שנתון ארגוני הלובלינאים בישראל ובחו"ל ש יערלעכע אויסגאבע פון די לובלינער אין ישראל און אין די תפוצות מס' 46 # חשון תשע"א # www.lublin.org.il # נאָוועמבער 2010 # נומער 46

שריד יחיד מתפארת העבר: בשנת 2008 התגלתה בביאלסקו-ביאלה הפרוכת של בית הכנסת מהרש"ל

The Only Remains from the Glory of the Past The PAROCHET of the Maharshal Synagogue found in Bielsku – Białej in 2008 Photo: Jacek Proszyk ה ת ו כ ן - אינהאלט מכתבים למערכת יוסף דקר / פעילות הארגון בשנה החולפת 3 "קול לובלין" פתוח לפניך נטע ז'יטומירסקי אבידר / מהרש"ל 10 קרא וכתוב אלינו תגובות, הצעות, דעות נטע ז'יטומירסקי אבידר / אתר בלובלין: בית הכנסת של המהרש"ל 12 שרה ברנע / זיכרונות מבית הכנסת מהרש"ל 18 יוסף דקר טל' 03-6203957 נטע ז'יטומירסקי אבידר / אתר בלובלין: "ספולדום" הבית המשותף 20 יוסף אכטמאן / פארגעסענע געשטאלטן ]אידיש[ 26 שד' חן 6, תל-אביב 64071 יוסף אכטמן / דמויות נשכחות 27 בן-ציון תומר / ילדי הצל 29 • נטע אבידר 09-8824390 בית הילדים בלובלין אחרי המלחמה - נטע אבידר / בית הילדים בלובלין 30 רח' סוקולוב 55, נתניה 42254 - פנחס זיונץ / המנהלת אננה נתנבלוט 31 - אננה נתנבלוט / זיכרונותיה של מנהלת בית הילדים [email protected] 34 - אידא מערזשאן / די קינדערהיים אין לובלין ]אידיש[ 41 - פנחס זיונץ / הייתי ילד בבית היתומים בלובלין אחרי המלחמה 42 - מרים אייזנשטט / גם אני הייתי בבית היתומים בלובלין אחרי המלחמה 47 אל תלך לאיבוד! נטע אבידר / לפתוח את שערי השתיקה 51 אבי אובליגנהרץ / ההתחייבות הקדושה 52 שמור על קשר אסתר הופרט פנחס / דודי – חייל יהודי על סוס 57 יש לך אי-מייל? שינית כתובת?

אסתר מנדלאי / חיילים יהודים בצבא פולין במלה"ע השניה 63 החלפת מספר טלפון? מרים דורפסמן ארבוס / לכתוב 70 אנא, עדכן אותנו שרה ברנע / מעברים 71 משה הנדלסמן / זיכרונות מלובלין, מבט לעתיד ומפגשים אנושיים בהווה 73 טל' 03-6203957 יהודית מאיר / אנשים טובים 76 ארגון לובלין, שד' חן 6, ת"א 64071 תמונות מהגטו [email protected] - תמונה היסטורית: הקמת גדר ההפרדה בין שני חלקי גטו לובלין 80 - מי מכיר? מי יודע? גטו לובלין 1940 – 1941 82

תרומות – באשטיירונגען 84 לזכר נפטרים – צום אנדענק – MEMORY IN 85 "קול לובלין" שנתון ארגוני הלובלינאים בארץ ובחו"ל Anna Natanblut / Memoirs of the Director of the המערכת - רעדאַקציע: Children’s Home in Lublin, 1944-1946 91 נטע ז'יטומירסקי-אבידר, יוסף דקר Esther Mandelay / Jewish Soldiers in the Polish Army עריכה לשונית: 98 WWII – שמוליק אבידר 101 Neta Avidar / Spoldom עריכה לשונית באנגלית: אסתר מנדלאי 103 Neta Avidar / The Maharshal Synagogue in Lublin המייסד והעורך הראשון: דוד שטוקפיש * Neta Avidar / Maharshal 105 107 Joseph Dakar / Chairman's comments דפוס שלמה לוי, תל-אביב, טל' 03-6881727 כתובת המערכת - "קול לובלין", לכל המעוניינים: שד' חן 6, תל-אביב 64071 להוצאת ספרי זכרונות אישיים טל' 03-6203957 ניתן לפנות לשלמה לוי בטל' Kol Lublin", 6 Sderot Chen, Tel-Aviv 64071, Israel 03-6881727" עו"ד יוסף דקר דבר היושב-ראש - פעילות הארגון בשנה החולפת

כמדי שנה אני מתכבד לדווח לחברים על אודות הפעילות הביטאון האיכותי ביותר אשר יוצא לאור מטעם ארגון של הארגון בתקופה שמאז הוצאתו לאור של "קול כלשהו של בני עיר, ושמו הולך לפניו. לובלין" הקודם. האספה השנתית הפעילות השוטפת האספה השנתית של הארגון התקיימה ב26.11.09-. גולת השנה האחרונה התאפיינה בעיקר בהמשך הפעילות הכותרת של המפגש הייתה המצגת המקפת והשנונה השגרתית השוטפת. בשנה זו התקיימו רק מעט אירועים אשר תיארה את תנועות הנוער בלובלין בין שתי מלחמות חריגים. עולם. את המצגת הכינו אסתר מנדלאי ונטע אבידר. מצגת זו הייתה ביטוי לכך שארגוננו אינו עוסק אך ורק קול לובלין במורשת השואה, אלא גם בשימור ובלימוד התרבות של כבכל שנה אנו מוציאים לאור את הביטאון השנתי שלנו, יהודי לובלין. "קול לובלין". חרף העובדה שהדבר כרוך בהוצאה ניכרת ונכבדה, אנו רואים בהוצאתו לאור של העיתון מטרה האזכרה ביום השואה חשובה: כמדי שנה התכנסנו ביום השואה ליד האנדרטה לזכר ראשית, אנו ממשיכים בכך מסורת יפה וברוכה של קדושי לובלין ומיידנק הנמצאת בבית העלמין שבנחלת הארגון, מסורת הנמשכת ברציפות זה שנים רבות. השנה יצחק. יצא לאור ביטאון מספר 46. בשנים האחרונות העשרנו את תכני האזכרה והוספנו שנית, רמתו הגבוהה של עיתוננו מהווה כרטיס ביקור פרקי קריאה ונגינה. עקב הגידול במספר המשתתפים ראוי וייצוגי לארגון. אין ספק כי "קול לובלין" הוא )גידול מבורך לכשעצמו( קיימת בעיה של ציוד ההגברה,

ארגון יוצאי לובלין בישראל * שד' חן 6, תל-אביב 64071 הכינוס השנתי של חברי הארגון

יתקיים ביום חמישי, 25.11.2010, י"ח בכסלו תשע"א, בשעה 18:30 במרכז ברודט, רח' צייטלין 22, תל-אביב )בין בתי הספר צייטלין ומוריה( בתוכנית:  פגישת חברים  סרטה של יולנטה דילבסקה:  אזכרה "פו-לין"  דברי יו"ר הארגון מר יוסף דקר מבט נוסטלגי על יהדות פולין

*חניה ניתן למצוא בחניון בית ויצו ובשאר החניונים בסביבה.

 והנושא טעון טיפול ושיפור לקראת האזכרה הבאה. רוברט קובלק, מי שבעבר ניהל את האתר והמוזיאון שבמחנה ההשמדה בלז'ץ, הוא כיום חבר בצוות המחקר אירועים מיוחדים של מוזיאון מחנה מיידנק. רוברט הוא מומחה מהדרגה מפגש של בני משפחת אייכנבוים הראשונה בנושא ההיסטוריה של השמדת יהדות פולין בחודש יולי השנה נערך בקיבוץ נחשונים מפגש של בני בשואה, כמו גם בנושא הקהילה היהודית בלובלין לפני משפחת אייכנבוים. המפגש הזה נולד הודות למאמציו המלחמה. וחיפושיו של חבר הארגון, צבי שולמן. השניים הוזמנו לישראל לכנס שהתקיים ב'יד ושם' ואשר הואיל וחלק מבני משפחת אייכנבוים עלו לארץ עוד עסק ביהודי פולין בתקופה שמתום מלחמת העולם לפני המלחמה, וכיוון שמדובר במשפחה ענפה ומסועפת, השנייה ועד ימינו אלה. בקיבוץ התאספו כמאה מבני המשפחה למפגש מעניין "ניצלנו את ההזדמנות" כדי להיפגש עמם. במפגש נכחו ומרגש. כארבעים איש, לרבות כמה יושבי-ראש של ארגונים ראוי לציין כי שמואל אייכנבוים היה מעשירי לובלין, נוספים של קהילות יהודיות ממחוז לובלין. והוא שתרם את חלקת האדמה אשר עליה נבנתה ישיבת חכמי לובלין. מפגשים תקופתיים במהלך השנה נערכים כמה מפגשים חברתיים של פעילי מפגש עם פרופ' מוניקה אדמצ'יק-גרבובסקה ורוברט הארגון, מפגשים שנועדו לשמירת קשר ולעדכון שוטף. קובלק בדרך כלל המפגשים נערכים בדירתי, אולם המפגש במוצאי שבת, 2.10.10, נערך בדירתי מפגש של פעילי האחרון התקיים בדירתה של איטה פישברג. אנו הארגון עם שניים מחברינו מלובלין – פרופ' מוניקה שולחים הזמנות למפגשים הללו לכל מי שכתובת הדואר אדמצ'יק-גרבובסקה ורוברט קובלק. האלקטרוני שלו נמצאת בידינו. אנחנו מקווים כי עוד פרופ' אדמצ'יק-גרבובסקה מתמחה בחקר ספרות אנשים יצטרפו למפגשים הללו. האידיש ועומדת בראש המחלקה ליהדות באוניברסיטת מרי קירי סקלודובסקה שבלובלין. אוקטובר 2010

חנוכה תש"ע - תומאש פייטרשביץ, מנהל תיאטר NN, יחד עם חברי הארגון בבית דקר December 2009 - Tomasz Pietrasiewicz, Director of TeatrNN, with members of the Lubliner Organization

 ידידינו מלובלין מבקרים בישראל • Our friends in Lublin visit Israel צילמו: יוסי, נויה ונועם דקר • Photos by Dakar Family

ויטק דומברובסקי על הבמה בתל אביב ים סוער ולב חם - דנוטה קובייקו עם נויה דקר בתל אביב A Stormy sea and a warm heart - Witek Dombrowski on stage in Tel-Aviv Danuta Kubejko and Noya Dakar in Tel-Aviv

פרופ' מוניקה אדמציק-גרבובסקה בין ידידים. Professor Monika Adamczyk-Garbowska among friends  מפגשיםמפגשים בכינוסבכינוס השנתיהשנתי

מפגשים בכינוס השנתי - נובמבר 2009 צילם: יעקב גורפינקל Annual Gathering of Lubliners 2009 Photographs by Yakov Gorfinkel

  האזכרה השנתית בנחלת יצחק - יום השואה 2010

 Holocaust Memorial Day 2010 at Nahalat Yitzhak

צילם: יעקב גורפינקל Photographs by Yakov Gorfinkel

 נטע ז'יטומירסקי אבידר מהרש"ל ר' שלמה בן יחיאל לוריא רב, מגדולי הפוסקים ופרשני התלמוד בפולין במאות האחרונות

נולד במשפחה מיוחסת, ששלשלת ייחוסה מגיע עד רש"י. ובהירים, מושתתים על הוכחות חותכות. מטרתו הייתה מקום הולדתו ושנת לידתו אינם ידועים בוודאות. כפי להכניס בהירות, סדר ושיטתיות בלימוד התורה. הנראה נולד בבריסק דליטא בשנת 1510 בקירוב. כבר בימי נעוריו יצא שמו כאחד מגדולי התורה שבדור, מה עמד בבסיס פסיקתו של המהרש"ל? והחלו פונים אליו בשאלות של הלכה אף ממדינות המהרש"ל היה נחרץ בדעתו כי התלמוד הוא המקור רחוקות. נראה שתחילה שימש ברבנות בקהילת בריסק, היחידי להלכה. גישה עקרונית זו אשר רואה בתלמוד בקהילת אוסטרהא ולבסוף שימש ברבנות לובלין – שם סמכות עליונה עומדת בבסיס כל פסיקותיו, כתביו עמד בראש ישיבה גדולה. הוא נפטר שם ב1573-. והתנהלותו של המהרש"ל. הוא קבע כי מאז חתימת מהרש"ל היה טיפוס מופלא ובלתי מצוי בין רבני פולין. התלמוד נתקבל התלמוד כמקור יחידי לדבר הלכה. היה בעל אישיות תקיפה ועצמאית, כוח יצירה פורה לפיכך אין לשום גאון או פוסק סמכות להכריע הלכה על וחוש ביקורת מפותח ביותר. בספריו הגדולים הוא מביע פי דעתו, אם היא בניגוד למבואר בתלמוד. את דעתו בתוקף נגד פוסקים אחרים, ואין משוא פנים בטוח בדרכו ותקיף בדעתו לא הדר פני איש. הוא לא בדינו. היסס למתוח ביקורת עניינית על גדולי הגדולים: על הרמב"ם, על ר' יוסף קארו, וגם על הרמ"א הדגול – גיסו, מדוע פרש המהרש"ל מישיבתו והקים ישיבה ידידו ואהובו. חדשה? בשנת 1555 נקרא המהרש"ל לכהן כראש ישיבה דוגמה לפסיקה עצמאית וביקורתית של בלובלין. המהרש"ל: חבישת כיפה אינה חובה! הייתה זו הישיבה הראשונה שהוקמה בלובלין. היא כיום מקובל לראות בכיפה סימן היכר מובהק ליהודי. נוסדה על ידי ר' יעקב פולאק וממשיך דרכו ר' שלום ודאי וודאי שהיא סימן היכר של יהודי דתי. שכנא, ונהרו אליה תלמידים רבים מארצות רחוקות. ר' יוסף קארו, בעל ה"שולחן ערוך", פסק כי הגבר היהודי לאחר יותר מעשר שנות כהונה פרש המהרש"ל מישיבה יחבוש כיפה דרך קבע. כפי הנראה קיבע בפסיקתו מנהג זו ויסד לו ישיבה משלו, שם לימד על פי דרכו. של מאות שנים. מדוע פרש? המהרש"ל היה בן דורו של ר' יוסף קארו. בספרו "שאלות המהרש"ל לא קיבל את דרך הלימוד שהייתה נהוגה ותשובות" קובע המהרש"ל כי אין כל בסיס הלכתי בישיבה של ר' שלום שכנא ובנו ר' ישראל שכנא. לחבישת כיסוי הראש לגבר. אין בתורה ציווי על חבישת שיטתם של אלה הייתה שיטת הפלפול והחילוקים. כיפה, וגם בתלמוד אין אמירה ברורה בנושא. לפיכך הפלפול הוא ויכוח חריף המוציא את דברי התלמוד מסקנתו של המהרש"ל היא כי רק כאשר אדם עוסק מפשוטם. אמנם הפלפול מחדד את השכל במניפולציות בדבר שבקדושה, כמו למשל תפילה, עליו לכסות את לוגיות שנונות, אך הוא עלול להביא לניתוק מהמציאות ולהתדרדרות לפלפול עקר. * הרמ"א, ר' משה איסרליש, נודע בעיקר בספרו "המפה" המהרש"ל התנגד לשיטת הפלפול. פירושיו הגיוניים – הגהות ל"שולחן ערוך" לפי מנהגי אשכנז.

10 ראשו – וגם זאת רק ממידת חסידות – אבל אין חובה כיוון שדרך הלימוד של המהרש"ל הייתה ניתוח לכסות את הראש במצבים אחרים. יסודי, ארכני, מקיף ומעמיק – לא הצליח להשלים את כל הביאורים לכל המסכתות. רק חלק מהספר ספריו החשובים השתמר. א. "ים של שלמה" – ביאור לתלמוד )הדפסות ראשונות בפראג ובקרקוב( ב. "חכמת שלמה" – הגהות לתלמוד עם פירושים הספר מצטיין בתפיסה בהירה ובהרצאה מפורטת קצרים )הדפסה ראשונה בקרקוב, 1582( ומסודרת של כל סוגיה, וזאת תוך כדי גילוי בקיאות בל נשכח כי היו אלה ימי ראשית הדפוס. המהרש"ל עצומה. חיבר הגהות לתלמוד הבבלי שיצא לאור בדפוס בבואו לפסוק דין היה המהרש"ל מביא את כל ונציה. הוא השווה בדייקנות את נוסח דפוס ונציה הדעות – הן את של אלה שקדמו לו, והן את דעות עם כתבי יד עתיקים של התלמוד, רש"י ותוספות. בני דורו: פוסקים, מחברים, מנהגי הלכה, בעלי הוא הציע גם הגהות מסברה על פי חדירתו למעמקי תשובות, אִגרות, קבצים וליקוטים. את דעות כולם הסוגיות. בהגהותיו התגלה כחכם חוקר בעל חוש בירר, ניתח, השווה, ביקר וקבע הלכה על פי התלמוד ביקורת מופלא. רבות מהגהותיו נכנסו לתוך התלמוד עצמו. גופו, ולכן נתקצר הספר הרבה. הספר נכנס לתוך כל ספרו פורש יריעה רחבה ביותר של מקורות בתחומי מהדורות התלמוד הגדולות. הספרות, הפרשנות והפסיקה. המקורות הללו היו מצויים בדפוס ובכתבי יד בספרייתו העשירה, ג. שאלות ותשובות )הדפסה ראשונה בלובלין, 1574( והם אינם קיימים היום. לספר זה יש חשיבות לשאלות ותשובות אלו יש ערך רב ביותר לידיעת עצומה בחקר תולדות ההלכה והתפתחותה במהלך התרבות של יהודי פולין-ליטא בתקופת הזוהר של הדורות. יהדות זו, כמו גם לידיעת מעמד הרבנות ורמתו המוסרית.

הרב נחמן שֶמֶן כתב על אודות המהרש"ל: "רבים היו ראשי ישיבה בלובלין, רבנים ששמם יצא בעולם, פוסקים בעלי-סמכא ולמדנים גדולים. אולם המפורסם ביניהם והמכובד ביותר הוא המהרש"ל, שאליו נהרו מכל קצווי אירופה כדי ללמוד תורה מפיו. לישיבת לובלין בראשותו של המהרש"ל יצאו מוניטין בעולם כאחת המשובחות ביותר, ולכבוד נחשב להימנות על תלמידיה. המהרש"ל והרמ"א היו שני הגדולים במאה השש- עשרה, שהשתלטו לא רק על מחשבתם ונשמתם של בני-זמנם, כי אם הטביעו את חותמם על יהדות פולין לדורות."

מקורות ד"ר מרדכי מרגליות )עורך( )תש"ח(. אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל . האנציקלופדיה העברית, לוריא שלמה. נ' שמן )תשי"ז(. ר' שלמה לוריא – המהרש"ל. בתוך: נחמן שער המהדורה הראשונה של "שאלות ותשובות" למהרש"ל בלומנטל ומאיר קוז'ן )עורכים(, אנציקלופדיה של גלויות, לובלין 1574 כרך ה', לובלין )126-111(. ירושלים. First Edition of the "Responsa" by Maharshal printed in 1574 in Lublin 11 אתר בלובלין נטע ז'יטומירסקי אבידר בית הכנסת של המהרש"ל

בית הכנסת העתיק של המהרש"ל היה הגדול, היפה והמפואר בכל בתי הקהילה היהודית בלובלין. בימי חג ומועד התכנסו בו למעלה מ3,000- אנשים. חזנים ידועי שם הופיעו בו בליווי מקהלת ילדים. הוא היה גאוות הקהילה במשך מאות שנים. רק תמונות נותרו ממנו.

מדוע בכל התמונות, הרישומים והתצלומים קטן. על הלוח רקוע תבליט של בית הכנסת במבט אין הוא נראה בשלמותו? מדוע כל תמונותיו מלמעלה, מכיוון הגג. "אבל אף יהודי לא ראה את גג בית מראות רק חלקים ממנו? הכנסת מלמעלה," ביקר את התבליט האדריכל אלכסנדר שריפט ז"ל, יושב-ראש ארגון יוצאי לובלין. "הגג תמיד בית הכנסת הגדול עמד בלב הרובע היהודי העתיק, בתוך התרומם מעלינו. ראינו אותו רק מלמטה." סבך של רחובות קטנים וצרים. לא הייתה סביבו חצר גבוה-גבוה מעל הרובע היהודי התנשאה הטירה, הזאמק, גדולה ולא השתרעה לפניו כיכר רחבת ידיים המאפשרת מעוז השלטון הפולני. מבט כללי על המבנה. מכל זווית ראייה אפשר היה בית הכנסת של המהרש"ל עמד במדרון הצפוני, בתוך לראות רק קיר, פינה או קצה גג. אי אפשר היה להקיף עדת בתי היהודים השחוחים אשר הקיפו בצפיפות את במבט את מלוא גדולתו. הארמון השליט והתרפקו על חומותיו המבוצרות. את המקום שבית הכנסת עמד בו מציין היום לוח זיכרון

מבט פנורמי על הרובע היהודי ובו בית הכנסת מהרש"ל Panorama of the Jewish Quarter with the double-roof Maharshal Synagogue

12 בית הכנסת מהרש"ל Maharshal Synagogue

תולדותיו תולדות בית הכנסת שזורות בתולדות הקהילה יושביו. כאשר השתקמה הקהילה היהודית בלובלין, היהודית. נבנה מחורבותיו גם בית הכנסת הגדול. על מגרש ברחוב יטצ'נה שרכש הרופא היהודי ד"ר יצחק בשנת 1856 קרסה תקרת בית הכנסת. הקהילה היהודית מאי, מראשוני היישוב היהודי בלובלין, נבנה בשנת 1567 התגייסה לקומם את הריסותיו. משך הבנייה התארך עד בית הכנסת של הרב הדגול ר' שלמה לוריא )מהרש"ל(. שנת 1864. לא נוכל להעלים עין משחיתות שהעיבה על הייתה זאת תקופת הזוהר של יהודי לובלין. באותם מעשה השיקום. בתקופת הבנייה נלקח ציוד בית הכנסת הימים הייתה לובלין מרכז רוחני, ובה נערכו הכינוסים למשמורת בבתי תפילה ובבתים פרטיים. עם תום הגדולים של ועד ארבע ארצות. השיפוצים לא כל הציוד הוחזר לבית הכנסת. בכמה בתי בשנת 1656 חרב בית הכנסת: נחשולי קוזקים שעטו תפילה ובבתים של עשירי לובלין נמצאו אחר כך ספרים, מרוסיה לפולין, הבעירו את הרובע היהודי וטבחו את פמוטים וציוד נוסף שהיה שייך לבית הכנסת הגדול.

הטירה "זאמק" Lublin castle

ביה"כ מהרש"ל Maharshal Synagogue

Photo: S. Magierski

13 "הבימה", רישום של שמחה טרכטר, 1921 Drawing of the Bima by Simcha Trachter 1921

ארכיטקטורה ביניהן בקשתות. הקשתות יצרו חופה מעל הבימה. מבחוץ – היה זה בניין מרובע כפול גגות, פינותיו החופה התנשאה מעלה ותמכה בתקרה. החיצוניות מעוגלות וחלונותיו מקושתים. תכנית בית הכנסת של המהרש"ל באה לפתור בעיה קירותיו נבנו עבים ומבוצרים כדי להגן על היהודים בעת אדריכלית-ליטורגית של קביעת מקום הבימה. צרה. הנוכחות האדריכלית המודגשת של הבימה במרכז צמוד אליו ותחת אותו הגג נמצא גם בית הכנסת על-שם האולם הלמה את חשיבות תפקידה של הבימה בטקסים מהר"ם ]מורנו הרב ר' מאיר בן גדליה מלובלין, 1558– הדתיים. דגם זה השפיע על תכנון בתי כנסת אחרים 1618[ . בפולין ואשכנז. מבפנים – אולם התפילה המרווח היה מרובע. בדיוק ארון הקודש היה מקושט ומפואר. במרכז האולם, מול ארון הקודש, התרוממה בימה גדולה משמאל לארון הקודש היה מקום שמור ועליו נכתב: ונהדרת. אל הבימה עלו במדרגות מגודרות במעקה "אסור לשבת על מקום המהרש"ל ז"ל חוץ מהמרא- מסוגנן. דאתרא ]רב העיר[" . בכל פינה של הבימה עמדו שלושה עמודים, מאוגדים שלוש עזרות נשים עיטרו את בית הכנסת משלושה יחדיו. כותרותיהם המעוטרות של העמודים היו קשורות צדדים.

14 "הבימה" בבית הכנסת מהרש"ל Photograph of the Bima of the Maharshal Synagogue before WWII

בימה ארון הקודש

חתך אורך חתך רוחב Horizontal view Vertical view אולם בית הכנסת - שרטוט של קרל ריכרד הנקר, 1919 Drawing of the by Karl Richard Henker 1919 15 נברשות תאורה מעוצבות השתלשלו מהתקרה, תלויות הפרוכת התגלתה בדרך מקרה בידי ההיסטוריון הפולני על שרשרות ארוכות. יאצק פרושיק )Jacek Proszyk( בעת שעסק ברישום מבין תשמישי הקדושה כדאי לציין בייחוד את מנורת הנכסים )אינוונטר( של בית הכנסת בביאלסקו ביאלה. החנוכה הגדולה בעלת תשעת הקנים – אחת המנורות הפרוכת הובאה לעיירה זו בשנת 1945, אך לא ידוע כיצד היפות ביותר שבבתי הכנסת בפולין. הגיעה לשם ומי היה זה שהביא אותה. על פרוכת הקטיפה רקומות בעברית עשר הדברות. חורבן הבית מעליהן רקום כתר תורה הנתמך על ידי זוג אריות. בספטמבר 1939, בעת שנכבשה העיר בידי הנאצים, מתחת ללוחות הברית רקומה הקדשה: "זאת נדבן נשים הופסקה הפעילות הדתית של בית הכנסת. הוא נסגר לבה"כ דמהרש"ל ז"ל – שנת תרפ"ו לפ"ק". בפני מתפלליו והיה לבית מחסה לפליטים ומטבח ציבורי מכאן אנו למדים שהשנה הייתה 1926. לנזקקים. אם אתם חדי-עין, ואם התמונה תודפס באיכות טובה, ב17- במארס 1942 החלה בלובלין האקציה הגדולה של תוכלו להבחין בפרוכת הזו על ארון הקודש )מאחורי גירוש היהודים לבלז'ץ. נקודת האיסוף למגורשים הייתה הבימה( בתמונה שצולמה בבית הכנסת מהרש"ל בשנת בית הכנסת מהרש"ל. 1939. ב14- באפריל 1942 פסקו המשלוחים. קהילת לובלין הושמדה בבלז'ץ. קולות התפילה והבכי נדמו. בית הכנסת שמם. שחזור וירטואלי של בית הכנסת כשסיימו הגרמנים לגרש ולהרוג את יהודי לובלין, פוצצו בשנת 2007 נבנה מודל וירטואלי תלת-ממדי של בית וניתצו את הבתים הריקים של הרובע היהודי. הכנסת מהרש"ל. יחד עם כל בתי הרובע הרסו הגרמנים גם את בית המודל נבנה בידי כריסטופר מּוחָה )Christopher Mucha( הכנסת העתיק מהרש"ל. שרידי כתליו העבים של בית מחברת 'סרוודאטה אלקטרוניק' )Servodata Elektronik( הכנסת הזדקרו בעקשנות מבין החורבות. בשיתוף פעולה עם קבוצת 'שער גרודצקה – תיאטר עם תום המלחמה מחו תושבי לובלין את זכר הימים NN'. הקשים ושיקמו את עירם. טרקטורים עלו על חורבות המודל מאפשר לערוך סיור אינטראקטיבי בבית הכנסת הרובע היהודי כדי לפנות אותו מהריסותיו, וגן גדול ניטע וסביבתו. השאיפה היא לייצר באותה הטכניקה מציאות מסביב לטירה, לזאמק. שרידיו האילמים של בית הכנסת וירטואלית של כל הרובע היהודי מהתקופה שלפני פונו, וכביש מהיר נסלל עליהם: Aleja Tysiaclecia. המלחמה. במקום שעמד בו בית הכנסת העתיק והמפואר מוצבים היום שני לוחות זיכרון צנועים של עיריית לובלין ושל תרגום המקורות הפולניים: שרה ברנע קהילת יוצאי לובלין.

תגלית: נמצאה הפרוכת מבית הכנסת מקורות מהרש"ל אינג' ד' דוידוביץ )תשי"ז(. "בית-הכנסת ע"ש המהרש"ל". עד לאחרונה חשבו כי דבר לא נותר מבית הכנסת. בתוך: נחמן בלומנטל ומאיר קוז'ן )עורכים(, אנציקלופדיה והנה תגלית! של גלויות, כרך ה', לובלין )134-127(. ירושלים. בינואר 2008 התגלתה בבית הכנסת שבביאלסקו ביאלה http://tnn.pl/pm,350.html )Bielsko-Biala( הפרוכת אשר כיסתה את ארון הקודש (Synagoga Maharszala w Lublinie (nieistniejaca בבית הכנסת מהרש"ל בלובלין.

16 הריסות בית הכנסת. 1943 The Synagogue in ruins, 1943

17 שרה עם ויטק דומברובסקי ליד דגם הרובע היהודי. ויטק מצביע על בית הכנסת Sara with Vitek Dombrowski in front of the model of the Jewish Quarter

18 שרה ברנע זיכרונות מבית הכנסת מהרש"ל בשבתות אבי היה הולך להתפלל בבית הכנסת הגדול. האדמה. כיום רק שני לוחות המוצבים שם מעידים על טובי החזנים שרו שם – קוסביצקי, סירוטה ואחרים. קיומה של העיר היהודית באזור הארמון. אני הייתי מתלווה אל אבא במקום הבן האהוב שנפטר. קולותיהם הצעירים והצלולים של נערי המקהלה ליוו לוחית זו מוצבת במדרון הארמון במקום שהיה בו בית את שירתו של החזן. בעת ברכת הכוהנים אבי היה הכנסת. בסמוך לה עובר כביש מהיר בן שלושה מסלולים מכסה אותי בטליתו, ואני ניסיתי להציץ בנעשה מסביב. לכל כיוון. לחולפים ביעף בכביש המהיר קשה לראות התפילה והמעמד השרו עלי מסתורין והיו לזיכרון מרגש. את הכתוב על האבן אשר מתמזגת באדמה שסביבה. אבי הסביר לי שהאנשים אשר עלו לתורה התחייבו הכביש המהיר משנה לחלוטין את מראה האזור היהודי לתרום לבית הכנסת. הכיצד? הלוא בשבת ובחג חל שהיה שם. אלה שעדיין יודעים, זוכרים ויכולים לספר איסור להזכיר אפילו את המילה 'כסף'. הפתרון שנמצא נעלמים עם הזמן. רק הפעילות המבורכת של אנשי היה פתקאות: בפינותיהן היו רשומים סכומים שונים של 'ברמה גרודזקה -תיאטר NN' בראשותו של תומש כסף, והתורם היה מקפל את הפינה "המתאימה לו". בימי פייטרשביץ' מסייעת בהחייאת הקיום היהודי בלובלין חול הגבאי היה גובה את התרומה שהתחייבו לתת. של לפני המלחמה ובהנצחתו.

אבי היה חוזר בבית על שירתם של החזנים המפורסמים. אני בת 'דור ראשון לשואה'. עד היום אני זוכרת את קולו היה עמוק למרות מבנה גופו הרזה. הוא הסביר לי הדרך שאבי ואני היינו עושים בחגים ובשבתות כדי את תוכן התפילות ואת הצורך לחזור לעתים פעמיים- לשמוע את טובי החזנים ואת מקהלת הילדים. כל שאני שלוש על מילים לשם הדגשה וחיזוק של הנאמר. יכולה לעשות היום הוא להצביע על המקום ולומר: "כאן היה", "אני זוכרת". בית הכנסת הגדול היה המוצג המיוחד והנדיר של העיר היהודית. יחד עם הבתים האחרים נמחק מעל פני

לוחית זיכרון במקום שהיה בו בית הכנסת. על הלוחית רקוע תבליט ביה"כ במבט מלמעלה The memorial plaque commemorating the place where the Maharshal Synagogue once stood

19 אתר בלובלין

נטע ז'יטומירסקי אבידר "ספֹולדֹום" ־ הבית המשותף הבית המשותף ברח' פרובוסטבו 19 הוקם בשנים 1928–1930. הוא היה חדשני ויוצא דופן מכל הבחינות. במה היה ייחודו?

