THE METAPHYSICAL STATUS

OF HAR HABAYIS NOWADAYS

Rabbi Avraham Shmidman

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ה עמוד ב ובקש לעקור תשעה באב, ולא הודו לו

Talmud Bavi Mesechta Megilla 5b (The Gemara at the very bottom of Megilla 5a and at the top of 5b tells us that Rebbe Yehuda HaNassi, often referred to simply as Rebbe, engaged in several unusual practices. At the top of 5b the Gemara reports that) He (Rebbe) sought to uproot Tisha b’Av. And they (The Sages) did not agree with him.

תוספות מסכת מגילה דף ה עמוד ב ובקש לעקור תשעה באב ולא הודו לו - קשה היכי סלקא דעתך דהאי תא [דרבי] היה רוצה לעקור ט' באב לגמרי והא אמרין (תעית דף ל:) כל האוכל ושותה בתשעה באב איו רואה בחמה של ירושלים ועוד דהא אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אא"כ גדול הימו בחכמה ובמין ויש לומר דלא רצה לעוקרו אלא מחומרא שיש בו יותר משאר תעיות אי מי יש לומר דרצה לעקרו מתשיעי ולקבעו בעשירי כדאמר ר' יוחן (שם כט.) אילו הואי התם קבעתיה בעשירי.

Tosfos s.v. U’bekeish Megilla 5b Ubekeish l’a’akor Tisha B’Av v’lo hodu lo: Question: How would it enter your thinking that this Tanna (Rebbe) sought to uproot Tisha b’Av entirely? Behold we said (Ta’anis 30b) “whoever eats and drinks on Tisha b’Av will not see in the consolation of Jerusalem?” And furthermore we have a rule one, court is not allowed to nullify the words of another court unless it is greater than it in wisdom and number. Some say (Tosafos answers) that he only sought to uproot it (Tisha B’Av) from the stringency which it has more than other fast days (such as that the fast of Tisha B’Av begins the eve before the day of the fast, as opposed to standard fast days that only begin on the designated day of the fast and not the eve before.). An additional answer, he (Rebbe) only wanted to uproot it (the fast) from the (date) of the ninth (of Av) and establish it on the 10th (of Av), as Rabbi Yochanon said (ibid 29a) if I would’ve been there (when The Members of The Great Assembly established The Fast of the 9th of Av) I would have established it (the fast) on the 10th (of Av).

חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ה עמוד ב ומה שרצה לעקור ט' באב, פי' בתוספות שלא רצה לעקרו לגמרי אלא לקבעו בי' או בי"א, משום דקי"ל דט' באב איו תלוי ברצו הואיל והוכפלו בו צרות ומפי זה היו שלוחים יוצאים בו כדאיתא בר"ה (י"ח ב'), וא"כ היאך היה אפשר לו לרבי לעוקרו דהא אין ב"ד זה יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ גדול ממו בחכמה ובמין, ולא ירדתי לסוף דעתם דא"כ אפילו לעקרו לי' או לי"א לא היה יכול, דכיון שהראשוים קבעוהו בט' באב אף בזה יש משום ביטול דברי ב"ד חבירו וכדמוכח בהדיא בריש מכילתין גבי הקדמת בי כפרים, ועוד דהא מתשובתו של ר' אבא בר זבדא שאמר לא כך היה מעשה אלא ט' באב שחל להיות בשבת ודחיהו לאחר השבת ואמרין הואיל ודחה ידחה, כלומר ידחה שה זו בלבד, משמע לכאורה דלר' חיא רבי היה דוחה אותו לעולם ולכך השיב לו שלא אמר אלא לאותה שה.

