The Right Stuff a Short Guide to Being A… High School Ben Torah (!?)

Home , Eliyahu Boruch Finkel, Mir Yeshiva (Belarus), Mir yeshiva (Jerusalem), Nosson Tzvi Finkel (Mir), Yaakov Yitzchok Ruderman, Yechezkel Levenstein

The Right Stuff A short guide to being a… High School Ben Torah (!?)

The Issues & Challenges: Commitment/Clarity, pg. 1 "The Feel", pg. 4 Tefilla, pg. 6 Limud HaTorah, pg. 8 Getting with the Times, pg. 11 Mussar, pg. 13

Commitment/Clarity

ספר שערי תשובה השער הראשון – אות ו ועתה , בִ ּינָה שִׁמְ עָ ה זֹאת , כִּ י הוּא ּ עִקָר ּגָדוֹ ל . אֱמֶ ת הַדָ ּ בָ ר כִּ י יֵשׁ מִ ן ּהַצַדִ ּ יקִ ים שֶׁ ּ נִכְשָׁ לִים ּבְחֵטְ א לִפְעָמִ ים , כָּעִ נְ יָן שֶׁ ּנֶאֱמַ ר ( קהלת ז כ, ) כִּ י אָדָ ם אֵ ין צַדִ ּ יק ּבָאָרֶ ץ אֲשֶׁ ר יַעֲשֶׂ ה – טּ וֹ ב וְ לֹא יֶחֱטָ א , אָ כֵ ן כּוֹבְשִׁ ים אֶ ת יִצְרָ ם מְאַ ת – פַּעַ ם , וְאִ ם יִפְּ לוּ בְחֵטְ א פַּעַ ם אַחַ ת , לֹא יִשְׁ נוּ לוֹ , וְ נָקוֹ טוּ ּבִפְ נֵיהֶ ם , וְ חוֹ זְרִ ים ּבִתְשׁ וּבָ ה . אַ ְך כּ ֹל אֲשֶׁ ר אֵ ינוֹ נִ זְהָ ר מֵחֵטְ א יָדוּעַ וְאֵ ינוֹ מְ קַ ּבֵ ל עַ ל נַפְשׁ וֹ ּלְהִשָׁמֵ ר מִ ּ מֶ ּנוּ , גַּ ם אִ ם הוּא מֵהָ עֲוֹ נוֹ ת ּהַקַ ּלִים , אַ ף – עַ ל – פִּ י שֶׁ הוּא נִזְהָ ר מִ כָּ ל הָעֲבֵ רוֹ ת ּשֶׁבַתּ וֹרָ ה , קְרָ אוּהוּ חַכְמֵ י יִשְׂרָ אֵ ל ( חולין ד ב, ) מוּמָ ר לְדָ בָ ר אֶחָ ד , וְאֶ ת פּ וֹשְׁעִ ים נִמְ נָ ה , וְ גָדוֹ ל עֲוֹ נוֹ מִ ּנְשׂ א , כִּ י , אִ ם אָ מֹר יֹאמַ ר הָעֶבֶ ד לְרַ ּבוֹ , כּ ֹל אֲשֶׁ ר תּ ֹאמַ ר אֵ לַי אֶ עֱשֶׂ ה זוּלָתִ י דָ ּבָ ר אֶחָ ד , כְּבָ ר שָׁ בַ ר עֹל אֲ דוֹ נָיו מֵעָ לָיו , וְהַ ּיָשָׁ ר ּבְעֵ ינָיו יַעֲשֶׂ ה . וְעַ ל הָעִ נְ יָן הַ ּזֶה נֶאֱמַ ר ( דברים כז , כו ) אָ רוּר אֲשֶׁ ר לֹא – יָקִ ים אֶ ת – דִ ּבְרֵ י הַתּ וֹרָ ה – הַ ּזֹאת לַעֲשׂוֹ ת אוֹתָ ם . ּ בֵ אוּרוֹ , אֲשֶׁ ר לֹא יְקַ ּבֵ ל עַ ל נַפְשׁ וֹ לְקַ ּיֵם כָּ ל – דִ ּבְרֵ י – הַתּ וֹרָ ה מֵ רֹאשׁ וְעַ ד סוֹ ף , וְ יוֹרֶ ה עַ ל זֶה אָמְ רוֹ , אֲשֶׁ ר לֹא יָקִ ים לַעֲשׂוֹ ת , וְ לֹא אָמַ ר אֲשֶׁ ר לֹא יַעֲשֶׂ ה אוֹתָ ם

משל The Train

NY Boston NY Baltimore

1 ספר חובת התלמידים פרק ח ... משל למה הדבר דומה , למלך שהתגנב אויבו ובא והתקנן בארמונג והי' אם שר הארמון יתאמץ בכל כחו לגרש את האויב , המלך לא יכעם ולא יעזבהו , עוזר הוא לו עוד במלחמתו וכל הדר וכל פמיעה מן הארמון אשר ידחה האויב משם ימהר המלך לבא ולשכון בהם , אבל אם יתרשל השר, לא יריב ולא ילחם , ואף אם ירגיש המלך שעוד משלים הוא עם האויכ במתר ואליו שומע , תקוד כאש חמתו , יקצוף ויחרפהו לאמור , נוכל ובוגד , את דירקי לאויבי ממרת ועוד עמו השלמת ואיר תעיז עוד לרמות אותי ולאמר לי , מלכי אתה ואותר אני ע ובד . את הנמשל בממ אתה מעצמר מבין , גופך ונשמתך , הארמון של האין מוף הוא , אשר בו ישכון , אבל האל זר היצה" ד אויב המלך , התגנב ובך התקנן , ומה תגדל המת מלכו של עולם בראותו שאתה שר הארמון לא לבד שנתת לאויב ולאל זר לשכון בקרבך , דק עוד השלמת אתו , תכנע לפניו ואליו תשמע . יקצוף ויקרא לך נוכל ובוגד , איך עוד תרמה אותי לאמר לי ברוך אתה ד ' אלקינו ......

ספר מסילת ישרים – פרק א – בבאור כלל חובת האדם בעולמו יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האד מה חובתו בעולמו ולמה צרי שישי מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו . והנה מה שהורונו חכמינו זכרונ לברכה הוא , שהאד לא נברא אלא להתענג על ה ' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידו הגדול מכל העידוני שיכולי להמצא . ומקו העידו הזה באמת הוא העול הבא , כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה . א הדר כדי להגיע א ל מחוז חפצנו זה , הוא זה העול . והוא מה שאמרו זכרונ לברכה ( אבות ד ): העול הזה דומה לפרוזדור בפני העול הבא . והאמצעי המגיעי את האד לתכלית הזה , ה המצוות אשר צונו עליה האל יתבר שמו . ומקו עשיית המצוות הוא רק העול הזה . על כ הוש האד בזה העול בתחלה כדי שעל ידי האמצעי האלה המזדמני לו כא יוכל להגיע אל המקו אשר הוכ לו , שהוא העול הבא , לרוות ש בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעי אלה . והוא מה שאמרו , זכרונ לברכה ( עירובי כב א ): היו לעשות ומחר לקבל שכר : : וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי הוא רק הדביקות ב ו יתבר , והוא מה שהיה דוד המל אומר ( תהלי עג ): ואני קרבת אלקי לי טוב . ואומר ( ש כז ): אחת שאלתי מאת ה ' אותה אבקש שבתי בבית ה ' כל ימי חיי וגו ', כי רק זה הוא הטוב . וכל זולת זה שיחשבוהו בני האד לטוב , אינו אלא הבל ושוא נתעה . אמנ לכשיזכה האד לטובה הזאת , ראו י שיעמול ראשונה וישתדל ביגיעו לקנותה , והיינו שישתדל לידבק בו יתבר בכח מעשי שתולדת זה העני וה ה המצות : : והנה שמו הקדוש ברו הוא לאד במקו שרבי בו המרחיקי אותו ממנו יתבר , וה ה התאוות החמריות אשר א ימש אחריה הנה הוא מתרחק והול מ הטוב האמיתי , ונמצא שהוא מוש באמת בתו המלחמה החזקה , כי כל עניני העול בי לטוב בי ( למוטב ) לרע הנה ה נסיונות לאד , העוני מצד אחד והעושר מצד אחד כעני שאמר שלמה ( משלי ל ): פ אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה ', ופ אורש וגנבתי וכו ' . השלוה מצד אחד והיסורי מצד אחד , עד שנמצאת המלח מה אליו פני ואחור . וא יהיה לב חיל וינצח המלחמה מכל הצדדי , הוא יהיה האד השל אשר יזכה לידבק בבוראו ויצא מ הפרוזדור הזה ויכנס בטרקלי לאור באור החיי . וכפי השיעור אשר כבש את יצרו ותאוותיו ונתרחק מ המרחיקי אותו מהטוב ונשתדל לדבק בו , כ ישיגהו וישמח בו : : וא תעמיק עוד בעני תראה כי העול נברא לשימוש האד . אמנ הנה הוא עומד בשיקול גדול . כי א האד נמש אחר העול ומתרחק מבוראו , הנה הוא מתקלקל , ומקלקל העול עמו . וא הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מ העול רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו , הוא מתעלה והעול עצמו מתעלה עמו . כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כול בהיות משמשי האד השל המקודש בקדושתו יתבר , והוא כעני מה שאמרו חכמינו זכרונ לברכה בעני האור שגנזו הקדוש ברו הוא לצדיקי וזה לשונ ( חגיגה יב ): כיו שראה הקדוש ברו הוא אור שגנזו לצדיקי , שמח , שנאמר מ( שלי יג ): אור צדיקי ישמח . ובעני אבני המקו שלקח יעקב וש מראשותיו אמרו ( חולי צב ): אמר רבי יצחק : מלמד שנתקבצו כול למקו אחד והיתה כל אחת אומרת , עלי יניח צדיק ראשו : : והנה על העיקר הזה העירונו זכרונ לברכה במדרש קהלת ( רבה ז, ) שאמרו , זה לשונ : ראה את מעשה ה אלהי וגו (' קהלת ז ) , בשעה שברא הקדוש ברו הוא את אד הראשו , נטלו והחזירו על כל אילני ג עד ואמר לו , ראה מעשי כמה נאי ומשובחי ה , וכל מה שבראתי בשביל בראתי , ת דעת שלא תקלקל ותחריב את עולמי . כללו של דבר , האד לא נברא בעבור מצבו בעול הזה אלא בעבור מצב ו בעול הבא , אלא שמצבו בעול הזה הוא אמצעי למצבו בעול הבא שהוא תכליתו . על כ תמצא מאמרי חכמינו ז" ל רבי כול בסגנו אחד מדמי העול הזה למקו וזמ ההכנה , והעול הבא למקו המנוחה ואכילת המוכ כבר , והוא מה שאמרו , העול הזה דומה לפרוזדור , כמו שאמרו ז ל" : היו לעשות ומחר לקבל שכר "ע( ז ב ). מי שטרח בערב שבת , יאכל בשבת . העול הזה דומה ליבשה , והעול הבא לי וכו ק(' " ר א ). וכאלה רבי על זה הדר : : ותראה באמת שכבר לא יוכל שו בעל שכל להאמי שתכלית בריאת האד הוא למצבו בעול הזה , כי מה ה חיי האד בעול הזה , או מי הוא ששמח ושליו ממש בעול הזה . ימי שנותינו בה שבעי שנה וא בגבורות שמוני שנה ורהב עמל ואו (, תהלי צ ) , בכמה מיני צער וחלאי ומכאובי וטרדות , ואחר כל זאת , המות . אחד מני אל" לא ימצא שירבה העול לו הנאות ושלוה אמיתית . וג הוא , אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מ העול : : ולא עוד אלא שא תכלית בריאת האד היה לצור העול הזה , לא היה צרי מפני זה שתנופח בו נשמה כל כ חשובה ועליונה שתהיה גדולה יותר מ המלאכי עצמ , כל שכ שהיא אינה מוצאה שו נחת רוח בכל עינוגי זה העול . והוא מה שלמדונו זכרונ לברכה במדרש קהלת , זו לש ונ ( קהלת רבה ו ): וג הנפש לא תמלא , משל למה הדבר דומה , לעירוני שנשא בת מל , א יביא לה כל מה שבעול , אינ חשובי לה כלו , שהיא בת מל כ הנפש , אילו הבאת לה כל מעדני עול , אינ כלו לה , למה שהיא מ העליוני : : וכ אמרו רבותינו זכרונ לברכה ( אבות ד ): על כרח אתה נוצר ועל כרח אתה נולד . כי אי הנשמה אוהבת העול הזה כלל אלא אדרבא מואסת בו . א כ ודאי לא היה בורא הבורא יתבר בריאה לתכלית שהוא נגד חוקה ונמאס ממנה . אלא בריאתו של האד , למצבו בעול הבא היא . ועל כ ניתנה בו נשמה זאת , כי לה ראוי לעבוד , ובה יוכל האד לק בל השכר במקומו וזמנו , שלא יהיה דבר נמאס אל נשמתו בעול הזה , אלא אדרבא נאהב ונחמד ממנה , וזה פשוט : : והנה אחר שידענו זה , נבי מיד חומר המצוות אשר עלינו ויקר העבודה אשר בידינו , כי הנה אלה ה האמצעי המביאי אותנו אל השלמות האמיתי , אשר בלעד לא יושג כלל , ואול ידוע כי אי התכלית מגיע אלא מכח קיבו! כל האמצעי אשר נמצאו ואשר שימשו להגיעו . וכפי כח האמצעי ושימוש , כ יהיה התכלית הנולד מה . וכל הפרש קט שימצא באמצעי , תבח תולדתו

2 בבירור ודאי בהגיע זמ התכלית הנולד מקיבו! כול , כמו שכתבתי , וזה ברור . מעתה ודאי הוא , שה דקדוק שידקדק על עני המצות והעבודה , מוכרח שיהיה בתכלית הדקדוק כאשר ידקדקו שוקלי הזהב והפניני לרוב יקר , כי תולדת נולדת בשלמות האמיתי והיקר הנצחי שאי יקר למעלה ממנו : : נמצינו למדי , כי עיקר מציאות האד בעול הזה הוא רק לקיי מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיו , וה נאות העול אי ראוי שיהיו לו אלא לעזר ולסיוע בלבד לשיהיה לו נחת רוח וישוב דעת למע יוכל לפנות לבו אל העבודה הזאת המוטלת עליו . ואמנ ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתבר , ושלא יהיה לו שו תכלית אחר בכל מעשה שיעשה א קט וא גדול אלא להתקרב אליו יתבר ולשב ור כל המחיצות המפסיקות בינו לבי קונו , ה הנה כל עניני החומריות והתלוי בה , עד שימש אחריו יתבר ממש כברזל אחר אב השואבת . וכל מה שיוכל לחשוב שהוא אמצעי לקורבה הזאת , ירדו" אחריו ויאחז בו ולא ירפהו . וכל מה שיוכל לחשוב שהוא מניעה לזה , יברח ממנו כבורח מ האש , וכעני שנאמר ( תהילי סג ) דבקה נפשי אחרי בי תמכה ימינ , כיו שביאתו לעול אינה אלא לתכלית הזה , דהיינו , להשיג את הקירבה הזאת במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה . והנה אחר שידענו והתברר אצלנו אמיתת הכלל הזה , יש לנו לחקור על פרטיו לפי מדרגותיה מתחלת הדבר ועד סופ ו , כמו שסדר רבי פינחס ב יאיר במאמר שלו שהבאנו כבר בהקדמתנו , וה : הזהירות , הזריזות , הנקיות , הפרישות , הטהרה , החסידות , הענוה , יראת החטא , והקדושה . ועתה נבאר אחד אחד בסיעתא דשמיא : וכעני שנאמר ( תהלי סג ): דבקה נפשי אחרי בי תמכה ימינ , כיו שביאתו לעול אינה אלא לתכלית הזה , דהיינו , להשיג את הקירבה הזאת במלטו נפשו מכל מונעיה ומפסידיה . והנה אחר שידענו והתברר אצלנו אמיתת הכלל הזה , יש לנו לחקור על פרטיו לפי מדרגותיה מתחלת הדבר ועד סופו , כמו שסדר רבי פינחס ב יאיר במאמר שלו שהבאנו כבר בהקדמתנו , וה : הזהירות , הזר יזות , הנקיות , הפרישות , הטהרה , החסידות , הענוה , יראת החטא , והקדושה . .