ארכיטקטורה הבית הזה היה שונה לחלוטין מבתי העץ של הרובע ארוך. היהודי העתיק. דשאים, גנים ועצים מצלים מילאו את השטחים הפתוחים הבית הזה היה שונה גם מבתי האבן שעמדו ברחובות שבין הבניינים. לובלין: בתים ישנים, כבדים ואפרוריים שכמותם תמצא בכל ערי אירופה, מורשת המאה ה19-. בעלות על הנכס: בית משותף זה היה בית מודרני, ישר קווים, טובל בירק, ולו חלונות זה היה בית משותף, כפי שאנו מכירים את המושג גדולים פתוחים לאוויר ולאור. בהשפעת סגנון הבנייה הזה בארץ היום: דיירי הבית הם בעלי הדירות, ויש החדש שהתפתח באירופה בשנות העשרים והשלושים להם זכויות ברכוש המשותף. אבל היה זה מושג חדשני של המאה ה20- נבנה הבית בסגנון פונקציונלי, פשוט, לחלוטין בפולין של אותם הימים. ברור ונקי מקישוטים. בבית גרו ארבעים משפחות יהודיות. אפילו השוער היה בעצם לא היה זה בית בודד. היה זה מכלול של כמה יהודי: הוא הובא אל הבית המשותף לאחר מאבק עם בניינים מחוברים ביניהם – ארבעה בניינים מקבילים, ארגון השוערים הגויים, כי ליהודים לא הותר לעסוק בני ארבע קומות, יוצאים כשלוחות מתוך בנין מרכזי במלאכה זו לפרנסתם.

20 הבית כסביבת חיים אוטונומית עצמאית שהעניקה אפשרות פיזית לפעילות חברתית הבית לא היה מבנה בלבד. היה בו הרבה יותר מאשר משותפת של דיירי הבית. דירות מגורים. הוא שימש במכלול תפקידים, ואלה יצרו תנאים לחיי חברה של דייריו. מה מזכירה לכם צורת החיים בספולדום? בבית המשותף היה מועדון. במועדון היו רדיו )אל אנו שומעים על אודות אופיו המיוחד של הספולדום ועל תשכחו, היה זה מוצר מותרות נדיר בימים ההם(, טלפון אודות צורת החיים המיוחדת בו, וזה מזכיר לנו משהו. )חברים צעירים, אל תזלזלו, אלו שנות השלושים – למי זה נשמע מוכר. בכלל היה טלפון?( ושולחן פינג פונג. במועדון הדיירים למה זה דומה? היו מתכנסים, מתווכחים בנושאי פוליטיקה או שומעים תושבי תל-אביב אינם יכולים להימנע מההשוואה הרצאות. למעונות עובדים בתל-אביב. לספולדום היה בית מדרש משלו אשר כלל עזרת נשים. מעונות עובדים הם סדרת בתי מגורים שנבנו בארץ בבית המדרש היה גבאי, ושוער הבית היהודי היה השמש. ישראל, בעיקר בתל-אביב, בשנות השלושים של המאה חזן טוב היה נשכר לימים הנוראים. גם יהודים מרחובות ה20-. מבחינה אדריכלית הם נבנו בסגנון הבינלאומי. אחרים היו מגיעים אל בית המדרש של הספולדום כדי כמו הספולדום היו מעונות העובדים מכלול של בניינים להשתתף בתפילות. שנבנו על כמה מגרשים אשר צורפו יחדיו. במגרש הגדול של הספולדום ילדים שיחקו כדורגל – לא כמו בספולדום היו בין הבניינים חצרות רחבות, מגרשי רק ילדי הבית, אלא גם ילדים יהודים אחרים שחיפשו משחקים לילדים, גינות. מקום בטוח לשחק בו. במבני המעונות היו מכולת וגן ילדים. אמהות על טפן, גם כאלו שלא היו מדיירות הבית, היו המעונות נועדו לשמש מקום מגורים לאוכלוסייה ייעודית באות לגן של הספולדום לטייל בו בבִטחה. בשבתות ניתן מוגדרת – מגורים לפועלים ולעובדים. גם הספולדום היה לנוח בשקט בגן של הבית המשותף. הגדיר את אוכלוסיית היעד שלו ונועד להיות בית בתוך סביבה פולנית עוינת באותה התקופה היה ליהודים. הספולדום אוטונומיה יהודית קטנה. הוא היה יחידה

ספולדום – אחת החצרות הפנימיות. 2003 One of the backyards of the Spoldom, photographed in 2003

21 שנת 2010. נמרוד קרן, נינו של משה גראדל בחזית הספולדום The great grandson of Moshe Gradel- Nimrod Keren - standing in front of the Spoldom 2010

22 בית נאה ביותר גם היום A nice house, both yesterday and today

מי ומי בבית המשותף? היה חבר הוועד להקמת בית העם על-שם י"ל פרץ. היוזמים והמובילים את תהליך הקמת הבית המשותף הנריק בקר היה ממנהיגי 'פולקס ּפארטיי' )מפלגת העם( היו המהנדס הנריק בקר, לייבוש גליבטר ומשה גרדל. בלובלין. מייסדי הבית ובעלי הדירות בו היוו את האינטליגנציה פולקס פארטיי הייתה מפלגה יהודית אשר השתייכה הלובלינאית במיטבה. הייתה זו האליטה התרבותית לתנועה האוטונומיסטית, תנועה שאחד ממקימיה היה והפוליטית של לובלין על כל גווניה. בבית נוצר ריכוז ההיסטוריון הידוע שמעון דּוּבנֹוב. הייתה זו מפלגה לא של דמויות בולטות בציבור היהודי הלובלינאי. "סיעור ציונית. הפולקיסטים לא שאפו לעלות לארץ ישראל, המוחות" אשר נערך במועדון הבית שברחוב פרובוסטבו אלא שאפו לשמר את הלאומיות היהודית באירופה היה תמצית מרוכזת של הלכי הדעות בלובלין היהודית בדרך של אוטונומיה תרבותית, רוחנית ומשפטית. של אותם הימים. התנועה האוטונומיסטית פעלה להשגת שוויון זכויות מעניין כי בבית התגוררו אנשים שהיו בעלי דעות ליהודים בארצות מושבם. פוליטיות שונות בתכלית. נמצאו ביניהם מנהיגי מפלגות, במלחמת השפות בין העברית לאידיש, הפולקיסטים דגלו אנשי כלכלה ואנשי תרבות. הניגודים בדעות לא הפריעו באידיש. הנריק בקר היה סגן יושב-ראש הנהלת בתי ליחסי הידידות ביניהם. דיירי הבית המשותף, נשותיהם הספר ציש"א )רשת בתי-ספר יהודים סוציאליסטיים וילדיהם חיו באחווה כמשפחה אחת גדולה. ששפת הלימוד בהם הייתה אידיש(. נזכיר אחדים מן האישים הקשורים בבית המשותף. הנריק בקר היה נציג המפלגה בוועד הקהילה היהודית ובמועצת עיריית לובלין. המהנדס הנריק בקר כשכבשו הנאצים את לובלין, היה לראש היודנראט. בהתאם לתפיסת עולמו המקצועית והפוליטית היה ב31- במרץ 1942, כשהוא עטוף בטלית, נשלח ראש המהנדס הנריק בקר מיוזמי בתי המגורים המשותפים היודנראט המהנדס הנריק בקר ברכבת לבלז'ץ, למחנה ליהודים. לאחר הקמת הבית המשותף ברחוב פרובוסטבו המוות. מס' 19 הקים בית שני ברחוב ויניאבסקה מס' 6. ב1936-

23 לייב גליבטר Leib Gelibter משה גראדל Moshe Gradel

סוחר ובעל חנות אריגים גדולה. אחד מעמודי ממייסדי ה"ספולדום" ומדייריו. התווך של ההסתדרות הציונית בלובלין. הוא מנהל הבנק לבעלי מלאכה וסוחרים זעירים. נמנה על מייסדי מפלגת היה מנהיג הרוויזיוניסטים. זאב ז'בוטינסקי הפולקיסטים בלובלין. היה מתארח בביתו בעת ביקוריו בלובלין. היה איש רב-פעלים בחיי הכלכלה, החברה והפוליטיקה בלובלין, גליבטר היה ממייסדי הגימנסיה אבל התחום הבולט ביותר אשר נקשר בשמו היה תחום התרבות. ההומניסטית בלובלין, כמו גם ממייסדי אם נרצה לבטא במילה אחת את תמצית דמותו הרי זו המילה בית הספר 'תרבות' בעיר. תרבות. פעילותו רבת-הפנים בנושא התרבות העשירה את עולמה של היה ממייסדי הבנק לבעלי מלאכה וסוחרים הקהילה הלובלינאית. זעירים וכיהן כנשיא הבנק. כבר בשנת 1908 היה בין מייסדי 'הזמיר', אגודה לאומית יהודית ייסוד הקואופרטיב לשיכון "ספולדום" היה בלובלין שמטרתה הייתה טיפוח הזמרה והספרות היפה. האגודה גם אחד ממפעליו הגדולים. יסדה חוג דרמטי ותזמורת. בלילות שבת התקיימו נשפים ספרותיים וכך כתב עליו ישעיהו הורביץ )ויסברוט(: – הרצאות וויכוחים ספרותיים. ליד 'הזמיר' נפתחה הספרייה "הרוח החיה בתנועה הציונית היה ל. גליבטר, הציבורית היהודית הראשונה בלובלין. איש רב פעלים, עממי ומקובל מאד על אנשי במלחמת העולם הראשונה התפוררה האגודה, אבל משה גראדל המעמד הבינוני. הודות לו חדרה הציונות המשיך את פעילותו באפיקים חדשים. לחוגי הסוחרים הזעירים ובעלי המלאכה. היה ממייסדי ציש"א )רשת בתי-ספר לחינוך יהודי באידיש( בלובלין, במרצו הרב והתוסס הדביק את כולנו. חבר בהנהלת הגימנסיה ההומניסטית, מייסד ספרייה אידית סגולות אלו היו לו גם לרועץ. הוא היה גדולה. מהיוזמים ומהמוציאים לפועל של מפעלים גולת הכותרת של פעילותו: הוא וידידו מהמפלגה הפולקיסטית, כספיים גדולים כגון 'הספולדום' והבנק ישראל קצנלנבוגן, יסדו את העיתון היומי של לובלין – "לובלינער לסוחרים זעירים, ובסופו של דבר הסתבך טאגבלאט". העיתון "לובלינער טאגבלאט" ליווה ברציפות את חיי ואיבד את עולמו." הציבור הלובלינאי היהודי בין שתי מלחמות העולם, וכיום הוא מהווה מקור ראשון במעלה להכרת עולמה של הקהילה בשנים ההן. גורלו של משה גראדל היה כגורל קהילתנו. הוא נספה בשואה יחד לזכר יקרים, לובלין – אנציקלופדיה של גלויות )393–394( עם אשתו ובתו. שני בניו ניצלו. הם שהו ברוסיה בזמן המלחמה, עלו ארצה ובנו פה את ביתם. 24 יעקב קנטור Yaakov Kantor בהתאם לרוח הזמן הוחלפו הגינות המוריקות במגרשי חניה. העין משוטטת על פני חזית הכניסה ונתקלת במפתיע בלוח זיכרון צמוד לקיר. את השלט קבעה על הקיר מועצת העיר לובלין בשנת 1998, ואלה הדברים החקוקים בו:

לזכרם של הפולנים אשר שרתו את המולדת והפטריוטיזם ונרצחו בידי הקומוניסטים בית זה היה בית מעצר של נ.ק.ו.ד.

יחד עם לייב גליבטר הקים את "הספולדום", הבית המשותף היהודי הראשון בלובלין, ואף גר בו. הייתה זו אישיות מבריקה ומרתקת: רב, מורה ועורך- דין, מראשי הסתדרות 'המזרחי' בלובלין, ממייסדי בית הספר העברי 'תרבות' ובית הספר היהודי 'יבנה'. היה נואם בחסד. נודע בוויכוחיו החריפים עם 'אגודת ישראל' מזה, עם 'הּבּונד' מזה ועם ה'פולקיסטים' מזה. בעת המלחמה היה חבר היודנראט. הוצא להורג בידי הנאצים במארס 1942.

לעיבוי התמונה על ריבוי פניה של האוכלוסייה בבית המשותף נוסיף עוד כי בבית התגוררו גם אלתר וינברג – האם יש מי מקוראינו היודע על אודות הפרק הזה איש 'אגודת ישראל', חתנו של הרבי מביאלה; גולדבלום בתולדות הבית ויוכל לספר לנו על כך? – חבר מועצת העיר מטעם 'הבונד'; ועמנואל נוימן – מנהל בית הספר 'בית יעקב'. מקורות כולם נספו. צילה פלאם פרננברג )1957(. הבית המשותף "ספולדום". לאחר גירוש תושביו הפכו הגרמנים את הספולדום למטה בתוך: נחמן בלומנטל ומאיר קוז'ן )עורכים(, לובלין – של הגסטפו. אנציקלופדיה של גלויות )281–284(. ירושלים. וכן מאמרים נוספים בספר זה שנזכרים בהם אישים ומה היום? הקשורים ב"ספולדום". הבית בלובלין ברחוב פרובוסטבו מספר 19 עומד על תלו עד היום. נחמן בלומנטל )תשכ"ז(. תעודות מגטו לובלין )39-30(. זהו בית נאה ביותר גם היום. ירושלים: הוצאת יד ושם.

25 26 היה הייתה פעם לובלין יהודית

תרגום מתוך "קול לובלין" מספר 12 משנת 1978

יוסף אכטמן דמויות נשכחות

זיכרונות... היו יותר טובים מהרופאים. כבר לא נותרו רבים הזוכרים עדיין את הזמנים ההם הם לא ריפאו בשיטות הרפואה המודרנית ולא אבחנו בלובלין שלנו של לפני שישים-שבעים שנה. מחלות בעזרת מכשירים רפואיים. לא ולא! כל אחד הדור הצעיר אינו מתעניין, ואולי אינו מאמין, שכך היה מהם, איש איש לפי שיטתו ולפי ניסיונו – אם בעזרת פעם וכך חיו פעם. האוזן ואם בעזרת האצבע – בדקו, גם גילו, גם נתנו תרופות... הפֶלצֶ'רים – המרפאים בדרך כלל היו אלו "תרופות סבתא": דלקת ריאות ריפאו ב"גּורצִ'יצֶה" – זרעי חרדל מָרים. בלובלין, ואולי גם בערים ובעיירות אחרות, רק לעתים הורדת חום גבוה – היו מניחים על הראש שקית גומי רחוקות פנו אנשים לרופא בעת חוליים. רק מעטים היו מלאה קרח. מסוגלים להרשות לעצמם מותרות כאלה של תשלום הון הורדת לחץ דם – היו עושים "הקזת דם": מצמידים עבור ביקור רופא, ולרבים לא היה אמון בדוקטורים עלוקות שמצצו מהחולה את "הדם הרע"... ובמדע הרפואה. כדי לרפא חולה די "במרפא": יותר והיו גם מחלות אחרות, כמו למשל אסטמה, סרטן, ביתי, יותר לבבי, חם וחביב – והעיקר יותר זול. טיפוס ומחלות אחרות, אשר לא ריפאו כלל. החולים בלובלין היה אחד, רפאל רופא. הוא היה מומחה לכל שכבו במיטותיהם עד שנפטרו. מיני מחלות, מקצוען ב"אמנות המדיצינה". לא פעם וזו הייתה השיטה לשמור על בריאותו של התינוק מיום אפילו רופאים מפורסמים כמו ּבֶרנַצקי או אֹורנשטיין לידתו: לכרוך חיתולים סביב גופו הקטנטן ולהדק חזק- הסכימו לדיאגנוזה ולתרופות של רפאל המרפא. חזק כדי שלא יגדל נכה, חס וחלילה... הלאה: הייתה משפחה שלמה של מרפאים, הגרינצוויגים. דוד גרינצוויג, יהודי גבוה ובריא – לבוש כבר קצת "אירופאית", כפי שאומרים, כלומר לבוש קצר – גר היהודייה עם כוסות הרוח ברחוב קובלסקה בבניין שּכונה "אצל בית המרקחת חשבתם שרק המרפאים של פעם ריפאו חולים? היהודי". הגרינצוויג השני, דן, גר ברחוב גרודזקה בבית אתם חיים בטעות! של שאול פינקלשטיין. השלישי, שאת שמו כבר אינני היו להם שותפים למקצוע. זוכר – וקראו לו, איני יודע מדוע, גצמן – גם הוא גר אצלנו בלובלין, ברחוב קרבייצקה, גרה יהודיה קטנה ברחוב גרודזקה. ושמנמנה. ראשה היה עטוף מטפחת, לפעמים חבוש והיה המרפא המפורסם שּפאק, בבית של ברוך קולברג. מגבעת. להעמיד כוסות רוח היא יודעת. הלאה: המרפא קורלנדר, "חצי רופא" כמעט. בנו כבר אם לקית בחום, בשפעת, בנזלת – כוסות רוח תבקש אצל למד רפואה, ובשנים האחרונות היה רופא וגר ברחוב המטפלת. קרולבסקה בבית של אייכנבוים. אני נזכר כיצד התנהל טקס הטיפול בכוסות הרוח: היו בלובלין גם חולים שהאמינו ביענטעס המרפא – לא קודם כול – היא מביאה קערת מים חמים כדי לחמם יהודי, אלא נוצרי אשר גר ברחוב שפיטלנה בבית של ולשטוף את הכוסות. וירצל. אחר כך – היא לוקחת חתיכת צמר גפן ומלפפת אותה רוב החולים היו בטוחים כי כל אלה, ה"כמעט רופאים", סביב חוט ברזל. את הברזל המלופף היא טובלת בספירט,

27 מציתה בלהבה של נר ומכניסה לכוס. האש מכלה את גולדה'לה המשוגעת החמצן מתוך הכוס. ואז, במהירות הּבזָק, היא הופכת אצל יונה קצנלנבוגן, בביתו שברחוב לוברטובסקה מספר את הכוס הלוהטת ומצמידה אותה לחזה או לגב של 24, הסתובבה במשך שנים זאת שקראנו לה גולדה'לה החולה. המשוגעת. למשוגעת הזאת הייתה חולשה לניקיון: ככל שישחיר העור יותר מתחת לכוס, כך טובה ובטוחה תמורת כמה פרוטות הייתה מנקה, מצחצחת ומבריקה יותר תהיה ההחלמה. פמוטי פליז נוטפי חלב, מחבתות, קנקנים וסירי נחושת כוסות רוח לא היו המומחיּות היחידה של שדגים, בשר ושאר מאכלים בושלו בהם. היא הייתה "הדוקטורית". ממש מומחית במקצועה. היא הצטיינה גם בלחשים ובהשבעות נגד "עין הרע". היא לא השתמשה בחול לניקוי מחשש שתשרוט, "תפצע" אלוהים בכבודו ובעצמו בירך אותה בכישרון זה. את הכלים או תשאיר עליהם סימנים. היא הייתה כותשת קודם כול היא השתמשה בבכור )הבן הראשון במשפחה( לבֵנים לאבקה ומערבבת את האבקה באפר. בתערובת כדי שינשוף שבע פעמים על החולה )לא פעם השתמשו הזאת הייתה משפשפת וממרקת את הכלים עד שהבריקו בי לסגולה הזאת(; אחר כך הודלק נר. היהודייה עצמה כמראָה. עיניים ומלמלה איזה פסוק שהיא עצמה לא הבינה. )דווקא האשמה שתלו בנו האנטישמים – חוסר ניקיון החולה נאנח כמה פעמים – והרי לכם סימן מצוין מאין שלא תמיד היה באשמתנו, אלא היה תוצאה של תנאי כמוהו ש"עין הרע" חלפה ואיננה... המחייה שלנו בעבר – מסתבר שהייתה שקרית. אפילו אצל טיפוס לא שפוי, כפי שהייתה גולדה'לה המשוגעת...( הקוראת בקלפים באותו הרחוב, מרחק של שני בתים מ"היהודייה של כוסות הרוח", גרה אלמנה שקראנו לה "הקוראת בקלפים". הייתה זו יהודיה קצת אחרת, גבוהה הייתה ולא מכוערת. בגדי צוענייה היא לבשה, מטפחת קשורה סביב ראשה. כל מי שסבל מאהבה נכזבת, או חס וחלילה, ממחלה אחרת, הלך אל בית הידעונית, העטופה במטפחת צבעונית. וזו את הקלפים פתחה, תרגום מאידיש: יהודית מאיר גירשה יגון ואנחה. עיבוד התרגום: נטע אבידר

28 יַלְֵדי הַּצֵל / בן ציון תומר

השיר "ילדי הצל" מתוך הספר "מלאך עיניים" של בן-ציון תומר, הוצאת "קשב" לשירה, 1999

The poem, "Children of the Shadow", from the book "Angel of Eyes", by Ben-Zion Tomer, published by Keshev Publishing House 1999.

29 נטע אבידר

בית הילדים בלובלין - זיכרונות אננה נתנבלוט

בית הילדים בלובלין, היה הראשון שהוקם ב1944- לאחר לאחר תקופה זו התפזרו החניכים בעולם. רובם עלו שחרור חלקה המזרחי של פולין. הבית הוקם ע"י הממשל לישראל. הפולני החדש והוועד היהודי המרכזי. אל בית הילדים בלובלין הגיעו ילדים יהודים ששרדו את בשנת 1961 הגיעה אננה נתנבלוט משוודיה לישראל, שנות המלחמה הארוכות. ילדים שנעשקו מילדותם, ילדי טיילה בארץ ונפגשה בארץ עם "ילדיה". בהשפעת צל רדופים, מושתקים, המומי אימים, ילדים שהדחיקו הפגישות המרגשות והשיחות על העבר החלה לכתוב את זהותם וכלאו את רגשותיהם. את זכרונותיה מבית הילדים. אחרי שנה, כשהגיעה באהבה ובתבונה קיבלה אותם מנהלת בית הילדים אננה ארצה לביקור נוסף, הביאה איתה 102 עמודים כתובים נתנבלוט. המנהלת יחד עם צוות חינוכי החלו בריפוי בפולנית. כתב היד תורגם לעברית ע"י אדית צירר ופנחס פצעיהם של הילדים ובהכשרתם לחיים חדשים. זיונץ ונמסר על ידו למשמרת לארכיון של גבעת חביבה. בית הילדים שמנה כ175- יתומים פעל במשך כשנתיים.

30 פנחס זיונץ

המנהלת אננה נתנבלוט לצערי אין לי הרבה מידע אישי על המנהלת היקרה אננה לבעיות קשות, ולמעשה חלה התפוררות של בית נתנבלוט )Anna Natanblut(. היתומים. נתנבלוט עוד המשיכה לנהל את בית היתומים היא ילידת ורשה. בעלת השכלה אקדמית בתחום החינוך. לאורך כמעט כל שנת 1946. רוב החניכים היו ילדים לפני המלחמה הייתה מורה ומחנכת בבית היתומים של צעירים בני 5 עד בני 12. בהמשך היא עזבה את בית קורצ'אק. היא נמלטה מגטו ורשה עם הבת שלה מריה היתומים, כנראה חזרה לוורשה. איני יודע יותר פרטים )Maria( והסתתרה אצל ידידים פולנים בעזרת ניירות על מעשיה, מלבד העובדה החשובה שבאחת השנים, אריים. אין לי פרטים מתי הגיעה ללובלין, אבל הוועד בסביבות השנים 1952-51 היא עזבה או נמלטה מפולין היהודי שהוקם בלובלין תיכף עם הכיבוש הרוסי, מינה יחד עם בתה מריה, חתנה הרופא ד"ר ליאון הלר )Leon אותה לנהל את בית היתומים. Heller( ונכדתה הקטנה אווה )Ewa(. הם קיבלו אזרחות היא הייתה אישה נמוכת קומה ובעלת חטוטרת. עובדה שוודית וחיו בשטוקהולם. זאת לא הפריעה לה לנהל את בית היתומים ולנו לחבב אותה. הקשר בין אננה נתנבלוט לבין "ילדיה" בשנת 1955 נוצר קשר איתה. היא הגיעה לארץ לביקור לפני המלחמה הייתה חברה בבונד, או לפחות הייתה ראשון שלה. היא רצתה לראות מה עושים "ילדיה" אוהדת של המפלגה היהודית הזאת בפולין. לשעבר. אנו ארגנו בשבילה פגישה עם חניכים שלה. אנחנו - הילדים לא ידענו כלל מה זה הבונד, ולא היינו המפגש התקיים במלון בנתניה. למפגש הגיעו לא רבים, מודעים כלל להיבטים פוליטיים כלשהם. ברור שהיה כי פשוט לא ידענו איפה נמצאים כל "הילדים" שלה. פיקוח כלשהו של השלטונות הקומוניסטיים הרשמיים בפגישה התקיימה שיחה ערה בפולנית, והיא ביקשה על התנהלות בית היתומים. המסרים ממנה ומן המורים לדעת מכל אחד אישית מה הוא עושה, האם הקים שהיו איתנו היו על "הצורך לשקם את החיים היהודיים משפחה וכו'. מדבריה אפשר היה להבין כי היא "חזרה בתוך פולין", אבל אלה היו מסרים מינוריים ומבחינתנו בתשובה" והפכה לאוהדת מדינת ישראל והצדיקה את הם היו כעין "נכנס לאוזן אחת ויצא באוזן השנייה". בריחתנו מפולין לישראל. כמעט לא היו אזכורים של חגים יהודיים, מלבד פסח וחנוכה. אבל כאשר הבוגרים הבליטו חג כלשהו וארגנו מאז ועד מותה בשנת 1966 היא הגיעה כל שנה בפסח איזה מסיבה מתאימה - לא הייתה התנגדות לכך מצד לביקור בבית שלי. בקיבוץ כבר הכירו אותה. לנו כבר המנהלת. בערבי שבת התקיימו מסיבות, עם מעט שירים היו ילדים משלנו, שלא זכו לקרובי משפחה, לא דודים/ באידיש, לרוב שירים שאנו ידענו מן הגטאות או של דודות, לא בני דודים וגם לא סבים וסבתות. במובן הפרטיזנים. במסיבות ליל שישי היו תכנים חינוכיים של מסוים גם הילדים שלנו היו סוג מסוים של "יתומים", השבוע שחלף וציון לשבח של ילדים מסוימים שהצטיינו אבל ילדי הקיבוץ קינאו בילדים שלנו, כי כל שנה מגיעה באותו השבוע. הם קיבלו קוביית שוקולד או גביע לביקור "הסבתא משוודיה", אשר מביאה להם מתנות שמנת... וצעצועים.

כאשר בית היתומים עבר לשלזיה התחתית )אוגוסט בשנת 1996 ארגנתי בגבעת חביבה כנס בינלאומי של 1945( למקום שנקרא Pietrolesie, התחילו בעיות "ילדי לובלין", המורים, המדריכים והמטפלות. לאחר קשות בתחום ניהול בית היתומים. חדירת תנועות נוער חיפושים נמרצים ומסובכים מאוד שארכו מעבר לשנה. ציוניות לבית היתומים, בריחת חלק מן החניכים הבוגרים איתרתי כ140- שמות, כולל אנשים בחו"ל )ארה"ב, קנדה, ללודז' )31 בדצמבר 1945(, קליטת ילדים חדשים שהגיעו אנגליה, פולין, ברזיל, ארגנטינה ואפילו אוסטרליה(. מרוסיה יחד עם הוריהם )חלקם גרו בבית היתומים(, רובם הגיעו לכנס. מינויים חדשים בהנהלה בתחילת 1946 - כל אלה גרמו בשנת 2000 התקיים כנס נוסף בעתלית.

31 The Hebrew . , 2009 translation was published in Yalkut Moreshet April שני הדפים הראשונים מתוך מחברת הזיכרונות אננה נתנבלוט. הצילום ניתן לנו באדיבות הארכיון של גבעת חביבה. התרגום לעברית התפרסם ב"ילקוט מורשת", אפריל 2009

The first two pages from the memoirs of Anna Natanblut were given as a courtesy by archives Givat Chaviva

32 . rule council - . מאי 1945 head of the children’s self , in the backyard of Children’s Home on Krakowskie Przedmiescie St 1945, . ילדי בחצר האחורית של בית היתומים בלובלין, רחוב קרקובסקי פשדמיישצ'ה. במרכז התמונה המנהלת. ידה מונחת על כתפו של בנימין פיינשמידט, ראש ועד הילדים, כאות להאצלת סמכויות May The Director is in the center with her hand on shoulder of Biumek Feinschmidt

33 בית הילדים בלובלין היה הראשון שהוקם לאחר שחרור חלקה המזרחי של פולין. אלה קטעים אחדים מזיכרונותיה של מנהלת בית-הילדים, אננה נתנבלוט, שנכתבו בפולנית בשנת 1962.

