה ולא על עצמות וגידין וקרנים וטלפים במים, הא אם היו לו במים אע”פ שהשירן בעלייתו מותר (ת”כ שם:יא): (ת“כ פרק ד:ח): ובנבלתם לא תגעו. יכול יהו ישראל מוזהרים על מגע נבלה, (יג) לא יאכלו. לחייב את המאכילן לקטנים, שכך משמעו לא יהיו נאכלים תלמוד לומר אמור אל הכהנים (להלן כא:א) כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין. על ידך. או אינו אלא לאסרן בהנאה, ת”ל לא תאכלו (דברים יד:יב) באכילה

♠ Permissible and forbidden land animals. contamination. In fact, no living animal can ever be tamei, The Torah identifies the animals whose flesh may be eaten contaminated. Even if a horse carries a human corpse on its as ruminants (i.e., cud-chewing animals) whose hooves are back, the animal is not tamei in the sense of contamination; split. it is tamei, however, in that it is forbidden as food. ְ But this. The next four verses give cases of — אך ֶא ֶת־זה Which is completely separated into — ְושֹׁ ס עת ֶשׁ סע ְפָּרסֹת .3 double hooves. Only if its hooves are split completely is an animals that are forbidden because they have only one of the animal kosher, but not if its hooves are split at the top and two required signs of kashrus. Homiletically, Kli Yakar notes connected at the bottom (Rashi). that in listing the non-kosher animals, the Torah first gives Contamination or uncleanness. The term tumah the kosher sign, instead of simply explaining that the animal / ֻט ְמּ ָאה .4 has two meanings, depending on the context. Most often, it is not kosher because of the sign it lacks. This suggests refers to the spiritual contamination that can be conveyed that the presence of a single kosher sign makes it worse. to people or things. At other times, as in this chapter, it The presence of one sign symbolizes hypocritical people refers primarily to forbidden foods. Thus, when the Torah who always try to publicize their occasional good deeds or describes an animal as ‘‘unclean,’’ it has nothing to do with virtuous traits, instead of concentrating on eliminating their

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 599 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS SHEMINI 11 / 4-13

Permissible separated into double hooves, and that brings up its cud — that one you may eat. 4 But this and is what you shall not eat from among those that bring up their cud or that have split hooves: Forbidden 5 Land the camel, for it brings up its cud, but its hoof is not split — it is unclean to you; and the hy- 6 Animals rax, for it brings up its cud, but its hoof is not split — it is unclean to you; and the hare, for it brings up its cud, but its hoof is not split — it is unclean to you; 7 and the pig, for its hoof is split and its hoof is completely separated, but it does not chew its cud — it is unclean to you. 8 You shall not eat of their flesh nor shall you touch their carcass — they are unclean to you. Permissible 9 This may you eat from everything that is in the water: everything that has fins and and scales in the water, in the seas, and in the streams, those may you eat. 10 And everything Forbidden Fish that does not have fins and scales in the seas and in the streams — from all that teems in the water, and from all living creatures in the water — they are an abomination to you. 11 And they shall remain an abomination to you; you shall not eat of their flesh and you shall abomi- nate their carcass. 12 Everything that does not have fins and scales in the water — it is an abomination to you. 13 These shall you abominate from among the birds, they may not be eaten — they are shortcomings. It is such dishonesty that stamps them as contaminated carcass, because everyone is commanded ‘‘non-kosher.’’ to remain uncontaminated during the festival visits to the This concept has entered the Yiddish idiom, which de- Temple (Rashi). scribes a hypocrite as a chazzer fissel, or ‘‘pig’s foot,’’ be- 9-12. Permissible and forbidden fish. cause a pig tends to lie on the ground with its feet forward, And scales. The scales that are indicative of a — ְו ק ְשׂ ֶק ֶשׂת .displaying its cloven hooves, as if to mislead onlookers into 9 thinking it is kosher. kosher fish are only those that can be scraped off easily with a knife (Ramban). This excludes fish whose scales are not ה ָשּׁ ָפן 5. — The hyrax. This is a small mammal resembling clearly defined, such as shellfish, and amphibians. a woodchuck. Unlike a rabbit or hare, to which it also has ֶשֶׁרץ ה מּ ִים a slight resemblance, it has short ears and its feet are 10. — That teems in the water, i.e., small hoofed. creatures that live in the water. The next term, living creatures in the water, refers to the large water animals ָה אְר ֶנ ֶבת 6. — The hare [or rabbit]. Both translations are com- (Sifra). ְו ֶשׁ ֶקץ ִי ְהיוּ ָל ֶכם monly used, since the hare and the rabbit are of the same of the 11. — And they shall remain abominated to שׁ פן family and are very similar. Many translate the previous verse as a rabbit or hare, as well. you. Even if the forbidden fish becomes part of a mixture in These two words illustrate the difficulty of translating the which it is no longer recognizable [bitul], it remains forbid- unfamiliar names of the animals and birds in this chapter. den if its taste is still noticeable (Rashi). Of their flesh. . .their carcass. Flesh refers to — ִמ ְבּ ָשָׂרם. . ִ.נ ְב ָל ָתם Aside from the lack of clarity concerning their identity, there is a more fundamental problem in the case of the hyrax, fish that have been killed for food; carcass refers to fish that rabbit, and hare. The Torah states clearly that these animals have died (Chizkuni; B’chor Shor). chew their cud, but none of them do so in the same way 13-19. The forbidden birds. Unlike the kosher animals and that kosher animals do. In the words of R’ Hirsch: ‘‘But this fish, which are identified not by name but by characteristics translation can only be right if it were sure that both these so that their identities are clear, the identities of the permis- animals chew the cud, which hardly seems to be the case.’’ sible birds are very cloudy. The Torah names the twenty These animals excrete moist pellets from their stomachs non-kosher species, which means that all others are kosher. to their mouths, which they eat again, and then excrete However, as a result of the various exiles and dispersions, the dry pellets. Thus, they appear to chew their cud, but what language of the Torah fell into relative disuse, with the result they do is in no way similar to cows and sheep. Perhaps the that the exact identities of the non-kosher birds became term ‘‘bringing up its cud’’ simply refers to any animal that doubtful. Therefore, the Shulchan Aruch (Yoreh Deah 82:2) brings food back to its mouth from its stomach, whether or rules that it is forbidden to eat any species of bird unless not it is like a cow. Or perhaps, as in the case of most of there is a well-established tradition that it is kosher. Since the the animals and fowl in this chapter, we simply do not know Halachah rules that we do not know the accurate translations their identity. of the fowl in the Torah’s list, we follow the lead of R’ Hirsch Nor shall you touch. This prohibition applies in transliterating rather than conjecturing translations. The — לֹא ִת ָגּעוּ .8 only during the festival visits to the Temple, when every- notes will give translations that are suggested by various one must be pure. At such times, no one may touch a commentators.

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 600 / ספר ויקרא פרשת שמיני יא / יד־כה

יד שׁ Xֶקץ הWם ֶא ת־ה ֶ֨נּ ֶשׁר֙ ְו ֶא ת־ה ֶ֔פֶּרס ְוא6ת ה Rע ְז ִניּRה: ְו ֶאת־ ִשׁ ְק צא ִאנּוּן ִנ ְשׁרא ְו ער ְו ע ְז יא: יד ְו ד ְי תא ְו טר ִפ יתא ִל ְז נהּ: טו ית כּל ְעוֹר בא טו־טז ֨ה דּ  ֔אה ְו ֶאת־ה RאJ יּה ְל ִמR ינהּ: G את כּ ֹל־ע6 רב ְל ִמ ֽינוֹ: ְו ֵאת֙ בּ^ת ִל ְז ֵנהּ: טז ְו ית בּת נ ֲע ִמ יתא ְו ִצ יצא ְו ִצ פּר ה9יּ 9ֲע ֔נה ְו ֶא ת־ה תּ ְחמJס ְו ֶא ת־השּׁ 7חף ְו ֶא ת־הנּ6ץ ְל ִמF ינהוּ: שׁ ְח פּא ְו נ צא ִל ְז ִנוֹהי: יז ְו קְר יא ְו שׁ ֵלי ְ נוּנא ְו ִק פּוֹפא: יח וּבְֹו תא ְו ק אתא יז־יח ְו ֶא ת־ה ֥כּוֹס ְו ֶא ת־ה שּׁJלך ְו ֶא ת־היּ ְנ ֽשׁוּף: ְו ֶא ת־ה ִתּ ְנשׁ oֶמת ִו יר ְקֵר קא: יט ְו חוִּר יתא ְו ִאבּוּ ִל ְז נהּ ְו נ גּר יט ְו ֶא ת־ה קּJ את ְו ֶאת־הRרR חם: ְו ֵאת֙ ה 9ֲח ִס  ֔ידה ה Rֲא נJ פה ְל ִמינ7הּ טוּרא ו ֲע ט ֵלּ פא: כ ֹכּל ִר ֲח שׁא ְד עוֹפא ְ ִדּ ְמ ה לּ ְך על אְר בּע ִשׁ ְק צא הוּא ְלכוֹן: כ ְו ֶא ת־ה ֽדּ ִוּכיפiת ְו ֶאת־ה Rֲע טF לּף: ֚ ֹכּל שׁXֶרץ ה ֔עוֹף ה9ה6ֹלך כא ְבּרם ית ֵדּין ֵתּ ְיכלוּן ִמ ֹכּל ִר ֲח שׁא ְ ְ כא ע ל־אְרבּ†ע שׁ oֶקץ ֖הוּא לT כם: א[ך ֶא ֶת־זה֙ ֽ ֹתּ ְאכ ֔לוּ ִמ ֹכּל֙ ְד עוֹפא ִדּ ְמ ה לּך על אְר בּע ִדּי ֵלהּ ְ קְר ִצוּלין ֵמ ִע לֵּוי ר ְג ִלוֹהי ְל ק פּ צא ְבהוֹן ֤°לוֹ ק’ שׁXֶרץ ה ֔עוֹף ה9ה6ֹלך ע ל־אְר† בּע ֲא ֶשׁ ֤ר־°לא ְכר ֨עִים֙ ִממּ ^על על אְר עא: כב ית ִא ֵלּין ִמ ְנּהוֹן ֵתּ ְיכלוּן כב ְלר ְג ֔ליו ְל נGתּר בּ6 הן ע ל־האRֶרץ: ֶאת־א nֶלּה ֵמ ֶהם֙ ֹתּ ֵ֔אכלוּ ית גּוֹבא ִל ְז ֵנהּ ְו ית ר שׁוּנא ִל ְז ִנוֹהי ֶאת־ה RאְרבּXה ְל ִמ ֔ינוֹ ְו ֶא ת־ה סּ ְלJ עם ְל ִמW ינהוּ ְו ֶאת־ה 9חְר ֣ ֹגּל ְו ית חְר גּוֹלא ִל ְז ִנוֹהי ְו ית ֲח ג בא ִל ְז ִנוֹהי: כג ְו ֹכל ִר ֲח שׁא ְד עוֹפא ִדּי כג ְל ִמ ֵ֔ינהוּ ְו ֶאת־ה TחJ גב ְל ִמF ינהוּ: ְו ֹכל֙ שׁXֶרץ ה ֔עוֹף ֲא ֶשׁ ֖ר־לוֹ ֵלהּ אְר בּע ר ְג ִלין ִשׁ ְק צא הוּא ְלכוֹן: כד ְוּל ִא ֵלּין ִתּ ְס תּ אבוּן כּל ְדּ ִי ְקרב כד אְר^ בּע ר ְג7ל ִים שׁ oֶקץ ֖הוּא לT כם: ְוּלא 6ֶלּה ִתּ טּ7 מּאוּ כּ ל־ה ֹנּג Gע ִבּ ְנ ִב ְל ְתּהוֹן ְי ֵהי ְמ ס אב עד ר ְמ שׁא: כה ְבּ ִנ ְב לJ תם ִי ְטU מא ע ד־העRֶרב: ְו כ ל־ה ֹנּ6 שׂא ִמ ִנּ ְב ל7 תם ְי כבּGס כה ְו כל ְדּ ִיטּוֹל ִמ ְנּ ִב ְל ְתּהוֹן ְי צ בּע

