Skepticism and Faith in the Wilderness Aviva Zornberg

Bewilderments: Skepticism and Faith in the Wilderness Aviva Zornberg

I. Sotah

1. Rashi Numbers 26:64 p. 2 2. Rashi Numbers 5:12 p. 2 3. Ramban Numbers 5:20 pp. 2-3 4. Rashi Numbers 6:2 pp. 3-4 5. Ibn Ezra Mishle 30, 18-20 p. 4 6. Tanchuma Nasso 4-5 p. 4 7. Rashi Leviticus 5:20 pp. 4-5 8. Mei HaShiloach Hayyei Sarah p. 5 9. Bamidbar Rabba 9:14 p. 5 10. Likutei Moharan 4:5 pp. 5-7 II. Meraglim

1. Sephorno 14:5 p. 7 2. Rashi Numbers 13:2 p. 7 3. Ramban Numbers 13:2 p. 8 4. Rashi Deuteronomy 1:23 p. 8 5. Bamidbar Rabba 16:6 pp. 8-9 6. Tanchuma Shlach 7 p. 9 7. Rashi Deuteronomy 1:27 pp. 9-10 8. Abarbanel Deuteronomy 3 p. 10 9. Tanchuma VeEtchanan 1 p. 10 10. Rashi Deuteronomy 29:3 p. 11

III. Bnot Tzelophchad

1. Rashi Numbers 27:4-7 pp. 11-12 2. Bamidbar Rabba 21:11 p. 12 3. Yalkut Shimoni 773 p. 12 4. Rashi Numbers 1:1 p. 13 5. Rashi Deuteronomy 2:16-17 p. 13 6. Rashi Numbers 20:25; 27:18 pp. 13-14 7. Avoda Zara 17a pp. 14-15 8. Sefat Emet 173-174 p. 15 9. Rashi Deuteronomy 3:23 p. 15 10. Rashi Numbers 27:12 pp. 15-16 11. Rashi Numbers 27:16 p. 16 12. Sefat Emet 183 p. 16

A. Sotah

1. Rashi Numbers 26:64 )ס"ד( ובאלה לא היה איש וגו'. אבל על הנשים לא נגזרה גזירת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים: נתנה ראש ונשובה מצרימה )לעיל יד ד(, והנשים אומרות: תנה לנו אחוזה )להלן כז ד(, לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן.

BUT AMONG THESE THERE WAS MAN [OF THEM WHOM MOSES AND AARON NUMBERED] – but the decree consequent upon the incident of the spies had not been enacted upon the women, because they held the Promised Land dear. The men had said, "Let us appoint a chief and return to Egypt," whilst the women said, "Give us a possession in the Land." On this account, too, the chapter regarding the daughters of Zelophehad follows immediately here.

2. Rashi Numbers 5:12 ללמדך שמועלת בשתים באיש מלחמה שלמעלה ואישה מלמטה. כי תשטה אשתו, שנו רבותינו: אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות, דכתיב: כי תשטה, וכתוב בו: נואף אשה חסר לב )משלו ו לב(. ופשוטו של מקרא: כי תשטה, תט מדרכי צניעות ותחשד בעיניו.

Our Rabbis have taught: "Adulterers do never sin until a spirit enters into them," as it ,תשטה in the sense of תשטה if she becomes mad" (taking" כי תשטה is written, of her and so, too, of him Scripture writes, "Whoso committeth ,(שוטה i.e. to become a adultery with a woman lacketh understanding." – But the plain sense of the verse is means: if she deviates from the path of modesty and thereby becomes כי תשטה that suspect in his eyes.

3. Ramban Numbers 5:20 והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי הענין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו ליסר הנשים שלא תעשינה כזמת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם. ולפיכך פסק הענין הזה משעה שנתקלקלו בעבירות, כמו שאמרו 'משרבו הנואפים פסקו מי סוטה' שנאמר לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תאפנה כי הם עם הזונות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין לביט )הושע ד יד(, ואין הכתוב אומר שתהיינה הנשים הנואפות פטורות מן העון בעבור שבעליהן נואפים, רק שלא יעשה בהן הנס הגדול הזה שהוא נעשה להם לכבודם ולהיותם עם קדוש, והם לא יבינו בטובה הזאת ולא יחפצו בה, וזהו שאמר ועם לא יבין ילבט, כלומר ילכד בסכלותו, וכן ואויל שפתים ילבט )משלי י ח(, תרגום המתרגם הירושלמי וסכלא בספותיה מתאחד. וזה טעם מה שאמרו ונקה האיש מעון )פסוק לא(, בזמן שהאיש מנוקה מעון מים בודקין את אשתו, אין האיש מנוקה מעון אין מים בודקין את אשתו. והנקיון הוא שלא בא עליה משקנא לה ונסתרה. ויש מפרשים, שאם בעל הבעל שום בעילה אסורה כל ימיו אין המים בודקין אותה, והעולה מן ההלכה שאפילו היו בניו ובנותיו נואפים ולא כהה בם לא היו בודקין, והכלל שהוא נס וכבוד ישראל.

