The Great Principle of the Torah Is Love, but What Does That Mean?

The Great Principle of the Torah is Love, but What Does that Mean?

On Love — Summer Lecture Series 2018

The Verse(s) 1. ויקרא יט:יז-יח לֹא ִת ְשׂ ָנא ֶאת ָא ִחי ִבּ ְל ָב ֶב ֵהוֹכ ַח ִתּוֹכ ַיח ֶאת ֲﬠ ִמ ֶית ְולֹא ִת ָשּׂא ָﬠ ָליו ֵח ְטא: לֹא ִת ֹקּם ְולֹא ִת ֹטּר ֶאת ְבּ ֵני ַﬠ ֶמּ ְו ָא ַה ְב ָתּ ְל ֵר ֲﬠ ָכּמוֹ ֲא ִני ְי ֹק ָוק: 1. Leviticus 19:17-18 (New JPS translation) 17 Y ou shall not hate your kinsfolk in your heart. Reprove your kinsman but incur no guilt because of him. 1 8 Y ou shall not take vengeance or bear a grudge against your countrymen. Love your fellow as yourself: I am the Lord.

“The [or perhaps “A”] Great Principle of the Torah” 2. ספרא קדושים ב:ד ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה, בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול מזה 2. Sifra Kedoshim 2:4 “And you shall love your neighbor as yourself": R. Akiva says: This is the [“a”?] great principle in the Torah. Ben Azzai says: "This is the record of Adam’s line" (Genesis 5 :1) — This is an even greater principle.

Action, Emotion, or Both? Perspectives from Bible Scholarship

A. Action (primarily):

3. Jay Sklar, L eviticus (2014), p. 247. Love is not first and foremost a feeling, but an action. In this context, such love means a person is to forgive a neighbor’s wrongs as quickly as his or her own. More broadly applied, it means a person is to show others the same practical care he or she shows himself or herself.

4. Jacob Milgrom, L eviticus 17-22 (2000), 1653 How can love be commanded? The answer is simply that the verb a hav signifies not only an emotion or attitude, but also deeds.

B. Emotion:

5. Roy Gane, L eviticus, Numbers (2004), pp. 337, 346. Remarkably, this law [in v. 17] controls an i nternal attitude that is “in your heart.” No human legislative body would dream of formulating such a decree because not even the FBI, with the latest surveillance technology, can enforce it. The Lord can hold people responsible to love (19:18) rather than hate (19:17) or covet (Exodus 20:17) because [God’s] perception penetrates human thought… In this contrast between love and hatred at the heart of Leviticus 19, the divine legislation reaches behind superficial action to its cognitive and emotional driving forces...

Whereas we tend to think of “love” as a feeling, in the Bible it is also a principle. The verb a-h-v (“love”) in Leviticus 19:18 includes the idea of aﬀection, but the fact that God can command [God’s] people to love shows that love is something they can choose to do rather than passively waiting for a certain feeling. If love were only a feeling to fall into, how could the Lord hold anyone accountable for having it? Whether we naturally like another person or not, God requires us to treat him or her according to the principle of love, which rules out harboring a grudge.

6. Walter C. Kaiser, Jr., “Leviticus,” in N ew Interpreter’s Bible, vol. 1 (1994), p. 1133 This injunction [19:17-18] goes right to the core of the matter and declares that the state of one’s heart toward one’s neighbor is the determining factor in being as holy toward the neighbor as God is holy.

Page 2 of 15

C. Emotion and Action:

7. Samuel E. Balentine, L eviticus (2002), p. 165 The word l ove implies both attitude and act; one must not only feel love but also act in ways that translate love into concrete deeds. Just as one expresses love for God through active obedience to God’s commandments, so one must demonstrate love for others by reaching out to them with tangible deeds of compassion and concern…

The word n eighbor refers to a wide range of persons with whom Israel would have had relationships…The “neighbor” is not limited to the peer with whom one shares a certain social status. It is also the disadvantaged person shunted to the edges of society, especially those persons the community may be tempted to ignore, perhaps even abuse, for economic, political, or physical reasons.