2

Ritva s.v. U’mah Megilla 5b That which he (Rebbe) sought to uproot Tisha b’Av, Tosfos explained that he did not want to uproot it (the fast of Tisha B’Av) entirely but rather to establish it on the 10th or 11th (of Av), because we rule that the 9th of Av is not dependent on whether it is desired (by the people to fast - technically the Rabbinically ordained fasts are only observed if “desired” by the people), since the tragedies that occurred on that day were doubled (particularly, both Temples were destroyed on the 9th of Av). Due to this (need to observe Tisha B’av regardless of whether it was desired) there were messengers that would go out (to let people know when the fast would occur), as we learned (Rosh Hashannah 18b). And if so how could it be that Rebbe sought to uproot it (Tisha b’Av, from its established date), for one court cannot nullify the words of another court unless it is greater than it in wisdom and in number. And I did not understand the depths of their (Tosfos’) words, for if so even to uproot it (the fast of the 9th of Av) to the 10th or the 11th he (Rebbe) would not be allowed, for the earlier ones established it (the fast) on the 9th of Av. Even with regards to this (detail) there exists the concern of nullification of the words of another court, as is proved at the beginning of our tractate (2a) with regards to villagers having the right to read the Megilla earlier (then the designated date of the 14th of Adar. The Gemara discusses a dispensation provided to the villagers to read on an earlier date. The Gemara is concerned that this dispensation constitutes nullification of a ruling of a previous court, even though it is only a change in date.) Furthermore, from the response of Rabbi Abba Bar Zavda (to explain Rebbe’s attempt at uprooting Tisha B’Av) who says that this was not in fact the story (that Rebbe sought outright to uproot Tisha B’Av), but rather Tisha b’Av occurred on Shabbos (that year) and it was postponed to Sunday and (Rebbe) said since it was pushed off let it be pushed off (entirely). That is to say only this year it is pushed off. This implies that according to Rabbi Chanina (who originally reported Rebbe’s attempt to uproot Tisha B’Av) Rebbe would have pushed off Tisha B’Av forever. Therefore he (Rebbe Abba Bar Zavda) answered that he (Rebbe) only said (that he wanted to uproot Tisha B’Av) for that year.

רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה א ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שראה בעייהם שהדין כך ודו דין, ועמד אחריהם ב"ד אחר וראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שראה בעייו, שאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם איך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך. Rambam Mamrim 2:1 A great court that derived a law by means of exegesis through their perception and determined the law accordingly, and another court arose and they perceived another rationale on which basis, they would revoke the previous ruling, they may revoke it and rule according to their perception, as it says (Devarim 17:9) "To the judge who will be in that age." This indicates that a person is obligated to follow only the court in his own generation.

3

רמב"ם הלכות ממרים פרק ב הלכה ב בית דין שגזרו גזרה או תקו תקה וההיגו מהג ופשט הדבר בכל ישראל, ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשוים ולעקור אותה התקה ואותה הגזרה ואותו המהג, איו יכול עד שיהיה גדול מן הראשוים בחכמה ובמין, היה גדול בחכמה אבל לא במין, במין אבל לא בחכמה, איו יכול לבטל את דבריו.

Rambam Mamrim 2:2 A court which issued a decree, instituted an edict, or established a custom and this practice spread throughout the Jewish people and another court arose and sought to nullify the original court order and uproot the original edict, decree, or custom, the later court does not have this authority, unless it surpasses the original court in wisdom and in number. If it surpasses the original court in wisdom, but not in number, or in number, but not in wisdom, it cannot nullify the previous court’s words.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה ט ו לפיכך מקריבין הקרבות כולן אף על פי שאין שם בית בוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף על פי שהיא חריבה ואיה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שי בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשוה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.

Rambam Beis Habechirah 6:15 Therefore, we may offer all the sacrificial offerings [on the Temple site], even though the Temple itself is not built. Similarly, sacrifices of the most holy order (kodshei kodshim) can be eaten in the entire (area of the) Courtyard (azarah), even though it is in ruin and not surrounded by a divider. We may also eat sacrificial offerings of lesser sanctity (kodshei kalim) and Ma'aser Sheni (the “second tithe” that is consumed in Jerusalem in the first, second, fourth and fifth years of the Sabbatical cycle) throughout Jerusalem, even though (it is not surrounded) by walls, for through its original consecration, it was consecrated for that time and for eternity.

רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה ט ז ולמה אי אומר במקדש וירושלים קדושה ראשוה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לעין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפי השכיה ושכיה איה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אף על פי ששוממין בקדושתן הן עומדים.