Now there is amongst all the ordinances of the Torah which depends upon a miracle, except for this matter, which is a permanent wonder and miracle that will happen in Israel, when the majority of the people live in accordance with the Will of God; for He was "pleased for His righteousness' sake" to teach "the women that they do not do after the lewdness" of the other nations, and to purify Israel from adulterous offspring, so that they are worthy that the Divine Presence dwell among them. Therefore this matter [i.e., the effect of the water on the sotah] stopped from the time the people became debauched with [sexual] sins, as the Rabbis have said: "when adulterers became frequent, the water of sotah ceased, for it is said "I will not punish your daughters when they commit harlotry, nor your daughters-in-law when they commit adultery; for they themselves consort with lewd women, and they sacrifice with harlots, and the people that is without understanding is distraught." Now this verse does not mean to say that adulterous women will be free from punishment for their] sin, because their husbands [likewise] commit adultery; it [is only saying] that this great miracle will not be done for them, for it occurs as a sign of honor for them "because of" their "being a holy people," but they do not understand this goodness, nor do they desire it. Therefore the verse states, "and the people that is without understanding is 'yilaveit' (distraught)," that is to say, trapped by its foolishness. Similarly, "but a prating fool 'yilaveit,'" which the Jerusalem Targum translated: but the fool is caught by his lips. This is the reason for what the Sages have said: "'And the man shall be clear from his iniquity.' When the man is clear of iniquity, the water [of the sotah] tests his wife; but if the man is himself not free from iniquity, the water does not put his wife to the proof." Now the "freedom from iniquity" of the husband means [in this context] that he had no sexual relations with her after he had warned her and she [nevertheless] had secret contact [with the suspected adulterer]. And there are scholars who explain that if the husband had ever in his lifetime had a forbidden sexual intercourse, the water [of the sotah] no longer tests his wife. And according to the final decision of the law, even if his sons or daughters committed adultery and he did not rebuke them the water did not put his wife to the test [even though he himself is clear from iniquity]. In short, this procedure was miraculous, as [a sign of] honor for Israel.

4. Rashi Numbers 6:2 כי יפלא יפריש. למה נסכמה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף.

IF HE CLEARLY UTTERS – Why is the section dealing with the Nazarite placed in juxtaposition to the section dealing with the sotah? To tell you that he who has once seen a sotah in her disgrace should abstain from wine, because it may lead to adultery.

5. Ibn Ezra Mishle 30, 18-20 "ודרך אוניה בלב ים" – המסתכנת לעבור בלב ים ולא תדע לאֵ י זה מחוז )מקום( יוליכנה הרוח "בעלמה" - בזנותו, ממה שלא יירא מהשם בעוברו על מצות לא תנאף ולא יתבונן סופו. גם כן דרך אשה מנאפת למה לא תירא מהשם כי הנשים בכלל האנשים וכשר אכלה ומחתה מאכל מפיה כדי שלא תדע שאכלה כן תזנה ותכחש )תשקר( ואמרה "לא פעלתי און" והאדם ראוי להשמר מפניה.

6. Tanchuma Nasso 4-5 ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין )איוב כ"ד( הנואף אומר אין בריה יודע בי והקדוש ב"ה עיניו משוטטות בכל העולם ואומר אם יסתר איש במסתרים אני לא אראנו נאם ה' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאום ה' )ירמיה כ"ג( כך דרך של עוברי עבירות משמרים שעת אפלה שעת נשף שלא יראה אותן בריה וכך נאמר ועין נואף שמרה נשף )איוב כ"ד( וכן הגנבים משמרים שעת החשך שנאמר )שס( חתר בחשך בתים וכן הוא אומר )ישעיה כ"ט( היו המעסיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם קשה הנואף והגנב שמסלקין את השכינה כביכול שהקב"ה מלא את העליונים ואת התחתונים שנאמר )ירמיה כ"ג( הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ובמקום שהן באין לנאוף ולגנוב כבורו של הקב"ה שם שנאמר )ישעיה ו( מלא כל הארץ כבודו והנואף אומר סלק את עצמך ותן לי מקום לשעה הדבר קשה עד מאוד כביכול הוא ארד אפים ונותן לו מקום לשעה. ד"א אם יסתר איש במסתרים משל לארכיטקטון שהיה קאטרוקוס על מדינה התחילו בני המדינה מטמינין כספם וזהבם לתוך אותם המטמונים שהיו בה אמר להם הארכיטקטון אני בניתי המדינה ואני עשיתי את המטמונים שמא ממני אתם מטמינים כך אמר הקב"ה למנאפים ממני אתם מסתירים עצמכם אם יסתר איש במסתרים אני בראתי אתכם ועשיתי אתכם מחילים מחילים שנאמר )דברים ל"ב( ותשכח אל מחוללך מהו אל מחוללך לאל שעשה אותך מחילים מחילים אין אתם יכולין להטמין עצמכם למה אני ה' חוקר לב ובוחן כליות לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו )ירמיה י"ז(. 7. Rashi Leviticus 5:20 )כא( נפש כי תחטא. אמר ר׳ עקיבא )שם פרק כב, ד.(מה תלמוד לומר ומעלה מעל בה׳, ג לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהיא מכחש, מכחש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חבירו ואינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם.

IF A SOUL SIN [AND COMMIT FAITHLESSNESS AGAINST THE LORD] – R. Akiba said, here, where it does not speak of betraying "holy ומעלה מעל בה' What is the force of things of the Lord" as in verse 15, but of betraying one's neighbor? Because whoever lends or borrows money or does business with another, does it as a rule only in the presence of witness or by a document, therefore when he repudiates the matter, he repudiates the witnesses or the document; but he who deposits something with his neighbor does not wish any living soul to know about it except the Third Being (God) who is between them; therefore when he repudiates the deposit, he is repudiating the Third Being who is between them.

