קדושים תהיו תשכ"א

Kedoshim Tihiyu 5721

חלק א

Part One

www.simplychassidus.com ב"ה

About Simply Chassidus Simply Chassidus releases one ma’amar of the Rebbe each month with English translation and commentary. Each ma’amar is divided into three sections, each of which can be learned in approximately one hour. By learning one section per week, usually on Shabbos morning, participants can finish one ma’amar per month, with time to review the ma’amar on Shabbos Mevarchim.

Simply Chassidus is translated by Simcha Kanter and is a project of Congregation Bnei Ruven in Chicago under the direction of Rabbi Boruch Hertz.

Reviewed with Rabbi Fischel Oster in the zechus of refuah shleima for .ארי' יהודה בן שרה רבקה

Made possible by

The ma’amar “Kedoshim Tihiyu 5721” from Sefer Hamaamorim Volume 3 is copyrighted by Kehot Publication Society, a division of Merkos L’inyonei Chinuch, and is reprinted here with permission. ד"ה קדושים תהיו 3

Section One The Rebbe said this ma’amar in 5721 (1961) based on the following possuk:

ַּ ד ֵּ בר ֶאל ָּ כל ֲע ַּדת ְּ ב ֵּני Speak to the entire congregation of the ִי ְּ שָּר ֵּאל ְּו ָּא ַּמְּר ָּת ֲא ֵּל ֶהם children of Israel, and say to them, “You ְּקד ׁ ִשים ִת ְּהי ו ִ כי ָּקד ֹו ׁש shall be holy, for I, Hashem, your G-d, am ֲא ִני ְּי ָּי ֱאלֹ ֵּקי ֶכם: ”.holy

This possuk comes after a series of pesukim which list the forbidden relationships (marrying one’s sister, mother, etc.), and on a simple level refers to the holiness that comes as a result of refraining from these forbidden relationships. In this ma’amar, the Rebbe will explain the deeper meaning of this possuk.

דבר אל כל עדת בני ישראל גו' קדושים תהיו כי קדוש אני1, ואיתא במדרש2 יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם,

Commenting on the fact that the possuk says that “You shall be holy, for I, Hashem, your G-d, am holy,” the Midrash says:

You might think that you are able to be holy to the same extent that I am holy. This is why the possuk clarifies, “because I am holy” – My holiness is superior to your holiness.

However, the premise behind the question of the Midrash is difficult to understand:

וצריך להבין3 איך שייך אפילו קס"ד שיהיו כמוני.

How can one even consider the possibility that our holiness (the holiness of a created being) is comparable to the holiness of Hashem? Isn’t this clearly out of the question? 4 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

The Rebbe explains the basis for the Midrash’s assumption:

ולכאורה יש לומר, דהטעם להקס"ד יכול כמוני )אף שנברא הוא באין ערוך לבורא( הוא, כי מלשון הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני )שקדוש אני הוא הטעם וההסברה על קדושים תהיו( משמע, שהציווי קדושים תהיו הוא שקדושתם של ישראל צריכה להיות בדומה לקדושתו ית' – יכול כמוני ]ויש לומר ההסברה בזה, דכיון שישראל וקוב"ה כולא חד4, לכן שייכים ישראל לכל הענינים דלמעלה[.

The Midrash is addressing this possibility (even though it seems obvious that the holiness of a created being can’t compare to the holiness of Hashem) because the wording of the possuk seems to imply this conclusion when it says “You shall be holy because I am holy.” By mentioning Hashem’s holiness as the reason for our holiness, it seems to imply that we must have a level of holiness that is similar to His in order to fulfill this commandment.

[The spiritual basis for such an assumption is the fact that “the Jews and the Holy One, blessed be He, are all one,” which therefore gives the Jews “access” to a level which is similar to Hashem’s level of holiness.]

However, the conclusion of the Midrash makes it difficult to understand the wording of the possuk:

אבל עפ"ז צריך להבין )לאידך גיסא( מסקנת המדרש קדושתי למעלה מקדושתכם, איך זה מתאים עם לשון הכתוב כי קדוש אני.

If the Midrash concludes that Hashem’s holiness is (incomparably) superior to our holiness, how can we explain the meaning of the words, “because I am holy”?

In order to understand the meaning of the phrase “because I am holy” and the explanation of the Midrash, the Rebbe brings the Alter Rebbe’s explanation of this Midrash from Likkutei Torah: ד"ה קדושים תהיו 5

ומבואר בלקו"ת5, דקדושתכם היא הקדושה שנמשכת ע"י אתערותא דלתתא )מעשה המצוות( , וקדושתי שלמעלה מקדושתכם היא קדושה נעלית ביותר שאין אתערותא דלתתא )דמעשה המצוות( מגעת שם, ונמשכת ע"י התשובה.

In Likkutei Torah, the Alter Rebbe explains that the phrase “My holiness is superior to your holiness” refers to two different levels of holiness which a Jew can draw down into the world. “Your holiness” refers to the holiness which is brought into the world through the efforts of creation (through the performance of mitzvos), and “My holiness” refers to a higher level of holiness which cannot be reached through the (standard) “efforts of creation” (performance of mitzvos), and can only be accessed through teshuva.

Based on this explanation, we would explain the possuk according to the Midrash as follows:

“You shall be holy, for I, Hashem, your G-d, am holy.” Hashem says: You might think that you can reach My level of holiness through “the efforts of creation,” but this is not possible. The only way to reach “My holiness” (which is higher than “your holiness” of performing mitzvos) is through teshuva.

However, this explanation still requires clarification:

Question One:

וצריך ביאור, הרי גם תשובה היא עבודת האדם, אתערותא דלתתא, ולמה נקראת קדושתי שלמעלה מקדושתכם.

How can the Alter Rebbe say that “My holiness” can’t be accessed through the efforts of creation, but can be accessed through teshuva? Isn’t teshuva considered an “effort of creation”?

6 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

In order to answer this question (which will not happen until the end of the ma’amar), the Rebbe first takes a broader look at the context of this statement of the Midrash:

ב( והנה ענין יכול כמוני כו' שבמדרש הנ"ל בא בהמשך למ"ש שם לפנ"ז עה"פ6 והיית רק למעלה יכול כמוני כו' גדולתי למעלה מגדולתכם.