D. Philosophical Interlude: Are We Responsible for Our Emotions?

8. Nancy Sherman, “Taking Responsibility for Our Emotions” (1999), p. 294 We oen hold people morally responsible for their emotions. We praise individuals for their compassion, think less of them for their ingratitude or hatred, reproach self-righteousness and unjust anger. In the cases I have in mind, the ascriptions of responsibility are not simply for oﬀensive behaviors or actions which may accompany the emotions, but for the emotions themselves as motives or states of mind. We praise and blame people for what they feel and not just for how they act. In cases where people may subtly mask their hatred or ingratitude through more kindly actions, we still may find fault with the attitude we see leaking through the disguise.

Action, Emotion, or Both? Perspectives from Jewish Law and Thought

E. Actions: What We Must Not Do

9. תלמוד בבלי בבא מציעא סב. שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם- מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך.

9. Babylonian Talmud Bava Metzia 62a If two are traveling on a journey [far from civilization], and one has a pitcher of water, if both drink, they will [both] die, but if one only drinks, he can reach civilization, — The Son of Patura

Page 3 of 15

taught: It is better that both should drink and die, rather than that one should behold his companion's death. Until R. Akiba came and taught: “That your brother may live with you” (Leviticus 25:36). your life takes precedence over his life.

10. תלמוד בבלי שבת לא. מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור.

10. Babylonian Talmud Shabbat 31a It happened that a certain heathen came before Shammai and said to him, “Make me a proselyte, on condition that you teach me the whole Torah while I stand on one foot.” Thereupon he repulsed him with the builder's cubit which was in his hand. When he went before Hillel, he said to him, “What is hateful to you, do not to your neighbour: that is the whole Torah. All the rest is the commentary thereof; go and learn it.”

11. תרגום יונתן ויקרא יט:יח לא תהוון נקמין ולא נטרין דבבו לבני עמך ותרחמי לחברך דמן אנת סני לך לא תעביד ליה אנא יי:

11. Targum Pseudo-Jonathan Do not take vengeance or bear a grudge against members of your people; love your fellow, for what is hateful to you yourself, do not do him, I am the Lord.

12. מהרש"א, חידושי אגדות שבת לא דעלך סני לחברך לא כו'. והיינו דכתיב בתורה ואהבת לרעך כמוך וגו'... אמאי שינה לומר לו בלשון שלילה דעלך סני כו' דתרגום מלישנא דקרא הל"ל ותרחמיה לחברך כוותך כת"א וי"ל דמשמע ליה דקרא לא איירי אלא בכי האי גוונא בל"ת דגביה לא תקום ולא תטור כתיב ועלה קאי ואהבת לרעך וגו' שלא תעשה לו רעה מכל דסני לך כו' אבל לגבי לעשות לו טובה לא קאמר ואהבת לרעך כמוך כדאמרינן חייך קודמין לחיי אחיך וכן מוכיחין דברי ת"י ע"ש ודו"ק:

12. R. Shmuel Eidels (Maharsha, 1555 – 1631) That which is hateful to you. And this is what is written in the Torah, “Love your neighbor as yourself, etc.”... Why did Hillel change [the commandment] and put it in the negative; translating from the language of scripture, he should have said, “Love your fellow as yourself,” as Targum Onkelos does. The answer is that it seems to him that the verse is only dealing with negative commandments (prohibitions), in that it is written in relation to “You shall not take vengeance or bear a grudge”-- it is to that prohibition that “love your neighbor as yourself” applies, meaning that you should not do any harm of any kind that is hateful to you to him.

Page 4 of 15

But when it comes to actively doing good for him, it does not say “love your neighbor as yourself” because, as we say, “Your life takes precedence.” And this is proved by the words of Targum Yonatan.

13. מהר"ץ חיות שבת לא:א ועוד י"ל דמדוע אמר לו השלילה מה דעלך סני לחברך לא תעביד. ולא א"ל החיוב באהבה לזולתו. והיינו מפני דמצוה זו אינה מובן כפשוטו דהרי להיפך אמרו (ב"מ ס"ב א) חייך קודמין .ומפ"ז הסבירו הלל שאין הכונה בקיום מצוה זו רק על השלילה דמה שהיא שנואה אצלך לא תעשה לאחרים. אבל בחיוב בודאי חייך קודמין:

13. R. Zvi Hirsch Chajes (Maharatz Chajes, 1805-1855) Why did Hillel tell him the negative, that which is hateful to you do not do to your fellow, and not tell him the positive, the obligation to love the other? This is because this commandment is not understood according to its plain sense; aer all, [our Sages] said the opposite, “Your life takes precedence.” And for this reason Hillel explained to him that the meaning of this commandment is a negation, that what is hateful to you you should not do to others. But when it comes to a positive obligation, your life undoubtedly takes precedence.

14. מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב:כו מעשה באחד שבא לרבי עקיבא א"ל רבי למדני כל התורה כולה כאחת. א"ל בני אם משה רבינו ע"ה שעשה בהר ארבעים יום וארבעים לילה עד שלא למדה ואתה אומר למדני כל התורה כולה כאחת. אלא בני הוא כללה של תורה מה דאת סני לגרמך לחברך לא תעביד. אם רוצה את שלא יזיקך אדם את שלך אף את לא תזיקנו. רוצה את שלא יטול אדם את שלך אף את לא תטול של חבירך

14. Avot De-Rabbi Natan Version B:26 It happened that someone came to Rabbi Akiva and said to him, “My Master, teach me the entirety of the Torah as a unified whole. He replied, “My son, if Moses our Teacher, peace be upon him, spent forty days and forty nights on the mountain until he learned it, how can you ask me to teach you the entirety of Torah in one unified whole?! Rather, my son, this is the principle of Torah: what is hateful to you, do not do to your fellow. If you do not want someone to harm you, do not harm him. If you do not want someone to take what is yours, do not take what is his.”

F. Actions: What We Must Do 15. רמב"ם הלכות אבל יד:א מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים, ולהתעסק בכל צרכי הקבורה, לשאת על הכתף, ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור, אע"פ שכל מצות אלו

Page 5 of 15

מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות.

15. Maimonides (1135-1204 CE), Mishneh Torah, Laws of Mourning 14:1 It is a positive commandment of Rabbinic origin to visit the sick, comfort mourners, to prepare for a funeral, prepare a bride, accompany guests, attend to all the needs of a burial, carry a corpse on one's shoulders, walk before the bier, mourn, dig a grave, and bury the dead, and also to bring joy to a bride and groom and help them in all their needs. These are deeds of kindness that one carries out with his person that have no limit. Even though all of these commandments are of Rabbinic status, they are included in “Love your neighbor as yourself”—all the things you would want others to do for you, you do for your brother in Torah and the commandments.

16. הכתב והקבלה ויקרא קדושים יט (יח) ואהבת לרעך כמוך.

16. Rabbi Yaakov Tzvi Mecklenburg (1785-1865), Haketav VehaKabbalah on Leviticus 19 (18) And you shall love your neighbor as yourself.

ר"ל כל אופני הטוב והחסד שאדם מסכים בדעתו וגומר בלבו שראוי לו לקבל מאהובו יעשה לרעהו שהוא כל אדם, והוא, ראובן רוצה משמעון אהובו שיתנהג עמו כאוהב נאמן בכל הדברים, וחושב בלבו אלה הדברים והאופנים שראוי לו לשמעון להתנהג עמי,

[Scripture} means to say that all of the kinds of goodness and kindness which a person is confident that he should be receiving from his friend, he should do for his fellow—that is, for every human being. For example, Reuven wants his friend Shimon to treat him like a faithful friend in all things, and considers which are the things and the modes of conduct that it would be appropriate for Shimon to treat me with.

א' שיאהב אותו באמת לא בזיוף, ב' שיתנהג בי כבוד תמיד כי כן ראוי להיות וכמאמר חז"ל, כבוד חברך כמורא רבך, ג' שידרש שלומי תמיד כי כן ראוי לרעים אהובים להיות בשלום תמיד ולדרוש איש בשלום רעהו,

First, he should truly and sincerely love him; Second, he should always treat me with respect, as is appropriate, and as our Sages tell us in Pirkei Avot, “[Let] your friend’s honor be (as dear to you) as your teacher’s honor [i.e. very dear]”; Third, that he should always seek my well-being; as is appropriate among close friends-- to be at peace and to seek out one another’s well-being;

Page 6 of 15

ד' שישתתף בצערי, ה' שיקבל אותי בסבר פנים יפות כשאבוא לביתו, ו' שידון אותי לכף זכות בכל דבר, Fourth, that he will share in my sorrow; Fih, that he will welcome me with a warm smile (b e-sever panim yafot) when I visit his home; Sixth, that he always judge me favorably (l e-khaf zekhut) in every matter;