8. Mei HaShiloach Hayyei Sarah ויהי חיי שרה, אימא במס' ברכות על זאת יתפלל כל מסיד אליך לעת מלוא, חד אמר זה אשה וחד אמר זה תורה וחד אמר זה מיתה וחד אמר זו בי"הכ הנה כל הדברים הנזכרים הם שהאדם נכנס בספק בדבר שאינו בידו ורק צריך להתפלל להש"י שיעזרו, חד אמר זה תורה היינו כשעושה איזה מעשה יתפלל לה' שיאיר לו את דרך התורה אם ע"פי דרך התורה אומר לעשות, וחד אמר זו אשה היינו שיהי' הש"י לנוכח תמיד שידע ג"כ עת לעשות לה' הפרו תורתיך וזהו ענין אשה.

9. Bamidbar Rabba 9:14 אם לא שכב איש אותך מלמד שפותה לה בזכות אומר לה הרבה היין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה קדמוך ונשטפו. אל תרגמי לשם הגדול שנכתב בקדושה שימחה על המים. ואומר לפניה דברי אגדה מעשים שאירעו בכתובים הראשונים כגון )איוב ט"ו( אשר חכמים יגידו לגו'. ואומר לפניה דברים שאינן כדאי לשומען היא וכל משפחות בית אביה כגון מעשה ראובן כבלהה ומעשה יהודה בתמר שהודו על מעשיתם לאו בושו מה היה סופן נהלו היי עוה"ב:

IF NO MAN HAVE LAIN WITH THEE. This teaches that he must commence by trying to find excuses for her. He says to her: 'Wine can be responsible for much, or frivolity can be responsible for much, or childishness can be responsible for much. Many have been guilty before you and were swept away. Do not cause the great Name which is written in all holiness to be blotted out in the water of bitterness!' He tells her things from the Haggadah, and incidents that occurred in the ancient Scriptures, expounding a text like, "Which wise men have told," and he tells her things which neither she nor all the families of her father's house deserve to hear; for example, the affair of Reuben with Bilhah, and the affair of Judah with Tamar. Both of them, he tells her, had confessed their deeds and were not ashamed. What happened to them in the end? They inherited life in the next world.

10. Likutei Moharan 4:5 ה ועונתיו של אדם הם על עצמותיו, כמו שכתוב )יחזקאל ל"ב( ותהי עונותם חקוקה על עצמותם, וכל עברה יש לה צרוף אותיות. וכשעבר איזה עברה, אזי נחקק צרוף רע על עצמותיו, ועל ידי זה מכניס בחינת הדבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטמאה, הינו שמכניס בחינת מלכות, שהוא בחינת דבר אחד לדור, הוא מכניס אתה בתוך העכ"ם, ונותן להם ממשלה. למשל, אם עבר על דבור של הלאו לא יהיה לך, אזי מחריב הצרוף הטוב של הדבור ובונה צרוף רע, ונחקק הצרוף הזה על עצמותיו ונוקם בן, כמו שכתוב )ירמיה ה(: עונותיכם הטו אלה. וכתיב )תהלים ל"ד(: תמותת רשע רע. ועל-ידי ודוי-דברים יוצא מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם, ונעשה מהם הדבור של הודוי, כי הדבור יוצא מעצמותיו, כמו שכתוב )שם לה(: כל עצמותי תאמרנה: ומחריב הבנין והצרוף הרע, ובונה מהם מלכות דקדשה. וזה שאמרו חכמינו זכונם לברכה )סוטה ז( בשעה שהלכו ישראל במדבר, היו עצמותיו של יהודה מגלגלין, עד שאמר משה: שמע ה' קול יהודה – שבקש משה הקדוש-ברוך-הוא, שיזכר ליהודה הודוי שהתודה, וכן הוי לה. וזה דוקא עצמותיו היו מגלגלין, על-שם ותהי עונותם חקוקה על עצמותם, ועל-ידי הוידוי יתתקנו ועלו כל חד לדוכתה. ויהודה זה בחינת מלכות: רמז, שבחינת מלכות נתתקן על ידי ודוי דברים.

5. The sins of a person are on his bones, as is written, "And their iniquities will be [etched] on their bones," (Ezekiel 32:27). And each transgression corresponds to a certain combination of letters. When one commits a particular sin, an evil letter combination is etched on his bones. This brings the divine utterance of the prohibition which he has transgressed into the realm of impurity. He brings the "aspect" of Malkhut, of "one dabor to a generation," into the midst of the akum, giving them the power to rule.

For example: if he transgressed the divine pronouncement which states the prohibition, "You shall have no [other gods beside Me]" (Exodus 20:3), he then destroys the good letter combination of the pronouncement and he builds an evil combination. This combination is etched on his bones, where it wrecks its vengeance upon him. As it is written, "Your iniquities have turned away these things [the rains and harvests]" (Jeremiah 5:25), and "Evil shall slay the wicked" (Psalms 34:22).

By means of spoken confession, [however,] the letters etched on his bones are displaced and transformed into the words of confession. For speech comes from one's bones, as it is written, "All my bones shall say" (Psalms 35:10). And [this act of speech] dismantles the structure of the evil combination, rebuilding it as the Malkhut deKedushah.

This is [the meaning of] what the Sages said (Sotah 7b): "During the time that Israel was travelling in the desert, Yehudah's bones rolled about [in his coffin] until Moshe said, 'Hear, God, the voice of Yehudah'" (Deuteronomy 33:7). Moshe requested that the Holy One remember for Yehudah's sake the confession [Yehudah] had made. And his plea was granted. The words are carefully chosen: "His bones rolled about," as is written, "And their iniquities will be [etched] on their bones." By means of the confession they were rectified, and each [bone] went into its [proper] place.