אננה נתנבלוט זיכרונותיה של מנהלת בית הילדים בלובלין ובפייטרולסיה 1946-1944

הכרתי את הגיבורים הקטנים שמאחורי הסיפורים בבית מפוגרומים ופחדים, מאז שגזרו הנאצים פסק דין מוות הילדים בשנים 1944 – 1946, כאשר עדיין לא פסקו הדי על היהודים. זה היה נס ששרדו ונשארו בחיים. בפינה המלחמה ונמשך רצח העם היהודי. הכרתי את אופיים עמדה חיושה רוטנברג. עיניה הגדולות האפורות היו החזק ורצונם של הילדים לבנות חיים חדשים על בסיס מלאות אימה, בגופה המורעב החזיקה בחוזקה את חוקים של צדק אמיתי במדינה עצמאית. מצאתי גם כוח דרגשי הקומתיים. הפנים נראו נחושות. היא ידעה לטפל בפצעיי שלי משנות הסבל של השואה. הבנתי את בריחות רבות מפני סכנות. על ידה עמדה ילדה צעירה האמת במילים של מוטק: "אנחנו הגדולים חייבים". אני ממנה, אלה אופנהיים. פניה היו ורודות, אבל גם היא מתפעלת מהישגיהם של "הילדים" כבוגרים אחראים הייתה חיוורת ורעדה בכל גופה... ומתרומתם לבניית המדינה הצעירה. פלה שטכר בת ה14- הסתובבה בצריף בעצבנות. פלה הייתה ילדה יפה. צמותיה היו קשורות בסרטים. פניה שחרור מחנה הריכוז מיידנק והעיר לובלין על היו אפורות מפחד. התוהו ובוהו במחנה הפחיד את ידי הצבא האדום הילדים, שהתפללו לאלוהים בבקשה לנס. לפתע פרצו את שחרורה של העיר, הבריחה של הגרמנים וניצחון לצריף אנשי האס-אס עם כלבים וצרחו בקולי קולות: הרוסים חוויתי בעצמי בעיירה סקרנה בקרבת ורשה. על "ראוס, ראוס". באלות גומי הרביצו לכל עבר ובצעקות האווירה במיידנק בשעות שלפני שחרורה של לובלין על הודיעו: "נשים וילדים אל העגלות, היתר בשורות בצעדה ידי הרוסים כתבתי על סמך עדויות של כמה ילדות בבית למערב". מי שיצא מהשורה נרצח. המחנה התרוקן. הילדים: פלה, אלה וחיושה. נשארו גוססים ומתים שלא הספיקו לשרוף אותם. האדמה רעדה תחת הטנקים הכבדים, בניינים במחנה ובעיר לובלין רעש איום כאילו האדמה נפערה, מיידנק הזדעזעו. אנשי המחנה הסתתרו בפינות בפחד התפוצצויות, זעקות של פצועים. פצצה ריסקה הכול מפני הבאות. מהקומות העליונות של המיטות נפלו מסביב. קומץ אנשים הסתתרו במרתף של בית ברחוב חפצים על ראשיהם של הכלואים... לשונות אש מילאו מאיה )Maja( 5. בקבוצה הקטנה היו יהודים שחלקם את האופק. הלהבות וההתפוצצויות בישרו את התקרבות נולדו בלובלין. כאשר הכול השתתק, הם גילו שהגרמנים הרוסים. בימים האחרונים המתח במחנה גבר. שיגעון נעלמו. במקומם סובבו ברעש טנקים וחיילים רוסים. של הרס מוחלט. תנורי הקרמטוריום העלו עשן. קבוצות ידיהם ופניהם מכוסות דם ואבק. של כלואים שהיו מסוגלים לעבוד כוונו למערב. הוצאות מהבתים החלו לצאת בזהירות אנשים מפוחדים. אט אט להורג התבצעו ללא הפסק. כוח הכיבוש הנאצי נסוג נמלאו הכיכר והרחובות הצמודים לה באנשים סקרנים והגיעו המצילים המשחררים – הרוסים. הידיעה הדליקה ושמחים. בהתלהבות רבה ובפרחים קיבלו את הצבא שביב קטן של תקווה. הרוסי. דגלים אדומים נתלו במהירות על העמודים.- - - בצריף חשוך נראו צללים של ילדים יהודים ששרדו

34 התחנה של הצלב האדום להשתמש בשירותים הכלליים בחצר. בתוך האולם הזה התחנה הייתה ברחוב וישינסקייגו Wyszynskiego( 3( חגגו ב1- בדצמבר 1944 את פתיחת בית הילדים. בלובלין, שם עמד בניין מוזנח מאוד. בשנים 1944 – 1945 - - - - הוא היה מאוכלס על ידי פליטים. - - - יתומים יהודים חסרי בית הופיעו בלובלין כבר בחודש כל יום היו מגיעים אנשים חדשים לצלב האדום לבושים יולי 1944, שוטטו בעיר, התעסקו במסחר ברחובות וישנו בסחבות, חלקם לבושים במדים רוסיים, כובעי פרווה, באולמי פרץ ברחוב וישינסקייגו 7. הם היו לבושים חבלים במקום חגורות. נשים בשמיכות שעטפו את כל בסמרטוטים ופניהם חיוורות מרעב בעקבות השנים של גופן, רגליהן עטופות בסמרטוטים, עיתונים וחבלים. מלחמת הקיום. אנשים הסתובבו בעצבנות ובפחד. כך נראה היה הבית כדי לארגן את בית הילדים היה צורך באולמות בעיר. של הצלב האדום. לכאן הגיעו הילדים ממיידנק. - - - היה מחסור ברהיטים, כלי מיטה, לבוש ומזון. עיר גברת דייטלר מקרקוב וגברת שוורץ מגרמניה מילאו 'הבירה' הזמנית סבלה מצפיפות שנוצרה בגלל הצבא תפקיד ראשוני בטיפול בקבוצת הילדים. הודות להן פינה הרוסי שישב בה ושובם של פליטים. מי שתמך בילדים הצלב האדום לילדים מקום מרופד בקש באחד החדרים. היה ד"ר הרשל הורן. הוא היה ידיד אמיתי וחבר. הוא מנות אוכל חולקו לילדים שעמדו בתור מצוידים בקערות דאג לסובסידיות למען הוועד היהודי. ד"ר זומרשטיין, קטנות לפני חלון המטבח כדי לקבל מרק צלול ופרוסת ציר לשעבר בפרלמנט הפולני, כיהן בתקופה זו בשלטון לחם. - - - הזמני. פעולתו למען בית הילדים הייתה מאוד פופולרית. בסתיו 1944 הפכה העיר השקטה לובלין לעיר הבירה של תמיכה כספית התקבלה מהממשלה הפולנית, מהג'וינט פולין המתחדשת. במזרח עוד לחמו. הגרמנים החזיקו ומארגונים ציבוריים. תרמו גם אנשים פרטיים, יד נדיבה עדיין שטחים על גדות נהר הוויסלה, אבל מזרחה משם במיוחד הושיטו אלה שידעו לנצל את האפשרויות הרבות השטחים כבר שוחררו על ידי הרוסים. מהאזורים האלה בזמן המלחמה וגרפו כספים. נדד גל של אנשים חסרי בית לעבר לובלין. - - - - הממשל הפולני החדש והוועד היהודי התחילו את עבודתם בבניין הקהילה היהודית לשעבר ברחוב ריּבנה 8 שלטון עצמי )Rybna(. בתקופת חורף 1944 – 1945 נוספו עוד אולמות מספר הילדים גדל מיום ליום. גיל הילדים לא הוגבל. גדולים ברח' קרקובסקה Krakowska( 60(. בשלושת התקבלו ילדים מגיל 3 עד 18. באותו זמן תפס בית המקומות התארגנו החיים של "בית הילדים". היו בו הילדים את כל האולמות. היו סך הכול 120 בנים ו55- כ200- יתומים יהודים, קרבנותיו של הכיבוש הנאצי. בנות. בקבוצה של הקטנים היו כאלה שהוריהם היהודים ראשית קיומו של בית הילדים בלובלין קשורה במגורים מסרו אותם להשגחה אצל משפחות אריות. רובם החזירו ברחוב רדז'יווילובסקה Radziwilowska( 3(. את הילדים לוועד היהודי, אבל לא תמיד בהתנדבות. היו מקרים שהיה צורך בהתערבות חוקית או בפדיון כספי. הבית ברחוב רדז'יווילובסקה לפעמים, בגלל הוצאות הכלכלה של הילד עד סוף הכיבוש, הבית נבנה בתחילת המאה ה19-. היה זה בניין גבוה היה צדק בדבר. במקרים אחרים, ההורים המאמצים בן שש קומות. הכניסה הייתה רחבה. החלונות הגבוהים התקשרו לתינוקות והפרידה הייתה קשה לשני הצדדים. והצבעוניים היו מקושטים בוויטראז'ים. מול כל חלון כל הילדים האלה היו בקבוצת גן הילדים– לפני בית בכל קומה עמדו פסלים בתוך חלון אטום. הכניסה הספר. היו בקבוצה כ15- ילדים. בקבוצה הבוגרת היו למטבח הייתה חשוכה ומלוכלכת. מדרגות לולייניות בני 16–18 שהגיעו מהמחנות, מהפרטיזנים וממחבואים. הובילו לכיור מעורר גועל. כמה ארגזים ומעליהם הם מנו כ25- צעירים. קערות ומגבות תלויות על מסמרים – היו מקום הרחצה. הם התחילו לעבוד בבתי חרושת, בסדנאות )מסגרות, במטבח לא השתמשו, כי הביאו אוכל מוכן מהמטבח מכניקה, חשמל, נגרות וסנדלרות(, כדי לרכוש מקצוע המרכזי. באחד האולמות המרשימים שהיו בו חלונות ולהיות עצמאים במהרה. בשעות אחר הצהריים ובערב גדולים עמדו שולחנות. החדרים היו מלאים בדרגשים למדו בבתי ספר מקצועיים עירוניים. כל אחד מהם הלך דו-קומתיים שהזכירו לילדים את העבר הנורא במחנות. בדרך עצמאית תוך מחשבה על עתידו. רוב הילדים, כ- היה גם חדר לשכה למחנכים ובו חלון שפנה לחצר. 130 במספר היו בגיל בית הספר וחולקו לכיתות לאחר היה מחסור בבתי שימוש וחדרי רחצה, והילדים נאלצו בחינות בידע כללי. כדי לעודד אותם ללמוד, זכו להשלמת

35 בית היתומים בלובלין 1945 - קבוצת הבנות The girls of the Children’s Home1945

36 הידע שחסר להם בשל נדודיהם. ברור שלא לכל הילדים כדי להסתתר. כך נהגה בקרקוב ברגע שהייתה שומעת הייתה יכולת למידה, אבל כולם השתדלו. לראש השלטון צלצול בדלת. על ידה ישנה לנקה אטלס בת 6 מלובלין העצמי נבחר ביומק פיינשמידט מקורוב )Kurow(. מהר אשר זרקה עצמה באי שקט על מיטתה. בחלומה הציקו מאד רכש ביומק את אמונם של הילדים. ירמיהו הקטן לה חיות קטנות שהיו יוצאות מכל פינות האסם שבו בן השש ממיידנק נצמד לביומק כמו צל, ואפילו ישן התגוררה שנים. אתו בלילות. הדיירים הראשונים בבית היו משוחררים ברגע שהגיעו אנשי הועד היהודי כדי לקחתה לבית ממיידנק. ביומק הביא אתו את אחותו דינה בת ה13-... הילדים, הייתה כל כך במבוכה, שבעטה, משכה וצרחה עמדה מקבילה לזו של ביומק בין הבנים תפסה פלה בקולי קולות. הפחד מאנשים זרים ולא מוכרים היה שטכר בת ה15- בין הבנות. היא הייתה יפה. צמותיה עצום, היא הייתה רעבה לבושה בקרעים, גופה קטן הארוכות גלשו על כתפיה. היא הייתה דוברת אמת מכוסה מורסות, על ראשה צלקות עמוקות מהכינמת ורגשנית – הבנות תמכו בה בבחירות, אבל בה בעת, )עיתונאי צרפתי שביקר בבית אמר שראשה הקטן של בכל הזדמנות מתחו עליה ביקורת על כך שהיא יהירה לנקה לימד אותו על זוועות הגרמנים יותר מאשר כרכי ובזה לאחרים ואינה דואגת להם. אולי קינאו בה. אחר הספרים(. כך הגיע תורה של סוניה מלבוב. היא ידעה לרכז את במיטות עם רשתות ישנו הקטנטנים סבצ'יה צימרמן הבנות ולהתעניין בצורכי הכלל. סוניה נשארה בתפקיד בת 4 מקרקוב ודורותקה בלי שם משפחה וילדות קטנות עד שעזבה עם אחרים לישראל בדצמבר 1945. אחרות. תקנון ההתנהגות חובר בבית על ידי השלטון העצמי, אמא של סבצ'יה שמה אותה תמורת 500 זלוטי אצל והיווה בסיס למערכת יחסים הוגנת. מדי פעם הכינו משפחה נוצרית בשם מדביץ ברחוב שמניבסה 6, ולא חזרה רשימת תורנויות בנושאי הבית והמשק. בין הנושאים יותר. היא ניספתה עם ילדיה הבוגרים ויתר משפחתה. הקבועים היו הטיפול בקטנים ועריכת עיתון הקיר. ההורים המאמצים התאהבו בה והפיצו שמועה שגרה באספות לא חסרו ויכוחים בנושאים שונים. גל חדש אצלם נכדתם, ובצורה זאת הגנו עליה. חשה רוזנבלום של אנטישמיות פשט בפולין ועתידו של הילד היהודי מרחוב הביבר 76 בקרקוב, שהביאה לבית הילדים את בפולין לא היה בטוח. סכסוכים רבים התעוררו בשל מרישה לוטרשטיין הביאה אינפורמציה: מכתבים של החיים בחבורה. האספות היו לפעמים סוערות מאוד. העזרה הסוציאלית בלובלין ברחוב קרקובסקה 78. בגלל השנים הארוכות של חיים בשקר ובתרמית, היו בשנת 1944 נזרקה דורותקה מחלם ברחוב פירצגו 17. הילדים חשדנים. לפעמים גם המדריכים הרגיזו את היה עליה כרטיס משנת 1941 עם השם דורותה בת 7 הקטנים בענייני חלוקת הבגדים ועוד. הצוות לא היה חודשים. כאשר הוקם בלובלין בית ליתומים יהודים, מוכשר לטפל בבעיות שעלו. מכאן גם נבעו שגיאות היא התקבלה שם בגיל 4 בערך. לא דיברה ולא הלכה. וטעויות, למרות הרצון הרב שהיה לעזור. החיים של ידעה להתיישב. היו לה כל שיניה, היא הייתה מאד הבוגרים היו חופשיים וכל אחד הלך בדרכו. הקטנים לא מכוערת. שלד מכוסה עור עם בטן גדולה, פנים מכוסות היו בשלים מספיק למחשבה בוגרת. בקבוצה האמצעית נמשים. עיניה מפוחדות, קולה צרחני. מוזר היה שהילדה של ילדי בית הספר, הרגישו יותר מכל את אבדן הבית לא עוררה בחילה. כולם אהבו את דורותקה. אם מישהו והמשפחה. הם חיפשו בבית הילדים את התא המשפחתי חייך אליה הייתה מחבקת בידיה הקטנות ופניה קרנו. האבוד. חוץ מהחיים המשותפים בבית הילדים, היו להם אחרי 10 חודשים היא החלה ללכת. עלתה במשקל בעיות בלימודים. הייתה התעניינות בהגירה וגם ביציאה והפכה לילדה יפה. גם הדיבור השתפר. לקיבוצים שהתארגנו בפולין, וכמו כן גם באפשרות יורק רוזנצויג: בן ה3-, הוריו ניספו בלובלין. תלתלים של עלייה בלתי-ליגאלית, שהחלה כבר באביב 1945. שחורים, פנים וורודים, היה יפהפה. אבל בינתיים השיחות המשותפות היו על המלחמה ניושיה דוקשטולסקה: בת ה5- מביאלסטוק. האב נלחם באנטישמיות. - - - - בפרטיזנים בנרוצה בערבה רודניצקיה. אחרי מותו, אמא ברחה ליורנוב וניספתה בשחיטה הכללית. ניושיה ילדי הבית הייתה אז בת שנתיים. חברים של הוריה הביאו אותה - - - האולם של הקטנים היה נעים יותר. היו להם מיטות לביאליסטוק לגברת שמנובסקה. קטנות. גם להם היו סיוטים וחלומות זוועה. ארנקה סטפצ'יה זרקובר: בת 5, אביה היה עורך דין ונלקח שניידר מקרקוב נפלה ממיטתה ובצעקות רצה לארון לעבודה בז'ברז' בקבוצה של 70 רופאים ועורכי דין

37 בית היתומים בלובלין 1945 - קבוצת הבנים

The boys of the Children’s Home1945

38 בשנת 1941. במרץ 1944 כאשר החזית זזה מערבה גילו מקלות, כל הבית רקד ושר אתו והקטנים מחאו כפיים. האיכרים קבר משותף, בו גילו על סמך תעודות שהיו על ניוניק אהב ילדים קטנים. לילד הזה בן ה15- היה רגש גופו, את האבא של סטפצ'יה. האיכרים שהיו עדי ראיה אבהי והוא הגן על היתומים הצעירים יותר. ניוניק עזב סיפרו שקברו את כל 70 בעודם בחיים. את בית הילדים בסתר, כדי לעלות לישראל בדרך בלתי- שושנה גוטרמן מוילנה ילדה חמודה ושמנמונת. שושנה לגאלית. בארץ התנדב לצבא ונהרג בקרב בלטרון. עם הוריה היו במסתור יחד עם משפחות יהודיות אחרות. - - - חיושה רוטנברג הייתה בת 13. משפחתה נרצחה. את כאשר חיילים רוסים התקרבו לשערי העיר, אבא של בתם הפקידו הוריה בידי האומנת שלה, שעבדה במשפחה שושנה השתגע, איים שיביא גרמנים, הוא רצה לעזוב כעשר שנים. היה להם אמון בה. אך הלה צ'רבונקה, את המסתור. שניהם, הוא ואשתו, נרצחו על ידי חבריהם האומנת, הובילה את הילדה לתחנת המשטרה. חיושה )גם אשתו כי רצתה להגן עליו(. שושנה ואחיה הבוגר ברחה מרכב המוות. עוד פעמים רבות ברחה. הסתתרה התייתמו כאשר סוף המלחמה היה קרוב כל כך. בעליות גג במחנה, פגשה שם ילדים שהסתתרו. יום אחד - - - שלמה וקס בן העשר היה הזמר של המוסד, בלונדיני, הגיע מנקה ארובות וגילה אותם. שוב היו בדרכם למוות. בעל עיניים כחולות. הוא לא היה דומה ליהודי. הסבל היא הכירה גם את תופת בודזין)Budzyn( ומיידאנק. שלו בזמן המלחמה היה כה רב עד שלא היה עוד בכוחו במיוחד כאב לחיושה העוול שגרמו לה הקרובים ללחום. בגיל שמונה הוא החליט למות. הגרמנים קבעו מקרשניק )Krasnik(, עיר הולדתה. אלה שכנעו את פרס של ק"ג סוכר וחצי ליטר וודקה עבור כל יהודי. הילדה שתגור בביתם ותשכח את צרותיה. במלים אחרות האיכרים רדפו עם כלבים אחרי הבנים היהודים. פעמים – בית חם לאחר כל הזוועות. במקום זה, הטילו עליה רבות הבנים נטרפו. אז, שלומק נשבר. מזיכרונות המחנה עבודות קשות מבוקר עד לילה. חיושה ביקשה שירשמו שלו, הגרוע ביותר היה המפגש עם התליין פייקס. הוא אותה לבית ספר. הם לא רצו לשמוע על בזבוז זמן כזה. היה האכזרי ביותר. ברגע שמצא ילדים יהודים במסתור, בבית הילדים, כאשר חשבה על עתיד חייה, רצתה ללמוד התעלל בהם, תלה אותם ברגליהם. בחורף הקשה ביער להיות גננת, להשתדל שלילדיה תהיה ילדות מאושרת קפאו רגליו וידיו. בסופו של דבר ניצל. בבית הילדים שר ושלא יסבלו כמוה. שלומק משירי המחנה. קולו היה ערב והוא היה מאד - - - בפינה אחת עמדה קבוצה של בנים ששוחחו בלחש. מוזיקלי. הנושא היה הקשר שלהם עם תנועות נוער ציוניות - - - ניוניק שוורץ היה בחור מוזר. הוא הגיע לבית במטרה לעזוב את פולין. העניין נשמר בסוד מפני הנציג היתומים בשנת 1944, בזמן חנוכת הבית. בעת שחיטת הקומוניסטי של הוועד היהודי, ובגלל יחסם השלילי של היהודים הוא ברח ליערות, הרעב והקור אילצו אותו לעזוב אנשי הוועד לציונות והתנגדותם בכל מחיר להגירה. הם את מחבואו. הוא התחיל לעבוד אצל איכרים בכפר. פעם רצו להחזיק את היתומים היהודים בפולין. רוב הבוגרים העסיק אותו אוקראיני איש המיליציות במשך שישה כבר היו מעורבים בפעילות הציונית. - - - חודשים. פעמים רבות היה המוות קרוב. פעם המיליציה האוקראינית תפסה חמישה נערים יהודים בכפר והוא בשלזיה תחתית ביניהם. הובילו אותם לגטו, העמידו אותם ליד החומה הוועד היהודי החליט להעביר את בית הילדים לשלזיה וירו בהם. אחרי זמן מה ניוניק התעורר והתברר לו תחתית, צעד שגרם למחאה כללית. הבנים כבר עבדו שאפילו לא נפצע. הוא זחל מתחת לגופות חבריו וברח. בבתי מלאכה והיו גאים להרוויח כסף ולעמוד ברשות הוא התחבא בעשב הגבוה כל הלילה. ניוניק חצה נהר עצמם. כולם רצו לעזוב את פולין בהקדם. הקשר עם קפוא והגיע לגדה השנייה. ביער הצטרף לפרטיזנים. הקיבוצים היה איתן. הוועד היהודי רצה למנוע את אחרי השחרור חזר לעיר הולדתו ברודי )Brody( לחפש עזיבתם המאורגנת. הם חשבו שעתיד הילדים בפולין את משפחתו ולא מצא איש... לבית הילדים ליתומים הקומוניסטית מובטח. - - - היהודים בלובלין הגיע ברגל. ניוניק כבש את לב כולם, למרות הכול התחילו הילדים לעזוב את הבית. בגמר ידע לשמוח. לכל מקום שאליו הגיע נשמע צחוקו. היה הלימודים, בסוף חודש יוני, ברחו רבים )כנראה לתנועות נמוך קומה ובעל ראש גדול. כתפיו היו רחבות, לבוש היה הקיבוציות(. במעיל עם טלאים צבעוניים. על ראשו חבש כובע פרווה. בחודש אוגוסט עזבו הילדים את הבית בלובלין. הדרך זריז כמו כספית. מאד עליז. הילדים כינו אותו "צ'פלין" ארכה חמש שעות עד לפייטרולסיה, שם עמד "ארמון" שלהם. ברגע שניוניק רקד את ריקודי הקוזקים עם מוקף גינה יפה ומטופחת. בעבר היה זה מוסד חינוכי

39 לבנות גרמניות. הבית התמלא שמחה ושירה. היו שם במיוחד הקטנים. שאר הילדים התכוננו לעזוב עם סיום ברכת שחייה ומגרשי ספורט, שהיו חידוש אחרי שנים הלימודים. בוועד היהודי זעמו. הבית בהנהלה החדשה של סבל ודיכאון. שינה את אופיו. לילדים החדשים שהגיעו היו הורים. - - - משפחות שהגיעו מרוסיה גרו בבית עד למציאת מגורים הוועד היהודי ברייכנבאך בחר מנהלת חדשה. בעיית ועבודה. המנהלת החדשה נאסרה והואשמה בשיתוף המשמעת בבית הייתה קשה. פעולה עם הגרמנים במחנה בזמן המלחמה. חלק מן - - - - היתומים אומץ. היתר התקבלו לבית יתומים בוורוצלב. ילדים רבים החלו לעזוב את הבית. ב31- בדצמבר עזבו עשר בנות ועשרה בנים. הוועד היהודי הקומוניסטי ראה בכך שערורייה. בבית נשארו רק 60 ילדים, תרגום מפולנית: אדית צירר ופנחס זיונץ

1

9 8 7 6 5 4 3 2

1996. אחרי יובל שנים נפגשים הילדים שניצלו ממיידנק. על הקיר מאחוריהם - התמונות מבית היתומים A 1996 meeting of the children from the Children’s Home who survived Majdanek with the 1945 orphanage photos behind them.

1. ירמיהו ארבל )ירמיהו ארבוז - Arbuz Jeremiasz( 2. צפורה הורביץ )פלה רוזנשטיין - Rozensztein Fela( 3. מירה רוזן )מירקה וינר - Winer Mirka( 4. צפורה נהיר )פלה שטכר - Sztecher Fela( 5. מרים איזנשטט )מניה ארבוז - Arbuz Mania( 6. גולדבוים חיה )חיושה רוטנברג - Rotenberg Chajusia( 7. שרה פרי ) סבינה קליינמן - Klainman Sabina( 8. דבורה פוקס )דורקה ארבוז - Arbuz Dorka( 9. עמליה ארד )אלה אופנהיים - Openhaim Ala(

40 המאמר התפרסם ב"קול לובלין" מס' 25 שנת 1989

41 פנחס זיונץ

הייתי ילד בבית היתומים בלובלין אחרי המלחמה

רחב. הסתתרתי מאחורי השער. לאחר כמחצית השעה, כאשר התברר כי אין שוטרים בסביבה, יצאתי בחזרה לאותו הרחוב. פניתי ימינה ולא שמאלה, כי שם היו הדוכנים. לפתע ראיתי מרחוק בית לא מופצץ בן שלוש קומות. הבית היה בנוי לבנים אדומות, ולמעלה התנוסס שלט באותיות ענקיות. על השלט היה כתוב: Dom Pereca, כלומר "בית פרץ". חשבתי שאולי הכוונה לסופר היהודי פנחס זיונץ, שנת 2003 הנודע פרץ, סופר שאת ספריו קראתי עוד לפני המלחמה. Pinchas Zajonc 2003 התקרבתי לבית וראיתי לפני תמונה מוזרה: על המדרכה עמד סיר מהביל, ולידו שתי נשים צעירות לבושות סינרים לבנים. בצד, על המדרכה, עמדה שורה ארוכה של ילדים המחזיקים בידיהם כלי אוכל. כל ילד שהתקרב איך הגעתי לבית היתומים בלובלין לסיר זכה במנת מרק. מאחר שלא ידעתי מי הילדים ומהו בכלל כל המקום הזה, נזהרתי מלהתקרב למקום. ימים אחדים לאחר שחרור מחוז לובלין ע"י הצבא עברתי לצד השני של הרחוב וחיכיתי כדי לבחון ולהבין האדום הגעתי ללובלין עם דודתי והחבר שלה. את המתרחש. הייתי מאוד רעב, אך לא העזתי להתקרב במשך כמה לילות הסתתרנו בתוך מרתף. כעבור כשבוע לטור הילדים. גם לא היה בידי שום כלי אוכל. יצאתי לבדי לרחוב לוברטובסקה )Lubartowska( , אשר לפתע שניים מהילדים התחילו לריב ביניהם. צעקותיהם היה מרוחק מעט מן המרתף שלנו. על המדרכות ברחוב זה על זה היו בקולי קולות. היו דוכנים. נדהמתי לראות שם שוקולד ונקניקיות ועוד מה היה מפתיע בריב הזה? הם רבו באידיש! דברים דומים שלא ראיתי כבר חמש שנים. השתוממתי הבנתי מיד שאלה ילדים יהודים. להיווכח שיש עוד דברים נהדרים כאלה בעולם. נעצרתי ללא היסוס עברתי במהירות את הרחוב, התייצבתי ליד בדוכן הראשון והצעתי לפולנייה את כובע הפרווה שלי הסיר ואמרתי )באידיש(: "אני ילד יהודי ואני רעב!" )קיבלתי אותו מחייל רוסי( תמורת חפיסת שוקולד. היה אחת מן הנשים מיהרה אל תוך הבית, הביאה עבורי כלי ויכוח ומיקוח, ותוך כדי כך הצלחתי לגנוב את השוקולד אוכל ומזגה לי פעמיים מרק טעים. שאלתי אותה מה בלי לתת לה את הכובע. משם הלכתי לדוכן רחוק יותר המקום הזה והיא אמרה: והצעתי למוכרת הפולניה את הכובע תמורת נקניקייה. "זה בית יתומים יהודי. היכנס פנימה ותוכל להישאר ניסיתי שוב לגנוב ממנה תוך כדי המיקוח, אך הפעם ללא פה. תקבל בגדים, אוכל, מיטה והרבה חברים..." הצלחה. הפולנייה התחילה לצרוח: "משטרה, משטרה!" ואני התחלתי לברוח בריצה לאורך הרחוב כדי למצוא כך הגעתי לבית היתומים היהודי בלובלין, מקום מסתור. בסמטה קטנה מצאתי בית בעל שער ברזל מקום ששהיתי בו כמעט שנה וחצי.

42 המנהלת דאגה להחלמתי רובם פולנים, וגם עוד ילדה יהודייה שלא הכרתי אותה קודם. מצבי לא השתפר, כי האוכל היה במשורה, היה קר וקיבלתי רק שמיכה דקה אחת, וגם לא היו שום תרופות והכי גרוע היה, שהנזירות התייחסו אלי בבוטות ואפילו בביטויים אנטישמיים גלויים. מדי יום ביקרה אצלי המנהלת, ואני התלוננתי בפניה וביקשתי לחזור לבית היתומים. היא לא נענתה לבקשתי ורק אמרה שהיא מחפשת בשבילי מקום אחר יותר טוב.

בעקבות הפגישה האישית היומיומית עם המנהלת, נוצרו בינינו יחסים אישיים חמים וקרובים. הרגשתי כאילו היא האם החדשה שלי, ודאגתה הפיחה בי מצב רוח טוב יותר. ואכן, במהרה היא מצאה בשבילי פתרון רפואי יוצא מגדר הרגיל. בפאתי לובלין הקים הצבא הרוסי בית חולים שדה כדי לטפל בפצועים שזרמו לשם מאזור הקרבות עם הגרמנים. למנהלת נתנבלוט הייתה בת יחידה בשם מריה, בשנות פנחס בתמונה ראשונה אחרי המלחמה. לובלין, אפריל 1945 ה20- לחייה. הבת הכירה קצין יהודי, ששרת בארמיה Pinchas’ first photo after WWII, April 1945 הפולנית של הצבא הרוסי. הקצין היהודי הזה היה רופא Lublin בבית חולים הרוסי שחנה ליד לובלין. המנהלת - בעזרת הבת - הזמינה את הרופא היהודי לבקר בבית היתומים. היא הציגה בפניו את הבעיה של הצילום הראשון שלי אחרי המלחמה צולם ליד בית ילדים חולים בבית היתומים ללא עזרה רפואית כלשהי. היתומים בחודש אפריל 1945, ואני בן 13 וחצי. אני נראה היא סיפרה לו במיוחד על ילד אחד, חולה מאוד הנמצא רזה, אבל מצב בריאותי היה כבר טוב יחסית. כשהגעתי כרגע במנזר - היא התכוונה אלי. הרופא אמר שהוא מוכן לבית היתומים בחודש אוקטובר 1944, בגיל 13, היה לקחת את הילד הזה לבית החולים הצבאי של הרוסים משקלי קצת מעל ל23- ק"ג. ולטפל בו אישית. תוך יומיים העבירו אותי לבית החולים בצילום השני, שצולם כחצי שנה מאוחר יותר, כבר הרוסי. שכבתי במיטת שדה, החיילים הפצועים מסביבי שקלתי מעל ל30- ק"ג. התייחסו אלי יפה. אני ידעתי קצת לדבר רוסית. האוכל המנהלת נתנבלוט חשדה שאני סובל ממחלה רצינית היה יותר טוב מאשר במנזר. קיבלתי הרבה שמיכות. כלשהי והייתה מודאגת מאוד, אך אני לא ידעתי על כך. החיילים ממש התאהבו בי וראו אותי כקמע להחלמתם. הייתי באמת רזה ונמוך שלא בהתאם לגילי, בגלל חרפת הייתי שם כשבועיים בלבד וחזרתי לבית היתומים בריא הרעב המתמשכת, חוסר מזון בעל ערך, חוסר ויטמינים ואפילו עליתי במשקל. וכו', וגם בגלל עודף גדול של כינים, שמצצו את מעט הדם שעוד היה בקרבי. איך זה קרה שכה מהר הבראתי? הרופא היהודי, ד"ר ליאון הלר, הביא לי כל יום תרופה וביקש אותי )באידיש( האמת הייתה יותר קשה. בחודשים הראשונים בבית שלא אספר זאת לאף אחד, במיוחד לא לחיילים הרוסים. היתומים, נובמבר-דצמבר 1944 חליתי בכל מיני מחלות לא הבנתי למה זה עניין סודי, אבל הבטחתי לו שאין לו קשות. בניגוד לתקופת השואה - בגטו ואח"כ ביערות- מה לדאוג... שלא חליתי אפילו לא פעם אחת, הרי עכשיו, בבית רק כאשר חזרתי לבית היתומים, ורק כ10- ימים מאוחר היתומים, הכול התפרץ. לא היו רופאים ולא היו תרופות יותר נודע לי טיבו של הסוד: הוא נתן לי את התרופה כלשהן. המנהלת פנתה למוסדות הפולניים והתחננה "סולפה" - כעין האנטיביוטיקה באותם הימים - שהייתה לעזרה. סדרו בשבילי מקום אשפוז במנזר פולני בתוך יקרה ונדירה והשימוש בה בבית החולים היה תחת לובלין, לא רחוק מבית היתומים. במנזר היו עוד ילדים, בקורת קפדנית. הוא פשוט גנב את התרופה בשבילי ...

43 למנהלת הוא אמר שהוא הרגיש מחויבות עליונה להציל עיפרון. הנערים בגילי - בני 14-13 - גמרו בשנת 1939 ילד יהודי יתום, שהייתה סכנה לחייו. כיתה א' או כיתה ב'. אפשר להגיד שהיינו בורים. את החניכים הבוגרים היא הצליחה לשלוח לסדנאות אגב, הקצין הרופא היהודי הזה התחתן עם מריה, בתה מאולתרות כדי ללמוד מקצועות שיאפשרו עבודה ופרנסה של נתנבלוט, ופעמיים הוא ואשתו ביקרו בארץ בכנסים בעתיד. )נגרות, מסגרות, תפירה וכו'(. בינלאומיים שהתקיימו בירושלים. מריה הייתה ד"ר כדי למצוא ילדים וילדות שיתאימו לפי גילם לבית ספר לפסיכולוגיה עם התמחות לגיל הנעורים והיא עבדה פולני, היא ביקשה מאתנו לכתוב זכרונות מתקופת במשרה ממשלתית בשטוקהולם. כמובן שהיו לי איתם השואה. רוב הילדים לא ידעו לכתוב ולקרוא בשום שפה. פגישות מרגשות ביותר והסיפורים מן העבר הרחוק את אלה היא ראיינה בעל פה. אני הייתי בין היחידים נמשכו שעות רבות ... שכתב מחברת שלמה ועבה בלשון הפולנית )אני משער שגם שני החברים שלי בכיתה ו' בבית הספר הפולני לזוג הנחמד מריה וליאון נולדה בת בשם אווה )Ewa(. עשו זאת(. היא קראה לי לפגישה וציינה בפני כי היא לאווה נולדה בת בשם מרים- היא הנינה של נתנבלוט. לפני מופתעת מתוכן המחברת וגם מכך שלא מצאה אפילו כמה שנים היא עם חברתה ביקרו בארץ ואף התארחו שגיאה דקדוקית אחת בשפה הפולנית. לכן היא הציעה בקיבוץ עין השופט אצל אחת "הילדות" מבית היתומים לי להכין אותי לבחינת כניסה לבית ספר פולני באמצע מלובלין. לצערי, מריה ובעלה ליאון, הרופא המושיע, שנת הלימודים. אני שמחתי על כך. היא קנתה בשבילי כבר אינם בין החיים . ספרי לימוד וכל יום היא נתנה לי שיעורים פרטיים בכל המקצועות הנדרשים. אני לא האמנתי כי אוכל להצליח, המנהלת דאגה להשכלתי שהרי קשה להעלות על הדעת שילד שגמר ב1939- כיתה כבר בחודש ינואר התחילה המנהלת אננה נתנבלוט, ב' יוכל לקפוץ לכיתה ו'. כנראה שגם שני החברים שלי הזכורה לטוב, לבדוק אפשרות להכניס כמה שיותר ילדים קיבלו שיעורים פרטיים והכנה לבחינת כניסה לכיתה ו'. לבתי ספר פולנים. הבעיה הייתה קשה וחסרת סיכוי, כי וממש לא יאומן: בבחינות הסיום של כיתה ו', היינו אנו, הרי במשך 5 שנות השואה לא ראינו ספר, מחברת או הילדים מבית היתומים, התלמידים המצטיינים בכיתה.

