1

Poetry and History or the Unique Case of Natan Alterman

Source Sheets Session I Clandestine Immigration  A Response to an Italian Captain  One of the Gachal - Overseas recruits Session II the War of Independence  And It Was Evening  The Silver Platter

Session III War Ethics  Al Zot (For This)

Session IV Freedom of Speech  The Reprimand to

2

A Response to an Italian Captain The wind lashed the sea and the sea lashed the ship The task was completed holly ! We drink to you, Captain and lift the glass high We’ll meet again on these waters.

No Lloyds would insure your small Secret craft Nor the perilous struggle it wages: But though in the ship’s log No record be kept We’ll chart it in history pages.

This frail hidden fleet Grey and silent of song and of story: And many a captain, who hears of the tale Will envy you, Captain, your glory.

The night hid the battle with wave and with tide. But our lads, than the storm wind were stronger. Oh, Captain, you saw how from ship to the shore Each swam with a refugee on his shoulder.

A toast to the darkness that swooped on the ship And crouched on the long lights that sought her: Oh, captain, God-speed to the small, wooden boats. God-speed to those ships on the water!

A toast to the lads that took up the fight And made it their people’s Trafalgar. They turn each frail ship to a Mailed man-of-war;

The ship is of steel – it will conquer. Years to come – you’ll sipping A glass of mulled wine, Or quaffing a draught that is stronger;

Then you’ll smile smoke your pipe, And shake your grey head, And think of the days you were younger. You’ll remember past deeds, and say to your friends; “I’ve seen much but by Santa ‘Maria; I’ll never forget the night of the chase When we sped towards Nahariya”. 3

Then we’ll tell you: “The gates of the land are open!

They are open for quite some time now, thanks God Opened by the lads who clambered abroad And carried ashore their precious load” Then you’ll chuckle and whisper:

“So nothing availed: neither radar, Nor destroyers to block our way”: You’ll curse in Italian and finish your glass And the lights throughout the port will fade away.

That’s how it will be! So, facing the lashing wind A toast to the danger and hard work of today Oh, Captain, God- speed to the Small wooden boats, God – speed to the ships making their way.

4

נאום תשובה לרב חובלים איטלקי אחרי ליל הורדה עֲנָנִים עַל רָ אשֵׁינּו, הָרּוחַאֵׁ יתָ ן. הַמְּ לָאכָהנֶעֶשְּ תָ ה, חֵׁי שָמַיִם! נָרִ יםּכֹוס, קַפִ יטָן, שֶל בְּרָ כָה, קַפִ יטָ ן. עֹוד נָשּוב נִפָגֵׁש עַל הַמַיִם.

אַלְּמֹונִית, קַפִ יטָן,הִ יא הַדֶרֶ ְך הַזֹּאת, ּובַּלֹויְּדִיםאֵׁ ינָּהמְּ פֻרְּ סֶמֶ ת. אְַךאִם אֵׁ ין הִ יא ּכַּיֹום רְּ שּומָה בַמַ פֹות, בַהִיסְּ טֹורְּ יָהאּולַי הִ יא נִרְּ שֶמֶ ת.

עַלהַצִ יהַּלָזֶה, הָאָפֹּר, הַקָטָ ן, יְּסֻפַר עֹוד בְּשִ יר וְּ רֹומַנִים. יִתָ כֵׁן ּכִיבְּ ָך, קַפִ יטָן, קַפִ יטָ ן יְּקַנְּאּועֹוד הַרְּ בֵׁה קַפִ יטָנִים.

אֶת עֲמַ לבַחּורֵׁ ינּו סֹוד-לֵׁיל יַעֲטֹּף, אְַך עָלָיונְּבָרֵׁ ְךּכְּעַל לֶחֶם. הֵׁן רָאִיתָ ּכֵׁיצַד מִסְּפִינֹות לאֶ הַחֹוף הֵׁםנֹושְּאִ ים אֶ ת עַמָ ם עֲלֵׁי שֶ כֶם.