And Yehudah is the "aspect" of Malkhut. This is to allude that the "aspect" of Malkhut is corrected by spoken confession. This was accomplished with the aid of Moshe, who recalled the confession. For it is necessary that the confession take place in the presence of a Talmid Chakham. And every Talmid Chakham possesses the "aspect" of Moshe, as is said, "Moshe has spoken eloquently." Because Moshe mentioned the confession, it was considered as if [Yehudah] had now confessed in his presence. This caused the "aspect" of Malkhut to be rectified and the evil letter combination, which had been etched on [Yehudah's] bones, was destroyed. B. Meraglim

1. Sephorno 14:5 ויפול משה ואהרן על פניהם, בראומת "מעונת לא יוכל לתקון", כענין בסנהדרין שכבשו פניהם בקרקע כשלא ידעו מה לעשות מאימת המלך.

And Moses and Aaron fell on their faces…when they say (that this was), "something crooked which cannot be made straight" (Ecclesiastes 1:15), similar to (the episode of) the Sanhedrin who pressed their faces into the ground when they did not know what to do because of their fear of the king (Sanhedrin 19b).

2. Rashi Numbers 13:2 שלח לך אנשים. למה נסמכה א פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה, ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר )במ״ר טז, ו.(: שלח לך. לדעתך )סוטה לד:(, ב אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו )דברים א, כב.(, כמה שנאמר ותקרבון אלי כלכם וגו׳ )שם(, ומשה נמלך בשכינה, אמר, אני אמרתי להם שהיא טובה, שנאמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו׳ )שמות ג, יז.(, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות ג בדברי המרגלים, למען לא יירשוה )במ״ר טז, ז־ח.(:

SEND THEE – according to your own judgment: I do not command you, but if you wish to do so send them. - God said this because the Israelites came to Moses and said, "We will send men before us etc.", as it is said (Deut. I. 22): "And you approached me, all of you, [saying, We will send men, etc.]." and Moses took counsel with the Schechinah (the Lord), whereupon He said to them, I have told them long ago that it (the land) is good, as it is said, (Ex. III. 17): "I will bring you up out of the affliction of Egypt…[unto a land flowing with milk and honey]." By their lives! I swear that I will give them now an opportunity to fall into error through the statements of the spies, so that they should not come into possession of it (the land).

3. Ramban Numbers 13:2 ויתכן כי משה בעבור שידע כי היא שמנה וטובה כמו שנאמר לו אל ארץ טובה ורחבה וגו' )שמות ג ח(, בעבור כן אמר להם שיתנו לב לדעת כן כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כח לעלות שם בשמחה, ולכך אמר להם והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ )פסוק כ(, כדי שיראו בעיניהם בשבח הארץ.

[Furthermore] it is possible that it was because Moses knew that it is a fertile and good land, - as he was told, unto a good Land and a large one, unto a Land flowing with milk and honey, - that he told them to set their minds ascertaining this [fact], so that [upon their return] they would tell the people about it, and they would rejoice and gain renewed strength to go up there in joy. Therefore he told them, And be ye of good courage, and bring of the fruit of the Land, so that they [the people] would see with their own eyes the goodness of the Land.

4. Rashi Deuteronomy 1:23 וייטב בעיני הדבר. בעיני ולא בעיני המקום, ואם בעיני משה היה טוב למה אמרה בתוכחות, משל לאדם שאומר לחבירו מכור לי חמורך זה, אמר לו הן, נותנו אתה לי לנסיון, אמר לו הן, בהרים וגבעות, אמר לו הן, כיון שראה שאין מעכבו כלום, אמר הלוקח בלבו, בטוח הוא זה שלא אמצא בו מום, מיד אמר לו טול מעותיך ואיני מנסהו מעתה, אף אני הודיתי לדבריכם, שמא תחזרו בכם כשתראו איני מעכב, ואתם לא חזרתם בכם: ואקח מכם. מן הברורים ז שבכם, מן ח הַמְ סֻלָּתִ ים שבכם: שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. מגיד שלא היה שבט לוי ט עמהם )שם כא.(:

AND THE MATTER WAS GOOD IN MY SIGHT – in my sight, said Moses, but not in the sight of the Omnipresent God. – But if it was good in Moses' sight why did he mention it in these reproofs? A parable! It may be compared to the case of a man who says to his fellow, "Sell me this ass of yours". He rplies to him, "Yes", He asks him, "Will you give it to me on trial?" He replies: "Yes". – "May I try it on hills and mountains?" Again he replies, "Yes". – When he sees that he puts no obstacles in his way, the would-be purchaser says to himself: "This man is quite confident that I shall not find any defect in it", and he at once says to him, "Take your money, I need not now put it to trial". I, too, consented to your words, thinking that you would perhaps turn back on yourselves (re-consider the question of not sending spies) when you saw that I put no obstacle in your way, but did not re-consider.

5. Bamidbar Rabba 16:6 ר' יהושע אומר למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה א"ל המלך זמנתי לך אשה נאה ובת טובים ועשירה א"ל הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו מיד הוקשה הדבר והרע לאביו אמר אביו מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה היתה לפיכך לא רצה להראותה לסוף א"ל ראה אותה ותדע אם כזבתי לך ובשביל שלא האמנת בי קונם שאין אתה רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה וכך הקב"ה אמר לישראל טובה הארץ ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם הם אומרים על שאינה טובה לא הראה אותה לנו אלא יראו אותה ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה שנאמר )במדבר יד( אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה אלא לבניהם אני נותנה.