1

שלושה תלמידים יהודים בין התלמידים הפולנים בכיתה ו בלובלין, יוני 1945 3 Jewish students in the 6th grade class 1945

44 אננה המנהלת ציינה את הצלחתנו באחת ממסיבות ערבי שונים בעיירה הסמוכה. יום שישי ואנו קיבלנו ממנה אות הצטיינות בפומבי: הילדים הצעירים מתחת לגיל 7 היו מאורגנים בכמה קוביית שוקולד )לא חפיסה, רק קובייה אחת בלבד...(. קבוצות, כעין גני ילדים, ולכל קבוצה הייתה מטפלת. אחת מהן הייתה מינה )הלברשטט( קפלן. בית היתומים - מלובלין לפייטרולסיה התמונה בעמ' צולמה בחצר מאחורי בית היתומים "אנא, צייר לי מגן-דוד..." ברחוב Krakowska Przedmiescie 56 בחודש מאי אחרי הצהריים רחשו חיים תוססים במועדון הגדול. רוב 1945 הגיע בית היתומים לשיא בכמות הילדים: סה"כ הילדים עסקו בהכנת שיעורי בית ובמשחקים )דמקה, 175 - החל מן הילד הצעיר ביותר, בן 3 ששמו היה יורק דומינו, שח-מט וכו'(. רוזנצווייג, וכלה בנערה המבוגרת ביותר, בת 18 ששמה היה מורה שקראו לו "המורה כהן". הוא היה מן הבונד היה Karola. )בצילום בצד שמאל למטה, בשמלה לבנה(. ונתן לנו שיעורי העשרה בנושא "היסטוריה של העם בזמן הזה כבר היו עוד מספר בתי יתומים בפולין, אך היהודי". אני וחברי לא ידענו כלל מי מבין המורים הוא בית היתומים בלובלין היה הראשון והגדול ביותר. מן הבונד, מהקומוניסטים או מתנועה ציונית. לא ידענו בית היתומים בלובלין לא הצליח להכיל כמות כה גדולה דבר על כך, וזה גם לא עניין אותנו. רצוננו היה להתקדם של ילדים. אמנם בגדים ונעליים חדשים סיפק הג'וינט, בלימודים. התלמידים החלשים קיבלו שיעורי עזר. אך לא נמצא בניין אחר, גדול יותר עבור בית היתומים. צריך להזכיר כאן כי העיר הייתה הרוסה ברוב חלקיה באחד הימים, בראשית נובמבר, כשישבתי במועדון מן ההפצצות וההפגזות. בסוף הוחלט להעביר את בית והתכוננתי לבחינה בהיסטוריה, ניגשה אלי נערה וביקשה היתומים לשלזיה התחתית, בחלק שהיה מסונף לרייך שאצייר לה אביר מימי הביניים, המחזיק חרב ביד השלישי, עם אוכלוסיה גרמנית. אבל כעת היו הרבה אחת ומגן עגול ביד השנייה. הסכמתי. היא הביאה נייר יישובים ריקים, כי הגרמנים ברחו או גורשו מכאן. בריסטול לבן בגודל 100x80 ס"מ ועפרונות צבעוניים. בעיירה קטנה, ששמה הגרמני היה Peterswald או כאשר גמרתי לצייר, מסרתי לה את הציור. היא הודתה בפולנית Pietrolesie נמצא בניין גדול בן שלוש קומות, לי, והייתה לה בקשה קטנה נוספת: אנא, צייר על המגן שהיה בעבר בית הבראה של חיילי אס.אס. הגרמנים. העגול "מגן דוד". אבל אני לא ידעתי למה היא מתכוונת, ומעולם לא שמעתי על כך. נכון שבגטו היהודים ענדו ב1- באוגוסט 1945 עלינו על רכבת מיוחדת מלובלין סרט עם "מגן דוד", אבל אני לא ידעתי שכך קוראים לשלזיה התחתית. המסע ארך שלושה ימים ושני לילות. לכוכב בן ששת הקצוות. היא לקחה פיסת נייר קטנה הבניין היה ריק ואני זוכר שאני ועוד שלושה נערים עלינו וציירה "מגן דוד", ואני הוספתי אותו על המגן העגול לכל הקומות ומצאנו שפע צילומים ענקיים של היטלר בציור הגדול. וחבר מרעיו. קרענו אותם לחתיכות וזרקנו את החתיכות לא חלף רגע ומישהו מאחורי הרים אותי בחוזקה מעל למטה, שם עמדו רוב הילדים ודרכו ברגליהם על חלקי הכסא, סובב אותי אליו, סטר לי שתי סטירות חזקות הצילומים שזרקנו, תוך השמעת קריאות ניצחון וקללות ואת הציור קרע לגזרים! לא הבנתי במה פשעתי. זה היה נמרצות באידיש ובפולנית על הגרמנים. הבית היה מוזנח "המורה כהן". הוא לא אמר מילה ויצא מן המועדון. אני ומלוכלך, אבל כולנו נרתמנו לעבודה ובסוף היה לנו בית פרצתי בבכי גדול ורצתי לחדרה של המנהלת נתנבלוט. חדש, חדרים מרווחים, מיטות רגילות ולא בקומתיים. במועדון קמה מהומה גדולה, ובפרוזדור ליד חדר אפילו היה מועדון גדול, שאותו אני קישטתי בציורים, המנהלת התאספו במחאה כל הילדים. זה נראה כמרד, שלטים, סיסמאות באידיש ובפולנית. בחוץ היה גן עם ההולך ומתפתח מרגע לרגע. היא קראה מיד למר כהן, עצי פרי, מגרש משחקים מרווח, שם התקיימו שיעורי גינתה בפומבי את התנהגותו והשעתה אותו מעבודתו התעמלות כל בוקר. בבית היתומים. בעיירה הסמוכה Rychbach נפתחה גימנסיה פולנית. המנהלת שוב הכינה אותנו לבחינות כניסה. אני ועוד נדמה לי כי מאותו אירוע חל שינוי משמעותי בחיי בית ארבעה נערים הצלחנו לעבור את הבחינות והתקבלנו היתומים. לכיתה י'. יתר הילדים למדו עם מורים בתוך בית הנערה שביקשה ממני לצייר את האביר, ספרה לי בסוד היתומים, ואילו הבוגרים בני 18-16 למדו מקצועות כי בערבים היא הולכת עם חברים נוספים לפגישות

45 חשאיות של תנועת נוער ציונית. ציור האביר היה נחוץ להצטרף לתנועתם. נציגת "השומר הצעיר" סוניה כץ לה לחג חנוכה המתקרב והאביר הוא ... יהודה המכבי. הייתה המשכנעת ביותר )בארץ היא הייתה מזכירת כל הסיפור די סקרן אותי. הצטרפתי לפגישות גם אני. קיבוץ בית זרע(. כך הצטרפנו לקן "השומר הצעיר" לאט לאט חדרה תנועת הנוער לבית היתומים. ברחוב Kilinskiego 49. בלודז' שהינו עד אמצע חודש מרץ. מכאן עברנו לעיר שצ'צ'ין על חוף הים הבלטי, כדי הבריחה מבית היתומים להיות קרובים לגבול פולין-גרמניה. התחלנו לחמוק בלילות לפגישות חשאיות של תנועת נוער מוסד "הבריחה" )עליה ב'( דאג לשחד את החיילים ציונית, עד שבסוף דצמבר 1945 התארגנה קבוצה של מעל הרוסיים במעבר הגבול )כסף, ובעיקר וודקה(. מאוחר ל40- חניכים שהתכוננה בחשאי לברוח מבית היתומים. בליל ה7- במאי הוכנסנו למספר טנדרים מכוסים תכנית הבריחה יצאה לפועל בליל ה31- בדצמבר. הגענו בברזנטים אטומים עד כדי מחנק. בכל טנדר היו ילדים לתחנת רכבת והוכנסנו לקרונות מסחריים עמוסי לוחות בגילים שונים וגם מבוגרים שלא הכרנו כלל. למחרת ב8- זכוכית. נסענו בעמידה במשך כל הלילה הקר, ובבוקר במאי כבר היינו בברלין. באותו ערב עמדנו על גג הבניין הגענו לעיר לודז'. כאן בתחנת הרכבת מצאנו נציגים וחזינו בזיקוקין די-נור של הרוסים לכבוד שנה לכניעת של כל תנועות הנוער - "דרור", "גורדוניה", "השומר גרמניה הנאצית. מצב רוחנו הרקיע לשחקים. הצעיר", "בני עקיבא" ועוד. כולם ניסו לשכנע אותנו

פנחס בגרמניה. 1946

Pinchas in Germany 1946

46 מרים אייזנשטט

גם אני הייתי בבית היתומים בלובלין אחרי המלחמה בשנת 1929 נולדתי בעיירה בלז'יצה להוַרי דבורה )לבית וקשול( ופנחס קירשנבוים. היינו שלושה ילדים: אחי הבכור בנימין, אחי השני משה-יוסל ואני הצעירה מכולם. בתקווה לשפר את מצבנו הכלכלי העתיקו הוַרי ב1933- את מקום מגורינו מבלז'יצה ללובלין. בעיר זו חיו שלושת אחיה של אמי ומשפחותיהם, והקשרים בינינו היו הדוקים. גרנו בדירת חדר בקומת קרקע ברחוב פורמנסקה מספר 10. אבי פתח בית מלאכה לייצור סבון ברחוב לוברטובסקה מספר 8. בית הוַרי היה בית דתי. אני זוכרת את סעודות השבת בביתנו, את אפיית המצות לקראת פסח, את סדר פסח מרים אייזנשטט Miriam Eisenstadt

בית וקשול בלובלין לפני המלחמה. אחיה של אמי, יצחק וקשול עם אשתו גולדה ובניהם יוסף וירמיהו. אבי, פנחס קירשנבאום ואחי הבכור בנימין. היחיד ששרד הוא יוסף וקשול. Wakschul family before WWII Yitzhak Wakschul (brother of Miriam’s mother), his wife Golda, and their sons Yosef and Yirmiyahu. Pinchas Kirschenbaum (Miraim’s father) Binyamin (Miriam’s oldest brother). Yosef Wakschul was the only survivor

47 שהיינו חוגגים פעמיים )שני לילות(. ביום הכיפורים היינו היתומים בלובלין המשוחררת. באותה שעה אנו, הגדולים מבקרים את דודינו ושכנינו, בוכים ומברכים. יותר, נלקחנו בצעדת מוות ממיידנק לאושוויץ. למדתי בבית-ספר ממלכתי פולני, אבל לא הספקתי עכשיו הצטרפנו דבורה ואני לילדי בית היתומים בלובלין. ללמוד יותר משלוש שנים, כי בהיותי בת עשר פרצה בבית היתומים התחלנו להתאושש. המנהלת הייתה המלחמה. אישה טובה מאוד. גם המדריכים נהגו בנו בחמימות וגילו תשומת לב ואהבה. הילדים הגיעו לבית היתומים לובלין הייתה עיר גדולה. הוַרי חשבו שבעיירה קטנה מהיערות, ממחנות, ממקומות מחבוא אצל גויים. היינו הסכנה פחותה, ולכן שלחו אותי לבלז'יצה אל אחות אמי, מלוכלכים, מכונמים, חולים. בבית היתומים קיבלנו הדודה מלכה. גרתי שם יחד עם הדודה, בעלה שמואל אוכל, בגדים. לימדו אותנו להתרחץ, להתלבש. אַרּבּוז וילדיהם – יפה, לולה, דבורה וירמיהו. שלחו אותנו ללמוד בבית-ספר. למדתי מתוך רצון עז הייתי בת אחת-עשרה כשנפרדתי מהורי ואחַי בתקווה להשלים את שהחסרתי בשנות המלחמה. שניפגש בקרוב. לא ידעתי שזוהי הפרידה האחרונה שלי מהם וכי לא אראה אותם שוב. הייתי תשושה מאוד. איך היה אפשר לחזור לחיים רגילים? סיפור תלאותַי במלחמה עובר מבלז'יצה ללובלין, כמה פעמים הלכתי ברחובות העיר והגעתי עד בית למיידן טטרסקי, לבודזין, למיידנק, לאושוויץ ולמחנות שגרתי בו בימי ילדותי, הבית ברחוב פורמנסקה פינת רוונסברוק ומלכאו שבגרמניה. רחוב צירולניצה. היה זה בית קומות. עמדתי על ספו ולא סיפור הישרדותי במלחמה ארוך הוא, נפתל ונורא בלהות. הייתי מסוגלת להיכנס אליו. הלכתי והגעתי גם אל בתים הסיפור כולל מחנות, שתי צעדות מוות והיחלצות מתוך אחרים, הבתים שדוַדי גרו בהם. גם אליהם לא נכנסתי. תא הגזים באושוויץ )הוכנסתי אליו בדיוק בזמן שהוא לא יכולתי. הפסיק לפעול(. שוטטתי בעיר כשאני מביטה סביב, תרה, מחפשת, בסוף אפריל 1945 הופצץ מחנה מלכאו, מחנה שהייתי מבקשת את אחַי – בו יחד עם בת-דודתי דבורה. הגרמנים הוציאו אותנו אל לא מצאתי אף אחד. מחוץ למחנה, ובוקר אחד התעוררנו וראינו ששומרינו קשה היה לעבור ברחובות לובלין הריקים מיהודים נעלמו. למחרת פגשנו את החיילים הראשונים של הצבא ולראות גויים חיים חיים נורמלים. ראיתי שהחיים האדום והבנו שהמלחמה הסתיימה. בלובלין נמשכים כאילו לא הייתה מלחמה. אנשים התהלכו ברחובות לבושים בגדים אלגנטיים. כאילו אחרי כניעת גרמניה ב8- במאי 1945 חילקו הרוסים את הפליטים לפי ארצות מוצאם. אותי ואת בת-דודתי דבורה שלחו ברכבת לפולין. בתחילת יוני 1945 הגענו ללובלין. בבית ששימש מרכז לפליטים רשמנו את שמנו: קיווינו למצוא מישהו מבני משפחתנו. שלחו אותנו אל בית היתומים שבקרקובסקה פשדמיישצ'ה. בית היתומים שכן בתוך בית מגורים. היו בו רק בנות. הבנים שכנו בבניין אחר. ניגש אלינו ילד שהכיר את משפחתנו בעבר. הוא שאל אותנו אם פגשנו כבר את ירמיהו. התפלאנו: "מה, הוא נשאר בחיים?!" במו עינינו ראינו כיצד ביוני 1944 לקחו אותו ממיידנק באוטובוס יחד עם ילדים אחרים. וכאן, בבית הילדים בלובלין, ראינו את ירמיהו: עיניו גדולות, ראשו מגולח, בגדיו סמרטוטים – אבל חי! התברר כי האוטובוס שישבו בו הילדים הקטנים נתפס מרים אחרי המלחמה בדרך בידי הרוסים. הרוסים העבירו את הילדים לבית Miriam after WWII

48 דבר לא קרה. הכול היה נורמלי, אבל שמות יהודיים על במשך כל שנות המלחמה ואחריהן, בימים ארוכים החנויות היו לשמות פולניים. הרובע היהודי היה הרוס. מנשוא של תלאות ואימה, דודה מלכה הייתה לי כצוק סלע איתן. בתושייה ובאהבה אין קץ גוננה על ילדיה לאחר זמן-מה הגיעו מטרזיינשטט הדודה מלכה ובנותיה ועלַי. כבת הייתי לה, כבבת עינה, והיא הייתה לי כאם. לולה ויפה. הן היו תשושות, חולות ורזות מאוד. התחבקנו ובכינו. הן חשבו שאנחנו מתות. את קורותַי במלחמה תיעדתי בשתי דרכים: בית הילדים התמלא ילדים. כיוון שהמקום לא היה - ספר: מרים אייזנשטט-ליכטר )1992(. הפרתי את גדול דיו, העבירו אותנו לפטרסוולד, עיר קטנה הסמוכה מחסום השתיקה. ירושלים: הוצאת המשפחה. לוורוצלב. שם התגוררנו בתנאים טובים יותר, והחיים - קלטת DVD של "עמך" )1995(. ריאיֹון עם מרים החלו להיכנס למעין שגרה ולעלות על פסים "נורמליים" אייזנשטט. יותר. בנים ובנות חלקו את אותו המבנה. המנהלת, יהודיה מתבוללת בגיל העמידה, העניקה לנו אהבה וחום. למדנו בבית-ספר פולני. מדריכים שהיו אִתנו קיימו פעולות חברתיות. עסקנו בספורט ושרנו שירים. אפילו המנון על בית היתומים חיברנו; שרנו אותו בהזדמנויות שונות.

דודה מלכה לא השלימה עם "השתקעותנו" בבית היתומים ועמדה על כך שהמשפחה כולה תהיה מאוחדת ותגור ביחד. חזרנו ללובלין. בשנת 1948 עלינו דרך גרמניה ואיטליה לארץ ישראל. לא היה לנו עתיד בפולין. עד היום אינני מסוגלת לחזור לפולין. הורי ואחַי נספו יחד עם כל יהודי לובלין. דוַדי, דודותַי ובני משפחותיהם בלובלין וסביבותיה נספו אף הם. נספה גם הדוד שמואל ארבוז מבלז'יצה, בעלה של הדודה מלכה. דודתי מלכה ארבוז לבית וקשול Aunt Malka Arbuz (nee Wakshul)

עם בנות דודתי: יפה, לולה ודבורה Miriam with her nieces, Yaffa, Lola and Dvora

49 שנת 2010. מרים אייזנשטט ובן דודה יוסף וקשול בכינוס יוצאי לובלין יחד עם יוכבד פלומנקר

Miriam and her cousin Yosef at the Annual Gathering 2010

50 נטע אבידר לפתוח את שערי השתיקה

גדלנו כאן, בארץ ישראל, באור השמש המסנוורת. מה ידענו על אודות עברם של הורינו? של דודינו? של בני הדור "ההוא" שבא "משם"? האם הם היו אלה שלא רצו לספר, או שאנו היינו אלה שלא רצו לשמוע? שמרנו נפשנו. חוששים מלגעת, נזהרים מלדעת. דלתות של שתיקה סגרו על אפלת העבר. וכשבגרנו, וכבר רצינו לדעת, לא היה את מי לשאול. דומם הלכו הורינו לעולמם, שותקים את עברם, ואנו נותרנו בּורים אל מול הנעלם. היום אנו עומדים מול חומת השתיקה, מתדפקים על שעריה, רוצים לדעת מה היא מסתירה. שערי השתיקה סגורים, אך אינם נעולים. אפשר לפתוח את הדלת אל העבר, לחפש סימני דרך, למצוא עדויות, לדובב תמונות אלמות לגלות מסמכים חבויים. מי שרוצה – יכול לדעת. בדפים הבאים מובאות תוצאות חיפושיהם של שניים מבינינו שפתחו את הדלת והתחקו אחר ההיסטוריה המשפחתית שלהם: אבי אובליגנהרץ ואסתר פנחס.

51 לפתוח את שערי השתיקה

אבי אובליגנהרץ ההתחייבות הקדושה

אמי רחל אובליגנהרץ דודתי אירית )אירקה( גוטליב My aunt, Irit (Irka) Gotlib My mother, Rachel Obligenarz שתי האחיות לבית גֶבֶרץ Two sisters from the Gewerc family

במשך חמישים שנה כמעט נדחקה ההיסטוריה נולדה בה או פרטים ביוגרפיים חשובים אחרים שהיו המשפחתית לתוך תא צר מידות בזיכרון הפרטי שלי. מאפשרים לרחלי לעמוד מקרוב על שורשיה. כשרחלי ההורים והסבתא היחידה שנותרה לי לא ששו לחשוף את חזרה ארצה, עמוסת חוויות ותובנות, חשתי שהגיעה עברם האישי, וכצבר גאה הרגשתי די בנוח עם העובדה העת לסגור את המעגל ולהצטרף לארגון יוצאי לובלין שלא מחטטים אצלנו במה שקרה, אלא מעדיפים בישראל. במפגש הראשון שלי עם פעילי הארגון נחשפתי להתמקד בהווה ובמה שיהיה. לקשר הלובלינאי של אבי, צבי אובליגנהרץ ז"ל; גיליתי כשנקראתי לסייע לילדים שלי בעבודת השורשים שמשפחת אמי הייתה מכובדת ונחשבת מאוד; נחשפתי שהתבקשו להגיש, כל אחד בתורו, הודיתי לאל ולרעייתי לפעילּות של אמי, ובעיקר של דודתי אירית גברץ-גוטליב, שסייעה לי לערוך ריאיון מצולם עם ההורים ערב ב'ארגון יוצאי לובלין'; ולמדתי שדודתי אף שימשה חתונתי. אבא, כהרגלו, מיעט לדבר. אמא התנדבה לספר כמזכירת הארגון, ניחנה בכישרון כתיבה והרבתה על משפחתה, אבל נותרו עדיין הרבה סימני שאלה להעלות את זיכרונותיה על הכתב ב"קול לובלין". ותהיות. אלה גברו ככל שנקף הזמן והתקרב מועד המסע לפיכך היה זה אך טבעי להתחבר למורשת המשפחתית המסורתי לפולין; השנה נסעה לשם בתי רחלי, הקרויה באמצעות הרשימות והמאמרים הרבים שהותירה על-שם אמי ז"ל – רחל גברץ-אובליגנהרץ, בת לובלין. אחריה דודתי ז"ל. את הרשימות והמאמרים העבירה לי לבושתי הרבה לא היו בידי הכתובת המדויקת שאמי באדיבותה )אחרי נבירה ממושכת בארכיון "קול לובלין"(

52 סבי מרדכי גברץ עם שלושת ילדיו: הבכורה אירית, הבן יעקב והפעוטה רחל My grandfather, Mordechai Gewerc with his 3 children; Irit, Yaakov, and the youngest Rachel

העורכת נטע אבידר. המכולת של "תמלה", מקום המפגש האהוב על עקרות אירית )אירקה( נולדה בלובלין למרדכי וחנה גברץ ועוזרות הבית – ולּו רק בשל העיסוק הרכילותי הנמרץ ב31- בינואר 1927. על פי דברי בעלה, ירמיהו גוטליב, של הלקוחות. משפחתה הייתה משפחה דתית, מכובדת ואמידה. השליט הבלתי מעורער של הבית היה ה"דוזורצה", השרת. תחילה התגוררה המשפחה ברחוב סטשיצה. כעבור חמש מדי פעם הוא נהג להראות את נחת זרועו לאשתו, ואת שנים עברה המשפחה לביתו של קולברג בנובוריבנה 2. ימי ראשון נהג לבלות בבית המרזח. בשאר ימי השבוע היה זה בית גדול ממדים, או ליתר דיוק שני בניינים השרת היה אמון על ניקוי השטיחים ותליית הכבסים וביניהם הייתה נטועה חצר גדולה. אף שהיה זה רחוב בעליית הגג. בשבת היה מדליק את האש בבתי אותם קטן, הוא היה הומה למדי. הסיבה לכך הייתה מיקומו היהודים אשר לא הייתה בהם עוזרת פולנייה. כששב מול השוק של רחוב נובה, עובדה אשר גרמה לכך שהוא אחד הדיירים הביתה אחרי אחת-עשרה בלילה, הוא שימש למעבר בין הרחובות נובה וגרודזקה. נאלץ לצלצל בפעמון ולחכות שהשרת יפתח לו את השער המשפחה מנתה שלושה ילדים: אירית )אירקה(, יעקב )תמורת תשר, כמובן(. )קובק( והאחות הקטנה רחל. הדירה הייתה ממוקמת החיים בנובוריבנה 2 התנהלו בשלווה יחסית עד לפרוץ בחזית הבית, מעל כמה חנויות )לרבות מכבסה, חנות מלחמת העולם השנייה. דיירי הבית התכוננו מבעוד ירקות, מאפייה( ובשכנּות לשלוש משפחות. אחת מועד להפצצות של חיל האוויר הגרמני: הם והכינו המשפחות הללו הייתה משפחת קומכר: האם לולה, בתו מקלט במרתף ומינו בעלי תפקידים. סבי, מרדכי גברץ, של בעל הבית קולברג שנפטר בינתיים; בעלה סטניסלב, מונה למפקד ההגנה האזרחית של הבניין. לרוע המזל, המנהל האדמיניסטרטיבי של הבית; והבת מרישה, אחת הדיירים נאלצו להעביר שעות רבות באותו המקלט עקב מחברותיה של אירקה. הפצצות הגרמנים. האיכרים הפולנים היו מביאים את תוצרתם לשוק עם כיבוש לובלין החלה פעילּות אנטי-יהודית ענפה הסמוך. הם נהגו להחזיק בחצר את סוסיהם ועגלותיהם, של החיילים הגרמנים. הללו נהגו לאסוף את היהודים וילדי האזור היו מבקשים מהם "טרמפ" בעגלתם לקצה ולשלוח אותם למחנות כפייה. אי לכך הקימו הדיירים העיר בתמורה להשקיית הסוסים. בכניסה לחצר שכנה היהודים עמדת תצפית אשר פנתה לעבר הרחוב כדי

53 להתריע על הגעת גרמנים ולאפשר לגברים שבחבורה בנגב, וב1952- נישאה לצבי אובליגנהרץ )אחותה אירית להסתתר במקום מחבוא שהוכן מראש. היא זו שהכירה ביניהם(. בני הזוג התגוררו תחילה ביפו הכול השתנה בעקבות גירוש היהודים מהמקום וריכוזם ובהמשך בבת-ים. נולדו להם שלושה ילדים: אירית, בשכונה היהודית ששכנה מחוץ לגבולות הרחוב. מרדכי עבדכם הנאמן ומירב. אמא עבדה כסייעת לגננת. ב31- גברץ, אשר הפך בינתיים אלמן בעקבות פטירת רעייתו, במאי 1993 הכריעה אותה מחלת הסרטן, שמונה ימים אולץ לעסוק בגטו המקומי במיון ברזלים, קרונות ופסי בלבד לפני לידת בתי הקרויה על-שמה. רכבת בגלל הידע הרב שצבר בנושא. מעסיקו ויקטור דודתי אירית ניסתה אחרי המלחמה לחבור לאחותה קרמין היה מקורב לאנשי הגסטפו, והוא דיווח לסבי על הקטנה בבית היתומים. למרות הפצרותיה לא הסכימו הכוונה לחסל את הגטו ולהעביר את היהודים למחנות לקבלה למוסד, והיא מצאה את עצמה מסתובבת ריכוז והשמדה. מרדכי נמלט באישון לילה לוורשה יחד ברחובות ולנה על ספסל בפארק. המפנה בחייה עם בנותיו )הבן יעקב סירב לעזוב את לובלין(. בעיר התחולל כשהצטרפה לאחת התנועות הציוניות ונשלחה הבירה הוא נאלץ למצוא מקומות מסתור נפרדים לכל לאיטליה במטרה להגיע משם לישראל. במשך שנתיים אחת מבנותיו. הוא השאיר אותן אצל משפחות נוצריות היא חיה ברומא ובמילאנו ולמדה היטב את השפה מקומיות תמורת כסף וזהב. נוסף על כך הוא צייד את האיטלקית. בסופו של דבר עלתה על אוניית מעפילים הילדות בתעודת זהּות ארית, ובהתאם לזאת הייתה דודתי אירית לקריסטינה גריידה. עקבותיו של מרדכי נעלמו לאחר שנתפס בידי הגרמנים בהיותו מחוץ למקום מחבואו. כתוצאה מכך נקלעה אירית למצוקת מזומנים ונאלצה לעזוב את המשפחה הנוצרית שהיא התחבאה אצלה. היא נתפסה בידי הגרמנים לאחר שהסתובבה בחוצות ורשה. הניירות שבידיה, שערה הבלונדיני וידיעתה את השפה הפולנית על בורייה הצילו אותה, והיא נשלחה יחד עם קבוצת נערות נוצריות מקומיות לעבודות כפייה בברלין. למרות הקשיים הרבים, לרבות העובדה שנאלצה ללכת לכנסייה כדי לשרוד, דודתי אירית הצליחה להחזיק מעמד ולשרוד עד לתום המלחמה. אמי רחל נולדה בלובלין ב6- באוקטובר 1934. כאשר המשפחה הייתה בגטו מיידן טטרסקי, רחל בת השמונה הסתתרה במקום עבודתו של אביה מאחורי שידה שניצבה ליד הקיר. במאי 1943 היא הוברחה לוורשה יחד עם כמה מבני משפחתה. רחל ואחת מדודותיה הסתתרו אצל שתי אחיות פולניות. בעת המרד הפולני הסתתרו רחל, דודתה ושתי האחיות הפולניות במרתפי בתים בוורשה. בתום המרד הפולני הן גורשו על ידי הגרמנים לאחד הכפרים הסמוכים, ולאחר המלחמה מסרה הדודה את רחל למוסד של יתומים יהודים. יחד עם ילדי המוסד הוברחה רחל לגרמניה, ולאחר זמן מה הועלו הילדים על אוניית המעפילים "אקסודוס". האונייה נתפסה בידי הבריטים ואולצה לשוב לגרמניה. הפרשה עוררה את דעת הקהל העולמית נגד המדיניות הבריטית, ובסופו של דבר הותרה כניסתה של האונייה ארצה באפריל שנת 1939. רחל גברץ בת ארבע עם אמה חנה בלובלין המושלגת 1948. היתומה בת הארבע-עשרה נשלחה לבית הספר Rachel Gewerc at 4 years old ,1939 החקלאי בנהלל. זמן מה היא שהתה בקיבוץ צור מעון with her mother, Chana in snowy Lublin

54 יד ימינה, ובפרט ב'ארגון יוצאי לובלין'. אירית הייתה מזכירת הארגון במשך חמש-עשרה שנים וחברת מערכת "קול לובלין" עד לפטירתה באוגוסט 1999. הסקרנות, האהבה לבני האדם ולטיולים, ואולי גם הרצון לפצות את עצמם על ילדותם הקשה דרבנו את אירית וירמיהו לטייל ברחבי העולם. כשנפתחו מחדש שערי פולין, בני הזוג נסעו שוב ושוב לטיולי שורשים בארץ הולדתם. ביולי 1985, ארבעים שנה אחרי שעזבה את מכורתה, חזרה אירית גוטליב ללובלין והחלה לתור אחר שרידי ילדותה. היא הייתה אחוזת התרגשות, אלא שמהר מאוד התאכזבה לגלות את הדלות והעזובה הרבה מכל עבר. "ביקרנו בדירה בה גרתי בילדותי: נובוריבנה 2 . ברחוב יושבים אנשים עלובים. אני רואה בעיני רוחי את בעלי החנויות, רואה את השלטים עם השמות היהודיים שאני הכרתי. אני צועדת, רועדת וממשיכה בדרכי ללוברטובסקה," חלקה אירית את תחושותיה הקשות אירית אחרי המלחמה עם קוראי "קול לובלין". ועוד היא כתבה: "הבתים Irit after WWII ברחוב לוברטובסקה במצב מחריד. בכל עבר שולטת בעיירה הדרומית סנטה מריה די לאוקה שבקצה "המגף עזובה והרס. המעקים עקורים, המדרגות שבורות... האיטלקי". האונייה נתפסה ונשלחה לקפריסין. במחנה בזכרוני צצו הדמויות והחנויות מלפני השואה. כעת המעצר היא הכירה את בעלה הראשון, יעקב מליצקי. הכול ריק, קודר, מדכא. רואים אנשים מוזנחים, רבים שני ילדים נולדו להם, מוטי וחגית. במחנה היא אף מהם שיכורים לרגל החג." אכזבה קשה נחלה אירית. כל התיידדה עם צבי אובליגנהרץ, ולאחר שהגיעו ארצה הזמן צצו ועלו בראשה הדמויות והחנויות מלפני השואה. "שידכה אותו" לאחותה. אחרי שסיימה את לימודיה בהגיעה לבית סבה וסבתה שברחוב צירולניצה מספר 4 בסמינר למורים הייתה אירית למורה בישראל וחינכה התגלה לפניה הבית היפה מהזיכרונות במלוא כיעורו דורות רבים של תלמידים. מאז ומתמיד היא הייתה בעלת ועזבונו. היא טיפסה על המדרגות "בוכייה ורועדת. הבית אינטליגנציה גבוהה וכישרון לשפות. לימים היא נישאה מוזנח, המדרגות שבורות, במקום מעקה מגולף – קרשים. לירמיהו גוטליב, אף הוא בן ליליד לובלין. ירמיהו היה בכול שוררת עזובה, גם בחצר לכלוך."