ז' שיתנדב בגופו באיזה טרחה קטנה בשבילי והוא ילוני בעמלו לפעמים בדבר שלא יעמל בו הרבה, ח' שיתנדב להושיע לי בדבר מועט מממונו לפעמים בעת שאצטרך בהלואה או במתנה דבר קטן ולא ימנע ממני שאלה אחת קטנה כדרך טוב איש חונן ומלוה, ט' שלא יתגאה עלי,

Seventh, that he himself will gladly go through a little trouble for my sake Eighth, that out of his own accord, he will help me with a little money when I need a loan or a small gi, and that he won’t deny me some minor request, as is the way of someone who is generous and giving; Ninth, that he won’t be too haughty towards me;

והוא מסכים בשכלו וגומר בלבו עוד דברים רבים כאלה, אבל לא יסכים בשכלו ששמעון יתן לו כל הממון שלו וכל רכושו באהבתו אותו, זה לא ירצה ראובן מעמו ולא יחפוץ מאתו, כי הדעת לא יסבל זה והשכל לא יחייב כן;

Reuven is confident of many more such things, but he will not think that Shimon needs to give him (to Reuven) all his wealth and all his possessions because of his love for him; this Reuven would not want from him, for this is unreasonable and cannot be expected.

והנה כל האופנים במספרם כמשפטם אשר יחפץ לבב ראובן שיעשה לו שמעון אוהבו, אותן בעצמן צריך שיעשה ראובן לשמעון, ובזה הוא יוצא ידי חובת אהבת שמעון בשלמות גמור, לא שצריך למסור לשמעון כל ממונו וכל ביתו עם חדריו ועליותיו וכל רכושו באהבתו אותו, שהרי אין רוצה כזאת משמעון רעהו, וז"ש ואהבת לרעך כמוך כלומר האהבה לרעך יהיה בכל אותן האופנים, כמוך, כמו שאתה מבקש את האהבה מרעך.

All these various aspects [of goodness] that Reuven wishes in his heart that Shimon would do for him, Reuven himself must do these very things for Shimon; that’s how he fulfills his duty of loving Shimon wholeheartedly. Not that he needs to hand Shimon all his money, and his whole house with all its rooms and floors, and all his belongings out of love for him, because

Page 7 of 15

he does not want this from Shimon his friend. Therefore it says, “Love your neighbor as yourself,” which means that your love for your fellow will be in all ways, just like you the love you want to receive from your fellow.

ומעתה לא יקשה בעיניך מה שנתקשו המפרשים ע"ז הפסוק איך תצוה התורה דבר שהוא נגד הטבע ואין האדם יכול לקיימו? ולברוח מן המצר הזה ברחו ונפלו בדחוקים עמוקים, כי י"א כי כמוך על דרך הפלגה וגוזמא, וי"א כי כמוך בהנאה בדבר שאתה מקבל הנאה תתן לו, אם אתה אוהב סוס תן לו וכדומה לזה;

And from all this, what the commentators struggled with in this verse will no longer seem diﬀicult to you: how can the Torah command something that is against (human) nature and that cannot be fulfilled by a human being? In order to escape this bind, they appealed to extremely forced explanations, for some say that the word “k amokha, ” as yourself, is exaggeration and hyperbole, and some say that it refers to pleasure, meaning that you should give him things that bring you pleasure, such as if you like horses, you should give those to him, etc.

ובאמת אין אנו צריכים אל הדחוקים האלו כי לא קשה מלת כמוך כלל, כי בזה תבאר לנו התורה כוונתה שתצוה על דבר שהוא דרך הטבע, ושכל אדם יוכל לקיימה, לא על דבר שהוא נגד הטבע ושאין אדם יוכל לקיימה

But in reality, we don’t need these forced explanations, for the word “k amokha, ” as yourself, is not diﬀicult at all. Through it, the Torah tells us its intent to command us regarding things that accord with nature that every person can fulfill, and not things that are against nature which no one can fulfill.

G. Emotions: What We Must Feel 17. ספר החינוך פרשת קדושים מצוה רמג מצות אהבת ישראל

לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר [ויקרא י"ט, י"ח] ואהבת לרעך כמוך. ואמרו זכרונם לברכה [שבת ל"א ע"א] דעלך סני לחברך לא תעביד. ואמרו בספרי, אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה, כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויין בכך, שהאוהב חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו ולא יונהו בממון ולא בדברים ולא יסיג גבולו ולא יזיק לו בשום צד. וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה, ידוע הדבר לכל בן דעת.