R. Joshua says: To what might they be compared? To the case of a king who secured for his son a wife who was beautiful of good parentage, and rich. The king said to him: 'I have secured for you a wife who is beautiful, of good parentage, and rich.' Yet the son said to him: 'Let me go and see her!' For he did not believe his father. His father was thus placed in a difficulty, and, sorely vexed, he said to himself: 'What shall I do? If I tell him, "I will not show her to you," he will now think: "She is ugly; that is why he does not want to show her.'" At last he said to him: 'See her and you will know whether I have lied to you! But because you did not have faith in me, I swear that you will never see her in your own home, and that I will give her too your son!' Similarly, the Holy One, blessed be He, assured Israel, 'The land is good,' but they had no faith, and said, 'Let us send men before us that they may search the land for us.' Said the Holy One, blessed be He: 'If I prevent them they will say: "He does not show it us because it is not good." Better let them see it. I take an oath, however, that not one of them will enter the land': as it says, Surely they shall not see the land which I swore unto their fathers, neither shall any of them that despised Me see it (Numbers 14:23) but I shall give it to their children.

6. Tanchuma Shlach 7 אמרו ונהי בעינינו כחגבים אמר הקב"ה זירתי עליה. אלא וכן היינו בעיניהם מקפיד אני וכי זורעים הייתם מה עשיתי אתכם בעיניהם מי יאמר לכם שלא הייתם בעיניהם כמלאכים.

7. Rashi Deuteronomy 1:27 בשנאת ה׳ אתנו. והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו, משל הדיוט אומר, מ מה דִ בְ לִבְָּך נ עַל רַ חֲמָּ ְך מַ ה דִ בְ לִבֵ יּה ס עֲלְָּך: בשנאת ה׳ אתנו הוציאנו מארץ מצרים. הוצאתו לשנאה היתה, ע משל למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים, ויש לו שתי שדות אחת של שַקְ יָּא ואחת של בַעַל, פ למי שהוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל, ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען:

BECAUSE THE LORD HATETH US – Really, however, He loved you, but you hated Him. A common proverb says: What is in your own mind about your friend, you imagine is what is in his mind about you (Siphre).

CAUSE THE LORD HATETH US HE HATH BROUGHT US FORTH FROM THE LAND OF EGYPT – His bringing us forth was out of hatred. A parable! It may be compared to an early king who had two sons, and who had two fields, one well-watered, the other arid (dependent upon rain only). To him whom he loved best of his sons he gave the well-watered field, and to him whom he loved less he gave the arid one. The land of Egypt is a well-watered country, for the Nile rises and irrigates it, whilst the land of Canaan is an arid country – and He brought us forth from well-watered Egypt to give us the arid land of Canaan.

8. Abarbanel Deuteronomy 3 והסבה הג, הוא בעבור רשעת המרגלים כי לפי שהם הוציאו דבת הארץ רעה וישראל נתפחו על דבריהם ולא האמינו בקול ה' שאמר שהיתה ארץ טובה ולא למרע"ה שהיה מתרה בהם על כך. לכן נכספה נפשו על מרע"ה לראות את הארץ לא לעצמו כי אם לאמת את דבריו ודעתו שאמר להם. וכדי שיאמרו לבניהם אחריהם הראיתם את הארץ אשר נתן ה' לנו הטובה היא. ראו שהאמת אתי שהיא ארץ טובה ילא רעה כדברי המרלגי' וזהו שאמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה הזאת. רוצה לומר איני צריך אריכות ימים ושנות חיים בארץ. כי אם לעבור ולראות את טובתה לאמת את דעתי ואמות מיד. ואולי שעל כן השיבו הש"י רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. כלומר רב לך בקטטת המרגלים ובויכותם על הארץ אם היא טובה אם לא אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. רוצה לומר אם הארץ טובה אם לא ולזכור פל היום ענין מרגלים.

9. Tanchuma VeEtchanan 1 ]ב[ ד"א הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע, אמר משה ]לפני הקב"ה רבון העולמים[ הכל שווין לפניך תם ורשע )אתה( ]הוא[ מכלה )איוב ט כב(, מרגלים הכעיסו לפניך בדיבת הארץ, ואני ששימשתי את בניך במדבר ארבעים שנה, מקרה אחד לי ולהם, משל למה הדבר דומה, למלך שביקש לישא אשה, שלח שלוחין לראותה, אם נאה היא ואם לאו, הלכו וראו אותה, באו ואמרו לו ראינו אותה, ואין עזובה וכעורה ממנה, שמע שושבינה ואמר מרי אין נאה הימנה בעולם, בא לישא אותה, אמר אבי הנערה לשלוחי המלך, נשבע אני שאין אחד מכם נכנס, כיון שבזיתם אותה לפני המלך, בא השושבין ליכנס, ואמר ליה אף אתה לא תכנס, אמר ליה השושבין אני לא ראיתיה, ואמרתי למלך שאין נאה הימנה, ואותם אמרו אין כעורה הימנה, ועכשיו אראה אם כדבריי אם כדבריהם, כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם המרגלים דברו לשון הרע, ארץ אוכלת יושביה )במדבר יג לב(, אבל אני לא ראיתי אותה, ושיבחתי אותה לפני בניך, ואמרתי כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' )דברים ח ז(, ועכשיו אראה אותה אם כדבריי אם כדבריהם, שנאמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה )שם /דברים/ ג כה(, אמר ליה כי לא תעבור )שם שם /דברים ג'/ כז(, אמר ליה אם כן הכל שוין לפניך, תם ורשע הוא מכלה.