The statement of the Midrash “You might think that you are able to be holy to the same extent that I am holy, etc.” is a continuation of the Midrash’s previous explanation; the entire section reads as follows:

Rebbi Shimon ben Lakish said: There are two sections of the Torah (which Moshe Rabbeinu wrote for us) whose meaning we are able to interpret based on pesukim about the evil Pharaoh.

One possuk says [regarding the reward that the Jewish people will receive if they follow the Torah], “and you will only be at the top, and you will not be at the bottom.” You might think that you will be “at the very top” [where there isn’t anything higher]; however, the word “only [at the top]” comes to exclude “My greatness” [where there isn’t anything higher] which is higher than “your greatness.”

We learn [the fact that the word “only” is a term which excludes the highest level] from a statement of Pharaoh. Pharaoh said [to Yosef], “You will be in charge of my house.” This statement could have made Yosef think that this put him on the same level as Pharaoh, which is why the possuk clarified, “only by my throne will I be greater than you.” This is “my [Pharaoh’s] greatness” which is greater than “your [Yosef’s] greatness.” [From here we see that the word “only” comes to exclude the attainment of the highest level.] ד"ה קדושים תהיו 7

The same is true [with the second possuk, which is the main subject of this section of the Midrash]: The possuk says, “you shall be holy.” You might think that you are able to be holy to the same extent that I am holy. This is why the possuk clarifies, “because I am holy” – My holiness is superior to your holiness.

This can also be learned from a statement of the evil Pharaoh: Pharaoh said, “I am Pharaoh [and besides you, no one may lift his hand or his foot in the entire land of Egypt].” Since Yosef could have potentially become so powerful that he could have thought that he was on the same level as Pharaoh, Pharaoh clarified that “I am Pharaoh [and you are not, so therefore you are not as great as I am]. This is “my [Pharaoh’s] greatness” which is superior to “your [Yosef’s] greatness.”

From looking at the quote from the Midrash in a broader perspective, we see that the concept of “My holiness which is superior to your holiness” comes as a continuation to the discussion of “My greatness which is superior to your greatness.”

Because they are brought in the Midrash as a continuation of each other, we can apply what the Alter Rebbe says in Likkutei Torah to both concepts:

וע"פ מ"ש בלקו"ת בענין קדושתי למעלה מקדושתכם, שביכלתם של ישראל להמשיך גם בחינת קדושתי שלמעלה מקדושתכם אלא שהמשכת קדושה זו היא ע"י עבודה נעלית יותר )עבודת התשובה שלמעלה מהעבודה דתומ"צ( , צריך לומר, שעד"ז הוא גם בנוגע לשתי הדרגות דגדולה )גדולתי וגדולתכם( , שביכלתם של ישראל להמשיך גם בחינת גדולתי, אלא שלזה צריך עבודה נעלית יותר.

In the ma’amar from Likkutei Torah which we quoted above, the Alter Rebbe explains that a Jew is able to draw down the level of G-dliness 8 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א referred to as “My holiness which is superior to your holiness” through a higher level of serving Hashem; the service of teshuva, which is superior to the service of mitzvos.

Applying this to the concept of “My greatness which is superior to your greatness,” we can also conclude that a Jew is able to reach the higher level of “My greatness,” but it demands a higher level of service.

The Rebbe now compares the concepts of “holiness” and “greatness”:

ולהוסיף, דקדושה היא למעלה מגדולה. דגדולה הו"ע ההתפשטות והגילוי7 ]שלכן נקראת החסד בשם גדולה.8 וגם להביאור שגדולה היא למעלה ממדת החסד, ענין הגדולה היא חסד )התפשטות( , אלא שהיא למעלה ממדת החסד, וההתפשטות שמצד הגדולה היא בלי גבול9[ וקדושה )מלשון קדושה והבדלה( הוא העצם10 שמובדל מענין ההתפשטות והגילוי7.

The concept of “holiness” is superior to the concept of “greatness,” as “greatness” represents the concept of expression and revelation, while “holiness” (implying “separateness”) represents the essence which is higher than expression and revelation.

[Parenthetically, the Rebbe explains that the sefirah of chesed is referred to as “greatness” because chesed represents an outward expression of giving to someone else. Even according to the explanations that the term “greatness” refers to a level which is higher than chesed, it still represents the concept of external expression and revelation – just on a more unlimited level than the limited sefirah of chesed.]

Based on the fact that “holiness” is superior to “greatness,” we can conclude which type of service of Hashem is required to draw down “My greatness”: ד"ה קדושים תהיו 9

ועפ"ז יש לומר, שגם המשכת בחינת גדולתי שלמעלה מגדולתכם היא ע"י עבודת הצדיקים ]אלא שבעבודת הצדיקים עצמה היא עבודה נעלית יותר[, וזה שצריך לעבודת התשובה דוקא הוא בשביל המשכת בחינת קדושתי.

The Alter Rebbe explained that teshuva is required in order to reach the level of “My holiness,” but since “holiness” is superior to “greatness,” we can conclude that teshuva is not necessary in order to reach the level of “My greatness.” Therefore, the service of the performance of mitzvos – which is known as “the service of tzadikim” – is sufficient to reach the level of “my greatness.” [Note, however, that the standard performance of mitzvos only reaches the level of “your greatness,” so a higher level of performance of mitzvos is required to reach “My greatness.”]

In order to explain why the “service of tzadikim” (serving Hashem through mitzvos) reaches “My greatness” and the “service of teshuva” reaches “My holiness,” the Rebbe connects this to a possuk in Yeshayah:

ְּו ָּי ְּספ ו ֲע ָּנִוים ַּ ב ְּי ָּי And those who suffered [alt: those humble ִ ש ְּמ ָּחה ְּו ֶא ְּבי ֹו ֵּני ָּא ָּדם ones] will increase their joy in Hashem, and ִ ב ְּקד ֹו ׁש ִי ְּ שָּר ֵּאל ָּי ִגיל ו : the impoverished people will rejoice in the Holy One of Israel.