ספר קדושת לוי – פרשת חי שרה או יאמר והנה גמלים באים , הכלל הצדיקים העובדים את ה ' באמת משיגים תענוג עולם הבא אפילו בזה העולם . וזה וירא והנה גמלים באים , הגמול הגדול , היינו תענוג עולם הבא . וש מא תאמר כאשר משיג תענוג עולם הבא אזי עובד ה ' מחמת תענוג עולם הבא , וזהו שאמר הכתוב ותפול מעל הגמל , ותפול הוא לשון חניה על דרך על פני כל אחיו נפל . וזהו ותפול חניה מעל הגמל למעלה מן הגמל , דהיינו שעובד ה ' למעלה מן העולם הבא והמבין יבין : :

ספר נועם אלימלך – פרשת תרומה או יאמר דאיתא במשנה אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרם אלא וכו ' . ויש לדקדק על כפל הלשון ויש לומר דהנה הצדיק העובד השם במצות ומשמר את עצמו שלא לעבור ח" ו על איזה מצוה קלה ומהדר אחריה לעשותה כתקנה אבל אינו במדריגה זו שיבא בהמצות אל הדבקות ה בורא ברוך הוא וחשקות גדול אליו יתברך . לזה הצדיק יש לו לצפות לתשלום גמול לעולם הבא . אבל יש צדיק שעובד במחשבות טהורות ומדבק את עצמו על ידי המצוות בבורא ברוך הוא בדבקות וחשקות גדול ורואה תמיד רוממותו יתברך הצדיק הזה הוא מושך תענוגי עולם הבא אליו כאלו נהנה מזי ו השכינה בעולם הזה . וזה הצדיק אינו מצפה לתענוגי עולם הבא כי יש לו תענוגי עולם הבא בעולם הזה . וזהו דאיתא בברכות שברכו עולמך תראה בחייך רוצה לומר שתזכה שתהיה כל כך צדיק שתהיה בדביקות תמיד וא ז תהיה לך תענוגי עולם הבא בחייך

3 "The Feel"

מְ צַוֶה מְ צ&וֶה מִ צוָה

ספר חובות הלבבות – הקדמה כי האדם מחובר מנפש וגוף , ושניהם מטובות הבורא עלינו : האחד – נראה , והשני – אינו נראה ; ואנחנו חייבים לעבוד אותו בעבור זה ( שניהם ) עבודה גלויה ועבודה צפונה . הגלויה – חובות האברים , כמו התפלה , והצום , והצדקה, ולימוד תורה ולמדה ( והפצתה ) , ועשות סוכה , ולולב , וציצית , ומזוזה , ומעקה , והדומה להן ממה שייגמר מעשהו על ידי חושי האדם הנראים . אך העבודה הצפונה היא חובות הלבבות , והוא ( כגון ) שנייחד האל בלבותינו , ושנאמין בו ובתורתו , ושנקבל עבודתו , ונירא אותו , ונכנע מפניו , ונבו ש ממנו , ונאהב אותו , ונבטח בו , ונמסור נפשותינו אליו , ושנפרוש מאשר ישנא , ושנייחד מעשינו לשמו , ושנתבונן בטובותיו , והדומה לזה ממה שייגמר במחשבת הלב ומצפונו ( ובמצפון ) מבלי אברי הגוף הנראים ממנו

ספר דעת תבונות – מב – עו ע( ) אמר השכל – הכונה העליונה , הלא שמעת כ בר , היותה אך להטיב אל האדם , לזכות במעשיו במה שיתקן עצמו וישלים בריאתו . והרי כאן ענין החסרון והשלמות שזכרנו למעלה . כי האלהים עשה הגוף הזה חומר עב וחשוך , בלתי ראוי לאור באור קדושתו ית ' מפני מוגו השפל , כי אין לבא אל שער המלך ולבקר בהיכלו אלא שלמי ההכנה , קל וח ומר ממלכותא דארעא . וזה החשך אשר מוטבע הוא בחוקו של הגוף הזה , הוא השם בקרבו את כל התאוות הרעות השולטות בו , ועושה אותו עלול לכל המקרים הרעים המוצאים אותו . וזאת שנית – עשה הנשמה הטהורה , החצובה מתחת כסא הכבוד , והורידה ונפחה בתוך הגוף הזה לטהרו ולקדשו . וזה מה ש צריך להבין , כי אין סוף הכונה בביאת הנשמה בגוף לשתחיה אותו בחיי ההבל האלה , אבל עיקר ביאה זו הוא לזכך אותו זיכוך ממש , להעלותו משפל מדרגתו החמרית וחשכה אל המדרגה העליונה , להיות כמלאכי השרת . ודבר זה מצאנו כבר במשה רבנו ע ה" , שזכה וזיכך את חמריותו , עד ששב למדרגת מלאך ממש , וכבר ראו כל ישראל כי קרן עור פני משה . יחנוך ואליהו נתעלו לשמים בגופם ממש , אחר אשר זככו את חמריותם זיכוך גדול . אך הדרך אשר בו תוכל הנשמה לזכך את גופה , הלא הוא במעשה המצוות וקיום התורה , כי נר מצוה ותורה אור . וכל מה שהיא מרבה לקנות תורה ומצוות – מר בה זיכוך לגוף ההוא , וזכות לעצמה – שהיא מקיימת רצון קונה

"שו ע אורח חיים – סימן ס ד( "י) א שאין מצות צריכות כוונה "וי, א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה , וכן הלכה:

משנה ברורה סימן ס ז( ) יש אומרים – דע דלפי המתבאר מן הפוסקים שני כונות יש למצוה א ' כונת ה לב למצוה עצמה וב ' כונה לצאת בה דהיינו שיכוין לקיים בזה כאשר צוה ד ' כמו שכתב הב" ח בסי ח' ' וכונת המצוה שנזכר בזה הסעיף אין תלוי כלל בכונת הלב למצוה עצמה שיכוין בלבו למה שהוא מוציא מפיו ואל יהרהר בלבו לד" א כגון בק" ש ותפילה ובהמ" ז וקידוש וכדומה דזה לכו" ע לכתחי לה מצוה שיכוין בלבו ובדיעבד אם לא כיון יצא לבד מפסוק ראשון של "ק ש וברכת אבות של תפילה כמו שמבואר לקמן רק שמחולקים בענין אם חייב לכוין קודם שמתחיל המצוה לצאת בעשיית אותה המצוה . ולמצוה מן המובחר כו" ע מודים דצריך כונה כדאיתא בנדרים ראב" צ אומר עשה דברים לשם פו עלם ונאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה וכמו שכתב הגר" א על הא דאיתא בסימן ח ' :ש"עי :ש"עי

ספר החינוך – מצוה טז שלא לשבור עצם מן הפסח: שלא לשבור עצם מכל עצמות הפסח , שנאמר [ שמות י ב" ו"מ, ] ועצם לא תשברו בו: משרשי המצוה , לזכור ניסי מצרים , כמו שכתבנו באחרות . וגם זה גזעו מן השורש הנזבר , שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים , לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים . ועל כן בתחלת בואנו להיות סגולת כל העמים ממלכת כהנים ועם קדוש , ובכל שנה ושנה באותו הזמן , ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדו לה שעלינו לה באותה שעה . ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין נקבע בנפשותינו הדבר לעולם: ואל תחשוב בני לתפוש על דברי ולומר , ולמה זה יצוה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס , והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו , כי לא מחכמה תתפשני על זה , ומחשבת הנער ישיאך לדבר כן . ועתה בני אם בינה שמעה זאת , והטה אזנך ושמע , אלמדך להועיל בתורה ובמצוות . דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו , ולבו וכל 4 מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם , אם טוב ואם רע , ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום , אם יער ה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות , ואפילו שלא לשם שמים , מיד ינטה אל הטוב , ובכח מעשיו ימית היצר הרע , כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות . ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים , חפץ בתורה ובמצות , אם אולי יעסק תמיד בדברים של דופי , כאילו תאמר ד רך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה , באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות , ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור , כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו, כמו שאמרנו: ועל כן אמרו חכמים זכרונם לברכה [ מכות דף ב" ג ע ב" ] רצה המקום לזכות את יש ראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות , כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו , להטיב לנו באחריתנו , כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד . ורמזו זכרונם לברכה על זה באמרם [ מנחות דף מ" ג ע"ב ] כל מי שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפ לין בראשו מובטח לו שלא יחטא , לפי שאלו מצות תמידיות ונפעל בהן תמיד: לכן אתה , ראה גם ראה מה מלאכתך ועסקיך כי אחריהם תמשך ואתה לא תמשכם . ואל יבטיחך יצרך לומר , אחרי היות לבי שלם ותמים באמונת אלהים , מה הפסד יש כי אתענג לפעמים בתענוגי אנשים לשבת בשווקים וברחובות , להתלוצץ עם הלצים ולדבר צחות , וכיוצא באלו הדברים שאין מביאין עליהם אשמות וחטאות , הלא גם לי לבב כמוהם , קטני עבה ממתניהם , ומדוע ימשכוני הם אחריהם . אל בני , השמר מפניהם פן תלכד ברשתם , רבים שתו מתוך כך כוס תרעלתם , ואתה את נפשך תציל . ואחר דעתך זה אל יקשה עליך מ עתה ריבוי המצוות בענין זכירת ניסי מצרים , שהן עמוד גדול בתורתנו , כי ברבות עסקינו בהם נתפעל אל הדבר , כמו שאמרנו:

תלמוד בבלי מסכת מכות דף כד/ א בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה

מהרש" א על מכות דף כג/ ב אבל הענין כמ" ש שנתן לנו הקב" ה תרי" ג מצו ת שס" ה לאוין ורמ" ח עשין ובא הרבוי מצד המקבל כי מצד הנותן ב" ה כולם הם כמצוה אחת וז" ש אנכי ולא יהיה מפי הגבורה שמענום ואמרו במדרש כל הדברים דבר ה ' ומה ת" ל אנכי ולא יהיה לך מלמד שאמר המקום עשרת הדברות בדבור אחד מה שא" א לב" ו לומר כן והוא מבואר כי הוא אחד ומצות יו אחד ולא יקבלו רבוי מצדו ית ב' "ה והוא כי במצות אנכי שהיא אמונת היחוד והפוכה לא יהיה לך שלא לשתף ש" ש ודבר אחר נכללו כל הלאוין ועשיין אלא שא" א לאדם לומר כן כי מצד שהוא מוטבע בחומר ובזמן בא לו הרבוי וע" כ אמרו כי כל מצות התורה נכללו בעשרת הדברים כמ" ש רבינו ס עדי ' ושוב כלל כולם במצות אמונה שהיא השורש ומקור לכולם אבל א" א לנו להבין רק ברבוי ......