10. Rashi Deuteronomy 29:3 )ג( ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת. להכיר את חסדי הקב״ה ב ולהדבק בו: עד היום הזה. שמעתי שאותו היום ג שנתן משה ספר התורה לבני לוי, כמ״ש ויתנה אל הכהנים בני לוי )דברים לא, ט.(, באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו, משה רבינו, אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה ונתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך ד עליה, ויאמרו לנו יום מחר, לא לכם נתנה, לנו נתנה, ושמח משה על הדבר, ועל זאת אמר להם, היום הזה נהיית לעם וגו׳ )דברים כז, ט.(, היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום:

YET THE LORD HATH NOT GIVEN YOU A HEART TO KNOW. i.e. to understand the loving-kindnesses of the Omnipresent and to cleave unto Him:

UNTO THIS DAY. I have heard that on the day when Moses gave the Book of the Law to the sons of Levi, as it is written, (Deut 31:9) "And he gave it to the priests of the sons of Levi", all Israel came before Moses and said to him: Teacher Moses, we, too, stood at Sinai and accepted the Torah, and it was given to us; why, then, do you give the people of your tribe control over it, that they may to-morrow say to us, "Not to you was it given, but to us was it given"? Moses rejoiced at this matter and in reference to this he said to them, (Deut 27:9) "This day thou art become the people [of the Lord thy God]", meaning, Only this day have I come to understand that you are attached to and have a desire for the Omnipresent. C. Bnot Tzelophchad

1. Rashi Numbers 27:4-7 ד( למה יגרע שם אבינו. אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע, תתיַבֵ ם אִמֵ נּו ליבם )בבא בתרא קיט:(: כי אין לו בן. הא אם היה לו בן, לא היו ק תובעות כלום, מגיד שחכמניות ר היו: )ה( ויקרב משה את משפטן. נתעלמה הלכה ממנו, ש וכאן נפרע על שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי )דברים א, יז. סנהדרין ח.(. דבר אחר, ראויה היתה ת פרשה זו להכתב על ידי משה, אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן )סנהדרין שם(:

4) WHEREFORE SHOULD THE NAME OF OUR FATHER BE DONE AWAY We stand in the place of male children, and if you say that females are not regarded as issue in respect to inheritance, then our mother should marry her deceased husband's brother (cf. Deut. XXV. 5, 6) (B. Bath. 119b). [WHEREFORE SHOULD OUR FATHER'S NAME BE DONE AWAY WITH] BECAUSE HE HATH NO SON – Thus it follows that if he had had a son they would have made no claim of any kind: this tells us that they were women of intelligence. Siphre: cf. B. Bath. 119b). AND MOSES BROUGHT THEIR CAUSE [BEFORE THE LORD] – The law on this subject escaped him (Sanh. 8a). Here he received punishment because he had assumed a" crown" (he had set himself up as the supreme judge) by saying, (Deut. I. 17) "And the cause that is too hard for you ye shall bring to me." Another explanation: This chapter ought to have been written by Moses (i.e., like most laws in the Torah it should have been spoken to the people by Moses without his having waited until some incident made its promulgation necessary), but for the fact that the daughters of Zelophehad had so much merit, it was therefore written through them (it was their complaint which gave occasion for stating it).

7) THE DAUGHTERS OF ZELOPHEHAD SPEAK RIGHT – Understand the word ken as the Targum does, yoach, rightly properly. God said: Exactly so is this chapter written before me on High (The Law has long since been fixed) (Siphre). This tells us that their eye saw what Moses' eye did not see. (They had a finer perception of what was just in the law of inheritance than Moses had.) (cf. Tanch.). – "They have made a fiar claim". Happy is the person with whose words the Holy One, blessed be He, agrees (Siphre).

2. Bamidbar Rabba 21:11 יא ד״א ותקרבנה בנות צלפחד וגו׳ גדולה להן וגדולה לאביהן גדולה למכיר וגדולה ליוסף שכך יצאו ממנו נשים חכמות וצדקניות מה חכמתן שלפי שעה דברו שהיה משה עוסק בפרשת נחלות לאלה תחלק הארץ אמרו לו אם כבן אנו נירש כבן ואם לאו תתיבם אמנו מיד ויקרב משה את משפטן לפני ה׳ צדקניות היו שלא נישאו אלא להגון להם ולמה זמנן הקב״ה למשה באחרונה שלא יראה משה עצמו שפירש מן האשה ארבעים שנה הודיעו הקב״ה באלו לומר הרי הנשים שלא נצטוו לא נישאו אלא להגון להם:

II. Another exposition of the text , THEN DREW NEAR THE DAUGHTERS OF ZELOPHEHAD, etc. (XXVII, I). It was a distinction to them as well as to their father; it was a distinction also to Machir as well as to Joseph, that such women issued from them. They were wise and righteous women. What shows their wisdom? They spoke at the appropriate moment, for Moses was engaged upon the subject of inheritances, saying: Unto these the land shall be divided (Num. XXVI, 53). They said to him: 'If we have the status of a son let us inherit like a son; if not, let our mother perform the levirate marriage. Straightway, MOSES BROUGHT THEIR CAUSE BEFORE THE LORD (XXVII, 5).