לְּחַּיֵׁיזֶה הַּלַיְּלָה הַקַרוְּאֵׁיתָ ן! לְּחַּיֵׁי הַסִ ּכּון וְּהַפֶרֶ ְך! לְּחַּיֵׁיהַסְּפִינֹות הַקְּטַ נֹות, קַפִ יטָ ן! לְּחַּיֵׁי הַסְּפִינֹות שֶבַדֶרֶ ְך.

“

5

6

The Reprimand to Tawfik Toubi Nathan Alterman Who had enraged the majority of the when he expressed serious accusations about the conduct of the army when searching for infiltrators in the Galilee? His remarks had brought upon him reprimands; among other things it was said that he should be grateful for the privilege he was granted to be a member of the parliament and to speak up. The vote supported Ben Gurion's suggestion to move on the agenda.

So, who is Towfik Toubi? He is a member of the Knesset, An Arab Communist. In the Parliament He sits there with full rights and not out of charity. Perhaps it's time to remember this, Haverim.

He owes us no debt for greatness of soul His position is legal It is a commandment it is as basic as ABC. No! The parliament should not with waving hand .at him once in a while גט Throw a

And it should not under any circumstances Tel him: you are speaking freely Because I am good, I am generous, supporter of freedom. It is not appropriate even in a private party.

It is time to decide at last; like all other representatives Toubi too is there by virtue of the regime. And if this is serious, we should not hand him A bill to be paid for the right every other day.

This is the nature of Democracy. Its squires Should not creditors be! It is not easy But if is not self-evident, It will not be evident at all!

And now to the crux of the matter; The army's "combing" hand. Not a week goes by without one, And every intelligent man knows: it is not a ritual Of polite creak less bowing.

It is true we do not call our journalist to attend As we do to photography parties Though it may seem if we did They wouldn't leave empty handed 7

One thing is clear: When an MK rises With a different image of the searching, It is not less important than the one of the press That praises the "collaboration of the populace"

He had fact not yet denied He had asked for an inquiry. So what's the outcome? NO! It is an unhealthy forest this forest of hands That had already decreed: a slander…

The topic was removed without any debate Is it really so empty of content? And we comb fiercely, as we all well know It is not so god to comb without combing your own hair.

If a Communist Arab had asked for it –it is no reason To tear the request apart! NO! Especially as it seems, this time He is doing what the government had not done.

8

הנזיפה בתופיק טובי נתן אלתרמן שהעלה את חמת הרוב בכנסת בהשמיעו דברי אשמה חמורים על מנהגו של הצבא בשעת חיפושים אחרי מסתננים בגליל. ערעורו של טובי גרר נזיפות ובתוך השאר צוין, כי הוא חייב להודות על עצם הזכות שניתנה לו לשבת בבית הנבחרים ולנאום בו. בהצבעה נתקבלה הצעת ראש הממשלה לעבור לסדר היום.

ובכן, מיהו תופיק טּוּבי? הוא חבר הכנסת, הוא קומוניסט ערבי. בבית הנבחרים יושב הינו בזכות מלאה ולא בחסד... כבר עת אולי לזכור זאת, חברים.

ואין הוא חב בזה כל חוב על גודל-נפש. ישיבתו היא חוק. היא צו. היא אל"ף-בי"ת. לא! אין הפרלמנט צריך ביד מונפת לזרוק לו מדי פעם את הגֵ ט.

ואין הפרלמנט, בשום פנים ואופן, צריך לקרוא: אתה דובר ּבְּאֵ ין מחריד מפני שטוב אני... נדיב... דוגל בחופש... אין זה הולם אפילו מְּסִּבָּ ה פרטית.

עת להחליט סוף-סוף: ככל צירי הבית גם טובי בו יושב בתוקף המשטר! ואם זה רציני, אין צורך כל יומיים על זו הפריבילגיה להגיש לו שטר.

זה טיב הדמוקרטיה. אין נושאי-כֵלֶ יהָּ נֹושים תודה באיש. חֶ לקה אולי לא קל, אך אם היא לא תהיה מובנת מאליה, היא לא תהיה מובנת לנו כלל!