רמב" ן על שמות פרק יג פסוק טז ועתה אומר ל כלל בטע מצות רבות – הנה מעת היות ע" ג בעול מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה , מה כופרי בעיקר ואומרי כי העול קדמו , כחשו בה ' ויאמרו לא הוא , ומה מכחישי בידיעתו הפרטית ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליו ( תהלי עג יא ) , ומה שיודו בידיעה ומכחישי בהשגחה ויעשו אד כדגי הי שלא ישגיח האל בה ואי עמה עונש או שכר , יאמרו עזב ה ' את האר$ וכאשר ירצה האלהי בעדה או ביחיד ויעשה עמה מופ ת בשנוי מנהגו של עול וטבעו , יתברר לכל בטול הדעות האלה כל , כי המופת הנפלא מורה שיש לעול אלוה מחדשו , ויודע ומשגיח ויכול וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה , כי ידבר האלהי את האד ויגלה סודו אל עבדיו הנביאי , ותתקיי ע זה התורה כלה : : ולכ יאמר הכתוב במופתי למע תדע כי אני ה ' בקרב האר$ ( לעיל ח יח ) , להורות על ההשגחה , כי לא עזב אותה למקרי כדעת ואמר ( ש ט כט ) למע תדע כי לה ' האר$ , להורות על החידוש , כי ה שלו שברא מאי ואמר ( ש ט יד ) בעבור תדע כי אי כמוני בכל האר$ להורות על היכולת , שהוא שליט בכל , אי מעכב בידו , כי בכל זה היו המצריי מכחישי או מסתפקי א כ האותות והמופתי הגדולי עדי נאמני באמונת הבורא ובתורה כלה : : ובעבור כי הקב" ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר , יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרו ואות לאשר ראו עי נינו , ונעתיק הדבר אל בנינו , ובניה לבניה , ובניה לדור אחרו והחמיר מאד בעני הזה כמו שחייב כרת באכילת חמ! ( לעיל יב טו ) ובעזיבת הפסח ( במדבר ט יג ) , והצרי שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתי על ידינו ועל בי עינינו , ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתי במזוזות , ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב , כמו שאמרו ( ברכות כא ) אמת ויציב דאורייתא , ממה שכתוב ( דברי טז ג ) למע תזכור את יו צאת מאר! מצרי כל ימי חיי , ושנעשה סכה בכל שנה : : וכ כל כיוצא בה מצות רבות זכר ליציאת מצרי – והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתי שלא ישת כחו , ולא יהיה פתחו פה לכופר להכחיש אמונת האלהי כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוו בענינה כבר הודה בחדוש העול ובידיעת הבורא והשגחתו , וג בנבואה , והאמי בכל פנות התורה , מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו , שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכב וד גדול לזכות אבותיה החפצי ביראת שמו : : ולפיכ אמרו ( אבות פ" ב מ"א ) הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שכול חמודות וחביבות מאד , שבכל שעה אד מודה בה לאלהיו , וכוונת כל המצות שנאמי באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו , והיא כוונת היצירה , שאי לנו טע אחר ביצירה הראשונה, ואי אל עליו חפ$ בתחתוני מלבד שידע האד ויודה לאלהיו שבראו , וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפלת הרבי , זהו שיהיה לבני אד מקו יתקבצו ויודו לאל שברא והמציא ויפרסמו זה ויאמרו לפניו בריותי אנחנו , וזו כוונת במה שאמרו ז" (ל ירושלמי תע נית פ" ב ה"א ) ויקראו אל אלהי בחזקה ( יונה ג )ח , מכא אתה למד שתפלה צריכה קול , חציפא נצח לבישה ( עי ' ערו ער חצ" ): ):

5 ומ הנסי הגדולי המפורסמי אד מודה בנסי הנסתרי שה יסוד התורה כלה , שאי לאד חלק בתורת משה רבינו עד שנאמי בכל דברינו ומקרינו שכל נסי אי בה טבע ומנהגו של עול , בי ברבי בי ביחיד , אלא א יעשה המצות יצליחנו שכרו , וא יעבור עליה יכריתנו ענשו , הכל בגזרת עליו כאשר הזכרתי כבר ( בראשית יז א , ולעיל ו ב ) ויתפרסמו הנסי הנסתרי בעני הרבי כאשר יבא ביעודי התורה בעני הברכות והקללות , כמו שאמר הכ תוב ( דברי כט יג כד ) ואמרו כל הגוי על מה עשה ה ' ככה לאר$ הזאת , ואמרו על אשר עזבו את ברית ה ' אלהי אבות , שיתפרס הדבר לכל האומות שהוא מאת ה ' בעונש ואמר בקיו וראו כל עמי האר$ כי ש ה ' נקרא עלי ויראו ממ ועוד אפרש זה בעזרת הש ( ויקרא כו יא ) )

ספר נפש החיי – שער א – פרק ו ובעשות האדם רצון קונו ית" ש ומקיי ' באיזה אבר וכח שבו אחת ממצות ה ' . התיקון נוגע לאותו עולם וכח העליון המקבילו . לתקנו . או להעלותו . או להוסיף אור וקדושה על קדושתו מחפץ ורצון העליון ית"ש . כפי ערך ואופן עשייתו . ולפי רוב ההזדככות וטהרת קדושת מח שבתו בעת עשיית המצו ' המצטרפת לטובה למעשה העקרית . וכפי ערך מדרגת אותו העולם והכח עליון . ומשם נמשך הקדושה וחיות גם על אותו הכח של האדם שבו קיים מצו ' בוראו המכוונ ' נגדו . וכאשר קיים כל המצות בשלימות בכל פרטיהם ודקדוקיה ' בעיקר המעשה . ונוסף עליהם הצטרף עוצם טהרת וקדושת המחשבה . הרי תיקן כל העולמות והסדרים העליונים . ונעשה כולו בכל כחותיו ואבריו מרכבה להם ומתקדשים מקדושתם העליונה . וכבוד ה ' חופף עליו תמיד . .

וזה שתקנו נוסח ברכות המצות אשר קדשנו במצותיו , וכן וקדשתנו במצותיך , כי מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה , תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שרשה העליון וממשיך משם על עצמו אור מקיף וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו , וכתוב מפורש והתקדשתם והייתם קדושים וכמאמרם ז" (ל יומא ל" ט א ' ) כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה רוצה לומר שמלמעלה נמשך עליו הקדושה משרשה העליון של המצ וה כמ" ש בזוהר צו ל" א ריש ע" ב כתיב והתקדשתם והייתם קדושים מאן דמקדש גרמיה מלרע מקדשין ליה מלעילא כו ', מקדשין ליה מלעילא כו ' דהא קדושה דמאריה שריא עליה כו ', אי עובדא דלתתא היא בקדושה אתער קדושה לעילא ואתי ושריא עליה ואתקדש ביה כו ' עיין שם , ובפרשת קדושים פ" ו ב ' בשעתא דבר נש אחזי עובדא לתתא בארח מישור כו ', נגיד ונפיק ושריא עלויה רוח קדישא עלאה כו ' ובההוא עובדא שריא עליה רוח קדישא רוח עלאה לאתקדשא ביה אתא לא תקדש מקדשין ליה דכתיב והתקדשתם כו ', ובפרשת נשא ריש דף קכ" ח דמשיך עליה רוח קדישא עלאה כמה דאת אמרת עד יערה עלינו רוח ממרום עיין שם , ועל ידי זה הקדושה והאור המקיף , הוא דבוק כביכול בו יתברך בם בחייו , וזה שאמר הכתוב ואתם הדבקים בה ' אלהיכם בם בעודכם חיים כלכם היום , וזה האור מקיף הוא לו לעזר לגמור המצוה , ועל ידי הגמר האור מתחזק יותר וירים ראש עליון ועל זה אמרו ז" ל הבא ליטהר מסייעין אותו , גם מושכת וגוררת את לבו מזה לסגל עוד כמה מצות , אחר שהוא יושב עתה בגן עדן ממש הוסה בצל כנפי הקדושה בסתר עליון , אין מקום להיצר הרע לשלוט בו ולהסיתו ולהדיחו מעסק המצות , זה שאמרו שמצוה גוררת מצוה , וכאשר ישים אליו לבו בעת עשיית המצוה , יבי ן וירגיש בנפשו שהוא מסובב ומלובש כעת בהקדושה ורוח נכון נתחדש בקרבו , וזש" ה אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם , בהם היינו בתוכם ממש שהוא מסובב אז בקדושת המצוה ומוקף מאוירא דגן עדן : :

Tefilla

רמב" ם יד החזקה – הלכות תפלה ונשיאת כפים פרק א ד( ) כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו ' ואינם מכיר ים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר שלש ראשונות שבח לה ' ושלש אחרונות הודיה וא מצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג : :

חדושי הגר" ח הלוי – הלכות תפלה פרק ד הלכה א ה ' דברי מעכבי את התפלה אע" פ שהגיע זמנה וכו ' וכוונת הלב וכו ' כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה וא התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתישב דעתו עכ :ל" :ל" מס תימת לשו הרמב" מבואר דדי כוונה הוא על כל התפלה שכל התפלה הכוונה מעכבת בה , וקשה ממה שפסק הרמב" בפ" י ש ז" ל מי שהתפלל ולא כיו את לבו יחזור ויתפלל בכוונה וא כיו את לבו בברכה ראשונה שוב אינו צרי , דמבואר להדיא דהכוונה אינה מעכבת רק בברכה ראשונה , :ע"וצ :ע"וצ ו נראה לומר דתרי גווני כוונות שיכוי ויראה עצמו כאלו עומד לפני השכינה : : 6 ונראה דכוונה זו אינה מדי כוונה רק שהוא מעצ מעשה התפלה , וא אי לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ד ' ומתפלל אי זה מעשה תפלה , והרי הוא בכלל מתעסק דאי בו די מעשה : : "וע כ מעכבת כוונה זו בכל התפלה , דבמקו שהיה מתעסק דינו כלא התפלל כלל , וכאלו דלג מלות אלה , והלא ודאי דלעני עצ התפלה כל הי" ט ברכות מעכבי : : ורק היכא שמכוו ומכיר מעשיו ויודע שהוא עומד בתפלה אלא שאינו יודע פירוש הדברי שזה די מסוי רק בתפלה לבד , הוספת די כוונה : : בזה הוא דאיי רי הסוגיא דברכות ד" ל" "ע[ד א ] המתפלל צרי שיכוו לבו בכל הברכות וא אינו יכול לכוו את לבו בכול יכוו באחת מה , אמר ר ' חייא א" ר ספרא משו חד דבי רבי באבות : : ובאמת דג בדי כוונה תרי דיני יש בזה , חדא די כוונה שמכוו לעשות המצוה והוי מדי כוונה של כל המצות דקי" ל מצות צריכות כוונה : : ובזה אי חילוק בי ברכה ראשונה לשאר התפלה , כיו דהוא די הנוהג בכל המצות , וכשאר המצות דכל המצוה כולה צריכה כוונה ולא מהני כוונת מקצתה , הכי נמי בתפלה דכוותה כולה צריכה כוונה : : וזהו שפסק כ הרמב" דהא דבעינ שידע שהוא עומד בתפלה מעכב בכל התפלה כולה: והיינו מתרי טעמי , חדא משו דבלאו הכי הוי מתעסק , ועוד משו די מצות צריכות כוונה , דתרווייהו מעכבי בכל התפלה כמו בכל המצות : : ורק בכוונת פירוש הדברי דהוא די מסוי רק בתפלה בזה הוא דקי" ל דלא מעכבא רק בברכה ראשונה דאבות וכמבואר בהסוגיא דברכות ד" ל :ד" :ד" והנה בפ" ד גבי כוונת שיודע שהוא מתפלל כתב הרמב" ז" ל כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה וא התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה , מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתישב דעתו , ובפ" י ש לא כתב הרמב" רק חד גוונא מי שהתפלל ולא כיו לבו יחזור ויתפלל בכוונה , ואינ תרי בבי שימוד דעתו א יכול לכוו וכ הא דבלא כיו הוי כלא התפלל השמיט : : ונראה דדעת הרמב" דשני מחלקות ה בתפלה , זאת הכוונה שהוא מכוו ומכיר שהוא עומד בתפלה דזה הוי משו די מתעסק ומשו די מצות צריכות כוונה , דזה הדי והעיכוב הלא נוהג בכל התורה ובכל המצות לחוד , וכונת פירוש המלות לחוד : : ותרי גווני חיובי המה בתפלה , מחויב הוא לכוו שהוא עומד בתפלה משו דלא שניא תפלה משאר המצות , ומחויב הוא בכוונת פירוש הדברי משו חובת כוונה המסוי רק בתפלה : : ושני החיובי אי מעכבי זה את זה , אלא די וצא מזה ממילא , דא הוא מתעסק או חסר לו די כוונה של כל המצות א" כ הרי בטל עיקר המצוה , וממילא דהרי הוא כלא התפלל , וא אינו יכול לכוו אל יתפלל כיו דאי זה תפלה כלל : : אכ בחובת כוונה של פירוש הדברי כיו דהויא מסוימת רק בתפלה ע" כ אמרינ דאע" ג דאינו יכול לקיימ ה מ" מ שפיר חיילא עליה חובת תפלה שיעשה אותה ככל המצות ואית בה די תפלה : : וא שיוכל להיות כ ג בלא טעמא , אבל יש להוסי" עוד , לדעת הרמב" דחובת התפלה ומצותה הוא מדי תורה , ואפילו להחולקי על הרמב" היינו רק בחיובה אבל קיומה וענינה הוי לכו" ע מדי תורה , וא" כ מתע סק דהוי די דאורייתא בכל התורה כולה דמתעסק אינו כלו מדי תורה , וכ הא דמצות צריכות כונה דנוהג בכל מצות התורה , הוי ג" כ די עיכוב שלו מדי תורה ואינה תפלה מדי תורה כ"ע, לא יתפלל , משא" כ די כונה של פירוש הדברי המסוי רק בתפלה הרי ג בתפלה עצמה אינו רק מתקנ ת חכמי , וא" כ שפיר נוכל לומר כיו דמדאורייתא מיהא הויא תפלה על כ יתפלל ג בלא יכול לכוו זאת : : וא א יכול לכוו רק שהתפלל בלא כוונה יחזור ויתפלל משו ה כוונה שחיובה מדבריה "וע, כ לא הביא הרמב" רק שיחזור ויתפלל ולא יותר וכמו שנתבאר : :

רבינו יונה על הרי" ף ברכות דף ב/ ב איזהו בן העוה" ב זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית "י. ל וכי מפני שסומך גאולה לתפלה יש לו שכר כל כך שיהיה בן עוה" ב ואומר מורי הרב שהטעם שזוכה לשכר גדול כזה מפני שהקב"ה כשגאלנו והוציאנו ממצרים היה להיותנו לו לעבדים שנא ' כי עבדי הם אשר הוצאת י אותם מארץ מצרים ובברכת גאל ישראל מזכיר בה החסד שעשה עמנו הבורא והתפלה היא עבודה כדאמרינן ( בב" ק דף צב ע"ב ) ועבדתם את ה ' אלהיכם זו היא תפלה וכשהוא מזכיר יציאת מצרים ומתפלל מיד מראה שכמו שהעבד שקונה אותו רבו חייב לעשות מצות רבו כן הוא מכיר הטובה והגאולה שגא ל אותו הבורא ושהוא עבדו ועובד אותו וכיון שמכיר שהוא עבדו מפני שגאלו ועושה רצונו ומצותיו נמצא שבעבור זה זוכה לחיי העולם הבא ועוד אמר מורי נר" ו טעם אחר מפני שכשמזכיר גאולת מצרים ומתפלל מיד הוא מראה שבוטח בה ' בתפלה כיון שמבקש ממנו צרכיו שמי שאינו בוטח בו לא י בקש ממנו כלום וכן נראה באלה שמות רבה בפרשת בא אל פרעה שאומר לשם שכשראו ישראל הנסים והנפלאות שהיה עושה עמהם הבורא שלא כטבעו של עולם בטחו בו ועל זה נאמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה ' במצרים וייראו העם את ה ' ויאמינו בה ' וגו ' וכיון שמזכיר עכשיו אותה הגאו לה שבטחו אבותינו בה ' והצילם ומתפלל מיד נמצא שגם הוא בוטח בו שיענה אותו כמו שענה לישראל בעבור שבטחו בו ומפני זה מזכיר אותה הגאולה ומתפלל מיד והבטחון הוא עיקר היראה והאמונה ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי עולם הבא : :