3. Yalkut Shimoni 773 אלו עומדים בדור המדבר זכו ליטול שכר כולן, ללמדך באיזה שעה עמדו לפני משה בשעה שאמרו ישראל נתנה ראש אמר להן משה והלא ישראל מבקשין לחזור למצרים ואתנה מבקשות נחלה בארץ, אמרו יודעות אנו שסוף כל ישראל להחזיק בארץ שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך אל תהי קורא כן אלא הפרו תורתך עת לעשות לה'. 4. Rashi Numbers 1:1 )א( וידבר. במדבר סיני באחד לחדש. מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. א כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע ב מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם, באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד ג באייר מנאם:

AND [THE LORD] SPAKE [UNTO MOSES] IN THE DESERT OF SINAI… ON. THE FIRST DAY OF THE [SECOND] MONTH … [TAKE YE THE SUM OF ALL THE CONGREGATION] etc. – Because they were dear to him, He counts them every now and then: when they went forth from Egypt He counted them (Ex. XII. 37), when many of them fell in consequence of their having worshipped the golden calf He counted them to ascertain the number of those left (cf. Rashi ib. XXX. 16); when he was about to make His Shechinah dwell amongst them (i.e. when He commanded them to make a Tabernacle), He again took their census; for on the first day of Nisan the Tabernacle was erected (ib. XL. 2) and shortly afterwards, on the first day of Iyar, He counted them.

5. Rashi Deuteronomy 2:16-17 )טז( ויהי כאשר תמו וגו׳. )יז( וידבר ה׳ אלי וגו׳. אבל משילוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפ׳ )זו( וידבר,א אלא ויאמר, ללמדך שכל ל״ח שנה שהיו ישראל נזופים, לא נתיחד עמו הדבור בלשון חבה פנים אל פנים וישוב הדעת, ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים, אלא בשביל ישראל: אנשי המלחמה. מבן עשרים שנה היוצאים בצבא:

SO IT CAME TO PASS WHEN [ALL THE MEN OF WAR] HAD COME TO AN END…THAT THE LORD SPAKE TO ME etc. – But from when the spies were sent forth until now, to teach you that during ,ויאמר is not mentioned in this section, but וידבר the word these entire thirty eight years during which the Israelites were lying under God's was not specially vouchsafed to him in (דבור) censure, the divine Utterance affectionate language, face to face, and tranquility of mind – to teach you that the Shechinah rests upon the prophets only for Israel's sake (Mech. Ex. XII. 1; Siphre Lev. I. 1; cf. Rashi on Lev. I. I towards end). THE MEN OF WAR – men from twenty years old and upwards, we alone went to the war (cf. Num. XIV. 29 and Rashi thereon).

6a. Rashi Numbers 20:25 קח את אהרן. בדברי ניחומים, אמור לו, אשריך שתראה כִתְרְ ָך נתון לבנך, מה שאין אני זכאי לכך:

TAKE AARON by consoling words – say to him: Happy art thou that thou wilt see thy crown being given to thy son, something to which I am not privileged (Tanch.).

6b. Rashi Numbers 27:18

קח לך. קחנו בדברים, ש אשריך שזכית להנהיג בניו של מקום:

TAKE TO THEE [JOSHUA] – take him through fine words, saying "Happy art thou, in that thou art privileged to lead the children of the Omnipresent."

7. Avoda Zara 17a אמרו עליו על ר"א בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והיתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. בשעת הרגל דבר הפיחה, אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה, כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: +ישעיהו נד+ כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: +ישעיהו נא+ כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: +ישעיהו כד+ וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר: +ישעיהו לד+ ונמקו כל צבא השמים. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. ]והא הכא בעבידה חוח ומינת[ התם נמי כיון דאביק בה טובא כמנות דמא "ככה רבי ואמר יש מונח עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעת אחת ואמר רבי לא דיין לבעלי חשובה שמקבלין אומן אלא שקורין אות רבי...

It was said of R. Eleazar b. Dordia that he did not leave out any harlot in the world without coming to her. Once, on hearing that there was a certain harlot in one of the towns by the sea who accepted a purse of denarii for her hire, he took a purse of denarii and crossed seven rivers for her sake. As he was with her, she blew forth breath and said: As this blown breath will not return to its place, so will Eleazar b. Dordia never be received in repentance. He thereupon went, sat between two hills and mountains and exclaimed. O. ye hills and mountains, plead for mercy for me! They replied: how shall we pray for thee? We stand in need of it ourselves. For it is said. For the mountains shall depart and the hills be removed! So he exclaimed: Heaven and earth, plead ye for mercy for me. They, too, replied: How shall we pray for thee? We stand in need of it ourselves, for it is said. For the heavens shall vanish away like smoke, and the earth shall wax old like a garment. He then exclaimed: Sun and moon, plead ye for mercy for me! But they also replied: How shall we pray for thee? We stand in need of it ourselves, for it is said, Then the moon shall be confounded and the sun ashamed. He exclaimed: Ye stars and constellations, plead ye for mercy for me! Said they: How shall we pray for thee? We stand in need of it ourselves, for it is said, And all the hosts of heaven shall moudler away. Said he: The matter then depends upon me alone! Having placedd his head between his knees, he wept aloud until his soul departed. Then a bath-kol was heard proclaiming: Rabbi Eleazar b. Dordai is destined for the life of the world to come!' Now, here was a case of a sin [other than minuth] and yet he did die! – In that case, too, since he was so much addicted to immorality it is as [if he had been guilty of] minuth. Rabbi [on hearing of it] wept and said. One may acquire eternal life after many years, another in one hour! Rabbi also said: Repentants are…

8. Sefat Emet 173-174 אך איתא יש קונה עולמו בשעה אחת. פי' כדאיתא כל אדם יש לו עולם בפ"ע עפ"י מ"ש מו"ז ז"ל שהעולם נק' ע"ש ההעלם ע"ש פ' שלח. לזה כל אדם יש לו איזה העלם והתנגדות שצריך לתקן בעולם. ואמת שורש הטעם ע"י שיש לו ענין מיוחד באמת בעוה"ב ג"כ ממילא יש לו ג"כ הסתר והעלם המכוון לו. וכפי תיקון ההעלם זוכה לאור הגנוז כפי ערכו. וזה מלחמות האדם כל ימיו בעוה"ז.