ג( ויש לבאר זה ע"פ מ"ש11 ויספו ענוים בהוי' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו, ומבואר בלקו"ת12 דיספו ענוים בהוי' שמחה קאי על עבודת הצדיקים, שע"י הענוה והביטול שלהם הם מוסיפים שמחה בשם הוי', ועי"ז נמשך הגילוי דהוי' למטה, ואביוני אדם הם הבעלי תשובה ]דתורה ומצוות נק' בשם אדם, ולכן נקראים הבעלי תשובה בשם אביוני אדם כי הם אביונים מבחינת אדם דתורה ומצוות[, שהם מגיעים בבחינת קדוש ישראל, שקדוש ומובדל מבחינת ישראל דלעילא, למעלה מהוי'. 10 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

In Likkutei Torah, the Alter Rebbe explains that “those humble ones will increase their joy in Hashem” refers to the service of tzadikim. Instead of reading the possuk to say that their “joy in Hashem” increases, the Alter Rebbe interprets the possuk to read, “and the humble ones [the tzadikim] will increase the joy of the name Havayah” [through their service of Hashem with humility and bittul]. This will then cause an additional revelation of the name Havayah in the lower worlds.

The Alter Rebbe continues to explain that “the impoverished people (evyonei adam) will rejoice in the Holy One of Israel” refers to the ba’alei teshuva, as the word adam (“people”) refers to the structure of Torah and mitzvos, and a ba’al teshuva is “impoverished” regarding his performance of Torah and mitzvos (he had the opportunity to do teshuva because his performance of Torah and mitzvos has been “poor” (lacking) in the past). The possuk implies that the ba’alei teshuva are able to reach the level of “the Holy One of Israel,” which refers to the level which is “separate (holy) from” the spiritual level of “Israel” (which refers to the name Havayah) – a level which is beyond the name Havayah.

The Rebbe explains how these two terms are connected to the levels of “My greatness” and “My holiness” explained above:

ויש לומר, שהוספת השמחה בהוי' שעי"ז מיתוסף בההמשכה והגילוי שלו הוא המשכת בחינת גדולתי שלמעלה מגדולתכם. שהגדולה )ההתפשטות( דהוי'13 כמו שהוא מצד עצמו, היא גדולה השייכת לעולמות ונבראים, גדולתכם, אלא שיש גבול בההתפשטות והגילוי שלו. וענין ויספו גו' בהוי' הוא שנמשכת בו הגדולה דאוא"ס שלמעלה משייכות לעולמות, גדולתי, ועי"ז מיתוסף גם בההתפשטות והגילוי דהוי'. דהמשכה זו היא ע"י עבודת הצדיקים, ענוים. וענין ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו הוא14 המשכת בחינת קדושתי )שלמעלה מקדושתכם( ע"י התשובה. ד"ה קדושים תהיו 11

The fact that the tzadikim “increase the joy of the name Havayah” – which therefore increases the revelation of the name Havayah in the lower worlds – refers to the revelation of “My greatness (which is superior to your greatness).”

As explained above, “greatness” represents external expression and revelation. On its own, the external expression of the name Havayah is connected to the limited creation (as the name “Havayah” implies that it is part of the creation process), which represents “your greatness.”

The service of the “humble ones” (tzadikim) “increases the joy of the name Havayah,” drawing into it the infinite “greatness” (infinite power of expression) of the ohr ein sof, which is beyond the limited world. This represents a revelation of “My greatness,” which also enhances the external expression and revelation of the name Havayah within the limited world.

The service of the “impoverished people” – the ba’alei teshuva – causes the “Holy One of Israel” to “rejoice.” This represents a revelation of the level of “My holiness” (which is superior to “your holiness”) through the service of teshuva.

In order to understand the unique roles that ba’alei teshuva and tzadikim play within creation, and to (eventually) understand how the service of a limited creation (a Jew) is able to access the level of “My holiness” through teshuva, the Rebbe first connects this to the relationship between Yosef and his brothers:

ד( ויובן זה בהקדים15 מ"ש16 מי יתנך כאח לי יונק משדי אמי גו', ופירש רש"י17, מי יתנך כאח לי, שתבוא לנחמני כדרך שעשה יוסף לאחיו שגמלוהו רעה ונאמר בו18 וינחם אותם. ובמדרש19 איתא, באי זה אח כו' הוי אומר כיוסף לבנימין. 12 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

Rashi comments that in the following possuk from Shir HaShirim, the Jews ask Hashem to comfort them like Yosef comforted his brothers, telling them not to feel bad that they threw him in a pit and then sold him to passing merchants (which led to his descent into Egypt):

ִמי ִי ֶת ְּנ ָּך ְּ כ ָּאח ִלי י ֹו ֵּנק I wish that you [allegorically referring to ׁ ְּש ֵּדי ִא ִמי ֶא ְּמ ָּצ ֲא ָּך ַּבח וץ Hashem] were like my brother who nursed ָּ ֶא ׁ ָּש ְּקך ַּ גם לֹא ָּי ֻבז ו ִלי: from my mother [and comforted me like Yosef did to his brothers who had acted wickedly towards him]! I would find you [Your nevi’im] outside, I would kiss you, and they would not despise me.

However, unlike Rashi, the Midrash explains that this possuk is specifically referring to how Yosef comforted Benyomin (his only brother from the same mother – Rochel Imeinu).

The Tzemach Tzedek explains why the Midrash explains this possuk to specifically refer to how Yosef comforted Benyomin:

ומבאר הצ"צ20, דהטעם על זה שאנו מבקשים מהקב"ה )לפירוש המדרש( שיהי' לנו כיוסף לבנימין ולא כיוסף לאחיו21 ]אף שהנהגת יוסף לאחיו הוא רבותא טפי דהגם שלא נהגו עמו כראוי מ"מ גמל להם טובות גדולות[, הוא, כי הנהגת יוסף לאחיו היתה שבתחלה ציער יוסף את אחיו, בכדי22 שעי"ז יתכפר להם העון שמכרוהו )ורק אח"כ גמל להם טוב(, וכיון שאנו מבקשים23 מחוק ברחמיך הרבים אבל לא על ידי יסורים, לכן אומרים שהקב"ה יהי' לנו כיוסף לבנימין.