רש“י אסורין, בהנאה מותרין (ת“כ פרק ה:א). כל עוף שנאמר בו למינה למינו למינהו (כ) שרץ העוף. הם הדקים הנמוכים הרוחשין על הארץ כגון זבובים וצרעין יש באותו המין שאין דומין זה לזה לא במראיהם ולא בשמותם, וכולן מין אחד ויתושין וחגבים: (כא) על ארבע. על ארבע רגלים: ממעל לרגליו. סמוך (ת“כ שם ג־ה; חולין סג.): (טז) הנץ. אישפרוי”ר: (יז) השלך. פירשו רבותינו לצוארו יש לו כמין שתי רגלים לבד ארבע רגליו וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ (חולין שם) זה השולה דגים מן הים. וזהו שתרגם אונקלוס ושלי נונא: כוס וינשוף. מתחזק באותן שתי כרעים ופורח. ויש מהן הרבה כאותן שקורין לנגושט”א, אבל הם צואיטי”ש הצועקים בלילה ויש להם לסתות כאדם. ועוד אחר דומה לו שקורין אין אנו בקיאין בהן, שארבעה סימני טהרה נאמרו בהם, ארבע רגלים וארבע ייב”ו: (יח) התנשמת. היא קלב”א שורי”ץ ודומה לעכבר ופורחת בלילה. כנפים וקרסולין, אלו כרעים הכתובים כאן, וכנפיו חופין את רובו (חולין נט.) ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה ואין לה עינים וקורין לה טלפ”א: (יט) וכל סימנים הללו מצויין באותן שבינותינו אבל יש שראשן ארוך ויש [שאין] להם החסידה. זו דיה לבנה ציגוני”א ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות עם זנב וצריך שיהא שמו חגב (שם סה:) ובזה אין אנו יודעים להבדיל ביניהם: חברותיה במזונות (חולין שם): האנפה. היא דיה רגזנית (שם) ונראה לי שהיא (כג) וכל שרץ העוף וגו’. בא ללמד שאם יש לו חמש טהור (ת”כ פרק ה:י): שקורין לה הירו”ן: הדוכיפת. תרנגול הבר וכרבלתו כפולה ובלעז הירופ”א ולמה (כד) ולאלה. העתידין להאמר למטה בענין (ת”כ פרשתא ד:א): תטמאו. נקרא שמו דוכיפת שהודו כפות וזו היא כרבלתו. [ת“א] ונגר טורא כלומר בנגיעתם יש טומאה: (כה) וכל הנשא מנבלתם. כל מקום שנאמרה נקרא על שם מעשיו, כמו שפירשו רבותינו במס’ גיטין בפרק מי שאחזו (סח:): טומאת משא חמורה מטומאת מגע שהיא טעונה כבוס בגדים (שם ז־ח):

-The nesher. The commentators generally agree raven. Rabbeinu Tam (Tos. Chullin 62b) disputes this transla — ה ֶנּ ֶשׁר .13 that this is the eagle or bald eagle, although Rabbeinu Tam tion, but offers no alternative. (Tos. Chullin 63a) questions even this. ;The bas hayaanah. The ostrich (R’ Saadiah — בּת ה יּ ֲע ָנה .16 .(The peres. The bearded vulture (R’ Saadiah Gaon; Chizkuni — ה ֶפֶּרס ;The netz. This is the sparrow hawk (Rashi; Ramban — ה ֵנּץ .(Ralbag ,The ozniah. Ibn Ezra understands R’ Saadiah’s Ralbag) but Tosafos (Chullin 63a) questions this definition — ָה ָע ְז ִנָיּה translation as the mythological griffin, but rejects it because without offering an alternative. The kos . . . the yanshuf. Both birds howl — הכּוֹס. . .ה יּ ְנשׁוּף .the Torah could not be speaking of a non-existent creature. 17 However, R’ Y. Kafach notes that the Arabic word used by the at night and have cheeks that are similar to those of humans: Gaon also refers to an actual bird. R’ D.Z. Hoffman translates the owl and the great horned owl (Rashi). According to it as the white-tailed or sea eagle. Ralbag, kos is the falcon. ְ The shalach. A bird that draws fish from the water — ה ָשּׁ ָלך -The daah. According to R’ Hoffman’s transla — ה ָדּ ָאה .14 tion of R’ Saadiah, this is the kite. Ralbag translates it as a (Rashi), apparently a pelican, heron, or cormorant. species of vulture. The tinshemes. The bat (Rashi; Chizkuni), or — ה ִתּ ְנ ֶשׁ ֶמת .18 .(According to its kind. Wherever this is added to the the owl (Ralbag — ְל ִמ ָינהּ ה ֲח ִס ָידה name of the bird, it means to include birds of varying names and appearance that belong to the same species (Rashi). 19. — The chasidah. The stork (Rashi). Others dis- agree with Rashi, since there was a tradition in some com- The orev. This is generally assumed to be the munities that the stork is a kosher bird, a tradition questioned — ֹעֵרב .15

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 601 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS SHEMINI 11 / 14-25

The an abomination: the nesher, the peres, the ozniah; 14 the daah and the ayah according to its Forbidden kind; 15 every orev according to its kind; 16 the bas yaanah, the tachmos, the shachaf, and Birds the netz according to its kind; 17 the kos, the shalach, and the yanshuf; 18 the tinshemes, the kaas, and the racham; 19 the chasidah, the anafah according to its kind, the duchifas, and the atalef. Forbidden 20 Every flying teeming creature that walks on four legs — it is an abomination to you. 21 Only and this may you eat from among all flying teeming creatures that walk on four legs: one that has Permissible 22 Insects jumping legs above its legs, with which to spring upon the earth. You may eat these from among them: the arbeh according to its kind; the sal’am according to its kind, the chargol ac- cording to its kind, and the chagav according to its kind. 23 Every flying teeming thing that has four legs — it is an abomination to you. 24 You become contaminated through the following — anyone who touches their carcass be- comes contaminated until the evening; 25 and anyone who carries their carcass shall immerse by Teshuvos HaRosh (20:20), but defended by R’ Yerucham two are used for jumping. ְכָר ע ִים .(Bais Yosef, Yoreh Deah 82) Why is it called chasidah? Because it displays kind- 21. — Jumping legs. These insects have two jointed toward others of its species by sharing food legs — similar to the human knee — whose joints are [ ֶח ֶסד] ness with them (Rashi; Chullin 63a). If it is so compassion- higher than the insect’s body when it is at rest. It uses these ate, why is it stigmatized as a non-kosher bird? The powerful legs to launch itself from the ground when it flies Rizhiner Rebbe responded that this is because it directs or jumps. its kindness exclusively towards its fellows, but will not 24-31. The non-kosher creatures that transmit help other species. To Jews, that is not an admirable contamination. The rest of the chapter discusses the -contamination. As a practical mat , ֻט ְמּ אה characteristic. transmission of The anafah. Although this word is not preceded ter, contamination is forbidden only for sacred foods or — ָה ֲא ָנ ָפה as the other birds are, nevertheless it is a objects, including terumah and maaser sheni, and people ְו ֶאת by the word separate species: the hot-tempered dayah (Chullin 63a). It who may touch them. The only sort of contamination that is the heron (Rashi). is forbidden without exception is for a Kohen to become contaminated through contact with a human corpse (21:1- ה ִדּוּכ יפת — The duchifas. The wild hen whose comb is doubled 4,11). over (Rashi, Chullin 63a). Rashi here identifies it as the Kosher animals that were slaughtered through a hala- hoopoe. chically valid shechitah are not contaminated; these ko- The atalef. The bat (R’ Saadiah). sher animals will be discussed below in verses 39-40. The — ה ֲע ט ֵלּף carcasses of larger non-kosher animals are contaminated 20-23. Forbidden and permissible insects. Even though no matter how they die or are killed. Insects are never ta- a few species of insects may be eaten, as indicated in mei, alive or dead. In the case of small, creeping animals, the following verses, Rashi states that only firm traditions only the eight species listed below are tamei when they are suffice to permit such consumption, because it is impos- dead. sible to determine which are kosher solely through their .Becomes contaminated until evening — ִי ְט ָמא ע ָד־ה ָעֶרב .physical characteristics. With the passage of time, such 24 traditions have grown virtually extinct. There are some The only way a person can remove tumah from himself Moroccan and Yemenite Jews who have preserved their is through immersion in a mikveh (17:15). That done, his ancient traditions regarding the kosher insects; however, contamination ends, except that, as our verse states, he may the Kohen’s portion, or the meat of , ְתּ רוּמה Or HaChaim writes that when he was in Morocco, he pro- not eat or touch tested against the consumption of any insects, because offerings, until nightfall (Ramban). of the great difficulty in identifying the few kosher species -And anyone who carries. The contamina — ְו ָכ ל־ה ֹנּ ֵשׂא .25 from the vast number of non-kosher species. He further tion of one who carries [i.e., bears the weight of] a car- states that although twelve years had passed since they cass — even if he does not actually touch it — is stricter accepted his rebuke, the land had not had a locust inva- than that of someone who merely touches it. [‘‘Carrying’’ sion during that entire period. in this case includes such indirect carrying as moving the Flying teeming creature. These are in- carcass with a stick or lever.] As this verse teaches, one — ֶשֶׁרץ ָהעוֹף .20 sects such as flies, hornets, mites, and grasshoppers who carries a carcass contaminates his garments as well (Rashi). R’ D.Z. Hoffman raises the difficulty that all in- as himself. Consequently, they, too, must be immersed in a sects have six legs, not four. He explains that they have mikveh, if the owner wishes to remove their contamination four legs that are used for simple walking, while the other (Rashi).