9a. Rashi Deuteronomy 3:23 בעת ההיא. לאחר שכבשתי ה ארץ סיחון ועוג דִמִיתִ י שמא הותר ו הנדר )ספרי שם(: לאמר. זה אחד משלשה מקומות ז שאמר משה לפני המקום, איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו:

[I IMPORED GRACE OF GOD] AT THAT TIME – After I had subdued the land of Sihon and Og I thought that perhaps the vow that Ishould not enter the land was annulled, since this was part of the land of Canaan (cf. Siphre and Rashi on Num. XXVII. 12). TO SAY (i.e. that God should say) – This is one of the three occasions where Moses spake before the Omnipresent: I will not let Thee go until Thou tellest me whether Thou wilt fulfill my request or not.

9b. Rashi Numbers 27:12 עלה אל הר העברים. למה נסמכה לכאן, ה כיון שאמר הקב״ה נתן תתן להם, אמר, אותי צוה המקום להנחיל, שמא הותרה הגזרה ואכנס לארץ, אמר לו הקב״ה, גזרתי במקומה עומדת )במ״ר כא, יג.(. דבר אחר, כיון שנכנס משה ו לנחלת בני גד ובני ראובן, שמח ואמר, כמדומה שהותר לי נדרי, משל למלך שגזר על בנו שלא יכנס לפתח פלטין שלו, נכנס לשער והוא אחריו, לחצר והוא אחריו, לטרקלין והוא אחריו, כיון שבא ליכנס ז לקיטון, אמר לו, בני, מכאן ואילך אתה אסור ליכנס.

GO UP INTO [THIS] MOUNT ABARIM – Why does this follow immediately here? Because when the Holy One, blessed be He, said to Moses (v. 17) "thou shalt surely give them an inheritance in the land," he (Moses) said, "It is me that the Omnipresent has commanded to apportion the inheritance. Perhaps then the decree that I must die in the wilderness is annulled and I shall enter the Promised Land!" Whereupon God said to him, "My decree remains exactly as it was" (Tanch.). – Another explanation: As soon as Moses entered into the territory of the sons of Gad and the sons of Reuben (the eastern side of the Jordan, which, having been assigned to these tribes, might be regarded as part of the Promised Land), he rejoiced, saying, "It seems to me that the vow regarding me has been annulled in my favour". God, therefore, said to him, My decree remains exactly as it was. A parable! It may be compared to the case of a king who decreed against his son that he should not enter the door of his palace. He (the king) entered within the gate, and he (the son) went after him (without the father raising any objection): to the audience chamber, and he after him. But as soon as he was about to enter his sleeping-chamber (his private room) he said to him, "My son, from here and further on you may not go."

10. Rashi Numbers 27:16 יפקד ה׳. כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיעה שעה פ שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי, אמר לו הקב״ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש צ מתוך האהל )במ״ר כא, יד.(, וזהו שאמר שלמה, נוצר תאנה יאכל פריה )משלי כז, יח.(:

LET THE LORD… SET [A MAN OVER THE CONGREGATION] – When Moses heard that the Omnipresent said to him, "Give the inheritance of Zelophehad to his daughters", he said to himself, "The time has come that I should ask something that I want – that my sons should inherit my high position". God replied to him, "Not thus has entered My mind; Joshua deserves to receive the reward of his ministrations, because "he has never departed from out the tent" (Ex. XXXIII. 11) – This is what Solomon said, (Prov. XXVII. 18) "Whoso keepeth the fig-tree shall eat the fruit thereof."

11. Sefat Emet 183 המשך הפרשיות מבנות צלפחד והעברת נחלת אביהם להם. ואח"כ עלה אל הר העברים כו' קח לך את יהושע כו' וסמכת כו' ידך עליו אח"כ פ' התמידין ומוספין שדרשו חז"ל צוה את בני עלי. דהנה חז"ל אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה זקנים שבאותו הדור אמרו אוי לבושה זו אוי לכלימה זו. כי בחי' מרע"ה הוא עלמא דדכורא והוא פני חמה. ויהושע בחי' לבנה שאין לה מגרמה כלום רק שמקבלת מאור החמה והיא בחי' תורה שבע"פ דלית לה מגרמה כלום רק ע"י דרשות מן התורה הוציאו חכמים כל התורה שבע"פ. וזהו כל האסמכתות שסמכו חכמים מן התורה והוא כענין וסמכת כו' ידך עליו. והוא בחי' נוקבא המקבלת מן דכורא ולכן אמרו אוי לבושה זו דמאן דאכל דלאו דילי' בהית לאסתכולי בי'. ובאמת העברת הנחלה לבת הוא עפ"י הנהגת באי הארץ בחי' יהושע ובחי' נוקבא. ולכן נעלם זה הדין ממרע"ה ואמרו חז"ל דין שאין אתה יודע הנשים דנין אותו. כי זה המשפט בא מבחי' נוק' ומרע"ה הי' בחי' בן. וז"ש במדרש בנות צעדה עלי שיר שנעשה הירדן כחומה בפני משה שלא יכנוס לארץ לפי שהתחיל בחי' עלמא דנוקבא. וכעין זה כתב בזוה"ק ויחי דלכן נתעלה יוסף ולא הי' במדריגת השבטים לפי דבנות צעדה ולא בנים ויוסף מעלמא דדכורא למעלה מזו המדריגה וכן הוא במשה רבינו ע"ה. וז"ש עלה אל הר העברים שהוא עצמו בחי' העברת נחלה לבת ולכן לא נכנס לארץ ישראל.