הבית ברחוב נובוריבנה 2. על המדרגות עומדים: אירית וירמיהו גוטליב The house at Novoribna2. Irit and Yirmiyahu Gotlib on the stairs

55 למרות האכזבה הרבה וההכרה כי "לובלין שלי, עיר "למרות שהייתי ילדה קטנה לפני המלחמה, הריני ילדותי האהובה לא קיימת יותר. יחד עם יהודיה עזבה קשורה עד היום בכל נימי נפשי לעירנו לובלין... למרות אותה רוח של תרבות, של יצירה," אירית לא הצליחה זיכרונותַי הרבים והמרים מאותם הזמנים, הנני חושבת להשתחרר מהעבר. נהפוך הוא. הפעילות שלה בארגון שעל בני עירנו לבקר בעיר, לקשור קשרים עם הנהלת נעשתה במשנה מרץ, והיא הקדישה חלק ניכר מזמנה העיר העכשווית ולעשות הכול על מנת לתעד את אזרחיה הפנוי לחיזוק שורות הארגון ולחיזוק הקשרים שלו עם היהודים של לובלין, אשר תרמו רבות להתפתחות העיר המנהיגות המקומית של לובלין. כמזכירת הארגון היא מכל הבחינות והיו תושביה הנאמנים. איך? על ידי פיתוח הרבתה לארח את ראשי העיר ונכבדים רבים אחרים יחסים הדדיים עם העירייה. לצערי, איני יכולה לשנות מלובלין שבאו לבקר בישראל. בד בבד היא גם התארחה את הגישה שלי לעם הפולני. אני חושבת שאם אנחנו בלובלין פעמים רבות. רוצים להנציח את זכר בני עירנו, עלינו לעשות זאת בכל שנה, כשהתקרב חודש נובמבר – מועד הכינוס השנתי במולדתנו, על אדמת ארץ ישראל. זהו המקום היחיד והאזכרה לקדושי לובלין והסביבה – דודתי ואמי היו שמסוגל למשוך גם את הדור הצעיר, שיקבל עליו את נמלאות תוגה והתרגשות ושבות להיזכר יחדיו באותם ההתחייבות הקדושה לשמור את זכר הקדושים בני אירועים קשים אשר העדיפו לא לחלוק עם ילדיהם. עם עירנו." זאת, ככל שנקפו השנים שימור העבר תפס נפח גדול יותר בחייה של אירית גוטליב. היא "שברה את הראש" כיצד להנציח למען הדורות הבאים את הקהילה המפוארת, קהילה שהוכחדה כליל כמעט בשואה.

אירית עם ראש עיריית לובלין, עם שגריר פולין בישראל ועם ראש עיריית ראשל"צ Irit with the Polish Ambassador to Israel and the Mayors of Lublin and Rishon Lezion

56 לפתוח את שערי השתיקה

אסתר פנחס )לבית הופרט( דֹודי – חייל יהודי על סוס

דודי קלמן הופרט - חייל יהודי על סוס My Uncle Kalman Hofrat, Jewish soldier in the Polish Cavalry

57 כשהתעוררתי לשאול, היה כבר מאוחר מדי. לא היה את מי לשאול. אבא ואמא נפטרו, ומשפחה לא הייתה. מה שכן היה בידי הוא תמונת דֹודי, קלמן יצחק הופרט מלובלין, לבוש במדי הצבא הפולני ויושב על גב סוס. בתמונה הזו אבי היה בוהה במשך שעות. אותה התמונה נשלחה לאבי. "למזכרת-נצח" – כך כתוב על צדה האחורי בעברית רהוטה. הדבר הפליאני, מאחר שאבי לא ידע קרוא וכתוב. לא הבנתי מאין העברית הזאת. יצר הסקרנות התחיל לכרסם בי: מי הייתה משפחתי? למה דוד קלמן ידע עברית, ולמה אבי היה בּור? ולמה ולמה? פניתי ל'ארגון יוצאי לובלין', אך בתוך כל החומר הארכיוני לא היה רמז כלשהו למשפחת אבי. גם ב'יד ושם' לא נמצא חלקיק מידע. הרמתי ידיים והפסקתי את החיפוש, אך מסתבר שמשמיִם רצו שאמשיך בחיפושַי.

כיוון שאני אלמנת צה"ל, צורפתי לאחת המשלחות שיצאו לפולין. ביקרנו גם בלובלין. לא ידעתי את נפשי מרוב סקרנות, הסתכלתי סביבי וחשבתי: אוקיי, כאן שורשַי, אך מאין הם יוצאים? איפה, איזה רחוב, איזו סמטה? איפה, איפה? האם עברתי ליד בית סבא?

הצד האחורי של תמונת דודי על הסוס The reverse side of the photo

הכול התחיל בעבודת השורשים של נכדי הבכור. שאלות החלו לצוץ מכל הכיוונים, ולי – "סבתא שאינה מחוברת לשום מקום" – לא היו תשובות. הוַרי, אִמי שרה )לבית שיקמן( ואבי שמואל הופרט, עלו ארצה טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. אני לא גדלתי בצל השואה, אבל כן גדלתי בצל השתיקה. בבית לא דיברו. אמא הייתה מלודז', ואבא היה יליד לובלין. הוא ישב תמיד שפוף ושותק, עיניו עצובות. ישב ולא דיבר, ואני לא שאלתי שאלות. כל אשר ידעתי הוא שמצד אמא יש שלושה ניצולים, ואילו מצד אבא לא נותר כלום. בקושי הבנתי שואה מהי. שמואל הופרט – אבי השותק Shmuel Hofrat my father

58 הבטחתי לעצמי כי בשובי הביתה אתחיל שוב במלאכת בינתיים נזכרה בתי, זו שבבֵיתה נמצא הארכיב המשפחתי, החיפוש. כי אֵי שם ב"בוידעם" יש שקית תמונות של סבא שמואל הופרט. כשקיבלתי הזמנה לכנס השנתי של 'ארגון יוצאי לובלין', מצאנו את התמונות. הפאזל התחיל לקרום עור וגידים. החלטתי כי הפעם אני כן הולכת. לקחתי עִמי תמונת פספורט של אבי ואת תמונת דֹודי, קלמן יצחק הופרט, מצאתי את תמונתה של בלה ושמה מאחורי התמונה הלבוש במדי הצבא הפולני ויושב מתוח על גבי סוס. באותיות עבריות – בלה. גיליתי כי בלה שפייזר הייתה תחילה פניתי לכל זקני הדור, ובעיקר לאלה שהם בעלי אשתו של דֹודי, קלמן יצחק הופרט. כמו כן גיליתי כי אף בולט ועיניים כחולות. חשבתי לעצמי: אולי, אולי כאן רובין שפייזר היה אביה של בלה, אשת דֹודי. ישחק מזלי ואאתר מישהו. לדאבוני, התמונות לא אמרו את זאת הבנתי לאחר שגיליתי כי המדווחת על אודותיהם דבר לאיש מבין כל אלה שפניתי אליהם. ב'יד ושם' הייתה הגברת גולדה אקסמיט לבית שפייזר, מאוכזבת קשות ישבתי לשתות קפה. מולי ישב בחור אחותו של רובין )ראובן שפייזר(. צעיר. פתחתי בשיחה ושאלתי: "מה לצעיר כמוך במקום עודי תוהה מי היא אותה גולדה, וכאילו משמיִם "נפל לי כזה?" הוא הסביר לי שהארגון רוצה לשמור על המשכיות האסימון": ולשלב את הדור הצעיר בפעילות. נזכרתי לפתע בגולדה ובמקס אקסמיט, מכריהם של סיפרתי לו את סיפורי. הבחור הִפנה אותי לאמו, נטע. הוַרי. בילדותי ההורים לקחו אותי בשבתות לבקר אותם, לאחר שיחה קצרה היא הפנתה אותי לאסתר מנדלאי, ומעולם לא ידעתי את הסיבה לכך. הלוא לכולם קראנו ומכאן השורשים החלו לצמוח. אז 'דודה' ו'דוד'.

במשך למעלה משנתיים עסקה אסתר מנדלאי בחיפושים דקות מספר אחר כך "טסתי" לרחוב קריית ארבע. אולי קדחתניים. היא ניסתה וניסתה למצוא איזה קצה חוט שם אמצא רמז למשפחת אקסמיט. ברור היה לי כי בני עבורי, אך לא מצאה מאומה. כל אותה העת עמדנו הזוג אקסמיט נפטרו, אך חשבתי שייתכן כי מי מהשכנים בקשר. יֵדע להפנות אותי לקרוביהם. כשהגעתי למקום, גיליתי ואז, ביום בהיר אחד, הגיע הטלפון המיוחל. אסתר כי הבית נהרס. במקומו הוקם מגרש חניה. התקשרה אלַי וסיפרה לי כי מצאה חומר בארכיון הצבאי בוורשה על אודות דודי קלמן יצחק הופרט. היא הוסיפה עברנו לתמונות. יכולנו כבר להתחיל להרכיב חלק ואמרה שכל החומר בדרך אלַי. מהפאזל: סבא ישראל הופרט המעטפה הגיעה. סבתא חיה-לאה הופרט בידיים רועדות פתחתי אותה. ראיתי מולי צילומי בנם )אבי( שמואל הופרט מסמכים של הצבא הגרמני, צילום של דֹודי כאסיר, בנם קלמן יצחק הופרט פרטים על אודות קורותיו בשנות המלחמה ופרטים בנם אברהם הופרט ושמות חדשים שלא הכרתי. בתם או כלתם - עלקי הופרט. ייתכן שהייתה נשואה לאחר שנרגעתי מעט, שיתפתי את ילַדי בעובדות החדשות. לאברהם הופרט. אמרתי להם: עכשיו, עם שני השמות החדשים שגיליתי במסמכים, אנחנו יוצאים לדרך. אני יודעת כי לאבי הייתה משפחה ענפה, אך אלה הם חלק מהפרטים שהצלחתי לגלות. אני מתכוונת לנסוע במסמכים הוזכרה אישה ושמה בלה )Belche( ללובלין ולמצוא את ה"שורשים". הופרט מרחוב יאטצ'נה )Jateczna( 23 בלובלין. הוזכר גם השם רובין )ראובן( שפייזר מרחוב קלינובצ'יזנה תודתי נתונה לאסתר מנדלאי, זו שבזכותה ורק בזכותה )Kalinowczyzna( 3 בלובלין. קצה החוט שבידי. תודתי לך, אסתר. לקחתי את שני השמות הללו והתחלתי לחפש במחשב את הקשר ביניהם לבין דֹודי, קלמן יצחק הופרט.

59 דודי קלמן ואשתו בלה Uncle Kalman and his wife Bella

לובלין, תשרי תרצ"ח. במשובת נעורים לובשת האשה הצעירה את מדי הצבא של חתנה Lublin, September 1937 Bella, in love and having fun dressed up in her husband’s uniform

הצד האחורי של התמונות Reverse side of the photos

60 סבי ישראל וסבתי חיה-לאה. לובלין, 2 במאי 1939 My grandparents Israel and Chaya Lea, Lublin May 2 1939

דודי אברהם ואשתו )או אחותו?( עלקי לובלין, 1 ביוני 1937 My uncle, Avraham and Elke (his wife or his sister?), Lublin 1937

61 מחנה לשבויי מלחמה בלובלין רח' ליפובה 7 - כרטיס פרטים אישיים של קלמן הופרט Prisoner of War Card for Kalman Hofrat (Born Lublin) (Lipowa 7, Lublin)

62 אסתר מנדלאי חיילים יהודים בצבא פולין במלחמת העולם השנייה

עבור אנשים שהם בני הדור השני והשלישי לניצולי מטרתו של המאמר הזה היא לסקור את מִגוון התרחישים השואה אין זה בלתי נפוץ לחלוק זה עם זה סיפורים שקרו לחיילים היהודים אשר היו בשירות צבאי פעיל על אודות משפחותיהם. במקרים רבים אנחנו מכירים בצבא הפולני עם פרוץ המלחמה. בסך הכול היו כמיליון את הסיפור עד לפרטים הקטנים ביותר. עם זאת, בנושא חיילים בצבא הפולני. כעשירית מהם היו יהודים, ושיעור אחד הידע שלנו מוגבל: מה אירע לחיילים היהודים היהודים בקרב הקצינים מוערך בארבעה עד חמישה ששירתו בצבא פולין עם פרוץ מלחמת העולם השנייה? אחוזים. המידע שמוצג להלן מנסה לתאר את ההקשר בעוד אנו מנסים להשוות את מה שאנו כן יודעים, אנו הרחב לגורלם של אותם מאה אלף חיילים יהודים. מוצאים סתירות באינפורמציה הפשוטה ביותר. אפילו המטרה היא לספק לקורא מידע בסיסי והכוונה אשר בין השאלות שאנו שואלים קשה למצוא מכנה משותף יוכלו לסייע לו לברר את שעלה בגורלו של אביו, אחיו, ברור: דודו או בן-דודו. איך מצא את עצמו אביך משרת בצבא הבריטי ונלחם בהולנד? גורל החייל היהודי היה תלוי במידה רבה בשלושה מה הסיבה לכך שדודך גויס לצבא האדום ולא גורמים: גורש לסיביר? א. מיקומו של החייל בזמן נפילתו בשבי בחודשים מדוע נחשב אחיך "לא מתאים" לשרת בצבא ספטמבר ואוקטובר 1939. אנדרס, אך התקבל בברכה לשורות ארמיה ב. מקום עיר הולדתו של החייל ביחס לשטחים לודובה בברית-המועצות? שנכבשו: כיצד קרה שאביך הובא לגרמניה והוחזק )1( השטחים הפולניים שגרמניה סיפחה )מערב בהסגר? פולין(; מי היו הלובלינאים שמתו בקאטין ובמונטה )2( השטחים בפולין שגרמניה כוננה בהם ממשל קאסינו? צבאי, "גנרל גוברנמנט" )לרבות לובלין(; )3( השטחים בפולין שהיו תחת שליטתה של ברית- רבים מאתנו מכירים חלקים מההיסטוריה הצבאית המועצות )חלקים ממזרח פולין(. של אבותינו, אבל יש לנו רק רמזים באשר לנסיבות ג. דרגתו הצבאית של החייל היהודי )קצין, מש"ק או ולתנאים שכיוונו את גורלם. איננו יודעים איזו השפעה חוגר( היוותה גורם מכריע בקביעת גורלו. הייתה לתנאים הטריטוריאליים והפוליטיים של הסכם ריבנטרופ-מולוטוב על החייל היהודי. לאחר מכן, אחרי שבויי מלחמה יהודים בשטחים שסופחו בידי הפלישה הגרמנית לברית-המועצות שהחלה ב22- ביוני גרמניה 1941, היה אפשר לזהות יחס כפול ואנטישמי אל החיילים באוקטובר 1939 היו בשבי הגרמני כ64,000- חיילים היהודים הפולנים. אף שהרבה מהעבר מעורפל עדיין יהודים פולנים. מספר זה היווה כעשרה אחוזים ממספרם ולוקה בחוסר מידע מהימן, התגלה די מידע המאפשר הכולל של החיילים הפולנים שנלקחו בשבי בשטחים להיסטוריונים לצייר תמונה ברורה של האירועים והיחס אשר נכבשו בידי גרמניה )ההערכות נעות בין 400,000 אל החיילים היהודים. ל640,000- שבויים(. תחילה הופנו רוב החוגרים למחנות שבויים קבועים, "שטלג" )Stalag(, באזורים הבאים:

63 מספר המחנה עיר מחוז/איזור IA שטאבלאק )Stablack( פרוסיה המזרחית IB הוהנשטיין )Hohenstein( פרוסיה המזרחית II A נוי בראנדנבורג )Neu Brandenburg( פומראניה II B האמרשטיין )Hammerstein( פומראניה II D שטארגארד )Stargard( פומראניה III A לוקנוולדה )Luckenwalde( איזור ברלין VI A האמר )Hamer( וסטפאליה VI C ראטהורן )Rathorn( וסטפאליה VI D דורטמונד )Dortmund( וסטפאליה VII A מוסבורג )Moosburg( באוואריה VIII B לאמסדורף )Lamsdorf( שלזיה עלית XI A אלטנגראבוב )Altengrabow( ליד האנובר XII A לימבורג )Limburg( איזור ויסבאדן )Wiesbaden( XII B פראנקנטאל )Frankenthal( איזור ויסבאדן XIII D נירנברג XVII A קייזרשטיינברוך )Kaisersteinbruch( איזור וינה XVII B פרנאו/וולס )Pernau\Wels( איזור וינה XVII C מארקט פונגאו )Markt Pongau( איזור וינה

שבויי המלחמה היהודים הופרדו וסבלו מיחס קשה הרבה לקראת סוף 1939 הועברו כ25,000- עד 30,000 משבויי יותר מאשר היחס אל שבויי מלחמה אחרים. עדותו של המלחמה היהודים )חוגרים ומש"קים, לא קצינים(, פנחס זיסקינד )אביה של יהודית מאיר, דור שני לניצולי תושבי השטחים שסופחו בידי גרמניה, לנקודות איסוף שואה(, מתארת את התנאים הנוראים שנאלצו לעמוד בערי השדה הגדולות שבמזרח פולין ובוורשה הבירה. בהם שבויי המלחמה היהודים אשר נשלחו מהמחנה מצבם של האנשים הללו היה מחריד, ורבים מהם נדבקו באלטנגרבוב לעבודה במפעל סוכר באזור ברלין. הם בשחפת. הם טופלו בידי היודנראטים ובידי ארגון הג'וינט. הוכו ללא הרף בזמן שעבדו. זמן מה לאחר מכן הועברו אלה מהם שהצליחו לשרוד את התופת עד לאותו השלב, לדסאו, ושם בנו רשת ביוב בעבודה של 12 שעות ביום שבו לחיק משפחותיהם וחלקו עִמן גורל משותף. בתנאים בלתי נסבלים.

64 הטיפול הגרמני בשבויי המלחמה היהודים )חוגרים שבויי מלחמה יהודים אשר נתפסו בשטחים ומש"קים( שהיו תושבי השטחים אשר כבשה ברית- שכבשה ברית-המועצות המועצות היה אחר לגמרי. כאן המדיניּות הברורה הייתה מעריכים כי לפחות מיליון וייתכן שלמעלה ממיליון וחצי של רצח. זה קרה באקראי, בצעדות בכפייה, במחנות פולנים הוגלו לתוככי ברית-המועצות. הכוונה היא לא רק מעבר ובמחנות עבודה של שבויי המלחמה. בליפובה 7 לשבויי מלחמה, אלא גם לפליטים ששרדו את המתקפה בלובלין שכן אחד ממחנות העבודה של שבויי המלחמה, הגרמנית ולפולנים שגורשו על ידי הסובייטים. מספרם והוא אכלס כ3,500- חיילים יהודים. קבוצה ראשונה בת של היהודים בקרב הגולים האלה היה כ400,000- – 1,357 שבויי מלחמה הגיעה לליפובה 7 בפברואר 1940, כשליש מסך הגולים ויותר מפי שלושה ממספר היהודים וקבוצה שנייה בת 1,810 שבויי מלחמה הגיעה במארס בפולין לפני המלחמה. 1940. אלה מהשבויים שנותרו בחיים הומתו במיידנק שבויי המלחמה כללו חיילים וקצינים אשר התגוררו ב3- בנובמבר 1943)למידע נוסף ְראו בחוברת מספר 44 באזורים שסופחו על ידי ברית-המועצות. כמאה ושמונים של "קול לובלין", 2008(. פנחס זיסקינד מהעיר דובנו אלף עד רבע מיליון שבויי מלחמה הוגלו לברית- הוחזק במחנה בליפובה 7 – כמו גם שבוי המלחמה המועצות, וכעשירית מהם היו יהודים. הסובייטים היהודי היחידי מלובלין, קלמן הופרט, דודּה של אסתר התייחסו לחיילים באחת משתי דרכים: לרבים ניתנה פנחס. את תצלום כרטיס השבוי של קלמן הופרט ועליו אזרחות סובייטית, והם גויסו לצבא האדום. אחרים תמונתו וטביעות אצבעותיו ראה בעמוד 62. נשלחו למחנות עבודה סובייטיים. במחנה בליפובה 7 היו כ900- קצינים יהודים שנתפסו כ15,000- קצינים פולנים נשלחו לשלושה מחנות עבודה: בשטחים אשר סופחו בידי גרמניה. מספר זה מייצג – סטרוביילסק )Starobielsk(, קוזיילסק )Kozielsk( כארבעה עד חמישה אחוזים מסך של כ18,000- קצינים ואוסטשקוב )Ostaszkow(. כשלושה אחוזים מביניהם יהודים בצבא הפולני. הללו זכו ליחס שונה מזה שקיבלו )400 עד 430( היו יהודים )הכותבת גילתה לאחרונה כי קצינים אחרים. בראשית 1940 הגרמנים העבירו מספר אביה, נתן מנדלאיל, היה במחנה בסטרוביילסק(. קטן של קצינים יהודים שבויים בחזרה לבתיהם. עם באביב 1940 הקצינים האלה הוצאו להורג בהוראתו זאת, רובם המשיכו להיות מוחזקים בשבי; במהלך של סטאלין. הרצח התבצע ביער קאטין )Katyn( ובשני 1940 הקצינים היהודים סולקו ממחנות השבויים עבור מקומות נוספים – במדוניה )Miednoj( וליד העיר הקצונה הפולנית, הועברו להמרשטיין, ובסופו של דבר חַרקֹוב. נשלחו לשלושה מחנות שבויים לקצינים. שם הקצינים שני לובלינאים, שמואל רוזן )יליד 1885( ורומן פלדט )יליד היהודים הופרדו אלה מאלה וחיו בתנאים שהיו גרועים 1916(, היו בין הקצינים היהודים שנרצחו בקאטין. הרבה יותר מתנאי השבי של קצינים אחרים. המחנות הגרמניים עבור קצינים יהודים היו בוולדנבורג צבא אנדרס ) (, בדורשטיין ) ( ובדוסל Dorstein Waldenburg לאחר הפלישה הגרמנית לברית-המועצות ביוני 1941 .) ( Doessel נחתם הסכם בין הממשלה הפולנית הגולה לבין הסובייטים. ההסכם הזה אִפשר לאזרחים פולנים וכך כתב ב24- במאי 1945 )זמן קצר לאחר שחרורו להשתחרר ממחנות עבודה רבים בברית-המועצות, ונוסף מדורשטיין( סטניסלב )ברנרד( מֹונד, הגנרל היהודי היחידי על כך אִפשר את הקמתו של צבא פולני בפיקודו של בצבא הפולני, לממשלה הלאומית הפולנית בגולה: "בשבי הגנרל ולדיסלב אנדרס )Anders(. הייתי חשוף לגיהינום עלי אדמות, הן על ידי הגרמנים אלפים רבים של חיילים ואזרחים פולנים עשו דרך ועל ידי החברים שלי )בשל מוצאי הלא-ארי(." של מאות קילומטרים ממחנות העבודה הסובייטיים

65 למרכזי הגיוס. רבים מתו מחמת רעב ותשישות כתוצאה ארמיה לודובה )"איחוד הפטריוטים הפולנים"(: מהתנאים הקשים של המסע הזה. – צבא פולני בתמיכת ברית-המועצות ארבעים עד שישים אחוזים מהחיילים ביחידות במהלך 1943 ועד ל1945- חיילים ואזרחים פולנים רבים הראשונות שהוקמו היו יהודים. הדבר נבע ממזימות שהו במחנות העבודה בברית-המועצות ולא היו יכולים רבות של הסובייטים. שיעור גבוה זה של יהודים עורר להצטרף לצבא אנדרס. השלטון הסובייטי והקומוניסטים אי נחת בקרב הממשלה הפולנית הגולה והגנרל אנדרס הפולנים הקימו את ארמיה לודובה, "איחוד הפטריוטים עצמו, והאחרון החשיב את היהודים "מתאימים" פחות הפולנים". כמאתיים אלף חיילים נכללו בארמיה הזו, להילחם. כתוצאה מכך ומסיבות אחרות, לאחר סבב ומתוכם 16,000 עד 20,000 )כשמונה עד עשרה אחוזים( הגיוסים הראשון הפולנים החלו לפסול על הסף את היו יהודים. היהודים – בלי קשר לכושר הגופני שלהם או לכישורים אחרים שהיו להם. כמו כן הם נסוגו מהסכמות קודמות חיילים פולנים במחנות בהונגריה, רומניה שלהם וביטלו את נכונותם לקבל יהודים רבים לשורות צבא אנדרס. וליטא כאשר הסובייטים החלו לקצץ בסיוע לפולנים בהקמת עם פרוץ המלחמה בספטמבר 1939 כ45,000- חיילים הצבא, ובעקבות היוודע דבר הטבח בקאטין, צבא אנדרס פולנים הצליחו לחצות את הגבול להונגריה, מדינה עבר מטשקנט לטהרן שבפרס )אירן(. שהייתה ניטרלית באותה העת. שם הם מסרו את נשקם ההסכם בין הסובייטים לבין הפולנים אִפשר לאזרחים והוׂשמו ב140- מחנות של שבויי מלחמה )רבים מהם פולנים להתפנות מן הגולאגים. ברם בשל המדיניות הצליחו לעבור אל רומניה, וגם שם הם הוׂשמו במחנות המפלה, הן של הפולנים והן של הרשויות הסובייטיות שבויים(. המתחלפות, האזרחים היהודים היחידים שהורשו באוגוסט 1941 הצטרפה הונגריה למלחמה לצד להתפנות יחד עם צבא אנדרס היו אותם חיילים יהודים גרמניה. היהודים הופרדו מהשאר והובאו למחנה בכפר שבאותה העת שירתו שירות פעיל בצבא הפולני. בסך ומושמיקולה )Vamosmikola(. אותם מאתיים יהודים הכול עזבו את ברית-המועצות כ114,000- אנשים: כללו קצינים, מש"קים, חוגרים ואף משפחות של – 76,500 חיילים ו37,500- אזרחים. אלף "ילדי טהרן" חיילים. היהודים האלה יועדו להישלח לאושוויץ יחד נכללו ביניהם. אף שהיהודים היוו כשליש מהפולנים עם האוכלוסייה היהודית של הונגריה, אבל בגלל טעות בברית-המועצות באותה העת, רק 3,500 עד 4,000 במנגנון הממשלתי ההונגרי נותרו לבסוף במחנה שבויי חיילים יהודים )כחמישה אחוזים( ו2,500- אזרחים מלחמה בטריטוריה גרמנית. יהודים )כשבעה אחוזים( התקבלו לצבא אנדרס ופונו. כ14,000- חיילים פולנים נכלאו על ידי הליטאים לאחר פינוי צבא אנדרס והאזרחים התרחש בשני שלבים. במהלך חציית הגבול ומסירת נשקם. אף שיחסן של הרשויות מארס ואפריל 1942 פונו 34,500 חיילים וקצינים יחד הליטאיות אל חיילים יהודים היה עוין, הפרדה גזעית עם 12,500 אזרחים. באוגוסט וספטמבר 1942 הועברו לא נכפתה. בניסיון לרוקן את מחנות השבויים במהירות לטהרן 42,000 חיילים וקצינים ו25,000- אזרחים. האפשרית החלה ממשלת ליטא בשחרור השבויים כמעט צבא אנדרס נלחם במצרים, והודות להצטיינותו שם זכה מיד. מצב זה נמשך עד לקיץ 1940. להשתתף בקרבות בחזית האיטלקית – בקרב על מונטה קאסינו, בקרב אנקונה וכן בקרב בולוניה. סיפורם של חיילים יהודים שהשתתפו במערכה של בעלות היהודים הרבים שנשארו בפלשתינה ולא המשיכו עם הברית בחזית המערבית ובמזרח הקרוב צבא אנדרס ראוי להיות מסופר בחוברות עתידיות של 194,500 חיילים פולנים השתתפו במערכה של בעלות "קול לובלין". הברית בחזית המערבית ובמזרח הקרוב. החיילים האלה היו חלק מהארגון הצבאי שהקימה הממשלה הפולנית הגולה. כעשרת אלפים יהודים היו בארגון הזה.

66 סיפור אישי - נתן מנדלאיל

נתן מנדלאיל מלובלין, ספטמבר 1945. הצבא הבריטי Nathan Mandelajl; September 1945; Belgium; British Army

אבי היקר לי מכל, כה מעט יודעת אני אודותיך ואודות השנים המכריעות של נעוריך. בשנים ההן ובשנים שבאו אחריהן חווית את העולם לא כפלא אלא דרך צל ורשע. ייסורים, פחד ותהום של ריקנות שלטו אז בעולם. איפה מצאת את כוחך ונחישותך, ואחר כך את שתיקתך, את השנים הארוכות של השתיקה. ומעבר לשנים האיומות ההן, הנך כה עדין, כה שלו. באיזה מקום מבטחים מצאת את אהבתך, את גאוותך. כה חזק היית. חמלה עמוקה ללא גבולות הענקת. עולם של אהבה היית לנו, לי ולאמא לנצח.

67 לאבי היו צלקות ארוכות על צווארו, צלקות שמעולם הוא לא דיבר עליהן. אני זוכרת את היום שהוא קיבל את השיניים החדשות שלו, שיניים שנועדו להחליף את התוצרים של תזונה לקויה ותנאים קשים במשך שנים רבות של ישיבה במעצר ולחימה. "ידעתי" שהוא היה בסיביר, בצבא הפולני ולאחר מכן בצבא הבריטי, אבל שום דבר מעבר לזה. היו לי כמה "עובדות" שיכולתי לבדוק, אך הן לא היו נטועות בהֶקשר כלשהו שהיה אפשר לבררו. ואז, כתוצאה מנסיעת מחקר בלתי צפויה, גיליתי את הדברים הבאים:

יולי 1938 - נקרא להכשרה צבאית בצבא הפולני. אוקטובר 1939 - נתפס בידי הרוסים בעיר לבוב. גורש לברית-המועצות, ושם הוכנס למחנה עבודה של שבויי מלחמה בסטרוביילסק שליד חרקוב. אוגוסט 1941 - נכנס כחוגר ליחידה בצבא אנדרס. כחייל בצבא אנדרס המשיך דרך אוזבקיסטן, טשקנט, אשקבט, פרס, הודו, דרום אפריקה. הגיע יחד עם היחידה שלו לאנגליה והועבר לשורות הצבא הבריטי. יחד עם הגדוד שלו נלחם בגרמנים במערב אירופה עד לסוף המלחמה. הוא נפצע בהולנד. קיבל שלושה עיטורי כבוד. מאי 1945 - אחרי המלחמה שוחרר מהצבא בלונדון, בירת אנגליה.

נתן מנדלאיל מלובלין, 31 באוגוסט 1945. אנטוורפן בלגיה, הצבא הבריטי היום נותרו בידי רק פיסות מעברו של אבי. ככל Nathan Mandelajl; August 31, 1945; Antwerp Belgium; British Army שאני חושפת יותר תקוותי היא לא רק לחבר את החלקים יחדיו, אלא להצליח להבין את "הסיפור" שלו. אני מקווה כי אצליח להביע כבוד לאבי בכך שאדע את שלא ידעתי אז ואבין אותו הרבה יותר. אני מקווה כי גם עבורך הקורא כמה פיסות מה"פאזל" שלך יתחברו בעקבות המידע המובא לעיל, והדבר יסייע לך לגלות במלואם את סיפוריהם של אבותיך ושל בני משפחתם.

68 תרשים מבט על חיילים יהודים ששירתו בצבא הפולני במהלך מלחמת העולם השנייה. עיין בעמ' 92. הנתונים נאספו על ידי המְחברת ממקורות המצוינים בהמשך.

ביבליוגרפיה • An army in exile: The story of the Second Polish Corps by Lt. General W. Anders • לימוד יד ושם, כרך 12, 1977: יהודים בצבא אנדרס בברית-המועצות )נכתב בידי ישראל גוטמן( • יד ושם מחקר, כרך 12, 1977: גורל השבויים היהודים במערכת ספטמבר 1939 )נכתב בידי שמואל קרקובסקי( • לימוד יד ושם כרך 12, 1977: עדותו של פנחס זיסקינד, איו"ש 0-16/447 • Robert Ambrose, The Brief Sun • Julia Tazbir, Atlas Historyczny • המכון ההיסטורי היהודי בוורשה: רשימת האסירים שנקברו בליפובה 7 • מוזיאון מנחם בגין בירושלים והמכון ההיסטורי היהודי בוורשה: תערוכה – חיילים יהודים בצבא הפולני

תרגמה מאנגלית: מיכל אופק המתרגמת היא נכדתו של הלובלינאי ישראל אופשלק מחיל הפרשים הפולני

ישראל אופשלק מלובלין, חייל בחיל הפרשים הפולני. אביו של אריה אופק, סבה של המתרגמת מיכל אופק Israel Aufschlag from Lublin, a Jewish Polish cavalry soldier Father of Arieh Ofek and grandfather of translator Michal Ofek

69 מרים דורפסמן ארבוס לכתוב

כתבתי וכתבתי, בלי לחשוב ולהרגיש שהזמן שעמד לרשותי תם. מרים ארבוס קוראת את שיריה באזכרה השנתית בנחלת יצחק כתבתי כאילו נדבקתי לכיסא,

Miriam Arbuz reading her poems during בלי יכולת להתרומם ולעשות דברים אחרים. Holocaust Memorial Day 2010 at Nahalat Itzhak הצורך שלי לכתוב הוא עצום. לא תיארתי לעצמי עד כמה אני רוצה לעשות זאת. יש בי דחף לכתוב על נושאים שונים, נושאים הקשורים אלי ונושאים כלליים הקשורים לאחרים: על יחסי אנוש, על תחושות ורגשות, ועוד ועוד. הרשימה ארוכה. אני מסוגלת לשבת, לחשוב ולכתוב נון סטופ. הצורך לכתוב נולד אצלי בילדותי הרחוקה והעצובה. היו אלה זמנים קשים, איני רוצה לחשוב עליהם. לפעמים נולדת בי מחשבה: מה היה קורה אילו - - - הסבל שעברתי והסתרתי במשך שנים הוא שגרם לכך שיום אחד התחלתי לכתוב את סיפורי העצוב, סיפור על ילדות ללא ילדות - - - סטופ! עד כאן! לא רוצה להמשיך לדבר, לספר ולהיזכר.