ספר נפש החיים – שער ב – פרק יא כן ראוי מאד להאדם הישר לשום כל כוונתו וטוהר מחשבתו בתפלתו רק להוסיף תת כח בהעולמות הקדושים . ולעורר בקולו הקול העליון ואמשכא מניה ברכאן ונהירו לכלא . להעביר רוח הטומאה מן העולם ויתוקן עולם במלכותו ית"ש . ולא על עניניו וצרכי עצמו כלל . ועינינו הרואות בנוסח תפלת ר" ה שהוא מסודר הר אשו עד סופו רק על כבוד מלכותו ית" ש שתתעלה כבתחלה קודם חטא אד" הר . וגם נוסח תפלת כל השנה . אף שלפי פשוטו הנראה רובו ככולו מסודר על עניני צרכי עצמנו . ודאי ברור לכל מבין וממקומו הוא מוכרע שלא כיונו אנשי הכנסי ' הגדולה על הנראה מפשוטי פי ' המלות לבד ושמש" ל פ י" . ות פלות נגד תמידין תקנום שהיו עולות כליל לאישים כולה לגבוה סלקא ולא היה בהם חלק הדיוט כלל : : ואף דהלכתא גמירא לה בש ס, . שהיחיד רשאי רשאי לחדש דבר בתפלתו על צרכי עצמו וצערו . בכל ברכה לפי ענינה . גם בזה צריך שלא תהא תכלית כוונתו על צערו . ולא זו הדרך הנכונה לישרים ב לבותם . כי באמת יפלא איך שייך לבקש להתחנן כלל לפניו ית"ש . להסיר מעליו צערו ויסוריו . כמו בענין רפואות הגוף . הרופא משקהו סמנים חריפים . או אם הרופא מוכרח אף גם לחתוך אבר אכך 7 לגמרי שלא יתפשט ארס החולי יותר . האם יתחנן אליו החולה שלא ישקהו הסמנים או שלא יחתוך האבר . הלא החולה עצמו שוכרו לכך . כן איך ישפוך שיח לפניו ית" ש להסיר מעליו היסורים . הלא המה רטיה וסמא דחיי לכפר עונותיו . כמאמרם ז" (ל שבת נ" ה א ' ) אין יסורין בלא עון . ואם לא אפוא . נפש החוטאת במה תתכפר : : אמנם תכלית הכוונה . צריכה שתהיה רק צורך גבוה . כי במקום שיש חילו ל שמו ית ' כגון צרת כלל ישראל . באמור עם ה ' אלה והמה מוכים ומעונים . מחוייבים לבקש ולשפוך שיח לפניו ית" ש על חילול שמו ית ' . ואך למען שמו יעשה . וגם היחיד על צערו אף אם אין חילול השם בדבר יש מקום ג" כ לבקש לפניו יתברך על גודל הצער של מעלה בזמן שהאדם שרוי בצער למטה . כמאמרם ז" ל במשנה פ " ו " דסנהדרין אר" מ בזמן שהאדם מצטער שכינה מה הלשוןאומר ' קלני מראשי קלני מזרועי . ואמרו בשמות רבה פ ב" . ובחזית בפסוק אני ישנה . תמתי כו ' מה התאומים הללו אם חשש א ' בראשו חבירו מרגיש . כן אמר הקב" ה עמו אנכי בצרה . ובתנחומא ס" פ אברי כל ישועה שבאה לילשראל היא של הקב" ה שנאמר עמו אנכי בצרה כו "ר(' ל ומסיים ואראהו בישועתי ). הישועה שלך היא שנא ' ולכה לישועתה לנו . ובש" ט תהלים מזמור י" ג יגל לבי בישועתך אר" א זה אחד מן המקראו ' הקשים שישועתו של הקב" ה היא ישועתן של ישראל . בישועתנו אין כתיב אלא בישועתך כו ' ישוע תך היא ישועתנו . וע ' זוהר אמור צ ' ריש ע" ב בענין הכתוב לה ' הישועה . וזהו עמו אנכי בצרה . היינו שמן המצר משתף אותו ית" ש אז אחלצהו וכו ' . וכשהאד ' אין מרגיש צערו מיסוריו . מגודל מרירותו מצערו כביכול . המרורות הללו הן הן עצם מירוק פשעיו . ומתכפר בזה עד שיסורי עצמו בדל ין הימנו ( והן הן הגבורות קדושות כדרכו ית" ש להמתיק מר במר . והוא תיקון המדות בשרשן ) )

Limud HaTorah

משנה מסכת פאה פרק א אֵ ּ ּ לו דְ בָרִ ים שֶׁאֵ ין לָהֶ ם שִׁ ּעור . ... וְתַ לְ ּ מוד ּתוֹרָ ה כְּ נֶגֶד ּ ּכֻלָ ם : :

שנות אליהו ( להגר"א ) שם ... לומר שחייב אדם ללמוד תורה יומם ולילה אך אם צריל לעסוק במצוה או בדרך ארץ שהוא ג" כ מצוה אזי הוא פוטר את עצמו בתיבה א ' ונקט התנא הא דאין לה שיעור למטה להורות שצריך האדם מאד מאד לחבב את התורה דבכל תיבה ותיבה שלמד בה היא מצוה בפ ע" ... "א כ כשלומד למשל דף אחד מקיים כמה מאות מצוות ... או כשצרי ך לאכול שהוא ג" כ מצוה ולוא זאת לא היה לנו פנאי לעשות איזו מצוה או לאכול דכתיב והגית בו יומם ולילה לכך משמיענו דלפעמים אף בתיבה אחת יוצא.

ספר אור שמח – הלכות תלמוד תורה – פרק א – הלכה ב ונראה לי לבאר דבאמת כל המצוות המה שווי לפחות שבפחותי , ולמשה רבינו ע ליו השלו , דתורה אחת יהיה לכ כתיב , וחיוב המצוה גבול יש לה כמו נטילת אתרוג בנינוע בעלמא יצא רק המדקדקי נושאי אותו כל היו וכיוצא בזה , ולכ לא כתבה התורה מדות רק ברמז , דלמשל מדת הנקמה , כל תלמיד חכ שאינו נוק ונוטר , ומל שמחל כו ' ולכ אי זה חוק בפרט , שוו ה לכלל הישראלי , רק כל אחד לפי ערכו , רק נקימה דממו זה שווה לכול , וכ בגאוה וכי" ב וכ לפני משוה" ד ובקור חולי וקבורה וכו ' והדברי ארוכי בספרי המחקר , ונמצא מצוות תלמוד תורה אשר בוודאי א יבקש האד טר" ומזו , בכל זאת אינו נחשב למפריע מצוות תלמוד תורה ואספת דגני כתיב , וכ למשל אד חלוש המזג , וכ כל אחד לפי ההכרחיות שלפי הרגלו , וכ לפי טוהר נפשו של אד , כי אינו דומה בחיוב תלמוד תורה האיש אשר נפשו מרגשת בשכלה הז ונקשרה בעבותות אהבה לתלמוד תורה , לאיש אשר כוחות נפשו נרפי ועצלי , לכ אי היה מחוק הבורא לחוק חי וב תלמוד תורה לכל ישראל ונת תורת כ" א בידו , ואי לאל יד האנושי לית המדה האמיתית לזה , לכ באו חכמי ופירשו לנו גדר מרכז האמיתי של תלמוד תורה , קריאת שמע בשחרית , קריאת שמע בערבית קיי והגית בה יומ ולילה , כיו שלומד קבלת המצווה ואזהרתה בשחרית ובערבית , כבר ק יי מצוותה , אול יתר מזה , הוא בכללי המצוות אשר נבדלו ונפרדו בזה , כל איש לפי ערכו ומהותו , והיא כמו הסר מ המדות המגונות אשר נפרדו זה מזה , ובוודאי צרי להתעצ בה האד בכל יכלתו , כי כפלה התורה הרבה פעמי עני למודה , וצרי האד להלהיב נפשו לשקוד על דלתותיה כאש ר הרבו לדבר בזה הספרי הקדושי , ולכ אמר והזהרת אתה את החוקי ואת התורות ודבר השווה לכול והודעת כו ' ילכו בה ואת כו ' אשר יעשו שבזה אינו שוה רק כל אחד לפי מה שהוא אד ולכ אמרו בנדרי ד" ח ' הא קיימא ל כיו דאי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית משו הכי ח ייל שבועה עליה שזה מה שמחוייב ללמוד בכל כוחו , אינו מ החוקי הכוללי סוג הישראלי ואי זה מצווה פרטית ולכ חייל שבועה עליה שזה מה שמחוייב ללמוד בכל כוחו , אינו מ החוקי הכוללי סוג הישראלי ואי זה מצווה פרטית ולכ חייל שבועה עלה כמו בשבועה שלא אתכבד בקלו ח בירו וכיוצא בזה , ואי נוח לי מה שלמד הר" ש , מהא דדבר דאתיא מדרשא חייל שבועה עלה וכמו ח" ש אשר זה פרטי החוקי המצווי על זה כל בני ישראל בלי הבדל כלל והב ודוק : :

8 סתפ הוריביח תל פרדםמק ט ...הולמ עדו ישםנ טאלנשדםשםויי רותה ורשופים ממהנ ח"ו דוויירם חא"כ ארבל שחת .הופיא היא חפבהת דושקיונ ז"ל ראמשו ,אהמשרו בשה חמזריו פולמב .אמםנ כן ,במלדו רותהה רקתימשם דהולימם לבמדמ רותה לעם ישארל ,אוה אהליה לאריש. באל רצכיים עלתד אךי לולמד רותה ,בווזה"ק( ח"ג קנ"ב) אתיא מןא דחשיב הדוהא ושלאב אוהי ריאאתיו ממש ואל מאל רחאאו, פיתח חורי 'ואל ייה 'לי 'וקחאל עבלמא אדית ,עכ"ל הק )* 'אזת ארמתו שמי שולדמ את רתהוה רק בשלכ איושנ ביש בדבל, כמו ידבהלל ייעשמן בדבר כשל ארח, מארו זההו"ק שיאן לו לחק עלוםל בהא . כהשל פשטוה ראש בתרוה רק גלנש רתהוה האו ומי תמבלש ובבשל ההז, ד 'תי,' כשוולדמים רותה רצכיים דהלשתל ולאב אל לאה תממרת תהמשיר וצעמ תברהו. רוךצנ פלרה תא ךפשנ ,כרב אמר ר"ע המ הוקמ את פמהר האפמםי אף קהב"ה פמהר תא לאריש ,באל קר מי בשא אל הוקהמ םוכננ בה הפיר .ודחר פיואא דךר בלוש רותהה אל קבה"ה שצאנמ הב, וזא הטתר ןה תאמ בעששה תאשה דומל רתוה קשה ךל עלורר תא ךפשנ בחמובשת עתואלי, רמכוח תאה עמהלקי בה ארבשך לכו צעךמ בלדעו עדובה הקש תשהמת תא חכה ,באל וערר תא ךפשנ פרם בתשא לדולמ, נהל אהתו רקשוה דב /וזא כשבתא לולמד רתוה ,תאה בעתוד בפפש השכלופשה ט ,הופשנ הגולי 'שךל רתוץ דחתוור דךר והבלש אל מהכל וקוהנ אשר בה תויתדח ... עמו ית .

תוסדפרל ה –נ וחסד ספר – סשתדו רהמ כהבקר ְֲֶַָאהועבנ ה ר 'ֱ א לֹ ְִֵֶ קּתניוב ּ אד ריְְְְְִִִֵֵַָָֹֹּּׂת ָ ותברךּ פניבו פ ּּ ָיותמביךו ּתש יעראל. ְְְְֱֲִֵֶֶַָּּחוהנאינו וא הצאנצניו. ְְְֱִֵֵֵֶַָָׂצאוצאי ּ תמ ָּבעך שייארל. ְְֵֶָֹֻּּּׁכנמו ישדלעךויְְֵֶָֹֹ ָ ומלותדוית ָרךל ִמשָה

שו " עיום יחארח – יןמנ הקס (א )יאש " נ צארכחבהמ , לי ךבלה"מ ; בוד יעועלמקלת, יושרצא וךותי עתיהו להשק רב אבו י אםעו איעהיףנ להאוב רחברסהוהר: גהה – ואשאמףייל ודענ לו וייבמלד ךהל"כלמש הירוכ ה ביוד ,בוולימ ע דיאמבמווםק לוקמע טווששמינה דרענ אוביעםתויביו ב יח י סו רה לנכישב(" פ י" ): רותקכד ב

שו " עיום יחארח – יןומ קסנ (א )אח"ו ללעי קךיכס ,פא מסעמהלןהןה רדכתטהש וב ללאוירהכ ועוגותר ,בו עיכונר ייע העינ"ודוק נ; ומ"לא מ שוהלאי כרמקעיעת ,ארא ילעא, ובערקוותת, ו בזייתיויםקזדהה ו

שמנה בורהי סןרמ נהק ( ב ) בקיוע –תאדי אב גרמאן שינכיסכמדא םדל ןי ולאןישאות ו תבקעעית םהלרו תווט בישבקע תהע דימרח אה הלתפ מושםוכי ל יחלמלא ל יחונ כ"לו גםאד םךיל דמוקםעלוי קסש ייןחנישא מי ךמשב תיולטעת יקוו ב פמ " ג :) ( ( ג ) לדל ומ–ביידא חללם ולידכב ומהכבשםת ות ראבשוה נת"ךנ הומשו גרמאוופ סיקבםויבל יעתנם שיאוליםד מםר ק ג' דוא ' תשועויב ללם אי גאובד מרמדל ו חהיזבד וויאנ צא לאאך יל ירצאגודדק ושמי ים רוםס פפסק כהשאדגי פו חת לוש כ[" ועי "ו שד"ך:] שם ( ד ) ועלשאי ריבנ –רד יעמוצק ת ת"רןו היאישתל ( ע א ) החואכבו וי הלוי כ הם " זשש יול כפדב ינתאכיוא פל י רומהשהר ותה סז ה ךו וימפג' ישש כוולפיוהא נוא הל טלדבמורומות מ נוהארלמב ו רוקצ אמזחה ל ש"[ ידהן סרנ צ " ט] על הפוסקכ י רבד ה' זבהז ה אפרשש ולל עסקוב ותהרויואנ ועסק. ל זחוא"[ ולישרימ וףס פ" ] טכרבתד ור ' יקלחה בשםר ' יסןושמהוע ה תתרווי[ ר עתם " לא שיונולד מ לאאותב עת יוודתמחא ף יששל וא פנילדל מ ו רתוי] ירהז ה מרפרב תי יףליוז ה ןמבות כהת עלת עושל ה' הורפךתת רו [ויע"שיורבש פ הפינ שהמ] לאאונ כההתיבעב קעית םלרו תהוהא שיצךר האדםידלח עתעובק לכב וים לשאובעי רינוש םבע פם. אוםריע א ול ונאאס לש יהה לוכיי הלשםעלהיק בות שלויוב םי היעה וכילבו ומ יחילו לשמובנ ליה ןנדכאוירמ [ " יעןיבור סה ] רב חארב אעבקייףזי יב מאורפעמב יללא. כוובתהו אירנחםלשלועםד וקי אם שצ יבמהמ"ירחת ד אשוליאפם לי יבלקככוושאעיונרדליתדו בלס מוו למ ע א עאל" כ לה פאדחווסאקתפ : האח