עכשיו אל העיקר: יד הצבא סורקת. שבוע לא יצא בלי פעולת סריקה, וכל אדם נבון יודע: אין זה טקס אשר כולו קידות חן-חן בלי חריקה.

אמנם אין מזעיקים לשם את כתבינו, כמו חס-ושלום אל מְּסִ ּבֹות-צילום, – אף שנדמה כי אילו שם אותם הבאנו, הם לא היו יוצאים ריקים בלא-כלום.

דבר אחד ברור: בקּום חבר הכנסת ולֹו תמונה אחרת של החיפושים, אין זה חשוב פחות מהודעות הפְּרֶסֶ ה, 9

המהללות לי את "עזרת האוכלּוסים"...

בפיו היו עובדות לא-הופרכו-עדיין וחקירה דרש הוא. מהו המוצא? לא!.. יער לא בריא הוא יער-הידיים אשר חרץ מראש כי זוהי השמצה...

ללא דיון הוסר זה הנושא האם אמנם מתוכן הוא נְּ עּור-וָּרֵ יק? אנחנו מסרקים במרץ, כידוע... ומאוד לא טוב לסרוק מבלי להסתרק.

אם קומוניסט ערבי דרש זאת, אין זה טעם במחי אחד לקרוע את המשאלה! לא! בייחוד אם יש סברה שזאת-הפעם עושה הוא את שלא עשתה הממשלה.

10

11

12

ויהי ערב And it was Evening נתן אלתרמן 30 בנובמבר Nathan Alterman November 30th 1947 1947

וְּאַנְֹּּשֵׁ י ְמ ִדי ַנת ַה ְיהּו ִדים And the people of the Jewish State אָז מָ חּו מִ ּלֶחְּיםָבְֹּּשַרְּ וּול ,Wiped off their cheek, with their sleeve אֶת דִמְּ עַתהַשִמְּ חָה אֵׁ ין–עֵׁדִ ים A witness less tear of joy And had praised the God of reward. וּיַֹודּו לֵׁאֹלהֵׁיהַגְּמּול. …They congratulated each other with few words ויְַּבָרְּ כּו אִ יש–אָחִ יו בִדְּ בָרִ ים מְּ עַטִ ים... .And turned to the border posts ויִַפְּ נּו אֶ ל עֶמְּ דֹות הַגְּבּול. And it was evening like yesterday ויְַּהִ י עֶרֶ ב. ֹוְּשּובּכְּמִתְּ מֹול The moon’s eye stood watching עֵׁין ירָ ֵׁחַ עָמְּ הדָ צֹופָה, And Albion smiled soundlessly וְּחִ יְּכָה אַלְּבִ יֹון בְּ לִי קֹול, .As Arabia pulled out its knife And everything is as it had always been… ועַרָ בסַּכִ ינָה שָלְּפָה... …Yet everything had become so different וְּהַּכֹּל ּכְּמֵׁאָ ז...אַ ְך שֹונֶה ּכֹּההַּכֹּל... .As a unique wind (Ruach) had passed יעַן רּוחַאֶחָד חָלְּפָה Since the Ruach of the awesome day יען רוח החג הנורא Hit the Jews like a sea היכתה ביהודים כים And dropped in their lap the news Like a warm newborn והוטלה אל חיקם הבשורה And all as before, just a white crib כמו ילד יולד וחם Came to be in the nation’s heart והכל כמתמול אבל ערש צחורה הוקמה בלבבו של עם And when the fires leaped to the roof To threaten with fear ובקפוץ השרפות על גג They joined the holiday’s candles In the poor home of a generation לאיים להפיל מגור On its forehead brightly shining הן נוספו אל נרו של חג The inscription of life and freedom בביתו העני של דור ויואר במצחו שבעתיים התג שחרת לו חיים ודרור

13

The Silver Platter / Nathan Alterman ...And the land will grow still Crimson skies dimming, misting Slowly paling again Over smoking frontiers As the nation stands up torn at heart but existing To receive its unique wonder in two thousand years

As the moment draws near, It will rise, darkness facing Stand straight in the moonlight in terror and joy. ...When across from it step out towards it slowly pacing In plain sight of all; A young girl and a boy

Dressed in battle gear, dirty, shoes heavy with grime On the path they will climb up while their lips remain sealed To change garb, to wipe brow they have not yet found time Still bone weary from days and from nights in the field

Full of endless fatigue and all drained of emotion Yet the dew of their youth is still seen on their head Thus like statues they stand stiff and still with no motion and no sign that will show if they live or are dead.