70 שרה ברנע מעברים

פעמים אין ספור נשאלתי: "מתי עלית ארצה?" תשובתי היו ריחות של תפוחי אדמה מבושלים ושל מרק כרוב. הייתה: 1949. היו דובדבנים במגוון צבעים – צהוב עד ארגמן, שחור על הימים שקדמו לעלייתי לא נשאלתי. הייתה שתיקה, כמעט. היה פטל. היה שופן, נוקטורנים ומזורקות. היה כאילו מאורגנת, באשר לעבר שלנו "שם". כאילו מיום פסנתר בבית הקפה שבשדרה, ועלים זהובים נשרו לצלילי העלייה מתחילה הספירה החדשה, ואילו הימים שלפניה מנגינותיו. אינם נחשבים כלל. למדתי על אודות הגישה הזאת רק היו בית ומשפחה. היה שולחן אוכל וסביבו דודים ובני- לאחר שהפנמתי שאין זאת ארץ הגירה. למדתי על אודות דודים, סבתות וסבים. והיו ריחות של דגים ממולאים, אופייה. אל הארץ הזאת עולים, ולכן עליך להעלות גם טשולענט וכבד קצוץ. גם הם נעלמו פתאום, בבת אחת. את עצמך. היה עלי להבין וללמוד את המושג "הגולָה". לפתע נעלם כל המוכר והקרוב. הבית נהרס ביום בהיר ארץ ישראל אינה רק מקום לחיות בו, אלא מייצגת אחד, ועמו נעלמו הדיירים. גם הגשמה עצמית, רעיונית. הגשמה בחיי היומיום את הייתה ילדה שבגרה בן-לילה, הייתה ילדּות שנקטעה התפיסה ההיסטורית של התשתית הלאומית – על כך לא בפתאומיות. ּבִמְקום נעורים באה הבגרות המוקדמת. ידעתי עדיין. האירועים החדשים דחקו את העבר לעמקי הזיכרון. עם בפעילות היומיומית נדרשו ממני מאמצים: שינוי כיוון חלוף הזמן הזכרתם הופכת לא רצויה, הן בשל חוסר הכתיבה, שינוי תנוחת הגוף בעת הכתיבה, למידת היכולת להבין את שקרה והן בשל המאמץ הנדרש כדי הכתיבה של האותיות הסופיות )לאחר שעות של כתיבה להמשיך ולבנות את "היום" ו"מחר" הנכספים. העבר קליגרפית ברוסית(, למידת השפה. ידעתי רק מילים כאילו נמוג. כל ערוץ המוביל אליו טבע בחיי ה"היום" בודדות בעברית, מילים הנאמרות ביידיש בהיגוי שונה. וה"מחר", חיים שלא הותירו מקום ל"אתמול". את העבר דומֵם במשך שנים רבות, ללא יכולת או רצון נתלשת מהמוכר, עוזבת מציאות אחת ועוברת למקום לגעת בו. אולי הדבר נובע מהמאמץ שנדרש כדי לדבר חדש בלי לדעת את שפת המקום, שפה שהיא שפת האם עם הילדים רק בעברית, להשכיח את הזהות הקודמת שלך. זהו מקום שהיה ערטילאי, מקום שכל הידוע עליו ולהמציא זהות חדשה, ישראלית. הציפייה של הסביבה הסתכם בברכה: "בשנה הבאה בירושלים"... והנה היא הייתה שאכן כך ייעשה. יש להידמות לילידי הארץ מתגשמת. ולהעלים את השוני, את הגלות. בחיים של "היום" השמש מסנוורת, גגות הבתים אם כן, ממה נובע הצורך לשבת כיום, אחרי יובל שנים, שטוחים, רצפת המרצפות נשטפת במים )במקום פרקט ולספר על אודות אי ההצלחה להיטמע לחלוטין בסביבה העץ(, התריסים מוגפים ואנשים מסתתרים מאחוריהם החדשה ובזהות החדשה ולהשכיח את ה"אתמול"? ביום חמסין. הריחות לא מוכרים. שתי עונות בשנה התשובה ברורה: מהצורך לגלות את עומק הזיכרונות, אלו – קיץ ממושך וחורף גשום, ללא שלג. והשפה? אותה לא שעם תחילת הכתיבה החלו להוביל אותי לפינות נסתרות לומדים מן ההתחלה, מהיסוד, אלא איכשהו מהאמצע. של העבר אשר לא הייתי מודעת להן כלל. לא ידעתי מה השנים הרבות אינן מצליחות להעלים את המבטא רבה מידת השפעתן עלי, ורק באמצעות הכתיבה אני האופייני לשפה שקדמה לה, זו המזוהה עם ההיגוי מתחילה להבין זאת. מסתבר שזיכרונות ה"אתמול" הם הראשון שמחזיר אותך ל"אתמול" של "משמאל לימין". משתתפים סמויים בחיַי לאורך כל הדרך. הילדים מבטאים את המילים הראשונות שלהם בשפה "אתמול" היו ארבע עונות בשנה. היה סתיו, עלים זהובים החדשה, מילים שהאם לומדת יחד אִתם. היא קוראת של שלכת בשדרה המוכרת. היה חורף ושלג בוהק. ובעיקר את הסיפור הראשון בעברית, הסיפור הראשון שלהם היה אביב – עם הפשרת הקרח והתעוררות הטבע, עם ושלה. לשווא היא מחפשת בשפה החדשה "תרגומים" ריח של לילך לקראת הקיץ וביקורים בבית הסבים. למאכלים של אתמול. אבל כאשר זיכרון פלח התפוז

71 המיובש מ"אתמול", תפוז שהיה מגיע עטוף נייר מרשרש אירועי העבר, אלה שבגיחות קטנות הציצו אל חיי ועליו הכתובת "יפו", מתחלף בתענוג שבאכילתו מלא היומיום שלי, באים עתה לביקור ומבקשים להיכלל מיץ לאחר קטיפתו בפרדס הקרוב – אז מתחילה הספירה בחוק השבות לישיבת קבע. החדשה. בגילי, החיים מתנהלים "כאן ועכשיו" אך בחלקם הגדול כאשר ה"היום" של הספירה החדשה הופך גם הוא זיכרונות העבר הם משא תמידי. לעת זִקנה העבר נכנס ל"אתמול", כאשר הוא מתערבב בזיכרונות של "לפני להווה, כמעלה גֵרה לקראת עיכולו הסופי - לבדיקת הספירה", אז עולה הצורך להתייחס לאירועים כרצף– השפעתו של הנדבך "הפולני" מה"אתמול" על זהותי, על סיפור חיי – כל עוד אפשר עדיין. למרות עזיבתי המוחלטת החינוך ל"ישראליּות" המתמשך מאז עלייתי ארצה. את מחוזות העבר שלי, הוא, העבר, מסרב לנטוש אותי.

שרה ברנע עם זהבה ריינהרץ בכינוס השנתי Sara Barnea and Zehava Reinhartz at the Annual Gathering November 2009

72 משה הנדלסמן ליל 'כל נדרי' האחרון בלובלין היהודית

ראשון לציון היא עיר תאומה ללובלין. לפני שנים אחדות הגיע ערב יום הכיפורים. בית הכנסת היה מרוחק במקצת ביקרה בלובלין משלחת מראשון לציון בראשות ראש מביתנו, ואנו פחדנו מאוד לעבור את המרחק הקצר עד העיר דאז, מר מאיר ניצן. הייתי חבר במשלחת הזו אשר אליו. לפיכך אנו וכמה משפחות שגרו בסמיכות התקבצנו נענתה להזמנתו של ראש עיריית לובלין. באחד מבתי השכנים. קבענו את הבית הזה לבית כנסת לובלין של ימינו שונה מהעיר שהכרתי. במהלך כל ביקורנו זמני שנועד לתפילת 'כל נדרי'. בעיר ריצדו לנגד עיני תמונות מערב יום הכיפורים תפילת 'כל נדרי' הזו הייתה בלתי נשכחת. במשך כל האחרון שלאחר כניסת הנאצים ללובלין. הברכה – בכל מילה, בכל פסוק ובכל אתנחתא בקריאה– לובלין היהודית הייתה עיר שוקקת חיים. מוסדות היינו דרוכים והקשבנו היטב: האם לא נשמע קול צעדים קהילתיים ותרבותיים רבים היו בה: ישיבת חכמי מבחוץ? לובלין, גימנסיה, בית-ספר 'תרבות', מוסדות בריאות, לבנו חרד. היה זה ערב יום הכיפורים ותהינו מה יהיה בית-חולים ועוד ועוד. לובלין של היום ריקה מיהודיה, למחרת. והוועד היהודי המקומי כולל בעיקר פולנים. בלובלין שלפני המלחמה היו ארבעים ושלושה אלף יהודים, ואילו לצערנו, עם ישראל כבר עבר את נוראות היום שלמחרת. היום היא "יודן ריין" – נקייה מיהודים, בהתאם לחלומו מובן שהיום הזה לא יישכח מעמנו לעולם ועד. של הצורר הנאצי יימח שמו.

ב15- בספטמבר 1939 הרעישו המפציצים הגרמניים את העיר. המהומה הייתה גדולה: ה"בומים" הרעידו את לבינו, ואיש לא ידע מה יילד יום. שבוע לאחר כיבוש העיר התכוננו היהודים ליום שואת העם היהודי – מבט לעתיד הכיפורים, יום שבתון. לאוזנינו הגיעו כל מיני שמועות, כולן רעות ומחרידות. לא ידענו במה להאמין. דאגה ב27- בנובמבר 2005 הכיר האו"ם בשואת העם היהודי הייתה נסוכה על פני התושבים היהודים של לובלין, וקבע כי בתאריך הנ"ל יצוין יום שואה בינלאומי. ושאלה אחת ריחפה באוויר: מה יהיה? בשנה האחרונה יצאה בתאריך הזה משלחת לגרמניה מצבנו הורע. מדי יום הציגו הגרמנים את פרצופם האמיתי ולפולין בראשות נשיא המדינה, שמעון פרס. המשלחת ואת כוונותיהם: עוברי אורח יהודים נתפסו ונלקחו פקדה כמה מהמקומות הארורים אשר שליש מעמנו לעבודות כפייה – סחיבת משאות עבור הצבא הגרמני, הושמד בהם. בסיום הביקור נאם הנשיא פרס בפני חברי העמסת ארגזים וסחורות אשר נשדדו מחנויות וכן הפרלמנט הגרמני, הבונדסטג. הוא עשה זאת בעברית, הלאה. הגרמנים היו מסמנים באצבעם ליהודי, קוראים שפת עמנו. אליו "קום היר, יודה" )גש הנה, יהודי(, מתעללים בו גם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, עמד בראש ומשפילים אותו. משלחת של שרים, חברי כנסת ומכובדים אשר יצאה בראש השנה היינו עדיין תחת שלטון הפולנים. ביום לבקר במחנות המוות כדי לכבד את זכר הנרצחים הכיפורים שלטו בנו הגרמנים. ולהבטיח להם ולעולם כולו: עם ישראל יעמוד על המשמר ולא ייתן ליד הרשע לגדוע את חיי עמנו. ציפינו רק לגרוע ביותר. אי הוודאות כרסמה בנו בכל לא עוד, לעולם ועד. פה.

73 ההווה של ניצולי התופת ב27- בנובמבר 2009 נערך המפגש השנתי האחרון. משום מה לא הודבק הפעם לדש חולצתי תג הנושא את שמי, לובלין היהודית, על ארבעים ושלושה אלפי יהודיה, אינה תג המאפשר למגיעים למפגש ליצור קשר איש עם רעהו. קיימת עוד. כבשנים הקודמות דאגה נכדתי לרווחתי, הביאה לי החל בשלהי המאה ה13- ועבֹור במאות הבאות הייתה כיסא והושיבה אותי ליד שולחן קטנטן ועליו כוס קפה לובלין המרכז הראשון במעלה בפולין ללימוד התורה ועוגייה. והתלמוד. העיר שימשה מרכז לפעילות תרבותית בעברית בעודי לוגם מהקפה התקרב אלי אחד המבקרים במפגש ובאידיש, היו בה תיאטרון ועיתונים והתנהלה בה פעילות ושאל: האם אתה לובלינאי? זה המקום לציין שרוב ערה של מפלגות וארגונים יהודיים מכל הזרמים. הנוכחים במפגש הם דור שני ללובלינאים, וחלקם אף בני ב1939-, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, ברחבי העיר הדור השלישי. עניתי לאיש שבשנה הקודמת הוא הציג היו פרוסים מוסדות תרבותיים רבים של הקהילה לי אותה השאלה ורצה לדעת אם הכרתי את משפחת היהודית. ראש וראשון להם היה ישיבת חכמי לובלין לוקסמבורג; עניתי לו אז שבלובלין גרתי ברחוב אַלֵיָה המפוארת. לּוגֹושָה 16 ושאכן בדלת לידי התגורר מר לוקסמבורג, ב1999- ביקרתי בעיר הולדתי. באותו ביקור ובשנים אך הכתובת שמסר לי השואל, כתובתו של סבו, הייתה שחלפו מאז התברר לי שבוועד הקהילה )הפועל מרחוב אחרת ולא מוכרת לי. לוברטובסקה מספר שמונה( נמצאים פולנים, "גויים". "אני יודע ששמו של סבי היה דניאל, או שם דומה לזה," הסיבה לכך היא היעדרם של יהודים מקומיים אשר אמר הפעם השואל, "ולאבי קראו בפולנית יורק ובעברית יוכלו לייצג את הקהילה. מאותה הסיבה מנוהלת ישיבת יהודה." השבתי לו מיד: "הנתונים הללו שונים מאלה חכמי לובלין בידי חברים מקהילת ורשה. שהצגת בפני בשנה הקודמת. שכני, סבך, שמו היה דן; בנו, אביך, היה יידל )יהודה באידיש(." כידוע, בישראל פועל ארגון ניצולי לובלין. בהיותי יליד קשה לתאר את שמחתו של האיש. פניו אורו, והוא לובלין מדי שנה אני משתתף במפגש השנתי החשוב של התקשה לעכל את הידיעה. עבורו נסגר המעגל: סוף כל חברי הארגון. בשנים האחרונות נכדתי המסורה הדס, סוף הוא מצא את שורשיו, את משפחתו. דור שלישי ללובלינאים, היא אשר מביאה אותי למפגש ומסייעת לי במהלך הערב.

מפגשים בכינוס השנתי של יוצאי לובלין Annual Gathering of the Lubliners

74 יעקב וקסלר-ושקינל מדליק את ששת נרות הזיכרון Yaakov Weksler- Waszkinel lighting the memorial candles עוד אנחנו מדברים, והנה מתקרב אלינו צעיר. הוא פנה קתולית. בהתאם לחינוך שקיבל החליט בהגיעו לבגרות אלינו באנגלית. נכדתי ניסתה לסייע לו. התברר שסבתו ללמוד תיאולוגיה. הוריו המאמצים התנגדו נמרצות ז"ל הייתה יהודייה לובלינאית, ולאחרונה הוא עלה לצעדו זה, ובייחוד אביו. לאחר מותו של אביו המאמץ לארץ. כיוון שכך הוא החל לחקור ולדרוש מהו מוצאם הגשים הנער את מבוקשו והיה לכומר קתולי. במרוצת של בני משפחת סבתו הלובלינאית. הזמן רמזה לו אמו המאמצת כי הוא יהודי. לאחר בהמשך השיחה נכדתי ואני הצלחנו לדובב את האיש. שביקר בעירייה ובדק ברשימות נודעה לו כל האמת: אמו גילינו שכל חייו הוא חי כנוצרי, ורק לאחרונה נודע לו ואביו הביולוגיים היו יהודים, זה דורות רבים. נודעו לו שמוצאו יהודי. עקב כך הוא עלה ארצה, התגייר והחל שמותיהם, מקום מגוריהם, עיסוקם ופרטים אישיים לתור אחר קשרים כלשהם בינו לבין עמנו. שאלנו אותו: נוספים. "מה עם ההורים?" תשובתו הייתה שמיום שנולד אינו מידע הזה הפך את עולמו. עברו היה לדילמה קשה עבורו. זוכר כי אי פעם דיבר אביו עם סבו. ייתכן שהדבר מסביר האם נאמנותו היא לנצרות? ליהדות? בצר לו פנה אל את התנצרותו של אביו. האפיפיור דאז, יוחנן פאולוס השני, ושטח בפני את לבו. תשובתו של האפיפיור הייתה: "לֵך, בני, בדרך שיובילך את הטקס השנתי ניהלה הגברת נטע אבידר בה הלב." )ז'יטומירסקי(, עורכת השנתון המרשים, "קול לובלין". בעת שהאיש ירד מהבמה, ראיתי כי הוא חובש כיפה. הטקס נפתח בדברים של יושב-ראש הארגון, עורך-הדין יוסף דקר. הלה קרא לבמה לאדם אשר הוצג כ"יושב- הגיעה העת להיפרד מנכדו של שכני לוקסמבורג. הלה ראש הארגון העולמי של יוצאי העיר לובלין". הכרתי את התרגש מאוד וראה בי חוט מקשר לעברו ומורשתו. האיש מסיפורו של ההיסטוריון הפולני, רוברט קובאלק, "האם תתנגד לכך שאחבקך?" שאל, "האם בהמשך נוכל היסטוריון אשר שם לו למטרה להנציח את תולדות לעמוד בקשר טלפוני? אני מקווה שהדבר אינו מהווה יהודי לובלין מהמאה ה13- )תקופת שלטונו של קז'ימייז' מטרד עבורך. אתה ממלא את לבי בחום לא יתואר." הגדול( ועד לתקופת השואה. האיש אשר עלה לבמה היה לא אחר מאשר כומר פולני אדוק! בתקופת השואה הוא היה תינוק יהודי אשר נמסר כזה הוא גורל עמֵנו לאחר השואה. דורות העתיד ימשיכו לזוג נוצרי קתולי. לימים התחנך כבן יחיד למשפחה לחקור ולחפש אחר שורשיהם.

75 יהודית מאיר אנשים טובים בתקופת השואה האכזרית בלובלין פגשה אמי אנשים טובים שהושיטו יד לעזרה

אמי עליה השלום, מלכה זיסקינד לבית אקרמן, מיעטה אותה. לדבר על אודות השואה. זיכרונות אלה הכאיבו לה מדי. כעבור זמן קצר נשמעו דפיקות על הדלת. האוקראיני, לפני יום השואה נהגה לכתוב לעיתון הפולני בישראל, אקדח בידו, שאל את האישה אם ראתה אישה יהודייה. 'נוביני אי קורייר'. הדבר גבה ממנה לילות ללא שינה. בקור רוח ענתה האישה בשלילה, והוא הסתלק. אחרי בבוקר של שבת אחת ראיתי אותה כותבת. הייתה זו כמה דקות אמרה לאמא לצאת, לשבת על הכורסה שעת חסד, אולי עייפּות. היא החלה לספר. ולהמתין )שמא האוקראיני אורב לה בקרבת מקום(. אמא האמינה שאין לסמוך רק על הגורל. "גם את "איזה דברים קשים עוברים עליכם, בני ישראל הגורל יש לעודד מדי פעם," אמרה, "אם כי בחיים צריך (Izraelici(," אמרה האישה כאשר אמא נפרדה ממנה. טיפטיפה מזל. סמכי רק על עצמך ויוזמתך, ילדתי. "בספטמבר 1939 החל הגיהינום של יהדות אירופה. ]היא לא נקבה בשם "יהודים" )Zydzi( – האינטליגנציה בתקופה מטורפת זו חוויתי דברים שדמיון אנושי אינו הפולנית נמנעה משימוש במונח זה, כי הוא נחשב יכול להכיל. לפעמים חסרות מילים כדי לתאר. קורה למעליב[. ואני מדמיינת שזה היה סיוט שמתעוררים ממנו. כשאני נוכחת לדעת שאני הניצולה היחידה מכל משפחתי, אני חיליק, בעלה הראשון של אמי, חזר ללובלין מהשבי מבינה ששרדתי משום שהשתדלתי לא להשאיר דברים בגרמניה. חייו של היהודי נעשו קשים, והם החליטו בידי הגורל, וגם הודות לאנשים אשר עזרו לי, שלא על לברוח מזרחה לרוסיה. הוחלט שאמא תהיה הראשונה, מנת לקבל תשלום. בתוך כל האכזריות העל-אנושית והוא יבוא בעקבותיה. שכן פולני צייד אותה בכתובת של שהייתה קיימת, היו גם אנשים טובים." קרוב משפחה שלו, עובד מסילת רכבת שגר בקרבת נהר הּבּוג. עובד המסילה הפגיש אותה עם בעל סירה, ותמורת במשך שנות המלחמה, כאשר החיים של היהודים היו תשלום השיט אותה האחרון לגדת הנהר הרוסית. תלויים על חוט השערה, אמי נתקלה באנשים טובים בגדה הרוסית של הנהר "נתקלה" אמי בחיילים של שהושיטו יד לעזרה. משמר הגבול הרוסי. קצין הצבא האדום החל לחקור זה קרה עוד לפני שהגרמנים ריכזו את היהודים בגטו. אותה. לפתע עבר לאידיש: "גם אני יהודי, לכי לשלום." נשות החיילים היהודים, אלה ששירתו בצבא הפולני אמא שוחררה והגיעה ללוצק, עיר שהייתה תחת שלטון והיו שבויים בגרמניה, התייצבו ביודנראט כדי לדלות רוסי. שם היא מצאה עבודה. מידע כלשהו על אודות בעליהן. מדי יום צבאו על חצר חיליק לא הצליח להגיע אליה. כעבור זמן היא החליטה בית היודנראט מאות נשים יהודיות צעירות. לחזור אליו. ההתקהלות הרגיזה את הגרמנים. בתחילה הם הפעילו זרנוקי מים כדי לגרשן. כשזה לא עזר, שלחו שומרים אמי חצתה שוב את נהר הּבּוג, הפעם מהאזור הרוסי אוקראינים באקדחים שלופים. נשמעו יריות וצעקות, אל פולין הכבושה בידי הגרמנים. היא חזרה אל ביתו והנשים החלו לנוס על נפשן. אמא ברחה, ואוקראיני דלק של עובד מסילת הרכבת, אך הפעם ללא פרוטה בכיסה. אחריה. כיוון שהייתה ספורטאית וזריזה, היא הצליחה עובד המסילה ומשפחתו האכילו והלינו אותה, ולמחרת ליצור פער-מה בינה לבינו. היא נכנסה לחצר של בית, בבוקר יצאה ברכבת ללובלין. באמצע הדרך הרכבת עלתה לקומה האחרונה ודפקה על הדלת. פתחה לה את עצרה. נשמעו נביחות כלבים וצעקות בגרמנית, "יהודים הדלת פולנייה מבוגרת. ללא היסוס הפולנייה הכניסה החוצה!" אותה לביתה והורתה לאמי להתחבא מתחת למיטה. אמא החווירה. ללא תעודות, ללא כרטיס רכבת, ובפרט כמה חתולים רבצו שם. החתולים החלו לרחרח וללקק שמראּה היה לגמרי לא ארי... גורלה נחרץ. על הרציף

76 נשמעו צעקות ויריות. הפולנים שישבו בקרון הרכבת התקרבו ללובלין, הוא הראה לה את הכיוון ונעלם. דרך הצטלבו. האישה שישבה ליד אמי הצטלבה שנית ופנתה גדרות התיל היא הסתננה בחזרה למיידן טטרסקי. אליה: "שכבי מתחת לספסל ואל תזוזי." היא הורידה מראשה את המטפחת הכפרית הגדולה, כיסתה בה את כך קרה לה עוד כמה פעמים, כמו למשל כאשר ברחה ברכיה ואת אמי שמתחת לספסל ופנתה ליושבי התא: מהמחנה בפיאסקי. מבריחי סחורות פולנים העבירו "ואתם – אַל תוציאו הגה." אותה את היער, וזאת אף שלא היה ברשותה כסף כדי החייל הגרמני פתח את דלת הקרון ובדק את הכרטיסים לשלם להם. בהגיעה ללובלין התחבאה בעיר )בעיקר והתעודות. אף אחד לא פצה פה. ההמולה נמשכה עוד במרתפים( עד לבוקר שלמחרת, הגיעה לגדר התיל וזחלה כמה דקות, ואז הרכבת זזה. אמא חזרה והתיישבה על בחזרה למיידן טטרסקי. הספסל. כל נוסעי התא הצטלבו שוב.

אמי חזרה לחיליק, והם החליטו לא להיפרד שוב. טדאוש )טדק( זימבה

במרץ 1941 הגרמנים ריכזו את היהודים בגטו. במארס בתחילת נובמבר 1942 הגרמנים החלו לחסל את מחנה 1942 החלו האקציות, ומספר התושבים בגטו הצטמצם מיידן טטרסקי ולפרק את הצריפים. אמא החליטה משמעותית מדי שבוע. לבסוף העבירו את אלפי היהודים לברוח, אבל לאן? היא ראתה מחזות מקפיאי דם. היא הנותרים, לרבות את אמא וחיליק, למחנה מיידן טטרסקי. הייתה עדה להוצאה להורג של הגברת קווה ושל הגברת גם משם שלחו יהודים למוות, הן ברכבות והן בצעדות וינפלד, אשתו של בעל פרפומריה, וזאת בגלל ניסיון רגליות. את חיליק לקחו למחנה העבודה פלוגפלאץ לשחד את השומרים. ביום אחֵר הצטרפה למחבוא בתוך )פלאגה-לשקביץ', Plage-Laskiewicz(, ואילו אמא מרתף, שם הסתתר מספר רב של יהודים ללא מים ומזון. מצאה את עצמה פעמים מספר בצעדות המוות האלו. המרתף היה כה דחוס... חוסר חמצן גרם לכך שלא היא חשבה שמובילים אותם לסוביבור או לטרווניקי. הצליחו להדליק נר! אמא ספרה שהיו שם זוג הורים הם לא ידעו אז דבר על אודות מחנה ההשמדה בבלז'ץ. מבוגרים יחד עם שלושה בנים. ההורים ביקשו מהבנים לפני כל גירוש כזה, הן ברכבות והן ברגל, השמיעו לנסות להציל את עצמם, אך הבנים סירבו לעזוב את הגרמנים אותו "פזמון": "אתם הולכים ליישוב מחדש, ההורים. מדי יום האב והבנים התפללו יחדיו. אמא למקום שתקבלו בו מגורים ועבודה." אמא לא האמינה ברחה מהמרתף יחד עם האחים קווה ומר וינפלד. הם להם. היא טענה שאם זה היה נכון, מישהו היה כותב פגשו יהודים נוספים שהיה ברשותם כסף וניסו לברוח. מכתב ומעביר ידיעה או דרישת שלום. אמא קראה להן לאחר כמה ניסיונות הצליחו האחים קווה לעבור לצד "צעדות למוות". ה"ארי". כל השאר נורו למוות. כמו תמיד נזהרה אמא ו"שמרה מרחק", ולכן היא ניצלה. היא חזרה להתחבא. באחת הצעדות הללו, ביום חם, הגרמנים עצרו ליד משק חקלאי כדי להרוות את צימאונם. במָקום עמדה כרכרה "אני זוכרת שפעם התחבאתי במרתף יחד עם מר רתומה לסוסים. רופא שיניים מלובלין קפץ לכרכרה, וייסברג. הייתה לו מספרה, ולפני המלחמה עבד אצלו תפס את המושכות וברח. קמה המולה רבתי, והגרמנים שמאי גראייר כספר. בגטו הוא הנפיק לו, לאשתו ולשני החלו לירות. אמא ניצלה את המהומה, חמקה לתוך בניו J-Ausweis. אסם והסתתרה. שיירת היהודים עזבה, ובמָקום נותרו "זה היה בארבעה או בחמישה בנובמבר 1942. עלינו גוויות היהודים ההרוגים. לעליית גג כדי לראות מה מתרחש בחוץ. לפנות בוקר יצאה אמי מהאסם ונכנסה ליער הקרוב. היא "שמענו שלוש יריות מכיוּון המקום שעמד בו קיוסק מעץ, נאלצה לחצותו, כיוון שחששה ללכת על הכביש. פניה היו מקום ששימש בעבר לממכר דברי קוסמטיקה. במקום למקום היחידי שהכירה, מיידן טטרסקי. היא פגשה איכר הזה ירו בד"ר אלטן מווינה, בגולדפרב מפקד המשטרה פולני ושאלה: "לאן פניך מועדות?" "ללובלין," ענה לה. היהודית בגטו ובשמאי גראייר. אמי ביקשה להתלוות אליו והציעה לו את מעט הכסף ]הגרמנים השאירו את הגופות במקום שהן נורו בו. שהיה ברשותה. הוא סירב לקחת כסף ואמר לה ללכת השכם בבוקר שלמחרת אמא עלתה על גג הבניין וראתה בעקבותיו, מרחק של כמה עשרות מטרים ממנו. כאשר את שלוש הגופות מונחות באותו המקום.[

77 "זה היה סופו של 'מלך היהודים' של הגטו, איש שחיי צריך למצוא פתרון מידי. אדם היו תלויים בו. הוא עבד עם הגסאפו ונשא נשק מעגלונים פולנים שעבדו במחנה פלוגפלאץ נודע לו כי חם. לא הרגשתי רגשי נקם, אך היה לי סיפוק שחייל יש יהודי המחפש אחַר דרך להציל את בנו בן ה12-, )פיון( קטן כמוני שרד – לא כמו במשחק שחמט, שם נחמיה ניסנבאום. טדק שאל את השכן אם יהיה מוכן הדמויות הזוטרות מוצאות להורג, ובסוף נשארים על להחביא ילד יהודי תמורת תשלום. הלה הסכים. זאת הלוח המלכה והמלך." הייתה דרך "להשתיק" את השכן. בעזרת העגלונים טדק ]מתוך מחברת שאמא כתבה בה לפני מותה.[ הצליח להבריח את נחמיה ולהביאו אל השכן. עבור אמי הסתיים הסיוט הזה. לאחר כמה ימים אמא ברחה ממיידן טטרסקי. המחבוא של נחמיה היה כוך בקיר, סגור על ידי ארון במיידן טטרסקי המשיכו לפעול מספר מפעלים: בית- בגדים. כך ישב הילד במשך כשנתיים – בחושך, כשרגליו חרושת למלכודות זבובים, בית חרושת לצעצועים, נגריה מקופלות. לאחר שהמלחמה הסתיימה, הנער לא היה ובית-חרושת לייצור סמרטוטים שהיה מחוץ למחנה מסוגל לעמוד על רגליו. במשך תקופה לא קצרה זחל בקרבת מקום. באותו היום אמא הצטרפה לקבוצה "על ארבע". לבסוף שרירי רגליו התחזקו, והוא הצליח שהלכה לעבוד בבית החרושת לסמרטוטים. בסוף יום לעמוד וללכת. העבודה התחבאה במפעל, ובלילה נכנסה לתוך אחד המכלים הגדולים של סמרטוטים מוכנים למשלוח. היא אפשר לכתוב ספר על אודות טדאוש זימבה. היה זה איש התחבאה בתחתיתו, מכוסה כולה סמרטוטים. בבוקר אציל, חסיד אומות העולם. הוא חי בעוני, לא חסך כל הועמסו המכלים על משאית והוסעו אל מחוץ למחנה. מאמץ כדי להשיג מזון ומדי יום סיכן את חייו כדי להציל בלילה, בשעת העוצר, היא יצאה מהמכל. אמא גרבה את אמי )מלכה לבית אקרמן( ואת חברתה )מינדל לבית גרביים עבות על נעליה כדי להשקיט את רעש הצעדים. הרשנהורן(. טדק החביא אותן במשך עשרים חודשים הסכנה שתיתפס הייתה עצומה, ודומה היה שהולם לבבה בלי לקבל תשלום כלשהו. נוסף על כך הוא הציל את נשמע ברחובות הריקים של העיר. היא הגיעה לביתו של נחמיה ניסנבאום בהחביאו אותו אצל השכן. טדאוש )טדק( זימבה שברחוב קלינובצ'יזנה מספר 70. טדק היה פולני אשר עד לספטמבר 1939 עבד במאפייה המחבוא שבעליית הגג היה קטן וחשוך. על רצפתו היה של יהודי יחד עם יעקב, אחיה של אמא, ועם אחיה של מעט קש, ולא הייתה אפשרות ליישר את הרגליים. על חברתה הטובה מינדל. טדק חי בין יהודים, ולכן דיבר מנת שיחדור מעט אור, גירדה אמא באחד הרעפים של וגם כתב באידיש. כאשר דפקה על הדלת, הוא הכניסּה הגג עד שנוצר בו חור קטן. לא זו בלבד שאלומת אור מיד הביתה והורה לה להתחבא בתוך הארון. הוא שאל זעירה חדרה למחבוא, אלא הייתה לה גם אפשרות על אודות חברתה מינדל. למחרת השיג מידע מהעגלונים להציץ החוצה ל"שוק הקש". באותו המקום פעל שוק הפולנים שעבדו במיידן טטרסקי, ובעזרתם הצליח לאחר כמה ימים בשבוע, ושם גם נערכו הוצאות להורג של כמה ימים להבריח את מינדל מהמחנה. יהודים ושל הפולנים שהחביאו אותם. גם אנשי מחתרת טדק בנה מחבוא בעליית הגג. המחבוא היה זעיר, ומינדל פולנים הוציאו להורג משתפי פעולה עם הגרמנים באותו ואמי נאלצו לשבת צמודות זו לזו – ללא אפשרות ליישר מקום. דרך החור הקטן הזה ראתה אמי גם עוברי אורח את הרגליים. לאחר זמן-מה מינדל ירדה לדירתו של ואת כל שהתרחש ברחוב. טדק והתחבאה בתוך ארון. טדק עבד בעבודת כפייה אצל הגרמנים. על מנת להאכיל את שלושתם הוא אפה לחמניות, ובערב ניסה למכור אותן לשכנים. לא תמיד ביום סתיו קריר ירד גשם זלעפות. הגשם נמשך כמה הוא הצליח בכך, ולעתים קרובות לשלושתם לא היה ימים, ומים חלחלו לדירות השכנים. אחד השכנים עלה מה לאכול. על מנת להעביר אוכל לאמי, או להוריד לגג כדי לבדוק את הרעפים. ולהחזיר את הדלי ששימש לעשיית הצרכים, טדק היה אמא, זו שחושיה היו מחודדים תמיד, נרדמה כנראה עולה לעליית הגג באמתלה של תליית כביסה או הורדתה בגלל הקור והעייפות. כשהתעוררה, עיניה פגשו במבטו מהחבל. השכן שבדירה ממול החל לחשוד: "איך זה לרווק של השכן שהציץ דרך החור. מאותו הרגע ואילך חדלה יש כל כך הרבה כביסה?" השכן החל "לרחרח" בעליית להאמין שתשרוד. הגג. בכל חיפוש כזה אמי החסירה פעימת לב. טדק היה