יבאו כהרהל ס ןמ ינהקד"עה ת לל עד תומ–וי ב"ד יסןר ממ"ו ס"די וםבקוךב מרדא ארתצאל עלעת "עלויתלב ו יהובם"כנכש קן ןמא והחתד ר לביילתב פשמ ועיעח תתבגקשרב ם ל נבןחי ריזעהב שהיממ יהצ בויאתל ירהגולתבםלח דומד. וילן עימנוד ן יבנחהמל מבי רעמשע מגםגאב רמ [ ד ותכרףב' ד ] דאםב א ןמהדש הב ברלעו הלכךיבה "נא םי עדוו רקת רוקאלונלנ שת ושהו רוקאק "שפו לומ יע לתוכ' " שןיוביע יסןמא מש ' " כבשם השל"העבו ו"הכ האנמיש ם ים רמפ ה ידיםמת רנולה ןוו היחאשישג םל יםארבו מקמעוזל יעפ מוויטבן םלרו ת ושהה ויהנה יא יב יעסיאנמדדפ ווםלשו גיחש םבהיזב ה רבכ ו אורמזח"יולר ת הבק" עהעלען ו"וז ג"שעו "וו ללעדיאר ת ועווין לת רט תהו יבאא ברדשמ ישמל פ"י רא"יב אאהרו כ המשה קוי םי דהןדע תשיבק ה"הול ןד את כלהלועם כו ו' בא ימיש שיב וד רקאמןו יאי ודבנ המש הבק"הוך פהא תו פינ מונמו מיריצנ יגהם ןיתמרבגוב ו כ' הום נוילטם ואותוישן יכמל ולתהנםאויג. יד שאיש שבינ ירידמ בוס ואגם 'בהק"ול נ הל ה ה ימאלולתובי רכ ומ אכולאתתשנםהכ ' דכי האי בווי שאתש ב מל"ותוכ י הליתבינ נ ירל שוכוש תבשנלה אםמ' בוי שאש ימדיתב"הבקכ " אה"נחלבי ש ה מ

9 חומשי תורה למה לא שנית שיש בהם ק" ש תפילין ומזוזה בא מי שיש בידו ה ' חומשי תורה א" ל הקב" ה למה לא למדת הגדה וכו ' בא מי שיש בידו הגדה הקב" ה א" ל בני תלמוד למה לא למדת וכו ' "עי ש והאיש אשר אינו מזרז א"ע לקבוע לו עתים לתורה בכל יום בודאי ישאר ריקם מכל ח" ו ומה יענה ליום הדין והחכם עיניו בראשו : :

ביאור הלכה סימן קנו ד" ה סופה סופה בטלה וגוררת עון – כתבו הספרים שזהו נאמר לכלל העולם שאין כולם יכולים לזכות לעלות למדרגה רמה זו להיות עסקם רק בתורה לבדה אבל אנשים יחידים יוכל להמצא בכל עת באופן זה [ וזהו שאמרו בברכות "ל ו ע" ב הרבה עשו כרשב" י ולא עלתה בידן ר" ל דוקא הר בה ] והקב" ה בודאי ימציא להם פרנסתם וכעין זה כתב הרמב" ם פי" ג מהלכות שמיטין ויובלות ולא שבט לוי בלבד וכו ' "עי ש ובפרט אם כבר נמצאו אנשים שרוצים להספיק לו צרכיו כדי שיעסוק בתורה בודאי לא שייך זה ויששכר וזבלון יוכיח

ספר נפש החיים – שער ד – פרק ב ענין עסק התורה לשמה , האמת הברור , כי לשמה אין פירושו דביקות כמו שסוברים עתה רוב העולם , שהרי ארז" ל במדרש שבקש דוד המע" ה מלפניו יתברך שהעוסק בתהלים יחשב אצלו יתברך כאלו היה עוסק בנגעים ואהלות . הרי שהעסק בהלכות הש" ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו יתברך מאמירת ת הלים , ואם נאמר שלשמה פירושו דביקות דוקא ורק בזה תלוי כל עיקר ענין עסק התורה , הלא אין דביקות יותר נפלא מאמירת תהלים כראוי כל היום ? וגם מי יודע אם הסכים הקב" ה ע" י בזה , כי לא מצינו בדבריהם ז" ל מה תשובה השיבו הוא יתברך על שאלתו (( כמו שמצינו "ב( ב י" ז א ' ) ואידך ההוא רחמי ' הוא דקא בעי )): וגם כי היה די לענין הדביקות , במסכת אחת או פרק או משנה אחת שיעסוק בה כל ימיו בדביקות , ולא כן מצינו לרז" ל שאמרו על ריב" ז שלא הניח מקרא משנה הלכות ואגדות כו ', והיינו כי מהעלותו על לבו תמיד כי עדן לא יצא ידי חובתו עסק התורה לשמה במה ש למד עד עתה , לזאת היה שוקד כל ימיו להוסיף לקח תמיד מיום ליום ומשעה לשעה : : ובמשלי רבתא פ" י אר י" , בא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקב" ה לדון את כל העולם כולו כו ', בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה – הקב" ה הופך את פניו ממנו ומצירי גיהנם מתגברין בו כו ', והם נוטל ין אותו ומשליכין אותו לגיהנם . בא מי שיש בידו שני סדרים או שלשה – הקב" ה א ל" , בני כל ההלכות למה לא שנית אותם כו ' . בא מי שיש בידו הלכות – א ל" , בני תורת כהנים למה לא שנית שיש בו כו ' . בא מי שיש בידו תורת כהנים – הקב" ה א ל" , בני חמשה חומשי תורה למה לא שנית שיש בה ם קריאת שמע תפילין ומזוזה . בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה – א" ל הקב"ה , למה לא למדת הגדה כו ' . בא מי שיש בידו הגדה – הקדוש ברוך הוא א ל" , בני תלמוד למה לא למדת כו ' . בא מי שיש בידו תלמוד – הקב" ה א" ל בני הואיל ונתעסקת בתלמוד צפית במרכבה כו ', כסא כבודי האיך הוא עומד כו ', חשמל האיך הוא עומד , ובכמה פנים הוא מתהפך כו ' עיין שם באורך : : ומסתברא נמי הכי , שהרי כמה הלכות מרובות יש בש" ס שבעת אשר האדם עוסק בהם , הוא צריך לעיין ולהעמיק מחשבתו ושכלו בעניני הגשמיות שבהם , כגון קינין ופתחי נדה שהן הן גופי הלכות , או המשא ומתן בש" ס וכללי דיני מיגו של רמאות שהיה הרמאי יכול לטעון וכמעט בלתי אפשר שיהא אצלו אז גם הדביקות בשלימות כראוי : :

ספר נפש החיים – שער ד – פרק ג אבל האמת , כי ענין לשמה פירוש לשם התורה , והענין כמו שפירש הרא" ש ז" ל על מאמר ר" א בר ' צדוק ( נדרים נ" א א ) , עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן "ז, ל עשה דברים לשם פעלן – לשמו של הקב" ה שפעל הכל למענהו . ודבר בהן לשמן – כל דבורך ומשאך בדברי תורה יהיה לשם התורה , כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות עכ ל" . דקדק לבאר שינוי לשונו "דר א ב צ" , שבעשיה אמר לשם פעלן , ובדבור אמר לש מן , לכן בענין העשיה פירש לשמו של הקב" ה שפעל הכל למענהו , ובענין הלמוד פירש לשם התורה כו ', וכוונתו ז" ל מבואר היינו , כי עשיית המצוה ודאי שצריכה להיות למצוה מן המובחר בדביקות ומחשבה טהורה שבטהורות כפי שכלו והשגתו , כדי שיתקלס עילאה לגרום תיקוני העולמות וכחות וס דרים העליונים , זהו לשם פעלן כי כל פעל ה ' למענהו וארז" ל לקילוסו , ואם כי ודאי שגם במצות העיקר בהם לעכובא הוא העשיה בפועל , והכוונה היתירה וטוהר המחשבה אינה מעכבת כלל כמו שנתבאר לעיל ( סוף שער א ) על נכון בעז"ה , עם כל זה מצטרף קדושת וטוהר מחשבתו לעיקר העשיה בפוע ל לעורר ולפעול תקונים יותר גדולים בהעולמות – משאם היתה המצוה נעשית בלא דביקות וקדושת המחשבה: אבל על הנהגת האדם בשעת עסק התורה בדיני המצות והלכותיהן אמר ודבר בהן רצה לומר , הדבור בעניני המצות והלכותיהן , יהיה לשמן , פי ' לשם הדברי תורה , היינו לידע ולהבין ולהוס יף לקח ופלפול ((, ורש" י ז" ל גי ' אחרת היתה לו שם ודבר בהן לשם שמים , לכן פירש שתהא כל כונתך לשמים , אמנם ענין ופירוש לשמה שארז" ל בכ" מ ודאי שגם רש" י ז" ל יפרש כפי ' הרא" ש ז" ל כאן לפי גרסתו , וגם רש" י ז" ל כאן אין כונתו דביקות , אלא דאתי לאפוקי שלא יהא לימודו לשם קינ טור וגיאות כמו שכתב הרא" ש ז ל" , כדמוכח מסיום דברי ראב" צ אל תעשם עטרה להתגדל בהם כו ))' , וזהו שמסיים הש" ס גבי ריב" ז שלא הניח כו ' לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש כו ', שמבואר הענין שם בכל אותה הפרשה שהוא מאמר התורה הקדושה עצמה אשר בחוץ תרונה , שיש לאל ידה להנחיל וליתן שכר טוב לכל ההוגה ועוסק בה מחמת אהבתה עצמה ממש , היינו להוסיף בה לקח ופלפול , וזהו אוהבי

10 זוהר חלק א דף קמב/ א דבר אחר , אשרי אדם עוז לו בך , עוז כמה דאת אמר ( תהלים כט יא ) יהו" ה עוז לעמו יתן , בגין דאצטריך ליה לבר נש דיתעסק באורייתא לשמיה דקב"ה , דכל מאן דאתעסק באורייתא ולא אשתדל לשמה , טב ליה דלא אתברי

Getting With the Times

ספר דרך ה ' – חלק ד פרק ז – בעבודה הזמניית א . העבודה הזמניית , הוא מה שנתחייבנו בו בזמנים ידועים , ופרטיה , שביתת השבת וקדושתו , שביתת העשור ועינויו , שביתת היו"ט , וקדושת חולו של מועד , החמץ והמצה בזמנם , שופר בזמנו , סוכה ולולב בזמנם , וראש חדש , חנוכה ופורים , ועתה נבאר ענינם : : > ענין שבת קדש :< ב . ענין השבת בכללו הוא , כי הנה כבר ביארנו למעלה , שענין העוה" ז נותן שיהיו הדברים בו חול ולא קדש . אמנם הוצרך גם כן שמצד אחר ינתן קצת קידוש לברואים , כדי ש לא יגבר בם החשך יותר מדאי . והנה שיערה החכמה העליונה את כל זה בתכלית הדקדוק , באיזה מדריגה צריך שיהיה החול ובאיזה מדריגה הקידוש הנוסף הזה , והגבילה כל זה הגבולים הנאותים בבחינת הכמות האיכות , המקום והזמן , וכל ההבחנות שיש לבחון בנמצאות . ואולם בבחינת הזמן סידרה ענין הימים של חול ושל קדש , ובימי הקדש עצמם מדריגות זו למעלה מזו כפי הנאות . והנה סידרה שרוב הימים יהיה חול , ולא יהיה קדש אלא השיעור המצטרך . ואולם גזרה שיהיו הימים כלם מתגלגלים בשיעור מספר אחד שיסובב בזמן כלו בסיבוב , והוא מספר השבעה ימים . וזה , כי הנה בם נברא המציאות כלו , ונכלל כל הויותו במספר זה , ונמצא מספר זה מה שראוי שיקרא שיעור שלם , כיון שכלו הוצרך להוית כל המציאות , ויותר מזה לא הוצרך כלל , כי כבר נגמרה בו כל ההויה . אמנם יהיו מספר זה מתגלגל והולך וחוזר בסיבוביו עד סוף כל הששת אלפים . ולא עוד , אלא שימות כל הע ולם כלו גם הם ישמרו השיעור הזה בכמות הגדול , והיינו , ששת אלפים ואלף מנוחה , ואחר כך תתחדש ההויה למציאות בסדר אחר כפי גזירת החכמה העליונה . והנה כיונה שסוף הסיבוב יהיה תמיד בקדש , ונמצא זה עילוי גדול לכל הימים , שאע" פ שרובם חול ורק חלק אחד משבע הוא הקדש , והוא מה שמצטרך לעוה" ז כמו שזכרנו , אמנם מצד אחר בהיות החלק הזה סוף המיבוב וחיתומו , נמצא המיבוב כלו נתקן ומתעלה על ידי זה , עד שנמצאים כל ימות האדם מתקדשים . והנה זו מתנה גדולה שנתן הקב" ה לישראל , להיות שרצה שיהיו לו עם קדוש , ולא נתנה לשאר האומות כלל , שאין המעלה הזאת ראויה ולא מיועדת להם : : > איסור המלאכה בשבת קדש :< ג . ואמנם כפי המעלה הזאת שמשיגים ישראל ביום זה , כן ראוי שיהיה התנהגם בו . ואולם הנה העסק בעולם , כבר ביארנו למעלה , שהוא ממה שמקשר האדם בחומריות , ומשפיל ענינו ומורידו מן המעלה והיקר שהיה ראוי לו , ומזה צריך שיתנתק בשבת , כיון שמתעלה ענינו ממה שהוא בחול , ויהיה מחזיק עצמו בערך הראוי למעלה הזאת . ואמנם להנתק לגמרי מן הגופניות ועסקו אי אפשר , שעל כל פנים בעוה" ז הוא וקישורי הגופניות עליו , אבל שיערה החכמה העליונה המדריגה שראוי שינתק מן הגופניות והמדריגה שצריך שישאר בה . והמדר יגה שראוי שינתק , ציותה לו שינתק , והזהירה שלא יחדל מלהנתק , וזה כלל המלאכות כלם שנאסרו בשבת: ד . ומלבד מה שנאסר שלא לפגום בכבוד הקדש הנשפע ביום זה כמ"ש , עוד נצטוינו לכבוד הקדושה הזאת הנשפעת , והוא כלל עונג השבת וכבודו בבואו ובצאתו בקידוש ובהבדלה , ושאר כל פרטי ו , כלם ענינים נוסדים בכללם על היסוד הזה , שהוא לשמור את עצמנו בערך הראוי לקדושה הנשפעת לנו , ולחבב המעלה הזאת וליקרה לכבוד ענינה , שהוא קורבה גדולה אליו ית ' ודביקות גדול בו , ולכבוד נותנה ית ', שנתן לנו מתנה גדולה כזו . ופרטי הענינים מכוונים אל פרטי הקדושה הזאת ובחינותיה דרכיה ותולדותיה , כפי מה שהם באמת : : > שאר ימי הקדש :< ה . ואמנם גזרה החכמה העליונה להוסיף לישראל קידוש על קידוש , ונתנה להם ימי קודש מלבד השבת , שבהם יקבלו ישראל מדריגות ממדריגות הקידוש , אמנם כלם למטה ממדריגת השבת , השפעתו , וקידושו . והנה כפי מדריגתו , השפ עתם של הימים האלה , כן הוצרכנו לינתק מן העסק העולמי , וכפי זה הוא איסור המלאכות בהם . והיינו יום הכפורים למעלה מכלם , ואחריהם ימים טובים , ואחריהם חולו של מועד , ואחריהם ראש חדש , ואין בו ביטול מלאכה אלא לנשים , ואחר כל זה חנוכה ופורים , שאין בהם ביטול מלאכה , אלא ה ודאה בחנוכה , ושמחה גם כן בפורים . וכל זה כפי ערך השפע הנשפע והאור המאיר , הוא : : > חגיגת החגים הזמניים :< ו . ואולם מלבד הקידוש הזה הנשער במדריגותיו כפי מדריגת קדושת הימים , יש עוד ענינים פרטיים מיוחדים לכל זמן מזמנים אלה כפי ענינו . ושרש כלם הוא סדר שסדרה החכמה הע ליונה , שכל תיקון שנתקן ואור גדול שהאיר בזמן מהזמנים , בשוב תקופת הזמן ההוא , יאיר אור מעין האור הראשון , ותחודש תולדת התיקון ההוא במי שקבלו . והנה על פי זה נצטוינו בחג בכל 11 הענינים שנצטוינו לזכר יציאת מצרים , כי בהיות התיקון ההוא תיקון גדול מאד שנתקנו בו וכמש ,ל" הוקבע שבשוב תקופת הזמן ההוא יאיר עלינו אור מעין האור שהאיר אז , ותחודש בנו תולדת אותו התיקון , ועל כן נתחייב באותם הענינים כלם . ועל דרך זה חג השבועות למתן התורה . וחג הסוכות לענין ענני הכבוד , אע" פ שאינו אותו הזמן בפרט , אלא שקבעה התורה חג זה לזכרון ענין זה ו, כמ"ש , כי בסוכות הושבתי וכו ' . וכן חנוכה וכן פורים . ועל דרך זה היו כל ימי מגילת תענית , אלא שנתבטלו מפני שלא היו ישראל יכולים לעמוד בהם , ונפטרו מהיות עושים זכר להם והתעוררות לאור המאיר . ועתה נבאר המצות האלה בפני עצמן