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 602 / ספר ויקרא פרשת שמיני יא / כו־לד

כו ְבּ גJ דיו ְו טמGא ע ד־העRֶרב: ל ‡כ ל־ה ְבּ ֵה  ֡מה ֲאשׁXר ִהוא֩ ְל ִבוּשׁוֹהי ִו ֵיהי ְמ ס אב עד ר ְמ שׁא: כו ְל כל ְבּ ִע ירא ִדּי ִהיא ְס ִד יקא פְר ס תא ְו ִט ְל ִפין מ ְפֶ ֨ר ֶסת פְּר ֜סה ְושׁ Xסע ׀ ֵאינ ˆנּה שֹׁ ֗ס עת ְו ֵגרה֙ ֵאינ ˆנּה ֵל ית הא מ ִטּ ְל פא ִוּפ ְשׁרא ֵל ית הא מ ְסּ קא כז מ 9ֲע ֔לה ְט ֵמq אים 6 הם לכ{ם כּ ל־ה ֹנּג Gע בּ] הם ִי ְטR מא: ְו ֣ ֹכל ׀ ְמ ס ֲא ִבין ִאנּוּן ְלכוֹן כּל ְדּ ִי ְקרב ְבּהוֹן ְי ֵהי ְ ְ ְמ ס אב: כז ְו ֹכל ִדּ ְמ ה לּך על ְי ִדוֹהי ְבּ כל Cהוֹלך ע ל־כּ ֗פּיו ְבּ כל־ה 9חיּה֙ ה9הXֹל ֶכת ע ל־אְר ֔בּע ְט ֵמq אים חְי תא ִדּ ְמ ה ְל כא על אְר בּע ְמ ס ֲא ִבין כח 6 הם ל{ כם כּ ל־ה ֹנּג Gע ְבּ ִנ ְב לJ תם ִי ְטU מא ע ד־העRֶרב: ְו ה ֹנּ ֵשׂא֙ ִאנּוּן ְלכוֹן כּל ְדּ ִי ְקרב ִבּ ְנ ִב ְל ְתּהוֹן ְי ֵהא ְמ ס אב עד ר ְמ שׁא: כח ְוּד ִיטּוֹל ית ֶא ִת־נ ְב ל  ֔תם ְי כבּGס ְבּ גJ דיו ְו טמCא ע ד־הע7ֶרב ְט ֵמq אים ְנ ִב ְל ְתּהוֹן ְי צ בּע ְל ִבוּשׁוֹהי ִו ֵיהי ְמ ס אב כט ה 6מּה לT כם: ְוe זה ל ֶכם֙ ה טּ ֵ ֔מא בּשֶּׁ]רץ השֹּׁרCץ עד ר ְמ שׁא ְמ ס ֲא ִבין ִאנּוּן ְלכוֹן: כט ְו ֵדין ְלכוֹן ְמ ס א בא ְבִּר ֲח שׁא ְדּר ֵחשׁ על ל ע ל־הא7ֶרץ ה ֥ ֹח ֶלד ְוה Rע ְכבּJר ְו הצּUב ְל ִמF ינהוּ: ְוה Rֲא נק‰ה אְר עא ֻח ְל דּא ְו ע ְכ בּרא ְו צ בא ִל ְז ִנוֹהי: לא ְו ה ֖ ֹכּ ח ְו ה ְלּ ט7 אה ְו ה ֖ ֹח ֶמט ְו ה ִתּ ְנשׁ Rֶמת: א yֶלּה ה ְטּ ֵמq אים לכ]ם ל ְו י לא ְו ֹכ חא ְו ֻח ְל ֵט יתא ְו ֻח ְמ טא ְו א שׁוּתא: לא ִא ֵלּין ִדּ ְמ ס ֲא ִבין ְלכוֹן ְבּ כל ְבּ כ ל־השּׁ7ֶרץ כּ ל־ה ֹנּג „ע בּהfם ְבּמJֹ תם ִי ְטU מא ע ד־העRֶרב: ִר ֲח שׁא כּל ְדּ ִי ְקרב ְבּהוֹן ְבּ ְמוֹתהוֹן ְי ֵהי ְמ ס אב עד ר ְמ שׁא: ְו ֹכל ִדּי ִי ֵפּל ֲע ִלוֹהי לב ְו ֣ ֹכל ֲא ֶשׁ ִר־י ֣ ֹפּל ע ליו֩ ֵמ ֶ֨הם ׀ ְבּמֹ  ֜תם ִי ְט  ֗מא ִמ כּ ְל־כּ ִל ֵי־עץ֙ לב ִמ ְנּהוֹן ְבּ ְמוֹתהוֹן ְי ֵהי ְמ ס אב ִמ כּל מאן ֣אוֹ ב eֶגד אוֹ־עוֹר֙ ֣אוֹ ֔שׂק כּ ְל־כּ ִ֕לי ֲא ֶשׁר־י Fעo שׂה ְמ לאכJה ְדּ אע אוֹ ְלבוּשׁ אוֹ ְמ שׁ ְך אוֹ שׂק כּל מאן ִדּי ִת ְת ֲע ֵבד ִע ִב ידא ְבּהוֹן ְבּ מיּא ִי תּ על שביעי לג בּה{ם בּמּ ִŠים יוּב@א ְו טמGא ע ד־העֶ]רב ְו טF הר: ְו ֨כ ְל־כּ ִלי־ ִו ֵיהי ְמ ס אב עד ר ְמ שׁא ְו ִי ְד ֵכּי: לג ְו כל ֶ֔חֶרשׂ ֲא ֶשׁ ִר־י ֥ ֹפּל ֵמ] הם ֶא ֑ל־תּוֹכוֹ ֣ ֹכּל ֲאL שׁר ְבּ ֛תוֹכוֹ ִי ְטמJא מאן דּ ֲח סף ִדּי ִי ֵפּל ִמ ְנּהוֹן ְל גֵוּהּ ֹכּל ִדּי ְב גֵוּהּ ִי ְס תּ אב ְו י ֵתהּ ִתּ ְת ְבּרוּן: לד ִמ כּל לד ְו ֹא ֥תוֹ ִת ְשׁ ֽבֹּרוּ: מ Nכּ ל־ה ֹ֜א ֶכל ֲאשׁXר י Fא ֵ֗כל ֲא ֶ֨שׁר י ֥בוֹא ֵמ ְיכ לא ְדּ ִמ ְת ֲא ֵכל ְדּ ֵיעוֹל ֲע ִלוֹהי מיּא ְי ֵהי ע@ליו מ iִים ִי ְטמ7א ְו כ ל־מ ְשׁ ֶקה֙ ֲאשׁXר ִי שּׁ ֶ ֔תה ְבּ כ ְל־כּSלי ְמ ס אב ְו כל מ ְשׁ ֵקה ִדּי ִי ְשׁ ֵתּ ֵתי ְבּ כל מאן

רש“י (כו) מפרסת פרסה ושסע איננה שוסעת. כגון גמל שפרסתו סדוקה למעלה משקה אשר ישתה בכל כלי, והוא בתוך כלי חרס הטמא, יטמא. למדנו מכאן אבל למטה היא מחוברת. כאן למדך שנבלת בהמה טמאה מטמאה ובענין שבסוף דברים הרבה. למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבאו עליו מים הפרשה (להלן פסוקים לט־מ) פי’ על בהמה טהורה: (כז) על כפיו. כגון כלב ודוב פעם אחת, ומשבאו עליו מים פעם אחת מקבל טומאה לעולם, ואפי’ נגוב. והיין וחתול: טמאים הם לכם. למגע: (כט) וזה לכם הטמא. כל טומאות הללו אינן והשמן וכל הנקרא משקה מכשיר זרעים לטומאה כמים, שכך יש לדרוש המקרא, לאיסור אכילה אלא לטומאה ממש להיות טמא במגען ונאסר לאכול תרומה וקדשים אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי, יטמא האוכל. ולהכנס במקדש: החלד. מושטיל”א: והצב. פרויי”ט שדומה לצפרדע: (ל) אנקה. ועוד למדו רבותינו מכאן שאין ולד הטומאה מטמא כלים. שכך שנינו, יכול יהיו כל היריצו”ן: הלטאה. ליישירד”א: החמט. לימצ”א: תנשמת. טלפ”א: (לב) במים הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס, ת”ל כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל, אוכל ומשקה יובא. ואף לאחר טבילתו טמא הוא לתרומה עד הערב. ואחר כך וטהר. בהערב מיטמא מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס (ת“כ פרק ט:א; השמש (יבמות עה.): (לג) אל תוכו. אין כלי חרס מיטמא אלא מאוירו (כלים ב:א): פסחים כ.) לפי שהשרץ אב הטומאה והכלי שנטמא ממנו ולד הטומאה, לפיכך אינו כל אשר בתוכו יטמא. הכלי חוזר ומטמא מה שבאוירו (ס”א שבתוכו): ואתו חוזר ומטמא כלים שבתוכו. ולמדנו עוד שהשרץ שנפל לאויר תנור, והפת בתוכו, ולא תשבורו. למד שאין לו טהרה במקוה (ת”כ פרשתא ז:יג): (לד) מכל האכל נגע השרץ בפת, התנור ראשון והפת שנייה. ולא נאמר רואין את התנור כאלו מלא אשר יאכל. מוסב על מקרא העליון, כל אשר בתוכו יטמא מכל האוכל טומאה ותהא הפת תחלה, שאם אתה אומר כן לא נתמעטו כל הכלים מלהטמא מאויר אשר יאכל אשר באו עליו מים, והוא בתוך כלי חרס הטמא, יטמא. וכן כל כלי חרס, שהרי טומאה עצמה נגעה בהן מגבן (פסחים שם). ולמדנו עוד על ביאת

Whoever touches. The contamination result- mouse, and it may include other rodents, as well, such as — ָכּ ל־ה ֹנּ ֵג ַע .27 ing from touching is milder than that which is caused by a rat. The tzav. Rashi notes that this animal resembles a — ה ָצּב carrying. Therefore, our verse does not require immersion of clothing, but the next verse, which specifies carrying, frog, thus it is presumably a toad. extends the contamination to garments, as well. The anakah. The hedgehog or porcupine — ָה ֲא ָנ ָקה .30 29-31. The small creeping animals. This passage lists (Rashi). According to Radak, it is a viper. ה ֹכּ ַח the eight small animals that are contaminated when they are dead and which convey their contamination to people — The koach. According to R’ Saadiah, this is a species and objects. Since not all of their identities are clear, we of lizard. .The letaah. Rashi translates this as the lizard — ה ְלּ ָט ָאה transliterate them, but give the possible translations in the The chomet. The snail (Rashi), or the chameleon — ה ֹח ֶמט .commentary .(The choled. According to Rashi and others, this (Radak — ה ֹח ֶלד .29 The tinshemes. This is not the bird of the same — ִתּ ְנ ָשׁ ֶמת .is a weasel. R’ Saadiah translates it as a mole The achbar. It is generally agreed that this is a name in verse 18 (Chullin 63a). According to Rashi, it is a — ָה ע ְכ ָבּר