שורש המצוה ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחבירו כן יעשה חבירו בו, ובזה יהיה שלום בין הבריות.

ודיני מצוה זו כלולים הם בתוך המצוה, שכלל הכל הוא שיתנהג האדם עם חבירו כמו שיתנהג עם עצמו, לשמור ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק, ואם יספר עליו דברים יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד

Page 8 of 15

בקלונו, וכמו שאמרו זכרונם לברכה [ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א] המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא. והמתנהג עם חבירו דרך אהבה ושלום ורעות ומבקש תועלתם ושמח בטובם, עליו הכתוב אומר [ישעיהו מ"ט, ג'] ישראל אשר בך אתפאר.

ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. ועובר עליה ולא נזהר בממון חבירו לשומרו, וכל שכן אם הזיק אותו בממון או צערו בשום דבר לדעת, ביטל עשה זה, מלבד החיוב שבו לפי הענין שהזיקו כמו שמפורש במקומו.

17. Sefer HaH i nukh (Attributed to Rabbi Aharon Halevi of Barcelona, C. 1235-1290) Kedoshim Mitzvah 243 To love every Israelite with a profound aﬀection, which is to say that we are to be concerned about himself and his property-for it is stated, y ou shall love your neighbor as yourself (Leviticus 19:18); and the Sages of blessed memory explained: What is harmful to you, do not do to your fellow-man. Then, in the Midrash S ifra it was taught: Said R. Akiva: This is a great principle in the Torah. In other words, many commandments in the Torah depend on it: Thus, a person who loves another as himself will not steal from him, will not commit adultery with his wife, will not cheat him of goods or oppress him with words, will not move his boundary, and will not hrm him in any way. So are many other religious duties bound up with it; the matter is evident to every understanding person.

The root reason for the m itzvah i s known (apparent): for as a person treat another, so will the other treat him; and with this there will be peace among human beings.

The laws of precept are summed up in the precept: for it includes everything to say that a man should behave toward his fellow-man as he behaves towards himself—to guard his property and remove all harm from him. And if he relates things about the other one, let him relate them in his praise and have a care for the other’s esteem, and not find honor in other’s disgrace. As the Sages of blessed memory said: Whoever derives honor through disgrace of his fellow-man, has no share in the world-to-come. On the other hand, when a man behaves toward his fellow in a way of love and peace and friendship, seeking his advantage and rejoicing in his good fortune, Scripture refers to him in the verse, Israel, in whom I will be glorified (Isaiah 49:3).

The precept is in force everywhere, at every time. If a person transgresses it and is not careful about his fellow-man’s property to guard it, and all the more certainly if he causes him some damage through his property, or causes him anguish in some way—if it is deliberate, he thus disobeys this positive precept, apart from any obligation incurred according to the way he harmed him, as it is explained in its place.

Page 9 of 15

18. ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רו

והמצוה הר"ו היא שצונו לאהוב קצתנו את קצתנו כמו שנאהב עצמנו ושתהיה חמלתי ואהבתי לאחי כחמלתי ואהבתי לעצמי בממונו ובגופו וכל מה שיהיה ברשותו או ירצה אותו וכל מה שארצה לעצמי ארצה לו כמוהו וכל מה שאשנא לעצמי או למי שידבק בי אשנא לו כמוהו. והוא אמרו יתעלה (שם) ואהבת לרעך כמוך:

18. Maimonides, Book of Commandments, Positive Commandment 206 By this injunction we are commanded that we are to love one another even as we love ourselves, and that a man’s love and compassion for his brother in faith shall be like his love and compassion for himself, in respect of his money, his person, and of whatever he possesses and desires. Whatever I wish for myself, I am to wish the like for him; and whatever I do not wish for myself or for my friends, I am not to wish the like for him. This injunction is contained in His works (exalted be He), L ove your neighbor as yourself.

19. רמב"ם הלכות דעות פרק ו הלכה ג מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך, לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו ,והמתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא.

19. Maimonides Laws of Personal Development 6:3 It is a commandment for every person to love every single individual of Israel like his own body. As it said, “Love your neighbor as yourself.” Therefore he needs to speak in praise of him and to have concern for his possessions, just as he has concern for his own possessions and wants to be honored himself. Whoever glorifies himself through through the humiliation of his fellow has no portion in the world-to-come.