Then a nation in tears and amazed at this matter, Will ask: who are you? And the two will then say with soft voice: We-- are the silver platter on which the Jews' state was presented today.

Then they fall back in darkness as the dazed nation looks and the rest can be found in the history books.

14

15

For This Nathan Alterman On these very days of battles, the Minister of Defense has noticed these things, and has added to what is said here his own authority, this deed, that is not very common in matters of war, is worth the weight of any poem, from the point of view of effectiveness as well as morality.

Mounted on a jeep, he had crossed the conquered city; a brave and gentle lad, a lion of a lad. In the street, that was beat, an old man and a woman were pressed to the wall; all they had.

And the lad then had smiled; with milky white teeth: “I will try the machine gun”... And he tried. The old man just shielded his face with bare hands and the wall was all covered with blood.

This snapshot of liberty battles so dear, there are braver than those, so they hiss. Our war thus requires a poetic ear very well, let us sing for this.

Let us therefore now sing of ‘Delicate Cases’ that are better off called, simply, slaying. Let us sing of the talks that disguise all the traces of guilt about lads ‘simply playing’.

Let us not simply say ‘these are but minor details’ for details and principles are always wed. If the public just listens to details thus told and does not imprison the criminal’s heads.

For the bearers of arms, and with them, we as well; in either action or with a pat on the back 16 are forced with the talks of ‘revenge’ so we tell into criminal deeds very black.

The war is so cruel! He who morals expounds, with a fist shall be torn from its face! But because this is so the decency bounds should be straight and as hard as a mace!

And to those who can sing only splendors of war and are bound to pour honey on its every sore Let it punish them cruelly so ever more and step them forthwith on the martial court floor

Let the silence that whispers “this is so” be smitten and dare not show its face.

The war of the people who stood without fear against seven armies; the kings of the East will not fear saying also “Do not say it in Gat” it is not quite as coward as this!

Al Zot the Seventh Column, 19.11.48

17

עַ ל זֹאת / נתן אלתרמן

חָּצָּה עֲלֵיגִ 'יפאֶ ת הָּעִ ירהַכְּבּושָּ ה. ּבְּעֶצֶ ם ייְּמֵ הַקְּרָּ בֹות רנִתְּעֹורֵ לעַ הַדְּבָּרִ יםהַּלָּ לּו נַעַ רעַ ז וְּחָּ מּוש… נַעַ ר-כְּפִ יר. שַ ר-הַּבִּטָּחֹון וְּהֹוסִ יף לַנֶאֱמָּרכָּ אן אֶ ת תֹּקֶף סַמְּ כּותֹו ּובָּרְּ חֹובהַמֻּדְּּבָּ ר הַמְּפֹּרֶשֶ ת. מַעֲשֵ הּוזֶ ה, שֶאֵ ינֹו ןמִ הַשְּכִיחִ ים אִ ישזָּקֵ ןוְּאִשָּ ה ּבְּפָּרָּ שֹותמִלְּחָּמָּ ה,שָּ וֶה לכָּ שִ יר שֶ הּוא, הֵ ן מִצַ ד נִלְּחֲצּו מִפָּ נָּיו אֶ ל הַקִ יר. הַתַכְּלִ ית וְּהֵ ן מִצַ ד הַמֹופֵ ת וְּהַכֹּחַהַפְּ נִ ימִ י. וְּהַ נַעַ ר חִ יֵךְּ ּבְּשִ נַיִם-חָּלָּ ב: נתן אלתרמן: "על זאת" "אֲ נַסֶ ההַמִקְּלָּ ע"….וְּנִסָּ ה. הטור השביעי, דבר, 19.11.1948 רַקהֵלִ יטהַ זָּקֵן אֶתפָּ נָּ יו ּבְּ יָּדָּ יו… וְּדָּ מואֶ ת להַכֹּתֶ כִסָּ ה. זֶה צִ ּלּום מִקְּרָּ בֹות-הַחֵ רּות יַקִירִ ים. יֵש עַזִ יםעֹוד יֹותֵ ר, אֵ ין הזֶ סֹוד. מִלְּחַמְּתֵ נּותֹובַעַ ת ּבִ ּטּוי וְּשִ ירִ ים… טֹוב! יּושַרלָּּה, אִ ם-כֵ ן, םגַ לעַ זֹּאת!