Even though it would be greater to ask Hashem to act toward us like Yosef did towards his brothers (who acted wickedly towards him), we only ask Hashem to act towards us like Yosef did towards Benyomin (who did not participate in the sale of Yosef). The Tzemach Tzedek explains that this is because Yosef first made his brothers suffer (by accusing them of being spies and putting them in jail) in order to help them atone for the sin of selling him. Since we ask Hashem, “In Your ד"ה קדושים תהיו 13

great mercy, erase our sins – but not through suffering,” we therefore ask Hashem to act towards us like Yosef did towards Benyomin, who he didn’t make suffer.

However, this seems incompatible with the reality of our situation:

וצריך להבין, הרי הבקשה מי יתנך כאח לי היא דהגם שהנהגתינו היתה שלא כראוי מ"מ יהי' הקב"ה לנו כאח, ואיך שייך על זה הדוגמא דכיוסף לבנימין.

Question Two:

When the Jews say (in the possuk from Shir HaShirim), “I wish that You [Hashem] were like my brother,” we’re asking for Hashem to be kind to us even though we did not act properly towards Him. How can we compare this to how Yosef acted towards Benyomin, who didn’t do anything wrong?

The Rebbe now contrasts this with an explanation on the same possuk from Likkutei Torah:

והנה מבואר בלקו"ת ד"ה מי יתנך כאח לי24, דמי יתנך כאח לי גו' קאי על צדיקים, ואמצאך16 בחוץ גו' קאי על בעלי תשובה.

In Likkutei Torah, the Alter Rebbe explains that this possuk is referring to two different types of Jews:

 “I wish that you [You, Hashem] were like my brother” is said by the tzadikim, who reveal G-dliness in the limited world, making this world a “brother” (where G-dliness is equally revealed in comparison) to the higher worlds.

 “I would find you [You, Hashem] outside” is said by the ba’alei teshuva, who are motivated to connect to Hashem because they are “outside of” [don’t experience] revealed G-dliness and yearn to connect to Him. 14 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

Does this explanation of the possuk correspond to the explanation of Rashi (Yosef to his brothers) or to the explanation of the Midrash (Yosef to Benyomin)?

ולכאורה יש לומר, דמ"ש בלקו"ת שמי יתנך כאח לי קאי על צדיקים הוא לפירוש המדרש שכאח לי הוא כיוסף לבנימין, משא"כ לפירוש רש"י שכאח לי הוא כיוסף לאחיו, גם התחלת הכתוב מדבר בבעלי תשובה.25

Seemingly, since the Alter Rebbe explained that the words “I wish that you were my brother” refers to tzadikim, we would conclude that this corresponds to the explanation of the Midrash, as Benyomin was a “tzaddik” (didn’t do anything wrong to Yosef). In contrast, Rashi explains that these words refer to all of Yosef’s brothers (who were “not tzadikim”), which would seemingly imply that the first half of the possuk also refers to ba’alei teshuva.

However, this explanation doesn’t fit with the way that the Tzemach Tzedek explained the Midrash:

אבל לפי המובא לעיל מהצ"צ דזה שהמדרש מפרש כיוסף לבנימין )ולא כיוסף לאחיו( הוא כי הבקשה היא שהקב"ה ימחוק את עוונותינו שלא ע"י יסורים, מובן לכאורה, שגם לפירוש המדרש מדבר הכתוב בבעלי תשובה, ובלקו"ת מפרש שמי יתנך כאח לי קאי על צדיקים.

The Tzemach Tzedek explained that the Midrash states that “I wish you were my brother” refers to how Yosef had mercy on Benyomin because it parallels the Jews’ request to Hashem. Before forgiving all of his brothers, Yosef first made them suffer (by accusing them of being spies and putting them in jail) in order to help them atone for the sin of selling him. Since we ask Hashem, “In Your great mercy, erase our sins – but not through suffering,” we therefore ask Hashem to act towards us like Yosef did towards Benyomin, who he didn’t make suffer. ד"ה קדושים תהיו 15

Based on this, we see that the Midrash explains the entire possuk to refer to ba’alei teshuva:

 “I wish you were like my brother” refers to how the ba’alei teshuva ask Hashem to forgive their sins without suffering, just like Yosef didn’t make Benyomin suffer.

 “I would find you [You, Hashem] outside” also refers to ba’alei teshuva, based on the explanation from the Alter Rebbe, above.

Question Three:

Since all the explanations on a possuk are connected to each other, how do we explain the connection between the fact that the Tzemach Tzedek says that (the first half of) this possuk refers to ba’alei teshuva and the Alter Rebbe says that it refers to tzadikim?

[Editor’s note: This question is especially strong considering the earlier explanation that tzadikim and ba’alei teshuva accomplish different spiritual goals – one brings about the revelation of G- dliness, while the other reaches Hashem’s essence.]

In order to explain these questions, the Rebbe takes a step back to explain the ultimate purpose of Yosef’s descent into Mitzrayim:

ה( והנה ידוע26 דהכוונה )למעלה( בירידת יוסף למצרים היתה בכדי שילקט את כל ניצוצות הקדושה שהיו במצרים, וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים27, ועי"ז יוקל להם הגלות. דזה שירידת יוסף למצרים היתה הסיבה לגלות מצרים, הוא בחיצוניות, אבל בפנימיות הוא אדרבה, שע"י ירידת יוסף למצרים הוקל הגלות.

Chassidus explains that the true purpose of Yosef’s descent into Mitzrayim was to collect all the “sparks of G-dliness” and perform the 16 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א first step of refinement. This is why it says that “Yosef collected all the money which was found in Mitzrayim” (in exchange for the food that he had stored to survive during the years of famine) – the “money” represents the “sparks of G-dliness” which needed to be refined.