Rambam Beis Habechirah 6:16 And why do I say that with regards the Temple and Jerusalem the original consecration was for eternity, while in regard to the consecration of the remainder of Israel in the context of the Sabbatical year, tithes, and other similar (agricultural) laws, (the original consecration) did not sanctify it for eternity? Because the sanctity of the Temple and Jerusalem stems from the Divine Presence (The Shechinah) and The Divine Presence can never be nullified. Behold it says

4

(Vayikra 26:31): "I will lay waste to your Sanctuaries." The Sages declared: “Even though they have been devastated, their sanctity remains."

השגת הראב"ד הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה י ד בקדושה ראשוה שקדשה שלמה. א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשוה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א"י ולא עוד אלא שאי אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם כך גלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הכס עתה שם אין בו כרת.

Rava”d Beis Habechirah 6:14 s.v. B’kedusha Rishona Avraham (The Rava”d himself) says this (notion that the sanctity of the area of The Temple, its Courtyard and Jerusalem, King Solomon imbued them with sanctity for that time and eternity) is his (The Rambam’s) own idea and I have no idea where he got it from. There are several places in the Mishna (where it says) if there is no Temple it shall rot and in the Gemara they (The Sages) explained (this to mean) that the falling of the walls (of Jerusalem teaches us) that according to the opinion that the first sanctity (of The Temple, The Courtyard, Jerusalem and the rest of Israel) was not sanctified for eternity, there is no difference between The Temple and Jerusalem (on the one hand) and the rest of Israel (on the other hand).

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח עמוד א במתיתא תא משמיה דרבי עקיבא: לך ה' הגדלה - זו קריעת ים סוף, והגבורה - זו מכת בכורות, והתפארת - זו מתן תורה, והצח - זו ירושלים, וההוד - זו בית המקדש.

Talmud Bavli Mesechta Brachos 58a It was taught in a braisa in the name of Rabbi Akiva: “Yours Hashem is the greatness” - this (phrase of the verse) is (a reference to) the splitting of the Red Sea; “the power” - this is the plague of the firstborn; “the glory” - this is the giving of the Torah; “the eternity” - this is Jerusalem; “and the majesty” - this is the Temple.

תלמוד בבלי מסכת יבמות דף עט עמוד ב בימי רבי בקשו להתיר תיים, אמר להם רבי: חלקו תיר, חלק מזבח מי יתיר? ופליגא דר' חייא בר אבא, דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחן: חלק עדה לעולם אסור, חלק מזבח, בזמן שבית המקדש קיים - אסור, אין בית המקדש קיים - שרי.

Talmud Bavli Mesechta Yevamos 79b In the days of Rebbe (Rabbi Yehuda HaNasi, the Sages) wanted to permit the nissinim (insincere converts who served as water carriers and wood choppers for the Temple, to join as full-fledged

5 members of the Jewish nation). Rebbe (Yehuda HaNasi) said to them: We may permit our share (and say that the court nullifies the Jewish people’s right to enslave the nissinim, and so they should be treated like emancipated slaves, however) who can permit the altar’s share? (as wood choppers and water carriers. The Gemara adds: And (Rabbi Yehuda HaNasi) disagrees with (the opinion of) Rabbi Ḥiyya bar Abba. As Rabbi Ḥiyya bar Abba said (that) Rabbi Yoḥanan said: The share (in the enslavement of the nissinim that belongs) to the congregation (of the Jewish people) is forbidden forever (and can never be permitted. However, with regard to) the share (belonging) to the altar, when the Temple is standing (it is) forbidden, (but when) the Temple is not standing (it is) permitted.

רש"י מסכת יבמות דף עט עמוד ב ופליגא דר' חייא - האי דקאמר חלק המזבח מי יתיר ואף על גב דמזבח בימי רבי לא הוה קאמר דחלק מזבח אסור פליגא דרבי חייא.

Rashi Yevamos 79b s.v. U’pliga D’Rebbi Chiyya U’pliga D’Rebbi Chiyya – That which he (Rabbi Yehuda HaNasi) said (asked) “who can permit the altar’s share?”, even though in the days of Rebbe there was no altar, he (Rebbe) was saying the share of the altar (even if destroyed) is prohibited. (The Gemara observes that this viewpoint) disagrees (with the opinion of) Rabbi Chiyya.