78 באחד מביקורינו בלובלין, כאשר הייתי כבת שבע, פגשנו ניהול החווה בידיה. יהודים נשלחו מגטו לובלין לעבודה ברחוב איש זקן. הוא היה רזה וגבוה מאוד. האיש ניגש בחווה. אל אמא ושאל לשלומה. לבקשתה, אמי הופנתה על ידי היודנראט לעבודה בחווה. "ספרי, ספרי לבתך שראיתי אותך במחבוא ולא מסרתי הגברת הודזיקובה הכירה את אמי עוד לפני המלחמה. לגרמנים," אמר. היא פנתה לאמי ואמרה: "את לא תעבדי בשביל המנוולים "אני מודה לך מקרב לב. בהחלט אספר לה," ענתה לו. האלה אפילו דקה אחת! היכנסי לביתי ותנוחי." היא גילתה לאמי שבחווה היא מחביאה כעשרים יהודים בתוך בונקר גדול. אמא עזרה לה בבישול אוכל עבורם. הגברת הודזיקובה כאשר יהודי לובלין התחילו להישלח מהגטו, היא הציעה לאמי להצטרף אל היהודים בבונקר. אמא ראתה סכנה הייתה זו אישה פולנייה אצילית שניסתה להציל יהודים במחבוא הגדול ובתנועה שסביבו, והיא חששה שמישהו בלובלין ושילמה על כך מחיר יקר. יראה וילשין. הגברת הודזיקובה הציעה שאמא תתחבא בתוך ביתה, אך אמי הַזהירה העדיפה לא לעשות כן. בימי ילדותי התגוררנו במערב פולין, בשלזיה התחתונה. ואכן, באחד הימים הגיעו הגרמנים יחד עם כלבים. הם נהגנו לנסוע עם הוַרי ללובלין כדי לבקר את בני הזוג זימבה מצאו את מקום המחבוא, וכל היהודים נורו במָקום. )טדק ומינדל התחתנו(, שניים שהיו לנו כמשפחה. כיוון שהייתה ערירית, הם לא מצאו לנכון להרוג את בכל ביקורינו בלובלין אמא הלכה לבקר גם את הגברת הגברת הודזיקובה. היא נשלחה לאושוויץ. הודזיקובה, ואני הצטרפתי אליה. גברת הודזיקובה שרדה את אושוויץ. לאחר שחרורה אני זוכרת אותה היטב – אישה זקנה, רזה וחלושה, שוכבת חזרה ללובלין – חולה, חלשה ושבורה נפשית. במיטה גדולה. סביבה כלבים וחתולים. כשנכנסנו לביתה, בלחייה החיוורות עלה סומק. חיוך עלה על שפתיה. הגברת הודזיקובה נשארה בלובלין. מובן שרכושה לא הוחזר לה על ידי השלטון הקומוניסטי. היא היתה רתוקה היא הייתה בת למשפחת אצילים פולנים. לפני המלחמה למיטתה עד יום מותה. אמא המשיכה לבקר את האישה הייתה בעלת חווה גדולה לגידול ירקות. כאשר הנאצים הטובה הזו בכל ביקורינו בלובלין. אמא לא שכחה אותה כבשו את לובלין, השתלטו על רכושה והשאירו את ונהגה להזכירה לעתים קרובות.

79 Beata Szczerbinska-Budzynska of Lublin Kowalska, Ribna, and Grodzka streets) for those recently found this photo in a box of family items. who were useful to the Germans. Interesting Marcin Fedorowicz of Teatr NN believes that the too, is the lack of iron railings on the balconies photo was taken shortly before the liquidation of the houses. The Germans had ordered them of the ghetto in early 1942. The photo shows the removed from the Jewish Quarter in order to construction of the Lublin ghetto fence possibly provide raw metal for the armaments factories. during the time before the ghetto was separated This photo was published as part of an article in into two sections; ghetto A for those who were the Gazeta Wyborcza Lublin on March 24, 2010. doomed to death and ghetto B (bordered by

80 תמונה היסטורית הקמת גדר ההפרדה בין שני חלקי גטו לובלין

ב24- במארס 2010, יום השנה ה68- לחיסול גטו לובלין, התפרסמה בעיתון הפולני גזטה ויבורצ'ה )Gazeta Wyborcza( תמונה שצולמה בראשית 1942 ולא פורסמה מעולם. רקע היסטורי הגדר טרם השלמתה. הצילום נעשה בראשית 1942, זמן הגרמנים תכננו בדייקנות את חיסול הגטו היהודי בעיר קצר לפני השמדת הגטו. הבתים שבחלק זה של העיר העתיקה. עתידים להיהרס בפקודת הגרמנים לאחר שתושביהם בתחילת 1942 חולק גטו לובלין לשני חלקים: היהודים יגורשו אל מותם. גטו A – "הגטו הגדול" נועד עבור תושבים שנגזר עליהם מרצ'ין פדורוביץ' מפנה את תשומת לבנו לעובדה כי גזר דין מוות. בבתים המצולמים חסרים מעקי המרפסות. מעקי גטו B – "הגטו הקטן" נועד עבור אותם היהודים שנחשבו המתכת נעקרו מהמרפסות בפקודת הגרמנים והועברו מועילים לגרמנים, ולכן קיבלו תעודות מיוחדות. גטו זה למפעלי התעשייה הצבאית. כלל את הרחובות קובלסקה, גרודצקה, ריבנה. מי צילם את התמונה ומי גילה אותה מה רואים בתמונה לא ידוע מי צילם את התמונה. לכאורה זהו נוף חורפי שקט. רחובות, הולכי רגל. מצאה אותה ביאטה שצ'רבינסקה-בודז'ינסקה )Beata למעשה, התמונה הזו טעונה מאוד. Szczerbinska-Budzynska( בת ה29- בתוך קופסה הסבר לתמונה נתן מרצ'ין פדורוביץ' )Marcin שנשמר בה אוסף התצלומים של משפחתה. Fedorowicz( מקבוצת "ברמה גרודצקה – תיאטר על גב התמונה אין כל כיתוב. NN": בצער אמרה ביאטה: "סבי וסבתי כבר אינם בחיים, ומשפחתי אינה יודעת דבר על אודות ההיסטוריה של המקום שהתמונה צולמה ממנו – הקומה העליונה תמונה זו." של כנסיית וויצך הקדוש )St. Wojciech church( ביאטה היא מורה לתרבות בבית הספר התיכון על-שם שברחוב פודבאל. זמויסקי. ביום השנה ה68- לציון חיסול הגטו בעיר איזה חלק של העיר נראה בתמונה – בתמונה העתיקה הראתה את התמונה לתלמידיה ומסרה אותה נראים בתים ברחובות קרבייצקה וזמקובה ובתים לפרסום בעיתון. במורד רחוב קובלסקה. רוברט קובלק, ההיסטוריון של מוזיאון מיידנק, סבור מתי צולמה התמונה – התמונה צולמה בנקודת הזמן כי מטרת התצלום הייתה לשמש תיעוד עבור המחתרת של הקמת גדר ההפרדה בין גטו A לגטו B. התצלום הפולנית 'ארמיה קריובה' ).A.K(. התמונה מטושטשת הזה לוכד את פעולת סגירת הגטו. בלב התמונה נראית כיוון שצולמה בהיחבא.

81 This photo was found in the collection of the However, the questions remain for our readers: Vassung family. It is said to have been taken Can anyone shed light on this photo? What in 1940. It appears to be a celebration with some was the special occasion? What were the of the group offering a toast. There appear to be circumstances that enabled both Jews and non- both Jews and non-Jews at this celebration. The Jews to be photographed together? Exactly man seated on the left wearing the armband when and where was this taken? may be Yaakov Kornblit.

82 מי מכיר? מי יודע?

גטו לובלין 1941-1940 מי הם האנשים בתמונה ומה הם חוגגים?

איך הגיעה תמונה זו למערכת? זיהוי האנשים בתמונה תמונה זו הייתה באוסף התמונות של משפחת וסונג. היא בצד השני של התמונה כתוב: Szyfman Leon – Ramat צדה את עינו של יעקב גורפינקל בעת שחיפש באוסף Hasharon תמונות של אביו. יעקב גורפינקל בירר ומצא כי שיפמן ליאון נפטר כבר. גברת וסונג זיהתה את האיש היושב ראשון מצד שמאל מה ייחודה של התמונה? – יעקב קורנבליט, חייט במקצועו. לדבריו של יעקב גורפינקל, המצלמה קלטה אירוע לא היה לה מידע על אודות האנשים האחרים בתמונה. נדיר: יהודים ופולנים יושבים ביחד ליד שולחן וחוגגים משהו. שאלה לקוראינו: מי היה יעקב קורנבליט? איך יודעים שהאנשים בתמונה הם פולנים? מי היה ליאון שיפמן? כי ליהודי היה אסור לצאת מביתו ללא טלאי ועליו האם יש לכם מידע על אודות האנשים מגן דוד. כאן רוב האנשים ללא טלאי, וזה מוכיח שהם פולנים. לזרועם של שני הגברים בחזית קשור סרט ועליו בתמונה? מגן דוד. על הסיטואציה?

מתי צולמה התמונה? אנא כתבו למערכת. ההיסטוריון מלובלין, מר רוברט קובלק, טוען שהמפגש נטע אבידר התקיים ברחוב וֹודוּפֹוינה )Wodopojna(. 09-8824390 מאחור נראים בניינים ברחוב לוברטובסקה. [email protected] ליהודים היה אסור להיות בחלק הזה של העיר לאחר הקמת הגטו במארס 1941. פירוש הדבר הוא שהתמונה צולמה בשנת 1940, כי האנשים לבושים בבגדי קיץ.

83 תרומות שנתקבלו מנובמבר 2009

שם משפחה ושם סכום שם משפחה ושם סכום שם משפחה ושם סכום אבידר יובל 200 הורוביץ אריה 150 פלומנקר יוכבד 200 אבידר יעקב 200 היינסדוף הנריקה 50 פלמנבאום מנדל 100 אטלס דליה 100 הנדלסמן משה 150 פנחס אסתר 200 איזנשטט מרים 100 הרפז חיים 100 פרי שרה 100 איינשטיין נתן 100 הרץ יצחק 200 פרידמן ברוניה 300 אפרת חנה ויואב 200 וקשול יוסף 300 פרידמן דוד 100 ארבוס מרים 300 זילברמן חנה 200 פרידמן דוד ומרים 250 ארנון שפירא שרה 100 זילברשטיין מרדכי 300 פרידמן יורם 100 בהיר רגינה 200 זינגר לאוניה 200 פרל ברוך 400 בודוך אלה 150 טבול-ורהפטיג אריאל 50 צינמון יוסף 500 בך דיאנה 150 יניב שרה 50 צלינה סולד 150 ברוש שרית 200 ירום אסתר 700 צמיר חנוך 150 בריל דוד 200 כצהנדלר יהושע 300 קיזל אסתר 400 ברנע שרה 200 לבני חוה 50 קרול דבורה 100 גד גורי 500 לוקסמבורג-זיצמן 100 רוזן עמוס 100 גוטליב ירמיהו 150 מאיר יהודית 500 רוט שולמית 100 גוטרמן יעקב 120 מונטל מרים 100 רידר בלה 180 גולדמינץ חוה 200 מיכאל רחל ואלקסי ליווראנט 180 ריינהרץ גרוסמן זהבה 100 גורני איתן 500 מילשטיין משה 200 רייר שמעון 100 גרוסברד אורגד שוש )וסונג( 250 מנדלאי אסתר 500 שהם בן זאב מיכל 200 גרוסמן יעקב 300 מנדלסון מרדכי 1,800 שולמן צבי ואלה 100 גרינפלד שרה/קורנבלום אורה 400 מנור לאה 100 שור חנה )דיאמנט( 100 דונר רושקה 200 משולם לאה 200 שטרנשוס חנה 250 דקל מנחם 200 סלומון עליזה 300 שייביץ מרים ואלכסנדר 150 דקר נויה ויוסף 500 סלונים מינה 100 תומסון דומרת 100 האס עירית 100 פולברמכר אלי 200 תמרקין אביבה 300 הד יצחק )הלברשטט( 50 פישמן שרה Sifrah Hollander 100 20$ הוד איטה קיבוץ לוחמי 150 פלדמן הנרי ויטה 50 הגיטאות

84 לזכרם # צום אָנדענק # IN MEMORY

לובה קורן ז"ל משה קורן ז"ל, נשיא כבוד של ארגון יוצאי לובלין

חום לבו פתח גם את כיסו. במשך כל השנים הוא היה גדול התורמים לארגון והיווה את עמוד השדרה הפיננסי של פעילותו. בתקופה שבני הדור הראשון היו צעירים ומסוגלים לרקוד, היה משה עורך מסיבות מדי שנה ביום העצמאות עבור בני הקהילה. המסיבות נערכו במלון הילטון בתל-אביב, מלון שהוא היה אחד מבעליו. משה קורן ז"ל כיהן במשך שנים עברו לחיות בפרנקפורט שבגרמניה בעת שבני הדור השני החלו לקחת רבות כנשיא כבוד של ארגון יוצאי המערבית. חלק בפעילות בארגון, משה עמד לובלין. בדין ובצדק הוא היה נשיא בפרנקפורט עשה משה חיל בעסקי מאחורינו. הוא תמך, עודד ומובן הכבוד של הארגון. הנדל"ן, צבר הון רב והיה לאחד שגם מימן את הכינוס הראשון של משה ז"ל נולד בשנת 1919 בלובלין. מעשירי היהודים בגרמניה. בני הדור השני, כינוס שנערך במלון משפחתו הייתה דתית מאוד, מרובת חרף הצלחתו הכלכלית הפנומנלית הילטון. ילדים וסבלה מעוני מרוד. לא שכח אף פעם את מקורותיו נזכור בחום גם את לובה, מי בזמן מלחמת העולם השנייה ברח היהודיים בלובלין. משה שמר תמיד שהייתה עזר כנגדו במשך למעלה לרוסיה. הודות לשכלו, לכישרונו על זיקה עמוקה למדינת ישראל. משישים שנה. המסחרי, ליוזמתו ולמרצו בנה אחרי שהתבססו עסקיו בגרמניה, היא עמדה לצד בעלה כחומה לעצמו שם "נישה". הוא חי חיים הוא פיצל את חייו בין גרמניה לבין בצורה במשך כל תהפוכות החיים נוחים למדי בהשוואה ליהודים ישראל. מדי שנה היה מגיע לארץ והיוותה משענת, אבן פינה ובסיס שברחו בחוסר כול מפולין. לאחר יום הכיפורים ונשאר בה עד כוח עבור בני משפחתה. ברוסיה נתן עינו בלובה הנאה. לסוף מאי או תחילת יוני. "סידור" אזכור תמיד את חריפות שכלה, את לאחר זמן קצר התחתנו השניים זה נשמר במשך שנים רבות. צלילותה ואת חום לבה. פעילותה ונולדו להם שלושה ילדים: סלומון, בהיותו בן למשפחה דתית ידע משה רבת השנים יחד עם משה לטובת שהוא יושב-ראש קהילת יהודי קורן ז"ל לא רק לאן הוא הולך, קהילת יוצאי לובלין הפכה אותה פרנקפורט וסגן נשיא של הוועד אלא גם מאין הוא בא. אחת מקהילתנו, בשר מבשרנו. המרכזי של יהודי גרמניה; בנימין משה בא מלובלין. במשך כל השנים הדברים הללו הם גם נר לזכרה. )בנק(, במאי סרטים; ופרד הרופא. הוא שמר לא רק על זיקה עמוקה יהי זיכרון שניהם, לובה קורן ז"ל אחרי המלחמה חזרו משה ולובה למורשתם של יהודי לובלין, אלא ומשה קורן ז"ל, לברכה. לפולין. אחרי שאחיה של לובה נרצח גם על קשר אישי חם עם רבים יוסף דקר בידי פולנים )אחרי המלחמה!(, הם מבניה.

85 to the police station, and Chayusha narrowly destination (the kibbutz movements). escaped from the vehicle of death. Many more In August the children left the house in Lublin. times after that she ran away. She hid in attics The journey to Pietrolesia lasted five hours; in the camp and there met other children who what they found there was a virtual 'palace' were in hiding. One day a chimney sweep surrounded by beautiful and well-kept gardens. discovered them and once again they were on A former educational institution for German the road to death. She also had gotten to know girls, it soon resounded with song and laughter. the purgatory of Budzyn and Majdanek. What It had its own swimming pool and sports fields – pained Chayusha the most was the injustice something new after so many years of suffering done her by her relatives from Krasnik where and depression. - - - - she was born. They persuaded her to come The Jewish Committee in Reichenbach and live in their home so as to forget all her appointed Mrs. Melman (a former captain in troubles; in other words, offered a warm home the Soviet Army) as director of the home. - - - after all the atrocities. But instead, they made Many of the young people began to leave her do all the hard menial jobs from morning the home. On 11 December, ten girls and ten to night. Chayusha asked them to enroll her at boys left. The communist Jewish Committee school but they did not want to hear of such a regarded this as a scandal. Only 60 children “waste of time.” In the children's home, when now remained at the home, most of them young she thought of her future, she hoped to become kids. The rest planned to leave at the end of a kindergarten teacher and make sure that other the school year. The Jewish Committee was children would have a happy childhood and not furious. The home under new management suffer as she had… assumed a new character. The new arrivals In one corner stood a group of boys deep in were children who had parents. Some families whispered conversation: "It's a shame about that had returned from Russia were now put school; once again we will be homeless. At last up at the home until they could find work and we had got used to a normal life.” The issue was proper accommodation. The new manager was their links with the Zionist youth movements, arrested and charged with collaborating with and the aim of leaving Poland.- - - - the Germans in a camp during the war. Some of the orphans were adopted and the rest taken to In Lower Silesia an orphanage in Wroclaw. The Jewish Committee decided to transfer the children's home to Lower Silesia – a decision that gave rise to general protest. The older boys Translated from Polish to Hebrew by were settled in jobs in local workshops and were Pinchas Zajonc proud to be earning some money and standing Translated from Hebrew to English by on their own feet. All of them wanted to leave Miriam Shimoni Poland as soon as possible – they had strong ties הגרסה האנגלית של הזיכרונות התפרסמה בשנתון to kibbutzim – but the Jewish Committee was בעריכת ד"ר אריאל הורביץ, הוצאת מורשת anxious to prevent their organized departures. 2009 They felt that the future of these young people in communist Poland was guaranteed - - - - The English version was published by But in spite of all these endeavors, some of the Moreshet in the "Journal for the Study of the young people began to leave. In June, after the Holocaust and Antisemitism", end of studies, many of them fled to an unknown edited by Dr. Ariel Horwitz in 2009

86 only two years old at the time. Friends of her survived. At the children's home, Shlomek sang parents brought her to Bialystok to a Mrs. songs from the camps. He had a beautiful voice Shmanovska. and was very musical. Stefcia Zarkower was five years old. In Niuniek Szwarc was a strange fellow. He 1941, her father, a lawyer, was taken to work arrived at the orphanage in 1944 at the time of in Zabarasz with a group of seventy doctors its inauguration. During the massacre of the and attorneys. In March 1944, when the front Jews he escaped to the forests. Hunger and cold moved to the west, villagers discovered a mass forced him to come out of hiding and he began to grave and there they identified Stefcia's father work for farmers in the village. For six months through documents found on his body. In their he was employed by a Ukrainian militiaman. eye-witness accounts, the villagers said that Many times he had close encounters with death. all seventy members of this group were buried At one point the Ukrainian militia seized five alive. Jewish boys in the village, and he among them. Shoshana Guterman from Vilna, a plump, They were taken to the ghetto, stood up against sweet little girl, was in hiding with her parents the wall and shot. After a while Niuniek woke up and other Jewish families. When Russian to discover that he had not even been wounded. soldiers approached the gates of the city, He crawled out from underneath the bodies of Shoshana's father lost his sanity and threatened his friends and got away. All night long he hid to fetch the Germans. He wanted to leave their in tall grass. Niuniek crossed a frozen river to secret shelter. Both he and his wife were killed reach the other shore and in the forest joined by their friends (his wife as well because she the partisans. After liberation, he returned was trying to protect him). Shoshana and her to his home town – Brody – to search for his older brother were orphaned just when the end family. But there was no one left… He reached of the war was so near. the Jewish orphans home in Lublin on foot. Niuniek captured everybody's heart, he knew - - - - Shlomo Waks, a ten-year old blue-eyed, how to encourage people; wherever he went blonde boy with a remarkably good voice, you could hear his laughter. He was short and was the singer at the children's home. He did broad-shouldered with a large head and used not look at all like a Jew. As a small boy he to wear a coat with colored patches and a fur had suffered so greatly that he did not have the hat. He was swift as quicksilver and always full strength to continue the struggle. When he was of fun. The children used to call him 'Chaplin'. eight, he decided to die. The Germans offered When Niuniek began to dance Cossack dances an award of one kilogram of sugar and half a with sticks, the entire home danced and sang liter of vodka for every Jew handed over to with him, the younger children clapping to them. The peasants chased the Jewish boys the rhythm. Niuniek loved little children. This and set their dogs on them. In many cases the fifteen-year old teenager had a paternal streak boys were savaged by the dogs. That is when in him and liked to look after the younger Shlomek broke down. Of all his memories from orphans… the camp which he was at, the worst were of - - - Chayusha Rottenberg was 13. Her entire Fayks the hangman, the cruelest of them all. family had been murdered. They had put their Whenever he found any Jewish child in hiding, daughter under the care of her nanny who had he would torture him and hang him by his legs. been with the family for ten years and in whom In the extreme winter in the forest, Shlomek's they had complete trust. But the nanny, Hela feet and hands froze, but he was rescued and Czernwonka, betrayed them: she took the child

87 and their needs. Sonia remained in this position nightmares and dreams of horror. Erneka until she left for Israel with others in December Schneider from Krakow fell from her bed and 1945. shrieking, ran into a closet to hide. That is what The self-rule council drew up a code of behavior she had done in Krakow whenever she heard at the home as the basis for proper relations. the doorbell ring. Next to her slept the little six- Every so often a roster was drawn up for shifts year old Lenke Atlas from Lublin who used to of duty in housework and on the property: the toss about in bed in great distress. In her dreams regular duties on the roster included taking care she was pestered by small animals that emerged of the smaller children and preparing the wall- from every corner of the barn that had been her newspaper. There was no lack of discussions home for so long … on a wide range of issues at the meetings. A The very youngest kids slept in beds with new wave of antisemitism was sweeping across mosquito nets: the four-year old Sabczia Poland and there was no certainty about the Zimmerman from Krakow, and Dorotka (who future of Jewish children there. Much space was had no surname) and other small children. taken up by conflicts over life in the community. Sabczia's mother had paid a Christian family Sometimes these meetings were very stormy; 500 zloty to look after her but never came back the children were inclined to be suspicious as a to collect her. The mother died together with result of the years living under false pretenses. her older children and the rest of the family. Sometimes the group leaders upset the small However, the Christian family - her adoptive children by the way they distributed clothing parents - fell in love with the little girl and let it and other issues. The staff had no training in be known that their granddaughter had come to dealing with the kind of problems that arose; stay with them in order to protect her. consequently mistakes were made despite their In 1944 Dorotka had been sent away from ardent wish to get things right. The lives of the Chelm. She had on her a note dated 1941 with older children were free and independent and her name as Dorota and age - seven months. everyone went his own way. The little children When the home for Jewish orphans was set up were not mature enough to understand what in Lublin, she was taken in at the age of four, a was going on. In the intermediate group, the little girl who could neither speak nor walk. She school-age children suffered the most from did know how to sit up and yet she had all her the loss of home and family: what they sought teeth. She was a very plain little girl, a skeleton most keenly in the children's home was the lost covered in skin with a large belly and a freckled family cell. In addition to the difficulties of face. Her eyes had a continual look of fear, communal life in the children's home, they also her voice was screechy. Strangely enough, the had to cope with learning problems. There was others did not find her repulsive; everyone loved much interest in emigration, including making Dorotka. If anyone smiled at her, she would aliya to kibbutzim which were being organized give that person a hug with her tiny arms, and in Poland at the time. Propaganda for illegal her face would light up. Ten months later she aliya to Palestine began in the spring of 1945, began to walk, to put on weight and to become however at that time, the discussions focused a pretty child. Her speech improved as well. on combating antisemitism. - - - - The father of five-year old Niusia Diksztolska from Bialystok was killed while fighting with The Children at the Home the partisans in the Naroch forests. After his The world of the smaller children was pleasanter. death, her mother fled to Liornow and perished They had little beds, but they too experienced in the general massacre. Little Niusia was

88 experiences in the camps. The room that was those families gave their wards back to the set aside as an office for the staff had a window Jewish Committee, but not all did so willingly. overlooking the courtyard. There was a lack of In some cases the Committee had to resort to toilets and bathrooms and the children had to legal intervention or financial inducement, use the general toilets in the courtyard. Here, on which in some cases was justified, given 1 December 1944 was the inauguration of the their expenditures in taking care of the child children's home. - - - - throughout the occupation. All these children Homeless Jewish orphans began to appear in were in the kindergarten group – pre-schoolers, Lublin already in July 1944; they roamed the about 15 of them. In the senior group there city, did some peddling on the streets and slept were teenagers 16-18 year-old from the camps, in the Peretz halls at 7 Wyszynskiego Street. some who had been with the partisans, others Dressed in rags, their faces were pale from who had been in hiding. There were 25 in this starvation after all those years of struggling group. merely to survive. The older children began to go out to work in In order to organize the children's home, factories and workshops (doing metalwork, premises were needed in the city. There was not mechanics, carpentry, electricity and shoe- enough furniture, bed linen, clothing or food. making) in order to acquire skills so that they Poland's temporary 'capital' was badly over- could quickly learn to stand on their own feet. crowded due to the presence of the Soviet army In the afternoons and evenings, they attended and the return of thousands of refugees. One man municipal vocational schools. Each of them who gave vital support to the children was Dr. had their own personal ideas and plans for their Hershel Horn – a true friend. He saw to it that future. Most of the children (about 130) were of subsidies were granted the Jewish Committee. school age and were registered in schools after Dr. Sommerstein, a former member of the taking general knowledge exams. To encourage Polish Parliament, was at that time a member them to study, they were given special tuition to of the interim government. His endeavors for catch up and make up for the years lost in their the children's home were greatly welcomed, unsettled lives. Clearly not all these children and financial support was received from the had the ability to learn, but all of them tried. Polish government, the Joint and various public Elections were held for the children's 'self- organizations. Private individuals, particularly rule council' and Biumek Feinschmidt from those who had made money through the many Kurow was elected head of the council; it did opportunities that cropped up during the war, not take him long to win over the trust of the also contributed generously. - - - - children… The position equivalent to Biumek's among the Self-Rule girls was held by 15-year old Fela Shtecher. She The number of children increased from day to was beautiful, with long plaits draped over her day; no age limit was set. Children from ages 3 shoulders. She was very emotional and sincere: to 18 were accepted. At that time the children's the girls voted for her in the elections but home took up all the rooms – providing nevertheless criticized her at every opportunity, accommodation altogether for 120 boys and 55 saying she was arrogant and contemptuous of girls. others, and did not take care of them. Perhaps Among the younger kids, there were some they envied her. Later on it was the turn of who had been given over to Christian families Sonia from Lwow: she knew how to unite the for safekeeping during the war; and most of girls and took an interest in each one of them

89 "Raus, Raus,” hitting out in all directions with a space available to the children, bedded down their rubber clubs. "Women and children to the with straw, in one of the rooms. Rations of food carriages; the rest to march to the West," were were given to the children who lined up outside the orders bellowed out. Anyone who strayed the kitchen window, equipped with small bowls from the line was shot dead on the spot. The to get their portion of bouillon and a slice of camp emptied out. Only the dying remained, bread. - - - and the dead bodies that they had not had time In the autumn of 1944, the placid city of Lublin to burn. became the capital of the new Poland. Fighting In the city of Lublin, a terrible noise erupted as was still going on, the Germans still occupied though the earth had opened wide – explosions areas on the banks of the Vistula, but further and screams of the wounded. A bomb shattered east the areas were already liberated by the everything around. A small group of people Russians. It was from these areas that waves of was hiding in the cellar of the house at 5/3 Maja homeless people drifted towards Lublin. Street, all of them Jews, some natives of Lublin. The new Polish authority and the Jewish Once silence returned, they discovered that the Committee began their work in the former Germans had disappeared to be replaced in the premises of the Jewish Community at 8 Rybna town by the noise of Russian tanks and Russian Street. During the winter of 1944-45, several soldiers, their hands and faces covered with large rooms at. 60 Krakowska Street were dust and blood. added. Three floors were set aside to house From the houses, gradually and cautiously, some 200 Jewish orphans, all victims of the frightened individuals began to emerge. Slowly Nazi occupation. The beginnings of the Lublin the square and the nearby streets filled up with children's home are connected with the premises people, driven by relief and curiosity. They at 3 Radziwilowska Street. received the Russian army enthusiastically; red flags were rapidly hoisted on the lamp- Inauguration of the Children's Home posts, porches and windows decorated in red, swastikas erased. - - - - - at Radziwilowska Street The house was built early in the nineteenth The Red Cross Station century – a tall, six-story building with a The Red Cross station was at 3 Wyszynskiego wide entrance. Its high, colorful windows Street in Lublin: the building was extremely were decorated with stained glass images and derelict. In the period 1944-45 it housed across from each window on each floor stood refugees. - - - - sculptures enclosed in glass cases. The entrance Every day new groups of shabbily-clothed to the kitchen was dark and dirty, and a spiral people arrived at the Red Cross, some in tattered staircase led to a disgusting sink. Some boxes Red Army uniforms with fur hats and ropes with boards placed across them and towels instead of belts; the women wrapped in blankets, hung on nails in the wall – that was all there their feet wrapped in rags and newspapers tied was to serve as a bathroom. The kitchen was together with string. It was to this place that the not in use as ready-made meals were brought to children from Majdanek were brought. - - - - the home from the central kitchen. Tables were Mrs. Daitler from Krakow and Mrs. Schwarz placed in one of the impressive halls that had from Germany undertook the task of rendering large windows, and the rooms used as bedrooms preliminary care to this group of children. It were furnished with double-decker bunks – was thanks to them that the Red Cross made beds that reminded the children of their terrible

90 Anna Natanblut Memoirs of the Director of the Children's Home in Lublin, 1944-1946

The children's home in Lublin was the first to be set up after liberation of the eastern part of Poland. We are publishing here for extracts from the memoirs of Anna Natanblut, director of the children's home, written in 1962.