Since the entire purpose of galus is to collect and refine the sparks of G-dliness within the physical world, the difficulty of galus Mitzrayim was reduced due to the fact that Yosef “arrived early” to start the refinement of the sparks that the Jews would later refine when they arrived there.

Even though from a superficial perspective the sale of Yosef caused the Jews’ galus in Mitzrayim (Ya’akov’s entire family moved to Mitzrayim during the famine because Yosef invited them to come, which enabled Pharaoh to enslave the Jews there), the ultimate intention was the exact opposite – the “early arrival” of Yosef actually eased the pain of the upcoming galus.

Where do we see (practically) that Yosef’s arrival eased the pain of galus?

שהגזירה היתה שיהיו בגלות ארבע מאות שנה28, וע"י שירד יוסף למצרים היו בגלות מצרים רק רד"ו שנה29 )כי ע"י שיוסף בירר את הניצוצות שהיו במצרים לפני שירדו בני ישראל למצרים לא הוצרכו לברר כ"כ(, ויתירה מזו, שקושי השעבוד הי' רק פ"ו שנה.30

As Hashem told Avraham, galus in Mitzrayim was supposed to last four hundred years – but Yosef’s early arrival reduced the actual time of galus to 210 years by getting a “head start” on the refinement of the sparks in Mitzrayim. Furthermore, the Jews only experienced harsh enslavement for 86 of those 210 years.

ומזה מובן, דזה שהשבטים מכרו את יוסף למצרים, לא רק שלא הי' היפך הכוונה, אלא אדרבה, כן היתה הכוונה העליונה שיוסף ירד ד"ה קדושים תהיו 17

תחלה למצרים בכדי להקל את הגלות. אלא שכיון שהם לא ידעו הכוונה לכן לגבם נחשב זה לחטא.

From the fact that Yosef’s “early arrival” in Mitzrayim actually eased the galus for the Jews, we can conclude that the brothers’ sale of Yosef was not contrary to Hashem’s plan. Quite the opposite – we see that Hashem’s plan was to send Yosef to Mitzrayim before all the Jews arrived there in order to ease the pain of galus for them! Nevertheless, since Yosef’s brothers weren’t aware that this was Hashem’s plan (and their intentions were not good), therefore Yosef’s sale is considered for them as a sin.

Until this point, we’ve explained how Hashem’s plan for Yosef’s descent into Mitzrayim was in order to ease the suffering of the Jews in galus. The Rebbe now expands this point to address the fact that Yosef’s descent into Mitzrayim also caused the galus:

ולהעיר, שלכאורה, ענין הנ"ל ]דזה שהשבטים מכרו את יוסף למצרים היתה כפי הכוונה[ הוא, לכאורה, גם להביאור )כמו שהוא בפשטות( שהכוונה בירידת יוסף למצרים היתה בכדי שעי"ז יהי' גלות מצרים, ]כדרשת חז"ל31 עה"פ32 וישלחהו מעמק חברון[.

Just like we explained above that the fact that Yosef was sold in order to ease the suffering of galus was part of Hashem’s plan, we can also say that the fact that Yosef’s sale caused the galus was part of Hashem’s plan.

[Parenthetically, the Rebbe points out that this is how the Sages explain the possuk which says that Ya’akov “sent him [Yosef] from the valley of Chevron” to go see how his brothers were doing in Shechem (where his brothers would later throw him into a pit and sell him to passing merchants going to Mitzrayim). Commenting on the words “the valley of Chevron,” the sages point out that Chevron is not in a valley, and instead explain that this phrase refers to “the deep counsel [‘valley’] of the tzadik [Avraham] who is buried in Chevron.” 18 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

Avraham was told that his descendants would need to undergo a period of suffering, and was given a choice between galus and gehinnom. The fact that he chose galus (which happened through the sale of Yosef) is the “deep counsel” referred to in this possuk. See Kli Yakar on the possuk from footnote 32.)]

However, there is a difference between applying this to the fact that Yosef’s sale eased the suffering of galus and applying this to the fact that Yosef’s sale caused the galus:

אלא, שלפי ביאור זה, ע"י שהשבטים מכרו את יוסף למצרים נעשה הגלות, ענין בלתי רצוי. דהגם שהכוונה בגלות מצרים היתה בכדי שעי"ז יזכו לקבלת התורה33, מ"מ, הגלות עצמו הוא ענין בלתי רצוי. משא"כ להביאור שע"י ירידת יוסף למצרים הוקל הגלות, זה שהשבטים מכרו )הורידו( את יוסף למצרים הוא ענין רצוי )והחטא שלהם הי' רק מפני שלא זה היתה כוונתם(.

When we apply this principle to the fact that Yosef’s sale caused galus Mitzrayim, it implies that the sale itself was an undesirable event.

(Even though the ultimate purpose of galus Mitzrayim was to prepare the Jews to receive the Torah (a desirable outcome), the galus itself is an undesirable thing.)

However, when we apply this principle to the fact that Yosef’s sale eased the suffering of galus, it implies a desirable outcome. Therefore, it seems reasonable to say that the brothers’ sin of selling Yosef was essentially a “desirable act,” as it was a direct part of Hashem’s plan. (The brothers were punished because this wasn’t their intention at the moment of the sale, but it doesn’t change the fact that the essential sale was “desirable.”)

This difference between the two applications of this principle explains a statement of Yosef to his brothers:

ְּו ַּע ָּתה | ַּאל ֵּת ָּע ְּצב ו ְּו ַּאל But now do not be sad, and let it not ד"ה קדושים תהיו 19

ִי ַּחר ְּ ב ֵּעי ֵּני ֶכם ִ כי ְּמ ַּכְּר ֶתם trouble you that you sold me here, for it ֹא ִתי ֵּה ָּ נה ִ כי ְּל ִמ ְּח ָּיה was to preserve life that Hashem sent me ׁ ְּש ָּל ַּח ִני ֱאלֹ ִקים ִל ְּפ ֵּני ֶכם: .[before you [to Mitzrayim

ועפ"ז יש לבאר מה שאמר יוסף להשבטים34 ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה כי למחי' שלחני אלקים לפניכם, דלכאורה, הרי כל החטאים )הגם שהם היפך רצון העליון( הם ע"פ ההשגחה העליונה וע"פ רצונו ית'35, ואעפ"כ, כיון שעשיית החטא של האדם היא בבחירתו החפשית ]וכמבואר בכ"מ36 שההשגחה העליונה )בנוגע להענינים דתומ"צ( אינה בסתירה לענין הבחירה[, נמצא שהאדם החוטא הוא הפסיד את עצמו ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו37, ולמה אמר יוסף לאחיו אל תעצבו ואל יחר בעיניכם גו'.