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 603 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS SHEMINI 11 / 26-34

The his clothing and be contaminated until the evening — 26 every animal that has split hooves Non-kosher that are not completely split, or does not chew its cud, they are contaminated to you; whoever Creatures 27 that Trans- touches them becomes contaminated. And every one that walks on its paws, among all ani- mit Con- mals that walk on four legs, they are contaminated to you; whoever touches their carcass shall tamination be contaminated until the evening. 28 One who carries their carcass shall immerse his clothing and be contaminated until the evening; they are contaminated to you. The Small 29 These are the contaminated ones among the teeming animals that teem upon the earth: Creeping the choled, the achbar, and the tzav according to its variety; 30 the anakah, the koach, and the Animals letaah; and the chomet and the tinshemes. 31 Only these are contaminated to you among all the teeming animals; anyone who touches them when they are dead shall be contaminated until Objects evening; 32 and when they are dead, anything upon which part of them will fall shall become Receiving contaminated, whether it is a wooden utensil, a garment, leather, or sackcloth — any utensil Contamina- tion with which work is done — shall be brought into the water, and remain contaminated until evening, and then become cleansed. 33 Any earthenware utensil into whose interior one of them will fall, everything in it shall become contaminated — and you shall break it — 34 of any food that is edible, upon which water comes, shall become contaminated; and any beverage that can be drunk, in any vessel, mole; according to R’ Saadiah, a type of lizard. is an exception to this rule; such meat is not considered food Anyone who touches. Unlike animal car- and contaminates even if it has the volume of an olive, which — ָכּ ל־ה ֹנּ ֵג ַע .31 casses, these animals transmit contamination only through is half the size of an egg (see notes to v. 40). Part of them. Even a small part of a dead animal — ֵמ ֶהם .touching. One who carries them without making contact 32 does not become tamei (see Keilim 1:1-2). can cause tumah (Sifra). -Work is done. Only a vessel used for a pro — ֵי ָע ֶשׂה ְמ ָל ָאכה Objects receiving contamination. Earlier we were .32-36 told how carcasses can contaminate people. Now the Torah ductive purpose can become contaminated, so a utensil turns to objects, and how they receive contamination through whose sole purpose is to cover or shield other utensils cannot coming in contact with any of the carcasses mentioned become tamei. A pot cover, however, would become tamei, above. because it serves as an adjunct to the pot and is considered ♠ Some basic rules of contamination. as if it were part of the pot (Sifra). Earthenware. Earthenware vessels are unique in — ֶחֶרשׂ .33 , ֶה ְכ ֵשׁר a) Before a food can become tamei, it must receive) preparation. This means that the food must have been moist- three respects: (a) They become contaminated only through ened by one of seven liquids: water, dew, wine, oil, blood, their interior, but not if tumah comes in contact with an milk, and bees’ honey (Machshirim 6:4). outside wall; (b) they become contaminated when the tumah (b) Hechsher of food can take place only after the food has merely enters the interior, even if it does not come in contact been detached from the soil; otherwise, every food would be with the surface of the vessel; and (c) earthenware cannot be eligible to accept tumah simply by virtue of the fact that it purified through immersion in a mikveh (Rashi). And you shall break it. The only way to cleanse — ְו ֹאתוֹ ִת ְשׁבֹּרוּ .becomes wet during its growth (c) Three degrees of tumah are involved in this passage: an earthenware vessel is by breaking it so that it can no אב ה ֻטּ ְמ אה 1. A dead animal is an , father (or source) of con- longer perform its original task. If it was made to hold liquids, ִראשׁוֹן ְל ֻט ְמ אה tamination; 2. a vessel becomes a , first degree it must be punctured; if it was made to hold solids, a hole of contamination; and 3. the contents of the vessel become must be made that is large enough for its intended contents ְשׁ ֵני ְל ֻט ְמ אה , second degree of contamination. to fall out (Rashi). Only food and drink can become second degrees of -Of any food. This verse qualifies the previ — ִמ ָכּ ָל־ה ֹא ֶכל .34 tumah; neither people nor utensils of any sort can accept ous verse, adding that only food or drink can become tamei any contaminations below the first degree. Also, food that merely by being in the interior of the vessel into which a is no longer edible cannot become contaminated unless it carcass fell. This implies that utensils cannot become con- has been used as a tool, in which case it has the rules of a taminated unless they are actually touched by the carcass utensil. (Rashi). (d) If a carcass and food are simultaneously in the interior ֲא ֶשׁר ֵי ָא ֵכל of an earthenware vessel, but they do not touch one another, — That is edible. But food or drink that has become the carcass makes the vessel a first degree, and the vessel unfit for consumption cannot become tamei (Sifra). (Upon which water comes. See rules (a — ֲא ֶשׁר ָיבוֹא ָע ָליו מ ִים .in turn makes the food a second degree (e) In order to transmit tumah, a food must be at least the and (b) under the heading ‘‘Some basic rules of contamina- volume of an egg (Rashi v. 34). Meat from an animal carcass tion’’ above.

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 604 / ספר ויקרא פרשת שמיני יא / לה־מג

לה ִי ְטR מא: ְ֠ו ֹ֠כל ֲא ֶשׁ ִר־י ֹ֨פּל ִמ ִנּ ְב לת>ם ׀ ע ל ֘יו ִי ְט מ ֒א תּ ֧נּוּר ְי ֵהי ְמ ס אב: לה ְו ֹכל ִדּי ִי ֵפּל ִמ ְנּ ִב ְל ְתּהוֹן ְ ֲע ִלוֹהי ְי ֵהי ְמ ס אב תּנּוּר ְו ִכ יר ִים ִי תְּרעוּן לו ְו ִכיר ִ_ים ֻיJתּץ ְט ֵמV אים W הם ְוּט ֵמS אים י Nְה ֥יוּ לT כם: א^ך ְמ ס ֲא ִבין ִאנּוּן ְוּמ ס ֲא ִבין ְיהוֹן ְלכוֹן: מ ְע‰ ין ֛וּבוֹר ִמ ְקֵוה־מ iִים י NְהX יה ט ֑הוֹר ְו ֹנג Gע ְבּ ִנ ְב לJ תם ִי ְטR מא: לו ְבּרם מ ְעין ְוגוֹב ֵבּית ְכּ ִנישׁוּת מיּא ְי ֵהי ְד ֵכי ְוּד ִי ְקרב ִבּ ְנ ִב ְל ְתּהוֹן ְי ֵהי ְמ ס אב: לז ְוכmי ִי ֹפּל֙ ִמ ִנּ ְב ל  ֔תם ע ל־כּ ‹ל־זרע ֵז֖ר וּע ֲאשׁXר ִי זּר Wע לז ו ֲאֵרי ִי ֵפּל ִמ ְנּ ִב ְל ְתּהוֹן על כּל (בּר) ְזרע ֵז רוּע ִדּי ִי ְז ְדּרע ְדּ ֵכי הוּא: לח ו ֲאֵרי לח ט ֖הוֹר ֽהוּא: ְוכmי ֻי תּ  ֨ן־מ ִים֙ ע ֶ֔ל־זרע ְו נK פל ִמ ִנּ ְב לJ תם ע7ליו ִי ְת י ֲהבוּן מיּא על (בּר) זְר עא ְו ִי ֵפּל לט טG מא ֖הוּא לT כם: ְוm כי ימוּת֙ ִמן־ ִמ ְנּ ִב ְל ְתּהוֹן ֲע ִלוֹהי ְמ ס אב הוּא ְלכוֹן: לט ו ֲאֵרי ְימוּת ִמן ְבּ ִע ירא ִדּי ִהיא ְלכוֹן ה ְבּ ֵה  ֔מה ֲא ֶשׁ q ר־היא ל] כם ְל א ְכ7לה ה ֹנּג Gע ְבּ ִנ ְב לJ תהּ ִי ְטמUא ְל ֵמ יכל ְדּ ִי ְקרב ִבּ ְנ ִב ְל תּהּ ְי ֵהי ְמ ס אב עד ע ד־העRֶרב: ְוה Rֹא ֵכל֙ ִמ ִנּ ְב ל  ֔תהּ ְי כבּGס ְבּ גJ דיו ְו טC מא עד־ ר ְמ שׁא: מ ְוּד ֵיכוּל ִמ ְנּ ִב ְל תּהּ ְי צ בּע מ ְל ִבוּשׁוֹהי ִו ֵיהי ְמ ס אב עד ר ְמ שׁא ְוּד ִיטּוֹל הע7ֶרב ְו ה ֹנּ ֵשׂא֙ ֶא ִת־נ ְב ל  ֔תהּ ְי כבּGס ְבּ גJ דיו ְו טמGא עד־ ית ְנ ִב ְל תּהּ ְי צ בּע ְל ִבוּשׁוֹהי ִו ֵיהי ְמ ס אב עד ר ְמ שׁא: מא ְו כל ִר ֲח שׁא ְדּר ֵחשׁ על מא העRֶרב: ְו כ ל־השֶּׁ]רץ השּׁCֹ רץ ע ל־הא7ֶרץ שׁ oֶקץ ֖הוּא ֥לֹא אְר עא ִשׁ ְק צא הוּא לא ִי ְת ֲא ֵכל: מב ֹכּל ְ * ְ ִדּ ְמ ה לּ ְך על ְמ ִעוֹהי ְו ֹכל ִדּ ְמ ה לּ ְך על *ו’ דגחון מב י FאF כל: ֹכּל ֩ ֵ֨הוֹלך על־ גּ ֜ח ֹון ְו ֣ ֹכל ׀ Cהוֹלך ע ל־אְר ֗בּע ֚ עד רבתי והיא אְר בּע עד כּל ְס ִגיאוּת ר ְג ל ִאין ְל כל חצי התורה כּ ל־מְרבּCה ר ְג ֔ל ִים ְל כ ל־השֶּׁ]רץ השּׁCֹ רץ ע ל־הא7ֶרץ ֥לֹא ִר ֲח שׁא ְדּר ֵחשׁ על אְר עא לא ֵת ְיכ ֻלנּוּן באותיות ֲאֵרי ִשׁ ְק צא ִאנּוּן: מג לא ְת שׁ ְקּצוּן ית מג ֽ ֹת ְאכ ֖לוּם ִכּי־שׁ oֶקץ F הם: א ְל־תּ שׁ ְקּצוּ֙ ֶא ת־נ ְפ ֣שֹׁ ֵת ֶ֔יכם נ ְפ שׁ ֵתיכוֹן ְבּ כל ִר ֲח שׁא ְדּר ֵחשׁ ְו לא ְבּ כ ל־השֶּׁ]רץ השּׁWֹ רץ ְו ֤לֹא ִת טּ ְמּאוּ֙ בּ ֶ֔הם ְו ִנ ְט ֵמ] תם R בּם: ִת ְס תּ ֲאבוּן ְבּהוֹן ְו ִת ְס תּ ֲאבוּן פּוֹן ְבּהוֹן:

רש“י מים שאינה מכשרת זרעים אלא א”כ נפלו עליהן משנתלשו (חולין קיח:) שאם אחת שוב אינו נעקר הימנו: (לט) בנבלתה. ולא בעצמות וגידים ולא בקרנים אתה אומר מקבלין הכשר במחובר, אין לך שלא באו עליו מים, ומהו אומר אשר וטלפים ולא בעור (ת’’כ פרשתא י:ה; חולין קיז:): (מ) והנושא את נבלתה. יבוא עליו מים. ולמדנו עוד שאין אוכל מטמא אחרים אלא א”כ יש בו כביצה, חמורה טומאת משא מטומאת מגע, שהנושא מטמא בגדים והנוגע אין בגדיו שנא’ אשר יאכל (ת“כ פרק ט:א; יומא פ.) אוכל הנאכל בבת אחת, ושיערו חכמים טמאין, שלא נאמר בו יכבס בגדיו: והאוכל מנבלתה. יכול תטמאנו אכילתו, אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת (יומא שם): (לה) תנור וכירים. כשהוא או’ בנבלת עוף טהור נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה (להלן כב:ח) כלים המטלטלין הם והם של חרס ויש להן תוך, ושופת את הקדרה על נקב החלל, [בה,] אותה מטמאה בגדים באכילתה ואין נבלת בהמה מטמאה בגדים באכילתה ושניהם פיהם למעלה: יתץ. שאין לכלי חרס טהרה בטבילה: וטמאים יהיו בלא משא, כגון אם תחבה לו חבירו בבית הבליעה. א”כ מה ת”ל האוכל, ליתן לכם. שלא תאמר מצווה אני לנותצם ת”ל וטמאים יהיו לכם אם רצה לקיימן שיעור לנושא ולנוגע כדי אכילה, והוא כזית (ת“כ שם ז; נדה מב:): וטמא עד בטומאתן רשאי (ת“כ פרק י:י): (לו) אך מעין ובור מקוה מים. המחוברים הערב. אע”פ שטבל צריך הערב שמש: (מא) השורץ על הארץ. להוציא את לקרקע אין מקבלין טומאה. ועוד יש לך ללמוד, יהיה טהור. הטובל בהם היתושין שבכליסין [ושבפולין] ואת הזיזין שבעדשים (ת’’כ פרק יב:א; חולין סז:) מטומאתו: ונוגע בנבלתם יטמא. אפי’ הוא בתוך מעין ובור ונוגע בנבלתם שהרי לא שרצו על הארץ אלא בתוך האוכל, אבל משיצאו לאויר ושרצו הרי נאסרו: יטמא. שלא תאמר ק”ו, אם מטהר את טמאים מטומאתם ק”ו שיציל את הטהור לא יאכל. לחייב על המאכיל כאוכל (ת’’כ שם) ואין קרוי שרץ אלא דבר נמוך מליטמא, לכך נאמר ונוגע בנבלתם יטמא (ת”כ פרשתא ט:ה): (לז) זרע זרוע. קצר רגלים שאינו נראה אלא כרוחש ונד: (מב) הולך על גחון. זה נחש (ת“כ זריעה של מיני זרעונין. זרוע שם דבר הוא כמו ויתנו לנו מן הזרועים (דניאל שם ב; חולין סז:) ולשון גחון שחייה שהולך שח ונופל [ס“א ונפול] על מעיו: כל א:יב): טהור הוא. למדך הכתוב שלא הוכשר ונתקן לקרות אוכל לקבל טומאה הולך. להביא השלשולין ואת הדומה לדומה (שם ושם): הולך על ארבע. זה עד שיבואו עליו מים: (לח) וכי יותן מים על זרע. לאחר שנתלש (חולין קיח:) עקרב: כל. להביא את החפושית אשקרבו”ט בלעז ואת הדומה לדומה (שם ושם): שאם תאמר יש הכשר במחובר אין לך זרע שלא הוכשר: מים על זרע. בין מים מרבה רגלים. זה נדל (שם ושם), שרץ שיש לו רגלים מראשו ועד זנבו לכאן בין שאר משקין בין הם על הזרע בין הזרע נפל לתוכן הכל נדרש בתורת כהנים ולכאן וקורין צינטפיי“ד: (מג) אל תשקצו. באכילתן שהרי כתיב נפשותיכם ואין (פרק יא:ו,ט): ונפל מנבלתם עליו. אף משנגב מן המים (ב’’מ כב.־כב:) שלא שיקוץ נפש במגע, וכן ולא תטמאו באכילתן: ונטמתם בם. אם אתם מטמאין הקפידה תורה אלא להיות עליו שם אוכל, ומשירד לו הכשר קבלת טומאה פעם בהן בארץ אף אני מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבת מעלה (יומא לט.):

.A spring or a cistern, a gathering of water — מ ְע ָין וּבוֹר ִמ ְקֵו ה־מ ִים .An oven or a stove shall be smashed — תּנּוּר ְו ִכ יר ִים ֻי ָתּץ .35 Since these utensils are earthenware, they cannot become Only water in a vessel that is detached from the ground can cleansed unless they are broken; utensils made of other become tamei, not water on the ground (Rashi). But one who touches their carcass. Even — ְו ֹנ ֵג ע ְבּ ִנ ְב ָל ָתם .(materials can be cleansed in a mikveh (Rashi And they shall remain contaminated to though a mikveh cleanses a contaminated person, if he is — ְוּט ֵמ ִאים ִי ְהיוּ ָל ֶכם you. This clause teaches that if the owner wishes to keep touching a carcass while he is standing in the mikveh, he contaminated vessels as they are [and put them to uses that becomes tamei (Rashi). However, if he lets go of the carcass do not require ritual purity], he may do so (Rashi). and remains immersed there, he becomes cleansed. It remains pure. The seed remains pure — ָטהוֹר הוּא .A body of water that is connected to the ground cannot 37 .36 become contaminated, even if it is touched by a carcass. because after being severed from the ground, it had not yet

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 605 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS SHEMINI 11 / 35-43

shall become contaminated. 35 Anything upon which part of their carcass may fall shall be contaminated — an oven or a stove shall be smashed — they are contaminated and they shall remain contaminated to you — 36 only a spring or a cistern, a gathering of water, shall re- main pure — but one who touches their carcass shall become contaminated. 37 And if their carcass will fall upon any edible seed that has been planted, it remains pure. 38 But if wa- ter had been placed upon a seed and then their carcass falls upon it, it is contaminated to you. Contamin- 39 If an animal that you may eat has died, one who touches its carcass shall become contami- ation of nated until evening. 40 And one who eats from its carcass shall immerse his clothing and remain Kosher Animals contaminated until evening; and one who carries its carcass shall immerse his clothing and remain contaminated until evening. Prohibition 41 Every teeming creature that teems upon the ground — it is an abomination, it shall not be of Eating eaten. 42 Everything that creeps on its belly, and everything that walks on four legs, up to those Creeping Creatures with numerous legs, among all the teeming things that teem upon the earth, you may not eat them, for they are an abomination. 43 Do not make your souls abominable by means of any teeming thing; do not contaminate yourselves through them lest you become contaminated through them.

-prepara- Torah places these laws in a new perspective. The consump , ֶה ְכ ֵשׁר come in contact with water. The element of tion for contamination by coming in contact with liquid, is tion of these foods impedes a person’s ability to elevate and introduced in the next verse. See rules (a) and (b) (Rashi). sanctify himself, it contaminates the soul in ways that no 39-40. Contamination of kosher animals. physical examination can decipher, and it creates a barrier between the Jew and his perception of God. Small wonder And one who carries. Only in the case of — ְו ה ֹנּ ֵשׂא .40 that those who consume forbidden foods cannot see the logic one who carries the carcass do his garments also become of these prohibitions, just as one who lives on analgesics contaminated. Even one who eats from it does not cause his finds it strange that other people cry out in pain at stimuli garments to become contaminated if someone else placed that he does not feel. Painkillers dull the nerves and forbidden it into his mouth so that he did not ‘‘carry’’ the meat in the foods dull the spiritual antennae. [See the prefatory remarks process of eating it. If someone merely touched the meat to this chapter.] without moving it, he becomes contaminated but his gar- Lest you become contaminated through — ְו ִנ ְט ֵמ ֶתם ָבּם .ments do not (Rashi). 43 them. If you contaminate yourself by eating forbidden foods 41-44. Prohibition of eating creeping creatures. The To- in this world, I will render you contaminated in the World to rah now returns to the subject of forbidden foods, which Come and before the Heavenly Court (Rashi, Sifra, Yoma had been interrupted by the discussion of the laws of 39a). contamination. Verse 23 had concluded the laws of larger so that it can be ,ְו ִנ ְט ֵמ ֶ[א]תם The aleph is missing from winged creatures; this verse continues with the laws of lest you become dulled. As noted above, the ,ְו ִנ טּ ְמ ֶתּם read smaller insects. consumption of forbidden foods dulls one’s spiritual po- Teeming creature. Rashi defines these creatures tential. In the words of the Sages: If a person contaminates — ה ֶשֶּׁרץ .41 as those that are low, have short legs, and appear to creep himself a little, he becomes contaminated a great deal; [if along the ground. he contaminates himself] down below, he is contaminated ְ Everything that creeps on its belly, i.e. above; in this world, he is contaminated in the World to — ֹכּל ֵהוֹלך ע ָל־גּחוֹן .42 snakes and worms (Rashi). Come. [Conversely,] you shall sanctify yourselves and you is written in an elongated form shall become holy (v. 44): If a person sanctifies himself גּחוֹן in the word ו The letter -a little, he becomes sanctified a great deal; [if he sancti , ְסוֹפִרים in the Torah Scrolls. The early Sages, who were called those who count, because they would count the words and fies himself] down below, he is sanctified above; in this letters of the Torah [and provide numbered lists of the Torah’s world, he is sanctified in the World to Come (Yoma 39a). rules and principles, such as the Thirty-nine Labors], noted To become holy, a person must sanctify himself ‘‘down is the midpoint of the Torah’s below,’’ meaning that the road to holiness does not begin גּחוֹן that the elongated vav of letters (Kiddushin 30a). with sublime thoughts or the study of lofty ideas. First a On four legs, such as scorpions and beetles person must sanctify himself in the ‘‘lowly’’ things, such — ע ל־אְר בּע (Rashi). as his personal behavior, morality, and appetite. Once someone has turned himself into a decent, moral person, מְר ֵבּה ר ְג ל ִים — With numerous legs, i.e., a centipede (Rashi). he can aspire to assistance from above (Sidduro shel 43-47. Holiness and the laws of kashrus. In conclusion, the Shabbos).