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קז עמוד ב איתמר: המעלה בזמן הזה - ר' יוחן אמר: חייב, ריש לקיש אמר: פטור. ר' יוחן אמר חייב, קדושה ראשוה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא; ריש לקיש אמר פטור, קדושה ראשוה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא.

Talmud Bavli Mesechta Zevachim 107b (A dispute) was stated (with regard to) one who offers up (an offering outside the courtyard) nowadays (when there is no Temple): Rabbi Yoḥanan says: (He is) liable. Reish Lakish says: (He is) exempt. (The Gemara explains the nature of the dispute.) Rabbi Yoḥanan says (that he is) liable, (as he holds that the) kedusha rishona - initial consecration (of the Temple) sanctified it for its time and sanctified it for eternity, (and the location of the Temple remains sacred even after the Temple was destroyed. Accordingly, it is still possible now to build an altar there and bring offerings upon it; therefore, one is liable if he instead offers up an offering outside the Temple courtyard area.) Reish Lakish says (that he is) exempt, (as he holds that the) kedusha rishona - initial consecration (of the Temple) sanctified it for its time but did not sanctify it for eternity. (Accordingly, one can no longer bring offerings there; therefore, one is not liable for offering up outside that area.)

6

ספר החיוך מצוה ת מ מצוה להקריב כל הקרבות בבית הבחירה ולא בחו ץ שצטויו להקריב כל קרבן בבית המקדש ולא בחוץ, ועל זה אמר [דברים י"ב, י"ד], "כי אם במקום אשר יבחר ה' וגו' שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אכי מצוך". ...אבל אין הכוה לומר שיהיה עליו חיוב להקריב קרבן בבית המקדש עכשיו שהוא חרב, זה דבר ברור הוא.

Sefer Hachinuch Mitzvah 440 The Mitzvah to bring sacrificial offerings in The Chosen House (The Temple) and not outside of it That we have been commanded to bring every sacrificial offering in The temple and not outside of it, and about it (this matter) it says (Devarim 12:14) “For in the place that Hashem chooses etc. there will you bring up your offerings and there shall you perform all that I command you.” … But the intent is not to state that there is an obligation to bring a sacrificial offering in The Temple now that it is destroyed, this is an obvious matter.

תוספות מסכת ראש השה דף יח עמוד ב הואיל והוכפלו בו הצרות - ביום שבעה עשר בתמוז מי אירע חמשה דברים כדתן בפרק בתרא דתעית (דף כו.) אבל חורבן בית המקדש תקיפא טובא ועוד לא דמי לט' באב דצרה אחת הוכפלה בו.

Tosfos s.v. Ho’il Rosh Hashannah 18b Ho’il v”Huchpalu Bo Tzaros – (Why does the Gemara claim Tisha B’Av is a more stringent fast day because five tragedies occurred on that day [1. It was decreed that the generation that left Egypt would remain in the wilderness for 40 years and not enter into the Land of Israel. 2. The First Temple was destroyed. 3. The Second Temple was destroyed. 4. The city of Betar was captured and many of its inhabitants were killed. 5. The wicked Turnus Rufus plowed the site of The Temple.], after all) on The Seventeenth of Tammuz there also occurred five tragedies (1. Moses broke the two tablets of stone on Mount Sinai. 2. The daily Tamid offering ceased to be brought. 3. The walls of Jerusalem were breached prior to the destruction of the Second Temple. 4. The Roman military leader Apostomus burned a Torah scroll. 5. An idol was erected in the Temple.), as we learned in the Mishna in the final chapter (entitled B’shlosha Prakim) of Mesechta Ta’anis (26a)? However, the destruction of the Temple (was a) more severe (tragedy). Additionally, (The Seventeenth of Tammuz) does not compare to Tisha B’Av, for one tragedy (the destruction of the Temple) happened twice on it.

*Subsequent to the preparation of this shiur the author discovered that most of these ideas and more were already written by Rabbi Betzalel Zolti (Mishnas Yavetz Orach Chaim/Moadim #46). A number of points presented by him are included here.

7