In lieu of a Preface the top bunks in the camp upon the heads of the I got to know the young heroes of these stories prisoners beneath… Flames of fire shot up on at the Children's Home in the years 1944-46, the horizon. The flames and explosions indicated when the echoes of the war - and the massacre that the Russians were approaching. Tension of the Jewish people – had not yet faded away. heightened in the camp in those last days, the I got to know the strong character of these madness of total destruction. The crematoria young people and their great desire to build a emitted smoke. Groups of prisoners still fit to new life in an atmosphere of true justice and work were directed to the east; and executions in an independent state. It is here that I found were carried out non-stop. The Nazi occupation the strength to cope with my own wounds from force was in retreat and the liberating saviors – the sufferings of the Holocaust. I am overawed the Russians – were arriving. The news kindled by the achievements of the "children" as a small glimmer of hope. responsible adults, and their contribution to the In a small dark hut, silhouettes were visible of building of the fledgling state. Jewish children who had survived the pogroms and the terror from the time that the Nazis passed a death sentence on all the Jews. It was a The Liberation of Majdanek miracle that anyone had survived, a miracle that Concentration Camp and Lublin by they were alive. In a corner stood Chayusha the Red Army Rotenberg, her large grey eyes full of terror, half-starved, holding on tight to the top bunk, Personally, I witnessed the liberation of the her face carrying a look of determination as city, the flight of the Germans and the Russians' a result of the many times she had had to flee victory in the town of Sakrane near Warsaw. from dangers. Next to her stood a younger girl, What I have written about the atmosphere in Alla Oppenheim, pink-cheeked but she too Majdanek in the hours before the liberation of was pallid and trembling all over. Fourteen- Lublin by the Russians is based on the evidence year old Fela Shtecher paced nervously around of several of the girls in the children's home: the hut. Fela was a pretty girl, braids tied with Fela, Alla and Chayusha. ribbons, but her face was grey with fear. The The earth trembled beneath the heavy tanks and chaos in the camp terrified the children who buildings in the Majdanek camp were shaken. prayed to God for a miracle. All of a sudden SS The camp staff hid in corners out of fear of officers with dogs burst into the hut and yelled what might become of them. Objects fell from

91 92 received his new teeth, replacing what was the Chart: result of malnutrition and the harsh conditions Perspective on Jewish Soldiers Serving in the Polish of many years of internment and fighting. I had Army During WWII Data compiled by author from sources indicated below. 'known' that he had been in Siberia, the Polish Army and then in the British Army, but nothing Bibliography: beyond that. I had few 'facts' to pursue and, in An Army in Exile, The Story of the Second Polish Corps any case, I had no context for what I would find. by Lt. General W. Anders And then, as a result of an unexpected research Yad Vashem Study, Volume 12 1977, Jews in the General trip, this is what I did find: Anders Army in the Soviet Union by Israel Gutman Yad Vashem Study, Volume 12 1977, The fate of Jewish Prisoners of War in the September 1939 Campaign” by July 1938 Shmuel Krakopwski Called up for military training in the Polish Yad Vashem Study Vol 12 1977, Testimony Pinchas Army Zyskind YVA 0-16/447 October 1939 The Brief Sun by Robert Ambrose Atlas Historyczny by Julia Tazbir Captured by the Russians in the city of Lvov. List of Prisoners Interred in Lipowa 7, Jewish Historical Deported to the USSR where he was put into the Institute, Warsaw POW labor camp at Starobielsk, near Charkov Exhibition – Jewish Soldiers in the Polish Army; August 1941 Menachem Begin Museum, Jerusalem and the Jewish Entered the Polish Corps of General Anders Historical Institute, Warsaw Army as a soldier Soldiered through Uzbekistan, Tashkent, Ashkabat, Persia, India, South Africa Arrived with his Unit in England and was transferred to the British Army and with his Battalion fought against the Germans in Western Europe until the war’s end. He was wounded in Holland. He received 3 decorations. May 1945 After the war he was demobilized in London, England.

Today I have but a few fragments of my father's history. As I uncover more, I am hoping, not only to put the pieces together, but to go beyond the puzzle, and understand his 'story'. I hope to honor my father by knowing what I did not know then and understanding him so much more.

I am hoping that for the reader, some of the pieces of your own puzzle will touch upon the information presented above, and help you in discovering the full stories of your own fathers and families.

93 Approximately 14,000 Polish soldiers were interned by the Lithuanians as a result of their crossing the border and surrendering their weapons. Although the attitude of the Lithuanian authorities was more hostile to the Jewish soldiers, racial segregation was not imposed. The Lithuanian government, in an attempt to empty the POW camps as rapidly as possible, began their release almost immediately. This continued until the summer of 1940.

Jewish Soldiers Allied on the Western Front and in the Near East

There were 194,500 Polish soldiers who, at the outbreak of the war, managed to participate in the Allied campaign on both the Western Front and in the Near East. These soldiers were part of the military organization that was formed by the Polish government in exile. There were approximately 10,000 Jews in these formations.

A Personal Saga – Nathan Mandelajl

My Dearest Father, How little I know about you and the critical years of your youth. You experienced the world, then and after then, not as a wonder, but through shadow and evil. The agony, the fear, the bottomless pit of emptiness, these must have ruled. Where did you find your strength? your resolve? And afterwards, the silence, the many years of silence. נתן מנדלאיל, 6 בספטמבר 1945, בלגיה, הצבא הבריטי ,And beyond those dreadful years, You, so gentle so quiet. Nathan Mandelajl; September 6, 1945; Belgium; From what protected place did you find your British Army love, your pride. You were so strong. You gave completely, what depths of compassion. You were our world of love, me and mom, forever.

My father had long scars on his neck of which he never spoke. I remember the day that he

94 The first Units established included 40% to The Anders Army went on to fight in Egypt and 60% Jews. This was a result of numerous subsequently achieved distinction in the Italian machinations of the Soviets. This disturbed the campaign during the Battle of Monte Cassino, Polish government and General Anders who the Battle of Ancona and the Battle of Bolgna. considered the Jews less “fit” for fighting. As a The story of the many Jews who remained in consequence of this and other issues, after the Palestine, rather than remain with the army is first recruitments, the Poles began to disqualify an episode worthy of telling as well in future the Jews outright, regardless of their physical issues of Kol Lublin. fitness or other qualifications. In addition, they withdrew many earlier acceptances of Jews. Union of Polish Patriots – Soviet Union

As the Soviets began to curtail assistance to the During 1943 through1945 there were many Poles in the formation of the army, and as the Polish soldiers and citizens in the labor camps massacre at Katyn became known, the Anders of the Soviet Union who had been unable to Army was moved from Tashkent to Teheran join the Anders Army. The Soviet government, (Persia/Iran). together with the Polish Communists, raised the army which was called the Union of Polish The agreement between the Soviets and the Patriots. Approximately 200,000 soldiers Poles allowed for civilian Polish citizens to constituted this army, of which 16,000 to 20,000 be evacuated from the gulags. However, (8% to 10%) were Jewish. due to the discriminatory policies of both the Poles and the changing Soviet policies, the Polish Soldiers Interred in Hungary and only Jewish civilians who were allowed to be Rumania and Lithuania evacuated with the Anders Army were those who belonged to Jewish soldiers who were on At the outbreak of the war in September 1939, active duty in the Polish Army at the time. A about 45,000 Polish soldiers were able to cross total of about 114,000 persons were evacuated, the border into Hungary, which was neutral at 76,500 soldiers and 37,500 civilians. The the time. There they turned in their weapons 1,000 “Teheran Children” were among them. and were interred in 140 different POW camps. Significantly, even though the Jews constituted (Many were also able to also cross into Rumania approximately 1/3 of the Poles in the Soviet where they were also interred in POW camps.) Union at the time, only 3,500 to 4,000 (4%- 5%) Jewish Soldiers and 2,500 (7%) Jewish In August of 1941, as Hungary entered the civilians were accepted into the Anders Army war on the side of Germany, the Jews were and evacuated. segregated and brought to a camp called Varmosmikola. These 200 Jews included The evacuation of the Anders Army and the officers, non-commissioned officers, soldiers, civilians occurred in 2 stages. During March and interestingly enough military families. to April 1942, 31,500 soldiers/officers together These Jews were targeted for transfer to with 12,500 civilians were evacuated. From Auschwitz together with the Jewish population August to September 1942, 42,000 soldiers/ of Hungary, but as a result of some Hungarian officers and 25,000 civilians were transferred government confusion, they ultimately survived to Teheran. in a POW camp on German territory.

95 There were approximately 900 Jewish POWs 180,000 to 250,000 POWs in the Soviet Union. who were officers who were captured in German Approximately 18,000 to 25,000 (10%) were annexed territories. This represented 4% to 5% Jewish. The Soviets treated the soldiers in of the 18,000 total number of officers. These men either of two ways. Many were given Soviet were also treated differently than other officers. Citizenship and inducted into the Red Army. In early 1940, the Germans transferred a small Others were sent to Soviet Labor Camps. number back to their homes. Most continued to be held captive however, and during 1940 the Approximately 15,000 Polish officers were Jewish officers were removed from the Polish interred in 3 labor camps. There were 400 to 430 officer camps, transferred to Hammerstein and (3%) Jews in this group. (The author recently subsequently sent on to 3 officer camps. There discovered that her father, Nathan Mandelajl the Jews officers were segregated and lived (Mandelay) had been interred in Starobielsk.) under conditions that were significantly worse than other officers. Soviet Labor Camps for Polish Officers Starobielsk German Camps for Jewish Officers Kozielsk Waldenburg Ostaszkow Dorstein Doessel In the spring of 1940, on the orders of Stalin, these Officers were murdered in: Stanislaw (Bernard) Mond, the only Jewish General in the Polish army, wrote to the Polish Katyn National Council in Exile on May 24, 1945 Miednoj shortly after his release from Dorsten: Kharkov “In captivity I was subject to hell on earth, both by the Germans and by my comrades (because Two Lubliners, Samuel Rozen (born 1885) of my non-Aryan origin)”. and Roman Feldt (born 1916) were among the Jewish officers murdered at Katyn. Jewish POWs Captured in Territories Annexed by the Soviet Union The Anders Army

Estimates range that from 1,000,000 to over After the German invasion of the Soviet Union 1,500,000 Poles were exiled to the interior in June of 1941, the Polish Government in Exile of the Soviet Union. They included not only and the Soviets signed an accord that: POWs, but refugees who had fled the German 1. Enabled Polish citizens to be released from onslaught and Poles who were deported by the many labor camps in the Soviet Union and Soviets. The proportion of Jews among these 2. Permited the formation of a Polish Army exiles was about 400,000, almost 1/3 of the under General Wladyslaw Anders. total (more than 3 times the proportion of Jews in pre-war Poland). Many thousands of Polish soldiers and citizens made their way hundreds of kilometers from the The POWs represented soldiers and officers Soviet labor camps to the recruitment centers. who had lived in areas that had been annexed Many died of starvation and exhaustion as a by the Soviet Union. There were about result of the severe conditions of this trek.

96 Territories that were under the control of the Prisoners of War who were sent from the camp Soviet Union (portions of eastern Poland). at Altengrabow to work in a sugar factory located in the Berlin area. They were beaten • The rank of the Jewish soldier, a commissioned incessantly while they worked. Some time later officer, a non-commissioned officer or an the were transferred to Dessau where they built enlisted soldier was a particularly critical factor a sewage network, working twelve hours a day in determining his fate. under unbearable conditions.”

Jewish POWS Captured in Territories Toward the end of 1939, about 25,000 to 30,000 Annexed by Germany of the interred Jewish POWs (soldiers and non- commissioned officers) who had been residents Approximately 64,000 Jewish Polish solders of the territories occupied by Germany were were in German captivity by October 1939. transferred to assembly points in the large This constituted about 10% of the total number provincial towns in the east, particularly of Polish soldiers (estimates range from 400,000 Warsaw. The men were in deplorable condition to 640,000) captured on territories annexed by and many had contracted tuberculosis. They Germany. Initially, these enlisted men were were cared for by the various Judenrats and the interred in the following Stalags (labor camps). American Jewish Joint Distribution Committee. Subsequently, those that had survived the ordeal Stalag Number Location / City Location / Region thus far, returned to their families and suffered Stalag I A Stablack Eastern Prussia their same fate. Stalag I B Hohenstein Eastern Prussia Stalag II A Neu Brandenburg Pomerania The German treatment of Jewish POWs Stalag II B Hammeratein Pomerania (soldiers and non-commissioned officers) who Stalag II D Stargard Pomerania had been residents of territories that had been Stalag III A Luckenwalde Berlin Region annexed by the Soviet Union was far different. Stalag VI A Hamer Westphalia Here the policy was more straightforward Stalag VI C Rathorn Westphalia murder. This occurred at random, on forced Stalag VI D Dortmund Westphalia marches, in transit camps and in POW labor Stalag VII A Moosburg Bavaria camps. Lipowa 7 in Lublin was one such POW Stalag VIII B Lamsdorf Upper Silesia labor camp which interred approximately 3,500 Stalag XI A Altengrabow near Hanover Jewish soldiers. The first group of 1,357 arrived Stalag XII A Limburg Weisbaden region in February 1940 and the second group of 1,810 Stalag XII B Frankenthal Weisbaden region in March 1940. The POWs who remained alive Stalag XIII D Nuremburg were killed in Majdanek on November 3, 1943. Stalag XVII A Kaisersteinbruch Vienna region (Further information regarding Lipowa 7 can be Stalag XVII B Pernau / Wels Vienna region found in Kol Lublin Volume 44 , 2008.) Pinchas Stalag XVV C Markt Pongau Vienna region Zyskind, who was from Dubnow, was held in Lipowa 7, as was the only POW from Lublin, The Jewish POWS were segregated and endured Kalman Hofrat, the uncle of Esther Pinchas. far harsher treatment than other POWS. The POW card of Kalman Hofrat showing his The testimony of Pinchas Zyskind (father of photograph and fingerprints is depicted. 2nd generation member Judit Meir) "describes See on page 62. the terrible conditions endured by the Jewish

97 Esther Mandelay

Jewish Soldiers in the Polish Army – WWII

Translation from English to Hebrew by Michal Ofek on page 63

It is not uncommon for members of the 2nd and semitism in the treatment of the Jewish Polish 3rd generation to share the stories of our families soldiers. Although much of the history remains with each other. In many cases we know even murky and bereft of hard data, enough material the smallest details. However, there is one area has become available to enable the historians to in which we collectively find that we know draw a fair picture of the events and treatment little. That is the subject of what happened to of the Jewish soldiers. the Jewish soldiers who were serving in the Polish Army at the outbreak of WWII. As we The purpose of this article is to present a try and compare what we do 'know', we find preliminary overview of the various scenarios disparities in the very simplest information. that occurred to the Jewish soldiers who were Even the questions that we ask don't have an on active military service in the Polish Army apparent connection: at the outbreak of the war. Overall there were approximately 1,000,000 soldiers in the Polish How did your father end up in the British Army. Approximately 10% were Jewish, with the Army fighting in Holland? percentage of Jews in the Officer Core estimated What caused your uncle to be inducted into at 4% to 5%. The information presented below the Soviet Army rather than deported to attempts to provide a broad context to the fate Siberia? of these 100,000 Jewish soldiers. The goal is to Why was your brother considered “unfit" provide the reader with some preliminary basic to serve in the Polish Anders Army, but readily information and direction from which to begin accepted into the Union of Polish Patriots in to seek out the story of his or her own father, the Soviet Union? brother, uncle, or cousin. How did it happen that your father was brought to Germany and interned? The fate of the Jewish soldier greatly depended Who were the Lubliners who died at Katyn upon three factors: and Monte Cassini? • The location of the soldier at the time of While many of us know bits and pieces of our capture in September and October of 1939. father’s military history, we have only clues as to the circumstances and conditions that directed their fate. We are unfamiliar with how • The location of the hometown of the soldier in the territorial and political consequences of the relation to the annexation of territory: Molotoff-Ribentroff Pact of 1939 impacted the 1. The Polish territories that Germany Jewish soldier. And later, after the German had annexed (western Poland) or; 2. The invasion of the Soviet Union which began on area designated by Germany as the General June 22, 1941, we suspect duplicity and anti- Government (which included Lublin) or 3. The

98 the Jewish Labor Party (the Bund) and the Folkspartaj. He joined Gelibter’s interest in education and was a founder of the Tarbuth School. During the Holocaust he was a member of the Judenrat. Kantor was executed by the Nazis in March of 1942. After the Nazis deported the residents to Belzec, the Gestapo seized the Spoldom

Spoldom Buildings Today The building located at Probostwo Street #19 still stands. It is considered a fine building even today. The changing times have brought parking lots instead of the green gardens, shade trees and walking paths. The eye wanders over the front entrance and suddenly meets a memorial plaque on a wall. The plaque was placed there in 1998 by the Lublin City Council. These are the words inscribed:

“In memory of The Poles who served the homeland and patriotism And were murdered by the communists. This building was a detention house of NKVD.”

Do any of you, our readers, have any information about this chapter in the history of these buildings and place, or the people? Can you tell us about it? נעמה קרן, נינתו של משה גראדל, בפתח בית סבה Summary and translation to English: The great granddaughter of Moshe Gradel – - Shmulik Avidar Naama Keren standing in front of the Editing (English): Esther Mandelay Spoldom

99 Engineer, Henryk Bekker the Humanistics Gymnasium and the Tarbuth Henrykk Bekker was an engineer. His concept School (the Hebrew language school). for building the Spoldom was directly related Establishing the Spoldom was one of his greatest to his political perspectives. His profession as achievements. well as his positions as a member of a number of Lublin’s governing bodies then enabled him Moshe Gradel to actually implement his ideas. Moshe Gradel was one of the founders of the Bekker was one of the leaders of the Folkspartaj Spoldom as well as a resident of the complex. (People’s Party) in Lublin, and its representative He served as the manager of The Craftsmen on the Jewish Community Council in Lublin. and Petty Merchants' Bank and was among the This was a Jewish political party that was non- founders of the Folkspartaj in Lublin. One of Zionist and supported equal rights for Jews the cap-stones of his life was the founding of through legal, cultural and religious autonomy. the Lubliner Tagblatt, Lublin’s daily newspaper The Folkspartaj especially promoted autonomy (together with Israel Katznelbogen). for Jews within the countries in which they Although Gradel was active in numerous lived. venues, including the economic, social and Bekker was one of the initiators of the Spoldom political life of Lublin, his primary interest and concept. The first Spoldom was built at achievements lay in the cultural arena. In 1908, Probostwo Street #19, with a second complex with his help, the Hazamir (The Nightingale) was built afterwards at Wieniewska Street #6. In established as a Jewish National Institute whose 1936 Bekker also became a member of the mission was to foster musical performances (a Building Committee of the Jewish Cultural chorus and an orchestral) as well as a literary Center, the I.L. Perec House. and drama group. Henryk Bekker was a member of the Lublin He also created an extensive library of Yiddish City Council, and when the Nazis mandated the works. formation of a Judenrat, he became its head. Gradel’s interest and influence extended to the On March 31, 1942 he was deported together sphere of education where between the two World with his wife to the death camp in Belzec. He Wars he assisted in the creation of The Central had been aware of the fate of the deportees; Organization of Yiddish Schools (CJSO). He and so, without any suitcases, he went to the was also a member of the management of the Umschlagplatz in Lublin, wearing his Talith. Humanistic Gymnasium. Gradel perished in the Holocaust together with Leib Gelibter his wife and daughter. Leib Gelibter was among the founders of The Craftsmen and Petty Merchants Bank and Yaakov (Jacob) Kantor served as its president. He was also a merchant Yaakov Kantor founded the Spoldom together and the owner of a large clothing store. with those persons mentioned above. As with Gelibter was also one of the prominent figures Moshe Gradel, he was also a resident. in the Zionist Organization and a leader of the Kantor was a brilliant and fascinating figure. Revisionist Party in Lublin. (Gelibter hosted He was a rabbi, a teacher, a lawyer, and an Ze’ev Jabotinsky in his home when he visited exceptional orator. As one of the leaders of Lublin.) The Mizrachi organization in Lublin, he was Gelibter’s interest in education is demonstrated especially known for his polemic debates with by his being one of the Lublin founders of both representatives of the Agudat Yisrael Party,

100 Neta Zytomirski Avidar

Spoldom The Cooperative Apartment Complex in Lublin Probostwo Street #19

In Lublin there was a visionary group of leaders lectures, and political discussions to providing who conceived of a unique style of community a radio, telephone and a pong-pong table. living. From 1928 to 1930, they designed and The complex had its own Beth Midrash. The built a modern and unusual living complex community hired especially fine cantors for the called the Spoldom. In what ways was it High Holy Days. Jews from other neighborhoods special? came to the Spoldom's Beth Midrash to attend the services. Architecture The complex contained large areas where The living complex was a design constituting children were safe to play games including several four-story buildings that were joined soccer. together. Gardens and lawns with shade trees The gardens were both beautiful and safe, and filled the open spaces around the buildings. sometimes even mothers who lived outside of The Spoldom complex was considered a modern the Spoldom came with their babies to take a structure reflecting the new contemporary walk in this protected space. European architectural style of the time. The Within the hostile Polish environment of buildings had a cubic form which were functional those days, the Spoldom was a small Jewish with clean lines and were non-ornamental. community, operating somewhat independently, and supporting common social activities among Ownership its inhabitants. The residents of the complex each owned the apartment in which they lived. The forty Who’s Who in the Spoldom? resident families also had the right to use the The creators and residents of the Spoldom public spaces of the complex. This was a totally were the elite of Lublin’s Jewish society. They new concept in the Poland of that era. All of included economists, politicians, intellectuals the families and even the building manager / and members of the cultural establishment. superintendent were Jewish. It is clear that in this cross-section of people, differences in political positions or other values Social Environment were cast aside for the purpose of enabling The Spoldom was much more than simply harmonious friendships. buildings for living. It was designed to foster The leading figures in the creation of the communal activities and events for the residents. Spoldom include; the engineer, Henryk Bekker: The design especially supported the social life Leib Gelibter; Moshe Gradel; and Yaakov of the residents. Kantor. One of the buildings housed the Culture Club. The activities there were extensive, ranging from

101 After the demise of the community, the Nazis Virtual Reconstruction blew up the empty houses in the Jewish Quarter In 2007 a virtual model in 3-demensions of the and demolished the Synagogue. Maharshal Synagogue was created by After the war, a broad grassy park was planted Christopher Mucha of the Servodata Elektronik over the ruins of the Jewish Quarter which company with the assistance of representatives had encircled the Lublin castle (the Zamek). from Teatr NN - Brama Grodzka Gate. The A major roadway, the Aleja Tysiaclecia, was model enables us to take an interactive tour of constructed directly over the ruins. the synagogue and its surrounding area. (It is Two modest memorial plaques mark the anticipated that ultimately Teatr NN, together place on Jateczna Street where the Maharshal with a member of our Lubliner organization, Synagogue stood. The plaques were funded by will be able to create a virtual reality of the the Lublin City Hall and by the organization of entire pre-WWII Jewish Quarter.) former Lublin residents who now live in Israel. Bibliography Encyclopedia of the Jewish Diaspora (Lublin, A Recent Discovery pages 127-134) (Maharshal Synagogue by Until recently, it was thought that nothing D. Davidovich, english), edited by Nachman remained from the Synagogue. Suddenly, there Blumenthal and Meir Korzen and published was a discovery! Jerusalem and Tel Aviv 1957 In January 2008, the Parochet [curtain which http://tnn.pl/pm,350.html had covered the Torah Ark] at the Maharshal Synagoga Maharszala w Lublinie (nieistniejaca) Synagogue in Lublin was found in a synagogue in the town of Bielsko-Biala. Translation of Polish sources: Sara Barnea The Parochet was found accidentally by the Summary and translation to English: Polish historian, Jacek Proszyk. He found it Shmulik Avidar while inventorying the property of the local Edited (English): Esther Mandelay synagogue. It was determined that the curtain was brought to Bielsko-Biala in 1945. However, as of now, there is no information about how, why and by whom, the curtain was brought there.

שחזור וירטואלי של בית הכנסת Virtual rendering of the Marharshal Synagogue

102 Neta Zytomirski Avidar

The Maharshal Synagogue in Lublin

The Maharshal Synagogue was considered the Architecture most magnificent of all of the Jewish houses of Exterior – The Synagogue was a square building worship in Lublin. It was the most beautiful, with two roofs. Its corners were rounded and its as well as being the largest and was able to seat windows were arched giving both a strong and more than 3,000 people who gathered there graceful appearance. The walls were built very during Jewish holidays and festivals. Many thick as fortification to protect the Jews in times famous cantors were drawn to this Synagogue of trouble. and served there. There was even a children’s Attached to the Maharshal and sharing the same choir which accompanied the Cantors. It was roof was another synagogue, the Maharam. It the pride of the community for several hundred was named after Rabbi Meir ben Gedalia of years. Tragically, today only photographs Lublin (1558-1616) and was an acronym of his remain. title, “Morenu Harav Rabbi Meir”. Interior – The prayer hall was spacious and History square. The Bima [raised pulpit] was large and The history of the Maharshal Synagogue is located in the center. At the time, the importance entwined with the history of Lublin’s Jewish of the Bima in the religious rituals was significant community. and this new central location reflected this. This Yitzhak Maj, a physician, was one of the first architectural design subsequently influenced Jewish inhabitants of Lublin. He was able to the structures of other synagogues in Poland buy a large plot of land on Jateczna Street which and Germany. he donated for the building of the synagogue in 1567. The name, Maharshal, represents the WWII Hebrew acronym of the preeminent rabbi, In September 1939 Lublin was conquered “Morenu [our Teacher] HaRav Shelomo Luria”. by the Nazis. All religious activity in the It was during this time period that Lublin was Marharshal Synagogue was prohibited, prayers a major spiritual center for Jews, a golden era, were silenced. The Synagogue was converted and as a consequence also the location where for use as the People’s Kitchen for Poor Jews. the Council of Four Lands (i.e. Va’ad Arba’ Later it also became a shelter for the many Aratzot) held their great annual sessions. refugees and deportees who had been sent to In 1656 the Synagogue was destroyed by the the Lublin ghetto from other places. Cossacks who were rampaging across Russia On March 17, 1942, the Nazis designated the and Poland. The Cossacks set fire to the Jewish Maharshal Synagogue as an assembly point Quarter and slaughtered the inhabitants. The for the Jews who were being deported to the Synagogue was rebuilt as part of the renewal of Belzec death camp. These deportations ended the Jewish Community. on April 14,1942 with the destruction of the In 1856 the ceiling of the synagogue collapsed. Jewish community of Lublin and their deaths in The Jewish community was again mobilized to Belzec. With the perishing of the community, rebuild it. The reconstruction took many years the sounds of praying and crying ceased and the and was only completed in 1864. synagogue was desolated.

103 His Major Works Rabbi Nachman Shemen wrote concerning the Maharshal: “The Yeshiva of Lublin under the Yam Shel Shelomo (Sea of Solomon) – leadership of the Maharshal gained a world-wide commentary on the Talmud reputation for its high quality. The Maharshal and the Rama (Isserles) were the two leading Chochmat Shelomo (Wisdom of Solomon) rabbis of the sixteenth century whose impact on – glosses on the Talmud text with brief the Jewish community has endured to our own commentary times.”

Maharshal wrote glosses on the early Venice Sources printing of the Talmud. He compared this text of the Talmud and the commentaries of Rashi Mordechai Margolioth, Entzyklopedia and the Tosafists with older extant manuscript leToledot Gedolei Yisrael, s.v. Luria, versions. Many of his notes were incorporated Shelomo in the text of subsequent printed editions of the Talmud. haEntzyklopedia haIvrit, s.v. Luria, Shelomo Responsa (She’elot uTeshuvot) Entzyklopedia shel Galuyot, Volume 5, In addition to their halachic significance, these Lublin Responsa are a prime source for Information Encyclopedia Judaica, s.v. Luria, regarding the social and cultural milieu of Solomon the Jewish communities of Greater Poland and Lithuania in the 16th century – the period Translated to English by of its greatest brilliance – and of the status of the rabbinate at that time and its high ethical Rabbi Albert Hollander standards.

לוחית זיכרון במקום בו עמד בית הכנסת מהרש"ל ומהר"ם In this place stood the Maharshal and Maharam Synagogues from 1567 which were destroyed by the Germans in 1942

104 Neta Avidar

Maharshal – Rabbi Shelomo (Solomon) ben Yechiel Luria Maharshal = Morenu HaRav Shelomo Luria

A Rabbi, one of the leading interpreters of the Talmud and decisors of Jewish Law during the past 500 years.

A member of a family with distinguished authentic Halacha. Therefore, no rabbis, when lineage, he was born in Brest-Litovsk circa asked to pronounce judgment regarding an 1510 and died in 1573. He was the Rabbi of issue or a dispute, regardless of erudition and Lublin and the surrounding area and the head of brilliance, possess the authority to issue rulings its Rabbinical Academy. that contravene the explications and conclusions of the Talmud. Maharshal was a rarely encountered ideal prototype of the Polish rabbinate of his time. He Confident in his system, strong-willed in his possessed a strong and independent personality, opinions, he did not yield to the authority prolific creative ability and a highly developed of others – regardless of reputation. He did critical sense. In his legal works, he renders his not hesitate to offer daring critiques of major decisions with authority, unafraid to challenge rabbinic scholars, e.g. Maimonides, Rabbi the rulings of other sages. Joseph Karo (author of the Shulchan Aruch) and Rabbi Moses Isserles, (author of notes on the In 1555, Maharshal was called to Lublin to Shulchan Aruch reflecting Ashkenazi practice), serve as the Head of the Yeshiva which had been who was his brother-in-law, close friend and founded by Rabbi Jacob Pollack and whose confidant. students included such scholars as Rabbi Shalom Schachne and his son, Rabbi Israel Schachne. An example of an independent, critical Their mode of study was Pilpul- a search for ruling of Maharshal: Wearing a kipah is not distinctions among Talmudic principles and obligatory texts which could result in conclusions with little bearing on the actual meaning of the text. Rabbi Karo, had ruled that a Jewish male should always wear a head covering. Maharshal opposed this approach and established a new Yeshiva of his own. His Luria, on the other hand ruled that wearing a exegetical method was logical and clear, based kipah is not obligatory since there is no clear on well-grounded proofs. mandate for it in Biblical or Talmudic sources. (See Responsum 72 in Machon Yerushalayim What were the intellectual underpinnings of edition.) the Maharshal’s halachic rulings?

His judicial point of departure was that the Talmud is the sole source for determining

105 יוסף דקר, יו"ר ארגון יוצאי לובלין, מניח זר לזכר קורבנות האסון של המטוס הנשיאותי, בנוכחות ראש עיריית לובלין אדם וסילבסקי וסגנו וולודזימייז' ויסוצקי. Mayor of Lublin Adam Wasilewski, his deputy Włodzimierz Wysocki and chairman of Lublin organization Joseph Dakar commemorating victims of air disaster: President Kaczynski, crew and passengers.

106 Joseph Dakar Chairman's comments

Report on the Past Year's Activities

The Lubliner Organization is one of a number had existed in Lublin for 500 years. of like organizations connected to Jewish Communities in Pre-War Poland. We use The main focus of our activities are, first for such an organization the German word of all the issue of Kol Lublin undoubtedly Landsmanshaft. This phenomenon of connecting the best publication compared to any other the memorial activities to specific town or Landsmanshaft. townships is unique to Polish descendants. In addition, we have annually 2 gatherings. At The basis of our Landsmanshaft is a list of the end of each November a general meeting descendants of 1st, 2nd and 3rd generation. and on Holocaust day, this is usually around We have in our lists details of about 750 the middle of April, a memorial near the descendants residing in Israel. Lubliner memorial stone at the Nachlat Izchak cemetery. We have more than hundred names of Lubliner's living outside of Israel, out of 750 names, I Being a member of the organization does would estimate, that about 300 are active in one not entail any obligatory payment and we way or another. However we send Kol Lublin fund our activities solely through voluntary for everybody who is on the list despite of contributions. considerable costs. Another aspect of our activities is the cultural I believe that if someone is on the list, he can cooperation with the City of Lublin, regardless always change his mind and become active, as of what people think of the attitude of the Polish it happens quite often. population towards the Jews during the war; it is a fact of life that nowadays the people most People who are outside the list are basically lost interested in the cultural heritage of the Polish for purposes of future engagement. Jews are the poles.

The main objects of our activities are the Any one who is interested I the presentation of commemoration of the holocaust in Lublin and the cultural heritage of the Polish Jews should the preservation of the rich Jewish culture that cooperate with similar Polish bodies interested in the same subject.

107 kol voice of annual of lubliners in lublin israel and diaspora “LUBLINER SHTIME” • www.lublin.org.il • TEL-AVIV • NOVEMBER 2010 • No. 46

משכיות החמדה של בית הכנסת מהרש"ל שאבדו בחורבן מנורה מעוטרת בנשר מוכתר דו-ראשי רישום: קרל ריכרד הנקר, 1919

One of the Treasures of the Maharshal Synagogue Lost in the Destruction The Menorah with a crowned double-headed eagle Drawing by Karl Richard Henker 1919