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 606 / ספר ויקרא פרשת שמיני יא / מד־מז

מד V כּי ֲאV ני ֘יהוה ֱא ֽלֹ ֵה ֶיכ ֒ם ְו ִה ְת ק ִדּ ְשׁ ֶתּם֙ ו Nְה ִי X יתם ְקדֹ ִ֔שׁים כּqי מד ֲאֵרי ֲא נא ְי י ֱא ל ֲהכוֹן ְו ִת ְת ק ְדּשׁוּן ְוּתהוֹן ק ִדּ ִישׁין ֲאֵרי ק ִדּישׁ ֲא נא ְו לא ק ֖דוֹשׁ א 7ִני ְו ֤לֹא ְת ט ְמּאוּ֙ ֶא ת־נ ְפ ֣שֹׁ ֵת ֶ֔יכם ְבּ כ ל־השֶּׁ]רץ ְת ס ֲאבוּן ית נ ְפ שׁ ֵתיכוֹן ְבּ כל ִר ֲח שׁא מפטיר מה הRרGֹ משׂ ע ל־האRֶרץ: V כּי ׀ ֲאV ני ֗יהוה המּ 9ֲעeלה ֶא ְת ֶכם֙ ֵמאXֶרץ ְדּר ֵחשׁ על אְר עא: מה ֲאֵרי ֲא נא ְי י ְדּ א ֵסּק י ְתכוֹן ֵמ אְר עא ְד ִמ ְצר ִים ְל ֶמ ֱהֵוי ְלכוֹן ִמ ְצ ֔ר ִים ל Nְה ֥יֹת ל] כם F לאלIֹ הים ו Nְה ִי X יתם ְקדֹ ִ֔שׁים q כּי ק ֖דוֹשׁ ֶל ֱא להּ ְוּתהוֹן ק ִדּ ִישׁין ֲאֵרי ק ִדּישׁ ֲא נא: דּא אוֹר ְי תא ִד ְב ִע ירא ְוּד עוֹפא מו א Rִני: ֣זֹאת [ תּוֹרת ה ְבּ ֵה מה֙ ְו ה ֔עוֹף ְו ֹכל֙ נ Xֶפשׁ ה 9ח֔יּה הRרֹמ ֶ]שׂת מו ְוּד ֹכל נ ְפ שׁ תא חְי תא ִדְּר ֵח שׁא ְבּ מיּא מז בּמּ 7ִים ְוּל כל־נ ֶ]פשׁ השֹּׁר oֶצת ע ל־האRֶרץ: ְל ה ְב ִ ֕דּיל G בּין ְוּל כל נ ְפ שׁא ִדְּר ֵח שׁא על אְר עא: ה טּ6 מא C וּבין ה טּ ֑הֹר n וּבין ה 9חיּה֙ ה9נּ Tֱא ֶ֔כ ֶלת ֵוּבין֙ ה 9ח֔יּה ֲאשׁ]ר מז ְל א ְפר שׁא ֵבּין ְמ ס א בא ֵוּבין דּ ְכיא ֵוּבין חְי תא ְדּ ִמ ְת א ְכ לא ֵוּבין חְי תא ִדּי ֥לֹא ת FאF כל: פפפ צ’’א פסוקים. עבדי’’ה סימן. לא ִמ ְת א ְכ לא:

רש“י (מד) כי אני ה’ אלהיכם. כשם שאני קדוש שאני ה’ אלהיכם כך והתקדשתם ממצרים אלא בשביל שאין מטמאין בשרצים [כמו מצרים וכנענים] [ס“א כשאר קדשו את עצמכם למטה (ת’’כ פרק יב:ג): והייתם קדושים. לפי שאני אקדש אומות] דיים, ומעליותא היא לגבייהו וזהו לשון מעלה (ב“מ סא:)]: (מז) להבדיל. אתכם למעלה ולעולם הבא (יומא שם): ולא תטמאו. לעבור עליהם בלאוין לא בלבד השונה אלא שיהא יודע ומכיר ובקי בהן (ת’’כ שם ו): בין הטמא ובין הרבה, וכל לאו מלקות, וזהו שאמרו בגמ’ אכל פוטיתא לוקה ארבע נמלה לוקה חמש הטהור. צריך לומר בין חמור לפרה, והלא כבר מפורשים הם. אלא בין טמאה לך צרעה לוקה שש (מכות טז:): (מה) כי אני ה’ המעלה אתכם. על מנת שתקבלו לטהורה לך, בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו (שם ז): ובין החיה הנאכלת. מצותי העליתי אתכם (ת“כ שם ד) [ד”א כי אני ה’ המעלה אתכם. בכולן כתיב צריך לומר בין צבי לערוד, והלא כבר מפורשים הם. אלא בין שנולדו בה סימני והוצאתי, וכאן כתיב המעלה. תנא דבי רבי ישמעאל אלמלי לא העליתי את ישראל טרפה כשרה לנולדו בה סימני טרפה פסולה (שם ח):

You are to sanctify yourselves implies that the laws of kashrus were instituted to elevate — ְו ִה ְת ק ִדּ ְשׁ ֶתּם. . ִ.כּי ָקדוֹשׁ ָא ִני .44 . . . for I am holy. If Jews make a sincere effort to sanctity the nation (Rashi; Sifra, Bava Metzia 61b). themselves, God will help them by protecting them against To distinguish. It is incumbent upon a Jew to — ְל ה ְב ִדּיל .47 the ever-present danger that they will unwittingly consume know the Torah and its laws, not only in the abstract but in forbidden foods through no fault of their own (Or HaChaim). its practical application. Alternatively, the Torah urges us Because God is holy, He wants His people to be holy, so to make the delicate and difficult distinctions that are often that they will be eternal, perceive their Creator, and follow essential to carry out God’s will. Must one ‘‘distinguish’’ in His paths. Only if they abstain from forbidden foods will this be possible (Sforno). between a non-kosher donkey and a kosher cow? No — the distinction between them is obvious. This commandment ה מּ ֲע ֶלה ֶא ְת ֶכם ֵמ ֶאֶרץ ִמ ְצר ִים 45. — Who elevates you from makes it incumbent upon us to learn how to distinguish be- the land of Egypt. The reason you were redeemed from tween things that appear to be similar, such as distinguishing Egyptian bondage was so that you would accept the between purity and contamination, or discerning the fraction commandments. of an inch that makes the difference between a proper kosher Since this was the reason God liberated you from Egypt, slaughter and an improper one (Rashi). it is proper that you show your gratitude to Him by living :This Masoretic note means — צ”א פסוקים. עבדי”ה סימן ♠ up to His goals for you. God’s purpose in delivering you was for you to make yourselves great enough to recognize There are 91 verses in the Sidrah, numerically correspond- servant of God]. This alludes to] ֹע ב ְד יה His greatness without an intermediary, and to become holy ing to the mnemonic and eternal. This goal of holiness is the reason for the laws Aaron who began his service of God as a Kohen in this Sidrah of forbidden foods (Sforno). The choice of the verb elevate (R’ David Feinstein).

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 607 / VAYIKRA/LEVITICUS PARASHAS SHEMINI 11 / 44-47

44 For I am HASHEM your God — you shall sanctify yourselves and you will be holy, for I am holy; and you shall not contaminate your souls through any teeming thing that creeps on the earth. 45 For I am HASHEM Who elevates you from the land of Egypt to be a God unto you; you shall be holy, for I am holy. 46 This is the law of the animal, the bird, every living creature that swarms in the water, and for every creature that teems on the ground; 47 to distinguish between the contaminated and the pure, and between the creature that may be eaten and the creature that may not be eaten.

הפטרת שמיני / HAFTARAS SHEMINI שמואל ב ו:א — ז:יז / II Samuel 6:1 — 7:17 ו א ו ֨יֹּ ֶסף ֥עוֹד דּו‚ד ֶא ת־כּ ל־בּ ֥חוּר ְבּ ִי ְשׂרא6ל ְשׁלqֹ שׁים ,avid once again gathered every chosen one in Israel 1 6 D 2 א Rֶלף: ב ויּ >קם ׀ ויּ Cֶל ְך דִּ ֗וד ְו כ ל־ה עם֙ ֲאX שׁר ִא ֔תּוֹ מNבּ ֲ’ע6לי thirty thousand. David rose up and went, with the ְי 7 הוּדה ְלה ֲ’ע ֣לוֹת ִמ ֗שּׁם ֚ ֵאת ֲא֣רוֹן ה Rֱאלֹ ִ֔הים ֲא ֶשׁ ִר־נ ְקר>א entire people that was with him, from Baalei-Judah to bring up from there the Ark of God upon which is called the Name: the ֵ֗שׁם C שׁם ֧יהוה ְצ ב ֛אוֹת יGֹ שׁב ה ְכֻּרS בים עR ליו: ג ויְּר ִ֜כּבוּ Name of HASHEM — Master of Legions, Who is enthroned upon ֶא ֲת־א֤רוֹן ה Rֱאלֹ ִהים֙ ֶא ֲל־ע ג>לה ֲח ד ֔שׁה וִ֨יּ שּׂ ֻ ֔אהוּ ִמG בּית the Cherubim — is upon it. 3 They placed the Ark of God upon a ֲאN ב ינJ דב ֲאX שׁר בּ ִגּ ְב7 עה ְו ֻע> זּא ְו א ְח ֗יוֹ ְבּ ֵני֙ ֲאV ב ינ  ֔דב ֽ ֹנ ֲהS גים new wagon and bore it from the house of Abinadab that was in Gibeah, and Uzzah and Ahio the sons of Abinadab guided the ֶאת־ה Rֲע גUלה ֲח דR שׁה: ד וִיּ שּׂ ֻ ֗אהוּ ִמn בּית ֲאN ב ינ דב֙ ֲאשׁXר new wagon. 4 They bore it from the house of Abinadab that was בּ ִגּ ְב ֔עה S עם ֲא֣רוֹן ה RֱאלIֹ הים ְו א ְח ֕יוֹ ה6ֹל ְך ִל ְפנGי ה Rאֽרוֹן: in Gibeah, with the Ark of God, and Ahio walked in front of the Ark. 5 David and the entire House of Israel were rejoicing before ה ְו דוVד ׀ ְו כ C ל־בּית ִי ְשׂר ֵ ֗אל ְמשׂ 9ֲח ִקים֙ ִל ְפC ני ֔יהוה ְבּ ֖ ֹכל HASHEM with all the cypress-wood instruments, with harps, ֲעC צי ְב I רוֹשׁים ְוּב ִכ ֹנּ֤רוֹת ִוּב ְנ ב ִלים֙ ְוּב ֻת ִ֔פּים ִוּב ְמנ 9ע ְנS עים .lyres, and drums, with timbrels and cymbals ֽוּ ְב ֶצ ְל ֱצN לים: ו ויּ ֖בֹאוּ ע ֣ ֹד־גֶּרן נ ֑כוֹן וִיּ ְשׁ ֨לח ֻע ֜זּה ֶאל־ They came to the threshing-floor of Nahon — and Uzzah 6 reached out to the Ark of God and grasped it, for the oxen had ֲא֤רוֹן ה Rֱאלֹ ִהים֙ ו֣יֹּ ֶאחז ֔בּוֹ q כּי שׁ Rְמ ֖טוּ ה בּR קר: ז ויּ Nחר־א[ף shifted it. 7 The anger of HASHEM flared up against Uzzah and יהוה֙ ְבּ ֻע ֔זּה ויּG כּהוּ @ שׁם ה RֱאלSֹ הים ע ל־ה† שּׁל ויּ >מת ֔שׁם God struck him there for the error; Uzzah died there by the Ark of S עם ֲא֥רוֹן ה RֱאלNֹ הים: ח ויּ Vחר ְל דִ ֔וד על ֩ ֲא ֶ֨שׁר פּŠ רץ ֛יהוה .God פֶּ]רץ ְבּ ֻע7 זּה וִיּ ְק ֞רא ל מּ ֤קוֹם ההוּא֙ פּXֶרץ ֻע ֔זּה i עד ה֥יּוֹם David was upset because of the breach with which HASHEM 8 had broken forth against Uzzah; he called that place Breach of הזּTה: ט וִיּרUא דו‚ד ֶא ֖ת־יהוה בּ֣יּוֹם ה ֑הוּא ו ֕יֹּ ֶאמר Uzzah to this very day. 9 David feared HASHEM on that day, and