20. רמב"ן פרשת קדושים יט וטעם ואהבת לרעך כמוך - הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך (ב"מ סב א):

אלא מצות התורה שיאהב חבירו בכל ענין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב. ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך", והשוה אותם במלת "לרעך", וכן ואהבת לו כמוך (פסוק לד) דגר, שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו, כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה, ואם יהיה אוהבו בכל יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה,ולא שישוה אליו אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה, ויצוה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו, אבל יאהב ברבות הטובה לחבירו כאשר אדם עושה לנפשו ולא

Page 10 of 15

יתן שיעורין באהבה. ועל כן אמר ביהונתן (ש"א כ יז) כי אהבת נפשו אהבו, בעבור שהסיר מדת הקנאה מלבו ואמר (שם כג יז) ואתה תמלוך על ישראל וגו' : 20. Ramban on VaYikra, Parashat Kedoshim 19 This is an expression by way of overstatement, for a human heart is not able to accept a comment to love one’s neighbor as oneself. Moreover, Rabbi Akiva has already come and taught, “Your life takes precedence over the life of your fellow-being.” Rather, the commandment of the Torah means that one is to love one’s fellow-being in all matters, as one loves all good for oneself. It is possible that since it does not say “and thou shalt love ‘ et res’akha’ [which literally means “to” thy neighbor], and similarly it states with reference to a proselyte, and t hou shalt love ‘lo’ (him) [but literally:to him] a s thyself, that the meaning thereof is to equate the love of both [himself and his neighbor, or himself and the proselyte] in his mind. For sometimes a person will love his neighbor in certain matters, such as doing good to him in material wealth but not with wisdom and similar matters. But if he loves him completely, he will want his beloved friend to gain riches, properties, honor knowledge and wisdom. However [because of human nature] he will still not want him to be his equal, for there will always be desire to his heart that he should have more of these good things than his neighbor. Therefore Scripture commanded that this degree of jealousy should not exist in his heart, but instead a person should love to do abundance of good for his fellow-being as he does for himself, and he should place no limitations upon his love for him. It is for this reason that it is said of Jonathan’s [love for David], f or he loved him as he loved his own soul, because Jonathan had removed [altogether] the attribute of jealousy from his heart, and he said [to David], a nd thou shalt be king over Israel, etc.

21. L enn E. Goodman, L ove Thy Neighbor As Thyself (2008), pp. 26-29. Bans on covetous thoughts and the harboring of hatred forbid an attitude. So we must ask, Can laws regulate our thoughts? Clearly, laws like these intend to operate not merely in the public sphere but at the intimate nexus of thought and action. Their target is the mind or heart’s intention…

The Rabbis, like the Torah that is their text, are carefully and critically watchful of the borderlands between attitude and action. For it is here than an ethos unfolds, in individuals and in a community…

The charge [to love] is not an algorithm to be programmed in an automaton but an exhortation to a moral subject, the only sort of agent that can regulate not just its own behavior but its own intentions…

Page 11 of 15

The Torah becomes radical not in pursuing extremes (as the word ‘radical’ sometimes seems to suggest) but in tracing actions to their roots in attitudes and seeking to reform those attitudes through the actions it commands…

[On Maimonides list at Evel 14:1] Such concrete applications rescue [the commandment to love one’s neighbor] from vacuity and make it operational. The obligations they lay before us are at once material and emotional. The actions impart an outlook, which in turn imparts a tone to life that befits the Torah’s goal: that those who receive the Law make of themselves a holy nation (Exodus 19:6) where holiness reaches beyond justice and charity, expressing itself in an ethos of kindness, a way of life based on love...

H. The Great Principle of the Torah

22. בראשית ה (א) ֶזה ֵס ֶפר ְתּוֹל ֹדת ָא ָדם ְבּיוֹם ְבּרֹא ֱא ִהים ָא ָדם ִבּ ְדמוּת ֱא ִהים ָﬠ ָשׂה ֹאתוֹ:

22. Genesis 5:1 This is the record of Adam’s line—when God created the human being, God created him in the likeness of God.