Every event that happens in creation is part of Hashem’s plan – even when a person does something that he’s not supposed to (a sin). However, the fact that Hashem knows what a person will choose doesn’t affect the person’s free choice. [Editor’s note: This is an extensive topic which is dealt with in other sources.] Therefore, when a person chooses to sin, he is responsible for the damage he has caused and needs to feel remorse and regret for his mistake.

[All sins – even if we must retroactively say that they must have been part of Hashem’s plan – are against Hashem’s will which He has communicated to us through the Torah. This concept is known as “Hashem’s intentional actions which contradict His [stated] will” is explained elsewhere in Chassidus.]

If a person needs to feel remorse and regret for his mistake, why did Yosef say to his brothers “do not be sad, and let it not trouble you that you sold me here”? If they sinned – even if the sin (like every event in creation) is part of Hashem’s plan – they are responsible for the damage and need to do feel bad about the events that they caused!

The Rebbe explains how the sale of Yosef is different from other sins: 20 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

ויש לומר הביאור בזה, דבכל החטאים, הענינים שהאדם עשה הם דברים בלתי רצויים, היפך רצון העליון. דהגם שמזה שגם החטאים הם ע"פ ההשגחה העליונה מוכרח לומר שיש בהם כוונה, הרי הכוונה היא לא בהחטאים עצמם ח"ו אלא בזה שע"י החטאים יבוא אח"כ לתשובה, אבל החטאים עצמם הם היפך רצון העליון, ולכן צריך לבכות ולקונן עליהם.

When a person sins, even though this event is part of Hashem’s plan, Hashem doesn’t desire the sin itself, G-d forbid. The sin itself is an undesirable thing which Hashem doesn’t want, and therefore the person needs to feel bad about it. This remorse accomplishes Hashem’s ultimate goal for the sin – the ability for the Jew to do teshuva and connect to Him in an even deeper way than he could have otherwise.

However, the sin of selling Yosef was different:

אבל זה שהשבטים מכרו את יוסף למצרים, כיון שהכוונה בזה היא )לא בכדי שיעשו תשובה על זה, אלא שהכוונה היא( בהירידה עצמה, למחי' שלחני אלקים לפניכם ]ובפרט להמובא לעיל שע"י ירידת יוסף למצרים הוקל הגלות, דיש לומר שענין זה מרומז בהמשך דברי יוסף בכתוב38 וישלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ גו'[, לכן אל תעצבו גו' כי מכרתם אותי הנה.

As explained in the previous paragraph, Hashem doesn’t desire the “event” of the sin itself; rather, the sin is just an (undesired) step in the process of reaching the ultimate goal – teshuva. However, in the case of Yosef’s sale, Hashem did desire the event itself in order to bring Yosef down to Mitzrayim to ease the suffering for the Jews (who were destined to come there in the future).

This is why Yosef told his brothers “do not be sad, and let it not trouble you that you sold me here, for it was to preserve life [to provide you with food during the famine] that Hashem sent me before you.” In other words, he was telling them, “Don’t think that your sin is like other sins – Hashem actually wanted you to sell me – ד"ה קדושים תהיו 21

so you don’t need to feel that you caused something negative to happen!”

[The fact that Yosef would ease the suffering of the future galus is hinted to in the following pesukim: “And Hashem sent me before you to make for you a remnant in the land, and to preserve [it] for you for a great deliverance [and ease the suffering of galus in the future].”]

However, it would seem that there is another reason why the brothers would still need to do teshuva:

אלא שעדיין מקום לומר, דהגם שלמחי' שלחני אלקים לפניכם מ"מ בנוגע ליוסף עצמו הי' זה ענין בלתי רצוי, לכן הוסיף39 לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלקים וישימני לאב לפרעה גו' ומושל בכל ארץ מצרים, שירידת יוסף למצרים היתה דבר רצוי גם בנוגע ליוסף.

Even though the sale itself was part of Hashem’s plan to help the Jews in the future galus, it would seem that the brothers should still feel bad about the fact that they made Yosef suffer through it. In order to clarify this, Yosef continued (in the following possuk):

ְּו ַּע ָּתה לֹא ַּא ֶתם ׁ ְּש ַּל ְּח ֶתם – And now, you did not send me here ֹא ִתי ֵּה ָּ נה ִ כי ָּה ֱאלֹ ִקים rather, Hashem [did] – and He made me a ַּו ְּי ִ שי ֵּמ ִני ְּל ָּאב ְּל ַּפְּר ֹעה father to Pharaoh, a master over all his ו ְּל ָּאד ֹון ְּל ָּכל ֵּ בית ֹו ומ ׁ ֵּשל household, and a ruler over the entire ְּ ב ָּכל ֶאֶרץ ִמ ְּצָּר ִים: .land of Egypt

With this statement, Yosef clarified that the since this entire chain of events was orchestrated by Hashem, it was therefore also personally beneficial to him, so there was still no reason for them to feel bad about the fact that these events had happened. [Editor’s note: The brothers had already done teshuva for their negative intentions in selling him. Here, Yosef clarified that they don’t need to continue to feed bad about the chain of events that they caused through those negative intentions.] 22 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

The Rebbe adds a lesson we can learn from this in our everyday lives:

]ולהעיר, שעד"ז הוא בכל הענינים שבין אדם לחבירו.40 וכמבואר בתניא41 שגם כשאדם גומל לחבירו היפך הטוב, האמת היא שמאת ה’ היתה זאת לו, ויש להוסיף, דמזה מובן שיהי' לו טובה מזה, שהרי כל דעביד רחמנא לטב עביד.42 אלא שבמכירת יוסף הי' זה בגילוי[.

