Rabbi Steinman and the Messiah, part 3 Rabbi Steinman and the Messiah, part 3 Marc B. Shapiro Continued from here 1. In the last post I wrote: “R. Hayyim Soloveitchik is reported to have said that if the messianic era will bring even one Jewish death, then he doesn’t want it, and if we had a choice in the matter the halakhah would require us to reject the Messiah in such a circumstance.” A perspective quite different than that of R. Hayyim was offered by R. Menahem Mendel of Rimanov. He thought that it would be good if Jews, even many Jews, were killed during Napoleon’s war against Russia, as he believed that this loss of life would bring the redemption.[1] ואמר כי לדעתו טוב שישפכו דם ישראל ומפריסטיק עד רימנוב ילכו עד ארכבותיהם בדם ישראל כדי שיהי’ הקץ לגאולתנו R. Moshe Sternbuch has an interesting passage, the upshot of which is that we shouldn’t be so anxious for the Messiah to come, as from at least one perspective, namely, the reward given those who observe the Torah in the pre-messianic era, it is better for us without the Messiah.[2] וקבלה שמעתי שכמה צדיקים וקדושי עליון לפני פטירתם אמרו כשיעלו למרום לא ינוחו אלא יתחננו ויפצירו שמשיח יבוא ונזכה כבר לגאולה, ובאו אח”כ לתלמידיהם בחלום וגילו שבעולם האמת רואים את הכל אחרת, כשרואים את השכר הגדול הגנוז לעולמים למי ששומר אמונים כראוי לתורה ומצוות בסוף הגלות בזמן הסתר תוך הסתר, אינו [!] מפציר כ”כ לביאת המשיח שאז לא יהא כבר נסיונות ושכר רב, וכ”ש בני תורה בזמנינו שהם כצבא ה’, שכר כפול ומכופל There are a few more things about the Messiah that I could not include in the last post. I mentioned reasons why rabbinic leaders offered dates for the Messiah’s arrival even though the Talmud, Sanhedrin 97b, states: “Blasted be the bones of those who calculate the end (i.e., the Messiah’s arrival).” I neglected to quote the even stronger passage in Derekh Eretz Rabbah, ch. 11: רבי יוסי אומר הנותן את הקץ אין לו חלק לעולם הבא An interesting perspective is suggested by R. Isaac Abarbanel who claims that the opposition to calculating the date of the Messiah was only directed against those who do it by astrological means. However, the talmudic sages did not oppose those who calculate the end by using biblical texts. He also adds that this lack of opposition is only when those who offer predictions are clear that their predictions are not absolute.[3] I mentioned the concept of Messiah ben Joseph. It is worth noting that Samuel Feigenzohn argues that any passage in rabbinic literature that mentions Messiah ben Joseph, such as Sukkah 52a-b, is a heretical insertion by the early Christians and refers to Jesus (son of Joseph)![4] Regarding R. Akiva and Bar Kokhba, it is significant that R. Jonathan Eybeschuetz writes that R. Akiva declared Bar Kokhba the Messiah, not because he really believed this – although presumably he had hope that it might be the case – but in order to give strength to the Jewish people, so that they not despair in the face of all their difficulties. In doing so, R. Akiva was following in the path of earlier sages and even prophets who also proclaimed that the Redemption was near even though they did not believe this, or at least were not certain of this. R. Eybeschuetz even sees the rabbinic obligation to observe certain agricultural laws in parts of the Diaspora as part of this plan to keep Jews believing in the soon-to-come Redemption.[5] ואמר במדרש [איכה פ”א נד] קראתי למאהבי המה רמוני, הם נביאים שתקנו תרומה וחלה בבבל, וכי חייב חוץ לארץ בתרומה, אלא שרמוני. והקשה היפה ענף, ודאי שאמרו להם כי מהתורה פטור רק הם תקנוהו, כי ח”ו לומר להם דין שקר על דבר שמהתורה . פטור, ולהורות שלא כהלכה, ועל כן תפוג תורה, וכמה מכשולים יבואו על ידי כך, ולאין ספק שאמרו להם שהוא רק חומרא וגזירה שלהם, וא”כ מה . רמוני, ומה ערמה יש בזה אבל הענין, כי אילו ידעו ישראל ההולכים בגולה שיהיה קץ כל כך ארוך, וישבו זמן רב כזה בעוונותינו הרבים בגולה, היו מאבדים עצמם לדעת לרוב השבר, והיה נאבד שארית יעקב, ובפרט בזמן השמדות, בעו”ה לא היו אוזרים חיל כל כך לעמוד בנסיון. ולכך התחכמו תמיד לקרב הקץ, לומר חזו דאתא, חזו דאתא, ובזה חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו. ותמיד בבוא עקא וגזירא לישראל, תלו אותו בחבלי משיח לומר, הנה מלכנו יבא ויושיענו. ולכך רבי עקיבא תיכף אחר חורבן התחיל לומר משיח על בן כוזיבא וכדומה, כולם כדי לחזק ומבלי להכניע לבבות בני ישראל. ולכך נסתם ונסתר הקץ, שלא ידעו אריכות .