A Jewish Perspective LOST IN SPACE AND TIME אמר רב הונא :היה מהלך) בדרך או(במדבר ,ואינו יודע אימתי שבת- מונה ששה ימים ומשמר יום אחד .חייא בר רב אומר :משמר יום אחד ומונה ששה .במאיקמיפלגי ?מר סבר :כב רייתו של עולם ,ומר סבר :כאדם הראשון .מיתיבי :היה מהלך בדרך ואינו יודע אימתי שבת- משמר יום אחד לששה .מאי לאו :מונה ששהומשמר יום אחד- ? לא ,משמר יום אחד ומונה ששה .אי הכי ,משמר יום אחד לששה ?משמר יום אחד ומונה ששה מיבעי ליה !ועו ד ,תניא :היה מהלך בדרך אובמדבר ,ואינו יודע אימתי שבת- מונה ששה ומשמר יום אחד .תיובתא) דרבי חייא+ (מסורת הש"ס] :דחייא +[בר רב !תיובתא . אמר רבא :בכל יום ויום עושה לו כדי פרנסתו] ,בר מההוא יומא .[וההוא יומא לימות ?דעביד מאתמול שתי פרנ סות .ודילמא מאתמול שבת הואי- ! אלא :כל יום ויוםעושה לו פרנסתו ,אפילו ההוא יומא .וההוא יומא במאי מינכר ליה - בקידושא ואבדלתא . DAVID FOSTER WALLACE COMMENCEMENT SPEECH here are these two young fish swimming along and they happen to meet an older fish swimming the other way, who nods at them and says "Morning, boys. How's the water?" And T the two young fish swim on for a bit, and then eventually one of them looks over at the other and goes "What the heck is water … Because the traffic jams and crowded aisles and long checkout lines give me time to think, and if I don't make a conscious decision about how to think and what to pay attention to, I'm gonna be pissed and miserable every time I have to shop. Because my natural default setting is the certainty that situations like this are really all about me. “awareness of what is so real and essential, so hidden in plain sight all around us, all the time, that we have to keep reminding ourselves over and over” ATHEISM 2.0 So religions are cultures of repetition. They circle the great truths again and again and again. We associate repetition with boredom. "Give us the new," we're always saying. "The new is better than the old." If I said to you, "Okay, we're not going to have new TED. We're just going to run through all the old ones and watch them five times because they're so true. We're going to watch Elizabeth Gilbert five times because what she says is so clever," you'd feel cheated. Not so if you're adopting a religious mindset. The other things that religions do is to arrange time. All the major religions give us calendars. What is a calendar? A calendar is a way of making sure that across the year you will bump into certain very important ideas. In the Catholic chronology, Catholic calendar, at the end of March you will think about St. Jerome and his qualities of humility and goodness and his generosity to the poor. You won't do that by accident; you will do that because you are guided to do that. Now we don't think that way. In the secular world we think, "If an idea is important, I'll bump into it. I'll just come across it." Nonsense, says the religious world view. Religious view says we need calendars, we need to structure time, we need to synchronize encounters. This comes across also in the way in which religions set up rituals around important feelings. CANNIBALISM & MORAL INTUITION THE ANDES FLIGHT DISASTER Uruguayan Air Force Flight 571, also known as the Andes flight disaster, and in South America as Miracle in the Andes (El Milagro de los Andes) was a chartered flight carrying 45 people, including a rugby team, their friends, family and associates that crashed in the Andes on October 13, 1972. More than a quarter of the passengers died in the crash, and several others quickly succumbed to cold and injury. Of the 29 who were alive a few days after the accident, another eight were killed by an avalanche that swept over their shelter in the wreckage. The last 16 survivors were rescued on December 23, 1972, more than two months after the crash. The survivors had little food and no source of heat in the harsh conditions at over 3,600 metres (11,800 ft) altitude. Faced with starvation and radio news reports that the search for them had been abandoned, the survivors fed on the dead passengers who had been preserved in the snow. Rescuers did not learn of the survivors until 72 days after the crash when passengers Nando Parrado and Roberto Canessa, after a 10-day trek across the Andes, found a Chilean huaso, who gave them food and then alerted authorities about the existence of the other survivors. FRIENDS ON A DESSERT רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ב הלכה ג האדם אע"פ שנאמר בו ויהי האדם לנפש חיה אינו מכלל מיני חיה בעלת פרסה לפיכך אינו בלא תעשה, והאוכל מבשר האדם או מחלבו בין מן החי בין מן המת אינו לוקה, אבל אסור הוא בעשה שהרי מנה הכתוב שבעת מיני חיה ואמר בהן זאת החיה אשר תאכלו הא כל שהוא חוץ מהן לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה. רמב"ן ויקרא פרק יא אותה תאכלו - ולא בהמה טמאה, והלא באזהרה היא, אלא לעבור עליה בעשה ולא תעשה. לשון רש"י, וכך היא בתורת כהנים )פרק ג א(: והרב רבי משה אמר )הל' מאכלות אסורות פ"ב ה"ג( שהוא למעט בשר האדם, אותה תאכלו ולא אדם, ובשרו וחלבו בעשה. ולא מצינו שידרש כן לרבותינו. ושמא חשב זה ממה ששנינו שם בת"כ )פרק ד ד( יכול אף בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים יהיו בלא תעשה על אכילתן, תלמוד לומר זה לא תאכלו, זה בלא תעשה על אכילתו, ואין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בלא תעשה על אכילתן. וידון הרב מזה שאינו בלא תעשה, אבל הוא בעשה, ודרשו מן הכתוב אותה תאכלו: ואין הדבר כן, שבפירוש אמרו חכמים )כריתות כא ב( בדם מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים שאפילו מצות פרוש מדבריהם אין בו, ואם היה בשרו אסור, כל היוצא מן הטמא טמא. ודם השרץ ודם האדם מעטו אותן חכמים מאסור דם, ואמרו )מכשירין פ"ו מ"ה( דם השרץ כבשרו, ולוקה עליו משום שרץ שאין בו משום דם, ועשאוהו כבשר. אבל מה שאמרו שאינן בלא תעשה על אכילתן, לומר שלא נמנעו ממנו והן מותרין. אבל לפי דעתי יהיה זה בבשר מן החי, אבל המת למדו בו )ע"ז כט ב( מגזירה שוה מעגלה ערופה שאסור בהנאה: תלמוד בבלי מסכת יומא דף פג עמוד א תנו רבנן: מי שאחזו בולמוס - מאכילין אותו הקל הקל, טבל ונבילה - מאכילין אותו נבילה, טבל ושביעית - שביעית. קרית ספר הלכות מאכלות אסורות פרק יד וכן כל מי שמסוכן מאכילין אותו דברים אסורים ונראה דהא דאמרינן מאכילין הקל קל תחלה לא הוי אלא מדרבנן דמדאוריתא אין לך דבר חמור שעומד בפני פקוח נפש אלא ע"ז ג"ע ש"ד כדילפינן להו בדוכתייהו הא שאר איסורין כולהו אין עומדין בפני פקוח נפש. איסור כולל ומוסיף ובת אחת חיילי אאיסור אחר ולא שאר איסורין כדילפינן לעיל באיסורי ביאה: THE VALUE OF MORAL INTUITION דור רביעי להרה"ג ר' שמואל גלאזנר, פתיחה אות ב' ועוד תדע דבכל דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם אפילו לא היה התורה אסרתן היה האדם העובר ואכלן יותר מתעוב ממי שעובר על לאו מפורש שבתורה כי כל מה שנתקבל בעיני אדם הנאורים לתועבה אפילו אינו מפורש בתורה לאיסור העובר על זה גרע מן העובר על חוקי תורה. ...עוד משל אחרת בשר אדם לדעת הרמב"ם אינו אלא באיסור עשה ולדעת הרשב"א מותר לגמרי מן התורה ועתה אמור בחולה שיש בו סכנה ולפניו בשר בהמה נחורה או טריפה ובשר אדם איזה בשר יאכל הכי נאמר – דיאכל בשר אדם שאין בו איור תורה אע"פ שמחוק הנימוס שמקובל מכלל האנושי וכל האוכל או מאכיל מודח להיות נמנה מן האישים ולא איכל בשר שתורה אסרו בלאו. היעלה על הדעת שאנו עם הנבחר עם חכם ונבון נעבור על חוק הנימוס כזה כדי להנצל מאיסור תורה. שיח שרפי קודש ח"א ס' תקל"ו מה שקיללו חז"ל למי שאינו עומד בדיבורו בעונש מי שפרע מדור המבול...הא באמת אין קנין בדיבור בלבד. וגם בסדום מפני מה נענשו על הגזל בפחות משוה פרוטה. דהא אין לו דין ממון מה"ת. והשיב בזה"ל נישט קיין מענשליכקייט איז אזוי וויא א גראבע עבירה ומי שאינו עומד בדיבורו או שגזל מחבירו בפחות משוה פרוטה עד שגזל ממנו כל ממונו. אז אינו בגדר אנושי. לכן קיללו חז"ל באותו קללה למי שאינו עומד בדיבורו. והבן. תפלת שחרית לעולם יהא דם ירא שמים בסתר ובגלוי וגו' שו"ת רדב"ז ח"ג ס' תתקפ"ה שאלה על אחד מגדולי הדור שמת לו בן ולא הוריד עליו דמעה אחת אם זו מדה טובה או לא תשובה זו מדה רעה מורה על קושי הלב ועל רוע תכונת הנפש והיא מדת אכזריות והוא דרך הפילוסופים האומרים כי זה העולם הכל הוא מעשה תעתועים והמה מהבל ימעטו וזכרונם משלי אפר תועבה יבחר בהם ולכן אל יפתוך חטאת שלהם ומשליהם כי כולם בנויים על ההקדמה הזו אבל אנחנו מקבלי התורה יש לנו להאמין ולדעת כי העולם הזה ענין נכבד מאוד למסתפקים ממנו כראוי ולמתנהגים בו כשורה ובו ישיג האדם חיי העוה"ב והשארות הנפש כי הוא נקרא עולם המעשה ולכן אין ראוי לההביל ענייניו ולתלות צרותיו ברוע הנהגתו ולהתאונן על הזמן כאשר עשו רוב המשוררים הראשונים. אלא ראוי להתאונן ולהתאבל ולקונן על מעשיו דכתיב מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו והבוכה ומתאבל ומוריד דמעות על קרובים וכ"ש על אדם כשר מדת חסידים ונביאים ואנשי מעשה היא ומורה על טהרת נפשו והכנעת לבו לפני קונו ויתאונן על חטאיו ויתאבל על עוונותיו אשר היו לזה סבה ולא לחנם ארז"ל שלשה לבכי ז' להספד שלשים לגיהוץ ותספורת ואם היה הדבר בלתי נאות לא היו מתקנין לו ג' ימים וכן אברהם אבינו ע"ה כתיב ביה לספוד לשרה ולבכותה וכן יעקב וכן דוד המלך ורבים כאלה אין מספר ועיין בהקדמת ספר תורת האדם להרמב"ן ז"ל ותמצא מה שיש בו די לשאלה זו.