 Haftaras Shemini host, so David had it brought to Jerusalem with pomp and celebra- Just as the Sidrah tells of the service that was required to turn tion, with sanctity and devotion. No one celebrated more than the the Tabernacle into a sacred abode fitting to house the Tablets and king himself, dancing with abandon in a public display of bound- serve as the resting place of God’s Presence, the Haftarah tells how less joy that the Ark was coming ‘‘home.’’ But Queen Michal King David and the people brought the Ark to Jerusalem, after was not pleased. To her, it was unseemly for the king to engage twenty years during which it had no permanent home, and had in such ‘‘undignified’’ behavior as to dance in front of the ‘‘com- sojourned with the family of Abinadab of Gibeah. Now David mon’’ women of Israel, and she chastised him for it. Sharply, he prepared a tent for it in Jerusalem, and, with honor and celebra- replied that it was a privilege rather than a disgrace to show one’s tion, escorted it there. respect for the Ark. For demeaning David’s joyous behavior Then, in another parallel to the Sidrah — the tragedy of death Michal did not live to raise her child; she died in childbirth (San- dampened the joy. The Ark was being transported on a wagon, in hedrin 21a). contradiction to the Torah’s prescribed procedure that it be borne David’s devotion did not stop there. He was troubled by the on the shoulders of Levites. As the procession traveled toward comparison between the comfort in which he lived and the simple Jerusalem, the Ark’s weight shifted, and it appeared to be in tent in which the Ark was housed, and he expressed his desire to danger of falling — but the Ark cannot fall, because, in the phrase build a permanent Temple. Commendable though this was, God of the Sages, ‘‘the Ark carries its bearers.’’ Uzzah, a son of Abi- told the prophet Nathan to convey to David that not he, but his nadab, rushed to support the Ark, and he died on the spot. Like successor, would build the Temple, and God assured David that the sudden death of Nadab and Abihu in the Sidrah, Uzzah’s pun- his royal line would endure forever. Indeed, in our prayers, we ishment was a sanctification of the Name because it demonstrated often refer to Messiah as David, because he will be the future the awesomeness of the Ark’s holiness. embodiment of Israel’s greatest king. Moreover, though David was Fearing that the Ark presented a danger to its environs or that not permitted to build the Temple, he amassed the materials for he was not worthy to be its host, David stopped the procession and it, so that everything was ready for Solomon when he began the had the Ark placed with a Levite named Obed-edom. Far from sacred task that had eluded his father. For that reason, the Holy being a danger, however, the Ark proved to be a blessing to its new Temple was called David’s Temple (see Psalms 30:1).

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 08 6 / הפטרת שמיני

ְ 10 אy יך יב֥ וֹ א ֵ אiל י אֲר֥ וֹן יהוֽ ה: י וְלֽ ֹא־א > בה  דוִ ֗ ד לְה qס י ר ֵ א@ליו he said: ‘‘ How can the Ark of HASHEM come to me?’’ David אֶ ת־אֲר֥ וֹן יהו֖ה על־עV יר דּ וIד ויּטּC הוּ ד וִ ֔ד G בּית עֹבF ד־ -refused to remove the Ark of HASHEM to himself to the City of Da vid; and David diverted it to the house of Obed-edom the Gittite. אֱד֖ ֹם  הגִּתּN י: יא ו יֵּ֩שֶׁ ב֩ ֲ אר֨וֹן יהו֜ה C בּית G עֹבד אֱד֛ ֹם  הגִּ Sתּי 11 ְ The Ark remained in the house of Obed-edom the Gittite שְׁ > לֹשׁה חֳדשׁI ים ויְבֶ Aרך יהו֛ ה ֶ א G ת־עֹבד אֱד֖ ֹם וְאֶ  ת־כּל־ for three months, and HASHEM blessed Obed-edom and his entire 12 בֵּיתֽ וֹ: יב ויֻּגּ֞ד  למּ ֶ Xל ְך  דּוִד֘ ֵ לאמֹר֒ ֵ בּר ְ^ך יהו֗ה ֶאת־בֵּ֨ית household. It was related to King David, saying: ‘‘HASHEM has blessed the house of Obed-edom and all that is his because of the n עֹבד ֱ אדֹם֙ וְאֶ ת־כּל־אֲשֶׁ ר־ל֔וֹ בּ’עֲב֖ וּר אֲר֣ וֹן ה ֱ RאלֹהI ים Ark of God.’’ So David went and he brought up the Ark of God ו יּ ֶ Cל ְך  דּוִ ֗ד ויּ֩ע ל ֩ ֶ את־אֲ ר֨וֹן ה ֱ Rאלֹהִ֜ים ִ מבֵּ֨ית עG ֹבד אֱד֛ ֹם -from the house of Obed-edom to the City of David, with glad ness. 13 Whenever the bearers of the Ark of HASHEM walked six עq יר דּ וSד בְּשִׂמְחR ה: יג ויְהִ֗י כּj י צRעֲד֛ וּ ֽ נֹשְׂ G אי אֲרֽ וֹן־יהו֖ ה paces, he slaughtered an ox and a fatted ox. 14 David danced שִׁ > שּׁה צְעדI ים K ויִּזְבּח ֖ שׁוֹר וּמְרN יא: יד וְד ‚ וד ְ מכרְ G כּר בְּכ ל־ with all his strength before HASHEM, and David was girdled in a linen tunic. 15 David and the entire House of Israel brought up the ע֖ ֹז לִפְ C ני ֑יהוה וְד וִ ֕ד  חג֖ וּר אֵפ֥ וֹד R בּד: טו וְד וִ ד֙ וְכ C ל־בּית Ark of HASHEM with loud joyous sound and the sound of the יִשְׂר אֵ ֔ ל מ ֲ ’עSלים ֶ את־אֲר֣ וֹן יהו֑ ה בִּתְ J רוּעה וּבְק֥ וֹל שׁוֹפR ר: .shofar 16 טז וְה י ה֙ אֲר֣ וֹן יהו֔ה בּJא V עיר דּוI ד וּמִ יכ֨ל  בּת־שׁ א֜ וּל When the Ark of HASHEM arrived at the City of David, Michal ְ daughter of Saul looked out the window and saw King David נִשְׁקְ פ>ה ׀ ְ בּע^ד ה  ’חלּ֗וֹן ותֵּ ֨רֶ א ֶ את־ה מּ ֶ eלך  דּוִ ד֙ ְ מפ זּnז leaping and dancing before HASHEM, and she was contemptuous וּמְ כרְ כֵּ ר֙ לִפְנC י יהו֔ה  וqתּבֶ ז ֖לוֹ בְּלִבּR הּ: יז ויּבִ ֜ אוּ ֶ את־אֲר֣ וֹן .of him in her heart ְ They brought the Ark of HASHEM and set it up in its place, in 17 יהו֗ה ויּצּm גוּ אֹתוֹ֙ בִּמְ קוֹמ֔ וֹ בְּת֣ וֹך  האֹ֔הֶ ל ֲ אo שׁר נ  Rטה־ל֖ וֹ the tent that David had pitched for it; and David brought up דּ I וד ויּ֨ע ל  דּq וד עֹל֛ וֹת לִפְנG י יהו֖ ה וּשְׁ למN ים: יח ויְ ^ כל  דּוִ ֔ד olah-offerings before HASHEM, and peace-offerings. 18 When מֵ ה’עֲל֥וֹת R ה Jעוֹלה וְהשְּׁ למI ים ויְבֶ >ר ְך ֶ את־הע֔ם ְ בּשׁ6ם --David had finished bringing up the olah-offering and the peace offering, he blessed the people with the Name of HASHEM, Master יהו֥ ה צְבאֽ וֹת: יט ויְ חלֵּ֨ ק לְכל־הע֜ ם לְכל־הֲמ֣ וֹן יִשְׂר אֵ ל֘ of Legions. 19 He distributed to all the people, to all the multitude לְמֵאV ישׁ וְעד־אִשּׁ ה֒ לְאִ ֗ישׁ  חK לּת לֶ֨חֶ ם֙ אח֔ת וְאֶשְׁ פּ>ר of Israel, to man and woman alike, a loaf of bread, a portion of ְ ,beef, and a container of wine; then the entire people, everyone אֶח֔ ד ו’אֲשִׁ J ישׁה ֶ א7 חת  ויּ ֶ Gלך כּל־ה J עם q אישׁ לְבֵיתֽ וֹ: .went to his home Sephardim and Chabad Chassidim conclude the Haftarah here. כ ו יּ Uשׁב  דּוSד לְב ר Cְך ֶאת־בֵּית֑ וֹ ותֵּ צֵ֞א ִ מ [ יכל  בּת־שׁ אוּל֙ David returned to bless his household. Michal daughter of 20 לִקְר^ את דּ וִ ֔ד ותּ֗ ֹאמֶ ר  מה־נִּכְבּ֨ד  היּ֜וֹם מ ֶ Xל ְך יִשְׂר אֵ ֗ל Saul went out to meet David and she said, ‘‘How honored was the king of Israel today, who exposed himself today in the eyes of אֲשֶׁ֨ ר נִגְ pלה  היּוֹם֙ לְעֵ ינֵ י֙ אמְה֣ וֹת עֲבד ֔ יו כְּהִ גּל֥ וֹת נִגְל֖ וֹת his servants’ maidservants, as one of the boors might expose א K חד הRרֵקN ים: כא ויֹּ֣אמֶ ר  דּוִד֘ אֶל־מִ יכל֒ לִפְנCי יהו֗ ה אֲשֶׁ֨ ר ’’!himself ְ David answered Michal, ‘‘Before HASHEM Who chose me 21 בּ Rח m ר־בּי מFאבִ יך֙ ִ וּמכּ ל־בֵּית֔ וֹ לְצ וֹּ֨ת אq ֹתי  נ‚ גיד  על־עKם over your father and over his entire household to appoint me as יהו֖ ה  על־יִשְׂר W אל ְ ושׂNחקְ Sתּי לִפְנG י יהוֽ ה: כב וּנְק לּ֤ ֹתִ י עוֹד֙ ruler over the people of HASHEM, of Israel — before HASHEM did I מִ זֹּ֔את וְהיqיתִ י  שׁJ פל בְּעֵ 7 יני וְעִ ם־הRאֲמ הוֹת֙ ֲ אX שׁר אמ ֔רְתְּ rejoice. 22 Had I held myself even more lightly than this and had I been lowly in my own eyes — and with the maidservants of עִ J מּם ִ אכּ ב  Fדה: כג וּלְמִ יכ ל֙  בּת־שׁ א֔ וּל לֹא־ה Uיה Jלהּ י ֶ 7לד ’’!whom you spoke, among them will I be honored i עד ֥ יוֹם מוֹתR הּ: ז א ויְהִ֕י N כּי־י K שׁב  המּ ֶ ]ל ְך בְּבֵית֑ וֹ ו’יהו֛ ה Michal daughter of Saul had no child, until the day of her 23 death. הֵנNיח ־ל֥וֹ מִסּ בSיב ִ מכּל־אֽ ֹיְבR יו: ב ויֹּ֤אמֶר המֶּ֨לֶ ְך֙ ֶ אל־ נ > תן  הנּבִ ֔יא ְ רC אה ֔נא אRנֹכq י 6 יוֹשׁב בְּבC ית אֲרזI ים ו ֲ 9ארוֹן֙ hen the king dwelled in his home and HASHEM had 1 7 W 2 ְ ְ given him rest from his enemies all around, the king ה ֱ Rאלֹהִ֔ ים י6 ֹשׁב בְּת֥ וֹך  היְרִיעR ה: ג ויֹּ֤אמֶ ר נת ן֙ אֶל־המֶּ֔לֶ ך said to Nathan the prophet, ‘‘See now, I dwell in a house of כּ֛ ֹ ל ֲ אo שׁר בּ ְ Nלב ְ Rב ֖ך Cל ְך ֲ עW שׂה q כּי יהו֖ ה ִ עמּ Rְך: ד ויְ S הי  בּלּ^יְל ה ’’!cedarwood while the Ark of God dwells within the curtain 3 Nathan said to the king, ‘‘Whatever is in your heart, go and הה֑ וּא ו9יְהִ י֙ ְ דּב ר־יהו֔ה ֶ אל־נ J תן לֵאמֽ ֹר: ה nל ְך ְ ואRמרְתּ ֙ do, for HASHEM is with you.’’ אֶל־עבְ V דּי אֶל־דּ וִ ֔ד ֖ ֹכּה אמ^ ר יהו֑ה ה  ’א@תּה ִ תּבְ נֶ ה־לּqי :That night the word of HASHEM came to Nathan, saying 4 5 ב iִית לְשִׁבְתּN י: ו V כּי ֤ לֹא ישׁ֨בְתִּ י֙ בְּב ֔יִ ת ְ֠למִ יּ֠ וֹם ה ֲ ’עלֹתִ ֞ י ֶאת־ ,Go and say to My servant, to David, ‘So says HASHEM‘‘ ְ will you build a house for My dwelling? 6 For I have not dwelt בְּ n ני יִשְׂר אֵ ל֙ מִמִּ צְר ֔יִ ם ְ וi עד  היּ֣ וֹם  ה{ זּה  וא ְ Tהיֶ ה֙ מִתְהלֵּ֔ ך in a house from the day I brought the Children of Israel up from בְּא֖ ֹהֶ ל וּבְמִשְׁכּR ן: ז בְּכ֣ ֹל אֲשׁTר־הִתְהלּ֘כְתִּ י֘ בְּכ ְ ל־בּנCי Egypt to this day, and I have moved about in a tent and a יִשְׂר אֵ ל֒ הֲד ב>ר ִ דּבּ֗רְתִּי ֶ את־אח ד֙ שִׁבְ טCי יִשְׂר אֵ ֔ל tabernacle. 7 Wherever I moved about among all the Children of Israel, did I say a word to one of the leaders of Israel, אֲ שׁXר צִוִּ ֗יתִי לִרְ ע֛וֹת ֶ את־ע מּqי ֶ את־יִשְׂר א6ל לֵאמ֑ ֹר :whom I have appointed to shepherd My people Israel, saying