ספר עלי שור חלק ב ', שער שלישי פרק ה'

12 Mussar

The Torah-Mentsch An examination of the life and accomplishments of Reb Yisroel Salanter by Lipa Goldwerth

This article originally appeared in the Jewish Observer and is also available in book form in the ArtScroll/Mesorah Publications Judaiscope Series. It is reprinted here with permission

ל"זצ Rabbi Yisroel Salanter 5570/1809-5643/1883

"He Looked into the Torah and Fashioned Man"

Upon becoming engaged to Reb Yisroel Salanter's granddaughter, the prospective groom, Reb Chaim Ozer Grodzenski, wrote a lengthy, involved shtickel Torah (discourse) to his future father-in- law - which he, in turn, sent to Reb Yisroel. 1 Reb Yisroel responded to his own son-in-law: 2 "I am convinced that you have selected an outstanding Torah scholar as a chassan for my granddaughter. But it is written, (Devarim, 22:10) '...Es Bisi Nasati L'Ish HaZeh', 'My daughter I have given to this (Ish) man...' First let us establish that he is worthy of the title 'Ish' (Mentsch). "

This incident capsulizes Reb Yisroel's goal in planting the Mussar Movement. For as G-d had created Man, Man in turn must create the Mentsch within himself. Reb Yisroel sought this Mentsch in every man, and he taught the world how to find the Mentsch even when it was eclipsed by layers of sin. G-d used the Torah as his blueprint for creation; 3 Reb Yisroel saw the Torah as the prescription for the Mentsch-ideal. His genius equipped him to be Mistakel B'Oraisa U'Borai Ish, to delve into the most hidden recesses of Torah literature to rediscover the once obvious, to forge the Torah-Mentsch.

The Early Years: A Thunderbolt

The facts have all been recorded. Reb Yisroel was born in the fall of 5570 (1809) 5 in Zager, 6 a provincial town near Kovno, Lithuania, to a prestigious rabbinic family ... Recognized as a prodigy, he was sent, at the age of twelve, to study under the celebrated Gaon of Salant, Reb Hirsh Braude, who came to refer to him as "Alfasi Kattan." 7 Rabbi Akiva Eiger lauded the chiddushim (novellae) he produced in his teens as "gaonus she'b'gaonus" -- absolutely ingenious. Reb Yisroel married at fifteen years of age. While his young wife cared for their livelihood he developed into a rare talmid chacham with a widely admired approach in pilpul.

During the eighteen years that Salant was his home, one moment in particular was to galvanize his life and eventually revolutionize the Torah world:

Reb Yosef Zundel (1788-1868), a disciple of Reb Chaim Volozhiner, was a man whose saintliness remained hidden from the average eye. Yet young Yisroel took notice of him and developed close contact with him. Yisroel realized, however, that he would see only what Reb Zundel would allow him to see. So he tried to observe him undetected, from afar, following him out to the fields while Reb Zundel would retreat there for contemplation. Once Reb Zundel noticed and exhorted him: Yisroel, study mussar and become a yerei Shomayim!" 8

Reb Yisroel would relate years later that this precise moment left an everlasting impact on his life. His close disciple, Reb Itzel Peterburger (Blazer), would later describe the incident: "When he heard his master's command to learn mussar, it entered his innermost heart like a fire; he then began this study of mussar." From that day on he cleaved to Reb Zundel, until his mentor moved to Jerusalem. 13 ...As Reb Yisroel Salanter Used to Say...

Like a bird, man can reach undreamed-of heights as long as he works his wings. Should he relax them for but one minute, however, he plummets downward.

A person lives with himself for seventy years, and after it is all over, he still does not know himself.

With the word "Echod" in the Sh'ma, the Jew crowns G-d as King over the entire cosmos and all four corners of the world, but sometimes he forgets to include himself.

Man is a drop of intellect drowning in a sea of instincts.

Spirituality is like a bird: if you tighten your grip on it, it chokes; slacken your grip, and it flies away.

The Rebbe

Despite setbacks, Reb Yisroel maintained his vision and resolve. He once wrote: "Give me ten great disciples, and I will alter the face of our time and revolutionize the Jewish world!" 29 This call did not go unheeded. A well-known philanthropist, Tzvi Neveizer, 30 supplied the necessary means for Reb Yisroel to open a new Beis Hamidrash. Some one hundred and fifty students flocked to this new Torah center, including a number of future Torah leaders - Rabbi Eliezer Gordon (later Rav and Rosh Hayeshivah of Telshe), Rabbi Yaakov Yoseph (Maggid of Vilna and Chief Rabbi of New York City), Rabbi Yitzchok Blazer (Rav of Petersburg), Rabbi Yerucham Leib Perelman (the "Minsker Gadol"), Rabbi Naftoli Amsterdam (Rav of Helsingfors, Finland), Rabbi Simcha Zissel Ziv ("Alter of Kelem") , Rabbi Shlomo Dovid Grodzenski (Rav of Ivye, father of Reb Chaim Ozer of Vilna), to mention some of the better-known disciples.

Battei Mussar

The main thrust of Reb Yisroel's energies, however, was to produce gedolei Torah, great Torah personalities, guiding his students to shleimus - completeness and integrity. When he recognized potential in a young man, he dedicated himself totally to his development. 34

With his remarkable insight he realized the aptitudes and talents of each student, directing him along his individual path, though the yeshivah curriculum was always uniform. He organized special chaburos (study groups) to transmit his ideas. Should an uninvited individual enter, Reb Yisroel would cease speaking immediately. 35

This was also a time of great personal growth for Reb Yisroel. He secluded himself for days on end, hammering out his ideas, perfecting his own character, later relaying what he saw fit to his ten select talmidim. 36 Disciples of this era later recalled the profound insights they had gained in those sessions. 37 Eventually Reb Yisroel began to withdraw from offering regular shiurim in Gemara, which he delegated to Rabbi Eliezer Gordon. 38

In Kovno, as in Vilna, Reb Yisroel organized individual battei mussar for different strata of society, including one in the "Woodcutters' Kloiz," a structure which stood in testimony next to the sawmill until 1921, when it was destroyed by fire. 39

14 The World At Large: A New Focus

The great opponents of the now-blossoming mussar Movement - motivated by sincere misgivings - felt obligated to react despite their reverence for Reb Yisroel as an individual. They shared many of the fears of earlier Misnagdim in their opposition to Chassidus - that mussar would create a new sect, veering off the mainstream of Yiddishkeit. This opposition, coupled with the fact that Kovno did not match the challenges and opportunities of Vilna (among other factors), brought about a shift in Reb Yisroel's area of activity. Even though Reb Yisroel had won fame and a following in Lithuania, he spent most of the next twenty-five years of his life crisscrossing Europe on various projects aimed at bringing estranged Jews back to Yiddishkeit, raising the level of commitment of observant Jews, working behind the scenes to protect Jews from all sorts of threatening decrees, only to return to Kovno during his final years.

This new phase began when Reb Yisroel visited Halberstadt, Germany, in 1857 for medical treatment. He stayed on in Germany to begin a major battle against the Haskallah, which Reb Yisroel saw as the single greatest threat to authentic Yahadus at that time. Its distortions of Judaism, its misleading humanism, and its assumption of non-Jewish values were the roots of the Reform Movement, which Rabbi Samson Raphael Hirsch was battling in Germany 40 and the Ksav Sofer was contending with in Hungary.41 Yet, unlike the Reform kehillos and rabbinates, the Haskallah posed a subtle and pervasive menace. In those places where Reform had not yet taken root, the Haskallah was an enemy not easily recognized by the naked eye, and the battleground was not clearly defined. For sure, the Maskillim did not lack organizational skills, nor were they short of forums from which to spew forth their propaganda, but their approach was to subvert, not convert. Leaders of both Chassidim and Misnagdim recognized the threat of Haskallah, and joined forces in strengthening their positions and in repelling the threat.

Reb Yisroel, ever the original activist, concluded that the best defense was a forceful, fresh counteroffensive. He saw a place of secular knowledge in the overall makeup of the individual, 42 but such knowledge was only acceptable for the proper reasons, for the proper people, in the proper time and in the proper place. What he abhorred was the absence of the perceptible lehavdil - the recognizable distinction between Torah wisdom and secular knowledge. 43 The two could not be uttered in the same breath, pronounced with the same gravity, articulated in the same halls. Chazal (the rabbis of the Talmud) teach that "G-d has naught in this world but only the four cubits of halachah. "Secular studies, then, must be excluded from the rabbinical seminary by the "only" of the Chazal.

Germany was the source of the plague, and it was there that he hoped to save what he could. 44 He settled in Koenigsberg and was soon deeply involved with the Jewish youth enrolled in the local university. He scheduled regular shiurim in Navi (Prophets) for them, and was generally aided by the Rav of Koenigsberg, Rabbi Yaakov Mecklenberg, author of Ha'Ksav V'Hakaballah. 45 While there, he published his Iggeres Hamussar (Letter on the Study of Ethics) 46 - a work that has been reprinted scores of times.

Return To Kovno

All at once back again in Kovno at age 67, Reb Yisroel planted a seed: the Kollel Knesses Bais Yitzchok in Kovno . Its purpose - the furtherance of Hora'ah and mussar, Rabbinics and Ethics - by supporting and guiding exceptional Torah scholars in their development as authorities. The project received the blessings, and eventually the name, of the Kovno Rav and poseik hador (the generation's outstanding authority in halachah), Rabbi Yitzchok Elchonon Spector . It was joined by such chavrei hakollel (fellows) as Reb Naftoli Herz (later Rav of Jaffa), Rabbi Naftoli Amsterdam, Rabbi Chaim (Telsher) Rabinowitz, and Rabbi Yitzchok Meltzan, among others. 56 Reb Yitzchok Elchonon's son accepted the administrative responsibilities, while Rabbi Avrohom Shenker and Rabbi Nosson Zvi Finkel (later revered as the "Alter of Slobodka") conducted the internal affairs of this great institution. Under the latter's guidance, publication of the Eitz Pri 57 inspired the world of Torah and mussar, featuring essays by both Reb Yisroel and Reb Yitzchok Elchonon - including a foreword by the then lesser-known Reb Yisroel Meir HaKohein, author of Sefer Chofetz Chaim. The fruit of Reb Yisroel's seed nourished generations of yeshivos and sustains ours today.

The true glory of the Kollel was realized under Rabbi Yitzchok Blazer (Peterburger), whose rousing sichos (lectures) were the Kollel's life-force. Reb Yisroel would, upon occasion, visit Kovno, and, of course, again address the Kollel.

Several "second-generation" institutions were then formed: Reb Simcha Zissel founded the Talmud Torah in Kelem. In Vilna a mussar yeshivah was established by Reb Yaakov Yoseph, while Reb Nosson Zvi Finkel started the yeshivah in Telshe, and eventually raised the banner of mussar in Slobodka with "Knesses Yisroel," named for the great mentor of them all, Reb Yisroel Salanter.

The impact of these individuals and their institutions on the future great citadels of learning - Telshe, Mir, Kamenitz, Grodno, Kletzk, Chevron, Ponoviez, Ner Israel, R Chaim Berlin, Lakewood, and all their branches and seedlings - is now part of the vital history of Torah in Europe, Eretz Yisroel, and America. 15 Reb Yisroel, seventy-three years of age, having achieved what scores of others may only dream of accomplishing, took ill in Koenigsberg, in his attic apartment in the home of his friend and. patron, Reb Eliyahu Ber. Reb Yisroel instructed the household that come what may, no one was to desecrate the Shabbos on his behalf. This curious demand was in total opposition to halachah, which Reb Yisroel himself had so valiantly championed.