In reality, this same principle can be applied to any interpersonal sin when someone harms another person, as the Alter Rebbe explains in Tanya. Even though the one who caused harm is held liable for his actions (as he did it with his own free choice), Hashem’s ultimate plan was for this negative thing to happen to the one who was harmed (and not just for the one who sinned to do teshuva). [Based on this principle, the Alter Rebbe explains why one should not be angry even when another person harms him, as it is obviously part of Hashem’s plan.

In addition, since Hashem is good, and everything He does is good, this momentary “harm” (like Yosef’s sale) is only a step in the process to help the “victim” receive a greater benefit than he could have otherwise. In the situation of Yosef this benefit was obvious (he was in charge of the entire country of Mitzrayim), but it is just as true in every situation – even if we don’t see it.

In the next section, the Rebbe will explain how the case of “Yosef and his brothers” applies to our relationship with Hashem. ד"ה קדושים תהיו 23

Footnotes from the Original Hebrew *( יצא לאור בקונטרס י"ג אייר – תנש"א, "לקראת ש"פ אחרי-קדושים י"ג אייר, יום הי ָּארצייט* של הוו"ח עוסק בצ"צ רב פעלים וכו' ישראל ארי' לייב**, אחיו של – יבדל לחיים טובים – כ"ק אדמו"ר שליט"א . . ב' אייר, תפארת שבתפארת, שנת ה'תנש"א." ]לכללות המאמר – ראה ד"ה המלאך הגואל תרפ"ד שהוא ד"ה מי יתנך כאח לי תרפ"ד )סה"מ תרפ"ד ע' קסז ואילך( . והוא מיוסד על ד"ה מי יתנך כאח לי תרנ"ד המצויין לקמן בהמאמר[.

1( פרשתנו )קדושים( יט, ב. 2( ויק"ר פרשתנו פכ"ד, ט. וראה גם ב"ר פ"צ, ב.

3( כמו שמדייק בלקו"ת נצבים נ, ב. ובאוה"ת ריש פרשתנו )ע' קה( "והוא תמוה". וראה לקמן ע' רסא. 4( ראה זח"ג עג, א.

5( שם נא, ג.

*( ראה בארוכה שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשמ"ה ]התוועדויות תשמ"ה ח"ג ע' 1942 ואילך[ – ביאור בשמו של בעל הי ָּארצייט, והשייכות דשמו לפ' אחרי-קדושים.שיחת פסח שני ה'תשמ"ז ]התוועדויות תשמ"ז ח"ג ע' 256 ואילך[. ש"פ אחרי-קדושים ה'תנש"א ]התוועדויות תנש"א ח"ג ע' 184 ואילך[.

**( נולד ג' )?( סיון תרס"ט בעיר ניק ָּאל ַּאיעוו. תקופה מסויימת שהה בלענינגר ַּאד. התחבב מאוד על כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ – שהי' מקרב אותו, ואף הי' אהוב על החסידים – שהיו סובבים אותו ומתנגחים אתו בדברי הלכה וחסידות. שאלות שונות הופנו אליו, בנגלה ובנסתר. בשנת תר"צ עזב את בריה"מ והתיישב באירופא )ברלין( , אח"כ עלה לאה"ק – שם התחתן. בשנותיו האחרונות שהה בעיר ליווערפול שבאנגלי.' נפטר בדמי ימיו ביום י"ג אייר ה'תשי"ב, וע"פ בקשת – יבלחט"א – כ"ק אדמו"ר שליט"א – הועלה ארונו לאה"ק,ומנ"כ בעיה"ק צפת ת"ו.

תולדותיו – ראה ספר "ימי מלך" ח"א )קה"ת תשמ"ט( ע' 68 ואילך ]קובץ י"ג אייר ארבעים שנה )קה"ת, תשנ"ב([.

6( תבוא כח, יג.

7( אוה"ת לך לך כרך ד תרצו, ב.

8( ראה שעהיוה"א פ"ד )עט, א( "הגדול היא מדת חסד והתפשטות". וראה ספר הליקוטים – דא"ח צ"צ ערך גדול, גדולה בתחלתו.

9( ראה בארוכה אוה"ת ויצא צא, סע"א ואילך. וראה שם צה, א-ב בענין גדולתי שלמעלה מגדולתכם. 24 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

10( באוה"ת לך לך שם "וכן המאור הגדול על שם גדולת הזיו והאור המתפשט ממנו". ולכאורה הכוונה, דגדולה קאי לא רק על ההתפשטות בפועל )אור( , אלא גם עלהמאור שממנו מתפשט האור. ומזה מובן דקדושה היא בהעצם שלמעלה גם מה"מאור", שמובדל מענין ההתפשטות. 11( ישעי' כט, יט.

12( נצבים מח, א. שם, ד. וראה גם ד"ה מי יתנך תרנ"ד )סה"מ תרנ"ד ע' קז ואילך( .

13( ראה שעהיוה"א שם השייכות ד"הגדול )והגבור( " להוי' )ואלקים( . 14( כ"ה להדיא בסה"מ תרנ"ד שם ס"ע קט.

15( בסה"מ תרנ"ד שם השייכות דענינים הנ"ל להפסוק מי יתנך גו.'

16( שה"ש ח, א. 17( עה"פ. וראה גם יל"ש עה"פ )רמז תתקצג( . זהר ח"א קפד, א.

18( ויחי נ, כא.

19( שהש"ר עה"פ. וכ"ה בשמו"ר רפ"ה. 20( באוה"ת מקץ שמ, סע"ב ואילך.

21( הטעם על זה שהמדרש מפרש "כיוסף לבנימין" ולא "כיוסף לאחיו" הוא, כמפורש בשהש"ר שם, "באי זה אח יונק שדי אמי, הוי אומר כיוסף לבנימין" )וראה אוה"ת שם( . אבל צע"ק מדוע הבקשה דכנס"י היא שהקב"ה יהי' לנו כיוסף לבנימין, דלכאורה היתה צריכה להיות הבקשה שיהי' לנו "כיוסף לאחיו", שהוא רבותא טפי.