וְּיּושַרלָּּה אִ ם-כֵן עַל "מִקְּרִים עֲדִינִים" אֲשֶר שְּמָּ ם,ּבְּמִקְּרֶה, רְּצִ יחָּ ה. וְּיּושַר עַל שִ יחֹות שֶ לשֹומְּעִ ים-מְּבִינִים, עַ ל ּבְּ נֹות-צְּ חֹוקשֶ ל וִתּור ּוסְּלִ יחָּ ה.

ַאל יֻּגַד "רַ ק פְּרָּטִ ים הֵ ם קּבְּפֶרֶ הַפְּאֵ ר". טפְּרָּ ּוכְּלָּ ל הֵמָּה צֶמֶ ד-כַ חֹּק, אִם הַכְּלָּלכָּך מַקְּשִ יב לֹו טלַפְּרָּ הַמְּסַפֵ ר וְּאֵ ינֶנּו חֹובְּ שֹו בַצִ ינֹוק!

כִי חֹוגְּרֵי כְּלֵ י לֹוחֵ ם,וַאֲ נַחְּ נּו אִתָּ ם, מִ י ּבְּ פֹּעַ ל ּומִ י בִטְּפִ יחַ ת הַסְּכָּמָּ ה, נִדְּחָּקִ ים, ּבְּמִלְּ מּולשֶ ל "הֶכְּרַח"וְּ"נָּקָּ ם", לִתְּחּומָּם לשֶ פֹושְּעֵי מִלְּחָּמָּ ה.

ַאכְּזָּרִ יתמִלְּחָּמָּ ה! הַמַּטִ יף הַתָּמִ ים ּבְּאֶ גְּ רֹוףמִפָּ נֶיהָּ יֻּחְּ זַר! ַאךְּלָּכֵ ן צַו הַיֹּשֶ ר ווְּצַ הָּרַחֲמִ ים לּויִהְּ יֶה ּבָּּה כָּ מֹוהָּ ַאכְּזָּר! וְּלִקְּהַ להַמְּפַ יְּטִ ים רַק עַ ל םקֶסֶ הֹודָּ ּה וְּתֹורְּמִ ים לָּּה רַק דְּבַשעַ ל מִרְּדָּ ּה לּויּוכְּנּו ּבְּ יָּדָּּהעֳנָּשִ יםשֶל פְּלָּדָּ ה! ּבָּתֵי דִיןצְּבָּאִ יִים שֶל שָּדֶ ה! תְּמֻּגַ ר הַשַלְּוָּההַ תּלֹוחֶשֶ "ָאכֵ ן"…. וְּירֵ ָאהאֶת פָּ נֶ יהָּ ּבָּרְּאִ י ּומִלְּחֶמֶ תהָּעָּם, שֶעָּמְּ דָּה לִבְּלִ י חַ ת מּול שִבְּעַ תהַ גְּיָּסֹות שֶל מַלְּכֵ יהַמִ זְּרָּ ח, לֹּא תֵחַת םגַ מִפְּ נֵי "ַאל תַ גִ ידּו ּבְּגַ ת"… הִיא אֵ ינָּּה פַחְּדָּ נִית כְּדֵ י-כָּךְּ !….