Nonetheless, he was not to be dissuaded. He explained that this was not misplaced frumkeit (piety) or tzidkus, but halachah: the Gemara rules that shepherds are not to be saved from disaster since their livelihood is by theft. (Their animals would regularly graze in neighboring fields.) "Since," Reb Yisroel continued, "people provide me with assistance believing that I'm a tzaddik, I too must not be saved since I'm living by false pretenses!"

That week, Reb Eliyahu Ber's son, Binyomin, visited his sister, wife of Reb Yitzchok Elchonon's son, in Kovno. When Reb Yitzchok Elchonon inquired after Reb Yisroel's welfare, he related Reb Yisroel's strange demand. Reb Yitzchok Elchonon replied that he should relay to Reb Yisroel: "The Kovno Rav says that you must allow yourself to be saved even if chillul Shabbos is involved." 61

"The will of the devout shall be fulfilled - Reb Yisroel's final illness had begun on Motza'ei Shabbos, 20 Shevat, and his passing was shortly before sundown, Erev Shabbos, on 25 Shevat, 5643/ 1883.

Kelm -- The Silent Furnace by Tzvi Munk

Reviving a Forgotten World

HaRav Yeruchom Levovitz, the famous mashgiach of Mir in Europe, wrote: "To me it is obvious that anyone who entered the Talmud Torah in Kelm, even once, was moved to repentance." (See full quote below) It is in this vein that we are presenting this collection of recollections of Kelm now at the beginning of Elul when all thoughts turn to teshuvoh. Although an entry into the thought and spirit of Kelm certainly does not have the full impact of a physical visit, this is the best we can do today. Halevai that it has this impact on us!

It is ironic, though perhaps hardly surprising, that we are far better acquainted with many of the offshoots of Kelm than we are with "Kelm" itself. HaRav Dessler zt'l , HaRav Chatzkel Levenstein zt'l and HaRav Elya Lopian zt'l , each of whom played a major role in building the postwar yeshiva world, were all products of Kelm. Even today, we still feel the influence of one of Kelm's earlier products, HaRav Yeruchom Levovitz zt'l , the famous Mirrer mashgiach. Though he was niftar in Mir before the war, his many prominent talmidim carried his memory with them to other lands, where they perpetuated his teaching and his standards.

But how much do we know about the founder of the Kelm approach to mussar , the Alter of Kelm, HaRav Simchah Zissel Ziv zt'l ? How many of us know, for example, that he was one of the three foremost talmidim of HaRav Yisroel Salanter zt'l ? What do the names, HaRav Tzvi Hirsch Broide zt'l (the Alter's son-in-law) and HaRav Doniel Movshovitz zt'l, Hy'd , the last leader of the Kelm Talmud Torah, mean to us? Who were HaRav Nochum Zev Ziv zt'l and HaRav Gershon Miadnyk zt'l, Hy'd ?

The Alter

The Alter was awe-inspiring. He didn't leave behind anyone who could even be regarded as a shadow of himself. The source of this bold evaluation was someone who measured his words carefully -- no less a figure than the Mirrer mashgiach Reb Yeruchom, as quoted by HaRav Chatzkel Levenstein.

On another occasion, Reb Yeruchom shared his recollections of the Alter's beis hamedrash . "When we were fortunate to hear the Alter [speaking] in the Talmud Torah, our minds and emotions felt as though we were standing at Har Sinai hearing the voice of Hashem. This was due to the singular influence of looking at him, [contemplating] his holiness and his very profound wisdom."

16 Reb Yeruchom's acquaintance with the Alter was brief. In one of his shmuessen in Mir that appears in Daas Torah, Reb Yeruchom told his talmidim , "I would like to reveal something to you that all my life, I have never revealed to a soul:

"I came to Kelm as a bochur , an ordinary bochur like any other. After I merited hearing our master and teacher, the man of genius and piety, Reb Simcha Zissel -- just a short time afterwards - - he passed away. In my bitterness, I went [and stood] behind the wall of the room where he was lying. I stood there all day crying and screaming. I neither ate nor drank. I still remember what I was telling myself: `I had only just begun to understand what man is and what his obligations are. My eyes had just begun to be opened after hearing you speak a few times and now, you have left me . . .'

"I stood there like that all day . . . All my life I will feel that if Hashem yisborach merits me with a little understanding and knowledge, all my life I shall feel that it is only thanks to that occasion, to that day."

The Alter of Kelm scaled heights of greatness that few reach. HaRav Yechezkel Levenstein related that the Alter lost his sense of taste for a period of ten years. Reb Chatzkel explained that the love of pleasures, which the sense of taste is one of the principal means of indulging, is liable to hinder a tzaddik's progress in the spiritual realm because there, unlike with material acquisitions, no immediate pleasure is experienced. Sometimes, he noted, Hakodosh Boruch Hu traces a path for righteous individuals, arranging special circumstances for them, in order to facilitate their serving Him.

No Movement Without Reason

Wondrous stories circulated in Kelm about the amazing degree of control that the Alter had over his every limb and over each of his senses. Reb Yeruchom would extol this ability, describing how every movement that the Alter made was the result of forethought. Even the movements of his eyes were carefully controlled.

For example, the Alter never let his gaze wander sideways. When he needed to look at something that was to one side of him, he turned his whole body in that direction and looked at it straight on. Generally in Kelm, turning one's head to the side, unless it was for a very good reason, was considered something to be ashamed of.

HaRav Nosson Wachtfogel zt'l , who was mashgiach in Lakewood, related the following story:

"My teacher, HaRav Doniel Movshovitz who was one of the leaders of the Kelm Talmud Torah, never refrained from discussing any topic that cropped up, even when there was a widely held preconceived view on the matter . . . Whatever the subject, Reb Doniel would examine and argue and would try to establish the truth. Yet, when the discussion turned to some aspect of the Alter's conduct or outlook, he would annul his own opinion and would stake his very soul in order to fathom the Alter's thinking. He toiled in order to comprehend the Alter, whom he considered to be someone that it was imperative to understand.

"When asked to explain his special approach to the Alter's conduct, Reb Doniel said that his great admiration for him arose after he had monitored his movements and actions and had discovered that he never made even the slightest movement without first having thought about it. The Alter did nothing without forethought. He didn't open an eye or move his little finger without a reason or without preparation. Everything was calculated, befitting the level of an earlier generation.

" `So,' Reb Doniel concluded, `how can we imagine that we are capable of fathoming someone who didn't move his little finger without thinking about it first?' "

Among Reb Yeruchom's discourses, we find the following comments on this subject:

"The Alter of Kelm explained the meaning of the terms, kalus rosh (irreverence) and koved rosh (decorum) as being simple translations. Kalus rosh , he said, is exactly that: having a light head. While koved rosh is also just that: having a heavy head. A person whose head is full of wisdom doesn't turn it sideways and he doesn't laugh readily. When looking at a layabout however, one sees what he's like in a moment. From the way he moves it's clear that he isn't weighed down with any kind of content. His head is quite simply light. At every rumor and every slight noise, his head wags" (Daas Torah, cheilek III, 117). 17 The Alter: A Brief Biography

Despite the fact that there is scarcely a yeshiva bochur or seminary graduate who has not heard of the Alter of Kelm, relatively few know much about him, for example, what his family name was.

Reb Simchah Zissel was born in 5584 (1824) in Kelm. His father, R' Yisroel, belonged to the well-known Lithuanian Broide family. His mother, Chaya, was descended from HaRav Tzvi Ashkenazi zt'l , author of ShUT Chacham Tzvi .

Reb Simchah Zissel married Chaya Leah, daughter of R' Mordechai of Vidzh, a small town adjacent to Kelm. Following his marriage he travelled to Kovno, where he studied Torah and mussar under his foremost mentor, HaRav Yisroel Salanter zt'l , in R' Tzvi Neviezer's beis hamedrash . HaRav Yisroel later sent him to Zagor, to reinforce the beis hamussar that had been opened there. For a time, he delivered shiurim in the town of Kretinga.

After he had spent almost a year in St. Petersburg, then the largest city in Czarist Russia, the communal leaders brought Reb Simchah Zissel a signed document of appointment as their rov. He was unwilling to accept a rabbinical position however, and he proposed his friend, with whom he had learned together in Kovno, HaRav Yitzchok Blaser zt'l, for the position.

When he was almost forty years old, Reb Simcha Zissel resolved upon opening his great endeavor, the Talmud Torah of Kelm. Haskoloh was gaining ground everywhere and there was a real danger of mass defection from religious life in Lithuania where, just fifty years earlier, the Gaon of Vilna and his immediate disciples had lived and worked.

The Talmud Torah opened in approximately 5622 (1862) and it attracted young students, thirteen and fourteen year olds. The Alter wanted to shape the personalities of his students and develop both their Torah knowledge and their progress in mussar so that they would be able to resist the harsh spiritual winds that were then blowing.

Some ten years later, in 5632 (1872), he purchased a plot of land upon which he erected a building for the Talmud Torah. However, just a few short years later, in 5636 (1876), trouble began when the institution was denounced to the authorities, who began to watch it closely and to hound it. The Alter decided to open elsewhere, in Grobin in the Kurland province. He arranged for the purchase of a fine building, situated in a spacious yard. There was a main study hall, smaller rooms for shiurim , a dining room and dormitories.

Five years later, the Alter had to return to Kelm. This time, the move was dictated by his failing health, which began to deteriorate in 5641 (1881), and which necessitated his spending long periods in his home, which was in Kelm. Bochurim from the town and the surrounding areas gathered around him and the town once again became a mussar center.

From his home in Kelm, the Alter continued operating the Talmud Torah in Grobin, where he put his distinguished son, Reb Nochum Zev Ziv zt'l , in charge. However, running the institution from a distance proved too difficult and Reb Simchah Zissel decided to close the yeshiva. He sent a member of his family to consult HaRav Yisroel Salanter who was then in Germany.

HaRav Yisroel dismissed the idea out of hand and the Talmud Torah remained open in Grobin until 5646 (1886). In that year, the state of the Alter's health almost collapsed and his doctors warned him that there was real danger to his life if he continued making the supreme effort that the continued running of the institution in Grobin demanded. The Alter was instructed to rest a lot and to go for walks. At this point, he was forced to close the Talmud Torah in Grobin.

With the closure of Grobin, the focus of his work shifted back to Kelm, which now reassumed its former prominence. The Alter established a group that was known as Devek Tov , comprised of his foremost talmidim . He shared a special relationship with the group's members, and he worked on writing out his discourses for them, which demanded more strength than he had.

A number of his talmidim settled in Eretz Yisroel in 5652 (1892), opening the beis hamussar in Yerushalayim, under the Alter's aegis an d with his support. Several years later, in 5657 (1897), the famous Yeshivas Or Chodosh was opened in Chotzer Strauss in the Old City. The yeshiva was headed by the rov of Yerushalayim, HaRav Yosef Chaim Sonnenfeld zt'l .

The Alter passed away on erev Tisha B'Av 5758 (1898), shortly after having recited the morning Krias Shema . He was niftar while in the middle of Ezras avoseinu , bringing the first glorious chapter of the history of Kelm mussar to a close. 18

The World of Novaradok A dot on the map of Europe, a powerful force in the Torah World by Chaim Shapiro

This article originally appeared in the Jewish Observer and is also available in book form in the ArtScroll/Mesorah Publications Judaiscope Series. It is reprinted here with permission

Just another circle on the map of Russia, Novaradok was an imposing presence in the yeshivah world of pre-war Europe, and a militant, rather extreme force within the Mussar Movement. (The Mussar Movement was an outgrowth of an initiative by Rabbi Yisroel Lipkin of Salant in the mid-1800's to promote a sensitivity to purity of motive in all one's actions; it had its greatest imprint on Lithuanian yeshivos.) The Novaradok yeshivah, under the leadership of der Alter, Reb Yoseif Yoizel Hurwitz, assumed two Talmudic expressions as guiding mottos, one directed inward, one outward: 'Preach beautifully and live accordingly (Naeh Doreish V'Naeh Mikiyeim)" and "Your springs should flow ever outward (V'Yefutzu Maayanotecha Chutzah)."

When the Bolshevik dictatorship took over Russia, the Alter and his many talmidim (disciples) at first chose to fight head-on against the Communist ideologies of atheism and dialectical materialism. But the Alter soon recognized the criminal nature of the regime: every dissident was unceremoniously shot. So he ordered his followers to cross the border into Poland. The border, however, was sealed shut. Many of his talmidim were shot in their attempts; others were sent to Siberian prison camps, but six hundred did make it. Novaradok Yeshivah was established in Bialystok, and under the leadership of the Alter's son-in-law, Rabbi Avraham Yoffen, it soon became the center of the movement . Following the doctrine of "springs flowing outward," in but a few years they established yeshivos all over Poland.

Thus the effects of the Novaradoker brand of Mussar penetrated many parts of Poland. This included Baranovich, where, in Rabbi Elchonon Wasserman's yeshivah, the Mashgiach was Reb Yisrael Yaakov Lubchansky, another of the Alter's sons- in-law.

Stopover in Bialystok

Novaradok was best understood by experiencing it. I sampled it several times when, on trips home from the yeshivah in Baranovich, to Lomza, I spent several days in Bialystok visiting my uncle. I started with a casual Maariv visit to the Novaradok Yeshivah, after which I never failed to return whenever possible. It had been an ordinary Wednesday evening but the Maariv had felt every bit like Yom Kippur.

The following year my parents had sent me money to have a new suit made for Pesach. Ready made suits were unheard of in Europe... The perfection of the fit was the tailor's professional pride, and a good portion of that pride usually rubbed off on the wearer.

Entering the Novaradok Yeshivah in Bialystok in my brand new suit that pre-Pesach, I felt like a millionaire among paupers, for poverty, tattered clothing and general negation of this world were the "in" style at Novaradok. Looking about, I realized that I was in the middle of a birze; 1the talmidim were walking the long study hall in pairs, immersed in heated discussions. One walked up to me and, after a hearty Sholom Aleichem, took me by my arm. He did not waste any time, or ask any questions. He just talked.

"Did you ever wonder," he began, "why of all the berachos of the Torah we only use the one Yaakov bestowed on Yoseif's sons - 'Through you shall Israel give blessings, saying: May G-d make you as Ephraim and as Menashe (Bereishis 48:20)?