23. משנה אבות ג הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר (בראשית ט) בצלם אלהים עשה את האדם חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום שנאמר (דברים י"ד) בנים אתם לה' אלהיכם חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו: 23. Mishnah Avot 3:14 He would say: Beloved is man, since he is created in the image [of God]. A deeper love—it is revealed to him that he is created in the image, as it says (G enesis 9:6) : "for in God's image He made man." Beloved are Israel, since they are called children of the Omnipresent. A deeper love—it is revealed to them that they are called children to God, as it says (D euteronomy 14:1) : "You are children of the Lord, your God." Beloved are Israel, since a precious instrument has been given to them. A deeper love—it is revealed to them that the precious instrument with which the world was created has been given to them, as it says (P roverbs 4:2) : "For a good lesson I have given to you; do not forsake my teaching."

24. Samuel Balentine, L eviticus, p. 166 Ben-Azzai’s comment turns on the recognition of a creational foundation for loving one’s neighbor as oneself. Because every human being bears “the likeness of God,” the failure to

Page 12 of 15

love others is equivalent to saying that neither they nor we have value in the eyes of God. It may be likened to saying that in the decision to invest human beings with the divine image, God has made a terrible mistake.

25. קרבן אהרן על ספרא זה ספר תולדות אדם. גדול מזה, דאמר שכולם תולדות אב אחד הם וכולם אחים, ולזה אין להתגדל זה על זה, ולא לשנוא זה את זה, וכונת הכתוב לומר זה ספר התורה הוא מתולדות אדם הראשון, שכולם בני אב אחד הם, והוא כלל גדול, משום דקרא דואהבת לרעך, הוא מחייב האהבה מצד הריעות לבד, אבל זה ספר מחייב אותה מצד האחוה, שהוא חיוב יותר גדול, ועוד כי בזה הראה לנו שכולנו בצלם אחד ובחותם אחד, והיא הצורה האלהית שהיא תחייב אותנו להתאחד בכל דברינו, כשם שאנו אחדים בצורה האלהית.

25. Korban Aharon (Aharon Ibn H a yyim, 1545-1632), commentary on Sifra “This is the record of Adam’s line” is an even greater principle, because it says that everyone is descended from the same father and all are siblings; on account of this, people cannot lord it over one another or hate one another. This is a great principle because the verse “love your neighbor as yourself” requires love from friendship alone. But “this is the record” requires it out of brotherhood, which is a greater obligation. Moreover, with this verse [God] showed us that we are all share one image and one seal, which is the divine form, which obligates us to unite in all matters just as we are united in the divine form.

26. בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה כד:ז בן עזאי א' זה ספר תולדות אדם כלל גדול בתורה, ר' עקיבה א' ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח) כלל גדול ממנו, שלא תאמר הואיל וניתבזיתי יתבזה חבירי, אמר ר' תנחומ' אם עשית כן דע למי אתה מבזה בדמות אלהים עשה אתו.

26. Bereishit Rabbah 24:7 Ben 'Azzai said: This is the book of the descendants of Adam is a great principle of the Torah. R. Akiva said : But thou shalt love thy neighbour as thyself (Lev. xix, 18) is even a greater principle. Hence you must not say, Since I have been put to shame, let my neighbour be put to shame. R. Tanh u ma said: If you do so, know whom you put to shame, [for] In the likeness of God made He him.

27. Jacob Milgrom, Leviticus 17-22, p. 1656 If you do not love yourself, asks Ben Azzai, how can you be expected to love someone else? Having penetrated beyond the outer rational capabilities of the human being to his possibly disturbed psychic condition, he proposes his therapy: first, make such a (and every) person aware of the fact that he is of ultimate worth because he bears the likeness of God, that

Page 13 of 15

regardless of his condition he has the divinely endowed potential to achieve joy and fulfillment in life, and only then, aer having learned to love himself, will he be capable of loving others.

28. R. Elimelekh Bar-Shaul (1913-1964), Mitzvah VaLev וביתר הסבר: החיים המעשיים מחייבים פירוט. החיים עצמם מסתדרים מפרטים רבים ושונים, אך יש אשר הפרטים מסיחים את הדעת והרגש מן המגמה הכללית המונחת ביסודם והיא ראשיתם ותכליתם. וכיון שהוסחו הדעת וההרגשה, יש תמיד סכנה שהפרטים יתעקמו בדרך הילוכים ושוב לא יהיו בהתאם למגמה הכללית, ואולי גם יהיו נוגדים אותה לחלוטין. כך מתחילים יחידי סגולה בהדלקת רעיון גדול בליבם, ותוך כדי פירוט הרעיון לפרוטות של מעשי הגשמה, יש שהולכים וניתקים החוטים העדינים הקושרים את הפרטים בשולי פורפורית הרעיון, ונמצא שאותם יחידי סגולה לא רק שאינם מתקרבים למימוש רעיונם, אלא שגם מתרחקים ממנו ואולי גם חוסמים את כל הדרכים בפניו בבלי דעת.