22( ראה גם אלשיך עה"פ )מקץ מב, ו( ויוסף הוא השליט. – הובא באוה"ת שם. 23( בה"רבונו של עולם" שבסדר ק"ש שעל המטה.

24( לקו"ת שה"ש מד, סע"ב ואילך. והוא משנת תקס"ה – נדפס )בשינויים וכו'( בסה"מ תקס"ה ח"א ע' תפז ואילך, ועם הגהות וכו' – באוה"ת שה"ש כרך ב ס"ע תרעד ואילך. וראה גם סה"מ תרכ"ו )קה"ת תשמ"ט( ע' קג ואילך. ד"ה מי יתנך תרנ"ד )סה"מ תרנ"ד ס"ע קד ואילך( .

25( בד"ה מי יתנך תרנ"ד הנ"ל, דמי יתנך כאח לי הוא כיוסף לבנימין )צדיקים( , ואמצאך בחוץ שקאי על בעלי תשובה הוא כענין השבטים שמכרו את יוסף. וצריך ביאור, כי המקור שפסוק זה מדבר ביוסף ואחיו הוא )לכאורה( בפרש"י ובמדרשי חז"ל שבהערה 17, ושם קאי זה על מי יתנך כאח לי. 26( אוה"ת מקץ שם )שמג, ב( . סה"מ תרנ"ד ע' קז.

27( ויגש מז, יד. ד"ה קדושים תהיו 25

28( לך לך טו, יג.

29( פרש"י עה"פ לך לך שם. מקץ מב, ב.

30( שהש"ר פ"ב, יא.

31( סוטה יא, רע"א, הובא בפרש"י עה"פ. ב"ר עה"פ )פפ"ד, יג( . זח"א קפד, רע"א.* 32( וישב לז, יד.

33( תו"א ר"פ שמות )מט, א. ועם הגהות וכו' – באוה"ת שמות ע' ז ואילך( . תו"ח ר"פ שמות. ובכ"מ. 34( ויגש מה, ה.

35( לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה ויחלום ה'תש"ח ספ"ט )סה"מ ה'תש"ח ע' 88( . וממ"ש שם לאח"ז "וזהו"ע הבחירה בקיום התומ"צ", מוכח שג"ז הוא "ע"פ ההשגחה כו'". וראה ד"ה באתי לגני ה'תשל"א ס"ה ואילך, ובהנסמן שם הערה 41 )לעיל ח"ב ע' שנה( .

36( ראה בארוכה תו"ח פ' תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך )יב, ד ואילך( . לקו"ש ח"ה ע' 66. ועוד. 37( לשון הרמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"ב.

*( חילוקי הלשונות בין הזהר והש"ס )ורש"י( נתבארו בס' "תורת מנחם – תפארת לוי יצחק" )ח"א, בראשית( סנ"ב ס"ג ואילך )ע' קפו-קפז( . 38( ויגש מה, ז. ולהעיר, שעפ"ז יומתק שפסוק זה )וישלחני גו' לפליטה גדולה( נאמר לאחרי כי זה שנתים הרעב גו' )ויגש שם, ו( – כי "שנתים הרעב גו'" הוא ביאור על "למחי' שלחני אלקים לפניכם" )שאמר לפנ"ז( בשנות הרעב, ואח"כ הוסיף וישלחני גו' שזה נוגע להזמן שלאח"ז.

39( ויגש שם, ח.

40( ועפ"ז יובן מ"ש בתניא ספי"ב "וכן דברים שבין אדם לחבירו כו' ללמוד מיוסף עם אחיו" – ראה בארוכה לקו"ש ח"ה ע' 247.

41( אגה"ק סכ"ה )קלח, ב( . ולהעיר, דהחיוב לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה )ברכות נד, א( הוא )בפשטות( גם כשזה בא ע"י אדם שהוא בעל בחירה. 42( ברכות ס, סע"ב.

26 ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר ה'תשכ"א

Also Available Online

5720 Libi Omar L’Cho

  5727 Tishma’un Eikev V’Haya

  5722 HaBayis Kavod Yiyeh Gadol

  5718 B'Chaim Nafsheinu HaSam

 5741 Tetzaveh V'Atah

 5737 Einai Gal

 5738 Bincha Yishalcha Ki

 5739 Oshia Rabbi Omar

 5734 L'Gani Basi

 5714 L'Gani Basi

 Al Kein Karu L’Yamim Ha’eleh Purim 5713   V’Haya Eikev Tishma’un 5727   V'Avraham Zaken 5738   ד"ה קדושים תהיו 27

Tanu Rabbanan Mitzvas Ner Chanukah 5738   Basi L'Gani 5715   Basi L'Gani 5735   Basi L'Gani 5736   V'Kibel HaYehudim 5711   Ki'Mei Teitzcha Me'Eretz Mitzrayim 5742   BaYom Ashtei Assar 5731   Tzion B'Mishpat Tipodeh 5741   Ani L'Dodi 5732   V'Chag Ha'Asif 5743   V’Yihiyu Chayei Sara – 5741   Podoh B’Shalom - 5741

released. are they as translations weekly receive to online up Sign

www.simplychassidus.com

ב"ה

לע"נ הרה"ח הרה"ת אי"א נו"נ עוסק בצ"צ ר' דניאל יצחק ע"ה בן יבלחט''א ר' אפרים שליט''א מאסקאוויץ שליח כ"ק אדמו"ר זי"ע למדינת אילינוי נלב"ע ב' אדר שני ה'תשע"ד ת.נ.צ.ב.ה  

DEDICATED IN MEMORY OF MOSCOWITZ ז"ל RABBI DANIEL

LUBAVITCH CHABAD OF ILLINOIS

REGIONAL DIRECTOR



ואֲנִ י דָ נִיֵּאל נִהְ יֵּיתִ י ...וָאָ קּום וָאֶ עֱשֶ ה אֶ ת מְ לֶאכֶת הַמֶ לְֶך

AND I, DANIEL ... ROSE AND DID THE KING'S WORK

(DANIEL 8:27 )