"Let me tell you what Novaradok says. Yaakov, Yoseif, Menashe and Ephraim all knew the importance of a berachah. Remember, Eisav had wanted to kill Yaakov because of a berachah. Also, realize that Yaakov's actions concerned seniority in any number of areas that touch eternity. In all of them, Ephraim would take precedence, even though Menashe was firstborn.

"Yet Menashe, the loser, kept silent. No complaints, no resentment, no ill feelings. Can you imagine his midos? Many a man has fallen from great heights because of a little bit of glory and honor. 19 "While Eisav never accepted Yaakov as bechor even though he had sold his birthright to him as a teenager, Menashe was different. That's why Yaakov insisted that for generations to come Jews shall use this berachah; a blessing of brotherly love and humility - the exact opposite of kavod and ga'avah - arrogance and pride."

I was deeply impressed, but birze meant "debating," and had nothing to say.

Then he continued, "Why don't you go out in the street, and stretch out your hands and call out to all passers by: 'Look at my ten fingers! Marvel at how they operate! Look at my head! My two eyes, two ears. The wonder of me!'!

"You'd never do it. Who doesn't have ten fingers, a head, and the rest? Yet, when you put on a silly suit, made to fit perfectly, you want the world to stop and admire it Big deal! What stupid ga'avah!"

He then added philosophically, "Of course, you may be right. The Rambam sets a rule: If the absence of something is considered a shortcoming, then when it is present, it is not an asset. However, if an item's absence is not a shortcoming, its presence is an asset. Hence, without hands a person is considered a cripple - suffering a great shortcoming, and possessing hands is not an asset at all. But owning a magnificent suit is different. Its absence is not a shortcoming at all; one can live a lifetime without a new suit - which makes its presence an asset. Hence, the justification for your pride - your stupid pride!"

This young fellow, a teenager like myself, probably never had a new suit of his own on his shoulders. 2 Yet he knew my inner thoughts and feelings.

Much later I realized the importance of the birze. More than just criticizing and tearing the other fellow apart (in a thoughtful and friendly manner, of course), it was also a tool for self-improvement, in the spirit of, "Let your ears listen to your own words." In the midst of polishing another's character, he is bound to ask himself, and what about me?"

The Shaper of Novaradok

Novaradok was shaped by its founder Reb Yoseif Yoizel in his own image. A merchant of yeshivah background, he met Reb Yisrael Salanter on one of his business trips. He became deeply impressed by Reb Yisrael and his Mussar approach. Reb Yisrael sent him to his talmid Rabbi Yitzchak Blazer (Reb Itsele Peterburger), who educated Reb Yoseif Hurwitz in the ways of Mussar.

Reb Yoseif at once broke away from his past, gave up his business and dedicated his life to the spreading of Torah and Mussar - and he demanded the same from his followers: "One must sever all ties with his past without a moment's delay," he would say. "Why doesn't a person usually change his life-style for the better? Because he's held back - because of character weaknesses, family obligations, earthly desires. All these factors will be with him ten minutes later, a month later, a year later, ten years later, a life-time later! So, if one doesn't break away from his past this very moment, he never will."

The break must be a total one, teaches the Alter, not in installments. Like the man who decides to keep kosher but since he can't afford a new set of dishes and kitchen utensils, he buys them one at a time - a new dish per week. By the year's end, instead of a fully kosher set of dishes, they'll be treif, from mixing with each other. So, claims the Alter, do a person's evil acts overcome his good ones, and make them all treif.

Just as he spent days and nights in hisbodedus (solitude and contemplation) in a room, or deep in the forest, so did he demand that his talmidim do the same. Thus, a room designated as the beis hamussar was installed in every Mussar-oriented yeshivah, where one could search his inner-self and study Mussar in privacy, whenever the need was felt. 3

Some Mussar Basics, as per Novaradok

The Rambam states that spiritual ailments are no different from physical illnesses. One can treat the symptoms, or cure the very source of the illness. Mussar aims at the cause of the spiritual ailment by eradicating evil within the person and replacing it with good.

20 The Midrash relates that G-d sys: "My children, pierce your hearts with a Teshuvah opening as tiny as the tip of a needle and I shall open for you a passage wide enough for wagons to pass through." Asks the Alter: "Is it possible that we never opened such an opening? Of course we did," replies the Alter, "but there are all sorts of holes. One drills a hole into steel, and it remains open forever. And one puts his and into a bucket of water, also making a hole. But the moment he removes his hand, the 'hole' closes up. Mussar makes the hole permanent."

The Emotional Impact

For the serum of Mussar to be effective, it must be injected with hispa'alus (emotional intensity). One cannot be cured and build up immunity against evil by merely reading a Mussar sefer. Only by repeating a Chazal or a Mussar statement with emotional intensity will it become engraved on the heart. 4

Indeed, when entering a yeshivah during the Mussar session, one might be shocked at the sounds: each ben Torah, in his own way, vociferously attacking his personal weaknesses. One summer a passerby was attracted by the loud voices exploding through the open windows of the Novaradok Yeshivah and entered the building. He asked the Alter, "Is this a crazy house?" "Indeed it is," replied the Alter. "People enter the yeshivah crazy and when they leave, are refined and sane."

The Utter Break

Novaradok, like other Mussar schools, demands shviras haratzon - virtually shattering one's desires, eradicating any vestige of evil habits. For that purpose, Novaradokers would carry notebooks, in which they would daily enter records of failures and achievements. Before bedtime they would check their "bookkeeping" and make plans-of-action for correcting faults. One method of "breaking" oneself was by denying oneself the rewards of a sin. For instance, during Shmoneh Esrei, one must be totally immersed in prayers. If an irrelevant thought intruded, they would deny themselves the satisfaction of carrying out the idea that entered their mind.

When Reb Yisrael Yaakov was chosen to succeed his father as Rav of Baranovich, he was required to deliver a derashah, so he practiced his projected speech before his wife. (Usually, in that part of Europe, a Rav spoke twice a year, Shabbos Shuvah and Shabbos Hagadol, except for his inaugural address - customarily on Shabbos after Minchah when the entire city came to shul to hear the new Rav.) How shocked the Rebbetzin was when she heard Reb Yisroel Yaakov later deliver an entirely different derashah from the one he had prepared. He later confessed that during the Minchah Shmoneh Esrei his prepared derashah kept popping up in his mind, so he denied himself any use of it. Novaradok practices what it preaches. 5

"Emunah" and "Bitachon"

If one has emunah (belief in G-d), he must also have bitachon (trust) that Hashem will supply him with his needs. If a person works as if everything depends upon his own efforts, it demonstrates a lack of bitachon. Hence bitachon is always pitted against hishtadlus (exertion of effort). How does one determine how he should apportion his efforts, finding a balance between the two? The Talmud records a debate on the subject (Berachos 35b): Rebbi Yishmael calls for a normal work involvement, trusting in Hashem for success. Rebbi Shimon Ben Yachai prescribes an extreme approach - all bitachon and no hishtadlus. While the topic is discussed further by later authorities, the After of Novaradok practiced total bitachon his entire life, from the time he had broken with his past. When he was asked about Abaye's statement on the same page in Berachos, "Rabbim (many) attempted to follow Rebbi Yishmael's way and succeeded, while rabbim (many) attempted to follow Rebbi Shimon Ben Yachai's way and failed," the Alter pointed to the key word "rabbim." Rebbi Shimon's way was surely not for the masses. But individuals can and should reach the ultimate level of bitachon. After "working" upon oneself, individuals can reach the level of total bitachon, completely free of hishtadlus. When one has achieved perfect faith and has total trust in G-d, all one's material needs are met without hishtadlus.

So the very elite among Novaradoker men would set out on foot to strange communities without a penny in their pockets. They would simultaneously abstain from speech, not asking for a ride, or even for food. Upon reaching a town, they would enter the beis hamidrash, and without a word to anyone, study Torah ... relying totally on G-d for their needs, without the least hishtadlus on their part.

The summer before my Bar Mitzvah I was visiting my grandparents in Tiktin, which was some fifty miles from Bialystok. I was studying in the shul when a young, pale, poorly dressed stranger walked in. He washed his hands, took a seat, and began to study with such fervor that I sat watching him, forgetting my purpose for being there. Later, feeling hungry, I ran to my grandparents' store. It was market day, and the store was packed with customers, so Bobbe brushed me aside: "Take something yourself in the kitchen." I then told Grandfather about the young man in beis

21 hamidrash. Zeide instantly looked at Bobbe, she abandoned all the customers and turned to me: "Come!" She heated up some soup and loaded a tray with an entire meal, ordering me to carry it to the young stranger at once. I protested: "I'm hungry!" But she insisted, "First hurry to that young man, then you'll be fed."

Zeide later explained, "Men like him are ba'alei madreigah - men of unusual character refinement. They won't come to the house even if invited, for fear they might break their silence, and to avoid looking at women. In the street they cast their eyes downward, but in a private home, they cannot control the environment. So they never accept invitations." I had met my first practicing ba'al bitachon.

With this method of bitachon, Novaradok established in Poland alone no less than seventy yeshivos. Dispatched from their headquarters in Bialystok, surveillance teams would investigate towns and cities for suitability for a yeshivah. Once Bialystok decided on a place, nothing could stop them. Without a single penny, but rich in bitachon, a Rosh Yeshivah and ten boys would enter a community, occupy a beis hamidrash, learning Torah and Mussar. The local Jews had no choice, but to supply them with food and shelter. The boys would take to the streets, talk to parents, and recruit children. These yeshivos, which were under Bialystok's direct guidance, supplied half the talmidim to Eastern Europe's famous yeshivos. No wonder the Chofetz Chaim remarked: "We are sitting and writing seforim, while Reb Yoseif is creating yeshivos." "Springs flowing outward" was more than a beautiful sermon; it was a realized ideal.

Novaradok... Today?

Novaradok seems so far removed from contemporary America, especially the Novaradok demand for a starkly simple life and its rejection of luxuries, as opposed to the American involvement in sensual experiences.

The Alter insisted that teaching in the smallest yeshivah was of greater significance than being a Rav in the largest community. "The right price" never entered in his scale of values. What response would his call find in today's starved chinuch market?

Nosson Tzvi Finkel (Slabodka)

From Wikipedia, the free encyclopedia

Nosson Zvi (Nota Hirsh) Finkel (1849-1927), was born in Lithuania and died in the British Mandate of Palestine. He was an influential leader of Orthodox Judaism in Eastern Europe and founder of the Slabodka Yeshiva, in the town of Slabodka (a suburb of Kaunas). He is better known by the Yiddish appellation der Alter ("the Elder"). Many of his pupils were to become major leaders of Torah Judaism in the USA and Israel.

Philosophical approach

His motto was summed up in the words Gadlut HaAdam ("Greatness of Man"). He stressed the need for mussar (ethics), using works such as those of Rabbi Moshe Chaim Luzzatto , polishing the character traits of his students so that they would aspire to become gedolim - "great ones" in all areas of both scholarship, and personal ethics .

He spent ten out of every twelve months with his students full time, only returning to his wife for the Jewish holidays. He had special agents that would keep an eye out all over Europe for teenagers with an aptitude for both scholarship and leadership, recruiting them and bringing them back to Slobodka. He attained unusual success, and his students subsequently reflected that he was a master of the human psyche and knew just which psychological buttons to press to give direction to his students' lives.

He would monitor the extra-curricular behavior of students judging their character faults and strengths. He was responsible for deciding which boys would share rooms together, weighing the strengths of one against the other. Some were chosen to be his personal assistants. He stressed the importance of outer appearance and the need for neatness and cleanliness. He did not want the image of the poor, tattered, down-trodden yeshiva bochur (yeshiva student) to be associated with the alumni of his institution. The rabbinical and Talmudical graduates of the Slobodka Yeshiva tried to live up to a higher code of dress and deportment, to the point of being accused of being dandies. 22 He would send teams of his trained prized pupils to places that needed a boost in religious observance and learning of Torah. His own son, Eliezer Yehudah ( Lazer Yudel ) Finkel eventually became the head of the far older Mir yeshiva, eventually leading it all the way to Jerusalem where it is today the largest post-high school yeshiva in the world with thousands of students.

Opposition

His main opponents in the " yeshiva world" were the members and alumni of the Brisk yeshiva of Lithuania headed by the Soloveitchik family, who were adamantly opposed to any changes in what they believed to be the time-tested ways of yeshiva education. To this day, their yeshivos, based mainly in Jerusalem today, do not teach mussar (ethics) as a separate curriculum, but focus on pure Talmud study.

Rabbi Finkel's opponents argued that the pure focus on the Talmud would automatically create greatness in both scholarship and ethics. But Rabbi Finkel believed that, while this might have been true in previous generations, the modern age was different. In his view, too many new enticing secular ideologies, such as Socialism and Zionism and the very real lure of atheism in universities, were becoming a replacement for traditional Judaism for many young Jews. He was determined to prove that what he had to offer was more appealing than anything the outside world could offer.

Influence

During his lifetime, he molded many who would eventually become the heads ( roshei yeshiva ) of most of the so-called Lithuanian-style yeshivas that were established in the United States and Israel during the 20th century, and which continue to grow dramatically in the 21st century. Some of the more famous ones are:

• Rabbi Eliezer Yehuda Finkel (son of the Alter ) of the Mirrer Yeshiva in Mir and Jerusalem , Israel • Rabbi Yitzchok Hutner of Yeshiva Rabbi Chaim Berlin of Brooklyn, New York • Rabbi Yaakov Kamenetsky of Yeshiva Torah Vodaas in Brooklyn, New York • Rabbi Avrohom Eliyahu Kaplan of Hildesheimer Rabbinical Seminary in Berlin, Germany • Rabbi Aaron Kotler , of Beth Medrash Govoha in Lakewood, New Jersey • Rabbi Dovid Leibowitz of Yeshiva Chofetz Chaim: Rabbinical Seminary of America in Queens • Rabbi Yaakov Yitzchok Ruderman of Yeshiva Ner Yisrael: Ner Israel Rabbinical College in Baltimore, Maryland • Rabbi Yechezkel Sarna , head of Chevron Yeshiva , Jerusalem, Israel • Rabbi Isaac Sherr , head of the Slabodka Yeshiva of Bnei Brak , Israel • Rabbi Elazar Shach of Ponevezh Yeshiva in Bnei Brak, Israel

The Alter did not author any books or essays personally, but some of his ethical discourses were published under the name Ohr HaTzafun - "The Hidden Light", (also meaning "The Light of the Hidden (One)"). The word Ha-Tz[a]-F[u]-N also being the four initials of his name, but not in order ("Hirsh-Tzvi-Finkel-Nota"). The title alludes to the hidden and mysterious nature of its subject, as he used to sign his name as Hatzafun .