הגלות ועל זה צווח ירמיה (ירמיה יג, יז) במסתרים תבכה נפשי, וכוונתו על קץ שהוא נסתר כל כך עד שלבא לפומא לא גליא, על זה תבכה נפשי, כי זהו לאות שיהיה לזמן ארוך למאוד מאד. והנה לכך הנביאים וחכמי קדם התחכמו לתקוע בלבב ישראל כי קרובה ישועת ה’ לבוא, ובל יתייאשו מן רחמים, ולכך תקנו תרומות ומעשרות בחוץ לארץ באומרם הטעם, מחר ישובו לארץ ישראל ויאמרו כמו שאכלנו בחוץ לארץ בלי תרומה כן בארץ ישראל נאכל בלי תרומה, ושם חיוב גמור, ולכך תקנו אף בחוץ לארץ, והרגל נעשה טבע, וזהו אם הגאולה מהר מהר, אבל אם היא לזמנים ארוכים, ויעברו קרוב לב’ אלפים שנה, מה צורך לתיקון הזה, הלא דורי דורות לא יצטרכו לזה, והנח לחכמים שיהיו בדור אחרון, ואם כן ברואים ישראל שתיקנו כך, ישפטו לאות אמת כי תהיה .מהר הגאולה, וזו היתה עורמת נביאים וחכמים וזהו אמרו, קראתי למאהבי המה רמוני, כי תקנו תרומות ומעשרות בחוץ לארץ, שאחשוב שישועה תהיה מהר, ובעו”ה עברו דורי דורות, ואין קול .ישועה In terms of hoping for the Messiah’s arrival, R. Moses Sofer makes a fascinating point. He claims that to pray for the Messiah to come shows a lack of faith, because God has already promised that we will be redeemed. Therefore, he says that one should pray that the Messiah come speedily as this is something extra that has not been promised.[6] אע”פ שבטוחים אנחנו בביאת המשיח והמתפלל עליו הוא מחסרון אמונה אבל מ”מ יתפלל שימהר ויחיש במהרה בימינו Once the Messiah arrives, he stills needs to be accepted by the people. Thus, R. Yaakov Kamenetsky stated that the Messiah will have to be a real Torah scholar so that the Litvaks accept him, he will have to pray with enthusiasm so the hasidim accept him, he will have to fight against the evildoers so the zealots accept him, and he will have to rebuild the Land of Israel and work on its behalf so the Religious Zionists accept him.[7] Let me make another point about the Messiah. The Jerusalem Talmud, Kilayim 9:3 states: רבי מאיר הוה אידמך ליה באסייא אמר אימורין לבני ארעא דישראל הא משיחכון דידכון ArtScroll translates: R’ Meir was dying in Asia. He said [to those surrounding him], “Tell the residents of Eretz Yisrael, ‘This your great one [who has passed away here. Please assist in bringing him to Eretz Yisrael for burial].’” The first thing I should mention is that there should have been a note on the word “Asia,” as most people who see this word this think about territory such as Russia or China. However, as Jastrow points out, when the word appears in rabbinic literature it usually refers to what we call Asia Minor, which is today part of Turkey.[8] Interestingly, Jastrow himself, following Adolphe Neubauer, assumes that in this case what the Talmud refers to is a town called Essa, east of the Sea of Galilee.[9] However, the commentators, both traditional and academic, generally agree that the Talmud here refers to Asia Minor. הא משיחכון The last part of the sentence has R. Meir saying What does this mean? The literal translation is “This .דידכון is your Messiah.” Is it possible that R. Meir would refer to himself this way? ArtScroll thinks not and in its note justifies its translation as follows: is used sometimes in the sense of authority משיחה The term and greatness [and not anointment] (Rashi to Exodus 29:29, from Sifri, Korach §2). That seems to be its sense here. ArtScroll’s approach is found in the standard commentaries to the Yerushalmi, including that of R. Hayyim Kanievsky, but other approaches have also been suggested.[10] 2. Returning to the passage from R. Hayyim quoted at the beginning of this post, R. Joseph B. Soloveitchik had a different perspective than his grandfather.[11] Here is what he writes in Kol Dodi Dofek, available here Second, the knock of the Beloved was heard on the battlefield. The tiny defense forces of ‎‎[the ‎State of] Israel defeated the mighty Arab armies. The miracle of “the many delivered into ‎the ‎hands of the few” materialized before our eyes, and an even greater miracle happened! ‎God ‎hardened the heart of Ishmael and commanded him to go into battle against the State of ‎Israel. ‎Had the Arabs not declared war on Israel and instead supported the Partition Plan, the State ‎of ‎Israel would have remained without Jerusalem, without a major portion of the Galilee, ‎and ‎without some areas of the Negev. R. Soloveitchik sees it as a positive thing that God hardened the hearts of the Arabs so that they went to war against Israel, allowing Israel to conquer more territory than it was given in the Partition Plan. Yet this war brought about many deaths, so wouldn’t R. Hayyim say, “How can we see this as a good thing, and a miracle no less, that God ‘hardened the heart of Ishmael’?” In a talk after the Six Day War, R.