To explain: practical life necessitates detail (itemization). Life itself is made up of many diﬀerent details, but sometimes these details distract our mind and our emotion from the general purpose that underlies them, which is their foundation and goal. And when thought and feeling are distracted, there is always a danger that the individual details will become crooked and will no longer accord with the general purpose and may even stand in complete opposition to it. This is how great individuals begin: by kindling a great idea in their hearts, but in the process of breaking down the idea into the small details of enacting it, some of the delicate threads that tie the details to the idea become disconnected, so that these unique individuals are not only far from actualizing their idea, but even further, they grow more distant from it, and perhaps even unconsciously block all the pathways leading to it.

וה"כלל" הגדול, המרכזי הוא" "ואהבת לרעך כמוך". בכל אלפי הפרטים שהאדם נטפל להם בהסדר יחסיו עם הזולת, עליו לשמור על יניקה ישירה ורצופה מן הכלל המרכזי, הוא שצריך לשמש להם רקע, מסגרת, שמש מעליהם ונשמה בתוכם. ניתוק כלשהו מן הכלל גורם לפרטים שידולדלו מתכנם ויהיו תלויים ברפיון בחלל ריק. או שגם יפעלו בניגוד לכלל ולשם טשטושו הגמור . The great, central principle is "love your neighbor as yourself." In all the thousands of details that a person encounters in ordering his relationships with others, s/he must maintain direct and continuous nourishment from the central principle; it must serve as background and framework, as guiding light above them, and soul-force within them. Any disconnect from the principle causes the details to be emptied of content, leaving them dangling in mid-air—or, alternatively, these details might act in opposition to and for the eﬀacement of the original principle.

Page 14 of 15

אורו של הכלל צריך להפציע מכל פרט כשלעצמו, ובכל פרט צריך האדם להכיר ולהרגיש שהוא מבצע מעשה מתוך אהבה אמיתית לרעהו, ובכל רגע שהוא נמנע מעשות דבר לרעת רעהו – חרדת הכלל הגדול תחדירהו ותפקד עליו, ולפי זה, כל הפרטים, של עשיה ואי עשיה, ישתבצו בתוך הכלל, ואף עינינים דקים ביותר ורחוקים ביותר. כשמש הזאת המאירה ומחממת גם ארזי-אל וגם סיבי עשבים.

The light of the principle must shine through each and every detail in itself; and in every detail one must recognize and feel that he is performing an action out of true love for his/her fellow; and at every moment he avoids doing anything to the detriment of his/her fellow, the awe of the great principle will penetrate him and guide him. Accordingly, all the details, of doing and not doing, will fit within the principle, even in the tiniest and most distant matters, like the sun which lights and warms both loy trees and tiny grass fibers.

לפיכך לא השאירוה חכמים מצוה זו בתור עקרון דתי-מוסרי מופשט, אלא עשאוה מנוף כביר לכל גלגלי החיים החברתיים: בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, בין יחיד לציבור

Therefore, the Sages did not leave this commandment as an abstract religious-moral principle, but rather made it a great lever for all of life’s social wheels: between man and wife, between a person and their friend, between the individual and the community.

וכשאנו מתבוננים בתוך הסעיפים אנו מתרשמים עמוקות מן החומרא ששוו חכמים אפילו לספק רחוק של עבירה על פרט מסוים שיש לו נגיעת מה לאהבת הרע או להעדר אהבה אליו כי אמנם כלל גדול לפנינו, כלל גדול בתורה וכלל גדול בחיי האדם .

And when we gaze into the sub-categories [of interpersonal obligation], we are deeply impressed by the severity with which the Sages treated even the most distant doubtful possibility of transgression against a certain detail that touches on loving one’s fellow or failing to love them—for indeed, a great principle lies before us, a great principle in the Torah and a great principle in the life of a human being.

Page 15 of 15