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd 609 / HAFTARAS SHEMINI

@למּ ה ֽ לֹ ְ א־בנִ o יתם Sלי G בּית אֲרזNים: ח וְ֠עתּ ֠ ה ֽ כֹּה־תֹאמ ֞ ר Why have you not built Me a house of cedarwood?’’ ‘ 8 And‘‘ לְעבְ V דּי לְד וִ ֗ד ֤ ֹכּה אמ ר֙ יהו֣ ה צְב א֔ וֹת ֲ אm ני לְקחְתִּ ֨ יך֙ ִ מן־ ,now, so shall you say to My servant David, ‘So says HASHEM Master of Legions, I have taken you from the sheepfold, ה נּוֶ ֔ה מ  Fאi חר הצּ֑ ֹאן ל ְ Nהי֣ וֹת נגִ ֔יד על־ע S מּי  על־יִשְׂראF ל: ,from following the flock, to become ruler over My people ט ו א ְ TהיXה עִמְּ ֗ך ְ בּכֹל֙ ֲ אX שׁר הל֔כְתּ ו  Rאכְ ר qתה ֶא  ת־כּל־ over Israel. 9 And I was with you wherever you went, I cut אֽ ֹיְב] יך ִ מפּנ{ יך וְע שׂm Nתי ְ ל ך֙ C שׁם גּד֔ וֹ ל ְ כּ G שׁם  הגְּ Sדֹל י ם ֲ אשׁoר down all your enemies before you, and I gave you great renown, like the renown of the great men who are in the world. בּ אֶ Rרץ: י וְשׂמְ Vתּי ֠ מק֠ וֹם לְעמִּ֨ י ְ ליִשְׂראn ל וּנְטעְתִּ יו֙ וְשׁ כ^ן I dedicated a place for My people, for Israel; I planted him 10 תּחְתּ ֔ יו וְל֥ ֹא יִרְ i גּז ֑עוֹד וְלֽ mֹא־יֹסיפוּ בְנFי־ע וְל ה֙ לְע נּוֹת֔ וֹ ;there and he dwelt in his place so that he shall tremble no more 11 כּ ֲ ’א] שׁר בּרN אשׁוֹנR ה: יא וּלְמִן־ה יּ֗וֹם אֲשֶׁ֨ ר צִוּmיתִ י ֽ שֹׁפְטִ ים֙ iniquitous people will no more afflict him as before. From the על־ע מּVי יִשְׂר אֵ ֔ל ו ֲ ’הנִיח֥ ֹתִי ְ ל ֖ך ִ מכּל־אֽ ֹיְב{ יך וְהִגּm יד day that I appointed judges over My people Israel and gave you rest from all your enemies, and HASHEM told you that HASHEM    לְ ך֙ ֔יהוה ִכּי־ב iִית י’עֲשֶׂ ה־לְּ ֥ך ֽ יהוה: יב V כּי ׀ יִמְ לְא֣ וּ ימֶ ֗ יך will make a dynasty for you. 12 When your days are completed וְ שׁRכבְתּ ֙ ֶ את־אֲבֹתֶ ֔ יך ו’הֲקm N ימֹתי T את־זרְ עֲ ך֙ א’חֲרֶ ֔יך ֲ אשׁoר and you lie with your forefathers, I shall establish after you your offspring who will issue from your loins, and I shall establish his יֵ 6 צא מִמֵּע{ יך ו’הֲכS N ינֹתי ֶ את־ממְ לכְתּֽ וֹ: יג ה֥ וּא יִבְ נֶ ה־בּ ִ iית kingdom. 13 He shall build a house for My sake, and I shall לִשְׁ מIי וְכֽ ֹננְ ‚תּי ֶא ִ ת־כּסּGא ממְ לכְתּ֖ וֹ עד־עוֹלR ם: יד אֲ נִ י֙ establish the throne of his kingdom forever. 14 I shall be a Father א ְ Tהיֶה־לּ֣וֹ לְא ֔ב וְה֖וּא י ְ Nהיֶ ה־לּVי ְ לבWן אֲשֶׁ ר֙ ְ בּה ֲ ^עוֹת֔ וֹ unto him and he shall be a son unto Me; therefore, when he sins, I shall chastise him with the rod of men and with afflictions וְהֹֽכחְתִּ יו֙ ְ בּשׁ Cֶבט ֲ אנשִׁ֔ ים וּבְ נִגְ 6 עי ְ בּנGי אדR ם: טו וְחסְ דּSי of human beings. 15 But My kindness will not be removed from לֽ ֹא־יס֣וּר מִמּ{ נּוּ כּ ֲ ’אשׁeר הֲסִ רֹ֨תִ י֙ ֵ מעVם  שׁא֔וּל ֲ אשׁoר him as I removed it from Saul, whom I removed from before הֲסִרֹ֖תִ י ִ מלְּפנT יך: טז וְנֶאֱמ ֨ ן בּFיתְ ֧ך וּמ ְ 9מלכְתְּ ֛ך  ע Jד־עוֹלם you. 16 The security of your house and your kingdom will be forever before you; your throne will be established forever.’ ’’ לְפנ{ יך כּNסְאֲ ֔ך י ְ Nהיoה נכ֖וֹן עד־עוֹלR ם: יז כְּ כֹל֙ הדְּ ברV ים 17 In accordance with all these words and this entire vision, האֵ ֔לֶּ ה וּכְכ֖ ֹל ה ִ ’חזּי֣ וֹן  הזּ{ה כּy ן ִ דּo בּר  נJ תן אֶל־דּוN ד: .so Nathan spoke to David

Reproduced from the ArtScroll Stone Edition Chumash with permission of the copyright holder ArtScroll / Mesorah Publications Ltd